Hebrew  |  English  |  Russian  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



דף הבית >> ת"א 40165-10-14 אריאל ואח' נגד אריאל ואח' פרוטוקול מיום 13.12.2016
 
  לפני כבוד השופטת כרמלה האפט  
 
התובעים
 
.1 ניב אריאל
 
.2 מור מזל
 
 
נגד
 
הנתבעים .1 גילעד אריאל
 
.2 בועז אריאל
 
 
       
 
 
פרוטוקול
 
נוכחים:                                    התובעים וב"כ התובעים עו"ד חגבי, עו"ד שיינפלד
                                                הנתבעים וב"כ הנתבעים עו"ד טולדנו, עו"ד גרמסימוב
 
 
העדים:                                     1. ע.ה/1, מר עופר דמרי
                                                2. ע.ה/2, מר גלעד אריאל
                                                3. ע.ה/3, מר בועז אריאל
 
כב' הש' האפט:      בוקר טוב. אנחנו נמצאים בתיק שמספרו 40165-10-14. אריאל, ניב אריאל ומור מזל נגד גלעד אריאל ובועז אריאל. הדיון בתיק קבוע לשמיעת הוכחות, אנחנו למעשה בעיצומן של ההוכחות. ואנחנו שומעים היום עדי הגנה שנותרו לדיון, בועז אריאל, גלעד אריאל ועופר דמרי, נכון?
עו"ד טולדנו:         נכון.
כב' הש' האפט:      אוקיי. מי יהיה, הדיון מוקלט, תמליל ההקלטה יסרק למערכת נט המשפט עם קבלתו. התנגדות גורפת לעדויות מפי השמועה, סברה והרחבת חזית בעינה עומדת. צד שחוקר באחד מן הנושאים הללו שיש לו לגביו התנגדות לא נחשב כמי שמוותר על ההתנגדות אלא כמי שחוקר למען הזהירות. ואנחנו מתחילים.
עו"ד טולדנו:         המצהיר הראשון זה בועז גבירתי.
כב' הש' האפט:      מה?
עו"ד טולדנו:         המצהיר ראשון זה בועז.
כב' הש' האפט:      מי היה המצהיר הראשון?
עו"ד טולדנו:         בועז.
כב' הש' האפט:      אז בקשה.
עו"ד חגבי:            לא, אני רוצה להעיד את עופר.
כב' הש' האפט:      עופר. אז בקשה, עופר דמרי.
עו"ד טולדנו:         אני מבקש, אני גם אמרתי דיון קודם שבטעות נפלה  בנספחים טעות שצריך להחליף בין 4 ל-18.
עו"ד חגבי:            נכון.
כב' הש' האפט:      שנייה אחת, רבותיי. לא כולם ביחד. בשום אופן לא יעמדו 3 עורכי דין,
עו"ד טולדנו:         פשוט במוצגים של,
כב' הש' האפט:      שנייה. בשום אופן לא יעמדו 3 עורכי דין. עו"ד חגבי, אתה לא מייצג את מר אריאל, למה אתה עומד? תודה. מר אריאל, מאחורי דוכן העשים בקשה, שנייה. שים לך בקשה את הפרוטוקול, את, את המיקרופון לחולצה.
עו"ד טולדנו:         זה העד עופר דמרי.
כב' הש' האפט:      אני הבנתי אדוני.
עו"ד טולדנו:         אה. אני אומר שאם,
כב' הש' האפט:      אדוני, אני עוד לא פניתי אליך.
עו"ד טולדנו:         אה, סליחה.
דובר:                    קח את המיקרופון. אתה יכול לשים אותו פה.
כב' הש' האפט:      בסדר.
(דיבורים מהאולם)
כב' הש' האפט:      תעזור לו בקשה שאנחנו נקצר קצת את הזמנים. טוב. מר דמרי, אתה עומד למסור עדות בבית המשפט. מי שמוסר עדות בבית המשפט מזהירים אותו על חובתו לומר אמת.
העד, מר דמרי:      רק אמת.
כב' הש' האפט:      מי שאיננו אומר אמת צפוי לעונש לפי הקבוע בחוק, אתה מבין את האזהרה?
העד, מר דמרי:      רק אמת.
כב' הש' האפט:      אתה מבין?
העד, מר דמרי:      מבין, מבין, בוודאי מבין.
כב' הש' האפט:      אתה מחויב לומר אמת.
העד, מר דמרי:      רק אמת והכול אמת.
כב' הש' האפט:      יופי. מציג בפניך עורך הדין תצהיר שאתה חתמת עליו לפני העו"ד טולדנו יחד עם נספחים ביום 01.09.16. שואל אותך האם זה התצהיר שלך והאם אתה מאשר שמה שכתוב בו נכון?
העד, מר דמרי:      אמת לאמתה.
כב' הש' האפט:      אוקיי. התצהיר הזה מסומן נ' 2. עכשיו, אני מבינה שיש איזה תיקון שרוצים לעשות.
עו"ד טולדנו:         כן אני,
כב' הש' האפט:      מה התיקון?
עו"ד טולדנו:         התיקון הוא בסך הכול שנפל, נפלה טעות בסימון של הנספחים,
כב' הש' האפט:      כן.
עו"ד טולדנו:         בין 4 ל-18, פשוט צריך להחליף ביניהם. במקום מה שמסומן כ-18 צריך להיות נספח 4, ו-4 צריך להיות 18, זאת הטעות היחידה.
עו"ד חגבי:            איזה תצהיר?
עו"ד טולדנו:         במוצגים שאני צירפתי לתצהירים.
עו"ד חגבי:            לא, לא, בתצהיר של מי?
עו"ד טולדנו:         של בועז אריאל.
עו"ד חגבי:            אוקיי. אין בעיה.
כב' הש' האפט:      של מי?
עו"ד טולדנו:         בועז אריאל.
כב' הש' האפט:      מה זה קשור לדיון כרגע? אז אנחנו עכשיו בעופר דמרי אז, אז,
עו"ד חגבי:            בדיוק.
כב' הש' האפט:      אני מודיעה להקלטה שיש להתעלם ממה שנאמר עכשיו מפני שזה לא קשור לעד הזה. ותואיל להגיד את זה שזה יהיה רלוונטי אדוני.
עו"ד טולדנו:         בסדר.
כב' הש' האפט:      כן. העד משיב בחקירה נגדית לב"כ התובעים, בקשה עו"ד חגבי.
 
ע.ה/1 מר עופר דמרי, לאחר שהוזהר כחוק, משיב בחקירה נגדית לעורך הדין יורם חגבי:
 
