Hebrew  |  English  |  Russian  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



דף הבית >> ת"א 40165-10-14 אריאל ואח' נגד אריאל ואח' פרוטוקול דיון מיום 23.02.2017
 
   לפני כבוד השופטת כרמלה האפט  
 
התובעים:
 
.1 ניב אריאל
.2 מור מזל
 
 
נגד
 
הנתבעים: .1 גילעד אריאל
.2 בועז אריאל
       
 
 
 
פרוטוקול
 
נוכחים:                                    התובע וב"כ התובע עו"ד חגבי ועו"ד שיינפלד
                                                הנתבע וב"כ הנתבע עו"ד טולדנו ועו"ד גרמיסוב
 
 
כב' הש' האפט:      צהריים טובים, אנחנו נמצאים בתיק שמספרו 40165-10-14, דיון בתיק קבוע היום לשמיעת עיקרי טענות הצדדים שבעל פה, עיקרי טענות הצדדים שבסיכום בעל פה. בפתח הדיון, אני מבקשת לקבל עותק של עיקרי טענות הצדדים שבסיכום בכתב. כמובן, עותק אחד ש, להגיש בהמשך למזכירות בית המשפט.
(דיבורים מהאולם)
כב' הש' האפט:      כן. גם בעניינך, תגיש במזכירות בית המשפט עוד עותק, את הסיכומים בכתב. עכשיו, לפני שאני שומעת את הטיעונים בעל פה, יש נושא של תמליל, תמליל שמתחיל במילה "ו" הוא לא תמליל שלם ואני לא אקבל אותו, כפי שהבהרתי. אני אמרתי שאני רוצה לקבל את התמליל המלא, מהמילה הראשונה ועד המילה האחרונה.
עו"ד חגבי:            גברתי, אנחנו הסברנו, בתצהיר שני, בית המשפט, צירוף תמליל, הסברנו לגברתי,
כב' הש' האפט:      אני אומרת שהתמליל משקף בדייקנות את הנאמר בהקלטה, כפי שנשמע על ידנו. ההקלטה נשמעה על ידנו מתחילתה ועד סופה, איך ייתכן שהקלטה מתחילה ב, אז ההקלטה היא לא חלקית, ההקלטה היא לא מלאה.
עו"ד חגבי:            אני אסביר, גברתי, מכיוון ש, גברתי, בסעיף 6 לתצהיר, גברתי, מסביר ניב אריאל "כי סיימתי את שיחתי עם מר משה הראל, התברר לי כי חלקה הראשון של השיחה לא נשמר במכשיר האייפון שברשותי. ומשכך, בהתאם לחוות דעת, משפטי, העברתי את הקלטת שנשמרה כולה לחברת אבני שירותי הקלטה בע"מ, אשר תמללה עבורי את ההקלטה",
כב' הש' האפט:      עם זאת,
עו"ד חגבי:            עכשיו, הוא אומר, בסעיף 5, גברתי,
כב' הש' האפט:      אדוני, אם זה כל השיחה, השיחה לא מתחילה במילים "ו",
עו"ד חגבי:            לא, אבל אני מסביר, הסברים, גברתי. בסעיף 4 לתצהיר, כתוב "תחילת שיחתנו",
כב' הש' האפט:      כן?
עו"ד חגבי:            "עסקה בשאלות בנימוס, דוגמה",
כב' הש' האפט:      כן,
עו"ד חגבי:            "ענייני בריאות",
כב' הש' האפט:      אבל אני רוצה לראות את הכל,
עו"ד חגבי:            "משפחתי", בבקשה?
כב' הש' האפט:      אני, כדי שאני אוכל להסתמך על התמליל הזה, אמרתי שאני רוצה את כל השיחה, כולל, כולל,
עו"ד חגבי:            אין, אין שום הקלטה שמה, אין, מחוק, יש תצהיר, אין שום דבר, זה, זה נמחק, זה נמחק באמצע, גברתי. עוד, שנייה, עוד שנייה,
(מדברים ביחד)
עו"ד חגבי:            תן לי לענות. עכשיו, הפסיקה אומרת,
כב' הש' האפט:      שהלקוח שלך יפסיק, בבקשה, להצביע, ורק אתה מדבר, תסביר לו את זה. כן?
עו"ד חגבי:            אמרתי לך,
כב' הש' האפט:      כן?
עו"ד חגבי:            אני אומר, כפי שהוא מסביר פה, גברתי, שוחח עם, עם משה הראל, הוא מסביר שבהתחלה יש שיחות שבנימוס. עכשיו, הוא אומר, עכשיו, הוא, הוא דיבר, מקליט אותו בפלאפון, בפלאפון אין זיכרון, הוא אומר, חששתי כי הזיכרון של מכשיר הטלפון שברשותי ייגמר,
כב' הש' האפט:      וכו', וכו', וכו',
(דיבורים מהאולם)
כב' הש' האפט:      הבנתי,
