Hebrew  |  English  |  Russian  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



דף הבית >> ת"א 32141-03-10 ליאור אורן נגד אהרון מור ואח'
 
 
בית משפט השלום בתל אביב - יפו

 
אורן נ' אהרון מור ואח'                                               
ת"א 32141-03-10
 


 
בפני כב' השופט יאיר דלוגין


 
התובע ד"ר ליאור אורן
 ע"י עו"ד רם אורן


 
  - נגד -  


 
הנתבע 1. אהרון מור
2. חנה דבורה מור

 
 
                                                        פסק דין

לפניי בקשה לפי סעיף 6(1) לפקודת ביזיון ביהמ"ש. המבקש (להלן: "התובע") עותר למתן צו, שיאכוף על המשיבים (להלן: "הנתבעים"), לקיים את פסק הדין שניתן כנגדם על ידי כב' המפקחת על רישום המקרקעין בתל-אביב, הגב' מירה אריאלי. לפי פסק הדין הנ"ל, שנתן תוקף להסכמת התובע והנתבעים, היה על הנתבעים, לבצע עבודות תיקון ואיטום בדירתם, כמו גם עבודות תיקונים בדירת התובע שמתחת לדירתם והכול לצורך תיקון נזקי רטיבות, שנגרמו לדירת התובע עקב בעיות איטום בדירת הנתבעים ולצורך מניעת הישנות רטיבות כאמור.

רקע עובדתי

התובע הגיש בשנת 2008 תביעה כנגד הנתבעים בפני המפקחת על רישום מקרקעין בתל-אביב. התביעה הוגשה בשל נזקי רטיבות בדירת התובע, אשר נגרמו עקב ליקויי איטום בדירת הנתבעים. הנתבעים התנגדו לתביעה, אולם יום אחד בלבד לפני חקירת המומחה שמונה על ידי המפקחת, יועץ האיטום דניאל סופר (להלן: "המומחה"), הודיעו הנתבעים כי הם מקבלים את חוות דעתו. בהתאם לכך, הצדדים הגיעו ביום 10.5.09 להסדר פשרה, שניתן לו תוקף של פסק דין. בהסדר הפשרה נקבע, בין היתר, כי: "הנתבעים אהרון וחנה מור יבצעו עבודות תיקון ואיטום בהתאם לחוות הדעת המומחה סופר דניאל מתאריך 25.1.09, לא יאוחר מתאריך 30.8.09" (ס' 1 להסכם). כמו כן, הוסכם כי "עבודות התיקון והאיטום יבוצעו בפיקוח המומחה סופר דניאל, אשר ידריך הקבלן מבצע העבודות. על הנתבעים לזמן המומחה לבדיקת כל שלב בביצוע העבודות, לפי קביעת המומחה. הנתבעים יישאו בעלות העבודות ובעלות שכ"ט המהנדס הפיקוח" (ס' 2 להסכם).
התובע טוען בתצהירו שצורף לבקשה, כי חרף פניות חוזרת ונשנות אל הנתבעים, לא בוצעו העבודות. ביום 18.1.10, כארבעה וחצי חודשים לאחר שחלף המועד לביצוע התיקונים, שלח ב"כ התובע מכתב אל באת כוח הנתבעים דאז, עו"ד אורטל מור, בו ציין כי לא בוצעו עבודות כלשהם לפי פסק הדין וכי ניתנת הזדמנות אחרונה לעשות כן, אחרת תוגש בקשה לביזיון ביהמ"ש. גם מכתב זה לא הועיל.

ביום 18.3.10, הגיש התובע את הבקשה דנא לביזיון ביהמ"ש. במסגרת הבקשה, טען התובע כי הנתבעים לא מילאו אחר פסק הדין ועל כן ביקש צו שאוכף עליהם לעשות כן באמצעות קנס או מאסר. משלא התייצבו הנתבעים לדיון הראשון, שנקבע ליום 11.7.10 בפני המותב הקודם שדן בתיק זה (כב' השופטת רחל ערקובי), נתן המותב הקודם, בו ביום, צו הבאה כנגד הנתבעים. צווי ההבאה חזרו לתיק ביהמ"ש לאחר שהנתבעים לא אותרו על ידי המשטרה בכתובת הרלוונטית. בסופו של דבר, התייצבו הנתבעים ובא כוחם, כמו גם התובע ובא כוחו, לדיון שנקבע ליום 21.10.10.

בדיון הנ"ל הצהיר ב"כ הנתבעים כי הנתבעים יבצעו "כדת וכדין את דברי ביהמ"ש" (עמ' 3 שורה 14). בהתאם לכך, קבע המותב הקודם כי ניתנת לנתבעים שהות של 45 ימים כדי לבצע את פסק הדין. גם בהחלטה זו נקבע כי על הנתבעים לבצע את העבודות, בהנחיית המומחה, כפי שאף נקבע בפסק הדין. בהתאם, התיק נקבע לדיון ליום 23.12.10.
ביום 21.12.10, ביקשו הנתבעים לדחות את הדיון ל- 30 יום נוכח שיתוף הפעולה עם המומחה אשר הגיע להסכמות עם הצדדים באופן ישיר וכמו כן עם בא כוחם, כמפורט במכתב המומחה מיום 20.12.10, אשר צורף לבקשה הנ"ל. עוד צוין כי הבקשה הינה בהסכמת התובע. לפיכך, הדיון בוטל כמבוקש.