עו"ד חגבי:            מר דמרי, איפה אתה בדיוק, איפה אתה גר?
העד, מר דמרי:      בכפר, מאחורי הבית של גילי ובועז,
ש:                        מה הכתובת?
ת:                         רחוב ח' 7 כפר שלם תל אביב.
ש:                        הבנתי. וממי משפחתך מתגוררים? או שאתה גר לבד שמה?
ת:                         לא, לא, אני גר עם כל המשפחה. ההורים שלי, אחים שלי.
ש:                        הבנתי. ויש תביעה של חלמיש נגד המשפחה לפינוי נגדכם?
ת:                         לפינוי, עכשיו אין פינוי עכשיו אבל כן, יש,
ש:                        יש תביעה בבית משפט.
ת:                         כן, כן.
ש:                        זה מוקפא, כמו כולם.
ת:                         כן, זה מוקפא, כן, בוודאי.
ש:                        בסדר. עכשיו תאמר לי בבקשה, יליד איזה שנה אתה?
ת:                         64.
ש:                        64. אוקיי. ואתה, אתה יודע בדיוק מה שייך למשפחת אריאל?
ת:                         בוודאי.
ש:                        במתחם.
ת:                         בוודאי.
ש:                        בסדר. רק תאשר לי שיש בית הורים ששייך למשפחת אריאל, לא חשוב משפחה, מה, מה, לא אומר לך משפחה כדי להגיד אם זה גילי או בועז, שפוט לצורך המושגיות של העניין.
ת:                         אני אספר לך בדיוק מה,
ש:                        לא, לא, אל תספר לי. תענה לי קצר.
ת:                         אוקיי.
ש:                        למשפחת אריאל יש את בית ההורים ההיסטוריה, נכון?
ת:                         נכון.
ש:                        נכון?
ת:                         כן, כן.
ש:                        תגיד נכון.
ת:                         בוודאי, בוודאי, נכון.
ש:                        יפה. יפה. יש שמה עוד 3 מבנים. אחד, אחד שזה אמצעי זה משה,
ת:                         כן.
ש:                        ועוד שני מבנים שהם היו שופצו, לא משנה על ידי מי עכשיו, אני שואל אותך, שתי מבנים אחד מצד ימין אחד מצד שמאל, נכון?
ת:                         נכון.
ש:                        זאת אומרת בסך הכול אריאל מחזיקה בעצם ב-4 מבנים.
ת:                         נכון.
ש:                        משפחת אריאל.
ת:                         נכון.
ש:                        בית ההורים, שני מבנים ומשה שהוא, הוא לא בן המשפחה אבל הוא,
ת:                         הוא אח של,
ש:                        נכון.
ת:                         אח של האבא של,
ש:                        כן, בסדר. מה עיסוקך? מה אתה עובד?
ת:                         אני עובד בעיריית תל אביב.
ש:                        במה? איזה מחלקה?
ת:                         אני בשפע.
ש:                        אוקיי. בסדר. עכשיו תשמע, אילן, לא אילן, גילי שנמצא פה,
ת:                         אוקיי. כן.
ש:                        אם אתה זוכר רק, אתה מכיר אותו כן?
ת:                         בוודאי.
ש:                        בסדר. הוא לא גר כל התקופה בבית ההורים, נכון?
ת:                         מה זה לא גר כל?
ש:                        תגיד לי אם הוא גר או לא גר, נכון או לא נכון.
ת:                         תשמע, הוא היה בתקופה באילת אבל כל הזמן,
ש:                        מתי הוא חזר מאילת?
ת:                        
ש:                        אם אני אומר לך שב-2003 זה נכון?
ת:                         אני לא יודע תאריכים.
ש:                        אני אומר לך ב-2013,
ת:                         אני לא מכיר תאריכים.
ש:                        2013.
ת:                         אני לא מכיר תאריכים. אני אגיד לך מה,
ש:                        לפני 10 שנים או לפני שנה שנתיים?
ת:                         לא, הוא כל הזמן היה בא והולך, בא והולך.
ש:                        אתה תורם לי,
ת:                         הוא היה גר באילת,
ש:                        אתה תורם לי דברים שאני לא שואל אותך וזה לא טוב.
ת:                         מה אתה אומר?
ש:                        אני שואל אותך שאלה אחת.
ת:                         כן.
ש:                        האם נכון שלגור מגורי קבע גילי חזר מאילת ב-2013? תיזכר.
ת:                         גילי היה,
ש:                        כלומר, 3 שנים מהיום.
ת:                         תקשיב, גילי, גילי היה גר בבית הזה, זה היה בית של,
ש:                        זה לא מה ששאלתי אותך אבל.
כב' הש' האפט:      כן, תן לו להשיב. בקשה.
עו"ד חגבי:            בקשה.
כב' הש' האפט:      כן. כן, גילי היה גר בבית הזה?
העד, מר דמרי:      גילי גר, היה גר בבית הזה והיה עובד באילת וכל הזמן היה בא לבית הזה, כל פעם היה בא לבקר שמה.
עו"ד חגבי:            אבל גילי אמר בתצהיר שלו שמ-2007 עד 2013 הוא לא יכל לגור בתל אביב בגלל שהיה לו קצין מבחן והוא היה אמור לגור באילת.
ת:                         אני לא מכיר את ההליכים, אני לא מכיר את ההליכים. אני רק אומר לך שכל הזמן הוא היה בא מאילת לתל אביב לבית של ההורים שלו, לבית השלו. זה מה שאני אמרתי.
ש:                        האם זה נכון שאילן,
ת:                         כן.
ש:                        זכרונו לברכה, המנוח.
ת:                         כן.
ש:                        מאז גירושיו, אף מגירושיו,
ת:                         כן.
ש:                        גר עם ההורים? בבית ההורים. אילן.
ת:                         לפני,
ש:                        כן.
ת:                         הוא היה גר בנווה צהל,
ש:                        לאחר נווה צהל, לאחר הגירושים.
ת:                         ואחר כך הוא היה בא, הוא היה בא, הוא היה גר בבית הזה, כן.
ש:                        יפה. וזה נכון אם אני אומר לך, וזו לא מחלוקת דרך אגב, אתה לא צריך להתעמת איתי עכשיו.
ת:                         לא, לא, אני רק אומר לך, הוא היה גר בבית הזה.
ש:                        שבעצם מתאריך, אוקיי. תראה, אילן התגרש בשנת 02.11.95, אני אומר, לא, אני אומר לך זה נכון. בוא, אני לא בא להטעות אותך. אז אני אומר לך שעד שאילן הגיע לבית, בגלל הגירושין וכל הסיבות האלה, הבית היה עזוב, אף אחד לא גר בו, זה היה, היה מט ליפול.
ת:                         מה זאת אומרת?
ש:                        יש לי תיעוד מהעירייה.
ת:                         מה זה מט?
ש:                        הבית של בית ההורים הייתה תקופה שהוא היה נטוש.
ת:                         הבית,
ש:                        הבית של ההורים היה תקופה שהוא היה נטוש, נכון או לא נכון?
ת:                         היה בית סגור, הוא היה סגור אבל כל הזמן האחים היו באים לגור בבית.
ש:                        אבל למה להוסיף את זה אבל?
ת:                         לא, אני רק אומר לך,
ש:                        למה אתה מוסיף דברים?  אתה אמרת שאתה בקיא בעדות שלך אז לא, אני לא בא להכשיל אותך, תענה לתשובות.
ת:                         לא, אתה לא מכשיל אותי,
ש:                        אתה כאילו מכניס כל הזמן שהיה גרו וגרו.
כב' הש' האפט:      עו"ד חגבי, למה אתה מתווכח עם העד? אני לא מצליחה להבין את זה. אדוני ישאל שאלות והעד משיב כפי שהוא משיב ואלו התשובה וזה הכול.
עו"ד חגבי:            אין בעיה גבירתי. מקבל את הערת בית המשפט.
כב' הש' האפט:      כן, בקשה.
עו"ד חגבי:            הבית היה סגור ממתי עד מתי? באיזה שנים?
העד, מר דמרי:      בתקופה שהם היו בארצות הברית הוא היה גור, כן, בתקופה שהם היו,
ש:                        כשאתה אומר "הם בארצות הברית", למי זה? זה, זה למנוח.
ת:                         זה המנוח ירד עם, כן, עם האחים שהם היו גרים בארצות הברית.
ש:                        איזה אחים גרים בארצות הברית?
ת:                         זה בועז, גילי, אילן.
ש:                        כלומר, כולם בעצם היגרו לארצות הברית.
ת:                         הם היו גרים תקופה בארצות הברית, כן.
ש:                        הבנתי. ואז הבית היה סגור.
ת:                         הבית היה סגור.
ש:                        ומתי,  בועז איפה גר? אתה יודע?
ת:                         היום?
ש:                        לא, בכלל, כל השנים מאז שהוא התחתן.
ת:                         גילי היה גר, בועז היה גר בנווה צהל.
ש:                        כן. והוא גר בנווה צהל גם היום.
ת:                         היום הוא לא גר בנווה צהל.
ש:                        איפה הוא גר היום?
ת:                         היום הוא גר בבני ביתך בכפר שלם, אני לא יודע את הכתובת במדויק.
ש:                        בועז?
ת:                         כן.
ש:                        אוקיי. וגילי?
ת:                         גילי היום גר בבית של ההורים.
ש:                        היום אני יודע שבבית אבל, היום הוא גר בבית, כן?
ת:                         כן.
ש:                        אוקיי. והוא בעצם, אם אני אומר לך שהוא חזר הביתה, לפי דבריו, שהוא חזר מאילת ב-2013 אתה לא יודע מתי בדיוק.
ת:                         מה, תאריכים?
ש:                        לפני כמה שנים שאתה זוכר שהוא נמצא בבית? גילי. שהוא גר, ממש ככה, קם בבוקר וחוזר.
ת:                         שנה אחרונה.
ש:                        אוקיי. בסדר. תודה רבה. תאמר לי בקשה,  יש טענה של, שאומרת בעצם שהמנוח חזר מארצות הברית, אתה אמרת שהבית היה סגור וזה נכון, לא דווחו מגורים גם מהסיבות האישיות שלו עם אשתו, הוא בעצם בא לבית והוא בעצם גר בו, זה נכון?
ת:                         הוא גר בו כן אבל הוא,
ש:                        נכון? הוא גר בו.
ת:                         הוא גר בו, כן.
ש:                        ונכון שהוא גר בו לבד? אני מתכוון גר בו לבד הכוונה קם בבוקר, ישן, הולך לעבודה, גר בו במקום ואף אחד לא היה איתו ביחד.
ת:                         לא, היה בא גילי. גילי מדי פעם היה בא,
ש:                        בסדר. אין לי בעיה אבל מגורים ממש,
ת:                         הבית, הבית הזה,
ש:                        מגורים ממש, היית חבר שלו, בעצם הוא גר שם.
ת:                         הייתי בא יושב איתו כל יום.
ש:                        הוא היה שם, כן.
ת:                         אבל גילי היה בא, כל הזמן בא לדירה הזאתי. זה מה שגילי היה,
ש:                        אוקיי. אוקיי. בסדר.
ת:                         כן.
ש:                        עכשיו, העיד פה בבית המשפט,
ת:                         כן.
ש:                        וגם חתם על תצהיר מר יחיאל, יחיאל, יחיאל מה?
ת:                         יחיאל לוי.
ש:                        יחיאל לוי. שהוא, לא יודע אם אתה מכיר אותו, אתה מכיר אותו?
ת:                         בוודאי.
ש:                        כן.
ת:                         מכיר אותו בגלל אילן אני מכיר אותו.
ש:                        הוא אומר, והוא אומר שני דברים. פעם אחת הוא אומר, אולי לזה לא התייחסת, שבית המגורים עצמו הוא עזר לו, הוא כקבלן מבצע עזר לו לשפץ כדי שהוא יוכל לגור בו.
ת:                         זה נכון.
ש:                        זה נכון?
ת:                         זה נכון.
ש:                        תודה. והוא אומר דבר נוסף, שוב המחלוקת פה, בבית אין מחלוקת כל כך, כלומר, זה כבר קשור לאחים. המחלוקת העיקרית פה עכשיו לגבי שני המבנים מצדיו, מצדיו של משה.
ת:                         אוקיי.
ש:                        כן. אתה יודע שהמנוח בעצם השכיר את, את,
ת:                         המנוח, תקשיב, הדירה בצד ימין ובצד שמאל,
ש:                        על זה אנחנו מדברים, כן.
ת:                         יופי. זה דירה של משה אריאל, 
ש:                        לא, משה באמצע.
ת:                         משה אריאל זה באמצע. מאיר אריאל, זה אח של משה,
ש:                        כן.
ת:                         ובצד שמאל זה הדירה של אריק.
ש:                        איך אתה יודע את זה?
ת:                         אני יודע. מה זה?
ש:                        לא, איך? תסביר לי איך? שמעת ממישהו? איך אתה יודע?
ת:                         לא, משה היה גר שמה ואני יודע שהוא הביא שמה,
ש:                        ממתי משה, ממתי משה נמצא בחו"ל?
ת:                         הרבה זמן הוא נמצא, אני לא יודע תאריכים, אני לא יודע.
ש:                        בערך.
ת:                         אני לא יודע, אין לי מושג.
ש:                        אני אומר לך שלפחות,
ת:                         אני לא יודע.
ש:                        1960-70.
ת:                         לא, הוא חי שמה,
ש:                        חי שמה.
ת:                         אבל הוא בא לפה לארץ לגור פה בדירה של הסבא והסבתא, בדירה שלו, בדירה שלו.
ש:                        שהוא הביא אותה לעצמו.
ת:                         מה זה הביא אותו לעצמו?
ש:                        הוא בנה דירה.
ת:                         הוא לא בנה, משה לא בנה את הדירה.
ש:                        כן.
ת:                         הוא גר בדירה של הסבא והסבתא, ההורים שלו.
ש:                        רגע. בית ההורים, סליחה, לאט לאט בוא נעשה סדר אנחנו כולם מתבלבלים פה. נחזור עוד הפעם.
ת:                         אוקיי.
ש:                        יש לנו בית הורים.
ת:                         כן.
ש:                        ששם,
ת:                         הבית ההורים לא של גילי ושל בועז, הבית ההורים של ההורים שלו, של הסבא והסבתא של אילן.
ש:                        בסדר. אני לא מדבר על זה. אין לנו מחלוקת שיש שם בית אחד ששייך למשה, עזוב את זה עכשיו.
ת:                         זה דירה,
ש:                        עזוב את זה, אני מדבר עכשיו,
(מדברים ביחד)
כב' הש' האפט:      עופר, עופר.
העד, מר דמרי:      כן.
כב' הש' האפט:      גם אתה. לאט לאט. הוא שואל, תקשיב רגע מה שהוא שואל ואז תשיב כי אני רוצה את כל מה שאתה אומר שיהיה מוקלט ומובן.
העד, מר דמרי:      אוקיי.
כב' הש' האפט:      בסדר?
עו"ד חגבי:            אני שואל על שני הבתים שבמחלוקת פה.
העד, מר דמרי:      כן, מצד שמאל וימין.
ש:                        כן. אנחנו טוענים שזה היה על שם אילן, הוא שיפץ אותם, הוא העביר אותם, הוא השכיר אותם. טוענים בועז וגילי לא, הבתים האלה של חוץ לארץ, של מאיר,
ת:                         ו?
ש:                        ושל משה.
ת:                         נכון.
ש:                        כן. ומה אתה אומר?
ת:                         ואני אומר שזה, המכולה הזאתי שהם שיפצו אותה,
ש:                        כן.
ת:                         כביכול שיפצו אותה, עשו אותה לדירה.
ש:                        כן.
ת:                         זה של אריק אריאל.
ש:                        אז אני שואל,
ת:                         זה הדוד של משה.
ש:                        מי אמר לך את זה? אמר לך את זה בועז?
ת:                         מה פתאום.
ש:                        מי אמר לך את זה?
ת:                         משה.
ש:                        כן. אבל משה, משה לא נמצא פה.
ת:                         משה שהיה פה בארץ הוא עשה את זה, אתה לא מבין, הוא עשה מהמכולה הזאתי זה היה, זה היה מחסן שלו, זה היה מחסן שלו הוא הכניס את הציוד שלו שם.
ש:                        זה היה מחסן שלו.
ת:                         זה היה מחסן שלו, כן, בוודאי.
ש:                        הוא זה היה מחסן שלו, והדירה השנייה מה איתה?
ת:                         הדירה של מאיר.
ש:                        לא, של מאיר?
ת:                         כן.
ש:                        ומאיר בא לארץ?
ת:                         בערך כל שנה, כל, בתקופה האחרונה הוא,
ש:                        למה? בא לחופשה שבועיים שלושה?
ת:                         היה בא לראות את הדירה שהכול בסדר.
ש:                        רואה וחוזר.
ת:                         כן. הייתי יושב איתו, שותה קפה.
ש:                        כן. הבנתי. אוקיי. תודה. 
ת:                         לוקח את ההשכרה שלו.
ש:                        איך אתה יודע,
ת:                         כן.
ש:                        את סעיף, תראה סעיף 16 לתצהיר בקשה.
ת:                         איזה?
ש:                        סעיף 16.
ת:                         כן.
ש:                        לתצהיר שלך. תהפוך את העמוד השני, תסתכל.
ת:                         15, 16. כן.
ש:                        איך אתה יודע,
ת:                         כן.   
ש:                        איך אתה יודע,
ת:                         מה?
ש:                        איך אתה יודע באופן אישי,
ת:                         כן.
ש:                        איך אתה יודע באופן אישי שיחיאל, שאתה מכיר אותו באופן אישי, לא נוכח בעד הצבת הקראוון על גלגלים, איך אתה יודע?
ת:                         שמה? שהוא,
ש:                        שהוא לא נכח, תקרא.
ת:                         שעשו מזה קראוון?
ש:                        איך אתה יודע?
ת:                         הוא לא היה בכלל, לא הכרתי אותו בכלל.
ש:                        מה?
ת:                         מי ששמו את הקראוון הוא לא, לא הכרתי אותו בכלל. אני הכרתי אותו,
ש:                        עכשיו, הקראוון זה שייך למי? למאיר או למשה? הקראוון הזה שאתה מדבר עליו.
ת:                         לא, מכולה. המכולה שייכת למשה, לבן של משה והקראוון, והקראוון היה שייך לאילן והוא נשרף.
ש:                        אז 16, 16 זה אילן, הקראוון שנשרף.
ת:                         הקראוון של אילן שהוא נשרף, נכון.
ש:                        בסדר. אוקיי. הבנתי אותך. אוקיי. עכשיו, אתה אומר, הילדים,
ת:                         מור ו? ברח לי השם.
ש:                        ניב.
ת:                         ניב.
ש:                        העידו פה בבית המשפט,
ת:                         כן.
ש:                        שהיה הסכם משמורת בין האבא והאמא, המנוח, סליחה, האמא תבדל לחיים ארוכים, האמא בחיים ברוך ה', כן. בין ההורים היה הסכם שהילדים היו באים לאבא, הרי הוא גר בבית ההורים האבא, המנוח.
ת:                         כן.
ש:                        ופעם אצל האמא, פעם אצל האבא. אפילו היה, היה, מעולם לא ראית אותם.
ת:                         לא, שנייה. אני הכרתי את, את הילדים האלה,
ש:                        מעולם, אתה מכיר אותם?
ת:                         בוודאי, אני מכיר אותם,
ש:                        סליחה, לאט לאט.
ת:                         אני מכיר אותם והם מכירים אותי גם.
ש:                        לאט לאט.
ת:                         בטח שאני מכיר אותם. אני, אני רוצה להגיד משהו אחד.
ש:                        כן.
ת:                         ששנה לפני שהוא נפטר האבא אני הכרתי את הילדים האלה, לפני כן לא הכרתי אותם.
ש:                        ואז הם, ואז הם גרו שם, היו שמה.
ת:                         איך?
ש:                        אז הם היו שם.
ת:                         הם לא היו שמה בכלל.
ש:                        גם לא, לא, בשנה, בשנה האחרונה.
עו"ד טולדנו:         לא, לא, שייתן לו לענות.
עו"ד חגבי:            בשנה האחרונה הם היו או לא היו?
העד, מר דמרי:      בשנה האחרונה לפני שהוא נפטר הם באו לשמה ואני הכרתי אותם, כן.
ש:                        כן. הבנתי.
ת:                         אבל לפני כן לא הכרתי אותם.
ש:                        אתה יודע, אתה היית מיודד עם המנוח?
ת:                         בוודאי, בטח.
ש:                        אתה יודע, האם שמעת אותו פעם מתבטא שהוא אומר זה של מור וזה של ניב? בניתי את הקראוונים,
ת:                         לא, לא.
ש:                        לא שמעת אותו.
ת:                         לא שמעתי.
ש:                        אף פעם.
ת:                         לא מכיר את זה, לא.
ש:                        לא מכיר את זה, טוב.
ת:                         אמתי לאמתי. אמתי.
ש:                        תראה, אתה אומר,
(דיבורים מהאולם)
כב' הש' האפט:      שקט בקשה. שקט בקשה.
עו"ד חגבי:            היא מפריעה לעד. ששש.
כב' הש' האפט:      בוודאי, סליחה. לא גבירתי. אף מילה.
(דיבורים מהאולם)
כב' הש' האפט:      עו"ד חגבי. אף מילה. בפעם הבאה שזה קורה את מחוץ לאולם. כן. כיבדו אותך  פה מאוד בדיון האחרון, אף מילה. כן.  
עו"ד טולדנו:         סליחה גבירתי. דקה. טוב, אין לי יותר שאלות.
כב' הש' האפט:      אוקיי. חקירה חוזרת?
עו"ד טולדנו:         אין.
כב' הש' האפט:      אין חקירה חוזרת. תודה רבה לך מר דמרי. 
העד, מר דמרי:      זהו?
כב' הש' האפט:      אתה סיימת, כן. בקשה, מי העד הבא?
עו"ד טולדנו:         גלעד אריאל. איפה התצהירים שלך?
(דיבורים מהאולם)
כב' הש' האפט:      כן. אז לדוכן העדים עולה מר גלעד אריאל. גלעד, שלום לך.
העד, מר אריאל:    וברכה.
כב' הש' האפט:      גלעד, אתה עומד למסור עדות בבית המשפט ומי שמוסר עדות בבית משפט מזהירים אותו על חובתו לומר אמת, מי שאינו אומר אמת צפוי לעונש לפי הקבוע בחוק. אתה מבין את האזהרה הזאת?
העד, מר אריאל:    מבין.
כב' הש' האפט:      תודה רבה.
העד, מר אריאל:    תודה.
כב' הש' האפט:      טוב. אז זה הזמן שלך עכשיו אדוני, אני ראיתי אותך יושב בנימוס רב גם בדיון האחרון, הבעות הפנים שלך בהחלט מעידות על מה שעובר עליך. אני מחכה לשמוע את מה שיש לך לומר.  עכשיו, מוצג בפניי תצהיר שאתה חתמת עליו לפני עו"ד ניר טולדנו ביום 30.08.2016 ואני שואלת אותך בשמו האם זהו התצהיר שלך והאם אתה מאשר שמה שכתוב בו נכון.
העד, מר אריאל:    כן.
כב' הש' האפט:      התצהיר הזה מסומן נ' 3. זה לא בתצהיר הזה שיש שינוי, אז אתה תזכור להגיד לנו את זה.
עו"ד טולדנו:         כן.
כב' הש' האפט:      בקשה אתה עכשיו משיב בחקירה נגדית לעו"ד חגבי ב"כ התובעים. תנו אחד לשני לדבר. בקשה.
 
