Hebrew  |  English  |  Russian  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



דף הבית >> ת.א 31145-05-13 מדלין (דורון) יבוא ושווק בע"מ נגד תעשיות א. ינאי בע"מ ולינת נובל
 
בבית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
 
ת"א 31145-05-13 מדיליין נ' תעשיות א.ינאי ואח'
 
                                                                                                                                                                                   ישיבת יום 21 מרץ 2016



לפני                    כב' השופט יהודה פרגו -  שופט בכיר
                                               
התובעת:           מדיליין (דורון) יבוא ושיווק בע"מ    
                                                     נ   ג   ד
 
הנתבעים:         1. תעשיות א. ינאי בע"מ
                            2. לינת נובל בע"מ
 
נוכחים:
בשם התובעת עו"ד אסף רז
בשם הנתבעת 1 עו"ד נועם בן חורין
בשם הנתבעת 2 עוה"ד ניר טולדנו ורימה גרסימוב
מר מאור דורון וגב' ליזה שותפים בתובעת
מר ראובן ינאי מנהל הנתבעת 1
מר אייל קורקוס מנהל הנתבעת 2
 
העדים:
מר מאור דורון
מר אמנון דבורקין
מר רון מרקוס
גב' מאור ליזה
 
פרוטוקול
 
כב' השופט:           כן, אפשר לשבת, כן? סליחה. כן בבקשה, אפשר להתחיל.
עו"ד רז:                העד הראשון מטעמנו אדוני מר אמנון דבורקין.
עו"ד בן חורין:       סליחה אדוני אני רוצה רק לציין לגבי נוכחות בעלי דין באולם, אז הם זכאים להיות נוכחים זה ברור, אבל נוכחים פה... מספיק שיהיה נוכח נציג אחד של בעל הדין, לא צריך את כל...
עו"ד רז:                הם לא מכירים בכל מקרה את העד הראשון.
עו"ד בן חורין:       מי?
עו"ד רז:                מר דורון מאור יעיד ראשון.
עו"ד טולדנו:         דורון מאור יעיד ראשון?
עו"ד רז:                אה, דורון מאור, הבנתי. אז העדים, כל העדים צריכים לצאת.
עו"ד רז:                אז זה נכון גם לגבי החקירה שלך הכלל הזה. אני רוצה שהוא זה שישב באולם.
עו"ד בן חורין:       אל תקבע לעצמך מה שאתה רוצה.
עו"ד רז:                אם טענת זה אמור להיות סימטרי.
עו"ד בן חורין:       לא, לא, לא, אתה לא הקשבת טוב למה שאמרתי.
כב' השופט:           אפשר להתחיל?
עו"ד רז:                כן, בבקשה מר דורון מאור.
עו"ד בן חורין:       אני מבקש רק שהעדים האחרים יצאו מהאולם.
כב' השופט:           אני אדאג שזו תהיה אותה הדדיות, אוקי.
(עורכי הדין מדברים ביניהם מי מבין העדים יצא החוצה)
כב' השופט:           סליחה, אתה יודע מה? כל מי שלא מעיד יוצא החוצה. כל מי שלא מעיד, גם שלך, גם שלך. כולם בחוץ, כולם בחוץ. מספיק, אני עוסק בכלום.
 
העד, מר דורון מאור, מוזהר לומר את האמת, משיב בחקירה ראשית לעו"ד אסף רז:
העד:                     בוקר טוב כב' השופט, בוקר טוב לכולם כאן. שמי דורון מאור, אני מנכ"ל חברת מדיליין, אני אתן קצת רקע על עצמי לפני שאני אתחיל לדבר ולהסביר מה בדיוק קרה פה,
עו"ד בן חורין:       סליחה, אתה מקריא מהכתב?
כב' השופט:           סליחה, תודה. כן?
העד:                     קודם כל אני לא מקריא מהכתב. מה שאתה רואה פה זה נקודות. אני לא מבין מה הולך פה.
כב' השופט:           סליחה, תודה. אני מנהל את האולם, אוקי.
העד:                     סליחה, כב' השופט, סליחה.
כב' השופט:           כן.
העד:                     התחלתי כמדריך במכון האקדמי בחולון כמעצב,
כב' השופט:           אם אדוני צריך לעיין בניירת אני מרשה לך.
העד:                     תודה כב' השופט, הם ניסו לערער אותי פה, זה בסדר. עבדתי כמדריך מקצועי במכון האקדמי בחולון של עיצוב תעשייתי, של מדריכים, ככה התחלתי את דרכי בעצם בתחום של הפיתוח. לאחר מכן עבדתי כמנהל מכירות בחברה ששיווקה ציוד למוסדות, הייתי אחראי על מכירות לכל בתי החולים בארץ, הייתי די מוכר, השם שלי כדורון, הייתי עובד מול מנהלי הרכש, הייתי מגיע גם למנהלי משק, אחיות וכדומה, מנהלי מחלקת זיהומים, מנהלות מחלקת זיהומים. באותה תקופה עם שיחות שלי עם מנהלי הרכש בבתי החולים הם הביעו בפניי צורך בפיתוח של אוגר כביסה כולל דוושה, כי באותה תקופה הם עבדו רובם, רוב בתי החולים עבדו עם אוגר כביסה מספריים, כך הוא נקרא בשפה הרפואית, אוגר מספריים הוא פתוח ללא מכסה ודוושה. ואז נוצר בי הצורך לנסות ולפתח אוגר שיענה לדרישות של בתי החולים, לאחר שסיימתי את עבודתי כשכיר התחלתי בפיתוח האוגר. התחלתי לחשוב ממה אני עושה אותו, איך אני עושה אותו, זה דבר מאוד מאוד מורכב, מאוד מסובך, זה לא דבר פשוט. התחלתי לרוץ למפתחים ויצרנים, כמובן של כל היצרנים והמפתחים החתמתי על הסכם סודיות, כי חשבתי שזה מוצר שהוא מאוד סודי באותה תקופה. מה שבאמת חשבתי עליו ומה שבאמת יצא בפועל זה אוגר מאוד מאוד ייחודי, אני תיכף אסביר למה. רצתי כמו שאמרתי למפתחים ויצרנים, החתמתי את כולם על הסכמי סודיות, עד שהגעתי למר משה שליו שהוא מפתח של סיעודי ושיקומי, הוא התחיל לפתח את המוצר, לאחר כמה שבועות הוא הסתבך עם המוצר, גם לא היה לו את הזמן בגלל שהוא מפתח מוצרים אחרים, הוא ראה שלוקח לו יותר מדי זמן הוא אמר לי דורון אני ברשותך לא יכול להמשיך עם זה אבל יש לי חבר בשם ארנון דבורקין שהוא גם מפתח שהוא יכול להמשיך את הפרויקט, ברשותך אם אנחנו יכולים לעשות פגישה משולשת. עשינו פגישה משולשת, וארנון החתמתי אותו לפני שהוא ראה את המודל בכלל דיברנו והחתמתי אותו גם על הסכם סודיות, גם הוא חתום אצלי על הסכם סודיות ואז התחלנו לפתח את המוצר. את המוצר התחלנו לפתח כמעט במשך שנה, זה כרך בהמון המון עלויות, המון המון כסף, זה גם חומרי גלם, ניסוי וטעיה, זה לא לגו, זה פשוט אתה חותך מוצרים, מתחיל לבנות. לא הולך בונה מחדש. גם מבחינת הגוף גם מבחינת הזויות של הדוושה, גם מבחינת המוטות, גם מאיזה סוג חומר לייצר את האוגר כביסה הזה, גם המכסה שהוא בפני עצמו מאוד מאוד מורכב אני אסביר גם למה, את האוגר הזה ואת המנגנון הזה בניתי בצורה כזו להבדיל מיצרנים אחרים בעולם או בארץ, שלא ייצרו עד אז אוגר כביסה עם דוושה, חוץ ממני אני לא מכיר מישהו שייצר אוגר כביסה עם דוושה פה בארץ חוץ ממני, בניתי אותו בצורה כזו שאני יכול לבנות את האוגר בעצם בכל גודל שאני רוצה. בגלל המנגנון הייחודי שלו. ולמה עשיתי את זה? כי היה בי"ח לדוגמה בני ציון בחיפה שרצה אוגר פתוח גדול שיוכלו לזרוק את כל הכביסה, באה המנקה של אותו חדר מיון או מחלקה, אוספת את כל הכביסה שזה שמיכות ומצעים ורוצה לזרוק את זה כגוש אחד לתוך האוגר. לעומת זאת ביה"ח תל השומר לדוגמה רצה אותו צר יותר או בי"ח בלינסון או בי"ח גהה וכן הלאה וכן הלאה, אני מכרתי את האוגרים להמון המון בתי חולים בארץ. ואז בנינו אותו בצורה כזו שהוא גם ייתן מענה כמו שאמרתי במשך שנה כמעט פיתחנו את האוגר, את המכסה עשינו מפיברגלס, הלכנו ליצרן פיברגלס ועשינו תבנית פיברגלס שעלתה לנו לא מעט כסף, הבעיות עם הפיברגלס התחילו אחרי שגמרנו והגענו למודל פחות או יותר סביר וסופי, ב-2007 התחלנו לשווק את האוגר הזה לבתי החולים. ייצרנו כמה מודלים, התחלתי לרוץ ושמתי בכל כמעט בית חולים את המודל, התחלתי להסביר עליו, אם תרצה כב' השופט יש לי פה גם תמונות שמעידות על השנה ב-2007, עשינו גם ברושור ששלחנו לכל בתי החולים בארץ, זה התמונה של מנהלת מחלקת זיהומים בסורוקה ב-2007 יש תמונה עם תאריך והכל, יש את הברושור שייצרנו אצל חברה,
עו"ד רז:                רק לאט, לאט כדי שהוא יוכל לראות. תציג את זה בבקשה.
העד:                     בבקשה. איך אני יוצא מפה עם זה?
עו"ד בן חורין:       רק שנדע זה חלק מתיק המוצגים?
העד:                     בבקשה זה האוגר כביסה שיצרתי ב- 2007.
עו"ד בן חורין:       רק שיהיה ברור אדוני,  אם אפשר לדעת אם זה חלק מתיק המוצגים?
העד:                     זה הברושור וזו התמונה. יש לי גם עוד תמונות אם אתה רוצה כב' השופט של מנהל מח' זיהומים בהדסה עין כרם והדסה הר הצופים ובעוד כמה בתי חולים שצולמו ב-2007.
עו"ד רז:                יש לך, כן.
כב' השופט:           אוקי.
עו"ד רז:                מוצג י'.
העד:                     זאת אומרת זה המודלים הראשונים שהכנו והתחלנו לשווק אותם. בית חולים ראשון שקנה את האוגרים זה בית חולים לניאדו. בית חולים לניאדו התחיל לעבוד עם האוגרי כביסה, במקביל אני המשכתי עם השיווק והברושור כמו שאתה רואה כאן בתיק, הפצתי את זה לכל בתי החולים, בתי החולים כולם רצו בלי יוצא מן הכלל לראות את האוגר, כי מה שקורה כל בתי החולים בארץ עוברים לנושא של גרביטציה איזו של ארה"ב עד היום,
כב' השופט:           טוב, בוא נתקדם לכיוון הזה,
העד:                     אוקי, אחרי שהתחלנו,
כב' השופט:           רגע, לכיוון התיק הזה, אוקי?
העד:                     מאה אחוז כב' השופט. אחרי שהתחלנו, אחרי שפיתחנו והגענו לדגם הראשוני התחלנו לשווק אותו לבי"ח לניאדו, ברגע שקיבלנו הזמנות נוספות מבתי חולים אחרים עברנו לייצור המוני. כדי לעשות ייצור המוני התחלתי לחפש יצרן שיכול לעמוד בקריטריונים האלה, כי ארנון דבורקין הוא בעצם מפתח הוא לא יצרן שיש לו מפעל גדול שיכול לייצר בכמויות המוניות. התחלתי לעבור מיצרן ליצרן, כמובן שהחתמתי את כולם שוב פעם על הסכמי סודיות, על כל יצרן שהגעתי אליו קודם כל חתם על ההסכם ורק לאחר מכן ראה את המודל ואת האוגר שלי.
כב' השופט:           טוב.