בתחילת ינואר 2011 ולאור שינוי סדרי העבודה בביהמ"ש, התיק עבר לדיון בפני החתום מטה. ביום 25.1.11, הודיע ב"כ הנתבעים כי הושגה הסכמה עם התובע למתן אורכה לסיום העבודות עד ליום 15.3.11 וזאת בשל תאונת עבודה, שאירעה לקבלן שאמור היה לבצע את השיפוצים מטעם הנתבעים, מר ארד. בהתאם לכך, ביטלתי את מועד הדיון שהיה קבוע ליום 13.2.11 וקבעתי את התיק לתזכורת פנימית ליום 15.4.11, כאשר עד למועד זה, היה על הצדדים להודיע אם העבודות הסתיימו אם לאו.

ביום 15.3.11, הודיע ב"כ התובע כי לא נעשה דבר והעבודות טרם החלו. בהתאם לכך, הוריתי על הגשת תגובה להודעה האמורה, עם זכות תשובה לתובע. משלא הוגשה כל תגובה על ידי הנתבעים או כל הודעה נוספת על ידי התובע, קבעתי דיון בבקשה לביזיון ליום 4.5.11.

ביום 2.5.11 הגישו הצדדים בקשה בהסכמה לדחיית הדיון בשלושים יום וזאת לאור שיתוף הפעולה של הצדדים עם המומחה. בהתאם לכך, נעניתי לבקשה, אולם תוך כך שציינתי כי ההסכמות מן העבר לא הובילו לביצוע העבודות, ועל כן יש להחיש כעת את הטיפול בנושא ולתת הודעה מתאימה בדבר סיום העבודות או כל הודעה אחרת עד ליום 21.5.11.

משלא ניתנה כל הודעה עד למועד הנ"ל, נתתי ביום 24.5.11, אורכה למתן ההודעה עד ליום 26.6.11, שאם לא תנוצל, תביא למחיקת הבקשה מחוסר מעש. יומיים לאחר מתן החלטתי, ביום 26.5.11, ניתנה הודעה מטעם ב"כ הנתבעים, שלפיה "עבודות התיקונים שדרש המומחה בוצעו בשלמות. בין הצדדים נותרה מחלוקת לגבי העבודה שיש לבצע בדירת המבקש". לאחר קבלת תגובת התובע, שלפיה רק המומחה יכול לקבוע האם העבודות הושלמו כדבעי ואם לאו וכי ניתנו הוראות מדויקות על ידי המומחה לגבי העבודות בדירת המבקש, קבעתי ישיבה מקדמית לליבון נושא זה ליום 15.6.11.

בישיבה הנ"ל, הסכימו הצדדים כי המומחה יגיע לדירה ויבהיר אילו עבודות צריכות עוד להתבצע בדירת המבקש. לפי החלטתי שניתנה באותו דיון, היה על הנתבע לדאוג לביצוע העבודות שנותרו תוך 14 ימים ממועד הביקור של המומחה כנזכר לעיל. כמו כן, מטרת ביקור המומחה הייתה למעשה גם מתן אישור לכך שהעבודות שבוצעו בדירת הנתבעים נעשו כדבעי.
ביום 16.7.11 הודיע המומחה לביהמ"ש כי לאחר קבלת החלטת ביהמ"ש מיום 15.6.11, הוא פנה אל הצדדים מספר פעמים וקיבל התייחסות רק מב"כ התובע, כאשר ב"כ הנתבעים לא מצא לנכון להשיב לפניותיו. כמו כן, ציין המומחה כי נותר חוב שכר טרחה בסך של 800 ₪ בגין ביקורו בדירה ביום 6.6.11. בנוסף, צוין במכתב זה כי עבודות התיקונים בדירת הנתבעים לא הושלמו כמתבקש.

לאחר שקיבלתי את תגובת הצדדים בעניין זה (תגובת הנתבעים התעכבה עקב אשפוזו של בא כוחם ובקשת ארכה למתן תגובה שהוגשה על ידו ואושרה על ידי), קבעתי בהחלטתי מיום 25.10.11, כי הנתבעים והקבלן מטעמם יתאמו מועד קרוב להשלמת התיקונים בבית התובע וכי לאחר סיום העבודות, יבקר המומחה בדירה כדי לאשר את ביצועם כדבעי.
בשלב זה בוצעו עבודות נוספות בדירות הצדדים על ידי מר ארד, הקבלן מטעם הנתבעים. לאחר שקיבלתי את הודעת הצדדים כי בוצעו עבודות כאמור, קבעתי כי על ב"כ התובע לתאם עם המומחה ועם ב"כ הנתבעים, ביקור בדירות לצורך מתן חוות דעת משלימה.

ביום 11.12.11, התקבלה הודעה מאת המומחה ובה נטען, בין היתר, כי העבודות בדירות בוצעו ללא ידיעתו וללא פיקוחו הצמוד ועל כן אין בידיו לאמת את אופן ביצוע העבודות, אלא רק את אפיונם הסופי. בהחלטתי מיום 26.12.11, קבעתי כי אין מנוס מבדיקה נוספת של המומחה אשר יערוך אותה כפי יכולתו ויגיש חוות דעת משלימה עד ליום 5.2.12.
ביום 17.1.12, הוגשה חוות הדעת המשלימה של המומחה ולפיה עבודות האיטום בחדר האמבטיה בוצעו כדבעי, אולם עבודות האיטום במרפסת לא הושלמו ובוצעו בצורה רשלנית וחובבנית. כמו כן, נקבע כי לא בוצעו עבודות כלשהן בדירת התובע.

