Hebrew  |  English  |  Russian  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



דף הבית >> ת"א 39951-05-11 טולדנו ניר נגד בוחבוט דליה
 
ת"א 39951-05-11 דליה בוחבט נגד ניר טולדנו, עו"ד

טולדנו ואח' נ' בוחבוט ואח'                                                                                ת"א 39951-05-11

בפני
כב' הרשמת הבכירה עדי אייזדורפר

המבקשת:                                                                  דליה בוחבוט

                                                                                  
ע"י ב"כ עו"ד טימסית

                                                                                               נגד

המשיבים:                                                                    1. ניר טולדנו, עו"ד



                                                                                   2. ישיר איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ

                                                                                       ע"י ב"כ עו"ד אדות


 
                                                                                             החלטה
 

רקע וטענות הצדדים

המשיב 1 (להלן:"המשיב") הגיש כנגד המבקשת תביעה כספית בסך 3,218.70 ₪, לפיצוי בגין נזק שנגרם בתאונה מיום 30.12.10 (להלן:"התאונה").

המבקשת הגישה כתב הגנה, ואף הודעת צד ג' כנגד חברת הביטוח, אשר לטענתה ביטחה אותה בעת קרות התאונה, היא המשיבה 2 בבקשה דנן (להלן:"המבטחת").

בנוסף, הגישה תביעה שכנגד כנגד המשיב. לטענתה, מסר המשיב למבטחת, הודעת כזב בזדון, לפיה, בנה, אשר איננו בעל רישיון נהיגה, נהג ברכב בעת התאונה. כתוצאה מהודעת כזב זו, ביטלה המבטחת את פוליסת הביטוח באופן חד צדדי. בנסיבות אלה, נגרם למבקשת נזק, מאחר ונאלצה לשלם מכיסה נזק שנגרם לה בתאונה אחרת, שהתרחשה בחצר ביתה, בסך של 7,939 ₪ (להלן: "התאונה העצמית").

במסגרת התנהלות ההליכים בתיק, הוגשו כתבי טענות הצדדים, וכן הוגשו בקשות רבות ושונות לעניין משלוח הודעת צד ג', דחיית הגשת תצהיר חוקרים לאחר שמיעת עדויות הנתבעת, זימון עדים וכיו"ב.

לאחר שהתקיימה ישיבה מקדמית ביום 20.3.12, נקבע התיק להוכחות ליום 20.9.12.

בבוקר הדיון, בוקרו של יום ה- 20.9.12, הונחה על שולחנו של בית המשפט בקשה לדחיית מועד דיון מטעם המבקשת, בטענה כי המבקשת זומנה לבדיקה במכון מור ליום 20.9.12 בשעה 13:15. לבקשה צורפה תגובת המשיב 1, אשר התנגד לה. לא ניתנה החלטה בבקשה לדחיית מועד הדיון, בהתחשב בכך שהדיון נקבע לשעה 9:00 בבוקר, והבקשה הונחה על שולחן ביהמ"ש באותו הבוקר, תוך שזמן קצר בלבד לאחר מכן, התייצבו באולם ביהמ"ש המשיב 1 והעד מטעמו, וכן ב"כ המבטחת.

במסגרת הדיון שהתקיים פירט ב"כ המבטחת את השתלשלות העניינים ערב הדיון, מול עו"ד קישאווי, ב"כ של המבקשת דאז. ב"כ המבטחת ציין, כי התייצב לדיון מאחר ולא ניתנה החלטה מטעם בית המשפט בדבר דחיית המועד. כמו כן, ביקש לדחות את הודעת צד ג' שהוגשה כנגד המבטחת, והשאיר לשיקול דעתו של בית המשפט את שאלת ההוצאות.