העד:                     הגעתי למר ינאי, החתמתי אותו על הסכם סודיות, והבאתי בפניו את העניין אם הוא יכול אמר לי שכן, הורדתי את המודל מהאוטו, צילמו אותו, לקחו סקיצות, לקחו הכל באותו יום, נתנו לי גם הצעת מחיר. כמובן עם ההצעת מחיר ביקשתי את השיפורים, היו שיפורים באוגר,
כב' השופט:           כן.
העד:                     הרי קיבלתי כל הזמן תגובות מבתי החולים מה אני צריך לשפר באוגר, לדוגמה עשינו בהתחלה את האוגר עם דוושה עם גומי נגד החלקה שהרגל לא תחליק, אם יש מים או רטיבות במחלקות, אבל מה שהיה קורה הגומי היה מתקלף מהדבק מגע ואז הייתי צריך לפתור פתרון אחר, חשבתי כמו באוטובוסים שיש את הרצפה של האוטובוסים שלא מחליקים, עשינו את זה פחות או יותר מברזל כזה כשאתה שם את הרגל היא לא מחליקה. זה אחד. דבר שני המכסה פיברגלס לא תפס, מה שקורה מנהלת מחלקת זיהומים התלוננה שהמכסים קשה מאוד לנקות אותם בגלל המרקם הבעייתי של הסיבים של הפיברגלס מבפנים, הוא לא טוב, הוא לא עמיד והוא לא חזק. היינו צריכים לחשוב על מכסה אחר, שוב פעם, אני שוב פעם חוזר, מכסה שאני יכול לייצר אותו גם במגוון גדלים בכמה שפחות כסף. עשינו אותו מואקום פורלין שזה נקרא חומר ABS. עשינו אותו מחומר ABS התייעצתי עם אילן הירש שהוא מומחה למודלים בחולון, הוא היה מאוד סקפטי, הוא לא האמין שאני אצליח לייצר כזה מכסה שיעמוד בתנאים האלה כי גם ב-ABS יש כל מיני, עשינו ניסוי וטעיה, השקענו מספיק זמן וכסף, הגענו לפתרון, הצלחתי לייצר את זה אצל איציק יהב שהוא יש לו מפעל לואקום פור בראשון, גם מוכר בשוק, גם אילן הירש מוכר בשוק. לאחר מכן הגעתי כמו שאמרתי התחלתי עם מר ינאי לעשות את השינויים, ביקשתי ממנו את כל השינויים, הכל כתוב גם פה בתיק, עוד לפני שהוא ייצר את האוגר הראשון כתוב את ההערות שלי ומה שאני מבקש, כב' השופט יכול לראות כל מה שביקשתי הכל כתוב פה, הוא גם נתן לי מכתב.
כב' השופט:           איזה מוצג זה?
עו"ד בן חורין:       אני רוצה לראות. אני מנסה לעקוב.
עו"ד רז:                בבקשה,
העד:                     זו ההזמנה הראשונית אצל מר ינאי. התחלנו לייצר את האוגרים לפי הדרישות שלי,
עו"ד בן חורין:       סליחה, זה מוצג ב'?
כב' השופט:           כן.
העד:                     התחלנו לייצר את האוגר לפי השינויים שאני ביקשתי ממר ינאי, כמובן,
כב' השופט:           הוא מעיד עכשיו על מוצג ב'.
העד:                     אחרי שהתחלנו לעשות את השינויים התחלנו לקבל הזמנות, התחלנו לקבל הזמנות שוטפות מבתי החולים, מאוד התלהבו מהאוגר, מהרעיונות שלו, מכל הדברים שפיתחתי. והתחילו לבוא עוד פעם בעיות עם הזמן, לדוגמה עשינו את המכסה היה מחובר עם ציר ספר, ספר כמו של ארונות מטבח, מה שהיה קורה הוא היה מחליד. גם הגוף של האוגר, היינו צובעים אותו בתנור אבל לא היינו עושים גילוון, היה מחליד. אז ביקשתי ממר ינאי לעשות גילוון, לעבור צבע בתנור. עוד פעם, זה כל הזמן תהליכים, כל פעם שיפורים של האוגר. עד שהגענו איך שאומרים לנחלה, שפתרנו את כל הבעיות, כל המרכיבים לדוגמה גומיות שהיו עושות רעש במכסה, הרבה הרבה צרות, היה שם לי אום כיפה כזה מסביב אבל מה שקורה זה אלפי פתיחות ביום, עובדים איתו מאוד מסיבי בבתי החולים, זה,
כב' השופט:           טוב.
העד:                     זה מוצר שעובדים איתו. שמנו אום ניילוק לאחר מכן ועוד המון המון המון צרות לאחר מכן. אבל עוד פעם, התחלנו לעבוד, היה מקבל ממני הזמנות שוטפות של אוגרים, חוץ מזה הוא היה מקבל ממני בעשרות אלפי שקלים הזמנות על כל המוצרים שלו מר ינאי, לא רק על האוגרים שלי, על כל המוצרים שלו בלי יוצא מן הכלל, היינו עובדים באופן שוטף, הדיבור בינינו היה יומיומי, היינו מדברים לפעמים פעמיים ביום, הייתי שולח לו סקיצות של מוצרים נוספים שהיה עושה לי ומפתח לי, הכל יש אם תרצה, הכל אני אראה לך.
כב' השופט:           טוב.
העד:                     ב-2013 הובא לידיעתי ע"י מנהל רכש של ביה"ח תל השומר, שמישהו הולך, כי תל השומר ב-2012 היו קונים ממני את האוגרים ישירות, לאחר מכן בתי חולים יש להם עד תקציב מסוים שיכולים לקנות מספק, לאחר מכן אמרו לי דורון עברנו את המכסה איתך, אם ברשותך אנחנו רוצים לקנות את זה דרך גוף שלישי שזה שראל. אמרתי להם אין שום בעיה, היו קונים שראל עבור תל השומר את האוגרים ממני, והם היו מוכרים לתל השומר. ב-2013 נפתחו מחלקות חדשות בתל השומר, והם הלכו לפרויקט מאוד מאוד גדול של אוגרי כביסה. והובא לידיעתי שחברה מתחרה בשם לינת נובל הולכת לייצר את האוגר שלי אחד לאחד להביא להם אוגר. זה שיחה שלי עם מנהל רכש של בית חולים תל השומר. אמרתי לו אין מצב, זה אתה יודע שזה פיתוח של מדיליין, הוא אמר לי כן אני יודע גם שזה אוגר של מדיליין והכל. חוץ ממנו גם בא אליי יצרן שהיה עובד עם לינת נובל וסיפר לי את אותו סיפור שמר לינת מתכוון להעתיק אותך באוגר כביסה שלך. לא האמנתי לתחושות, יצאתי, שראל יצא מכרז, אני נתתי את המחיר הרגיל שאני נותן לתל השומר לשראל והפסדתי במכרז. ניגשתי לשראל אמרתי להם איך יכול להיות דבר כזה, זה ייצור, מוצר ייחודי של מדיליין זאת אומרת זה סוד מסחרי של מדיליין לא יכול להיות מצב כזה, אמרו לי לא, מר לינת נובל זכה, הוא הביא את אותו אוגר. ניגשתי למנהל מעל מנהל הרכש בבית חולים תל השומר, הוא אמר לי כן הוא הביא לי את אותו דגם, ראיתי את הדוגמה, ראיתי הכל אחד לאחד. התקשרתי למר ינאי, אמרתי לו 'ראובן לקחו והעתיקו את המוצר שלנו', הוא אומר לי 'לא, לא יכול להיות מצב כזה, אין מצב בחיים'. אמרתי לו תראה 'אני אומר לך העתיקו את המוצר', תשלח לי תמונה, שלחתי לו תמונה של אוגר כביסה שיושב אצל מר לינת נובל. אצלו בעסק. הוא אומר לי 'לא זה לא שלי'. אמרתי לו אני יכול לבוא אליך, אמר לי כן.
כב' השופט:           ראובן זה מינאי?
העד:                     ראובן ינאי. ניגשתי אליו לעסק אני יושב אצלו פנים מול פנים, אני אומר לו 'ראובן העתיקו אותנו' הוא אומר לי 'אין מצב', אני מוכן לבוא איתך באש ובמים לאן שתרצה, תביא לי דוגמה. אמרתי לו תשמע אין לי כרגע דוגמה אבל הנה תמונה, מישהו אחר זכה. עכשיו בכל הזמן הזה בדיעבד, עכשיו אני יודע שהוא ידע את הכל, זאת אומרת שיקר אותי, אמר לי תשמע אין מצב, אני אומר לך אם תרצה אני יעיד אתך בבית משפט נגד לינת. ככה הוא אומר, כן? וחיבוקים ונשיקות ואין לך מה לדאוג, אני איתך לאורך כל הדרך, אין מצב שהעתיקו, זה גם ככה מסובך, גם ככה, התחיל לספר לי מפה ועד להודעה חדשה. אמרתי לו טוב ראובן אני מאמין לך, כי עבדתי איתו כל כך בקשר, אני הייתי בא אליו הייתי כמו בן בית שם, היה מחבק אותי, נשיקות. עדיין, היה קשה לי להאמין ועד היום אני לא מבין מה הסיבה שהבן אדם עשה את מה שהוא עשה, היה מקבל ממני עשרות אלפי שקלים בחודש הזמנות, קיבל ממני הכל. אני לא מבין למה, בכל מקרה הוא היה מקבל את ההזמנה, זאת אומרת את ההזמנה של האוגרים בכל מקרה הוא היה מקבל, אם לא ממנו אז ממני, זאת אומרת בכל מקרה הוא היה מרוויח, זאת אומרת אין פה בעיה בכלל. בגלל זה אני לא מבין עד היום מה הסיבה, אני לא מצליח לרדת לסוף דעתו של הבן אדם. זהו. ואז הלכתי לחולון, בחולון ראיתי את האוגרים בגילוון, אמרתי אני חייב לראות כי אני יודע שהאוגרים שלי עוברים תהליך מסוים, כמו שאמרתי לך נגד חלודה אז הם עוברים לגילוון ואחר כך לצביעה בתנור, כל הדברים האלה שהיינו צריכים לעבור בדרך, נסעתי לגילוון בחולון, נפגשתי עם מנכ"ל המפעל, הראה לי אומר לי 'כן זה האוגרים של ינאי'. צילמתי אותם, גם הכל מצולם בתיק של הגילוון, שלחתי לו, הוא כבר לא ידע מה להגיד.
עו"ד רז:                זה מוצג מספר, זה מוצג ז'.
כב' השופט:           טוב.
מישהו מדבר באולם.
כב' השופט:           מה שמך?
מר אייל קורקוס:   אייל קורקוס. הנתבעת 1.
עו"ד רז:                הוא לינת. לינת נובל.
כב' השופט:           אני לא רואה שאתה נתבע בתיק, אני רואה שלינת נובל,
מר אייל קורקוס:   אני הבעלים של לינת נובל.
כב' השופט:           תראה, עורכי הדין שמייצגים אותך ביקשו שייצאו החוצה אותם אנשים שהם שייכים לחברה גם של מדיליין דורון יבוא ושיווק בע"מ. אז יש הדדיות, אם הם בחוץ, גם אתה בחוץ. תודה רבה.
עו"ד רז:                אתה תעיד, תהיה לך את ההזדמנות.
כב' השופט:           אמרתי שתהיה הדדיות.
עו"ד רז:                הוא אמר אני יודע את העובדות טוב יותר.
כב' השופט:           נכון, הוא יודע את העובדות יותר טוב מכולם, העובדות קשורות אליו. סליחה, החשד שלך הוא לא מבוסס. טוב, כן.
העד:                     אז כמו שאמרתי אני אגיע לסוף, מר ינאי הכחיש מכל וכל שהוא ייצר את האוגר הזה, לאחר מכן ראיתי גם את המודל שהוא ייצר, הוא ייצר אותו אחד לאחד כמו האוגר שלי עם שינויים קלים, זה הכל.
כב' השופט:           טוב.
העד:                     זה מה שיש לי לומר.
כב' השופט:           אוקי.
עו"ד רז:                עכשיו אתה משיב לשאלות של ב"כ הנתבעת 1.
כב' השופט:           אגב, יש תמונות מקוריות? אצלי הכל צילומים.