ביום 30.1.12, הגיש התובע בקשה נוספת למתן צו לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון ביהמ"ש ובה עתר לחייב את המומחה להמליץ על קבלן איטום שיהיה אמין עליו, ולמנות אותו להשלים את העבודות בפיקוחו, חלף השלמתן על ידי הנתבעים באמצעות הקבלן ארד או קבלן אחר מטעמם. כמו כן, עתר התובע להורות לנתבעים להפקיד מראש את שכרו של הקבלן החדש וכן את שכר הפיקוח של המומחה. כן עתר התובע למתן צו שיחייב את הנתבעים לשתף פעולה עם הקבלן ועם המומחה.

בו ביום העברתי את הבקשה לתגובת הנתבעים וקבעתי דיון בבקשה ליום 26.2.12, כולל סיכומים בעל פה. הנתבעים הגישו את תגובתם בתצהיר הנתבע וכן בתצהיר הקבלן, אשר הוגשו ביום 14.2.12. ביום 17.2.12, הגישו הנתבעים הודעה לבית המשפט, במסגרתה באו בטרוניה על התנהלות המומחה ביחס לשכר טרחתו וטענתו שלפיה השכר לא שולם על ידם למרות ששולם וכן עתרו בשל כך למינוי מומחה חיצוני אחר, שיבדוק את טיב העבודה ובכך לסיים את הפרשה.

ביום 26.2.12, התייצבו ב"כ הצדדים והתובע לדיון. הן הנתבעים והן המצהיר מטעמם, הקבלן ארד, לא התייצבו לדיון. ב"כ הנתבעים ציין כי הנתבע לא התייצב לדיון עקב אשפוזו. הצדדים הסכימו לוותר על חקירות ולסכם בעל פה. כמו כן, הסכימו לאפשר לתובע להצהיר על תופעה חדשה של התנפחות בתקרת דירתו, שמעידה כנראה על רטיבות שעדיין קיימת בדירה ושמקורה בדירת הנתבעים. התובע נתן הצהרה בעניין זה ונחקר בקצרה על ידי ב"כ הנתבעים בעניין זה ובעניינים אחרים. הצדדים סיכמו טענותיהם בעל-פה.
דיון
לאחר שעיינתי בחומר שבפניי ובטענות הצדדים וכפי שמשתקף באופן ברור מהשתלשלות העניינים הרלוונטית לתיק, אשר את עיקרה פרטתי לעיל, הנתבעים לא מילאו את פסק הדין שניתן כנגדם עד היום ויתרה מכך, לעניות דעתי, התנהלות הנתבעים קודם להגשת הבקשה בתיק זה וגם התנהלותם מאז נפתח תיק זה, מעידה על זלזול בפסק הדין ובחובה הנובעת ממנו, היינו החובה לתקן כדבעי את הכשלים בדירתם, אשר גרמו לרטיבות בדירת התובע, כמו גם לתקן את הנזקים בדירת התובע.

התנהלות הנתבעים לאחר מתן פסק הדין ולפני הגשת הבקשה לביזיון

לא יכולה להיות מחלוקת כי חרף הוראות פסק הדין, שלפיהן הוקצתה לנתבעים תקופה של למעלה מ-3 חודשים לביצוע העבודות בדירתם ובדירת התובע, לא נעשה על ידם דבר. הנתבעים גם לא סיפקו כל הסבר לעניין מחדלם הנ"ל. מהטיעונים שהעלו הנתבע ובא כוחו בדיון הראשון מיום 21.10.11, עולה כי נעשה ניסיון על ידי הנתבעים לקשור את ביצוע העבודות נשוא פסק הדין, לעבודות אחרות שאמורות היו להתבצע ברכוש המשותף של הבניין (ראה עמ' 1 שורה 9 עד עמ' 2 שורה 4). כל זאת למרות שמפסק הדין עצמו, עולה כי אין לקשור בין עניינים אלה (ראה סעיף 3 להסכם הפשרה, אשר התייחס לנושא שיפוץ המעטפת החיצונית ואשר קבע כי שיפוץ זה יעשה במימון בעלי כל הדירות בבניין). זלזול הנתבעים בפסק הדין עולה, בין היתר, מהדברים שאמרו הנתבעים באמצעות בא כוחם בישיבת יום 21.10.11, לפיהם: "אנו לא יודעים היום על מה בעצם הבקשה" (עמ' 2 שורה 12).
משמעות הדבר, כי חרף ההוראות הברורות של פסק הדין, אשר חייבו את הנתבעים להשלים את כל התיקונים בדירת הנתבעים ובדירת התובע עד ליום 30.8.09 וללא קשר לשיפוץ הכללי של הבניין ושל המעטפת החיצונית, בחרו הנתבעים, על דעת עצמם, תוך התעלמות מוחלטת ובמודע מפסק הדין, כאילו לא היה, לא לבצע דבר.
די היה בכך למעשה כדי להיעתר לבקשה כפי שהוגשה במקור ולתת צו שיאכוף באמצעות קנס על הנתבעים לקיים את פסק הדין ועל אחת כמה וכמה לאחר שניתנה לנתבעים במסגרת הליך זה הזדמנויות חוזרות לעמוד פסק הדין, כפי שיפורט להלן.