עו"ד חגבי:            זיכרון,
כב' הש' האפט:      הבנתי,
עו"ד חגבי:            כן,
כב' הש' האפט:      בבקשה.
עו"ד חגבי:            עוד דקה,
כב' הש' האפט:      כן, עורך דין שני,
(דיבורים מהאולם)
עו"ד טולדנו:         אני,
עו"ד חגבי:            בבקשה, עוד דקה, יש גם תצהיר,
כב' הש' האפט:      אה, עורך דין טולדנו.
עו"ד חגבי:            גברתי, יש גם תצהיר, כפי שגברתי ביקשה,
כב' הש' האפט:      הבנתי.
עו"ד חגבי:            מה שהיה מפיו.
כב' הש' האפט:      אדוני,
עו"ד חגבי:            תודה.
כב' הש' האפט:      הבנתי, זה לא אומר שזה מספק אותי. עורך דין טולדנו?
עו"ד טולדנו:         גברתי, מה ש, מה שנעשה פה זה מעשה שלא יעשה, גברתי נתנה החלטה מפורשת, ב-7.2, והיא כתבה התצהיר, למרות שנשמע את הבסיס לעיתוי שהוגשה הבקשה לצירוף ראיות, וזה כבר פעם שנייה בתיק שמוגשת בקשה כזאת, על ידי התובעים, אני אתיר את ה, את ה, את ה, את הצירוף הראיה המבוקשת בכפוף לכך שיצורף התמליל מתחילתו ועד סופו. בסעיף, אני, עכשיו, מה שחברי עשה זה גם דבר שלא יעשה, הוגשה הודעה שממנה נשתמע שכביכול הם מילאו אחר, בית משפט,
כב' הש' האפט:      נכון.
עו"ד טולדנו:         כשאנחנו מעניינים, מילה אחרונה, כשמעניינים בתצהיר, הוא כותב, הוא מודה במפורש שבמערך ההקלטה הוא עצר אותה, הוא כותב בסעיף,
עו"ד גרמיסוב:       5.
עו"ד טולדנו:         בסעיף 5 לתצהיר שלו, "עצרתי את ההקלטה, על מנת שאחדש אותה כשנשוחח אודות התובענה", זאת אומרת, לשיטתו אפשר לעצור, לחדש, ולמעשה זה מבטל את כל דיני הראיות שקשור להקלטות. אפשר,
כב' הש' האפט:      טוב,
עו"ד טולדנו:         אי אפשר להסתמך על ההקלטה הזאת, גברתי.
כב' הש' האפט:      או קיי. אז רבותיי, אני אגיד לכם מה שאני אעשה, היות שלא נשחק בנדמה לי, התמליל כבר נמצא בתיק בית המשפט, כבר ראינו אותו,
עו"ד טולדנו:         אני מסכים שהוא יישאר,
כב' הש' האפט:      כבר כל,
עו"ד טולדנו:         אני מסכים שהוא יישאר.
כב' הש' האפט:      כבר כל התמליל, בתיק בית המשפט,
עו"ד טולדנו:         אבל המשקל שלו.
כב' הש' האפט:      המשקל שלו,
עו"ד טולדנו:         כן.
כב' הש' האפט:      אני, בהחלט,
עו"ד טולדנו:         (לא ברור).
כב' הש' האפט:      לגבי המשקל שלו, בהחלט אחשוב.
עו"ד חגבי:            מקובל,
כב' הש' האפט:      נראה את הדבק הדברים,
עו"ד טולדנו:         בסדר,
עו"ד חגבי:            מקובל,
כב' הש' האפט:      נראה איך זה מתחיל וכדומה.
עו"ד חגבי:            רק אני רוצה להפנות, אולי במילה אחת, לסיום ה, כמובן, רק אני ארצה, הכללים בעצם ב, להפנות את כבוד, כבוד השופט קדמי,
כב' הש' האפט:      אז תגיד לי את זה בסיכומים שלך, בוא, נתקדם.
עו"ד חגבי:            (לא ברור).
כב' הש' האפט:      בבקשה, אז, רבותיי, מעכשיו יש לכל אחד עד מחצית השעה כדי להשמיע את עיקרי הטענות שבסיכום בעל פה, ואני בעניין הזה באמת לא מבקשת לשמוע את מה שכתבתם בכתב, אני אקרא.
עו"ד חגבי:            זו תהיה תוספת.
כב' הש' האפט:      אלא את ה,
עו"ד חגבי:            אני, 5 דקות,
כב' הש' האפט:      את הנרטיב של הטיעון.
עו"ד חגבי:            5 דקות.
כב' הש' האפט:      אדרבא. אבל לא, אני רוצה להסביר למה זה נועד, תדבר איתי, תגיד לי למה צריך לקבל את התביעה.
עו"ד חגבי:            אני מסכים.
כב' הש' האפט:      אחר כך אני אבקש מחברך לדבר איתי ולהגיד לי למה ברור מאליו שאני צריכה לדחות את התביעה. כל אחד יסביר לי את ה,