עו"ד רז:                לא אדוני, אנחנו יכולים להגיש אולי לנט המשפט משהו באיכות יותר גבוהה אם אדוני ירצה.
כב' השופט:           למה, איפה המקור?
עו"ד רז:                אדוני שאל אם הם כאן או אם הם קיימים בכלל? זה צילום ממצלמה דיגיטלית.
העד:                     אני יכול לשלוח באימייל אין בעיה.
כב' השופט:           תיתן לי את המקור.
עו"ד רז:                לא הדפסנו תמונות מקוריות חוץ ממה שיש בתיקי המוצגים ויש תמונות צבע כאן.
כב' השופט:           לי אין אפילו תמונות צבע.
עו"ד רז:                אז אנחנו נגיש את התמונות האלה.
כב' השופט:           אוקי בסדר. כל התמונות הן בשחור לבן בתיק המוצגים הכוונה. טוב, אוקי.
עו"ד בן חורין:       אפשר אדוני?
כב' השופט:           כן, כן, ודאי.
 
העד משיב בחקירה נגדית לעו"ד בן חורין:
ש:                        אני רוצה להפנות אותך בבקשה לתיק המוצגים שלך למוצג א'. אני מבין שזה נוסח סטנדרטי שהיה ברשותך?
ת:                         אתה מדבר על ההסכם סודיות.
ש:                        מי נתן לך אותו?
ת:                         הוצאתי אותו מהאינטרנט.
ש:                        אוקי. עכשיו בוא, אני רוצה לברר קצת את הנסיבות של החתימה עליו כי אתה קצת דילגת על הנושא הזה. בוא נסתכל קודם כל, יש פה כיתוב בגוף ההסכם, יש פה כיתוב דק וכיתוב עבה. הכיתוב הדק זה כיתוב שאתה הוספת? איפה שכתוב ראשון ותל אביב ורח' היקינטון, זה אתה כתבת?
ת:                         בוא אני אסביר לך,
ש:                        לא, רגע, תגיד לי.
ת:                         אני אענה לך, אתה רוצה שאני אענה לך? תן לי לענות לך.
ש:                        יש שתי אפשרויות, או שאתה כתבת או שלא כתבת.
ת:                         כשתסיים אני אדבר.
ש:                        או שאתה כתבת או שאתה לא כתבת.
ת:                         אתה רוצה שאני אענה לך?
ש:                        תענה על השאלה.
כב' השופט:           כן, תענה.
העד:                     אני אענה מצוין על השאלה. לכל יצרן, לכל מפתח שניגשתי, לפני שהחתמתי את ההסכם סודיות מילאתי את הפרטים שלי והוא מילא את הפרטים שלו. בסדר? זה מקובל עליך?
ש:                        עכשיו אני עוד פעם שואל אותך, הכיתוב,
עו"ד רז:                הוא לא מבין את השאלה שלך.
כב' השופט:           השאלה היא פשוטה. מה שכתוב בכיתוב דק,
העד:                     כן.
כב' השופט:           זה אתה מילאת את זה?
העד:                     בוודאי. כתב יד שלי.
כב' השופט:           ומה שכתוב בכיתוב עבה מי מילא את זה?
העד:                     מר ינאי.
כב' השופט:           יפה.
ש:                        אוקי, עכשיו המסמך הזה נחתם בבית המלאכה של ינאי, נכון?
ת:                         נכון.
ש:                        את מה שאתה הוספת אתה הוספת מראש לפני שהגעת? כתבת אתה מראש?
כב' השופט:           את הפרטים שלו.
ש:                        את הפרטים?
ת:                         בוודאי עניתי כן.
ש:                        אוקי. עכשיו ראובן הוסיף מה שבטוש וכיתוב עבה ואחרי זה חתמתם נכון?
ת:                         נכון.
ש:                        אוקי,
ת:                         לא, אבל בוא נדייק. הוא מילא בטוש מה שלמעלה, לא מה שבא אחרי זה למטה. אוקי? אתה רואה את הלמטה מה שהוא הוסיף?
ש:                        כן.
ת:                         אוקי את זה הוא הוסיף אחרי שההסכם כבר היה אצלי ביד, ביקש אותו חזרה, עשה קשקוש, תקשיב טוב, ורשם בזה בתנאי שהוא מייצר אצל ינאי. עכשיו, כב' השופט אני,
ש:                        רק רגע, אני רק רוצה להבין.
כב' השופט:           רגע, רגע, אבל זה היה במעמד חתימת ההסכם?
העד:                     מה?
כב' השופט:           התוספת הזו.
העד:                     ממש לא.
כב' השופט:           מה זה?
העד:                     ממש לא כב' השופט אני אסביר גם, אתה רוצה שאני אסביר אני אסביר. כשבאתי למר ינאי עם ההסכם סודיות הזה, הוא מילא את הפרטים שלו, חתמנו למטה, הוצאתי את המודל מהאוטו, אני גם זוכר באיזה שעות זה היה, זה היה אחרי הצהריים, סביבות השעה חמש. הוצאנו, זה גם רשום, הוא גם כתב את זה. לאחר שלקח את הצילומים אמרתי לו בוא נכתוב בהסכם, לקח את ההסכם ואמר לי תשמע אבל זה רק בתנאי, אחרי שהוא כבר ראה את המודל, אחרי שהוא ראה את הכל, הוא העמיד אותי במצב שאני לא יודע מה לעשות. יש לי שתי ברירות, או לקחת לו את המודל ולהגיד לו אתה לא מייצר לי, אבל הוא כבר ראה ולקח את כל הנתונים שלי, או בגלל שאני מכיר אותו שנים להגיד בוא נעבוד איתו, וזה מה שעשיתי כב' השופט בתום לב. אני רוצה להראות לך גם כב' השופט,
כב' השופט:           זאת אומרת, שביום הראשון שאתה, זאת אומרת כשמסרת את זה, זה התוספת הזו הייתה בהסכמתך.
העד:                     ממש לא.
כב' השופט:           מה זה ממש לא?
העד:                     אני גם אמרתי לו את זה, שאני לא מסכים לדבר הזה. ואני אראה לך גם למה.
כב' השופט:           אז למה איפשרת לו להמשיך לייצר?
העד:                     כב' השופט, אני אראה לך,
עו"ד רז:                הוא מסביר שלא הייתה לו ברירה, הוא היה מעתיק אותו ביום למחרת.
כב' השופט:           באמת. באמת.
עו"ד רז:                הוא אמר שהוא כבר נחשף לזה.
כב' השופט:           באמת באמת, סליחה.
העד:                     תסתכל בבקשה הסכמי סודיות שאני עושה עם כולם,
כב' השופט:           סליחה, סליחה,
העד:                     מי שרצה לשנות אני חתמתי ליד.
כב' השופט:           סליחה, סליחה,
העד:                     הנה.
כב' השופט:           סליחה. אתה קיבלת את זה באותו יום ביד שלך? את זה?
העד:                     מה זה אני קיבלתי? אני הבאתי את זה.
עו"ד רז:                לא, את התוספת הוא מתכוון.
כב' השופט:           עם התוספת קיבלת את זה באותו יום?
העד:                     ממש לא.
כב' השופט:           מתי קיבלת? אחרי כמה ימים?
העד:                     מה זה תוספת? הדף?
עו"ד רז:                מתי הוסיפו לך את השורה ביחס לחתימה הראשונית?
העד:                     באותו רגע.
כב' השופט:           באותו רגע, יפה. ואתה כתבת איזשהו מכתב שאתה לא מסכים לתוספת הזו?
העד:                     לא כתבתי מכתב, גם לא הסכמתי שהוא יקשקש.
כב' השופט:           שאלה הבאה.
עו"ד בן חורין:       הבנתי, עכשיו אני רוצה להבין, מצורף צילום של הפח זה גם לא היה מקובל עליך?
העד:                     מי אמר שלא היה מקובל עליי, לא הבנתי.
ש:                        איפה הצילום של הפח?
ת:                         לא הבנתי את השאלה.
עו"ד רז:                יש שם שורה שאומרת,
העד:                     הוא צילם את הפח, לא אני צילמתי.
ש:                        רגע סליחה, אתה חתמת על הדבר הזה שמצורף צילום של הפח, נכון? איפה הצילום?
ת:                         לא, אתה לא מבין מה אני הסברתי, אני אסביר את עצמי שוב.
ש:                        אז אני רוצה להבין, כן?
ת:                         אני אסביר לך מצוין, אני אראה לך פשוט את הטופס שהוא חתום עליו.
כב' השופט:           תקשיב טוב, הוא הסביר,
העד:                     אה, נתתי את זה לכב' השופט.
עו"ד רז:                הנה בבקשה.
העד:                     והוא כתב מר ינאי בכתב יד שלו שצולם האוגר. הנה בדף השני, נתתי לך אותו הרגע. שני דפים נתתי לך עם שינויים של האוגר, דף לבן.
עו"ד רז:                זה מוצג ב' אני חושב, הזמנה מ-07.
העד:                     נכון. תעבור דף פה.
כב' השופט:           נתת לי לראות?
העד:                     הנה הנה הוא.
כב' השופט:           אבל לא נתת לי לראות.
העד:                     סליחה, בבקשה כב' השופט. צר לי.
כב' השופט:           אוקי.
העד:                     זה שלו, אני לא מבין מה אתה מבקש ממני צילום, תבקש ממנו.
כב' השופט:           אוקי.
ש:                        אוקי, עכשיו המחיקה של הסעיף 7 זה היה מקובל עליך?
ת:                         בוא אני על מה אתה מדבר, על ההסכם סודיות?
ש:                        ההסכם סודיות.
ת:                         ממש לא. מה זאת אומרת מקובל עליי?
עו"ד רז:                אבל תסתכל מה הוא מראה לך, תסתכל.
עו"ד בן חורין:       תסתכל לפני שאתה אומר לא, אל תהיה רפלקסיבי, אתה יודע זה לא רצוי.
העד:                     מה זה 7 בוא תראה לי איפה.
עו"ד בן חורין:       מה זה 7?
כב' השופט:           קח את ההסכם.
עו"ד רז:                פה פה. המחיקה הזו.
העד:                     עוד פעם אני יאמר, כל המחיקות אני אגיד את זה בבירור לכב' השופט, כל המחיקות שבאו לאחר מכן היו לאחר שחתמנו על ההסכם, אחרי שההסכם היה אצלי ביד הוא ביקש לראות את זה שוב, עשה פסים ותיקן עם כתב ידו, מה שהוא כתב. לא הסכמתי לזה בכלל, בכלל בכלל בכלל. אני גם נתתי לך דוגמה של הסכם סודיות שעשיתי עם מישהו אחר שרצה למחוק סעיף מסוים, במידה והסכמתי גם חתמתי ליד.
כב' השופט:           תראה, אבל את זה קיבלת ביד באותו זמן, אחרי זה, אחרי שקיבלת את המסמך הזה עבדת איתו או לא עבדת איתו?
העד:                     מה זאת אומרת עבדת? אני לא מצליח להבין את השאלה כב' השופט.
כב' השופט:           תראה, קיבלת את ההסכם ביד, עשה שינויים כעבור דקה דקותיים, לא משנה, אחרי שהוא חתם, השינויים נעשו בנוכחותך. אמרת לי כבר לא כתבת שום מכתב שאתה מתנגד לשינויים וכל זה. עכשיו השאלה הנוספת ששאלתי אותך, אחרי זה אם התחלת לעבוד איתו?
העד:                     כן, בוודאי.
כב' השופט:           אוקי.
ש:                        הבנתי. עכשיו אני רוצה להבין לגבי הצילום, מה שאתה אומר שהצילום נעשה במעמד החתימה?
ת:                         בוא אני עוד פעם אסביר לך,
עו"ד רז:                הצילום של הפח, תסתכל.
ת:                         הצילום של הפח נעשה בזמן, עוד פעם אחרי שחתמנו על הסכם הסודיות, אחרי שהוצאתי את המודל מהאוטו,
כב' השופט:           אבל באותו יום, באותו זמן. לא למחרת היום ולא אחרי עשרה ימים ולא בכל זה, הוא שואל אותך אם באותו מעמד?
העד:                     אם זכור לי לנכון כן.