התנהלות הנתבעים לאחר הגשת הבקשה לביזיון

כפי שעולה מהשתלשלות העניינים שפרטתי לעיל, בשל הצהרת הנתבעים בדיון הראשון הנ"ל, בדבר נכונותם לבצע "כדת וכדין" את פסק הדין, הסכים התובע לאפשר לנתבעים אורכה כאמור, ובהתאם לכך, גם המותב הקודם שדן בתיק אישר זאת וכדבריו: "בטרם יינתן צו בהתאם לפקודת צו הביזיון...".
על הנתבעים היה אפוא להשלים את העבודות בהתאם להנחיות המומחה וכעולה מהחלטת המותב הקודם מיום 21.10.10, תוך 45 ימים, היינו עד ליום 7.12.11 לערך. גם בכך לא עמדו הנתבעים. כעולה מתיאור השתלשלות העניינים, הנתבעים ביקשו אורכות חוזרות ונשנות, בהסכמת התובע אמנם, אשר לעניות דעתי גילה התחשבות מופלגת בנתבעים, אשר אותה יתכן והם לא היו זוכים לקבל ממישהו אחר.

אין בידי לקבל את טענת הנתבעים שלפיה ביצוע העבודות התעכב עקב אילוצים של התובע. טענה זו לא נתמכת בכל ראיה ממשית. התובע נחקר על כך והכחיש זאת (ראה עמ' 7, ש' 9 – 12 - "ש. זה נכון שאותו קבלן דחית אותו הרבה פעמים בגלל העיסוקים שלך. היה קשה לתאם מועד. ת. לחלוטין לא. להיפך . היו פעמים שהקבלן הודיע שהוא מגיע וביטל בסוף כי היו לו בעיות בריאות ואשפוזים."). עדותו של התובע אמינה עליי. הנתבע ומר ארד מנגד, לא הגיעו לדיון כדי להיחקר על תצהיריהם. הנתבע לא התייצב בשל אשפוזו, כך לפי טענת בא כוחו, אולם מבלי שהוגשה כל אסמכתא לכך. לגבי מר ארד, עד מרכזי שביצע את העבודות וליווה את כל התהליך, לא סופק ולו הסבר כלשהו לאי התייצבותו. לפיכך, המשקל הראייתי שיש לייחס לאמור בתצהירו של מר ארד (סעיף 6) לגבי עיכובים באחריות התובע, כמו גם ליתר האמור בתצהירו ובתצהיר הנתבע, הנו נמוך ביותר, אם בכלל.

הנה כי כן, עמדה לנתבעים לצורך קיום פסק הדין, תקופה ארוכה ביותר, מאז הדיון של 21.10.11, ועד היום, כולל מספר ארכות שקיבלו.
והנה, על פי חוות דעתו המשלימה של המומחה, נקבע באופן חד משמעי, כי רק עבודות האיטום והחיפוי בחדר האמבטיה שבדירת הנתבעים בוצעו כמתבקש, ואילו לגבי עבודות האיטום והשיקום במרפסת הלא מקורה בדירת הנתבע נקבע בחוות הדעת כי אלה "...בוצעו באופן חובבני ושאינו מקצועי, בניגוד להנחיותיי המקצועיות ואין בביצוע כפי אשר בוצע כדי לייתר את אופיים של הליקויים בדירת התובע, אשר על כן, תיקונים אלה מחייבים את ביצועם מראשיתם" (ס' 2 בעמ' 15 לחוות הדעת). כמו כן, נקבע כי עבודות התיקונים בדירת התובע "...בוצעו בחוסר ו/או לא בוצעו כלל בתקרת חדר האמבטיה (בוידם) יתרת התיקונים בוצעו באופן חובבני ושאינו מקצועי בלשון המעטה ואשר מחייבים את ביצועם מראשיתם או לחילופין השלמתם" (שם, סעיף 3).

צודק ב"כ התובע בטענתו שלפיה משלא זימנו הנתבעים את המומחה כדי להיחקר על חוות דעתו המשלימה, זו לא נסתרה ועל כן, כעיקרון, יש לקבלה, וזאת ככל שחוות הדעת על פניה, הגיונית, סבירה ואין סיבות אחרות שלא לקבלה.

כמעט מיותר לציין, כי אי התייצבות הנתבע והקבלן מטעמו להיחקר על תצהיריהם, רק מחזקת את המסקנה שיש לקבל את האמור בחוות דעתו של המומחה. כידוע, ביהמ"ש רשאי לסטות מחוות דעת של מומחה מטעם ביהמ"ש, רק מנימוקים טובים (ראה: ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי, פורסם באתרים משפטיים). כאשר המומחה לא מוזמן להיחקר על חוות דעתו וכאשר המצהירים מטעם הנתבע אינם מתייצבים, פשיטא כי יש לקבל את האמור בחוות הדעת.
אין בידי לקבל את טענת הנתבעים שלפיה חוות הדעת הינה כללית, סתמית ובלתי מנומקת. עיון בחוות הדעת מגלה כי לבד מפרק הסיכום ומסקנות, שציטטתי מחלקו לעיל, התייחס המומחה בפרקים נפרדים לכל אחד ואחד מהאזורים שבהם היו הנתבעים צריכים לבצע עבודות, תוך צירוף תמונות שממחישות את מסקנותיו, ותוך כך שהמומחה מפנה לתמונות אלה וקובע, בין היתר, כי "התיעוד הרצ"ב לאור בדיקתי המקצועית מדבר בעד עצמו באשר למרפסת בדירת הנתבע, בה בוצעו מערכות האיטום, התיעוד משקף צמחיה אשר גדלה באין מפריע שיורי פסולת, וספיגת מים מהותית מתחת לפני שכבת האיטום אשר בוצעה" (עמ' 6 לחוות הדעת המשלימה).
המומחה אף מתייחס בחוות דעתו (עמ' 6), לתגובת הקבלן ארד ביחס לכשלים אלה, כאשר לפי גרסת המומחה, אשר לא נסתרה משלא נחקר עליה, הציע הקבלן ארד להסתפק בסילוק הצמחייה, מבלי להתייחס לצורך בתיקון שכבת האיטום, אשר בוצעה שלא כראוי, דבר שמעיד על חוסר הרצינות של ארד בביצוע התיקונים.
עוד קבע המומחה ביחס לכשלים בעבודות שבוצעו במרפסת - "ביצוע לקוי ובחוסר של מערכות האיטום ואי השלמתם, השארת פסולת אשר יש בה כדי פגיעה במערכות האיטום אשר בוצעו באופן לכאורי ובניגוד להנחיותיי" (עמ' 7 לחוות הדעת). כן קבע המומחה, עדיין ביחס לכשלים בעבודות במרפסת - "אי ביצוע שיקום בטונים כמתבקש אי ביצוע מערכות איטום צביעה ושיקום מעקותיה הפנימיים של המרפסת וכיוצא בזה" (עמ' 8).