המשיב התנגד לבקשת הדחיה. לטענתו, המבקשת לא הבהירה מתי נודע לה על הבדיקה, והבקשה הוגשה שלא בהתאם לנוהל הגשת בקשות דחיית מועד דיונים. כמו כן, לאור העובדה שהבדיקה נקבעה לשעה 13:15, ניתן היה לקיים את הדיון שנקבע לשעה 9:00.

לאחר שמיעת טענות ב"כ הצדדים, ובהעדר התייצבות מטעם המבקשת ובא כוחה, ניתן פסק דין בהעדר התייצבות, מן הטעם שלא היתה כל מניעה לקיים את הדיון בשעה 9:00, כשהבדיקה שאליה זומנה המבקשת והיוותה את העילה לבקשת הדחיה, נקבעה לשעה 13:15. כמו כן צויין בפסק הדין, כי אין מקום להשלים עם התנהלות ב"כ המבקשת אשר הגיש את בקשת הדחייה ערב הדיון, ולמרות שלא ניתנה החלטה הדוחה את הדיון, נטל לעצמו חירות, ולא התייצב לדיון. בנסיבות אלו, התקבלה התביעה העיקרית והמבקשת חוייבה בהוצאות המשיב בסך 2,500 ₪. הודעת צד ג' נדחתה ללא צו להוצאות.

בתום הדיון הסתבר כי במערכת נט המשפט נקלטה בקשה נוספת לדחיית מועד דיון מטעמו של עו"ד קישאווי, בה עתר עו"ד קישאווי לדחות את הדיון, עקב העובדה שנפל למשכב. בקשה זו הובאה בפני בית המשפט לאחר שהדיון נסתיים, ועל כן ניתנה החלטה המפנה לפרוטוקול הדיון, על כל השתלשלות העניינים כפי שפורטה בו, כאמור לעיל.

לאחר כל זאת, ביום 6.11.12, הגישה המבקשת בקשה לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד. בבקשה טענה, כי מיד כשנודע לה על הבדיקה, ועל כך שלא תוכל להתייצב לדיון, פנתה לעו"ד קישאווי על מנת שיבקש דחיית מועד הדיון, וזאת לאחר שניסיונותיה לדחות את הבדיקה לא צלחו.

המבקשת טענה, כי אמנם הבדיקה נקבעה לשעה 13:15, אולם מדובר בבדיקה המצריכה הגעה מוקדמת והכנות, ועל כן שהתה במכון מור החל מהשעה 9:30, כך שנבצר ממנה להגיע למועד שנקבע.
לטענתה, ניסתה מספר רב של פעמים ליצור קשר עם עו"ד קשאווי על מנת לברר לאיזה מועד נדחה הדיון, אולם לא עלה בידה ליצור עמו קשר, זאת במשך כשלושה שבועות. משכך, ביום 12.10.12 פנתה לעו"ד טימסית, אשר הנחה אותה לסור למזכירות בית המשפט. משעשתה כן, ביום 14.10.12, הופתעה לגלות כי ניתן נגדה פסק דין במעמד צד אחד. המבקשת ציינה, כי עד להגשת הבקשה לא עלה בידה לקבל הסבר מטעם עו"ד קישאווי על פסק דין זה.

המבקשת טוענת, כי הודיעה לעורך דינה על אי יכולתה להתייצב לדיון מבעוד מועד, ולכן לא ניתן לחייבה בדין על לא עוול בכפה. לטענתה, התרשל עו"ד קישאווי במלאכתו, אולם אין להשית את תוצאות רשלנות זו על כתפיה, ולמנוע ממנה יומה בבית המשפט.

המבקשת טוענת עוד, כי הותרת פסק הדין על כנו תהווה עיוות דין, שכן בפיה טענות הגנה טובות מפני התביעה, ואף תביעה שכנגד מבוססת.

בתמיכה לבקשה, צורף תצהיר על דרך ההפניה, וכן אישור ממכון מור לפיו, נערכה למבקשת בדיקה רפואית במכון מור ביום 20.9.12 משעה 9:30 עד 13:30.