עו"ד חגבי:            או קיי. אנחנו פה עוסקים, גברתי,
כב' הש' האפט:      אז מסכם כרגע עורך דין יורם חגבי,
עו"ד חגבי:            חגבי.
כב' הש' האפט:      בבקשה.
עו"ד חגבי:            אנחנו עוסקים פה בתביעה שהיא אך ורק פוסיסורית, גברתי,
כב' הש' האפט:      אך ורק?
עו"ד חגבי:            פוסיסורית, חזקה, סעיף 19 בעצם חל פה. וסעיף 19 מדבר על כך שמי שמחזיק, מי שמוציא מקרקעין מידי מחזיק, שלא כאמור בסעיף 18 ב', שלא כדין, גברתי, חייב להחזירה למחזיק. כל התיק הזה סובב, כל התיק הזה סובב, האם הנתבעים הוציאו בכוח את החזקה מידי מישהו מחזיק, ואני צריך לשכנע את בית המשפט בעצם שאני מחזיק, אם אני מחזיק, ומחזיק גם כדין, אז אני זכאי לאשרת החזקה, זה כל הסוגיה בתיק הזה. עכשיו, אני חושב שהראיות שבפני בית המשפט, ומהתצהיר שהוגש לבית המשפט, ואני מפנה, גברתי, לנספח 3, ב' 3, ב', ב' זה עמוד 3, יש הסכמי שכירות, גברתי, שעליהם חתום האבא של התובעים, אריאל אילן ז"ל, שהוא משכיר את היחידות האלה. כלומר, הוא משכיר אותן, אבל הוא מחזיק בהן גם כן. יש, גברתי, אה, ראיה, ראיות שהן בעצם ההקלטות שצורפו לתצהיר, בסיכומים, שמהשיחה עולה, גברתי, שהוא אומר ששני הבתים האלה שייכים להם, מדובר בבתים שהם בחצר. יש דבר נוסף, גברתי, שטענת ההגנה, כל התצהירים של הנתבעים, הם גם תצהירים מאוד מתאימים אחד לשני, טוענים זה בכלל לא שלנו, שני הבתים האלה בכלל שייכים לדודים שנמצאים בארצות הברית, ששמם זה משה ומאיר, לא שלנו בכלל. אז נניח שאין את ההקלטות אפילו, לא, הגשנו, אין שום ראיה, זה שהם אומרים שזה שלהם ולא שלנו, הרי הייתם, את התביעה הגשנו נגדם, כי את רואה, הם, הם המחזיקים, חזקה, הם אומרים בעצם לא, זה לא שלי, זה של מישהו אחר. אין שום מסמך ברשותם, למשה ואריאל, שמסמיך אותם, כמו שהסכמנו, ואת הכסף שלחנו להם, שום נייר, חוץ מהתצהיר הסתמי ש, שלוש פעמים ב, אין שום דבר. עכשיו, פה, כלומר, זה שהוא עומד על דוכן עדים בלי תצהירים, זאת לא ראיה, הראיה היא שיהיה, הטוב ביותר, להביא להעיד, ואת ההוצאות נשלם אנחנו, את האנשים שאומרים שזה שלהם, מארצות הברית, זה לא דבר גדול להביא אותם, מדובר, מה שנכתב מאותם משה ואריאל, שהבתים שלנו, תשכיר לנו אותם, גם אין שום הסכם שכירות, לא הוצג בבית המשפט, לגבי שני הבתים האלה, על ידי הנתבעים. עכשיו, אני, בתחילת ההליך, רציתי לזמן אותם לעדות, כתבתי מכתב לחברי, חברי אמר לא, אל תדבר איתם. אה, ביקשתי מספר טלפון, אמר חברי לא, אני אעיד אותם, הכל בכתובים, בסיכומים, אמרתי לו בבקשה, אני שהם יעידו, ביניכם. (לא ברור), גברתי, ואני סקרן לדעת, את השאלה העובדתית לבית המשפט, האם אכן הנכס הזה שלהם או לא, לא הובאו לעדות. אז אני פניתי ל, ללקוח שלי, דודים שלך, תתקשר אליהם, דודים של אבא שלך, תראה מה המצב. דיבר איתם, יש הקלטה, יש הקלטה, בית משפט יחליט לגבי הקבילות שלה, כמובן, אבל גם בלי ההקלטה, גברתי, הגרסה שלהם לא הוכחה, לא הוכחה. זה שהוא, לא שלנו, זה לא הוכח, היא למה, למה הוא לא אומר שהוא שלנו, ואין לזה תשובה, למה? נדרשתם לסוגיה הזאת, זה סקרן אותי. עכשיו, יותר מזה, כאדם שעוסק הרבה בכפר שלם, אנחנו יודעים שמה שקובע שמה זה מחזיק. גם, הצעת חוק, גברתי, להעביר את הזכויות, בכנסת, יש לי את ההצעת חוק פה כבר, היום. אבל זה לא רלוונטי פה, אנחנו לא עוסקים במנדטורי, עוסקים בפרוססורי בלבד. והטריד אותי, את השאלה, למה הם נקטו בגרסה הזאת, שזה לא שלהם. אחד, בועז, נניח, יש לו, הוא לא עוסק בדברים האלה, אבל, אבל האח השני, שהוא כן גר בבית, זה אילן, לא?