ש:                        הבנתי. ומה שאתה אומר שאתה היה לך אינטרס לצרף את הצילום הזה, אתה רצית שיהיה מצורף הצילום?
ת:                         ממש לא, זה הוא רשם, לא אני. אני לא צריך צילום, יש לי מודל ביד. למה אני צריך צילום בוא תסביר לי. יש לי ברושור שעשיתי ב-2007 של המוצר,
ש:                        הבנתי.
ת:                         יש לי תמונות של המוצר שיושבות בכל בתי החולים בארץ, למה אני צריך צילום בוא תאמר לי.
ש:                        הבנתי, עכשיו תראה אז אני רוצה רק להבין מה שאתה מספר לנו. אתה אומר ככה, אני באתי עם הסכם מוכן מראש, ינאי למעשה חתם על ההסכם הזה כמו שאני רשמתי אותו, למעט שהוא הוסיף את הפרטים שלו, נכון? את הפרטים של העסק?
ת:                         לא בהסכמתי, נכון.
ש:                        זה מה שהיה,
ת:                         נכון, שלא בהסכמתי.
ש:                        יפה. מיד אחר כך הוא למעשה שינה את ההסכם מהקצה אל הקצה, הוא הוסיף מצורף צילום, הוא הוסיף את ההערה של הסכם זה כל עוד הזמנות רק אצל ינאי, הוא מחק את סעיף 7. כל הדברים האלה היו בניגוד מוחלט לכוונתך ואתה לא הסכמת עם הדברים האלה.
ת:                         לא, אני לא מבין על מה אתה מדבר. בוא אני עושה סדר.
עו"ד רז:                אז תן לו לענות.
ש:                        אני לא הסברתי את הדברים?
ת:                         לא, בוא אני אסביר לך עוד פעם מה היה, כנראה לא הבנת מה היה.
כב' השופט:           לא, אתה כנראה לא הבנת ואתה לא עונה.
העד:                     אוקי, בוא תסביר לי שוב, יכול להיות שלא הבנתי.
כב' השופט:           השאלה מאוד ברורה.
עו"ד רז:                האם התוספות היו שלא על דעתך, זה מה שהוא שואל. אתה גם שאלת את זה.
עו"ד בן חורין:       אני לא שואל, אתה כבר העדת שכל התוספות,
עו"ד רז:                אז מה אתה שואל?
עו"ד בן חורין:       אתה כבר העדת שכל התוספות האלו לא היו על דעתך, נכון?
ת:                         נכון.
ש:                        אז ההסכם עכשיו שיש בפניך עם התוספות הוא שונה מהקצה אל הקצה, לא לזה התכוונת בכלל.
ת:                         מה זה לא לזה התכוונתי? אני לא מצליח להבין אותך.
ש:                        אתה באת,
ת:                         ההסכם הוא איך שהוא כאן ההסכם, זה שהוא עשה שינויים לא היו על הסכמתי, אוקי, בוא נעשה סדר. הפיתוח הוא שלי, המוצר הוא שלי, הוא בסך הכל מייצר עבורי.
כב' השופט:           סליחה, סליחה. למה אתה לא מבין או שאתה לא רוצה להבין?
העד:                     לא, אני,
עו"ד רז:                הוא גם מאוד מטעה בניסוח השאלה. ברור שלכל שאר הסעיפים הוא מסכים.
כב' השופט:           סליחה, סליחה, השאלה שלו מאוד ברורה רק העד לא עונה.
העד:                     עוד פעם תסביר לי?
כב' השופט:           אני אסביר לך לאט לאט.
העד:                     אוקי.
כב' השופט:           הוא אומר תראה אתה טוען שכל מה שנעשה פה לא היה בהסכמתך. זאת אומרת התוספות האלה לא היו בהסכמתך למרות שזה נעשה בנוכחותך, ולמרות שזה נעשה כך אתה אומר, היו בנוכחותך.
העד:                     אני יכול לדייק?
כב' השופט:           כן.
העד:                     כשהוא ביקש ממני את ההסכם סודיות, הוא רץ לשולחן שלו והוא עשה את הקשקוש בלי שאני אראה, הוא הביא לי אותו אחר כך חזרה ככה.
כב' השופט:           לא חשוב, אבל קיבלת אותו,
העד:                     זה שאני עומד שם אני לא רואה מה הוא עושה, כן?
כב' השופט:           לא חשוב.
העד:                     אבל זה חשוב. זה לא שאני יושב מולו ואני רואה. יש הבדל. אבל בסדר כב' השופט סליחה. כן.
כב' השופט:           קיבלת את ההסכם באותו מעמד. כשקיבלת את ההסכם ראית מה שכתוב, לא חשוב שהוא קשקש לא בנוכחותך, כשקיבלת אותו ביד באותו מעמד, ראית מה שכתוב בו, נכון?
העד:                     בפעם השניה כן.
כב' השופט:           יפה. ולמרות שראית ואתה אומר שלא הסכמת למה שכתוב בו, נכון?
העד:                     נכון.
כב' השופט:           ולכן השאלה שלו באה ואומרת תראה לא הסכמת עם מה שכתוב, אז ההסכם הזה בא ושאל תקף או לא תקף?
עו"ד בן חורין:       לא לא, אז אני מיד, מיד עכשיו אני רוצה להבין.
העד:                     אני לא מצליח להבין.
עו"ד רז:                רגע, גם העד אדוני אמר,
עו"ד בן חורין:       אתה העדת,
העד:                     אמיתי אני אומר ביושר לב אני לא מבין.
כב' השופט:           הוא אומר לא הסכמת עם זה.
העד:                     לא הסכמתי עם מה שהוא קשקש, לא עם כל ההסכם.
כב' השופט:           יפה. אם לא הסכמת עם כל זה,
עו"ד רז:                אבל אדוני הוא עונה לא הסכמתי עם מה שהוא קשקש, לא עם כל זה וזה גם מה שאני אומר.
עו"ד בן חורין:       על התוספת.
כב' השופט:           אנחנו מדברים על מה שהוא קשקש. מה שהוא קשקש זה א' מחיקה של סעיף 7 וב' את התוספת שלו מצורף בזה צילום של הפח, הסכם זה ועל זה הוא שם את הדגש, הסכם זה כל עוד הזמנות רק אצל ינאי. הוא אומר לא הסכמת עם מה שכתוב עם זה, למה המשכת לעבוד, למה התחלת לעבוד איתו?
העד:                     אני הסברתי למה, אני אחזור על זה שוב.
עו"ד רז:                אז תחזור על זה בבקשה.
העד:                     אני הסברתי.
כב' השופט:           כן?
העד:                     אני אסביר עוד פעם. היו לי שתי אפשרויות, או לקחת את המודל שלי וללכת ליצרן אחר,
כב' השופט:           נכון.
העד:                     אבל מה שהייתי עושה מר ינאי היה מייצר את זה בכל מקרה.
כב' השופט:           מאיפה אתה יודע?
העד:                     אני אגיד למה, קודם כל העובדות של מה שקרה כרגע זה גם מוכיח. אבל חוץ מזה הוא כבר לקח ממני את הנתונים ,הוא כבר ראה את המודל, הוא כבר לקח סקיצות, לקח צילומים.
כב' השופט:           יכולת לקחת את זה.
העד:                     היו לי שתי אפשרויות, יכולתי לקחת, את מה? את המודל יכולתי לקחת. את הצילומים והסקיצות ממנו? מי היה נותן לי?
כב' השופט:           גם יכולת.
העד:                     אחרי שהוא ראה את המודל בעיניים? כל הקטע היה פה זה לשמור על הסודיות של המוצר.
כב' השופט:           כן אבל יכולת לקחת, באותו מעמד נתת לו את הכל.
העד:                     לא, זה הוא רשם בעצמו, אני לא נתתי לו טפסים.
עו"ד בן חורין:       רגע, אתה מסרת לו סקיצות ומסרת לו?
העד:                     לא, עוד פעם, אל תכניסו לי דברים לפה שלא אמרתי.
עו"ד בן חורין:       לא, אז, חס וחלילה.
העד:                     אני לא אמרתי שנתתי לו סקיצות,
עו"ד בן חורין:       היו סקיצות?
העד:                     ולא אמרתי שצילמתי לו. הוא צילם, הוא לקח סקיצות, הוא ראה את המודל. אני מסביר עוד פעם, אני הסברתי ברור.
ש:                        סליחה, אני רוצה להבין, מה זה הוא לקח סקיצות? מאיפה הוא לקח?
ת:                         הוא והמהנדס שלו, מר ינאי והמהנדס שלו.
ש:                        מאיפה הוא לקח אותם?
ת:                         מהמודל שהבאתי לו לשם.
ש:                        סקיצות? אה, הוא ייצר במקום?
ת:                         מה לא ברור? תראה, אני מראה לך,
ש:                        בסדר בסדר הבנתי.
עו"ד רז:                אם תיתן לו להשיב עד הסוף אז הוא...
העד:                     אני חושב שאני מסביר ברור, אני לא מבין, או שאני לא מדבר ברור.
ש:                        אני חושב שהבנתי.
כב' השופט:           הוא צייר במקום סקיצות ולקח מידות?
העד:                     לקחו מידות, לקחו סקיצות, לקחו הכל כן.
כב' השופט:           מה זה לקחו סקיצות? הוא צייר במקום סקיצות?
העד:                     אני אסביר שוב, אני הוצאתי את האוגר מהאוטו, את המודל שלי שכבר באותו זמן כבר מכרתי אותו לבתי חולים חבר'ה, הוא ראה את העגלה, הוא התחיל לראות אותה, בחן אותה, לקחו מידות, מה המידות, אני גם התחלתי לדבר איתו. הוא לקח צילום, צילם, זה גם כתוב לפי צילום, ההזמנה הראשונה שלי דרך אגב של האוגרים גם כן כתוב צילום, שהוא לקח.
ש:                        אז אתה חשבת, אתה התחלת לעבוד עם מר ינאי מתוך אונס. אתה חששת שהוא אם אתה תפנה לו עורף הוא פשוט ייצר את האוגר הזה בלעדיך?
ת:                         נכון. כבר אין סודיות למוצר, כבר הוא לא שווה, הוא יכול לייצר אותו לבד, הוא יצרן. אחרי שהוא ראה את הפיתוח שלי והכל? למה אתה עושה את ה...?
ש:                        לא לא לא בסדר בסדר הבנתי.
ת:                         זה כמו חברת קוקה קולה, יש לה הסכם, ברגע שתראה ממה הם מייצרים את הקוקה קולה כבר אין להם כלום. הם לא שווים.
כב' השופט:           למה לא כתבת מכתב שאתה לא מסכים, זאת אומרת למה מיד לא השבת להסכם שזה לא מתאים לך?
העד:                     כי לא חשבתי באותו רגע לרשום את הדבר הזה.
כב' השופט:           ולמה לא כתבת לו מכתב?
העד:                     הרבה דברים בדיעבד אני מבין שעשיתי טעויות.
כב' השופט:           ולמה לא כתבת לו מכתב שיש הסכם סודיות?
העד:                     אני לא כתבתי לו מכתב כי אמרתי לו את זה בפנים באותו רגע, כב' השופט,
כב' השופט:           הבנתי.
העד:                     באותו רגע, לא הייתי צריך לכתוב מכתב.
כב' השופט:           טוב, טוב.
העד:                     אמרתי לו מר ראובן אני מכיר אותך שנים,
כב' השופט:           הלאה.
העד:                     אני לא מסכים למה שרשמת.
כב' השופט:           הלאה.
העד:                     ומבחינתי אמרתי לו גם כל עוד שלא חתמתי על הקשקוש שעשית, מבחינתי הוא לא תקף.
עו"ד רז:                אני גם מזכיר לחברי שזו תביעה לגניבת סוד מסחרי, לא לאכיפת הסכם סודיות.
כב' השופט:           הלאה הלאה.
עו"ד רז:                אנחנו מביאים את ההסכם הזה כראיה לכך שאנחנו עמדנו על כך שאנחנו רואים את זה כסוד מסחרי.
כב' השופט:           בסדר בסדר.
עו"ד רז:                זו לא תביעה לאכיפת הסכם.  לא היינו גם במחוזי אם זה היה כך.
כב' השופט:           אוקי. אוקי.
ש:                        עכשיו, אנחנו יכולים לראות את המקור של ההסכם הזה? יש לך אותו?