בתגובתו, טען המשיב כי יש לדחות הבקשה. לטענתו, חלף המועד להגיש את הבקשה לביטול פסק הדין, לא הוגשה בקשה להארכת המועד, ואף לא ניתן טעם מיוחד לעשות כן. המשיב טען, כי בתום הדיון שהתקיים ביום 20.9.12 נשלח פסק הדין למשרדו של עו"ד קישאווי בפקס. לטענתו, בו ביום שוחח טלפונית עם עו"ד ממשרדו של עו"ד קישאווי, ומסר לו כי ניתן פסק דין כנגד המבקשת. ניסיונה של המבקשת להתגבר על עובדה זו, באמצעות מהלך טכני של החלפת ייצוג, ראוי לדחייה. ב"כ המשיב מציין, כי עורך דינה החדש של המבקשת עבד עם עו"ד קישאווי בעבר כמתמחה, והיה מודע להשתלשלות העניינים בתיק עוד מתחילתו.

כמו כן ציין המשיב, כי בשום שלב לא הוגשה לבית המשפט הודעה על החלפת ייצוג מטעם המבקשת. עוד טען, כי המבקשת טענה באופן סתמי שניסתה ליצור קשר עם עו"ד קישאווי
במשך כשלושה שבועות, אולם לא צרפה כל אסמכתא לכך.

בנוסף, הפנה המשיב לעובדה כי התצהיר התומך בבקשה נעשה על דרך ההפנייה, שלא כדין ובניגוד להוראות התקנות.

זאת ועוד, הביע המשיב תמיהה ביחס לאמינות האישורים שצורפו מטעם מכון מור, ולטענתו מדובר בזלזול בהליכי משפט.

לבסוף, טען המשיב, כי אין בפי המבקשת טענות הגנה טובות, שכן המבקשת לא הגישה תצהירי עדות ראשית בניגוד להחלטת בית המשפט המורה לה לעשות כן. משכך, למעשה, לא יכולה היתה המבקשת להביא עדים מטעמה, ועל כן סיכויי הגנתה קלושים.

4. גם המבטחת הגישה תגובה לבקשה לביטול פסק דין, וטענה גם היא, כי המבקשת החמיצה את המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין, לא צרפה לבקשתה בקשה להארכת מועד, ולא הצביעה על טעם מיוחד בגינו יש להאריך לה את המועד כאמור. בנוסף לא פרטה המבקשת את סיכויי ההגנה.

המבקשת השיבה לתגובות וטענה, כי לא הוכח שעו"ד קישאווי הודיע לה על פסק הדין, ולכן בעינה עומדת טענתה כי נודע לה עליו ביום 14.10.12, ולא קודם לכן. עוד טענה המבקשת, כי העובדה שבתיק בית המשפט לא מצויים תצהירי עדות ראשית נובעת אף היא מרשלנותו של עו"ד קישאווי.

בנוסף, צרפה המבקשת לתשובתה, מסמך ערוך בתוכנת הWORD, אשר לטענתה, מהווה תמליל של שיחה שנערכה בין בעלה לבין העד מטעם המשיב לתאונה, מר נועם וייס. לדבריה, מתמליל זה ניתן ללמוד כי למעשה, העד עליו מסתמך המשיב בתביעתו, טוען שלא אמר ולא ראה מי נהג ברכב בעת התאונה. אשר על כן, לטענת המבקשת, בפיה סיכויי הגנה טובים מפני התביעה, ואף התביעה שכנגד שהגישה, מבוססת.

המצב המשפטי
6. מחד, זכות הגישה לערכאות הוכרה זה לא מכבר כזכות חוקתית. ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד הינו אחד מן הביטויים לזכות זו, של הגישה לערכאות (ראה: ד"ר ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד, עמ' 204).