ע.ה/2 מר גלעד אריאל, לאחר שהוזהר כחוק, משיב בחקירה נגדית לעורך הדין יורם חגבי:
עו"ד חגבי:            אתם 3 אחים, נכון?
העד, מר אריאל:    אמת.
ש:                        מי, מה סדר,
ת:                         אילן א', בועז ב' ואני, האחרון.
ש:                        כלומר, בועז הבכור,
ת:                         לא, אילן.
ש:                        אילן הבכור, בועז ואתה הקטן?
ת:                         בועז אמצעי ואני אחריו.
ש:                        כן.  אתה היום נשוי? גרוש?
ת:                         גרוש.
ש:                        אוקיי. מתי נישאת? שנה, לא צריך יום. שנה.
ת:                         16 שנה.
ש:                        שנה.
ת:                         16 שנה.
ש:                        מה?
ת:                         16 שנה.
ש:                        השאלה כמה זה, 2000.
ת:                         2000 בערך.
ש:                        שנת 2000. ומתי התגרשת?
ת:                         אחרי 6 שנים, 2007.
ש:                        הבנתי. איפה גרת עד נישואיך? עד 2000 ו, עד 2000. איפה התגוררת? התגוררת בכפר שלם, נכון?
ת:                         נכון.
ש:                        יפה. עכשיו, למדת, צבא, איפה, איפה התגוררת עד שנישאת? איפה היית? היית,
ת:                         חלק מהזמן, תקופה מסוימת היה שהיינו, גדלנו רוב הזמן בכפר, היה שלב שההורים עברו לנווה צהל,
ש:                        ואתה איפה היית?
ת:                         עם ההורים עד גיל מסוים,
ש:                        נווה צהל.
ת:                         16-17. ואחרי זה חזרתי לבית של ההורים כי אז היו נמצאים שמה,
ש:                        היית בצבא?
ת:                         ברור.
ש:                        יפה. אחרי השירות הצבאי. במה עבדת?
ת:                         במה עבדתי?
ש:                        מה המקצוע שלך?
ת:                         המקצוע שלי אני עובד, עסקתי בייבוא.
ש:                        ייבוא.
ת:                         כן.
ש:                        אוקיי. ואיפה גרת אחרי שחזרת מהצבא? איפה התגוררת?
ת:                         בכפר.
ש:                        כן, איפה? מה הכתובת?
ת:                         רחוב ח' מספר 7.
ש:                        בבית ההורים?
ת:                         כן.
ש:                        אוקיי. ושהתחתנת איפה גרתם?
ת:                         גם, ברחוב ח' מספר 7.
ש:                        לא הייתה לכם דירה אחרת לך ולאשתך בדרום תל אביב?
ת:                         לא.
ש:                        מעולם לא?
ת:                         לא.
ש:                        אתה עם אשתך גרת בבית ההורים? 6 שנים?
ת:                         אני, אני עם אשתי גרתי, לא, גרתי,
ש:                        שוב, אתה בשבועה פה.
ת:                         איך? ברור שזה בשבועה.
ש:                        בקשה, כן. כן, לא, ברור.
ת:                         גרתי איתה תקופה מסוימת ביד, יד אליהו.
ש:                        מה זה תקופה מסוימת? כמה שנים?
ת:                         שנתיים שלוש.
ש:                        כן.
ת:                         וזהו.
ש:                        ואז מה? חזרת איתה לגור בכפר?
ת:                         ואחרי זה אני חזרתי. לא, אני חזרתי לכפר.
ש:                        כלומר, נפרדתם בעצם.
ת:                         נכון.
ש:                        הבנתי.
ת:                         לא התגרשנו עדיין.
ש:                        נפרדתם והתגרשתם ב-2016, 6 שנים כמו שאמרת.
ת:                         כן.
ש:                        בסדר. עכשיו,  באותה תקופה עסקת בייבוא.
ת:                         כן.
ש:                        ומתי, את, ראיתי בכתבי הטענות שהיה לך באילת באסטות,
ת:                         לי לא היה באסטות.
ש:                        עבדת בבאסטות.
ת:                         הייתי עובד בבאסטות.
ש:                        עובד בבאסטות. מתי התחלת לעבוד בבאסטות באילת?
ת:                         בערך 6 שנים ו-3 שנים, לפני 9 שנים, עד היום מה, אנחנו ב-2017?
ש:                        9 שנים? תעשה חשבון.
ת:                         9 שנים אחורה,
ש:                        כן, 9 שנים אחורה.
ת:                         2008.
ש:                        הבנתי. 2008 אתה, 2007 יותר נכון אני אתקן אותך.
ת:                         משהו כזה.
ש:                        ככה הצהרת.
ת:                         2007, כן.
ש:                        אתה באילת.
ת:                         וזה הגעתי בגלל שקיבלתי אחרי מאסר שהיה לי,
ש:                        למה היה לך מאסר?
ת:                         איך?
ש:                        למה היה לך, למה היה לך מאסר? מה הייתה העבירה?
ת:                         זה קשור?
ש:                        הכול כאן קשור.
ת:                         בסדר.
ש:                        אתם אחים, משפחה, הכול קשור.
ת:                         אני אגיד לך.
ש:                        לא באים להאשים אף אחד.
ת:                         לא, לא, בסדר גמור. היה לי מאסר על שימוש בקנאביס.
ש:                        במה?
ת:                         בקנאביס.
ש:                        אוקיי. וכמה שנים? המאסר. כמה זמן ישבת במאסר?
ת:                         שנה.
ש:                        שנה? ואחר כך קצין מבחן היה לך, או לא?
ת:                         היה לי כן וועדת שליש, יצאתי בשליש.
ש:                        כן.
ת:                         אבל השליש נתנו לי לעשות אותו באילת.
ש:                        הבנתי. אבל כמה קבעה הוועדה באילת? שנה להיות שמה?
ת:                         משהו כזה, כן. 8 חודשים.
ש:                        אוקיי. אז הייתם באילת בעצם מ-2007 עד 2008 פלוס מינוס.
ת:                         לא, הייתי יותר.
ש:                        לא, אני יודע. אני אומר מכוח הקצין מבחן היית שנה, לא יותר מזה.
ת:                         כן, נכון.
ש:                        אז בעצם מ-2008 בעצם היית, עבדת שם, עבדת באילת פשוט בבאסטות.
ת:                         נכון.
ש:                        יפה. ולהגיד לך, זה נכון שהם חיסלו, שראש העיר חיסל את הבאסטות,
ת:                         לא הבנתי.
ש:                        שראש העיר פינה את הבאסטות באילת,
ת:                         נו?
ש:                        חזרת לתל אביב.
ת:                         נכון.
ש:                        זה נכון. ואני אומר לך גם עכשיו, כי הכול בדוק אני לא אכשיל אותך, ב-2003 כבר חזרת. לאן חזרת בתל אביב?
ת:                         ב-2003?
ש:                        זה היה ב-2003.
ת:                         ו-13 אתה מתכוון.
ש:                        צודק, 2013. לאן חזרת?
ת:                         חזרתי לבית ההורים.
ש:                        לבית ההורים, בסדר. מי היה שמה באותו זמן?
ת:                         אילן, כמו כל תמיד, תמיד הוא היה שם.
ש:                        מה?
ת:                         כל הזמן שהוא היה שמה.
ש:                        הוא היה שמה.
ת:                         אני תמיד הולך וחוזר.
ש:                        אוקיי. אילן היה שם, בסדר.
ת:                         כן, כן.
ש:                        תראה עכשיו, בועז בעצם לא גר בבית ההורים, הוא היה, הוא עזב את, התחתן, תאשר לי שבעצם בועז קיבל פיצוי מכפר שלם והוא קיבל בית בכפר שלם.
ת:                         אז אני אסביר לך.
ש:                        כן או לא, לא צריך הסברים.
ת:                         אני חייב להסביר לך.
ש:                        נשאל אותו.
ת:                         לא, נשמה, תראה אתה שואל אותי שאלה,
ש:                        טוב, בקשה תסביר.
ת:                         אני לא עונה לך בכן ולא, אנחנו לא רובוטים.
ש:                        תסביר, תסביר בקשה.
כב' הש' האפט:      נכון אדוני, בקשה.
העד, מר אריאל:    אוקיי? אז ככה, הוא היה גר, בכפר היה לו יחידה שממנה הוא התפנה והוא קיבל בני ביתך.
עו"ד חגבי:            איפה היחידה הייתה?
ת:                         צמוד לבית ההורים.
ש:                        כן, אבל לא בית ההורים, לא של המשפחה שלך.
ת:                         לא, זה היה חלק מבית ההורים אבל היה צמוד.
ש:                        אוקיי.
ת:                         הכפר, הפינוי יכול להיות גם אם אנחנו גרים,
ש:                        אני יודע, אני יודע. אני מכיר. אני יודע.
ת:                         לא,
ש:                        אני יודע, אל תסביר לי.
ת:                         אוקיי.
ש:                        כן, נו. כן.
ת:                         זהו.
ש:                        ובא והלך לאן? עבר לאן? איפה הוא גר היום?
ת:                         בני ביתך.
ש:                        איפה? איפה?
ת:                         בכפר.
ש:                        באיזה כתובת?
ת:                         רחוב שדמי 42.
ש:                        איך? שדמי 42?
ת:                         שדמי 42.
ש:                        עכשיו תאמר לי בקשה, אתה זוכר, העורכי דין שלך צירפו לתצהיר של בועז כנראה מסמכים. אחד המסמכים זה נ' 2, אין מספור בתצהירו של בועז,
ת:                         מה זה נ' 2? איך אני מסתכל פה?
ש:                        תסתכל נ' 2. אתה מוצא את זה?
ת:                         נ' 16,
עו"ד טולדנו:         אני אעזור לו.
עו"ד חגבי:            זה מסמך מ-18.07.98.
העד, מר אריאל:    שנייה. שנייה ידידי. מצאתי, מצאתי.
ש:                        נ' 2. כן, תסתכל.
ת:                         כן.
ש:                        במסמך מ-18.07.98,
ת:                         לא יודע, נו, אוקיי.
ש:                        לא, אני אומר לך, תקרא. זה אתם צירפתם, לא אני צירפתי.
ת:                         אוקיי.
ש:                        כן, אני רואה פה שב-98 המצאת שומות לכל המתחם של, של ח' 7.
ת:                         כן.
ש:                        אתה מופיע שמה, זה חתימתך, נכון?
ת:                         נכון.
ש:                        ולמטה יש את אילן אריאל, אתה רואה? אחד לפני האחרון.
ת:                         זה של רחל אריאל ואילן אריאל.
ש:                        כן, בסדר. אוקיי. ואתם כולכם אומרים שאתם מבקשים לפנות את המקום לקבל פיצויים, זה בסדר נכון? מה הרקע למסמכים? אתה זוכר? בן כמה היית אז ב-98?
ת:                         אני יליד 63.
ש:                        מה?
ת:                         אני יליד,
ש:                        אתה יליד 93?
ת:                         63.
ש:                        אוקיי. בסדר. אתה זוכר את המעמד של החתימה של המסמך הזה? תנסה להיזכר.
ת:                         חתמתי על עשרות מסמכים.
ש:                        אתה לא זוכר. אוקיי. תראה עכשיו,
ת:                         וכמה פעמים הגענו איתם,
ש:                        אוקיי. תסתכל על נ' 4, נ' 4.
עו"ד טולדנו:         זה ה-נ' 4 שאני ביקשתי להחליף.
עו"ד חגבי:            לא משנה.
העד, מר אריאל:    לא משנה.
כב' הש' האפט:      איזה נ' 4?
עו"ד חגבי:            נ' 4.
עו"ד טולדנו:         נ' 4 ביקשתי שלשנות ל-נ' 18 שבטעות התבלבלתי.
כב' הש' האפט:      אוקיי. ה-נ' 4 מה הוא בבקשה?
עו"ד חגבי:            נ' 4 גבירתי זה תשריט שחתומים עליו מחזיקים.
כב' הש' האפט:      בסדר. חתומים עליו המחזיקים. אז אתה עכשיו מתייחס אליו כאל נ' 4 אבל בהמשך הישיבה היום ה-נ' 4 הזה יודע לנו שבוא בעצם נ' 18.
עו"ד טולדנו:         נכון.
עו"ד חגבי:            אוקיי.
כב' הש' האפט:      וגם לא נ' אלא נספח 18 כי נונים זהב רק סימוני של בית המשפט, אז נזכר את זה.
עו"ד חגבי:            אוקיי. תסתכל למטה, הוא מ-19.05.96, בסדר? אני פשוט מפנה אותך, למטה.
העד, מר אריאל:    כן, אוקיי.
ש:                        אוקיי. אז גם פה אילן חתום כמחזיק מספר 1 וגלעד, זה אתה, 8, נכון? תראה.
ת:                         בסדר.
ש:                        פה בעצם אתם כל המשפחה אנחנו רוצים להתפנות, מבקשים פיצויים. עד פה בסדר?
ת:                         כן.
ש:                        תהפוך את הנספח ל-נ' 4. אתה רואה את המפה? סימנו פה, תסתכל למעלה כתוב דמרי ולידו אריאל, אתה רואה? זה המתחם שלכם? של המשפחה? בית ההורים.
ת:                         לא הבנתי. לא הבנתי מה אתה אומר.
ש:                        אני שואל אם זה בית ההורים? אתה יכול לזהות לי? כתוב שם אריאל. אתם גובלים לדמרי? עופר אמר שהוא גובל איתכם.
ת:                         אנחנו גובלים עם דמרי.
ש:                        הנה, אוקיי. פה, פה לא רואים את הקראוונים, נכון? את הדברים האחרים.
ת:                         פה רואים,
ש:                        רק בית ההורים שלו.
ת:                         אני, אני אגיד לך מה קורה.
ש:                        בקשה.
ת:                         זה תשריטים, זה ישן מאוד הדבר הזה.
ש:                        ברור, 96, אני אומר לך.
ת:                         כן.
ש:                        אבל,
ת:                         פה זה בית ההורים, פה זה בית ההורים שמצד ימין זה הדוד,
ש:                        בסדר. זה לא משקף את המצב היום, זה לא משקף את המצב היום בשטח המפה הזאת.
ת:                         לא, נוספו פה עשרות דירות.
ש:                        בסדר. אוקיי. בסדר גמור, אוקיי. עכשיו תראה בקשה, ב-נ' 6, תתקדם. גבירתי, שיירשם אם אפשר,
עו"ד טולדנו:         זה הכול נרשם, זה מוקלט.
עו"ד חגבי:            אני אומר שבאולם נוכח בזמן חקירתו גם בועז פשוט.
כב' הש' האפט:      ברור. הוא בעל דין.
עו"ד חגבי:            אוקיי. בסדר. כן.
כב' הש' האפט:      כן. איזה דרמה. כן.
עו"ד חגבי:            תראה את נ' 6, הגעת?
העד, מר אריאל:    כן.
ש:                        מה, מה זה? למה עשיתם את זה?
ת:                         מה?
ש:                        למה עשיתם את הדבר הזה?
ת:                         את מה?
ש:                        תסתכל, תסתכל את הנספח נ' 6.
ת:                         בעניין עזבון המנוח,
ש:                        תהפוך דף, גילי, תהפוך דף, תהפוך דף.
ת:                         זה העיזבון שאתה מדבר.
ש:                        לא, פה, תקרא עכשיו מה כתוב שמה.
ת:                         "בין עיזבון המנוח רחל אריאל, הנני מצהיר כי היורש על פי דין של המנוח רחל אריאל ז"ל", ת"ז,
ש:                        זה האמא, כן?
ת:                         כן, זיכרונה לברכה. "אשר נפטרה ביום 23.08.98" מה זה? ומנה, "ומענה היה ברחוב בן חיל 12 תל אביב הינו בועז אריאל תעודת זהות דא דא בנה המנוח בשלימות לאחר הסתלקותם של ילדי המנוח אילן אריאל וגלעד אריאל לטובת אחיהם בנם על המנוח בועז אריאל", נו אז?
ש:                        לא, תראה עכשיו את התצהיר שלך, תראה בתצהיר.
ת:                         אוקיי.
ש:                        תקרא אותו.
ת:                         "ילדיה של המנוחה אריאל רחל ז"ל אשר נפטרה ביום 23.08.98 אנו מסתלקים בזה באופן בלתי חוזר מכוח חלקנו בעיזבון אמנו המנוחה הנ"ל לטובת אחינו בנה של המנוחה אריאל בועז. ידוע לנו כי העיזבון הננו המנוחה הנ"ל טרם חולק. אנו מצהירים כי אלו שמותינו וחתימותינו,", אוקיי.
ש:                        אוקיי. עכשיו אני שואל אותך את השאלה אתה זוכר למה עשיתם את זה? את המסמך הזה. למה, למה,
ת:                         ברור שאני יודע.
ש:                        מה? תסביר, בקשה.
ת:                         אני אסביר.
ש:                        בקשה.
ת:                         בתקופה מסוימת אני הייתי חייב, אני, אני מדבר על עכשיו אני למה עזבתי את זה.
ש:                        נכון. את העיזבון.
ת:                         אני פתחתי אולם ומועדון בנמל תל אביב, הייתי צריך כסף. קראו לזה הזום, מול האנגר 11. הוא לווה, אחי לווה לי את הכסף, אחי בועז, זה השקעה שם. וכשהיה, כשההורים נפטרו אני, אני חתמתי על העיזבון תמורת הכסף של ערך הבית בחלק שלי שהוא נתן לי לעסק הזה. אני לקחתי כסף לעסק ותמורת זה חתמתי לו על העיזבון על הכסף שהוא נתן לי. זה שווה ערך יחס למה שהיה זה.
ש:                        כן. רגע. כמה הערכתם את, את הבית? הוא נתן לך כמה 400 אלף שקל?  מה הוא נתן לך?
ת:                         מה, משהו כזה זה היה.
ש:                        בלי שום הסכם הלוואה? עשיתם הסכם הלוואה ביניכם?
ת:                         לא.
ש:                        לא. וכמה, וכמה שווה הבית? בית ההורים מדברים עכשיו, בשנת 99.
ת:                         לא יודע היום, אין לי הערכה.
ש:                        מה?
ת:                         אין לי מושג. אז אתה מדבר?
ש:                        הרי אתה אומר שאתה בגלל, בגלל, מתי נפתח הזום? המועדון.
ת:                         בשנת 90 ומשהו.
ש:                        טוב. באיזה שנה. תיזכר, לאט לאט. זה עסק שהיה שניהלת אותו.
ת:                         נכון, ניהלתי איתו, אבל אני לא זוכר במדויק.
ש:                        לאט לאט, תנסה להיזכר.
ת:                         כי עבדתי אחרי זה בעוד כמה דברים, לא רק זה.
ש:                        מתי?
ת:                         מה?
ש:                        מתי אתה לא זוכר?
ת:                         בערך בשנים האלה, אולי שנה לפני. ב-90, נפתח ב-90 ומשהו.
ש:                        העסק לא היה תחת שם של חברה?
ת:                         כן, ש.א.י מועדונים בע"מ.
ש:                        והיא עדיין חברה קיימת היום?
ת:                         לא, אני חושב שלא.
ש:                        השותפים שלך היו נעמן?
ת:                         אני אגיד לך מה, מה?
ש:                        נעמן ושצר השותפים שלך היו? נעמן ושצר?
ת:                         ועופר רפאלי.
ש:                        כן, כן. העסק הזה, זה חברה קיימת דרך אגב ואתה גם בעל מניות בה היום.
ת:                         מה?
ש:                        אתה גם בעל מניות.
ת:                         אני לא בעל מניות, לא, לא, אתה מטעה ומוטעה. אני, היה לנו משפט מול נמל תל אביב והם דיללו אותי במניות כי אני לא השקעתי בעורך דין, שזה היה השקעות אדירות ולא היה לי כבר כסף והם דיללו אותי באחוזים והם זכו במשפט דרך אגב ב-14 מיליון ולא לקחתי מזה כלום.