ת:                         כן. לא יודע אם הוא פה.
כב' השופט:           טוב, הלאה.
עו"ד בן חורין:       זה חשוב מאוד אדוני המקור.
עו"ד רז:                היית מבקש את זה בגילוי מסמכים.
עו"ד בן חורין:       לא, המקור מאוד מאוד חשוב, כי על המסמך א' אין תאריך.
עו"ד רז:                אני שוב מזכיר לך שזה לא תביעה לאכיפת הסכם.
עו"ד בן חורין:       אין תאריך על המסמך הזה.
העד:                     על כל הסכמי הסודיות שלי אין תאריך.
עו"ד בן חורין:       רק רגע, זה ממש חשוב. רק רגע.
כב' השופט:           אבל גם פה אין תאריך, אז מה?
עו"ד בן חורין:       לא, על ההסכם סודיות,
העד:                     על הסכמי סודיות אין תאריך.
עו"ד בן חורין:       אין תאריך בכלל.
העד:                     נכון.
כב' השופט:           סליחה, טוב הלאה.
ש:                        תראה, אני רוצה להפנות אותך לתמליל של השיחה שלך עם פיליבה, זה מוצג ט"ו.
ת:                         תמליל שלי?
ש:                        כן תמליל של שיחה.
ת:                         אוקי.
כב' השופט:           כן.
ש:                        אני רוצה להקריא לך מעמוד 8,
עו"ד רז:                רגע, רגע, תן לנו. כי אנחנו לא זריזים כמוך.
ש:                        בעמוד 8, סליחה, כן כן, בעמוד 8 אתה מתאר לפיליבה את מעמד החתימה, נכון?
ת:                         בעמוד 8?
ש:                        שורות 5 עד 21. בנחת.
כב' השופט:           איפה?
עו"ד טולדנו:         עמוד 8 שורות 14 עד 18 אדוני.
עו"ד בן חורין:       נספח ט"ו.
כב' השופט:           אתה רואה את זה? אתה איתנו?
עו"ד רז:                אני מנסה לחפש, תגיד לי מספר שורה?
עו"ד בן חורין:       עמוד 8 שורות 5 עד 21. זה עד 20.
עו"ד רז:                שמתחיל "אני לא ידעתי"?
עו"ד בן חורין:       כן.
העד:                     אוקי, כן?
ש:                        עכשיו תראה אני רוצה להפנות אותך לשורות 17 עד 20, אתה פה לפני כן אתה דיברת על התוספות ואז אתה אומר "אז נדלק נורה אדומה אבל המשכנו לעבוד, אמרתי אולי זה דבר מקרי. אתה מבין? כי עבדתי איתו בסך הכל. אני מקבל המון הזמנות, המון הזמנות". זאת אומרת, זאת אומרת, שאתה המשכת להזמין, אם אתה אומר המשכתי להזמין משמע גם לפני החתימה של המסמך הזה אתה הזמנת אצלו אוגרים.
כב' השופט:           לא. לא. לגמרי לא. לגמרי לא.
עו"ד בן חורין:       למה לא?
כב' השופט:           לגמרי לא. לגמרי לא. משום שאי אפשר להבין, אז כי אם תקרא קודם אז הוא אומר את המשפטים קודם, אחרי שהוא חתם כמו שאתה חתמת פה, אומר לי תביא לי איזה רגע עשה לי קשקוש כזה פה ורשם לי בלורד, אמרתי לו תגיד לי מה אתה עושה? אני לא מסכים לדבר הזה בכלל.
עו"ד בן חורין:       נכון.
כב' השופט:           אני גם לא חתום שם. אתה מבין את הרמות בסדר? זה בדיוק מה שהוא,
עו"ד בן חורין:       לא לא לא, זה מה שהוא אמר, אבל ההמשך הוא מסביר את השיקולים שלו.
עו"ד רז:                אבל יש משפט לא ברור שבטח לא הופך את המשמעות.
עו"ד בן חורין:       הוא אומר המשכנו לעבוד.
כב' השופט:           סליחה, זה נכון אחרי שהוא חתם. גם פה הוא אומר, לא לפני. נקודה.
עו"ד בן חורין:       לא לא לא, לא זו הייתה הכוונה.
כב' השופט:           בוא נתקדם. לא לפני.
עו"ד בן חורין:       בסדר גמור.
כב' השופט:           מה שהוא העיד היום זה מדויק למה שהוא אמר. מדויק.
עו"ד בן חורין:       אוקי.
כב' השופט:           אם רצית להוכיח באמצעות הקלטה אחרת, לא. זה מדויק.
ש:                        אוקי, עכשיו תראה, אני רוצה שוב לחזור ולהפנות אותך למוצג א', להסכם סודיות.
ת:                         הראשון? כן, אוקי.
ש:                        כתוב שם לידי עו"ד אסף קריאל שני עמודים.
כב' השופט:           איפה?
ש:                        מעל הכותרת של המסמך.
כב' השופט:           כן.
ש:                        מי כתב את זה?
ת:                         לא אני.
ש:                        אתה יודע מי כתב את זה?
ת:                         אין שני עמודים.
ש:                        אתה יודע להגיד לנו מה זה שני העמודים?
ת:                         יכול להיות שהיא התבלבלה? זה עמוד אחד. יכול להיות שהיא צירפה לו.
עו"ד רז:                זה מסמכים שהוכנו לדיון משפטי גם.
כב' השופט:           סליחה, סליחה, לא יודע מה היא שלחה לו במייל או לא במייל, היא כתבה שני עמודים, בוא נתקדם.
עו"ד בן חורין:       אוקי.
כב' השופט:           זה לא חלק מהזה. הלאה. הלאה. צריך להתחיל לסיים. הלאה.
ש:                        אוקי, עכשיו אני רוצה שוב לחזור ולהפנות אותך למוצג ט"ו, לתמליל, בעמוד 3.
עו"ד רז:                בוא אני אעזור לך, זה לא בוחן. עמוד 3.
כב' השופט:           כן?
עו"ד רז:                דודי פיליבה נכון?
עו"ד בן חורין:       נכון.
עו"ד רז:                כן, איזו שורה בבקשה?
ש:                        בשורות 2 עד 4, אתה אומר, "תקרא קודם אז תבין שזה משהו", מה ששאלתי אותך עכשיו זה מה שכתוב. איזה מסמך אתה מציג לדודי פיליבה?
כב' השופט:           איזה שורה?
עו"ד בן חורין:       2 עד 4, עמוד 3 שורות 2 עד 4. אתה בהמשך גם אומר, אני אסביר לך למה אני צריך את זה. אתה יכול להגיד לנו למה אתה צריך את אותו מסמך שאתה הראית לו? יכול להיות דורון מאור שזה הסכם הסודיות?
עו"ד רז:                רגע, תן לו.
העד:                     אני רוצה להבין, קודם כל, לזכור.
עו"ד רז:                גם אני לא הצלחתי להבין.
עו"ד בן חורין:       לא לא, אבל אני מבקש שהעו"ד שלו ישב במקום שלו.
עו"ד רז:                אני אשב אין בעיה אבל מה, במה עשיתי משהו שהוא אסור? אין לי זכות לעמוד פה?
עו"ד בן חורין:       לא. אין לך סיבה לעמוד פה.
עו"ד רז:                למה? אני לא מכיר את זה.
העד:                     אני לא זוכר כב' השופט, אני תיכף אזכר בזה שניה.
ש:                        אני חושב שאתה לא רוצה להיזכר דורון מאור.
ת:                         אתה ממש טועה בגדול, אני לא רק שאני אזכר, אני גם אגיד בפרוטות מה היה בפגישה אבל תן לי את הצ'אנס בסדר?
ש:                        אוקי, אז תראה, בוא,
ת:                         אני לא זוכר פשוט על מה,
ש:                        אני מחזיר אותך למוצג א'. תסתכל בבקשה חזרה במוצג א'.
ת:                         א'? איפה זה מוצג א' עוד פעם?
ש:                        זה ההסכם.
ת:                         אה, אוקי.
ש:                        כתוב פה הסכם זה נחתם ביום, נכון אתה רואה את זה?
ת:                         כן.
ש:                        אתה יודע מה צריך להוסיף פה אחרי ביום?
ת:                         יום ראשון, נו.
ש:                        תגיד לי כמה זמן, אני הבנתי ממך שזה לא ההסכם הראשון שאתה חותם עליו, נכון?
ת:                         מחתים.
ש:                        אתה יודע שהסכם יש חשיבות לתאריך שלו. אתה מודע לזה? אם הוא נחתם ב-2007 או ב-2013 או ב-2024. יש לזה חשיבות, נכון?
ת:                         אוקי.
ש:                        אתה מסכים איתי? או שלא? אולי אני טועה.
ת:                         אני לא משפטן.
ש:                        אתה,
ת:                         עוד פעם, אני רשמתי יום ראשון, ביום שזה היה כדי שאני אזכור מתי נחתם ההסכם. אבל לא רשמתי תאריך.
ש:                        ומה זה מוסיף לנו היום ראשון הזה? איזה מידע?
עו"ד רז:                שנדע שזה לא היה בשבת.
ש:                        למה זה חשוב שזה ביום ראשון?
ת:                         כי רשמתי יום ראשון ולא תאריך.
ש:                        או, יכול להיות,
ת:                         מה אתה רוצה לומר בזה? שמה?
ש:                        למה לא רשמת תאריך? כי זה מה שמתבקש דורון מאור, לרשום פה תאריך. למה לא רשמת תאריך?
ת:                         לא רשמתי תאריך, רשמתי את היום. רשמתי את היום.
כב' השופט:           טוב, הלאה.
ש:                        בטעות?
ת:                         אבל מה אתה רוצה להגיד בזה?
כב' השופט:           הלאה. לא רשום, הלאה.
ש:                        עכשיו תגיד לי,
ת:                         אני מנסה להבין ממך מה, לאן אתה חותר.
ש:                        לא משנה, הכל בסדר. אני אומר לך שאתה באופן שיטתי הצגת פה "הסכמי סודיות",
ת:                         כן?
ש:                        שבהם אין תאריך. כתוב ראשון, שני, רביעי, אתה יכול להסביר לי מה ההיגיון מאחורי הדבר הזה? למה לא לכתוב את הדבר המתבקש, את התאריך?
ת:                         כי ככה חשבתי שצריך לרשום, יום. יום ראשון.
ש:                        הבנתי. הבנתי.
ת:                         כאילו מה? אני לא מבין מה הוא רוצה.
ש:                        אני רוצה להציע לך דורון מאור שאתה בכוונה טשטשת את התאריך, כי ההסכם הזה נחתם הרבה אחרי שהתחלתם לעבוד ביחד.
עו"ד רז:                מי? הוא וינאי?
ש:                        על האוגר כביסה.
עו"ד רז:                לא לא סליחה, אל תענה לו על זה בבקשה.
ש:                        ולכן ולכן אתה טשטשת פה את התאריך, טשטשת פה את המועד, וכתבת,
כב' השופט:           מה הבעיה עם השאלה?
עו"ד רז:                אין טענה כזו בכתב ההגנה.
כב' השופט:           יש. יש.
עו"ד רז:                יש?
כב' השופט:           מה לעשות שיש?
עו"ד רז:                אני לא זוכר דבר כזה.
כב' השופט:           אתה לא זוכר? אז אני,
עו"ד רז:                ואם אני לא זוכר בעל פה אני אחפש.
כב' השופט:           אני אומר שיש.
עו"ד בן חורין:       יש.
כב' השופט:           ולדעתי זה אפילו מופיע בסעיף 10 לכתב ההגנה של הנתבעת מס' 1, אני תיכף אחפש.
עו"ד בן חורין:       יישר כוח אדוני, ברמה הזו אני לא זוכר. יישר כוח.
כב' השופט:           אבל אני קראתי ואני זוכר.
עו"ד בן חורין:       כן, בהחלט זה מופיע.
כב' השופט:           אני תיכף אחפש.
עו"ד בן חורין:       אז עכשיו אני רוצה עוד פעם להגיד לך, מר דורון מאור,
כב' השופט:           סליחה, צדקתי. אני צודק?
עו"ד רז:                כן אדוני.