מאידך, קיים עקרון סופיות הדיון, המושרש בשיטת המשפט בישראל, ויש בו כדי להבטיח את יעילותה של המערכת השיפוטית, כמו גם את אינטרס הפרט, שלא יוטרד יותר מפעם אחת בגין אותו הליך משפטי (השווה: ע"א 6019/07, טורג'מן נ' אחים עופר (ניהול) בע"מ, (פורסם במאגרים), בסעיף 10 לפסק הדין).

בבוא בית המשפט לשקול בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, שתיים הן מערכות השיקולים שעליו לשקול :

ביטול מחובת הצדק, כאשר פסק הדין שניתן במעמד צד אחד הינו פגום.
ביטול על פי שיקול דעת, כאשר בבסיס מערכת שיקולים זו קיימים שני מבחנים:
א. סיבת מחדלו של המבקש.
ב. סיכויי הצלחה כי הגנתו תתקבל.

על היחס שבין שני מבחנים אלה, עמד כב' השופט (בדימוס) א' גורן, בספרו, סוגיות בסדר דין אזרחי מהדורה עשירית בעמ' 371 ואילך:

"ככל שהתשובה לאחת מן השאלות משכנעת יותר ובעלת משקל, קטן המשקל שיש לייחס לתשובה האחרת, אלא שכך או כך יש לתת את הדעת על שתי השאלות ולבחון את התשובות לגופן".

ובהמשך, בעמ' 373:

"כאשר התנהגות המבקש אינה רשלנית בלבד, אלא עולה היא כדי התעלמות מדעת מההליך המשפטי ומגלה יחס של זלזול כפלי חובתו כבעל דין, לא תמיד יוכל הוא לכפר על מחדליו בתשלום הוצאות (אפילו הראה סיכויי הצלחה).
מבקש שלא טרח להמציא מסמך או אישור מטעם גורם מוסמך, המעידים שיש ממש בטענה שהוא אושפז ביום הדיון בבית חולים ואם התעורר ספק לגבי נכונות הטענה – אין לומר עליו שהוא עמד בתנאי הראשון".


מן הכלל אל הפרט

7. לאחר הדיון שהתקיים בפני, במסגרתו נחקרו המצהירים על תצהיריהם, וכן לאחר ששמעתי סיכומי ב"כ הצדדים, באתי לכלל מסקנה חד משמעית כי במקרה דנן, אין מקום להורות על ביטול פסק הדין שניתן כנגד המבקשת בהעדר התייצבות מטעמה, מכל הנימוקים כפי שיפורטו להלן.

אין עסקינן בביטול פסק דין מחובת הצדק. שכן, אין חולק, כי המבקשת ובא כוחה ידעו על מועד הדיון שנקבע ליום 20.9.12, וזאת מספר חודשים קודם לכן. ההחלטה המורה על קיומו של מועד זה ניתנה ביום 21.3.12, ועל פי רישומי המחשב הומצאה לידי ב"כ המשיבה, עו"ד קישאווי, באותו היום.

משכך, הזימון למועד שנקבע נשלח לב"כ המבקשת כדין, והמבקשת היתה מודעת למועד הדיון. כמו כן, לא הובאה לידיעת הצדדים כל החלטה מטעם ביהמ"ש המקבלת את בקשת הדחיה שהוגשה (שכן לא ניתנה החלטה שכזו).
על כן, לא נפל כל פגם בהליך, המצדיק את ביטולו מחובת הצדק.

9. עסקינן אם כן, בביטול פסק דין על פי שיקול דעתו של בית המשפט.

כבר עתה ייאמר, כי לשם הדיון בבקשה, נכונה אני להניח כי למבקשת נודע על פסק הדין רק ביום 14.10.12, כך שהבקשה לביטול פסק הדין, הוגשה במסגרת שלושים הימים העומדים לרשות המבקשת להגיש בקשה לביטול פסק דין שניתן כנגדה, החל מהמועד שבו נודע לה על פסק הדין.