ש:                        אוקיי.
ת:                         אחרי 13 שנה משפט.
ש:                        שנייה. לפי מה שאני רואה פה, ותרשה לי דקה לעיין ברשותך, כן? אני רואה שגלעד אריאל, זה, זה תדפיס הוצאתי היום בבוקר.
ת:                         אוקיי.
ש:                        ברשם החברות. ואני רואה פה שיש 200 מניות על שם גלעד אריאל.
ת:                         200, 200 מה?
ש:                        200 מניות. אבל אני לא רואה שאתה העברת או נמחקו או נדחו, אני לא רואה פה שום דבר.
ת:                         אז אתה מחדש לי. אני,
ש:                        אני אומר לך רק שתדע שיש לך פה 200 מניות בחברה הזאתי.
ת:                         אין מצב. אני יודע כי בדקתי את זה עם עורכי הדין.
ש:                        טוב, בסדר. אוקיי. אז אתה אומר שאתם, שאתה הסתלקת לטובתו בגלל שהוא נתן לך כסף הלוואה.
ת:                         נכון. וחוץ מזה גם בלי שביקשתי,
(מדברים ביחד)
עו"ד חגבי:            את ההלוואה אתה, את ההלוואה, את ההלוואה אתה פרעת לו? עד, עד היום אתה שילמת לו, החזרת לו את הכסף?
העד, מר אריאל:    לא, תמורת הבית של ההורים, אני מסביר לך. תמורת,
ש:                        לא החזרת לו את הכסף.
ת:                         למה אני צריך להחזיר לו את הכסף? אני התקזזתי מול החלק שלי בבית תמורת החלק שהוא נתן לי.
ש:                        הבנתי. עכשיו תראה רגע,
ת:                         כן.
ש:                        טוב, זה אני אשאיר לבועז. תאמר לי בקשה,
ת:                         כן.
ש:                        האירוע בינך ובין הילדים, בין ניב,
ת:                         אירוע?
ש:                        אירוע.
ת:                         כן.
ש:                        שהגיע לכדי אלימות,
ת:                         לא, לא מבין את זה. כן, תגיד איפה זה נמצא?
ש:                        אני אומר, אני אומר לך מה אני אומר. ואני אומר לך, אתה היום גר בבית, נכון?
ת:                         כן.
ש:                        יפה. ואני אומר לך,
(דיבורים מהאולם)
עו"ד חגבי:            תן לו את זה, בסדר. אוקיי. אתה זוכר הליכים בית משפט למשפחה בינך ובין ניב אריאל?
העד, מר אריאל:    כן.
ש:                        בשנת 2014.
ת:                         כן.
ש:                        זוכר. עכשיו, אתה זוכר שניתן צו הרחקה נגדך? בתאריך, בתאריך,
ת:                         אני אסביר לך.
ש:                        לא, שאלתי אם אתה זוכר את זה.
ת:                         כן, כן.
ש:                        זוכר, בסדר.
כב' הש' האפט:      כן. תקשיב רגע לשאלה.
עו"ד חגבי:            אתה זוכר,
העד, מר אריאל:    בזמן מסוים זה היה.
ש:                        כן, כן, הכול בסדר. כן. אתה זוכר שבפרוטוקול בהליך מ-27.02.2014,
ת:                         לא הבנתי.
ש:                        ב-27.02.14,
ת:                         כן.
ש:                        היה הסדר בין עורכי הדין, אותך ייצג עו"ד,
ת:                         עורכת דין.
ש:                        אקריש, עו"ד אקריש ואותם ייצג קונסטנטין.
ת:                         אז אני רוצה, אני רוצה להסביר לך.
ש:                        לא, אני צריך לסיים את החקירה שלך.
ת:                         אז אני אסביר לך.
ש:                        רגע, עוד לא שאלתי שאלה.
ת:                         אני לא יודע אפילו מי העורכת דין הזאת.
ש:                        עוד לא שאלתי שאלה.
כב' הש' האפט:      כן.
העד, מר אריאל:    אני אומר לך, אני גם לא יודע מי זאת עורכת דין.
כב' הש' האפט:      בוא תקשיב, לא. תעצור, תקשיב לשאלה.
עו"ד חגבי:            השאלה היא כזאת,
העד, מר אריאל:    נו.
ש:                        מדוע בתצהיר אתה סיפרת לעו"ד טולדנו את הסיפור של צו הרחקה, המלחמות בינך לבין הילדים שיוצא, היה, היה לא נעים שם, גם כפי גרסתך וגם כפי גרסתם. האם סיפרת לעו"ד טולדנו, בבקשה, על,
ת:                         קודם כל לא היה שום דבר לא נעים.
ש:                        לא,
ת:                         לא היה בינינו שום עניין.
ש:                        לא, לא, אבל,
ת:                         זה היה המצאה שלהם, אז אני עונה לך.
ש:                        בקשה.
ת:                         אתה רוצה שאני אענה לך.
ש:                        בקשה כן.
ת:                         זה היה המצאה של הילד ואני אף פעם לא רבתי איתם. ואז הוא המציא את הסיפור הזה ואני לא זוכר אפילו גם למה הוא המציא את הסיפור הזה וכשהגענו לבית המשפט לא ידענו בכלל שאנחנו, הביאו אותנו למשפט הזה, לא היה  לנו עורכת דין. פגשנו אותה במעלית שירדנו שתייצג אותנו כי לא ידענו מה לעשות, אוקיי? ואז כשנכנסנו איתה למשפט היא לקחה לנו 5 אלף על זה, נכנסנו למשפט, שאחי שילם, בועז, נכנסנו למשפט ואז ניסיתי להביא אותו למצב שהוא, שיעיד, הוא אמר משהו שתקפתי אותו וזה היה שקר לחלוטין כי בחיים לא הרמתי עליו יד, אוקיי. בחיים שלי לא הרמתי על אף אחד מהאחיינים שלי ועל אף אחד, אני לא אדם אלים. הם ניסו להביא את זה למצב אלים שאני הייתי עבריין וישבתי בבית סוהר ואז אמרתי בקשה, שיעיד. ואז עורך דין שלו קפץ ולא הסכים שהוא יעיד ואז הוא עשה הסכם עם העורכת דין שלי בלי הסכמתי, היא קבעה שירחיקו אותי. שיצאנו אמרתי לה למה את קובעת דבר כזה בלי הסכמתי? ואז עזבתי אותה והעפתי אותה מהתיק, פשוט.
ש:                        תעיין דקה במסמך הזה.
ת:                         בקשה. מה זה?
ש:                        תקרא את זה.
ת:                         "בשם מרשי נפגע העבירה מר אריאל גלעד. הריני מתכבד לפנות אליכם בדבר מרשי מר ניב אריאל פנה לבית המשפט לענייני משפחה ברמת גן וטען כי דודו אחי אביו המנוח פגע בו. בית המשפט הנכבד נתן תחת ידו,", "נא בצעו את צו ההרחקה ודאגו להרחיק את גלעד אריאל", נו בסדר. זה מה שאמרתי כרגע.
ש:                        צו הרחקה נמצא פה.
ת:                         כן.
ש:                        יש פה צו הרחקה נגדך.
ת:                         כן.
ש:                        קרא אותו רגע. קרא דקה, תיזכר, אתה לא זוכר.
ת:                         אני זוכר, אני הסברתי לך בדיוק, אני לא צריך לקרוא את זה.
ש:                        אבל יש צו הרחקה, אבל יש, גילי, נגדך.
ת:                         לי לא היה צו, לי לא היה שום צו הרחקה היה לי זמן שמוגבל.
ש:                        טוב. גבירתי,
ת:                         ועוד הפעם, זה, זה גם לא מדויק ולא נכון, אני הסברתי לך בדיוק את ההליך שקרה שם.
ש:                        טוב. גבירתי, זה, זה הליך שהוא צד בו אני מבקש להגיש את זה.
כב' הש' האפט:      מה? מה?
עו"ד חגבי:            אני מבקש להגיש את זה גבירתי. את הפרוטוקול ואת,
כב' הש' האפט:      מה אתה מבקש להגיש?
עו"ד חגבי:            יש פה גבירתי צו הרחקה של האדון מהבית, יש,
כב' הש' האפט:      אתה חקרת על זה וזה מספיק.
עו"ד טולדנו:         זה בכתב התביעה, הוא צירף את זה לכתב התביעה.
כב' הש' האפט:      כן, כן. כן, כן.
עו"ד טולדנו:         מה, אין פה שום,
כב' הש' האפט:      כן.
עו"ד חגבי:            אני אומר לך, אני אומר לך שהיום יש נגדך צו הרחקה שאסור לך לגור בבית.
העד, מר אריאל:    היום?
ש:                        כן.
ת:                         אז אני אומר לך שאתה טועה.
ש:                        עכשיו, בוא תראה, יש פה,
ת:                         אם היה צו הרחקה אז יכלו לבוא להוציא אותי, אף אחד לא פנה אלי.
ש:                        לך אני רואה שיש היום צו הרחקה,
ת:                         לא, לא, ממש לא.
ש:                        אוקיי.
ת:                         זה לא נכון. אתה לא מדייק.
עו"ד טולדנו:         תקרא, זה היה ל-3 חודשים.
עו"ד חגבי:            אז אני, מה?
עו"ד טולדנו:         הוא היה ל-3 חודשים.
עו"ד חגבי:            לא, אני קורא מפרוטוקול. אני קורא מפרוטוקול,
כב' הש' האפט:      תראה לי רגע בקשה, כדי שיהיה מדויק ולא, הדברים שאתה כביכול מעיד עליהם אז אני רק,
עו"ד חגבי:            בקשה גבירתי.
כב' הש' האפט:      כן. צו הרחקה שניתן בהסכמה,
עו"ד חגבי:            הצו הזה,
כב' הש' האפט:      אדוני, רגע בקשה.
עו"ד חגבי:            זה היה עד הדיון.
כב' הש' האפט:      מה?
עו"ד חגבי:            זה היה עד הדיון, אבל זה צו קבוע. זה היה,
כב' הש' האפט:      רגע בבקשה. תן לי לעיין בו.
עו"ד חגבי:            סליחה.
כב' הש' האפט:      הצו אומר כך "מבלי להודות בכל טענה ו/או דרישה מטענות המבקש", שהיה ניב אריאל," ו/או מצג של מי מהצדדים בבקשה ובתגובה יינתן צו הגנה הדדי והמשיב הוא גלעד אריאל והמבקש הוא ניב אריאל ולפיו כל אחד מן הצדדים מתחייב שלא ליצור קשר האחד עם השני בשום אמצעי באשר הוא לרבות מסרונים, טלפונים, בין בעצמם ובין באמצעות צד ג'. הצדדים מתחייבים כי אף אחד מהם ו/או מי מטעמם לא ייכנס לבית ברחוב ח' 7 בכפר שלם תל אביב, כל אחד מהצדדים רשאי לפעול באמצעים המשפטיים כפי שימצא לנכון כדי לדרוש זכויות חוקיות בבית ברחוב ח' 7 בכפר שלם תל אביב ו/או בכל נכס אחר כפי שיימצא, יימצא לנכון". כן עו"ד חגבי, בקשה, ציינתי את הדברים.
עו"ד חגבי:            תודה רבה.
כב' הש' האפט:      בקשה, קח את זה.
עו"ד חגבי:            זה רשום בפרוטוקול, הוקלט.
כב' הש' האפט:      רשום, כן אדוני.
עו"ד חגבי:            תודה.
העד, מר אריאל:    אני, אני גר,
כב' הש' האפט:      גלעד, הכול בסדר. להתקדם.
עו"ד חגבי:            כן, אוקיי. שנייה. תראה בקשה, אני מציג בפני העד גבירתי את נספח י"א לתצהירו של, של ניב אריאל, הוא עמוד 43 בנספחים. אני אתן, לא, זה לא אצלך. 
העד, מר אריאל:    לא.
ש:                        אני אתן לך את עכשיו. לא אצלך. אני מבקש ממך לעיין במסמך הזה, קרא אותו. לא, אני חוזר בי מהשאלה גבירתי. תראה, אתה זוכר את האירוע שהיה בשבעה זה היה, אני, בתאריך 23.02.2014, אתה זוכר שיחה שתומללה והוגשה לבית המשפט, נמצאת אצל עורך הדין שלך גם כן, אתה קראת את התמליל?
ת:                         כן, כן.
ש:                        בסדר. יופי.
ת:                         הוא לא שלם.
ש:                        בסדר. אוקיי. זה יטען בסיכומים עורך הדין שלך.
ת:                         מה?
ש:                        יטען, זה לא לעכשיו, עכשיו אני שואל אותך שאלות, זה לא עכשיו, לא טוענים טענות. תראה, ואתה אומר בעמוד 18 לתמליל, עמוד 2 בעצם לתמליל, יש לך אותו פה? כן?
ת:                         אני לא יודע מה, איפה אתה.
ש:                        הנה, אני אתן לך, אני אתן לך, זה אצלם.
ת:                         עמוד 2 יש לי פה.
ש:                        לא, לא,
ת:                         אה. כן.
ש:                        אתה אומר מול, תהיה מול המספרים תוכל אולי להסתכל.
ת:                         כן.
ש:                        מול עמוד 20 אתה אומר,
ת:                         לא, שורה 20.
ש:                        מול שורה 20, סליחה, כן. מול שורה 20 אתה אומר "עכשיו אתה לא יכול לבוא ולהגיד לי שמע אני רוצה לגור בבית, זה לא בית שלך ולא שלי ולא שלו, גם לא שלו. עוף מפה". תסביר בקשה עכשיו מה, מה התשובה הזאתי? למה השבת לו את זה? מה קרה שמה?
ת:                         אז אני אסביר.
ש:                        בקשה.
ת:                         אני אסביר. אנחנו קמנו מהשבעה,
ש:                        זה אחרי שקמתם מהשבעה כבר?
ת:                         זה, השיחה הזאת,
ש:                        בשבעה הייתה.
ת:                         לא, לא, אני, אני אדבר, אני אגיד לך עכשיו, אני אספר לך את הסיפור.
ש:                        אה, אוקיי. אתה יזמת את השיחה? איתם.
ת:                         אנחנו יזמנו יחד אני והם ואחי אמרנו נשב שקמנו מהשבעה,
ש:                        בסדר. אוקיי.
ת:                         ונסביר את הרקע מה קורה בכל העניין הזה של החצר, ולמה? כי במהלך השבעה הם פשוט לקחו דברים וכסף מהבית, זה דבר שלא יקובל. אנחנו כיבדנו אותם. אני אמרתי להם שאבא שלהם נפטר, שהוא נפטר לי בידיים, התקשרתי אליהם מהבית חולים ליידע אותם, הם לא היו יודעים בכלל שהוא נפטר אם הייתי רוצה, אוקיי? ולכן כשהם לקחו את הדברים הכעיסו אותנו מאוד ובכל זאת לא שברנו את השבעה, כיבדנו אותם. המשכנו אחרי שדיברנו עם האמא והיא ניסתה למשוך אותי להתנהג לא יפה אמרתי לה רק תחזירי את הדברים.
ש:                        ואז?
ת:                         ואז כשישבנו בשיחה הזאתי מר, מזל ביקשה, קודם כל זה התחיל שאחי בועז הסביר ואמר להם שאנחנו אוהבים אותם והילדים, כמו הילדים שלנו והם אחיינים שלנו ואנחנו לא רוצים שום עניין ונעזור להם. ואבא שלהם רצה שהוא ילמד ובועז ישים עליו את הכסף בשביל שהוא ילמד, ואת כל הדברים, כי הם באמת משפחה.
ש:                        אוקיי.
ת:                         ואז מזל ביקשה אני רוצה שבעלי יהיה.
ש:                        אוקיי. בסדר. אוקיי.
ת:                         שנייה אני מסביר לך את, מאיפה זה התחיל.
ש:                        בסדר.
ת:                         ואז אמרנו לה איך בעיה. הוא, היא התקשרה אליו והוא בא. שישבנו כל מה שנאמר פה זה בשביל להסביר את הרקע של מה שקורה במקום הזה, לא יותר מזה. ממש לפני שעלינו אמרנו נשב נדבר. עכשיו,
ש:                        סמוך, רק שנייה. סמוך לפטירה,
ת:                         כן.
ש:                        של, של אחיך זיכרונו לברכה, של המנוח.
ת:                         כן.
ש:                        ניב לא, ניב לא היה איתו? לא ישן איתו בחדר?
ת:                         ניב?
ש:                        כן.
ת:                         טוב, תראה, אני אגיד לך ככה,
ש:                        אולי אתה לא יודע אבל,
ת:                         אני יודע יותר ממה שהם יודעים.
ש:                        כן.
ת:                         כן.ץ
ש:                        ניב לא היה איתו בזמן שהוא נפטר?
ת:                         ניב היה איתו בזמן שהוא נפטר?
ש:                        כן.
ת:                         ממש לא. אף אחד, אני החייאתי אותו, אני ממש, הוא מת לי בידיים והחייאתי אותו והתקשרתי לאחי בועז ובאייפון, לא ידעתי איך להחיות בכלל, הוא אמר לי איך להחיות אותו.
ש:                        אני מדבר סוף שבוע שקדם לפטירה, ניב היה שמה?
ת:                         שמה?
ש:                        סוף השבוע, שבת שקדם לפטירה של אחיך, של,
ת:                         לא.
ש:                        הוא לא, ניב לא ישן עם אבא שלו? לא היה אצל אבא שלו?
(דיבורים מהאולם)
עו"ד חגבי:            תנסה להיזכר.
כב' הש' האפט:      סליחה, אני מבקשת מכם פעם, סליחה עו"ד חגבי, אני מבקשת ממך עכשיו, זה ניב, נכון?
עו"ד חגבי:            מה?
כב' הש' האפט:      זה ניב.
עו"ד חגבי:            כן.
כב' הש' האפט:      ניב. אני מבקשת ממך עכשיו לקום ולצאת, אדוני יחזור בעוד 5 דקות. אם צריך להיות מורה אני גם יודעת להיות מורה.
עו"ד חגבי:            תירגע. אוקיי.
(דיבורים מהאולם)
העד, מר אריאל:    מה השאלה? סליחה?
עו"ד חגבי:            ניב מסר לי פה, כתב לי שבשבת לפני שאחיך נפטר הוא היה אצלו בשבת.
ת:                         לא הוא לא היה בשבת והוא לא ישן אף פעם בדירה ממה שאני זכור לי, וגם לא היא, גם לא מור.
ש:                        טוב. עכשיו בוא תראה,
ת:                         הם היו באים לבקר עם הילד פעם ב, בתקופה מאז, מור בכלל לא, תראה, קודם כל מור והילדים 3 שנים לפני שהוא נפטר, שנתיים לפני שהוא נפטר הם בכלל לא הכירו בו, אוקיי? עצוב לי להגיד את זה כי זה אח שלי ואני אוהב אותו לא פחות מהם, ויותר מהם, עובדה שאנחנו נתנו את כל כולנו בשבילו שהיום הם לא יודעים אפילו איפה הקבר שלו שזה חוצפה.
ש:                        טוב, אתה אומר פהף,
ת:                         אוקיי?
ש:                        באותו שורה  מול, מול 24,
כב' הש' האפט:      אני, אני רוצה לעצור. לא, פשוט לא מקובל עלי, מור, מה שקורה כאן ולא מקובל עלי מה שקורה עם ניב. אני, כן, כן. אני אומר לך, כי אני גם רוצה לתעד את זה לפרוטוקול. אני יושבת פה, אני רואה את כולם, אני ראיתי את גלעד שנמצא עכשיו על דוכן העדים יושב בשבוע שעבר, שומע דברים קשים וכל מה שראיתי על פניו זה כבוד רב אליכם והרבה אהבה והרבה כאב, אבל בוודאי כבוד רב. ואני לא מוכנה שאת תשבי כאן ואת תדברי או שהפנים שלך, את לא דיברת כרגע, או שהפנים שלך יביעו זלזול וגיחוך וצחוק וחוסר כבוד, אני לא מוכנה גבירתי. עכשיו, אני יושבת כאן מולך, אני מסתכלת על הפנים ואני אומרת לך שכך אני מבינה את הבעות הפנים. אני מבקשת ממך, את רוצה לשבת באולם, בשמחה, את יותר מאשר רצויה וזה גם זכותך אבל את תעשי את זה בכבוד ואני לא רוצה לשבת מולך ולהצטרך להתמודד עם הבעות הפנים האלה ואני לא חושבת שזה מגיע לגלעד, אני לא חושבת שזה מגיע לגלעד וזה לא מקובל עלי. יכול להיות סכסוך ויכולה להיות מחלוקת משפטית אבל אנחנו נעשה, נברר אותה בצורה עניינית ובעיקר בכבוד, לא בשום דרך אחרת. זה מספיק כואב גם כך ואני בטוחה שזה כואב, ואולי הבעות הפנים שלך מכסות על רגשות אחרים אבל אני, אם זה מפריע לי אני אפילו לא רוצה לחשוב מה צריך לעבור הבחור הזה שהוא כאן מעיד, עד כאן, לא.
עו"ד חגבי:            טוב. תסתכל מול, תודה גבירתי. מול הספרה 24 תסתכל. גרשון מזל מי זה? זה בעלה של מור, נכון?
העד, מר אריאל:    כן.
ש:                        הוא אומר לך, הוא שואל אותך "לאילן היה נתח בבית הזה?" מעל זה אתה אומר בועז אריאל "זה הבית של ההורים", אתה אומר, זה אתה, בועז אומר, נכון?
ת:                         לא הבנתי.
ש:                        אתה אומר ב-23, לא בועז, טעיתי. בועז אומר "זה בית של ההורים", לא, זה בועז, אני אשאל את בועז, אני לא שואל אותך על זה. סליחה רגע. לא אשאל אותך על זה, זה בועז, זה בועז. סליחה רגע. אוקיי. שנייה. אוקיי. אין לי יותר שאלות גבירתי.
כב' הש' האפט:      חקירה חוזרת.
עו"ד טולדנו:         אין.
כב' הש' האפט:      אין חקירה חוזרת. גלעד, תודה רבה.
העד, מר אריאל:    תודה.
כב' הש' האפט:      ואנחנו עכשיו שומעים את העד האחרון שהוא בועז אריאל, בבקשה.
(דיבורים מהאולם)
כב' הש' האפט:      כן.
עו"ד חגבי:            פשוט זה שם, אנחנו צריכים,
כב' הש' האפט:      ובואו תפתחו לו בתצהיר שלו.
כב' הש' האפט:      אתם תרשו לי 2 דקות הפסקה בקשה?
עו"ד חגבי:            כן, בקשה גבירתי.
כב' הש' האפט:      לפני שאנחנו נכנסים לעד השני, בסדר? 2 דקות. תודה רבה.
 