ש:                        אתה בכוונת תחילה ייצרת פה מסמכים, הסכמים, בלי תאריך. תאריך זה הא"ב של הסכם, בוודאי הסכם סודיות. הסכם סודיות הוא חל ממועד חתימתו ולא לפני כן. ואתה באופן שיטתי, אתה לקחת את ההסכמים האלה וטשטשת את מועד החתימה עליהם, כי אתה יודע שההסכם הזה נחתם הרבה אחרי שהתחלת לעבוד עם ראובן ינאי. אני רוצה את תגובתך לעניין הזה?
ת:                         באוגרים כן?
כב' השופט:           סליחה,
עו"ד בן חורין:       בוא נחדד.
כב' השופט:           כן, מה תגובתך?
העד:                     שניה אני יודע לאן הוא, מה הוא. עם מר ראובן ינאי הייתי עובד גם כשהייתי שכיר, עם מר ראובן ינאי הייתי עובד על המוצרים שלו גם כשהתחלתי ופתחתי את החברה. אין שום קשר לאוגרי כביסה, האוגרי כביסה עם מר ראובן ינאי, שזה פיתוח שלי, שוב פעם אני חוזר על הדברים, העבודה עם מר ראובן ינאי לא התחילה עד שהוא לא חתם לי על ההסכם סודיות. אוקי? טשטושים לא טשטושים, אני לא מבין מאיפה אתה ממציא את הדברים האלה ומביא לי אותם פה. כאילו מה, אתה רוצה ללכת איתי, אני מוכן להיבדק בפוליגרף. אתה מוכן שהבחור שלך ייבדק איתי? אני מוכן, הנה כב' השופט, ללכת לפוליגרף. אתה מוכן שהוא יבוא איתי לפוליגרף?
עו"ד בן חורין:       הבנתי את התשובה שלך.
ת:                         בוא. אני מוכן הנה עכשיו כב' השופט, פוליגרף לשנינו.
ש:                        אני רוצה להבין,
ת:                         שאלתי אני עכשיו, אתה יכול לענות לי?
ש:                        לא לא, אבל מה לעשות הכללים הם פה שאני שואל ואתה עונה.
ת:                         אוקי.
ש:                        זה עובד מצוין.
ת:                         אוקי, הבנתי.
ש:                        תאמין לי.
כב' השופט:           אתה צריך לסיים כבר.
ת:                         לא, אני הבנתי שמה שאתה לא רוצה לענות אתה לא עונה.
ש:                        עכשיו בוא אני רוצה לדבר איתך קצת על הנושא של השרטוטים והדגם, אוקי? איפה השרטוטים, בוא נאמר כך, דבורקין פיתח עבורך אב טיפוס?
ת:                         בוודאי. לא אב טיפוס, כמה אב טיפוסים.
ש:                        כמה אב טיפוסים?
ת:                         בוודאי, מכרנו אותם לבתי חולים. יש את זה מול השופט.
ש:                        יפה. והוא גם עשה לך שרטוטים כדי שתוכל לייצר?
ת:                         השרטוטים לא היו אצלי. חד משמעית. אני אף פעם לא קיבלתי מדבורקין שרטוטים,
ש:                        איפה היו השרטוטים?
ת:                         השרטוטים היו אצלו, כשהוא יבוא להעיד אתה יכול לשאול אותו. פשוט הייתה לו שריפה שם, הוא יסביר לך את הכל.
ש:                        למה לא ביקשת ממנו את השרטוטים?
ת:                         אני לא צריך שרטוטים, היה לי את המודל מוכן. גם השרטוטים האלה עברו שינויים, אני לא צריך שרטוטים בכלל למודל, אני יש לי מודל, אני באתי לראובן עם מודל, אני לא הייתי צריך שרטוט. באתי לו עם עגלה, אמרתי לו זו העגלה שאני רוצה.
ש:                        הבנתי.
ת:                         אני לא צריך שרטוט.
ש:                        תראה, עכשיו אני רוצה להפנות אותך להגדרה של ההמצאה במרכאות, בהסכם אתה כותב,
ת:                         רגע אבל אני רוצה לענות לך עוד משהו קטן, לגבי השרטוטים.
ש:                        כן?
ת:                         לא היה לי גם שרטוטים, כשאני באתי עם הרעיון זה לא שבאתי עם שרטוט, סקיצה, הנה זה הרעיון. התהליך של בניית אוגר הכביסה, הפיתוח, בא תוך כדי. עשינו כל הזמן שינויים.
כב' השופט:           טוב.
ת:                         זה לא משהו שאתה בא מראש עם שרטוט, יאללה תבנה אותו.
כב' השופט:           הלאה, הלאה.
ש:                        תראה, בהסכם, מוצג א' אתה מגדיר את ההמצאה, פח אשפה/אוגר פלוס דוושה, יש גם מוצג י"ד, אני אומר לך שם אתה מגדיר אותו אחרת, ויש את ההסכם עם פיליבה שאתה מגדיר אותו עגלת כביסה פלוס זבל, ויש הסכם אחר שאתה אומר שזה אוגר כביסה פלוס מכסה, ויש מקום שאתה מגדיר את זה פח לאיסוף כביסה. אדוני, אתה בכלל לא סגור על מה ההמצאה שלך.
כב' השופט:           סליחה, בוא נתקדם הלאה.
עו"ד רז:                זה לא רציני מה שאתה שואל.
כב' השופט:           ההמצאה ברורה, תאר אותה איך שאתה רוצה, זה רק תיאור, זה לא..., הלאה.
עו"ד בן חורין:       טוב, אני רוצה להפנות אותך,
כב' השופט:           טוב, יש לך חמש דקות לחקירה. תיקח לך את השאלות החשובות שלך ואנחנו מתקדמים. אנחנו כבר סביב הזנב כל הזמן.
ש:                        תראה אני רוצה להפנות אותך למוצג ט"ו,
ת:                         איזה עמוד זה?
ש:                        זו אותה שיחה מפורסמת עם מר פיליבה.
ת:                         כן רק שאני אזכר אני אענה לו על הכל. אני אין לי פה מה להסתיר כלום.
עו"ד רז:                תן לי להיות העוזר שלך. איזה עמוד?
ש:                        עמוד 11,
ת:                         אני רק צריך להיזכר, זה היה לפני המון שנים.
ש:                        שורות 4-5.
ת:                         כן, 4-5.
ש:                        או לפני כן בעמוד 4, אתה, אתה תקרא את הדברים, אתה מנסה לשכנע את דודי פיליבה אתה אומר לו לפאר את ההמצאה שלך, אתה אומר בגלל זה רציתי וזה בסך הכל לפני שראיתי,
ת:                         רגע, אנחנו לא רואים.
ש:                        בעמוד 4 שורות 23-24, אתה אומר ככה: המוצר,
ת:                         רגע רגע שניה, תן לנו לפחות צ'אנס לראות על מה אתה מסתכל.
ש:                        אוקי סליחה. אז בעמוד 4 בשורות האחרונות, 23-24,
כב' השופט:           כן?
ש:                        לפני שראית את המוצר, את הפיתוח שלי, את הפטנט, נכון? זה מה שאתה מכנה את העגלה שלך?
ת:                         כן.
ש:                        נכון, אתה אומר לו זה הפיתוח שלי זה הפטנט נכון?
ת:                         אני יכול לקרוא לזה פטנט, אני יכול לקרוא לזה הסכם סודיות, זה אותו דבר. כן. אוקי.
ש:                        ועוד פעם אתה אומר בהמשך, זה לא פטנט זה פיתוח, זה פטנט, זה שאתה רושם וכו', בקיצור אתה רוצה להאדיר את ההמצאה שלך, נכון? זה מה שאתה אומר לו?
ת:                         ברור, מה זה? אני,
ש:                        לא, זה אתה אומר, לא זה הוא אומר.
כב' השופט:           נו, זה הוא אומר.
העד:                     אני אמרתי שאני גאה במה שייצרתי.
ש:                        יפה. עכשיו מה עונה לך, תראה מה עונה לך דודי פיליבה, לא קשה, מה זה קשה, אי אפשר לעשות כמה חתיכות בודדות זה לא כלכלי. הוא אומר לך במילים שלו אתה לא פיתחת שום דבר.
כב' השופט:           לא, הוא לא אומר לו את זה.
עו"ד רז:                די נו, באמת.
כב' השופט:           הוא לא אומר. סליחה, אל תענה.
עו"ד רז:                דרך אגב, הוא אומר בדיוק ההיפך.
כב' השופט:           אל תענה כי הוא לא אומר לו את זה.
עו"ד בן חורין:       אוקי.
כב' השופט:           הוא לא אומר לו את זה. איך אתה מסיק מזה? באמת.
עו"ד בן חורין:       זה מה שהוא אומר לו.
כב' השופט:           לא, הוא אומר שזה לא קשה לייצר אותו.
עו"ד בן חורין:       נכון.
כב' השופט:           זה לא קשה, אבל שזה לא פטנט? פטנט יכול להיות, פטנט רשום יכול להיות מקל פלוס משהו, עיגול קטן. באמת נו.
עו"ד בן חורין:       אוקי.
כב' השופט:           זה באמת, אוי, באמת.
ש:                        אוקי, עכשיו אני מפנה אותך לעמוד 4, שורות 18-19.
עו"ד רז:                באותו מקום. לא לא היית שם, בוא אני אפתח לך. זה לא מבחן. קח, שורות, סליחה?
ש:                        18-19.
עו"ד רז:                זה פתיח של מה שהוא הקריא לך קודם, זה אותו דבר רק הפתיח.
ש:                        אתה מספר פה על ההגנה של ראובן, הוא טוען כביכול בהצגה אצלו שרק אחרי שהתחלתי לייצר אצלו שישה,
ת:                         בהגנה.
ש:                        שישה שבעה חודשים. מאיפה הבאת את השישה שבעה חודשים האלה?
ת:                         זה מה שראובן אמר לי, אני מספר מה ראובן אמר לי, לא מה אני אמרתי. אוקי?
ש:                        ראובן אמר לך שזה היה אחרי שישה שבעה חודשים?
ת:                         זה מה שאתם טוענים. נו? לא הבנתי.
ש:                        איפה אנחנו טוענים שישה שבעה חודשים?
ת:                         אה, זה עם פיליבה. סליחה סליחה אני התבלבלתי. חשבתי שזה עם ראובן.
ש:                        אה, לא לא לא, אז אל תתבלבל.
ת:                         אני מספר לפיליבה שראובן טען שרק אחרי כמה חודשים טובים אני באתי אליו עם הסכם,
ש:                        אבל אתה לא אמרת לו כמה חודשים טובים, אתה אמרת לו שישה שבעה חודשים. ואני שואל אותך מאיפה,
ת:                         שישה שבעה חודשים.
ש:                        מאיפה לקחת את השישה שבעה חודשים?
ת:                         סתם זרקתי.
ש:                        סתם זרקת?
ת:                         נכון.
ש:                        הבנתי.
ת:                         למה, מה אתה רוצה להגיד בזה?
עו"ד רז:                זה בסדר. זה איזוטרי לגמרי.
העד:                     אני לא מבין, אני מנסה להבין את השאלות שלו, אני לא מצליח.
ש:                        אוקי, עכשיו אני רוצה להפנות אותך לעמ' 6 שורה 6.
עו"ד רז:                תעבור שני עמודים.
העד:                     עמוד 106 אתה מתכוון?
עו"ד רז:                6. עוד שני עמודים קדימה. לא לא, הלכת כבר יותר מדי. פה פה.
העד:                     אה, פה אתה מסתכל.
עו"ד רז:                לא נורא, זה לא מבחן.
העד:                     כן, רק תראה לי איפה העמודים שאני לא כל פעם אצטרך להקים אותך.
עו"ד רז:                בבקשה, שורות?
ש:                        עמוד 6 שורות 6-8. 12.
עו"ד רז:                מתחיל דבר שלך?
ש:                        "דבר שלך הוא העתק של הצרפתי", אתה יכול להגיד לי מי זה הצרפתי?
ת:                         ממש לא. אני לא מכיר.
ש:                        אין לך מושג?
ת:                         אין לי מושג ואני לא מכיר מי זה הצרפתי.
ש:                        דודי פיליבה אומר לך אחד לאחד לאחד זה העתק.
ת:                         כן?