דובר:                    גלעד.
עו"ד חגבי:            גלעד, הוא כן גר שמה, למה הוא לא אומר ששתי הבתים האלה הם שלו? הרי הוא, הוא, הוא מחזיק אותם, לכאורה, הוא סילק, בעצם הוא סילק אותם, בשבעה, מהבתים האלה, כל הציוד שלהם, אין תשובה לזה. יותר מזה, בית המשפט, יודע שמי שנמנע להביא עד שיכול להוכיח את הטענה שלו, זה פועל לרעתו, גברתי. אם זאת הגרסה, אז הגרסה לא הוכחה, ומה יש לנו פה עכשיו? מתמטיקה, עכשיו, יש גרסה של התובעים, אבא שלהם השכיר את זה, אבא שלהם בנה את זה עבורם, הם מחזיקים את זה, יש גרסה שהוציאו אותם משם בכוח, בסעיף 18, והבית, אין גרסה של, שלהם, של גילי, גרסה שהם, כי לא הוכח, גברתי, מבחינתי, לפחות, מבחינת סוגית החזקה, צריכים להשיב את החזקה לתובעים, תודה רבה.
כב' הש' האפט:      בבקשה.
עו"ד חגבי:            כל, אני, בסיכומים.
כב' הש' האפט:      עיקרי טענות שבסיכום בעל פה, מטעם הנתבעים, עורך דין טולדנו, בבקשה.
עו"ד טולדנו:         גברתי, בתיק הזה הוגשה תביעה, למעשה, אין מחלוקת שנטל ההוכחה, בכל תביעה, מוטל על כתפי התובע. עכשיו, נעשתה פה איזה שהוא מן ערבוביה, אם אנחנו מעניינים בכתב התביעה, תביעת הפינוי הוגשה רק ביחס לבית ההורים, אך ורק, אם אנחנו מסתכלים בהגדרות, במבוא לכתב התביעה, לעומת סיפת כתב התביעה, ששמה אנחנו לומדים שלגבי היחידות שהם טוענים, הנוספות, שמה בית המשפט התבקש בכלל לתת פסק דין הצהרתי של ימנעו מהשכרה ושישלמו דמי שכירות. אז חשוב לעשות סדר בבלגאן, לא התבקש מלכתחילה סעד מבית משפט, לסעד פינוי לגבי יחידות דיור נוספות. עכשיו, לכן, לגבי בית ההורים, אין מחלוקת בכלל שלא הייתה פה מלכתחילה עילת תביעה, המנוח, אין מחלוקת מחומר הראיות, גברתי, אנחנו, אנחנו הגשנו פה תצהירים מאוד, מאוד מפורטים ומאוד מאוד רציניים, עם המון, המון מוצגים, אין מחלוקת שהמנוח הסתלק 18 שנה, לפני כ-18 שנה מחלקו, רב, אין מחלוקת שהבית של ההורים, זה שימש בית ההורים, ושהמנוח, אפילו הטענות שהם טענו, שהוא השקיע במקום, זה גם הטענות ש, אלה נסתרו לאור, לאור חשבוניות רבות שצורפו שמוכיחות שה, שהתובע מספר,
עו"ד גרמיסוב:       נתבע 2.
עו"ד טולדנו:         הנתבע 2 מימן אותה. עכשיו, גם לגבי היחידות דיור הנוספות, למעשה הם לא הוכיחו שום דבר, אנחנו צירפנו, אנחנו יצאנו מגדרנו להראות שזה לא שלהם בכלל, אנחנו גם הגשנו תצהירים מפורטים, הוגש תצהיר של הגברת מדינה אינברג, תצהיר מאוד, מאוד מפורט, שיורד לרזולוציות, גברתי, הכי, הכי גבוהות שיכולות להיות, היא מפרטת שמה עד כמה שהיא יכולה, על ה, על הקשר שלה עם הדודים, והיא מסבירה שדמי השכירות הולכים לדודים, ולמרות זאת, שהגיעה שעת החקירה הנגדית, חברי אפילו לא חקר אותה. למעשה, אם גברתי תעיין בחקירה הנגדית של גברת מדינה אינברג, הוא הגיע איתה עד סעיף 8 לתצהיר שלה, ופשוט אמר את לא רלוונטית בכלל, אין לי מה לשאול אותך למעשה. הייתה הימנעות מחקירה מובלטת. למעשה, גברתי, כל העתירה, אם אנחנו מעיינים, כל העתירה לקבלת תשלום דמי השכירות, למעשה היא נזנחה לחלוטין במהלך החקירה הנגדית של חברי. חברי פחד מהשאלות של עצמו, הוא לא שאל אותם שום שאלה, במהלך כל החקירה, אף אחד לא הגביל אותו, גברתי לא הגבילה אותו בחקירה הנגדית, לא שאל אותם שום שאלה, אתם משכירים את הדירות האלה, כמה אתם משכירים אותן, איך אתם מעבירים את הכספים, אף