בכל הנוגע לעבודות שהיו צריכות להתבצע בדירת התובע, קבע המומחה כי העבודות בוצעו באופן חובבני ושאינו מקצועי וכי חלק מהעבודות לא בוצעו כלל וזאת גם לשיטת הנתבעים עצמם (ראה סעיף 5.2 לעמ' 11 לחוות הדעת). עוד נקבע כי בוצעו תיקונים באופן נקודתי בלבד וכי בחדר האמבטיה של התובע, הממוקם מתחת לדירת הנתבעים, לא בוצעו כלל תיקונים. גם כאן צורפו תמונות לחוות הדעת.

טענת הנתבעים בסעיף 5 לתצהיר העדות של הנתבע, לפיה המומחה לא התייחס בחוות דעתו לכך שלאחר תקופה ממושכת של גשמים עזים, לא נגרם כל נזק בדירת התובע וכי על כן עבודות האיטום הוכיחו את עצמם ועמדו במבחן, אינה יכולה לסייע לנתבעים. ראשית, דברים אלה, מלמדים על הלך רוחם השגוי של הנתבעים, המהווה כנראה את שורש הבעיה בתיק זה. במקום לבצע את פסק הדין כלשונו ו"כדת וכדין", כפי שנדרש וכפי שאף הצהירו הנתבעים כי יעשה, בחרו הנתבעים לבצע את העבודות, כפי עולה על רוחם, ולא לפי ההנחיות המדויקות שנתן המומחה. כיום מבקשים הנתבעים לטעון כי מה שקובע לעניין קיום פסק הדין, אינו ביצוע העבודות לפי פסק הדין, היינו לפי הנחיות המומחה, אלא התוצאה של אותן העבודות שהם בחרו לבצע על דעת עצמם.

בעניין זה יש להפנות אל מכתב המומחה מיום 4.12.11, בו נרשם, בין היתר, כי הנתבע והקבלן מטעמו, הודיעו למומחה במפורש, כי אין בכוונתם לבצע את העבודות לפי הנחייתו, וכלשון המומחה במכתבו: "...לשיטתם של מר מור וקבלן הביצוע מטעמו, מצאו לנכון בעת מתן ההנחיות על ידי לחלוק על הנחיותיי המקצועיות וציינו כי ככל אשר יעשה על ידם יעשה על פי דרכם ולשיטתם, בניגוד לאמור בעת פגישתנו המקצועית ובנוכחות המבקש" (ראה סעיף 8.2 למכתב הנ"ל). המומחה מציין כי רק עם סיום העבודות נעשתה פנייה אליו (ראה סעיף 9 למכתב הנ"ל). דברים אלה לא נסתרו וזאת שעה שהמומחה לא זומן כדי להיחקר על מכתבו הנ"ל או על יתר ההודעות והעדכונים שהעביר לביהמ"ש במהלך תקופת התיקונים, כמו גם על חוות דעתו המשלימה.

ברי כי לא עמדה לנתבעים כל זכות להחליט על דעת עצמם, אילו עבודות לבצע. לפי פסק הדין, עניין זה נמסר במפורש לשיקול דעתו של המומחה ועל הנתבעים הוטל לבצע את העבודות לפי הנחיותיו, וכלשון פסק הדין – "עבודות התיקון והאיטום יבוצעו בפיקוח המומחה סופר דניאל, אשר ידריך הקבלן מבצע העבודות. על הנתבעים לזמן המומחה לבדיקת כל שלב בביצוע העבודות, לפי קביעת המומחה. הנתבעים יישאו בעלות העבודות ובעלות שכ"ט המהנדס הפיקוח".
על כן, אין ממש בטענת הנתבעים ממנו עולה כי גם אם העבודות לא בוצעו לפי הנחיות המומחה אולם צלחו, יש לראות בהם כמי שקיימו את האמור בפסק הדין. החיוב שהוטל על הנתבעים בפסק הדין לא היה רק להשגת תוצאה, אלא כלל גם חיוב באשר לאופן הביצוע.