ש:                        כן. ככה הוא כותב פה, ככה הוא אומר פה בתמליל שלך.
ת:                         קודם כל אני לא מכיר את העגלה של הצרפתים, בחיים לא ראיתי עגלה של צרפתי, אני מוכן, אתה מוזמן להביא את העגלה של הצרפתי ואני אביא את העגלה שלי ובוא נשווה, בסדר?
ש:                        תגיד לי, פיליבה הוא,
ת:                         בוא הנה אני נותן לך פיתרון הכי טוב.
ש:                        אני שואל אותך, רק רגע, אני שואל אותך, פיליבה הוא בן אדם מהימן מבחינתך?
ת:                         מאוד ישר.
ש:                        אוקי.
ת:                         אבל מה הקשר? יכול להיות שהוא טעה? אני גם לא מכיר אוגר צרפתי. אני מוכן שתזמין אותו שיראה לי.
עו"ד רז:                אם הם רוצים יביאו אוגר צרפתי.
העד:                     כן, אני רוצה שיביאו אוגר צרפתי. תביאו.
ש:                        אוקי, עכשיו אדוני אני אקצר את ההמשך.
כב' השופט:           אתה צריך עוד מעט לסיים, מה אכפת לי? קצבתי את זמנך.
ש:                        תגיד לי, אני הבנתי ממך, מהעדות שלך,
ת:                         כן?
ש:                        שעצם פרסום המכרז זה למעשה הפרה של הזכויות שלך כי רק אתה יכול לייצר, לך יש זכויות בלעדיות באוגר כביסה, אתה מסכים איתי?
ת:                         אפשר לענות לך?
ש:                        כן. זו השאלה.
ת:                         אתה עוזר לי מצוין. עזרת לי מאוד עכשיו. אני אסביר לך למה.
ש:                        אני שמח שעזרתי לך, זו הכוונה שלי אתה יודע.
ת:                         כן, אני אתן לך תשובה הכי מדויקת שבעולם. עד לאותו זמן האוגר הזה היה ידוע בשוק בכלל, בכל בתי החולים, שזה של מדיליין. לא בגלל השיווק שלי וגם הכל, גם התחילו לקנות אותו באופן מעשי כולם, גם מר לינת היה מתקשר אליי, לינת שכאן נובל אייל אומר לי איזה אוגר יפה פיתחת, אבל הוא מאוד יקר איך אתה מצליח למכור אותו? גם את זה אני יכול ללכת איתו לפוליגרף. עכשיו, כשהלכתי לתל השומר, עד אז היו קונים ממני ישירות וגם דרך שראל, שראל אפילו כתבו הסכם שבגלל שזה מוצר ייחודי של מדיליין מותר להם לרכוש אותו ללא מכרז, אוקי?
ש:                        איפה ההסכם הזה?
כב' השופט:           אוקי.
ת:                         בשראל. תבדוק בשראל.        
ש:                        אה.
ת:                         אתה יכול לבדוק איתם, דרך אגב. אמיתי. כל מה שאני אומר זה רק אמת.
ש:                        אני יודע, אין לי ספק בזה.
ת:                         רגע, אחר כך מר לינת בא ליוחאי מתל השומר, הנה אני אגיד את שמו גם, מנהל רכש של תל השומר, אמר לו אני הולך להביא לך את אותו אוגר כמו מדיליין. דרך אגב, זה מופיע בתמליל. אותו אוגר הולך להעתיק אותך באותו אוגר של מדיליין, ברגע שהוא הביא לו את אותה דוגמה כמו שלי גמרנו, כבר אין לי את הזה,
ש:                        לא, אבל אתה מספר לנו עכשיו סיפור ארוך,
ת:                         זה לא סיפור ארוך, זה סיפור אמיתי.
ש:                        לא לא, אני שואל אותך, עצם פרסום המכרז, הרי רק אתה יכול לשווק להם, לך יש זכויות בלעדיות באוגר כביסה נכון?
ת:                         בשלי בוודאי.
ש:                        אז איזה אוגר כביסה אדם אחר יכול לייצר?
ת:                         זה מה שאני הסברתי, מר לינת הלך ל,
כב' השופט:           אבל אתה לא מבין את השאלה.
עו"ד רז:                הוא לא אמור להבין את השאלה.
כב' השופט:           סליחה,
העד:                     אני הבנתי טוב.
עו"ד רז:                אתה לא אמור להבין.
כב' השופט:           הוא אומר כך, הרי אחת הטענות שלך שאף אחד לא היה יכול לייצר אוגר, זה מה שהוא שואל, אף אחד לא יכול היה לייצר אוגר כביסה. זה לא הפטנט, אבל הסוד המסחרי שלך, אוקי? והוא אומר הנה התפרסם מכרז שהציע לכולם, לא רק לך, ולכן הוא בא ושואל אותך מה יש לך לומר על זה?
העד:                     אוקי, תל השומר בחרו את האוגר של מדיליין גם קנו אותו, זה האוגר שהם רצו. עד כאן מובן, היו עוד הרבה אוגרים, אני לא המצאתי את הגלגל כבוד השופט.
כב' השופט:           הו.
העד:                     היו עוד אוגרים בשוק. לא כמו מדליין. לא באיכות של מדיליין, לא בפטנט של מדיליין, ולא בדרישות של בתי החולים בארץ.
כב' השופט:           סליחה, זה הפטנט שלו. זה התשובה שלו, הוא בא ואומר כך, המכרז לא היה על האוגר שלו, המכרז היה על אוגר. ויש כל מיני אוגרים. לא רק שלו. הוא לא המציא את הפטנט שבעולם. יש כל מיני אוגרים. למכרז ניגש מישהו שייצר את האוגר שלו, וזה האוגר שזכה.
עו"ד בן חורין:       ואיך מגדירים את האוגר שלך?
כב' השופט:           בתמונות. תודה. אתה רצית לשאול? כן בבקשה.
עו"ד טולדנו:         כן, גם לי יש חקירה.
כב' השופט:           כן כן, בבקשה.
 
העד משיב בחקירה נגדית לעו"ד טולדנו:
ש:                        אני אחזיר אותך לתמליל, עמוד 6 ולשיחה שלך עם דודי פיליבה, נספח ט"ו. זה תיק מוצגים.
ת:                         כן אני רואה, עמוד 6 איזה מספר?
ש:                        שורה,
ת:                         שורה?
ש:                        שורות 5-13.
ת:                         עוד פעם, 15?
ש:                        5-13.
כב' השופט:           באיזה עמוד?
ש:                        6. אתה משוחח עם דודי פיליבה שהוא היצרן שייצר לך גם אוגרי כביסה, נכון?
ת:                         נכון.
ש:                        באיזה תקופות הוא ייצר לך אוגרי כביסה?
ת:                         2009 בלבד פעם אחת, כן. ב-2009, סוף 2009.
ש:                        באיזה תאריך?
ת:                         לא זוכר מדויק, סוף שנה. בסביבות אוקטובר נובמבר משהו כזה.
ש:                        ובאיזה תאריך החתמת אותו על הסכם סודיות?
ת:                         באותו זמן שבאתי אליו עם המודל.
ש:                        ועל ההסכם שלו יש תאריך? אם אתה יכול להגיד לי.
ת:                         אה....לא חושב. יכול להיות שכן, חלק החתמתי עם ימים, תאריכים, שניה אני יכול לבדוק את זה. הסכם סודיות עם מר חיים פיליבה.
ש:                        אתה שם לב שגם פה אין תאריך בכלל?
ת:                         נו, אז מה אתה רוצה? אוקי.
ש:                        למה אין תאריך?
כב' השופט:           על ההסכם עם פיליבה אין תאריך?
עו"ד טולדנו:         אין תאריך.
ת:                         זה רק מראה, זה רק מחזק אותי שזה לא משהו שהיה שניסיתי לתחמן מישהו, שזה דפוס קבוע שלי.
ש:                        כשאתה,
ת:                         זה לא שאני מתחמן את ינאי.
ש:                        בסדר, אני רוצה להבין ברשותך.
ת:                         כן?
ש:                        כשאתה באת, יש שני יצרנים אני מבין עיקריים, מפעלי יצור, יש את המפעל של ינאי ויש את המפעל של דוד פיליבה.
ת:                         הם לא העיקריים, הם,
ש:                        הם הרציניים?
ת:                         הם לא הרציניים, עוד פעם, אני לא יודע מאיפה הבאת את זה. זה פשוט יצרנים שהייתי עובד איתם והכרתי אותם עוד כשהייתי שכיר, זה הכל.
ש:                        אוקי. יפה. כשאתה ניגשת לדודי פיליבה וביקשת שייצר לך את אוגר הכביסה,
ת:                         נכון.
ש:                        איך הוא ייצר לך? אתה באת אליו עם סקיצות? איך הוא ייצר לך את אוגר הכביסה?
ת:                         מה זאת אומרת איך הוא ייצר?
ש:                        תסביר לי.
ת:                         עוד פעם, כמו שבאתי לינאי יש לי את המודלים שלי, אני מכרתי את האוגר.
ש:                        אתה באת אליו עם האוגר כביסה כמו שהוא?
ת:                         בוודאי.
ש:                        ואתה בעצם ביקשת ממנו שיחקה אותו בהנדסה חוזרת?
ת:                         הוא לא צריך לחקות, זה אוגר שלי, עוד פעם, אל...
ש:                        אז לא, אז איך?
ת:                         זה לא חיקוי.
ש:                        אתה באת,
ת:                         אוגר מדיליין.
ש:                        אתה באת אליו עם אב טיפוס. לא עם שרטוטים ולא עם משהו מעבר לכך, נכון? זו הטענה שלך.
ת:                         אני תמיד באתי עם המודל. לכל אחד שהגעתי והחתמתי אותו על ההסכם סודיות באתי עם המודל עצמו. לא באתי עם שרטוטים, אני עוד פעם מסביר לכם, לא באתי עם שרטוטים, לא הייתי צריך שרטוטים, הייתה לי את העגלה מורכבת מוכנה. על שרטוטים אף אחד לא היה מגיע למודל הזה, כי היו הרבה דברים שהם מעבר לשרטוט, כמו פתיחה של המכסה, שאני רוצה שייפתח בזווית מסוימת או ייפתח אחורה,
ש:                        אז אתה באת, אני רוצה להבין,
ת:                         אלה דברים שאתה יכול לתרגם.
ש:                        אני רוצה להבין,
ת:                         רגע תן לי לסיים. אלה דברים שאתה לא יכול להעביר בשרטוט. אוקי? בגלל זה היה חשוב לי להראות מודל ולא שרטוט. עניתי.
ש:                        אז אתה הגשת לו מודל?
ת:                         בוודאי.
ש:                        אז השאלה היא למה כשאתה מנהל, אתה אומר שדודי פיליבה הוא אדם הגון וישר,
ת:                         מאוד.
ש:                        ואתה זה שהקלטת אותו, נכון? אתה עדיין עובד איתו?
ת:                         בוודאי.
ש:                        זה לא הביך אותך להקליט מישהו שאתה עובד איתו?
ת:                         ממש לא.
ש:                        לא. אתה, למה שיגיד דבר שנוגד את האינטרסים שלו? הוא בא ואומר לך בתמליל,
ת:                         כן?
ש:                        שאתה באת אליו, הוא אומר לך הדבר שלך הוא העתק של הצרפתי והוא מוסיף ואומר אחד לאחד, רק ש, ובהמשך הוא אומר הרי אז ראינו, בזמנו ראינו באתר (באתר אינטרנט),
עו"ד רז:                טוב, בוא נציין רק שיש שלוש נקודות שיכולות לשנות את כל המשמעות.
עו"ד טולדנו:         סליחה, לא להפריע לי.
עו"ד רז:                בוא נציין את זה.
ש:                        דוד פיליבה היצרן שמייצר לך גם אוגרי כביסה, בא ואומר לך,
ת:                         מה זה גם? חוץ ממנו מי?
ש:                        שהאוגר כביסה שלך, הוא אומר לך אנחנו, הוא, העתקנו מהצרפתים ונכנסו לאתר, לאתר אינטרנט. זה מה שהוא אומר בתמליל. ואתה, אתה מגיש את התמליל הזה כראיה. לא אנחנו.
עו"ד רז:                איפה הוא אומר את זה? איפה זה כתוב?