שאלה, גברתי, אף שאלה, למה הוא לא שאל אותם שאלות? מי מנע מחברי לחקור אותם בחקירה נגדית? רק אחרי שכנראה חברי ראה את חומר הראיות, וראה שלמעשה לא רק שהם לא הוכיחו פה שום דבר, בתיק הזה, בא, מגיש בקשה לצירוף ראיה, אבל הראיה שהוא מבקש לצרף, היא דווקא מועילה לנו, אם גברתי תעיין בתמליל, שהוא מדבר עם משה אריאל, אז פתאום ניב אריאל יודע שאביו היה מתחשבן איתו, יש אמירה שמה, בתמליל, שאומר אני יודע שאבא שלי היה מתחשבן איתך. גברתי, זה בדיוק יד לכפפה, לכל הטענות שלנו מתחילת ההליך. איפה הטענה הזאת נטענה על ידם בתצהיר עדות ראשית? הם כל הזמן טענו שזה בדיות, כביכול אנחנו,
(דיבורים מהאולם)
כב' הש' האפט:      שקט, בבקשה. כן?
עו"ד טולדנו:         עכשיו, מה שבעצם חברי אומר, זה מן תזה שלא ברורה לי, אנחנו צריכים להוכיח, אם אנחנו, אם, אם אדם טוען שנכסים לא שלו, הוא צריך להוכיח שהם לא שלו? איפה נשמע דבר כזה? למעשה, אם חברי יגיש תביעה לפנות את כל כפר שלם, הם צריכים להוכיח שכל כפר שלם לא שלהם, ואז אם הם לא הוכיחו שכל כפר שלם לא שלהם, בית המשפט ייתן פינוי לכל כפר שלם? זה בעצם מה שחברי מבקש מבית משפט. הם מלכתחילה, מהיום הראשון, גברתי, אומרים אנחנו לא מבינים מה רוצים מאיתנו לגבי היחידות הנוספות. הם בטח ובטח שהוכיחו בכל מידה אפשרית שהיחידות הנוספות לא שלהם, הם אומרים, איזה אינטרס יש להם להגיד? אם זה, הם חושבים שזה שלהם, לא להילחם על, על הזכאות שלהם, הם רק אומרים מלכתחילה לא צורפו בעלי הדין הנכונים, ולא סתם לא צורפו בעלי הדין הנכונים, הם יודעים ש, מהשיחה מתברר שהם יודעים שהיחידות הנוספות שייכות להם, יש גם חשבון ארנונה, גברתי, שגברת מדינה מצרפת, חשבונות ארנונה על שם הדודים. גם ב, בשיחה שהוא מנהל עם הדוד, משה, זה עולה שהוא יודע שהאבא המנוח התחשבן איתו. עכשיו, כל הטענה שהועלתה במסגרת כתב תשובה לראשונה, כתב התביעה ה, עתירה לגבי הטענה שכביכול ההסתלקות של המנוח הייתה למראית עין, פתאום בכתב תשובה יש אמירה שזה היה למראית עין, אחר כך, בתצהיר, מר ניב אריאל בא וטוען ידוע לי מידיעה אישית שאבי הסתלק למראית עין מחלקו בעיזבונו רב, ואז באה החקירה הנגדית, ואז אני שואל שאלה פשוטה, "נכון שבזמן הגשת התביעה אתה לא ידעת שאבא הסתלק מחלקו, מחלקו בעיזבון?", הוא אומר לי נכון, אז אני אומר לו אז בוא, תסביר לי, בבקשה, אם אתה לא ידעת, איך זה מתיישב עם התצהיר שלך, שידוע לך מידיעה אישית שאבא הסתלק. אז כל הטענה, כל הניסיון לשנות חזית, וזאת מעבר, גברתי, לעובדה שבכלל לא, לא הגישו עתירה, אני לא יודע אם זה בסמכותו של בית משפט בכלל לבטל צו הסתלקות מצו ירושה, גם לא הייתה עתירה בנושא הזה, גברתי. אז לגבי בית ההורים, גברתי, אין, אין ספק שאנחנו בתביעת פינוי, גם אם לא הייתה הסתלקות, גם אם לא הייתה הסתלקות, אז כל אחד מהם היה שותף, מצב כזה אולי הם יכלו לבקש פירוק שיתוף או (לא ברור) ייחודית, ולעתור לסעדים אחרים לגמרי. פינוי, בית המשפט, אני בספק אם היה נותן גם בקונסטלציה כזאת.
(דיבורים מהאולם)