מבלי לגרוע מהאמור לעיל, הרי שבכל מקרה, מסתבר שהעבודות שבוצעו על ידי הנתבעים באמצעות הקבלן ארד, ככל הנראה לא השיגו את מטרתן ולא מנעו רטיבות נוספת. עובדה זו עולה מעדות התובע לפניי, עדות שהייתה אמינה עלי, ואשר לא נסתרה בחקירתו הנגדית (עמ' 6 לפר' ש' 12 – 24 -

"ב"כ התובע: מאחר ומרשי מסר לי שישנה כרגע אצלו בתקרה התנפחות הוא חושב שזו התחלה של רטיבות, אבקש כי יצהיר על כך בקצרה אם חברי רוצה לשאול אותו על כך הוא מוזמן. התובע מוזהר כחוק ומעיד: ש. מה אתה רואה כרגע. ת. יש בתקרה כרגע התנפחויות וגם המומחה של ביהמ"ש שהיה אצלי הבחין בכך. חקירה נגדית: ש. ראית את הדוח הסופי של מומחה ביהמ"ש. ת. אני חושב שהוא הועבר אלי. ש. בדוח של המומחה לא ראיתי שהוא התייחס למה שאמרת. ת. כשהוא היה אצלי זה מה שהוא אמר לי".

גם הטענה, המופיעה אף היא בתצהירו של הנתבע (סעיף 6), שלפיה התובע אישר בפני הנתבע כי התיקונים בוצעו לשביעות רצונו, אין בידי לקבלה. טענה זו מופיעה בתצהירי הנתבע וארד, אשר לא התייצבו להעיד ועל כן משקלה הראייתי אפסי. זאת ועוד: התובע הכחיש טענה זו בתוקף בחקירתו הנגדית ועדותו כאמור הנה אמינה עליי, גם כאן ובכלל (ראה עמ' 6, ש' 25 עד עמ' 7, ש' 2 – "ש. האם זה נכון בסיום העבודה היתה פגישה אצלך של הקבלן עם המומחה ואיתך. ת. לא. בשום פנים ואופן לא. ש. האם זה נכון שאתה אמרת לנתבע לאהרון איזה פגישה בניכם שאתה שבע רצון מהתיקון. ת. לא היתה פגישה. לא אמרתי שאני שבע רצון, גם בתחילת העבודה אמרתי לקבלן וגם בסוף העבודה שהוא צריך לפעול לפי ההנחיות של המומחה ובסוף המומחה יבדוק").
מחדל נוסף שניתן לייחס לנתבעים ואשר עולה מחוות הדעת המשלימה וכן ממכתב המומחה מיום 4.12.11, הינו כי הנתבעים לא הקפידו לאפשר למומחה, פיקוח צמוד על ביצוע העבודות כפי שנצטוו לעשות בפסק הדין, בו נקבע כי: "על הנתבעים לזמן המומחה לבדיקת כל שלב בביצוע העבודות, לפי קביעת המומחה". בעניין זה כותב המומחה במכתבו הנ"ל, בין היתר, כי "...לא מצא לנכון ב"כ הנתבע או לחילופין מר מור ליידע אותי באשר לביצועם של התיקונים כאמור בפסק הדין..." (סעיף 4 למכתב הנ"ל) וכן כי "... העבודות בוצעו ללא ידיעתי, ללא בדיקתי וללא אישורי..." (סעיף 7 למכתב הנ"ל).

לבסוף, טענת הנתבעים בהודעתם מיום 15.2.12 ובדיון האחרון, לפיה על ביהמ"ש למנות מומחה חדש שיבדוק את העבודות וזאת מפאת חוסר האמון שהם רוחשים למומחה מטעם ביהמ"ש, אינה אלא בבחינת ניסיון נוסף להתחמק מביצוע האמור בפסק הדין ולנקוט סחבת בהליכים המשפטיים. טענת הנתבעים הנ"ל, מושתתת אך ורק על טרונייתם באשר להתנהלות המומחה ביחס לתשלום שכרו ולא על חוסר מקצועיותו. לטענת הנתבעים, המומחה טען שלא קיבל את שכרו מהנתבעים, שעה שמסתבר כי פדה את ההמחאה שנשלחה לו. המומחה הגיש תגובה חריפה בעניין זה ביום 26.2.12, בו ענה לטענות הנתבעים בפרוטרוט והלין הוא על התנהלותם. אין בכוונתי להיכנס לסוגיה זו, שכן גם אם נוצרה מחלוקת בין הנתבעים ולבין המומחה ביחס לתשלום שכרו, אין הדבר מקים עילה לפסילת חוות דעתו של המומחה ולמינוי מומחה חדש. המחלוקת נוצרה לאחר שכבר ניתנה, ביום 15.1.12, חוות דעתו המשלימה של המומחה. גם אין צורך כי אכריע בטענות הצדדים לעניין סוגיית שכר הטרחה עצמו, שכן אין מחלוקת כי שכרו של המומחה שולם בסופו של דבר וכי לא קיים עוד חוב של המומחה כלפי הנתבעים וגם לא להיפך, כפי הצהרת ב"כ הנתבעים בדיון (ראה עמ' 9 שורות 14-15).

הנה כי כן, על הנתבעים הוטלה משימה פשוטה למדיי. כל שהיה עליהם לעשות הוא לשכור את שירותיו של בעל מקצוע, שיבצע עבודות בדיוק לפי הנחיות המומחה. הנתבעים הצליחו לשכור את שירותיו של קבלן כאמור ואין טענה בפיהם לעניין זה. כמו כן, כעולה מהשתלשלות העניינים בתיק זה, אשר עיקרה פורטה לעיל, לא עלתה טענה מאת הנתבעים או מאת הקבלן מטעמם, שלפיה לא ניתן היה לבצע את התיקונים בדיוק לפי ההנחיות של המומחה או כי הוראות המומחה לא היו ברורות (ראה בעניין זה מכתב המומחה מיום 3.4.11, המתפרש על פני חמישה עמודים, והכולל הוראות מדויקות ביותר לביצוע העבודות). גם לא עלתה טענה מאת הנתבעים שלפיה יש להטיל את האשמה על הקבלן מטעמם, אשר בשל רשלנותו או מכל סיבה אחרת התלויה רק בו, לא ביצע את התיקונים לפי הנחיות המומחה וכי על כן, לא ניתן לראות בהם כמי שלא עמדו בביצוע בפסק הדין. חומר הראיות מוכיח כי הנתבע והקבלן מטעמו פעלו בצוותא חדא ובשיתוף פעולה.