(הפסקה בהקלטה)
 
דובר:                    בקשה.
כב' הש' האפט:      חידשנו את ההקלטה אחרי הפסקה קצרה לצרכים טכניים אישיים ואנחנו עכשיו עם העד האחרון בועז אריאל. בועז, אתה עומד למסור עדות בבית המשפט, מי שמוסר עדות בבית משפט מזהירים אותו על חובתו לומר את האמת. מי שאיננו אומר אמת צפוי לעונש לפי הקבוע בחוק. אתה מבין את האזהרה הזאת?
העד, מר אריאל:    כן.
כב' הש' האפט:      כן. ואתה מתחייב לומר אמת?
העד, מר אריאל:    כן.
כב' הש' האפט:      תודה בועז. עכשיו תראה, אני שואלת אותך בשם בא כוחכם, אתה מסרת תצהיר עדות ראשית שעליו אתה חתמת בפני עו"ד ניר טולדנו ביום 31.08.2016. והשאלה היא האם זה התצהיר שלך? סליחה, והאם אתה מאשר שמה שכתוב בו נכון?
העד, מר אריאל:    בוודאי.
כב' הש' האפט:      התצהיר והנספחים. עכשיו, יש לנו, עו"ד טולדנו, את ההודעה שלך שהנספחים לתצהיר הזה אתה צריך להחליף בין נ' 4 ל-נ'?
עו"ד טולדנו:         18.
כב' הש' האפט:      כן. באופן שנספח 4 יהפוך לנספח 18 ונספח 18 יהפוך לנספח 4. אני אציין את זה, גם ציינתי את זה עכשיו וגם אציין בפרוטוקול הטכני ורשמנו את זה וכך יהיה. ועכשיו אתה משיב בחקירה נגדית לב"כ התובעים, בבקשה.
עו"ד חגבי:            אתה האח הבכור,
כב' הש' האפט:      אם לא ציינתי אני אומרת עכשיו שזה מסומן נ' 4 התצהיר שלך, בקשה.
 
ע.ה/3 מר בועז אריאל, לאחר שהוזהר כחוק, משיב בחקירה נגדית לעורך הדין יורם חגבי:
 