עו"ד טולדנו:         מאחר ש, שאין מחלוקת שהייתה הסתלקות, אין פה עילת תביעה, גברתי, בכלל, בכל מה שקשור לתביעת פינוי. עכשיו, גם לגופי, גופו של עניין, הזכות, הזכות מגורים בכפר שלם היא זכות פרסונלית, וכמו שחברי אומר, היא מותנית בחזקה. מחומר הראיות לא עלה, בשום שלב, שהם באמת התגוררו שמה. נהפוך הוא, גברתי, התובעים ביקשו להסתמך על מסמכים שהמנוח שלח במשך השנים לכל מיני, לכל מיני גופים, כאשר ה, המסמכים האלה התבררו שהם לא נכונים כ, כראיה לאמיתות תוכנם. יש מסמך שהוא שולח למשרד לבינוי והשיכון, שהוא אומר שאני וילדי הקטנים, נשקפת סכנה לבריאותנו, משנת 93, כמדומני, ואז, מחומר הראיות, מהעדים שהם הביאו, עד שהם הביאו, אין מחלוקת שהמנוח בכלל, עד 95 התגורר איתם, בנוה סביון, לפני שההורים התגרשו. זאת אומרת, לילדים, לא היה שום סכנה לבריאותם, וגברתי שאלה אותי בחקירה למה אתה שואל אותו, זה דברים, מסמכים שהוא צירף. אבל הוא ביקש להסתמך עליהם כ, בתצהיר שלו הוא מתאר השתלשלות עניינים, שכביכול מצטיירת תמונה שזה השתלשלות עניינים של עובדות שהן אמת, היה מצופה ממנו, גם כשהוא היה קטן, הרי הוא ידע שהוא לא יתגורר, ואימא, האימא שלהם, שלא באה להעיד, גברתי, זה דבר ש, שזעק לשמיים, האימא שכל השנים ידעה בדיוק מה סידורי הראיה, אם בכלל התקיימו, הרי אנחנו טענו שהיה פה נתק של 15 שנה, 15 שבכלל היה, לא היה בין ה, אה, בין המנוח לילדים שלו. האימא לא באה להעיד, גברתי, זה היה עדה מרכזית פה, שיכלה לשפוך אור על כל הטענות, האימא מעולם לא התגוררה שמה, הילדים מעולם לא התגוררו שמה, רק בשנים האחרונות לחייו הם חידשו איתו את הקשר, וגם אז הם לא התגוררו שמה. כל ההליך, גברתי, שנעשה בבית משפט לענייני משפחה, זה היה הליך שמלכתחילה היה שימוש לרעה בהליכי בית משפט, מאחר והם ציירו שמה תמונה עובדתית לא נכונה. הם, גם מה שחברי ניסה לטעון פה, שכביכול, ניסו לצייר מצב שכביכול הם התגוררו שמה והשליכו להם את החפצים, אבל גם הגברת מור מזל הודתה ששום חפץ, גברתי, לא היה לה שום חפץ שנמצא שמה, גם כשהיא טענה שהייתה עגלה, אז היא אומרת, מור, אבל זה עגלה שאת הבאת איתך לשבעה. לא היה להם חפצים שמה, הם לא גרו שמה. גברת מור מזל אפילו לא ידעה להגיד, גברתי, שם של שכן אחד בכפר שלם, וגם ה, וגם אחיה, התובע, שטען שהוא מכיר שמה שני אנשים, והוא כשל מלהסביר למה הוא לא הביא אותם להעיד, גברתי. התובעים מעולם לא התגוררו, אין ספק שאם הם היו מתגוררים, הם ידעו איך להוכיח בכלל שהם גרו שם, הם אפילו לא הצליחו להשכיל להביא עד אחד, אפילו העד שלהם, שהם הביאו, לא טען שהם גרים שמה. עכשיו, גם ה, גם העד שהם הביאו, גברתי, שהטענה שלו ש, בתצהיר, שהוא טען אני נוכחתי בעת הצבת קרוואן, פתאום קרסה בחקירה נגדית, שהוא אומר לא, אני לא נכחתי, אני ראיתי אחרי זה. יש פה לוחות זמנים, סעד זמנים שהם בהתחלה טענו 93, 2000, 2003, אחרי זה הם ירדו ל-93, ואני מסביר בסיכומים למה הם עשו את זה, זה לא היה טעות סופר, פשוט הם ראו שזה גם לא מתיישב עם חומר הראיות. אנחנו, מהצד שלנו, גברתי, אנחנו, למעלה מן הנדרש, עשינו כל דבר כדי, איך אומרים? להניח בפני בית משפט את התשתית הראייתית המתאימה. אין ספק, גברתי, שמצבו של המנוח, ב, מאז גירושיו, היה מצב קשה מנשוא, זה בניגוד ל, לרושם שניסו לצייר, כאילו הוא היה עתיר נכסים, ואדם שמשכיר דירות, זאת לא היה המצב. הרי, אם הוא היה משכיר דירות, גברתי, מן הסתם, זה הדבר, האימא שלהם הייתה מטילה עיקולים על הזכויות שלו, על השכירויות שהוא מקבל שמה, איפה, איפה, זה גם לא עולה, לא עולה מחקירות היכולת, גברתי, יש חקירות, יש, יש, יש חקירות יכולת שצורפו לפה, שהוא מציין שמה שהאחים שלו תומכים בו, הוא מציין ב, ב, אני הפניתי את זה גם בסיכומים, אומר האח, וגם האחים שלי, אם האחים שלי לא היו עוזרים לי הייתי ישן בפארק. יש פה, יש פה נתבעים, במיוחד הנתבע 2, גברתי, שיצא מגדרו, בכל החיים, מאז הגירושים, לתמוך