אי עמידת הנתבעים בפסק הדין, נבעה, אפוא, בחלקה הנכבד, בשל חוסר הסכמת הנתבעים לביצוע העבודות לפי הנחיות המומחה והחלטתם, כנראה מטעמי חיסכון, לבצע את העבודות לפי שיטתם, כמו גם נבעה החלטתם שלא לבצע את כל הדרוש בדירת התובע. לפיכך, את האחריות למחדל של אי ביצוע האמור בפסק הדין, יש להטיל על הנתבעים, גם אם לא הם באופן אישי אמורים היו לבצע בפועל את עבודות התיקון, אלא הקבלן מטעמם. ויודגש: לו היה מוכח לפני כי הנתבעים פעלו מיד לאחר מתן פסק הדין כדי לבצע את העבודות לפי הנחיות המומחה, אולם הקבלן מטעמם כשל בכך עקב רשלנותו בביצוע העבודות, היה מקום להסתפק במתן צו לתיקון הכשלים שנפלו בעבודות, ללא הטלת קנס, בין קנס על אתר ובין קנס מותנה. לא כך פני הדברים, על רקע הנסיבות שהוכחו לפני ואשר תוארו לעיל.

הטלת קנס על אתר כאמצעי נדרש כדי לאכוף על הנתבעים לבצע את פסק הדין

בתי המשפט כבר הכירו בסמכותו של בית המשפט הדן בבקשה לפי סעיף 6(1) לפקודת ביזיון ביהמ"ש, להטיל על המפר קנס על אתר (ולא רק קנס מותנה), לא כדי להעניש את המפר על ההפרה, אלא כדי לתמרץ אותו לקיים את הצו וזאת במקרים חריגים של זלזול מופגן בהחלטות ביהמ"ש ואי עמידה בהן, ללא כל סיבה מוצדקת וכאשר בית המשפט משתכנע כי בנסיבות העניין, קנס מותנה, אין בו כדי ליצור הרתעה מספקת ולעיתים אף ייחשב בבחינת מתן פרס למפר, וכפי שנקבע בע"פ 5177/03 שמואל מור נ' דנציגר משק פרחים "דן" ואח' פ"ד נח(4) 184: "לדעתי, האפשרות להטיל סנקציה של קנס שתוקפו מיידי עולה בקנה אחד עם תכליתו (האזרחית) של סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט, הנוגעת לאכיפה יעילה של צווי בית-המשפט. יש לשמור על פקודת בזיון בית המשפט כמכשיר משפטי יעיל ומרתיע (קשת בספרו הנ"ל [11], בעמ' 3). ... העובדה כי מפר צו בית משפט ידע כי אין להטיל עליו סנקציה מיידית תפגע קשות בהיותו של כלי הביזיון מרתיע, ותפגע באפקטיביות האכיפתית שלו. היא יכולה לעודד זלזול בצווי בית המשפט. חשש זה אינו חשש ערטילאי או חדש למרבה הצער (...). על רקע זה אין להבין את הליכי הביזיון האזרחי כמי שנוגעים רק לצדדים המתדיינים, אלא כי גם לחברה כולה יש אינטרס מהותי ביותר בכיבוד הוראותיו (...). על כן, הטלת קנס על אתר, יכולה לשכנע את מפר הוראות בית המשפט כי המשך אי הציות להוראה השיפוטית אינה כדאית (...)".
לעניות דעתי המקרה שלפנינו הינו דוגמא מובהקת למקרה חריג שכזה. כפי שכבר ציינתי לעיל, הזלזול של הנתבעים בפסק הדין והתעלמותם ממנו, כאילו לא היה, משתקף בבירור עוד מהתנהגותם לפני הגשת הבקשה. דא עקא, התנהלות זו התמשכה גם במהלך ההליכים המשפטיים בתיק זה, כפי שעולה בבירור מהשתלשלות העניינים שפרטתי לעיל. גם היום וחרף הראיות הברורות לאי-ביצוע פסק הדין על ידי הנתבעים וחרף כל האורכות שניתנו להם במסגרת ההליך הנוכחי, המשיכו הנתבעים בניסיונות להתחמק מקיום פסק הדין, אפילו ע"י העלאת דרישה חסרת בסיס, לפסילת המומחה ומינוי מומחה אחר.

התנהלות הנתבעים הנה חמורה במיוחד, שכן בנסיבות הקיימות (מיקום דירת הנתבעים, המהווה גם את מקור הנזילות, בדיוק מעל דירת התובע), התובע הפך בעל כורחו ל"שבוי" ול"בן ערובה" בידיהם. הדרך היחידה הפתוחה בפני התובע לגרום להפסקת הנזילות בדירתו הנה על ידי השגת שיתוף הפעולה מצד הנתבעים. הנתבעים מנגד אינם סובלים כלל מהליקויים בדירתם, אשר גורמים נזק רק לדירת התובע.