יחד עם זאת, וגם אם תתקבל טענת המבקשת לעניין המועד בו נודע לה על פסק הדין, מתעוררת תמיהה, מדוע זה לא טרחה המבקשת, במועד סמוך ליום ה – 14.10.12, להגיש בקשה לבית המשפט להאריך לה את המועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין, לאור העובדה כי רק באותו מועד נודע לה על פסק הדין, או כל הודעה אחרת. הרי גם לשיטת המבקשת, ביום 14.10.12 נודע לה, כי עוד ביום 20.9.12 ניתן כנגדה פסק דין בהעדר התייצבות. מכאן, שהמבקשת ובא כוחה (הנוכחי) ידעו כבר אז, שלכאורה, ביום 20.10.12 יחלפו שלושים הימים המוקצים לשם הגשת בקשה לביטול פסק הדין. גם אם לשיטתם יש להתחיל ולמנות את שלושים הימים החל מיום 14.10.12, ולא קודם לכן, ראוי היה כי במועד שבו נודע למבקשת על פסק הדין לדבריה, תגיש הודעה כלשהיא לתיק בית המשפט בעניין זה, ותבהיר כי בדעתה להגיש בקשה לביטול פסק הדין בתוך שלושים הימים, מהיום שבו נודע לה על פסק הדין. הודעה מעין זו לא הוגשה, ורק ביום 6.11.12, ללא כל התייחסות למועד, הוגשה הבקשה לביטול פסק הדין. העדר הודעה כאמור, מטיל ספק באמיתות גרסת המבקשת ביחס למועד שבו נודע לה על פסק הדין.

מכל מקום, גם אם אניח כאמור, כי הבקשה הוגשה בתוך המועד הקבוע להגשתה, עדיין כשלה המבקשת להניח את דעתו של בית המשפט ביחס לסיבת מחדלה מלהתייצב למועד הדיון שנקבע, ואף כשלה מלהצביע על סיכויי הגנה אפשריים. ובמה דברים אמורים?

10. ראשית יצויין כי בקשתה של המבקשת לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד, לוקה בחסר, מאחר וצורף לה תצהיר על דרך ההפנייה, בניגוד להוראות תקנה 241 לתקנות סד"א, תשמ"ד – 1984.

11. אשר לסיבת מחדלה של המבקשת מלהתייצב לדיון, הרי שבבקשה לדחיית מועד הדיון שהוגשה בבוקרו של יום הדיון, לא מצאה לנכון המבקשת לפרט מתי נודע לה על הבדיקה הנטענת. בבקשה, כפי שהוגשה, נטען בסתמיות ובכלליות, כי נבצר מהמבקשת מלהתייצב לדיון, מאחר וזומנה לבדיקת עיניים דחופה. גם ב בקשה ובתצהיר שהוגש במסגרת התשובה לתגובת המשיב לבקשה לביטול פסק דין, לא עמדה המבקשת על פירוט המועדים הרלוונטים: מתי נודע לה לראשונה על מועד הבדיקה, מתי פנתה בעניין לעורך דינה וכיוצ"ב. אין חולק כי מדובר בפרטים מהותיים לשם הבאת גרסת המבקשת בשלמות בפני ביהמ"ש, והכרעה בבקשה.

רק במסגרת חקירתה, עלו המועדים הנ"ל, ואז הסתבר, כי קיים קושי בגירסת המבקשת: בדיון טענה המבקשת, כי זומנה לבדיקה ביום 16.9.12, אשר הוא ערב ראש השנה, ובמועד זה יידעה את עו"ד קישאווי על כך. לטענתה, מסר לה עו"ד קישאווי לחזור אליו לאחר החג, דהיינו ב- 19.9.12.
מנגד, בעלה של המבקשת, מר אריה בוחבוט, העיד בחקירתו כי כשלושה שבועות לפני מועד הדיון נודע לו ולמבקשת על הבדיקה.