באחיו, ודווקא העובדה, גברתי, שהוא גם זה שנשא בהוצאות השבעה, שזה נוף חריג, גברתי, זה גם מתיישב עם הטענות שלו אחורה, זה לא דבר של מה בכך, שאח משלם את כל הוצאות קבורתו של אחיו המנוח, בסכומים לא מבוטלים, וזה, ואין מחלוקת שזה נעשה, זה כן מתיישב עם הטענה שהמימון קאנטרי קלאב עבור המנוח, וכל מיני הוצאות שהוא מימן עבורו, במשך שנים רבות, גברתי, הכל היה מכיסו, והוא אפילו אמר לי שזה גרם למחלוקות שהיו לו עם אשתו, ש, של כמה אתה יכול לעזור לאחיך. עכשיו, גם החוזה שחברי, חוזה השכירות שחברי מבקש להסתמך עליו, בחוזה עצמו כתוב, לא כתוב שמה שהוא הבעלים, כתוב שמה ו\או כמיופה כוח, כתוב את זה באחד ההואילים. זה חוזים שהם, ונוסחים של כפר שלם כנראה, שכתוב שמה ו\או כמיופה כוח, אפילו החוזה לא מהווה כראיה לאמיתות, כך שהוא החזיק ב, ב, ביחידות הנוספות האלה. אבל מה, מה, מה יותר טוב מזה שאנחנו, מלכתחילה, נקטנו באמת בקו אחיד, חברי עוד אומר אני לא מבין למה הם טוענים שזה לא שלהם, ואני כל הזמן הופך בדבר, אבל לפעמים האמת היא בפשטות שלה, הם אומרים לנו זה לא שלנו. עכשיו, גם לגבי הדודים, גברתי, מדובר ב, בדודים שהם בעשור התשיעי לחייהם, אנשים מאוד מבוגרים, אנחנו כן יידענו אותם על ההליך שמתנהל פה, וכן באמת רצינו שהם יבואו לפה, אנחנו רצינו, אבל יש, אחד מהדודים, שהבת שלו עורכת דין, היא אמרה אנחנו לא מבינים, לא מבינים, לא תבעו אותנו, למה שאנחנו נבוא, זה לא מעניין אותנו, יתבעו אותנו, נבוא, אבל זה לא עניין שלנו. בטח שאין לזקוף לחובתנו את אי הבאת הדודים. עכשיו, דווקא התמליל, הבקשה לצירוף ראיה, אני עד עכשיו לא הבנתי למה הוגשה בכלל הבקשה לצירוף ראיה, אבל לא בכדי אני לא התנגדתי לצירוף שלה, אני לא רציתי שלחברי יהיה איזה, איזה קלף לערכאת הערעור, שכביכול נמנעה מבית משפט איזו ראיה, יחשבו שיש פה איזה שוס גדול. אתה כבר רוצה להקליט? אתה יוזם את השיחה של ההקלטה? ברור שאתה צריך לתכנן את המקום של הזיכרון שלך, מה זאת אומרת? במהלך שיחה? אתה לא יודע מה הזיכרון של ה, של ה, שיש לך במהלך שיחה? אז למה אתה מתאם את השיחה? מה זאת אומרת? אתה יוזם את העיתוי של השיחה, אתה כבר יודע איזה שאלות אתה מתכוון לשאול בשיחה, ואתה לא, ואתה מונע מבית משפט את תחילתה של השיחה? גם השיחה לא רק מתחילה במילה "ו", משפט אחרי זה, זה "לא, אני לא יודע כלום", "לא, אני לא יודע כלום", של הדוד משה,
(דיבורים מהאולם)
עו"ד חגבי:            כן,
עו"ד טולדנו:         לא יודע, לא יודע כלום? מה? זה תשובה לשיחת נימוסים, שהוא אומר שהוא הסתיר מבית משפט? מה שלומך, איך אתה מרגיש, "לא, אני לא יודע כלום"? זה, על מה הוא לא יודע כלום,
עו"ד חגבי:            שיש, נכסים בארץ.
כב' הש' האפט:      סליחה, תהיה לך זכות להשיב. כן?
עו"ד טולדנו:         עכשיו,
(דיבורים מהאולם)
עו"ד טולדנו:         גם בתמליל של השיחה עם הדודים, הוא אומר לו "אתה יודע על היחידות שיש לנו?", הוא אומר "לא, אני לא יודע על שום יחידות", הוא שואל את הדוד משה אם הוא יודע על היחידות שיש, כביכול, לתובעים, אז הדוד אומר לו "אני לא יודע כלום". עכשיו, בל נשכח שיש שני דודים, יש גם משה וגם מאיר, למה לא דיברתם עם מאיר? אם אתם כבר, אם אתם כבר רוצים לעשות מלאכה עד הסוף. אין שום סתירה, דרך אגב, הדוד משה אומר יש לי יחידה אחת, גברת אינברג מסבירה בדיוק את ההשתלשלות עניינים, היא מסבירה שהיה גם יחידה אחת ששייכת לבנו ארי, מסבירים את ב, באופן מאוד, מאוד מפורט בתצהיר עדות, של הגברת אינברג. אני הייתי בשוק שחברי לא חקר אותה, חקר אותה ארבע, חמש שאלות, הגיע לסעיף 8 והפסיק.