עו"ד חגבי:            אתה האח הבכור? אתה האח הבכור? שואל.
העד, מר אריאל:    לא, אני לא יודע.
ש:                        כן.
ת:                         לא, אתה אמרת אתה האח הבכור.
ש:                        אני שואל האם אתה הוא האח הבכור במשפחה?
ת:                         לא כבודו.
ש:                        אה. מי? מי האח הבכור?
ת:                         אילן אריאל.
ש:                        אילן.
ת:                         זיכרונו לברכה, כן.
ש:                        אתה האח?
ת:                         האמצעי.
ש:                        האמצעי. יליד איזה שנה אתה?
ת:                         סליחה?
ש:                        יליד איזה שנה אתה?
ת:                         58.
ש:                        מתי נישאת?
ת:                         אני נישאתי? אני נשוי.
ש:                        נשוי. מתי? מתי? מתי, אמנם אחרים גרושים אבל אתה נשוי, אתה היחיד שנשוי פה מה אתה רוצה?
ת:                         סיבכת אותי. ממתי אני נשוי?
ש:                        אתה לא יודע? מתי יום נישואים שלך? מתי אתה חוגג עם אשתך בשנה?
ת:                         אני לא חוגג עם אשתי, מתי שהיא אומרת לי.
ש:                        אה, טוב. איזה חודש זה היה? שבט? אדר? איך?
(מדברים ביחד)
העד, מר אריאל:    תעשה חשבון, 27 שנה אחורה.
עו"ד חגבי:            27 שנה אחורה.
(דיבורים מהאולם)
עו"ד חגבי:            מה? 90, אוקיי. בסדר גמור. כפי ששמענו מאחיך גלעד אתה לא גר בכפר, אתה גר בבית שלך ברוך השם.
ת:                         אני גר בכפר, סליחה.
ש:                        בכפר כן אבל לא,
ת:                         לא במתחם.
ש:                        לא,
ת:                         לא במתחם.
ש:                        אוקיי. בסדר.
ת:                         בוודאי.
ש:                        אוקיי. אני ראיתי שאתה לא תבעת מול חלמיש וגם לא נתבעת על ידי חלמיש בתביעה,
ת:                         לא, אני התפניתי.
ש:                        התפנית, אוקיי. בסדר.
ת:                         כן, התפניתי כבודו.
ש:                        כן. אתה יכול לעזור לי בקשה, אני מציג לעד תיק אזרחי,
עו"ד טולדנו:         רק תגיד לי פה איפה אני מסתכל?
עו"ד חגבי:            לא, ללכת אליה. דקה. אין את זה פה. אני רוצה לשאול אותך,
עו"ד טולדנו:         לא, איפה אני מסתכל פה?
עו"ד חגבי:            אני אפנה אותך בסיכומים, אל תדאג. עכשיו זה לא.
עו"ד טולדנו:         אוקיי.
עו"ד חגבי:            אני מציג לעד את פרוטוקול בית משפט השלום בהרצליה, תן לו.
עו"ד טולדנו:         זה בגילוי המסמכים היה?
עו"ד חגבי:            כן, כן. בית משפט השלום בהרצליה, תיק אזרחי 48580-11-11 וזה תביעת פינוי של חלמיש נגד, הם לא מכיר את האנשים פה, אלה, אלה אנשים מהמתחם של בית המגורים של בית ההורים?
העד, מר אריאל:    אלה חלק מהמשפחה המורחבת שלי, כן.
ש:                        שלכם. אנחנו רואים פה את,
ת:                         בשטח שם.
ש:                        אנחנו רואים פה בתביעה את גלעד, את גילי,
ת:                         היא כבר נפטרה, בסדר.
ש:                        לא משנה, כן. זה, זה מ-2011. רואים פה את גלעד במספר 11, זה נכון? אתה מזהה?
ת:                         כן.
ש:                        גלעד,
ת:                         כתוב 11 גלעד,
ש:                        אילן 12.
ת:                         אילן 12.
ש:                        וניב אריאל 13.
ת:                         13, אוקיי.
ש:                        אוקיי. תודה.
ת:                         מאיזה שנה זה?
ש:                        2011.
ת:                         2011.
ש:                        התביעה מוקפאת, כל תביעות האחרות מוקפאות.
ת:                         כן, אני יודע.
(דיבורים מהאולם)
עו"ד חגבי:            עכשיו, אתה נראה לי אדם שמתמצא בעניינים.
העד, מר אריאל:    סליחה?
ש:                        שמתמצא.
ת:                         אני מתמצא?
ש:                        כן. תראה, יש צו ירושה, תמצא אותו רגע, זה נספח, סליחה, בתצהיר. כן, כן, כן. תסתכל בנפסחים, איזה נספח זה? זה נספח נ' 6, אתה רואה את זה?
ת:                         כן.
ש:                        זה צו הירושה, היורש זה אתה.
ת:                         נכון.
ש:                        כלומר, בעצם אחיך הסתלקו לך בירושה.
ת:                         נכון.
ש:                        עכשיו, מה היה מכסה העיזבון? מה העיזבון? איזה, יש חנויות שרשומות על שם אבא ואמא, על שם אמא, יש מגרשים בצפון, מה העיזבון אני שואל? מה זה העיזבון? של מי העיזבון? מה עיזבון?
ת:                         מה שהיה להורים שלי.
ש:                        כן. אתה כבר קיבלת את הירושה מההורים שלך?
ת:                         כן.
ש:                        כלומר, אין לך יותר תביעות.
ת:                         הכול קיבלתי.
ש:                        ברוך השם. כלומר, בעצם,
ת:                         חוץ,
ש:                        בית ההורים לא שייך לך.
ת:                         בית ההורים. הוא שייך אלי, למה לא שייך אלי?
ש:                        אבל אתה לא גר שמה.
ת:                         אני לא גר אבל יש לי את הזכות עליו.
ש:                        כן. אתה בחור נראה לי, אני אומר לך שלא ניתן להוריש, אני אומר לך תוכל להגיד לי כן או לא, אתה לא חייב, זה משפטי אולי, זכות חזקה במקום. אני אומר לך כמי שייצג הרבה משפחות מכפר שלם רק מי שפיזית נמצא שמה, מחזיק במקום הוא מקבל פיצוי, אחד אחר לא מקבל פיצויים, אתה כבר קיבלת פיצויים בכפר שלם.
ת:                         אתה מדבר על פיצוי על,
ש:                        פיצוי של הבית המגורים.
ת:                         הפיצוי או אתה מדבר על, על הזכות שיש לי בדירה הזאת?
ש:                        לא.
ת:                         זה שני דברים שונים אדוני.
ש:                        סליחה, אני אומר לך שאין זכות בדירה כי היא לא רשומה בטאבו.
ת:                         נכון.
ש:                        אז אין זכות בדירה, אין מה להוריש. אי אפשר להוריש חזקה, מחר ילך לשמה מה קיבלת? שום דבר לא קיבלת.
ת:                         זה נכון,
ש:                        אתה יודע שזה נכון, בכפר שלם בייחוד.
ת:                         לא, אבל יש לי, יש לי זכות מבחינת החוק כי אני זה שירשתי את ההורים שלי.
ש:                        אבל אתה לא גר שם, מפצים את מי שגר שם, ההורים כבר נפטרו.
ת:                         נכון.
ש:                        הלכו לעולמם.
ת:                         ההורים נפטרו זה נכון אבל יש לי שני אחים שגרו שמה.
ש:                        אתה גם לא נתבע בתביעה, אתה גם לא נתבע בתביעה בכלל.
ת:                         נכון. יש שמה שני אחים שגרים, גילי ואילן שהיו גרים.
ש:                        נכון. הבנתי. אז הם צריכים לקבל את הפיצוי בעצם מבחינתך אותו לקחת להעביר אותו אליך?
ת:                         הם, הם,
ש:                        בעצם גילי ואילן היו אמורים לקבל את הפיצוי מאחר וויתרו לך אחר כך ישלמו את זה לך, זה הכוונה הייתה?
ת:                         זה אני מסתדר איתם.
ש:                        זה הייתה הכוונה.
ת:                         לא יודע, זה אני יסתדר עם האחים שלי.
ש:                        כן, אבל יש לנו עכשיו,
ת:                         כי אני הרבה עזרתי ולא קיבלתי שקל.
ש:                        זה אח, אתה אח, בסדר גמור. אין בעיה.
ת:                         אוקיי.
ש:                        אשריך שאתה יכול לעזור ולא להיעזר.
ת:                         אמן.
ש:                        אמן כן יהי רצון. עכשיו, עכשיו, בוא נגיד עכשיו יש לנו מצב שלא, לא היה צפוי קרה אחיך נפטר,
ת:                         בפתאומיות.
ש:                        מה? פתאומיות, נכון. אחיך נפטר, בוא נגיד, לו יצוין שיש היום מופיע פה נתבע אילן, לא אילן, עד 120, לא אילן, גלעד, גלעד מופיע פה יושבים עכשיו בית משפט. עכשיו, סביר להניח בסוף יגישו פיצויים כפר שלם, פיצוי אמור להגיע לאלה שנתבעים פה, לא לך.
ת:                         לא.
ש:                        הרי אתה לא צד פה.
ת:                         פיצוי זה למי,
ש:                        חלמיש לא ישלמו את הכסף, ישלמו רק למי שנמצא שם, אני אומר לך כמומחה.
ת:                         אוקיי. טוב.
ש:                        טוב מה? כן? טוב מה?
ת:                         טוב אם אתה אומר, אני לא יודע.
ש:                        אוקיי. בסדר.
ת:                         אתה מכיר, אני מאיפה אני יודע.
ש:                        עכשיו בוא נמשיך רגע עכשיו. עכשיו, אני רוצה, רגע. זה פה. בוא תראה בקשה, אני אראה לך את זה, אין לך את זה שמה. אני מראה לך, אני מראה לעד, גבירתי, נספח י"א לתצהירו של ניב אריאל, עמוד 43 במסמכים. לך אין את זה, לך את זה מולך. כן.
ת:                         אוקיי.
ש:                        זה חתימתך?
ת:                         בוודאי.
ש:                        יופי.
ת:                         וזה חתימה של אחי.
ש:                        בסדר. עכשיו, אתה זוכר, יש פה תצהיר, אתה יכול לקרוא אותו רגע?
ת:                         בסדר. אני זוכר אותו.
ש:                        אתה זוכר אותו?
ת:                         בוודאי.
ש:                        אוקיי. כי זה אומר בעצם, חתמתם לפני עו"ד רן גיספן,
ת:                         כן.
ש:                        אתה זוכר? עורך דין.
ת:                         איזה מישהו בצפון שרשם את זה.
ש:                        בסדר. אוקיי. בסדר. התצהיר הזה אומר שמי שמחזיק בנכס,
ת:                         בנכס,
ש:                        ברכוש זה אילן אריאל.
ת:                         נכון.
ש:                        אוקיי. ומי, אני, אני מוסיף לך,
ת:                         אוקיי.
ש:                        מי שמקבל פיצויים זה רק מי שמחזיק. בהנחה שאני צודק, עד עכשיו, רק מי שמחזיק, לא מישהו אחר, זה בעיה.
ת:                         זה לא בעיה. זה תצהיר שאנחנו הכנו,
ש:                        מחזיק.
ת:                         בגלל, אתה יודע מה זה התצהיר או שאתה שואל?
ש:                        תסביר לי. לא, אני שואל שתסביר, כן.
ת:                         זה עקב חוב שאחי היה חייב לארנונה, לחשמל, למים והחוב גדל כל פעם אז עשינו תצהיר שלא יהיה לי הוצאה לפועל כי אני זה שתומך גם בו, וגם בו וגם בילדים שלי ובמשפחה שלי, שכאילו הוא מחזיק בנכס בשביל שלי לא יהיה עיקולים כי כבר הגיעו הוראות של העיקולים,
ש:                        אתה בעצם אומר, אתה צודק. אתה אומר, אני אתרגם את דבריך לפרוטוקול,
ת:                         לדבריך אני צודק.
ש:                        לא,
ת:                         לא, אני יודע למה,
ש:                        אתה אומר בעצם אתה רצית שהוא ישלם, הוא משתמש בזה שישלם את הארנונה, הוא משתמש שישלם את הארנונה.
ת:                         לא, כדי שלא יהיה עלי עיקולים על,
ש:                        אלא עליו, אלא עליו, אלא,
ת:                         כי אני היחיד שהייתי,
ש:                        אלא על אילן זיכרונו לדבריך.
ת:                         כן.
כב' הש' האפט:      לא להתווכח אחד עם השני, לא לדבר ביחד.
עו"ד חגבי:            אלא על אילן.
העד, מר אריאל:    על אילן.
ש:                        על אילן ולא עליך, זה פשוט. שהעיקולים יהיו עליו שהוא ישלם את הארנונה, נכון?
ת:                         לא שהוא ישלם, שהוא יהיה עליו את העיקולים של הארנונה, מים, חשמל, מה שהיה שם.
ש:                        אבל אם הוא לא ישלם, אבל אם הוא לא ישלם את, את הכספים לא יסירו את העיקולים ממנו. הרי הוא, אם, אם החשבון עובר על שמו בלבד, כתוב שהוא מחזיק בלבד והוא מסכים לזה בעצם הוא עכשיו עומד מול העירייה לשלם את הארנונה את כל החובות, נכון? 
ת:                         דרך אגב בסוף אני שילמתי אבל לא חשוב.
ש:                        נכון או לא נכון?
ת:                         אם אתה אומר.
ש:                        לא, לא, אל תגיד לי את זה. בוא,
ת:                         אמרתי לך,
ש:                        יש פה תצהיר שאומר,
ת:                         כן.
ש:                        ואני בכוונה אני אומר לך את זה.
ת:                         אוקיי. אוקיי.
ש:                        תצהיר שאומר במפורש שאתה, שמי שמחזיק, מי, בעצם מי, לצורך העניין מי שהוא בעל הנכס, מחזיק זה נקרא, זה אילן, נכון או לא נכון?
ת:                         נכון.
ש:                        נכון או לא נכון?
ת:                         הוא התגורר בו, כן?
ש:                        מה? כן.
ת:                         נכון.
ש:                        אוקיי. לא, כתוב פה מחזיק, לא מתגורר. אוקיי. כל מה שכתוב כתוב, גם יש כאן חתימה שלו, בסדר. אוקיי. עכשיו, אני רוצה לעיין איתך ביחד, האם זה נכון שניב ומור אמר לך,
ת:                         מי? מי? סליחה.
ש:                        ניב, נו, ניב. מה, אתה שיכור? ניב.
ת:                         לא, אמרת מור, אמרת ניב, לא הבנתי.
ש:                        ניב.
ת:                         אוקיי.
ש:                        שבעצם שאת כל הכספים שסמוך לפטירה כל הכספים שהם החזירו לכם.
ת:                         לא. ניב אמר לי שהוא מבקש שאבא שלו יקבר באדמה, אם הוא פה הוא יכול להעיד, שייקבר באדמה ושאני אעשה לו טובה שאני אדאג שאבא שלו יקבר באדמה כי יכלנו בעצם לקבור אתה יודע בכוכים האלה בלי כסף.
ש:                        קומות, כן. כן.
ת:                         והוא גם הפנה אותי אפילו לאיזה רבי שלהם שעזר שמה,
ש:                        כן.
ת:                         בתל השומר? איפה זה היה ניב?
(דיבורים מהאולם)
העד, מר אריאל:    תל השומר ובאמת עשיתי את מה שהוא ביקש,
עו"ד חגבי:            רגע, והוא לא אמר לך שכסף הוא יחזיר לך כשיהיה לו?
ת:                         בוודאי, הוא אמר לי. לא, הוא לא אמר לי, הוא אמר יש לי כסף, אל תדאג. במילים האלה.
ש:                        עכשיו, עכשיו, אני שאלתי אותו,
ת:                         כן.
ש:                        הוא אמר לי שכל הכסף של אבא שלו שהיה נעלם בדירה, הם לא יודעים איפה הכסף. אבא שלו אמר שיש כסף.
ת:                         מה, אתה רציני עכשיו?
ש:                        לא, אני אומר לך מה אני אומר, אני מציג גרסה. אני מאוד רציני, אני עורך דין אז אני שואל שאלות, אני לא,
ת:                         אז, אז,
ש:                        אני לא אתה ואני לא הוא.
ת:                         אוקיי. אז אני אגיד את דעתי?
ש:                        מה?
ת:                         אני אגיד את דעתי?
ש:                        לא, תגיד את, אם אתה לא יודע את העובדות אל תגיד את העובדות, רק עובדות. אל תגיד לי אם אתה, לא, לא, הנחות.
ת:                         אני אגיד לך את מה שהיה.
ש:                        אם אתה יודע אם העובדות, כן.
ת:                         אוקיי. להגיד?
ש:                        הוא אומר שהיה כסף לאבא, כל הכספים היו בעצם, אתה ניהלת אותם בעצם, לא יודע מה הסיבה.
ת:                         אני ניהלתי?
ש:                        והוא אומר, והוא אומר בעצם שהכספים האלה היו לך ולא נשאר, כאילו, כאילו כספים נלקחו,
ת:                         אתה מדבר על הכסף שנלקח מהדירה? על מה אתה, אני לא הבנתי מה אתה, מה אתה אומר.
ש:                        בין היתר גם הדירה.
ת:                         הכסף שהיה בדירה זה הם לקחו.
ש:                        לא, לא, המגורים בבית ההורים.
ת:                         על בית ההורים.
ש:                        אנחנו קוראים, כשבית ההורים קוראים לזה בית ההורים, הבנת אותי?
ת:                         בית ההורים,
ש:                        כן.
ת:                         אתה מדבר על בית,
ש:                        יש לי שאלה אליך.
ת:                         אני לא מבין מה אתה  אומר.
ש:                        סליחה, אתם טענתם שהדירות השתיים שייכות למאיר ולמשה. כלומר, האם כל שלושת הדירות, חוץ מבית ההורים, שייכות למאיר ומשה?
ת:                         יש שמה 3 דירות.
ש:                        נכון. למדנו פה את זה היום.
ת:                         לא למדנו, זה כל הזמן,
ש:                        אני לא ידעתי את זה, כן.
ת:                         לא ידעת את זה?
ש:                        מגלעד, למדתי. כן. לא יכולים להיכנס פנימה, לא יכולים להיכנס.
ת:                         יש שם 3 דירות,
ש:                        לא נתנו לי להיכנס.
ת:                         נתנו לך להיכנס, יכלת להיכנס. הוא היה הבחור הזה שלך,
ש:                        לא, בחוץ הוא היה.
ת:                         נתנו לו למדוד,
כב' הש' האפט:      ששש. רבותיי, רבותיי, להנמיך את הלהבות, כולל אריאל, בקשה, בועז.
עו"ד חגבי:            אוקיי.
העד, מר אריאל:    לא, הוא אומר שלא נתנו לו ונתנו לו.
כב' הש' האפט:      בסדר. הכול בנחת.
העד, מר אריאל:    אני בנחת אבל להגיד דברים,
כב' הש' האפט:      דברי חכמים בנחת נשמעים.
העד, מר אריאל:    טוב, סליחה. כן.
עו"ד חגבי:            יש טענה,
ת:                         כן.
ש:                        שאת, תן לי רק דקה את המכתב של עו"ד טולדנו. אתם אמרתם בתצהירים את הכול ובית ההורים, בית משה אריאל ואת מאיר אריאל.
ת:                         ממ.
ש:                        ויש בית הורים, יש כבר 3 נכסים שמה, נכון?
ת:                         של הבן שלו ארי.
ש:                        מה?
ת:                         הבן של משה, ארי.
ש:                        כן, בסדר.