סתירה זו מטילה ספק רב באמינות גירסתה של המבקשת, כאשר שאלת המועד שבו נודע למבקשת על הבדיקה, אשר היוותה את העילה לדחיית המועד, הינה קריטית לשם היעתרות לבקשה לדחיית מועד הדיון. אך ברור הדבר, כי אם נודע למבקשת על הבדיקה ערב הדיון, יתכן והיה מקום להיעתר לבקשה לדחייה שהוגשה בבקר הדיון. אולם, ככל ולמבקשת היה ידוע על הבדיקה כבר שלושה שבועות קודם לכן, לא ברור מדוע הוגשה הבקשה לדחיית מועד הדיון רק בבוקר הדיון. ספק זה מצטרף לכך שכאמור, בבקשה כפי שהוגשה לבית המשפט, לא מצאה לנכון המבקשת לציין מתי נודע לה על הבדיקה, ובבקשה לא פורט דבר בעניין זה.

זאת ועוד, האישור שהוצג בתמיכה לבקשה לדחיית מועד הדיון איננו נושא כל תאריך, ועל כן יש להטיל ספק באמיתותו. בנוסף, גם מהימנות האישור שצורף לבקשה לביטול פסק הדין מוטלת בספק, בשים לב לכך שהוא אינו נושא כל תאריך המעיד על מועד הפקתו, וכן בהתחשב בכך שכל פרטיו ממולאים באופן ממוחשב, למעט שעות הבדיקה, אשר מולאו בכתב יד.

צירוף שני המסמכים יחד ודאי מוביל לתמיהה, מדוע זה לא נקובים תאריכים על גבי האישורים, ובעיקר, מדוע האישור המפרט את שעות הבדיקה צורף רק בדיעבד, יחד עם הבקשה לביטול פסק הדין, ולא מלכתחילה.
בעניין זה יש לשוב ולהפנות לדברי השופט (בדימוס) גורן, כפי שהובאו לעיל, לפיהם, ספק המתעורר ביחס לאישור רפואי שהוצג, יוביל למסקנה כי המבקשת לא עמדה בנטל להוכיח את צדקת מחדלה מלהתייצב לדיון.

13. ועוד. המבקשת טענה שניסתה להשיג את עו"ד קישאווי במשך מספר ימים ואף שבועות, אולם לא עלה בידה לעשות כן. באותה נשימה העידה כי במהלך שבועות אלה שוחחה עימו פעמיים (עמ' 8 שורות 9-10 לפרוטוקול). משכך, לא ברור האם אכן היה קושי להשיגו, ואם היה קושי להשיגו, ובכל זאת התנהלו שתי שיחות, האם במסגרת שיחות אלה לא הביא עוה"ד לידיעתה את תוצאות הדיון שהתקיים ביום 20.9.12, ואם אכן לא הביא הדברים לידיעתה, מדוע לא עשה כן.

14. בסיכומה של נקודה זו יש לשוב ולציין, כי בעינה עומדת העובדה שלמרות שלא ניתנה החלטה הדוחה את מועד הדיון, המבקשת ובא כוחה נטלו לעצמם חירות, ולא התייצבו בבית המשפט בבוקר הדיון. עוד יאמר, כי עד היום לא הוגשה לביהמ"ש כל הודעה מטעם המבקשת בדבר החלפת הייצוג מטעמה בהתאם לדרישת תקנה 473 לתקנות סד"א תשמ"ד - 1984, כך שלמעשה, עו"ד קישאווי הינו בא כוחה של המבקשת גם עתה.

לסיכום שאלת סיבת מחדלה של המבקשת מלהתייצב לדיון, יש לקבוע, כי מתעורר ספק רב בגרסת המבקשת הן באשר למועד שבו נודע לה על הבדיקה, אשר היוותה את העילה לבקשה לדחיית המועד, הן ביחס לאמיתות האישורים השונים שצרפה, והן ביחס לטענה כי לא ניתן היה להשיג את עו"ד קישאווי, וכי האחרון לא מסר לה הודעה על פסק הדין שניתן בהעדר התייצבות.