כב' הש' האפט:      טוב, אדוני חוזר על עצמו כבר.
עו"ד טולדנו:         רק לראות אם שכחתי משהו. אני חושב, גברתי, שיש התייחסות מפורטת לכל אבן אפשרית, אני הפכתי בסיכומים שלי,
(דיבורים מהאולם)
עו"ד טולדנו:         אני אבקש מבית משפט לדחות את התביעה ולחייב את התובעים בהוצאות.
כב' הש' האפט:      תודה, אדוני.
עו"ד חגבי:            אני אשיב בקצרה.
כב' הש' האפט:      בקצרה.
עו"ד חגבי:            כן, לגבי הסוגיה של בית המגורים של משפחה, אנחנו ציינו גם בסיכומים שיש הליך תלוי ועומד בפני שופטת, אה, נו, ממן, ברח לי השם שלה, השופטת ממן, נו, כן,
(דיבורים מהאולם)
עו"ד חגבי:            השופטת לימור ביבי ממן, ושם מופיעים גם כנתבעים וגם ה, גם התובעים פה, מופיעים כנתבעים. עכשיו, אני שמעתי את חברי, ראיתי שהוא התייחס כבר לגופו של עניין גם להקלטה האחרונה, הוא, לטובתו, בסדר, אבל אני עד הרגע הזה לא מבין למה הם לא ביקשו להימחק מהתביעה, הם בכלל לא צד. הוא אומר תבעו אותי, אם לא שלך, הכי פשוט, ההודעה לבית המשפט, או בכתב הגנה, בכל הכבוד, לא שילמנו על הרכוש הזה, לא מחזיקים בו, תמחקו אותי,
(דיבורים מהאולם)
עו"ד חגבי:            אבל מה? הם מגישים כתב הגנה, תצהירים, מנהלים פה מלחמות, אז אני כבר לא מבין, מה? הטעו אותי? את בית המשפט? אם הגרסה היום זה לא שלהם, והם לא מיופי כוח, לא עניין אותם בכלל האחים בארצות הברית, דיברו איתם, וודאי ש, אז, הגנה, כאנשים בעלי זכויות במקום הזה, והם צריכים לקבל פסק דין בעצם, ובעצם הגנה, כמו שזוסמן אומר, הגנת בדין, כי אתה לא בעל הזכויות, והוא מודה, שהוא בעל זכויות. דבר נוסף, גברתי, לגבי הסעד, שהוא אומר שלא נדרש, שהסעד מעורפל, אני מפנה, גברתי, בכתב התביעה לסעיף, כתב התביעה, בבקשה,
דובר:                    זה כתב הגנה,
עו"ד חגבי:            כתב הגנה, תתני לי, זה כתב התביעה. מפנה לסעיף 6, גברתי, לכתב התביעה, שמדבר על שתי היחידות, ואני מפנה, גברתי, לסעד השני, שמדבר על שתי יחידות במפורש, הנה,
עו"ד טולדנו:         הוא כבר הגדיר את הבית לפני זה.
עו"ד חגבי:            כן, אבל בכותרת, זה, זה, בכותרת, אז אני עכשיו מבקש מבית המשפט לאפשר לי תיקון של הסעיף הראשון, כי בסעד זה כתוב, בסעד, בסעיף, בגוף ההסכם, בסעיף, מה ש, סעיף ה, בהקדמה, לפני ההקדמה, מוזכר רק בית המגורים, אבל בהמשך, בסעד, בפינוי, מוסגרים, מוזכרים שתי היחידות שמה, בכתב התביעה זה מוזכר, הוא גם מתייחס בכתב הגנה על זה כל הזמן. כל הדיון מתנהל על הדבר הזה. בוא, נראה מה עוד, גברתי.
(דיבורים מהאולם)
עו"ד חגבי:            זהו. אה, עוד דבר, כתב, דווקא בתצהיר שלהם, הם צירפו, ופה אני מודה להם, גברתי, בנספחים נ/2, שזה מכתב שכל המשפחה, לחלמיש, להתפנות, מ-17, מ-18.7.98, ונמנים שמה האבא, אריאל, נמנה שמה יחד עם כל האנשים הזכאים לפיצוי. וגם ב-נ/4, הם מצרפים מפה, תוכנית, אילן אריאל, המנוח, הוא הראשון ברשימה. כלומר, ובית משפט עוסק בתיקי כפר שלם, זה לא פה, זה בתיק, הליך שאצל גברת לימון ביבי ממן. תודה רבה, גברתי.
עו"ד טולדנו:         תודה.
כב' הש' האפט:      טוב, תודה רבה, רבותיי.
עו"ד טולדנו:         תודה רבה.
כב' הש' האפט:      אפשר לסיים את ההקלטה.  
 
 
 
- ההקלטה הסתיימה -
 
הוקלד על ידי שגית יוגב
____________________

פסיקה חינם
 
+ שלח משוב