ת:                         כתוב פה.
ש:                        זה שם. יש לנו, אנחנו מדברים פה היום על שני קראוונים שאנחנו טוענים שבעצם האבא, אחיך זיכרונו לברכה, בנה את זה עבור מור ועבור ניב.
ת:                         לא.
ש:                        כן. תגיד מה לא.
ת:                         יש שמה את הבית של משה, את הבית של מאיר ואת המכולה שדוד שלי משה שבא, עשה עלייה לארץ הביא אותה והצמיד אותה לכיוון הגדר שהמשפחה, משפחת כהן, לא יפלשו לנו לשטח.
ש:                        תראה, אילן לא חי, נפטר, זיכרונו לברכה. ואני אומר לך עוד הפעם, ויש לנו גם כן בתצהיר שהגשנו אתה תראה, זה עוד דקה. אני מראה לך בתצהיר,
ת:                         הקראוון השני שאתה מדבר זה הקראוון שנשרף, שהוא היה מחוץ,
ש:                        זה כולכם אמרתם.
ת:                         זה היה מזמן.
ש:                        והלקוחות שלי לא מקבלים את זה.
ת:                         זה היה מזמן, זה לא,
ש:                        זה שלנו. תראה, אני מראה לך בתצהיר של ניב אריאל, עוד דקה אני אראה לך את זה מולך. וטוב מסמך מכל דבר אחר, בטח גם העורך דין שלך הראה לך את זה, אני מראה לעד,
ת:                         מה זה?
ש:                        נספח ב' לתצהירו של, של ניב אריאל. אני מראה לך פה הסכם מ-23.08.2013 בין אריאל אילן לבין שוכר. לאט לאט. וכתוב דירה ברחוב ח' מספר 7. קודם כל, זה מתייחס לאחת הדירות במתחם ההסכם הזה? הוא מתייחס קודם כל לרחת הדירות במתחם.
ת:                         כן.
ש:                        אוקיי. יש עוד הסכם אחד, זה היה עם אנדרי תומשינסקי. יש עוד הסכם, לא, אני קורא את זה פשוט לפרוטוקול. עוד הסכם מ-23.08.2013, באותו יום, על, פה זה לסכום של, הראשון זה סכום של 3100 ובשני, יש עוד הסכם אחד, אני לא רואה תאריך פה, עם יוסי אדודס גם אריאל אילן, אתה רואה שגם זה מתייחס לנכס שנמצא במתחם, של המשפחה נגיד. אוקיי. עוד הסכם שכירות ושמה 2300 שקל, כי הנכס יותר קטן כנראה.
ת:                         לא, זה אותו אחד.
ש:                        מה?
ת:                         זה אותו,
ש:                        לא, זה לא אותו אחד.
ת:                         אותו אחד.
ש:                        לא. תסתכל, בקשה.
ת:                         זה אותו אחד?
ש:                        לא.
ת:                         אץתה מערבב.
ש:                        אתה מכיר, אתה ראית את זה,
ת:                         אני לא ראיתי, אני רואה מה שכתוב.
ש:                        למה? בוא תראה,  בוא נראה ביחד. זה,
ת:                         זה אחד.
ש:                        כן. זה, זה מתאריך, בוא תראה,
ת:                         זה אותו אחד.
ש:                        כן.
ת:                         וזה השני.
ש:                        נכון. אתה צודק. טוב, זה השני, בסדר. אוקיי. נכון. אתה צודק. עכשיו, ההסכם הזה עורך אותו אריאל אילן ב-2003, את הכסף הוא לוקח לעצמו כמובן.
ת:                         ממש לא.
ש:                        מה?
ת:                         ממש לא.
ש:                        אתה יכול, תמורה לחוזים האלה הוא לא, לא לקח את זה לעצמו?
ת:                         לא. כי הדירות האלה הן לא שלו, הן של הדודים והוא היה מתחשבן איתם.
ש:                        אני אומר לך,
ת:                         ועל הדירה בניו יורק הם היו מתחשבנים איתו וכשהיו באים לארץ, בדרך כלל היו במאי, הם היו מתחשבנים איתו על הכסף. פשוט הילדים לקחו,
ש:                        אבל, אבל, אבל למה, אבל למה כתוב, לא כתוב פה את השמות של, למה לא כתוב פה את, אתה אינטליגנטי, אם זה נכון מה שאתה אומר אז היה צריך לרשום פה את השמות שלהם על ידי מיופה כוח ולא רשום פה, זה מסמך, זה כבר אי אפשר להגיד סיפורים, זה מסמך. למה לא,
ת:                         צריך שיהיה או הרשאה או ייפוי כוח, הם נתנו לו לעשות כי הוא גר בשטח.
ש:                        אבל לא כתוב פה, הם לא רשומים פה. מי נתן לו לעשות חוזה על דבר שלא שלו?
ת:                         הדודים הסכימו שהוא יעשה חוזה,
ש:                        אבל זה לא על שמם, מה זה הסכימו?
ת:                         נשמה, אתה שואל ואני עונה.
ש:                        אוקיי. אתה לא, אין תשובה. זו התשובה. תקשיב רגע עכשיו,
ת:                         יש תשובה אבל אתה לא רוצה להקשיב.
ש:                        זאת לא תשובה. תראה, אתה אמרת,
ת:                         הדודים הסכימו שיעשה את החוזים כי כל פעם,
ש:                        למה הדודים לא פה?
ת:                         למה הם לא פה? אני לא יודע.
ש:                        אז בוא תראה בקשה, בוא תראה בקשה.
ת:                         מה?
ש:                        אתה, עורך הדין שלך, אני מפנה את בית המשפט לנספח ד' לתצהירו של ניב אריאל עמוד 13. צירפתי את זה, אנחנו רצינו להזמין,
דובר:                    סליחה, רק את המיקרופון.
העד, מר אריאל:    נפל לך המיקרופון אני חושב.
עו"ד חגבי:            אנחנו רצינו להזמין לעדות את הדודים. כי אתה רואה שהדודים זה לא שלהם, רצינו להזמין אותם לבית המשפט ואז כתב לי מכתב עו"ד טולדנו, זה נספח ד', עמוד 13, אתה מכיר את המכתב הזה? תקרא רגע.
ת:                         אני מכיר.
ש:                        תקרא אותו רגע.
ת:                         מי כתב אותו?
ש:                        עו"ד טולדנו.
ת:                         אז תשאל אותו.
ש:                        לא, הוא גילה לי, מה, אין מה.
ת:                         אה, אוקיי. לא, לא הבנתי.
ש:                        תראה אם אתה, הרי הוא הראה לך את המכתב הזה כי אתה הכנת תצהיר, תצהיר תשובה, וודאי שקראת את זה. דמרי, אתה נהנה דמרי? נראה שאתה נהנה דמרי, כן. לפני שחתמת על התצהיר, לפני שחתמת על התצהיר עו"ד טולדנו כאדם מקצוען אני אומר הוא בטח הראה לך את המסמך הזה. ואני שואל אותך, תסיים לקרוא.
ת:                         אני לא זוכר שראיתי אותו, אבל אוקיי.
ש:                        אתה חייב לראות אותו, בטח בשביל לראות את כל חומר הראיות הכנת תצהיר. ואני אומר לך שאנחנו רצינו, השגנו טלפונים שלהם, רצינו לדבר איתם,
ת:                         אתה, אתה רוצה שאני אגיד משהו שאני לא זוכר? אני לא זוכר שראיתי את זה אבל אוקיי, מה אתה רוצה לשאול?
ש:                        והוא אומר לי, עו"ד טולדנו כותב לי, "אינני,", ביקשתי ממנו שיגיד לי מה הטלפונים כי רציתי לזמן אותם כי אני רוצה להביא את האמת בבית המשפט הנכבד. הוא אומר לי "אינני יכול,", אומר עו"ד טולדנו, "להעביר לך את דרכי יצירת קשר עם דודיהם של מרשיי,", אומר לי עו"ד טולדנו "שכן הם צפויים להעיד מטעם מרשיי בתיק זה, לכן חל עליך איסור יצירת קשר טלפוני עמם". אתה יודע מזה? אתה לא יודע אתה לא יודע, אתה יודע מהמכתב הזה? אנחנו יודע שאנחנו רצינו להזמין את, את הדודים מארצות הברית לעדות? אתה לא יודע. אוקיי. תודה רבה לך.
עו"ד טולדנו:         אבל אחרי זה אני כן מסרתי לך את הדרכי התקשרות איתם. הייתה, היה פרוטוקול של דיון, גבירתי, אני מסרתי לעו"ד,
עו"ד חגבי:            לא, לא, אני מבקש ממך לא להתערב בחקירה, יש מסמך.
עו"ד טולדנו:         לא, זה חשוב לי לציין. בסדר.
עו"ד חגבי:            יש מסמך. זה לסיכומים.
עו"ד טולדנו:         זה היה לפני.
עו"ד חגבי:            זה לסיכומים אדוני. אוקיי. עכשיו, צירפתי לתצהיר שלנו מכתבים, תסתכל בקשה, לא, אני אראה לך את זה, אין לך את זה. אתה יכול לתת לו עותק של התצהיר שלנו?
עו"ד טולדנו:         לא, לא שומע. מה?
עו"ד חגבי:            אתה יכול בקשה למסור לעד עותק מהתצהיר שלי באריאל, יש לך? אה, יש לו? בסדר.
(דיבורים מהאולם)
עו"ד חגבי:            לא, לא, זה לא זה. כן. את זה. בואי תעזרי לי, בואי. תראי, מתפרק פה הכול אני לא יודע מה זה, תעזרי לי.
(דיבורים מהאולם)
עו"ד חגבי:            נו, אין לך מסמכים פה? אין לך? אוקיי. אז בוא, בוא נגיד ח'. בסדר. כן, אתה צודק, תודה רבה. כן, תודה. זה התצהיר של אריאל, לא שלך התצהיר.
עו"ד טולדנו:         זה של מי?
עו"ד חגבי:            של אריאל, הוא צירף את זה לתצהיר שלו.
עו"ד טולדנו:         מי זה אריאל? כולם פה,
עו"ד חגבי:            ניב, ניב, ניב, ניב. אוקיי. הנה, פה. אני מראה לעד את דף 38 שהוא נספח ח', אם, אם אתה מכיר, אם אתה לא מכיר נעבור קדימה, הבנת אותי?
העד, מר אריאל:    ממ.
ש:                        אם את המסמך הזה אתה מכיר, לא היום, בזמן אמת שאילן שלח, זה משנת, משרד השיכון 93.
ת:                         שהוא עלה לארץ. רגע, בוא נראה.
ש:                        שהוא עלה, שב לארץ.
ת:                         כן.
ש:                        האם אתה זוכר ונתקדם קדימה.
ת:                         הוא לא שואל שאלות. אוקיי. לא כל כך זוכר. אוקיי.
ש:                        ותראה את 42. עמוד 42. כן, קח פה 42.
ת:                         זה זה?
ש:                        כן, יופי. זה כבר משנת 2002, אתה רואה?
ת:                         כן.
ש:                        זה מכתב שנשלח לאילן אריאל בנוגע למצבו הרעוע של הבית שהוא דורש ממנו דברים לבצע. הבית היה רעוע, היה סגור, תקרא. זה המצב של הבית שהיה ב-2002, אתה יכול להסתכל דקה ולהיזכר? היית מבקש,
ת:                         כן, אני יודע. אבל זה,
ש:                        אוקיי. הגג, הגג שבור, הרעפים שבורים, הבלוקים סדקים ופגמים, מבנה היה,
ת:                         כן, אבל פה הוא מתאר בית אחר.
ש:                        מה?
ת:                         פה הוא מתאר בית אחר במבנה, זה לא אותו בית.
ש:                        אבל ליד זה, זה בית ההורים.
ת:                         זה הבית, זה לא בית ההורים.
ש:                        זה בית ההורים.
ת:                         זה לא בית ההורים. זה לא בית ההורים.
ש:                        איפה, איפה גר, איפה גר המנוח? הוא רק, רק בבית ההורים הוא גר, לא גר בבתים אחרים, נכון? כן.
ת:                         הוא גר בנווה צהל.
ש:                        לא, לא, אחרי זה, שהוא חזר למקום, עזוב.
ת:                         מה שהוא? זה היה שהוא גר בכלל בנווה צהל.
ש:                        כן אבל, אבל, אבל כתב הטענות הוא לגבי הבית בכפר שלם.
ת:                         כן, אבל,
ש:                        לא, תן לי,
ת:                         זה לא הבית של ההורים, נשמה.
ש:                        סליחה. זה נשלח לפה, פה כתוב בדיקת, לרחוב ח' 7 תל אביב.
ת:                         זה לא הבית של ההורים.
ש:                        אז איזה עוד בית היה לו?
ת:                         זה לא הבית של ההורים.
ש:                        וזה, וזה, סליחה. איפה כל המכתבים? דקה.
(דיבורים מהאולם)
עו"ד חגבי:            סליחה רגע. תראה רגע 36, 36 תראה רגע. 36. זה כן בית ההורים? תסתכל רגע, פה כותבים, זה כן בית ההורים?
העד, מר אריאל:    מה זה?  
ש:                        לך כותבים את זה.
ת:                         שנייה, תן לי לראות. לא, לכולם כתבו את זה.
ש:                        כן, בסדר.
ת:                         גם לדודים שלי, לכולם.
ש:                        אז זה בית ההורים, כן?
ת:                         זה פה,
ש:                        כן.
ת:                         פה הם מוציאים מכתב לכל המשפחה שנמצאת שם.
ש:                        כן, ברור. אבל זה בית ההורים.
ת:                         זה להרבה בתים, זה לא רק בית ההורים.
ש:                        הבית של ההורים כלול במכתב הזה?
ת:                         לפי מה שהם כתבו פה בזה כן אבל,
ש:                        אוקיי. בסדר. לא צריך מעבר לזה, אני לא מתווכח. עכשיו תראה, אוקיי. תאשר לי שהבית היה במצב לא טוב, בית ההורים.
ת:                         הבית היה במצב טוב.
ש:                        אז למה המכתב הזה נשלח אליכם?
ת:                         כי אני מנסה להסביר לך.
ש:                        כן.
ת:                         חלמיש פה עושים תרגיל עם העירייה, כי גם הדודים שלי רשומים פה, איתן אריאל, הוא גר היום בבית, יש לו 4 ילדים. רצון אריאל, הם גרים שמה 50 שנה הדודים מאחורה. זה פה יש, הם עושים פה תרגיל.
ש:                        אין פה בתים,
ת:                         הם אמרו אלי בועז אריאל, אני בכלל לא גרתי בכפר. התפלאתי, זה פה יש איזשהו תרגיל. הם כל פעם מוציאים מכתבים כאלה.
ש:                        תראה, אתה לא אומר, אתה, היה שיפוץ בבית ההורים?
ת:                         של ההורים שלי עכשיו בכפר?
ש:                        כן, כן.
ת:                         בטח.
ש:                        כלומר, הוא לא היה ראוי למגורים.
ת:                         סליחה?
ש:                        הבית לא היה ראוי למגורים?
ת:                         הוא היה, הוא היה למגורים, הוא היה בסדר.
ש:                        אז למה צריכים לשפץ אותו אז למה?
ת:                         שיפצנו אותו כי רצינו לחדש אותו אבל זה לא שהוא היה קטסטרופלי, הוא היה בסדר גמור. מה זאת אומרת? כמה?
ש:                        300 אלף שקל אמרת.
ת:                         300 אלף שקל זה שני הבתים הנוספים עם כל השטח, עם הביוב, כל המסביב זה לא רק הבית הזה וזה בערך. אני שדיברתי עם הילדים של אילן אני, הרי זה בדיוק אחרי השבעה וזה היה רק בערך, זה לא היה עכשיו על, ישבתי להתחשבן איתם או משהו. תפסנו אותם לשיחה כללית,
ש:                        כן.
ת:                         להסביר להם מה קורה בכפר כי הם לא היו בכפר אף פעם, הם לא ידעו מה קורה בכפר, הם באמת לך יודעים, אתה יכול לשאול אותם. ואני ניסיתי להביא להם ככה תמונת מצב שידעו, להיפך, בשביל לעזור להם ואתה יכול לשאול אותם, הם פה.
ש:                        כן, שמה?
ת:                         בשביל לעזור להם.
ש:                        כן.
ת:                         שיהיה אם יהיה פינוי אני אוכל לעזור להם במשהו, ואני אמרתי להם את זה במפורש,
ש:                        מי,
ת:                         אני אוהב אותכם, אבא שלכם אהב,
ש:                        רק שנייה, רק שנייה. עוד דקה, עוד דקה.
ת:                         אתם,
ש:                        עוד דקה, עוד דקה.
ת:                         הם יכולים להגיד לך רק שיגידו את האמת.
ש:                        עוד דקה, רק שנייה, עוד דקה. תראה, אתה אומר פה בעמוד 21,
ת:                         סליחה רגע.
ש:                        לקחתי כדי לחסוך לך עמוד.
(דיבורים מהאולם)
עו"ד חגבי:            אני, אני מציג לעד את, את התמליל של ההקלטה שנספח לתצהירה של מור מזל.
העד, מר אריאל:    כן.
עו"ד טולדנו:         אם אפשר שחברי ישמור קצת מרחק מהעד? כי הוא צמוד אליו.
(דיבורים מהאולם)
כב' הש' האפט:      כן, עו"ד חגבי מבקשים שתתרחק טיפה מהעד, כן.
עו"ד חגבי:            בעמוד 5 לתמליל, עמוד 21.
העד, מר אריאל:    כן.
ש:                        ובועז אריאל, אוקיי?
ת:                         כן.
ש:                        ניב אריאל אומר לך, מול הספרה 20, "אם יהיה פינוי יכול להיות שיהיה פינוי גם כשנמות".
ת:                         נכון. כי זה היה, כי זה היה,
ש:                        "ניב אריאל, ניב אריאל על הבית ההוא. בועז אריאל:" עכשיו אתה מדבר "שיהיה, שיהיה פינוי אני אמרתי להם זה שלהם".
ת:                         אוקיי.
ש:                        למה התכוונת זה שלהם?
ת:                         אני אסביר לך מה, מה,
ש:                        תהיה צמוד לפה, לא קונטקסט, לפה.
ת:                         לא, רק להסביר לך,
ש:                        אני מציג לו את החקירה, אני לא רוצה סיפור.
ת:                         נשמה, אני חייב להסביר לך משהו שתבין.
ש:                        לא, אני לא רוצה את זה. תגיד לי מה אני שואל? לאיזה בית התכוונת,
עו"ד טולדנו:         הוא לא שואל, חברי לא שואל.
עו"ד חגבי:            אני שואל אותך,
כב' הש' האפט:      אדוני, לא,
עו"ד חגבי:            לאיזה בית זה שלהם? לא רוצה הסברים, לא רוצה רקע. הוא ישאל אותך אחר כך.
העד, מר אריאל:    אני חייב להביא לך הסבר, כי אין להם שמה בית, איך אני אסביר לך
ש:                        אני לא יודע. מה זה, מה כתוב זה שלהם? תגיד אין לך הסבר, אין לך הסבר, גם תשובה. מה זה "זה שלהם"? מה זה "זה שלהם"?
ת:                         שלהם זה הבית של השכן מעבר לגדר.
ש:                        אוקיי. תודה רבה.
ת:                         זה הכול.
ש:                        קיבלתי תשובה.
ת:                         אוקיי. יופי, קיבלת תשובה.
ש:                        יופי, כן.
ת:                         זו לא הכוונה אבל,
ש:                        בסדר גמור. לא, לא,
(מדברים ביחד)
עו"ד חגבי:            מה זאת אומרת? אני שואל אותך שאלות סגורות.
העד, מר אריאל:    אוקיי.
ש:                        אוקיי.
ת:                         מה, הוא לא רוצה להכשיל.
כב' הש' האפט:      עו"ד חגבי,
עו"ד חגבי:            אוקיי.
העד, מר אריאל:    אתה רוצה לדעת את האמת או שאתה רוצה,
כב' הש' האפט:      אדוני כל הזמן ליד העד, למה?
עו"ד חגבי:            רק סליחה. לא, הוא לא, הוא לא מתיירא ממני. אני אדבר ברור אליו ככה יותר. אוקיי.
עו"ד טולדנו:         במקרה שזה שלהם וזה שלהם,
עו"ד חגבי:            עוד דקה, עוד דקה, עוד דקה.
עו"ד טולדנו:         אני פשוט,
עו"ד חגבי:            עוד דקה.
כב' הש' האפט:      כן, תמתין רגע אחד.
עו"ד טולדנו:         הוא פשוט, חברי לא נותן לו להשיב לשום שאלה.
כב' הש' האפט:      אדוני ישב בשקט, אדוני ישב בשקט. עו"ד חגבי בבקשה.
עו"ד חגבי:            תודה גבירתי.
כב' הש' האפט:      תשאל שאלה,
עו"ד חגבי:            תודה גבירתי, תודה גבירתי.
כב' הש' האפט:      אתה תמתין לשאלה ותיתן את התשובה.
עו"ד טולדנו:         אבל אני רוצה משפט אחד רק להגיד.
כב' הש' האפט:      אדוני, אף מילה, אף מילה.