15. אשר לשאלת סיכויי ההגנה: המשיב לא נכח במקום התאונה, נשוא התביעה שהגיש. תביעתו מסתמכת על עדותו של עד ראיה לתאונה, מר נועם וייס, אשר התייצב בבית המשפט למתן עדות ביום 20.9.12. מר וייס מסר תצהיר לתיק בית המשפט מטעם המשיב, ובו הצהיר כי הבחין ממרחק מטרים בודדים ברכבה של משפחת המבקשת נוסע אחורנית, ופוגע בטמבון האחורי של הרכב השייך למשיב. מר וייס הצהיר, כי צפר, בניסיון למנוע את ההתנגשות, אולם לא הצליח לעשות כן. כמו כן הצהיר מפורשות בסעיף 6 לתצהירו, כי ראה שבעת התאונה נהג ברכב חן, בנה של המבקשת, וכך דיווח למשיב, אשר לא נכח במקום התאונה.

באופן מפתיע, צורף לתשובה לתגובה לבקשה לביטול פסק הדין מטעם המבקשת, מסמך ערוך בתוכנת ה WORD, אשר לטענתה מבטא תימלול של שיחת טלפון, שהתקיימה בין בעלה לבין מר וייס, ובה טען מר וייס כי לא זה תוכן הדיווח שמסר, ולא אלה הם הדברים שראה במועד התאונה.

מיד ייאמר, כי אין בידי ליתן כל אמון ב"תמליל" זה.

ראשית, אין המדובר בתמליל אשר הוגש בהתאם לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א – 1971, אלא במסמך שנכתב בתוכנת ה WORD, ערוך על ידי מי מטעם המבקשת. לתיק בית המשפט לא צורף תמליל ערוך כדין, ואף לא צורפה ההקלטה הנטענת, העומדת בבסיס ה"תמליל".

שנית, תצהירו של מר בוחבוט, אשר ניתן בתמיכה לתשובה, איננו מפרט מתי נערכה השיחה עם מר וייס ובאילו נסיבות. כך גם לא ברור מדוע לא עשתה המבקשת שימוש ב"תמליל" זה קודם לכן, בשלב מוקדם יותר בתיק, כאשר ברור שהעדות המרכזית שעומדת לחובתה של המבקשת, הינה עדותו של מר וייס. אם היתה בידי המבקשת ראיה זו, אשר יש בה כדי לסתור כליל את עדותו המרכזית והמשמעותית של מר וייס, עליה נשען המשיב בתביעתו, חזקה עליה שהיתה עושה בה שימוש מיד עם היוודע לה עליה. העובדה שהתמליל לא נערך כדין, וצורף לתיק בית המשפט רק בשלב התשובה לתגובה לבקשה לביטול פסק הדין, מטילה ספק רב באמיתותו, ולמעשה אין בידי ליתן לו כל משקל.

יתר על כן, בגרסת המבקשת התגלתה סתירה נוספת, ביחס לכרונולוגיית האירועים הנטענים בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד.

בכתב התביעה שכנגד שהגישה המבקשת כנגד המשיב, טענה כי האירוע הנטען על ידי המשיב, שבו לפי עדות נועם וייס, היה מעורב הרכב שבבעלות המבקשת, התרחש ביום 30.12.10, והתאונה העצמית, שארעה לבעלה בחצר המשק של משפחתה, התרחשה ביום 14.12.10.

דא עקא, שבעלה של הנתבעת העיד במסגרת חקירתו, שהתאונה העצמית, התרחשה לאחר האירוע הנטען עם המשיב, "משהו בסביבות כמה חודשים" (ראה עמוד 14 לפרוטוקול, שורות 31-32, עמוד 15, שורות 1-2 לפרוטוקול).