בנסיבות אלה, מכוח חובת תם הלב שחבים הנתבעים לתובע ביחסים ההדדיים שבין שכנים לאותו בית משותף, חובה היה על הנתבעים לגלות רגישות גבוהה במיוחד, התחשבות ושיתוף פעולה מידי וללא סייג, כדי להביא להפסקת הנזילות. תחת זאת, הנתבעים זלזלו בתובע, דבר שהביא להגשת התביעה הראשונה בפני המפקחת ולאחר מכן המשיכו הם ביחס המזלזל, עת לא קיימו את פסק הדין. התנהלות זו המשיכה בנקיטת סחבת ובאי שיתוף פעולה באופן מלא במסגרת ההליך הנוכחי.
בנסיבות אלה, נראה כי רק קנס על אתר וקנס מותנה יחד, יצליחו לתמרץ את הנתבעים להשלים את העבודות כנדרש. על רקע התנהלות הנתבעים עד היום, הטלת קנס מותנה בלבד, אין בו די ואינו במקומו.

מינוי קבלן להשלמת העבודות על ידי המומחה תחת מינויו על ידי הנתבעים

בקשת התובע כי בית המשפט יורה למומחה למנות את הקבלן שיבצע את העבודות בשם הנתבעים, תחת מינוי קבלן כאמור על ידי הנתבעים עצמם, אינה נראית לי כאפשרית במסגרת הליכי ביזיון. הרציונל של הליך הביזיון הנו חיוב הנתבע באופן אישי לבצע את שהוטל עליו. מינוי קבלן על ידי המומחה ולא על ידי הנתבעים, יש בו משום הסרת אחריות מהנתבעים, אשר יוכלו לטעון כי לא מינו את הקבלן וכי לא מדובר בבעל מקצוע הפועל מטעמם או בהסכמתם. לא ניתן מחד להוציא מסמכותם של הנתבעים את נושא מינוי הקבלן ומנגד ובאותה נשימה, לראות בהם כאחראים לכך שהעבודה תבוצע ועוד להטיל עליהם קנסות, בין על אתר ובין מותנים, כדי להמריץ אותם לבצעה ובקיצור, אין אחריות ללא סמכות.

סוף דבר

אשר על כן ועל רקע מכלול נסיבות העניין, אני מחייב את הנתבעים לשלם קנס על אתר לטובת אוצר המדינה בסך של 10,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מקבלת פסק הדין.
כמו כן, אני מחייב את הנתבעים להשלים את כל העבודות הדרושות בדירת הנתבע ובדירת התובע באופן המפורט להלן.
המומחה יעביר לב"כ הנתבעים, עם עותק לב"כ התובע, עד יום 25.3.12, הנחיות מדויקות בכתב, המבוססות על חוות דעת המשלימה, לגבי הנותר לביצוע בדירת הנתבע ובדירת התובע. על ההנחיות להיות מדויקות, כדי שלא תתעורר אי בהירות בנושא זה. אם המומחה יהיה זקוק לביקור נוסף בדירה לצורך מתן ההנחיות, יהיה עליו לפנות אל הצדדים לצורך כך עד יום 25.3.12 והם יאפשרו זאת, כך שהביקור יוכל להתקיים עד יום 10.4.12. במקרה זה, ההנחיות יועברו אל הצדדים עד יום 23.4.12. מאחר ושולם שכר טרחה עבור חוות הדעת המשלימה, אין מקום לפסיקת שכר טרחה נוסף עבור הוצאת ההנחיות הנ"ל.
תוך 7 ימים מקבלת ההנחיות, הנתבעים יודיעו למומחה ולתובע, תאריך או מספר תאריכים נקובים רצופים (שלא יהיו מאוחרים יותר מ-45 יום מהמועד שבו קיבלו הנתבעים את ההנחיות), בהם יבוצעו העבודות בדירת הנתבע ובדירת התובע. כמו כן, ותוך 7 ימים כאמור (מקבלת ההנחיות), יפקידו הנתבעים בקופת בית המשפט, את שכרו של המומחה, אותו אני קוצב על סך של 3,500 ₪ + מע"מ, עבור עבודת הפיקוח ומתן חוות דעתו הסופית לגבי ביצוע התיקונים לפי הנחיותיו. המומחה יגיע לדירות במועדי ביצוע התיקונים, כדי לוודא שהתיקונים מבוצעים לפי הנחיותיו. בתם העבודות, המומחה יגיש חוות דעת סופית, בה יציין האם כל העבודות הושלמו כדבעי לפי הנחיותיו. שכרו של המומחה יועבר לו על ידי בית המשפט לפי בקשתו ולאחר הגשת הדו"ח הסופי הנ"ל.

אם לא ישלימו הנתבעים את העבודות במועד ולפי הנחיותיו של המומחה ולא תעמוד להם סיבה מוצדקת לכך, ישלמו הנתבעים מדי יום, קנס של 500 ₪ לטובת אוצר המדינה וזאת בגין כל יום של איחור בביצוע העבודות, עד לקנס מירבי של 15,000 ₪ וזאת מבלי לגרוע מזכותו של התובע לנקוט בהליך חוקי נוסף לאחר מכן, במידה והנתבעים לא עמדו בביצוע הנדרש לפי החלטתי זו.

כמו כן, הנתבעים ישלמו לתובע הוצאת ושכר טרחת עו"ד בגין הבקשה לביזיון בסכום כולל של 10,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

המזכירות תדוור את פסק הדין לצדדים.
                                                                     

                                               ניתן היום, י"ב אדר תשע"ב, 06 מרץ 2012, בלשכתי.
 
 
 
+ שלח משוב