עו"ד טולדנו:         מילה אחת רגע להגיד.
כב' הש' האפט:      אף מילה.
עו"ד טולדנו:         הוא לא שואל, הוא מרצה.
כב' הש' האפט:      אף מילה. מה להסביר את זה עוד הפעם?
עו"ד חגבי:            בעמוד 8 למספר 24 אתה אומר, אתה אומר, מול הספרה 4, אתה אומר, סליחה. רק שנייה. אוקיי. בעז אריאל, בעמוד 23,
העד, מר אריאל:    ממ.
ש:                        מול הספרה 23.
ת:                         ממ.
ש:                        "על איזה, איזה דירות האלה זה של משה, זה לא שלנו", בסדר. אוקיי. "גרשון מזל: לא, זה משה. לא, השתיים בסדר. מור מזל: יש שם 3.".
ת:                         כן, נו,
ש:                        לאט לאט. בא בועז אריאל "זה וההוא כן", אתה אומר זה וההוא כן.
ת:                         בסדר.
ש:                        ממשיך גרשון מזל "אתה רואה שזה כביכול של גילי אריאל, אחד של, גם של מאיר".
ת:                         מאיר, הדוד מאיר.
ש:                        גרשון מזל "זה שלי וזה של מור. בועז אריאל: כן, לא משנה".
ת:                         יפה.
ש:                        מפה משתמע,
ת:                         לא משתמע כלום.
ש:                        משתמע שאתה הצבעת על שני קראוונים אמרת זה,
ת:                         אתה אומר שהצבעתי על שני קראוונים, נשמה.
ש:                        אתה אומר, אתה אומר פה, בועז אריאל.
ת:                         אני, אנחנו ישבנו, אני מנסה להסביר לך אתה לא רוצה להקשיב אל תקשיב. אנחנו ישבנו בסלון, והם יכולים להיות עדים, בסלון של הבית של ההורים שלי איפה שגילי ואילן גרים שם, אילן זיכרונו לברכה. ואני שהצבעתי אמרתי זה שלכם זה שלכם דיברתי על שני החדרים. במפורש כתוב פה שאחר כך בית אחד של מאיר ובית אחד של משה, זה בהמשך, תקרא את זה.
ש:                        יש לי שאלה, יש לי שאלה.
ת:                         אתה לוקח איזשהו,
ש:                        בועז, בוא,
ת:                         לא, או שאתה רוצה לדעת את האמת או שאתה רוצה,
ש:                        לא, לא, אני בסדר. כתוב מה שאמרת. יש לי שאלה,
ת:                         לא.
ש:                        אם היום, אנחנו בבית המשפט, בית משפט פוסק היום לדוגמא פיצויים על בית ההורים, מה מקבלים ילדיו של, מה מקבלים, פסקו נניח 2 מיליון שקל?
ת:                         לא מקבלים כלום.
ש:                        אוקיי. הבנתי.
ת:                         אתה יודע למה?
ש:                        לא, לא. למה?
ת:                         כי זה, זה אישי לאותו בן אדם שגר בשטח. נשמה, אתה יודע מה הקריטריונים של כפר שלם?
ש:                        טוב, אני יכול ללמד אותך, תראה.
ת:                         הם משנים,
ש:                        אני יכול להרצות לך אפילו אם אתה רוצה.
ת:                         אתה יכול ללמד אותי?
ש:                        אני מייצג 60 משפחות שמה, כן, אבל לא משנה זה לא, לא לתיק הזה עכשיו. תעשה לי טובה, אל תהיה, תיתן ציונים.
ת:                         אני לא ציונים, אני מנסה להסביר לך, אתה לא רוצה להקשיב אל תקשיב.
ש:                        אז מה יש, מה זה התכוונת שיש שני חדרים? בהקלטה.
ת:                         יש, יש בדירה עוד שני חדרים נוספים,
ש:                        כן.
ת:                         ואני, שישבנו בתוך הסלון של הבית אני הצבעתי על החדר הזה ועל החדר הזה.
ש:                        כמה אחוזים זה מהנכס?
ת:                         כי ניסיתי להסביר להם שלא משנה,
ש:                        כמה אחוזים זה מהנכס?
עו"ד טולדנו:         רגע, תיתן לו להשיב.
העד, מר אריאל:    ניסיתי להסביר להם, תן לי, אני יודע לדבר. ניסיתי להסביר להם,
כב' הש' האפט:      שמעת? וההערה הזאתי הייתה מיותרת מפני שהוא עוד אפילו לא הספיק לנשום כשנגמרה השאלה כבר נשמע קולך ברמה תן לו לדבר. הוא נותן לו לדבר. אדוני ירגיע בקשה, ניר טולדנו,
העד, מר אריאל:    ניסיתי להסביר להם,
כב' הש' האפט:      אין צורך עכשיו להלהיט את הרוחות בסוף העדות של העד האחרון.
העד, מר אריאל:    ניסיתי, 
כב' הש' האפט:      כן.
העד, מר אריאל:    תודה. ניסיתי להסביר להם שהפינוי הוא, הוא לא משנה איפה אתה גר, זה לא משנה בכלל איזה בית, יש שם המון בתים, יש שמה מעל 20 בתים, זה לא משנה איפה, גם אם זה יהיה צריך הוא יתפנה. זה תלוי אותו בן אדם שגר שם שהם מכירים אותו, לזה הייתה כוונה שלי והם יודעים את זה.
עו"ד חגבי:            יש היום תביעה שאתה לא צד לה בכלל,
ת:                         שמה? סליחה?
ש:                        יש תביעה של חלמיש שאתה לא צד לה, אתה לא נתבע שם בכלל.
ת:                         אוקיי.
ש:                        נתבעים שמה גילי והמנוח אחיך והבן. יש בית משפט עכשיו, נניח בית משפט פסק פיצויים למשפחת אריאל, לאחיך בעצם, יש תביעה, התביעה הוגשה כשהוא עוד היה בחיים.
ת:                         אתה רוצה שאני אענה?
ש:                        כן.
ת:                         זה אישית, אני חוזר ואומר, כשהם תובעים את משפחת אריאל הם תובעים את אותו אדם אישי.
ש:                        נכון.
ת:                         הם באים אליך אומרים לך חביבי תוכיח כמה שנים אתה גר פה, תוכיח, הם שואלים שאלות,
ש:                        לגבי אילן אין בעיה, הוא גר שם מספיק שנים, אין לו בעיה, הוא לא בא מאילת אחרי כמה שנים.
ת:                         נכון.
ש:                        הוא לא אילתי אילן.
ת:                         נכון.
ש:                        אילן הוא היה שם כל השנים שלו, לגלעד יש בעיה.
ת:                         נשמה, גם לגילי אין בעיה.
ש:                        לאילן אין בעיה.
ת:                         גילי גם נולד שם כל החיים.
ש:                        בסדר. אתם תתחלקו אם אין בעיה, כן, אתה גם מוריש,
ת:                         נשמה, גילי גדל שם כל החיים, אנחנו גדלנו ביחד, מה זאת אומרת? הוא אחי.
ש:                        אז למה לאילן יש בעיה?
ת:                         כי הוא נפטר.
ש:                        אז לא, אז לא,
ת:                         ברגע שבן אדם נפטר, נשמה, תקשיב, אתה אמרת שפינית משפחות בכפר. ברגע שבן אדם נפטר הזכות שלו נגמרת, אין לו זכות. למי הוא, זה לא זכות. זה לאותו בן אדם אישי.
ש:                        כלומר, אתה אומר בעצם שמגיע פיצויים, ואחיך גר שמה, והוא, הוא גם בין התובעים, הוא גם בין, בין המחזיקים עם האבא ואמא? אתה אומר בעצם הכסף שהוא,
ת:                         מחר, מחר גילי נפטר,
ש:                        כן.
ת:                         אין זכות, גילי מת.
ש:                        אף אחד לא,
ת:                         אז מה הילדה שלו תבוא ותגיד אני רוצה את הכסף? מה קרה לך?
ש:                        אתה שומע מה שאתה אומר?
ת:                         בטח שאני שומע, אתה לא יודע אם אתה פינית אנשים בכפר.
כב' הש' האפט:      אני ארצה לשמוע את עמדתך לטענה המשפטית הנכונה הזאת בסיכומים אדוני. יש את מה שנקרא זכות פרסונלית.
העד, מר אריאל:    בדיוק. אם אתה פינית אנשים בכפר אז אתה יודע את זה.
עו"ד חגבי:            אז גם אתה לא יכול לקבל את הירושה אם ככה מהם.
ת:                         סליחה?
ש:                        אתה, אותו דבר גם אתה לא יכול לקבל את הירושה אתה לא יכול לקבל של, של אביך המנוח, הוא נפטר האבא, גמרנו, אתה לא שמה.
כב' הש' האפט:      לא, השאלה המשפטית היא פה האם הזכות הזאת עוברת בירושה.
העד, מר אריאל:    בדיוק.
כב' הש' האפט:      זאת זכות פרסונלית.
העד, מר אריאל:    בדיוק, היא צודקת, היא הבינה בדיוק.
עו"ד חגבי:            כן, בסדר. אבל,
כב' הש' האפט:      אוקיי? אז אתה תצטרך להשיב לזה בסיכומים אדוני.
עו"ד חגבי:            כן אבל פה, פה, אבל אבל אתה, הרי, הרי אתה,
העד, מר אריאל:    ובסך הכול ניסיתי לעזור להם, הם עשו פה טעות. כי באמת אני אוהב אותם והם יודעים את זה,
ש:                        מה עשית שניסית לעזור להם? בוא נשמע, נקשיב.
(דיבורים מהאולם)
כב' הש' האפט:      ששש.
העד, מר אריאל:    אני רציתי, אני,
עו"ד חגבי:            מה העזרה?
ת:                         באמת והם פה,
ש:                        מה העזרה שניסית לעזור להם? תגיד לי, תסביר לי.
ת:                         בכל, בכל.
ש:                        מה? תסביר לי.
ת:                         אני ניסיתי,
ש:                        מה לגבי הפיצויים עזרת להם?
ת:                         אני אגיד לך לגבי הפיצויים.
ש:                        בקשה.
ת:                         ואני אגיד לך ישר.
ש:                        ניסיתי לעבוד על חלמיש,
כב' הש' האפט:      בועז, בועז, השאלה היא,
העד, מר אריאל:    כן, אני הבנתי את מה שהוא שואל.
כב' הש' האפט:      לא, אבל אני שואלת עכשיו.
העד, מר אריאל:    אה, אוקיי. סליחה.
כב' הש' האפט:;    השאלה היא איך בכל זאת מה זה אחיך הגדול הלך לעולמו הלך לעולמו, עכשיו מה עם הילדים שלו? איך אתם יכולים, זה שמול המנהל זה זכות פרסונלית בסדר.
העד, מר אריאל:    נכון.
כב' הש' האפט:      אבל ביניכם להגיד שזה זכות פרסונלית ולא מעניין כשהמדינה עוד, המדינה בעצמה מתמהמהת מלפנות מכפר שלם ואין לנו פה,
העד, מר אריאל:    זה בדיוק,
כב' הש' האפט:      ואין לנו פה תביעה של המדינה כרגע. אז השאלה היא מה אתם,
העד, מר אריאל:    זה בדיוק,
כב' הש' האפט:      מה אתם יכולים לעשות למענם? סליחה?
העד, מר אריאל:    הם נתבעים, הם נתבעים גם הם.
עו"ד חגבי:            לא, זה שטויות.
ת:                         יש תביעה של המדינה גם נגד ניב וגם נגד אבא שלו.
כב' הש' האפט:      יש תביעה  של המנהל לפינוי?
(דיבורים מהאולם)
עו"ד חגבי:            אין לך תיק בחלמיש, הם לא מבינים את זה.
(מדברים ביחד)
כב' הש' האפט:      רבותיי, אני ביקשתי ממישהו להתחיל לדבר? לא. אני כרגע מדברת עם בועז ולכל היותר עם עו"ד חגבי.
העד, מר אריאל:    הוא מראה לך דבר לא נכון.
כב' הש' האפט:      אדוני, רגע.
העד, מר אריאל:    אתה עושה לא בסדר.
כב' הש' האפט:      תראה, מה שהמדינה המדינה, זה צרה אחרת.
העד, מר אריאל:    זה לא נכון.
כב' הש' האפט:      היא לא מעניינת אותי. השאלה היא, בועז, מה נסגר?
העד, מר אריאל:    לא, אני, בסדר.
דובר:                    תגיד אני מתנצל, תגיד.
כב' הש' האפט:      עכשיו עשינו הפסקה בדיון.
העד, מר אריאל:    מתנצל, סליחה.
כב' הש' האפט:      לא העניין של מתנצל, אני רוצה שתקשיב לי.
העד, מר אריאל:    אוקיי.
כב' הש' האפט:      עשינו הפסקה עכשיו בדיון, בסדר? עזוב עכשיו את מה שאני אכריע משפטית שזה תמיד גרוע כי צד אחד מפסיק וצד אחד מרוויח,
העד, מר אריאל:    ברור.
כב' הש' האפט:      וזה בשיחור ולבן. השאלה שלי אחרת, יש לך פה משפחה וזה לא סתם משפחה, זה ילדים של אח שלך הבכור שהיה אח אהוב. אני יכולה בלי ששאלתי אותך,
העד, מר אריאל:    מאוד, מאוד.
כב' הש' האפט:      אני יודעת כי אני רואה את היחס של המשפחה. השאלה שלי, איך אתם, מה אתם יכולים כל זמן שאתם נמצאים שם בכפר שלם מה אתם יכולים לעזור לילדים האלה?
העד, מר אריאל:    ראשית,
כב' הש' האפט:      היה להם אבא, היה להם, היה לאבא רצון, הוא רצה לסדר את הילדים שלו. מה אתם עוזרים, איך אתם כמשפחה, שאני יודעת שאתם משפחה כזאת, איך אתם לא עוזבים מישהו בדרך? הרי אתה לא תעמוד פה מול הילדים שלו ותגיד אבא שלכם מת אז אבוד לכם, זה לא משהו שאתה רוצה להגיד. איך,
העד, מר אריאל:    להגיב?
כב' הש' האפט:      כן. איך אתה עוזרים?
העד, מר אריאל:    אני פוחד לדבר שלא תצעקי עלי.
כב' הש' האפט:      זה טוב שאתה פוחד לדבר.
העד, מר אריאל:    לא, לא, אני לא רוצה,
כב' הש' האפט:      אדוני,
העד, מר אריאל:    אני, אני אגיד לך מה. תראי, אם, אם התמליל הזה שהם הקליטו, אני לא יודע מי הקליט אז זה כנראה בעלה הקליט אבל לא חשוב כי היה דברים לפני כן שאמרתי, אבל עזבי את זה בצד. אני אמרתי להם במפורש שאני מוכן לעזור להם,
כב' הש' האפט:      איך לעזור?
העד, מר אריאל:    ושאני אוהב אותם ואני מוכן לשלם עליו,
כב' הש' האפט:      את, איך? איך לעזור?
העד, מר אריאל:    על אם הוא רוצה ללמוד כי אבא שלו מאוד רצה שהוא ילמד באוניברסיטה, אני אמרתי אני מוכן לשלם עליו ולעזור לו, כל בעיה שתהיה להם אני מוכן לעזור. ואמרתי להם יתירה מזאת,
כב' הש' האפט:      איך אתם עוזר, איך אתם שניכם,
העד, מר אריאל:    תקשיבי. אני אמרתי להם יתירה מזאת,
כב' הש' האפט:      אני שואלת שאלה. איך שניכם עוזרים בכסף שתהיה להם קורת גג, זאת השאלה שלי עכשיו.
העד, מר אריאל:    קודם כל יש להם קורת גג אבל עזבי את זה, יש להם קורת גג אפילו יותר טוב ממני אבל עזבי את זה בצד.
עו"ד חגבי:            אין להם קורת גג?
ת:                         מה?
ש:                        אין להם, אין להם קורת גג.
ת:                         יש להם קורת גג.
ש:                        היא שואלת, האמת שאני שואל אותך לגבי הנכס ספציפי.
ת:                         אבל יש להם קורת גג.
ש:                        אתה אומר להם 30 אחוז, 50 אחוז, 60 אחוז,
ת:                         שנייה, אני מדבר איתה.
כב' הש' האפט:      כן.
עו"ד חגבי:            זה משהו, אני מופיע פה (לא ברור),
כב' הש' האפט:      כן, איך אתה עוזר להם, תקשיב,
העד, מר אריאל:    אתה, אתה, אתם תוקפים אותי.
עו"ד חגבי:            לא תוקפים.
ת:                         אז תן לי להסביר.
כב' הש' האפט:      נכון.
העד, מר אריאל:    יש להם קורת גג ועכשיו אני אסביר לך.
כב' הש' האפט:      תקשיב, תקשיב, מה שאני מציעה,
העד, מר אריאל:    אני במפורש אמרתי,
דובר:                    ששש.
כב' הש' האפט:      תקשיב מה שאני מציעה, ועכשיו אני פונה גם לעו"ד טולדנו כדי שאתה לא תדבר אלא אתה רק תשמע ועו"ד טולדנו יגיד לי אם זאת הצעה,
העד, מר אריאל:    אבל שאלת אותי שאלה.
כב' הש' האפט:      לא.
העד, מר אריאל:    טוב.
כב' הש' האפט:      אני שואלת אותך עכשיו שאלה חדשה.
העד, מר אריאל:    אה. את לא רוצה תשובה להיא?
כב' הש' האפט:      לא. שמעתי את התשובה כבר, הבנתי אותה.
העד, מר אריאל:    לא הבנת.
כב' הש' האפט:      עכשיו לשאלה החדשה, על 30 אחוז מפינוי בינוי אפשר לדבר?
העד, מר אריאל:    זה לא ככה.
עו"ד טולדנו:         אני אסביר לגבירתי. הזכות היא מול, מול המדינה.
כב' הש' האפט:      תקשיב, מה שהזכות מול המדינה אני יודעת יפה,
עו"ד חגבי:            היא יודעת, היא מומחית.
כב' הש' האפט:      עכשיו, שמעת מה ששאלתי?
עו"ד טולדנו:         כן. התשובה,
כב' הש' האפט:      כן.
עו"ד טולדנו:         התשובה היא לא.
כב' הש' האפט:      לא. תודה רבה. תמשיך, עו"ד חגבי, התשובה הייתה לא, תמשיך.
העד, מר אריאל:    אני,
כב' הש' האפט:      אדוני, שמעתי, אדוני,
העד, מר אריאל:    לא, אני רוצה להסביר לך איך אני אעזור להם.
כב' הש' האפט:      אני לא רוצה, לא רוצה.
עו"ד טולדנו:         לא צריך, תמשיך.
העד, מר אריאל:    רציתי לעזור להם.
כב' הש' האפט:      אני לא רוצה. בקשה, עו"ד חגבי תמשיך בחקירה. וקח את הנייר הזה, זה שלך.
העד, מר אריאל:    אבל אני רוצה לעזור להם, לא רוצים, לא צריך. 
עו"ד חגבי:            אפשר לדעת כמה אחוז אתה מוכן,
כב' הש' האפט:      עו"ד חגבי, תמשיך בחקירה. שמעתי, שקט. שקט. עכשיו, שים נקודה על המחשבות, תקשיב עכשיו לשאלות של עו"ד חגבי ותתקדם.
העד, מר אריאל:    אוקיי.
כב' הש' האפט:      זהו.
עו"ד חגבי:            תאמר לי, תאשר לי שמשנים 2003 עד 2013 גר במקום אך ורק אילן, בבית ההורים אני אומר, כי גילי היה באילת.
העד, מר אריאל:    לא מאשר.
ש:                        גילי גר במקום מ-2003 עד היום?
ת:                         כן.
ש:                        תודה. אתה פה מעיד בשבועה.
ת:                         אני מעיד בשבועה.
ש:                        בסדר. אוקיי. אני אומר לך שאילן שיפץ את בית ההורים כדי לגור בו, לגור בו. והבית היה עזוב ומט לנפול, נכון או לא נכון?
ת:                         לא נכון.
ש:                        אוקיי. זה לסיכומים, לא פה.
כב' הש' האפט:      סיימת?
עו"ד חגבי:            סיימתי.
כב' הש' האפט:      סיימת. אז אני עכשיו רוצה לשמוע כן איך אתה רוצה לעזור להם כדי שאני אדע גם את הנתון הזה, כן.
העד, מר אריאל:    אני? אני?
כב' הש' האפט:      כן.
העד, מר אריאל:    הו. זה מה שרציתי להגיד לך מקודם וכעסת עלי. אני גם בשיחה דיברתי איתם ואמרתי להם שישבנו בסלון, ברגע שאין פינוי אנחנו נגיד לחלמיש, כי הם לא גרו שם אף פעם ולא ידעו, אמרתי אנחנו נגיד שאתה גר פה ואת גרה פה בשביל שאולי אני יכול להוציא להם חצי דירה, קשקוש, כמה, כמה גרושים, את יודעת, שאני אוכל לעזור להם במשהו. זה הייתה הכוונה שלי אליהם, הם יכולים להגיד, הם יושבים פה.
כב' הש' האפט:      טוב. הבנתי. בסדר. האם יש,
העד, מר אריאל:    כן, כי הם דור רביעי, אין להם זכות.
כב' הש' האפט:      הבנתי רבותיי, הבנתי. האם יש,
(דיבורים מהאולם)
כב' הש' האפט:      האם יש חקירה חוזרת?
עו"ד טולדנו:         לא.
כב' הש' האפט:      אין חקירה חוזרת. תודה רבה. מה רצית להגיד?
עו"ד חגבי:            ניב.
כב' הש' האפט:      רק שנייה, ניב. מה אתה אומר?
מר ניב אריאל:       אנחנו לא היינו בדירה הזאת כי כל הסיפור שביקשתי, כאילו שיהיה צו הרחקה מהדירה אנחנו לא יכלנו לדרוך שם. אחד הדברים שאני עשיתי להגיע לשם,
כב' הש' האפט:      כן, אתה אמרת לי את זה. אני זוכרת את הדברים האלה. רבותיי,  רבותיי, רבותיי, תודה רבה. די.
עו"ד חגבי:            לא, אני חייב להגיד משפט.
כב' הש' האפט:      לא, אתה לא חייב להגיד משפט. עו"ד טולדנו, עו"ד רימה גרמסימוב, אלה עדיכם?
עו"ד טולדנו:         אלה עדינו.
כב' הש' האפט:      אוקיי. אז עכשיו תקשיבו לי,
העד, מר אריאל:    סליחה, סיימתי?
כב' הש' האפט:      רבותיי.
העד, מר אריאל:    לא, סיימתי? אני רוצה לדעת.
כב' הש' האפט:      תוריד את המיקרופון.
העד, מר אריאל:    הו. לא אמרת לי.
כב' הש' האפט:      כן, סיימת. אוקיי. עכשיו, רבותיי, אנחנו עושים את הדבר הבא, את ההקלטה אפשר להפסיק.
- ההקלטה הסתיימה -
הוקלד על ידי שגית יוגב

__________________________
פסיקה חינם
 
+ שלח משוב