ולאחר כל זאת, בחקירתו החוזרת, לשאלת בא כוחו טען, כי למעשה, היו שתי תאונות והוא אינו יודע איזו תאונה קרתה ראשונה.
יוצא מכל האמור לעיל, כי מצידה של המבקשת הוצגו שלוש גירסאות שונות ביחס לכרונולוגיית האירועים נשואי כתבי הטענות.

בכתב הגנתה הכחישה המבקשת את קרות האירוע הנטען ע"י המשיב. יתר על כן, בא כוחה, עו"ד קישאווי טען כי לא קמה כל חובת דיווח מאחר ולא ארעה תאונה כלל. אולם בישיבה המקדמית שהתקיימה טענה לפתע הנתבעת, כי אכן קרה המקרה, ומר נועם וייס אף צפר לה ממקום אחר, אולם לטענתה נועם לא ראה דבר. גם גירסה זו מעוררת תמיהה, ולא ברור האם המבקשת מכחישה למעשה את עצם קרות האירוע, או שמא האירוע אכן אירע, אולם לא נגרם נזק.

זאת ועוד, בתביעה שכנגד שהגישה, טוענת המבקשת כי המשיב מסר למבטחת הודעת כזב ביחס לתאונה שאירעה, לפיה ברכב נהג בנה, אשר אינו בעל רישיון נהיגה, וכתוצאה מכך, ביטלה המבטחת את פוליסת הביטוח שהיתה למבקשת.

אולם, עיון בהודעה שמסר המשיב לחברת הביטוח אודות התאונה, מעלה כי לא כך הם פני הדברים.

הצדדים אינם חלוקים כי המשיב עצמו לא היה במקום התאונה, והוא ניזון מדברי עד הראיה, נועם וייס, בלבד. בטופס ההודעה שמסר לחברת הביטוח ציין המשיב כי המבקשת ו/או בנה נהגו ברכב, וכי היה במקום עד ראיה בשם נועם וייס. עינינו הרואות, כי המשיב לא מסר למבטחת הודעה כי בנה של המבקשת הוא הנהג, כנטען על ידה, אלא ציין כי היא או בנה נהגו ברכב, וכי במקום נכח עד ראיה כאמור. מכאן, שגרסת המבקשת בכתב התביעה שכנגד אינה מדוייקת, שכן הודעת המשיב למבטחת איננה כנטען על ידה.

מכל האמור עד עתה עולה, כי אף ביחס לשאלת סיכויי ההגנה, קיים קושי רב בגרסת המבקשת ובטענותיה, הן לעניין כרונולוגיית התאונות שעומדות בבסיס התביעה והתביעה שכנגד, והן לעניין הטענה כי המשיב מסר דיווח כוזב ולא מבוסס ל מבטחת, בגינו בוטלה הפוליסה. מעבר לכך, נראה כי מהימנות המבקשת וגירסתה מעוררים ספק רב, בשים לב לכל האמור לעיל לעניין ה"תמליל", אופן ועיתוי הגשתו.

משכך, ובשים לב לכל המפורט לעיל לעניין סיבת מחדלה של המבקשת מלהתייצב לדיון, אשר לוקה בחוסר אמינות הן לעניין המועד שבו נודע לה על הבדיקה, והן לעניין האישורים שצורפו, ואף האמור לעניין הקשיים בסיכויי הגנתה של המבקשת ובסיכויי התביעה שכנגד, מתבקשת המסקנה, כי המבקשת לא השכילה לעמוד בשני המבחנים הנדרשים, לשם ביטול פסק הדין שניתן כנגדה, בהעדר התייצבות, ומכל הטעמים האמורים, אין מקום לבטל את פסק הדין שניתן כנגדה ביום 20.9.12, בהעדר התייצבות.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

המבקשת תישא בהוצאות המשיבים בגין בקשה זו, בסך כולל של 1,200 ₪ לכל אחד מהם.

ניתנה היום, כ"ו כסלו תשע"ג, 10 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.
‭‬