ש:                        אתה חשבת שהתמליל הזה הוא טוב לך.
ת:                         הוא מצוין לי, לא טוב. אני גם הסברתי.
ש:                        אז אתה לא מסכים עם תוכן דבריו?
ת:                         לא.
ש:                        למה שהוא יגיד דברים שהם לא נכונים?
ת:                         קודם כל חד משמעית,
ש:                        תסביר לי.
ת:                         קודם כל אני לא מכיר אוגר צרפתי, אתה מוזמן להביא לפה אוגר.
ש:                        אנחנו עוד מעט נעשה לך היכרות. תביא לי את החוות דעת.
ת:                         תראה לי.
ש:                        אני אראה לך, אני אציג לך את זה עכשיו. אתה ראית את החוות דעת שהגשנו?
ת:                         אני מכיר מצוין, תאמין לי אני גם באתי מוכן.
ש:                        אז אנחנו צירפנו לשם תמונה.
ת:                         בגלל זה שאני רוצה שתראה לי את האוגר, אני אראה לכב' השופט,
ש:                        אני אראה לך. אני אראה לך.
ת:                         שזה אותו אוגר, זה בסדר, יהיה לי קל יותר.
(מדברים ביחד)
עו"ד רז:                בוא נסגור את הסיפור של האוגר הצרפתי.
העד:                     כן בוא נגמור עם זה.
עו"ד רז:                בוא נוריד את זה מהשולחן.
העד:                     מהר מאוד הוא יירד, יש לי את החלקים דרך אגב להראות לשופט. באוטו. כל החלקים אחד לאחד.
עו"ד טולדנו:         תראה מה הוא אומר בתמליל על ינאי.
כב' השופט:           טוב.
עו"ד רז:                אני לא יודע למה אתה מוצא בזה שלל רב.
כב' השופט:           כן, הלאה.
עו"ד טולדנו:         אתה יודע מה, אני אשאל אותך שאלה אחרת. אתה חולק,
עו"ד רז:                למה, בוא נראה.
ש:                        אתה חולק על דבריו של דוד פיליבה, נכון?
ת:                         אני לא חולק, תראה, כל בן אדם טועה,
ש:                        שניה שניה,
ת:                         כל בן אדם טועה, אנחנו בני אדם, לא רובוטים.
ש:                        השאלה שלי היא, למה לא ביקשת לזמן את מר דוד פיליבה לעדות? יכולת,
ת:                         על מה? על מה הוא צריך להעיד?
ש:                        כדי להפריך את העדות שלו. הוא למעשה מסר את הגרסה,
ת:                         אני לא צריך אותו בשביל זה.
עו"ד רז:                סליחה, אל תתווכח איתו בדיני ראיות. באמת.
כב' השופט:           סליחה, הלאה.
עו"ד רז:                הוא לא הזמין אותו ואם אתה רוצה תטען בסיכומים שזה לחובתו.
ש:                        אני מציג לך את האוגר הצרפתי,
ת:                         כן.
ש:                        מצד ימין.
ת:                         כן.
ש:                        וזה האוגר שלך.
ת:                         אתה בטוח שהוא מיוצר בצרפת ולא בגרמניה?
ש:                        כן.
ת:                         קאדי זה בגרמניה.
ש:                        גרמניה. לא משנה.
ת:                         לא, יש הבדל.
ש:                        לא משנה. זה שלך?
ת:                         אז קודם כל זה כבר סותר את מה שהוא אמר, נכון?
ש:                        אתה מסכים שיש דמיון בין שני האוגרים?
ת:                         ממש לא.
עו"ד רז:                רגע, בלי,
עו"ד טולדנו:         הבאתי את שני האוגרים. זה האוגר שהוא טוען שזה שלו וזה האוגר שהוא טוען שזה גרמני.
ת:                         יש לי את זה באוטו, אפשר להביא את החלקים?
עו"ד רז:                מחר אנחנו גם פה.
ש:                        יש דמיון ביניהם, נכון?
ת:                         אתה יודע גם במכוניות יש דמיון.
כב' השופט:           סליחה, סליחה, סליחה. בוא נאמר כך, הם שונים. אלה שני דברים נפרדים, הם שונים. הוא גם לא אמר שיש לו פטנט.
עו"ד רז:                או מדגם רשום.
כב' השופט:           סליחה. אבל אם אתה שואל הם שונים.
עו"ד טולדנו:         הם שונים, בסדר.
כב' השופט:           לעניין הזה אם אתה שואל.
העד:                     כל החלקים אחד לאחד, דוושה מול דוושה, מכסה מול מכסה, אני יכול עכשיו להראות הצגת תכלית פה, בשניה. אין לי בעיה.
כב' השופט:           סליחה,
עו"ד רז:                אתה תרצה דרך אגב? אתה תרצה לראות את זה פיזית?
כב' השופט:           טוב, הלאה.
עו"ד רז:                לא, הוא אמר שהם שונים כבר.
ש:                        דורון, אתה יודע מה מציק לי בתיק שלך? שאתה למעשה טוען שאתה פיתחת מוצר והשקעת מאות שעות, אבל כשהגענו למבחן הראיות אתה למעשה הצגת אפס ראיות, יש לך אפס ראיות להשקעה במוצר שאתה טוען שפיתחת. אתה למעשה לא הצגת שום הוצאה כספית בשום מקום, עם כל התיק מוצגים עב הכרס אדוני שהצגת, אתה הצגת אפס ראיות להוצאה כספית. מה יש לך לענות לי על זה? איזה הוצאה, עכשיו תענה לי לשאלה במדויק, השאלה היא,
ת:                         קודם כל יש,
ש:                        אני אחדד את השאלה. למה לא צירפת אסמכתאות על הוצאות כספיות שאתה או חברה הוצאתם בשביל לפתח את המוצר?
ת:                         לא לא צירפתי? יש לי חשבוניות והכל.
עו"ד רז:                גם בבית ספר שלי לא למדו שזה תנאי אבל בסדר.
ש:                        סליחה, תראה לי בבקשה איזה חשבוניות?
ת:                         יש לי חשבוניות,
ש:                        תענה לי, תפנה אותי,
עו"ד רז:                מה שיש בתיק מוצגים זה מה שיש. תטען בסיכומים שהוא לא הגיש כלום.
ש:                        לא, אני שואל. בוא תספר לי, בוא נפרק את זה לכסף. אתה שכרת את השירותים של,
ת:                         רגע אני לא מבין הגענו לשלב של כאילו כמה אני רוצה כסף?
ש:                        לא לא לא, תסביר לו.
עו"ד רז:                הוא רוצה שתפרט מה היו ההוצאות. תשמע עד הסוף, אולי זה בא להקל עליך.
עו"ד טולדנו:         אני מבקש שלא תפריע לי.
עו"ד רז:                מי אמר שאני מפריע לך אבל?
עו"ד טולדנו:         אני מבקש שלא יפרשן אותי. אני חוקר ואתה לא מפריע לי. אתה לא מוציא מילה מהפה כשאני חוקר.
עו"ד רז:                תמשיך.
ש:                        אני שואל, אתה הבאת לפה את ארנון דבורקין, נכון?
ת:                         אני אביא לך חשבוניות של ארנון דבורקין,
ש:                        לא, אתה לא תביא. אנחנו סיימנו את השלב של הבאת ראיות.
ת:                         יש לי חשבוניות של חומרי הגלם של הפיתוח הראשוני. לאחר מכן התחלנו לייצר את זה כבר אצל ינאי אז כל החשבוניות זה של ינאי.
כב' השופט:           תראה,
העד:                     חוץ מזה, כל המכסים,
כב' השופט:           סליחה,
העד:                     אה, סליחה.
כב' השופט:           סליחה, זה לא נקודת המחלוקת בתיק הזה ועל כן לא צריך בכלל לצרף את כל הדברים האלה. מה הסעדים שהוא ביקש? לאכוף את הסכם הסודיות, להוציא צו מניעה, יאסר להמשיך את הזה, צו מתן חשבונות, שאתם תיתנו מידע מדויק של כך וכך כדי שיוכל לקבל לטענתו את מה שזה וכל רווח, הוא לא מבקש הוצאה כספית שנגרמה לו,
עו"ד טולדנו:         לא, אבל אדוני, אני,
כב' השופט:           זה כרגע לא משנה. מבחינתי גם אם הוא לא השקיע כלום, גם אם הוא לא השקיע כלום. נניח שיום אחד עלה לו בראש איזשהו רעיון והוא פיתח איזה מקל כביסה שהוא יוציא את הכביסה, ולא השקיע בזה אפילו אגורה חוץ מאשר עניין מחשבתי, נניח כרגע לצורך העניין, ומישהו העתיק נניח, העתיק את זה והוא רוצה את מה שמגיע לו כי מישהו העתיק.
עו"ד טולדנו:         כן אבל אדוני הוא טוען,
כב' השופט:           הוא לא תובע את הכסף.
עו"ד טולדנו:         עלתה טענה שבמוצר, בפיתוח שלו, מעבר לטענה שלנו שזה לא מדובר בכלל בסוד מסחרי,
כב' השופט:           זה שני דברים שונים.
עו"ד טולדנו:         הוא השקיע מאות שעות וממון רב.
עו"ד רז:                איזה מסמך יוכיח מאות שעות?
כב' השופט:           זה כרגע לא מעניין אותי. אם הוא השקיע שעה, שעתיים, שלוש או אלף. הוא לא תובע את זה.
ש:                        אני שואל לגבי מר ארנון דבורקין, אתה ביקשת לזמן אותו לעדות. אני מבין שהקשר היה עם החברה שלו, נכון? ההתקשרות הייתה עם החברה של ארנון דבורקין?
ת:                         כן.
ש:                        מה?
ת:                         כן כן.
ש:                        מה השם של החברה?
ת:                         ארנון דבורקין, החברה עצמה נקראת אני לא זוכר את השם, זה היה המון שנים לפני, אני יכול להגיד לך.
כב' השופט:           טוב, הלאה.
ש:                        לא משנה, ואת התשלומים,
ת:                         אבל זה חשוב.
ש:                        את התשלומים שילמתם לחברה, לא למר ארנון דבורקין עצמו, נכון? לחברה?
ת:                         נכון.
ש:                        לחברה?
ת:                         כן בוודאי. נכון הוא הוציא חשבונית.
ש:                        החברה הוציאה חשבונית?
ת:                         כן.
ש:                        אז למה לא הצגת אותה?
ת:                         למה לא הצגתי? אני לא צריך להציג דברים כאלה.
כב' השופט:           שאלה הבאה.
ש:                        של הפיתוח מוצר.
כב' השופט:           שאלה הבאה.
עו"ד רז:                דבורקין עבד בחינם. מילא זה היה מישהו מקורב.
ש:                        יש לי שאלה, את מר ארנון דבורקין, מתי הייתה ההתקשרות עם מר ארנון דבורקין?
ת:                         ב-2006.
ש:                        ב-2006 ואתה טוען שהוא זה שפיתח לך את המוצר?
ת:                         אני הסברתי, התחיל בזה משה שליו, הסתבך עם זה וזה עבר אל ארנון דבורקין.
ש:                        למשה שליו שילמת כסף?
ת:                         לא.
ש:                        לא שילמת לו?
ת:                         לא, הוא לא ייצר לי כלום. הוא הסתבך עם המוצר. הוא ניסה.
ש:                        הבנתי,
ת:                         על מה אני אשלם? על משהו שאין לי כלום ביד?
ש:                        הבנתי. ולארנון דבורקין כמה כסף שילמת, לחברה שלו?
ת:                         אני לא זוכר, אני יכול להגיש חשבוניות.
ש:                        סדרי גודל?
ת:                         לא זוכר בדיוק, אתה תופס אותי ואני לא רוצה לזרוק מספר שאני אטעה בו.
ש:                        הבנתי.
ת:                         אני יכול לבדוק ולתת לך מספר מדויק.
עו"ד רז:                דבורקין מעיד אחריו.
ש:                        עכשיו,
ת:                         זו חברה מסודרת.
ש:                        את דבורקין אתה מן הסתם הלכת לפתח מוצר החתמת אותו על הסכם סודיות, נכון?
ת:                         בוודאי.
ש:                        שים לב, באופן מפתיע פה יש תאריך, 4.7.2006. זה ההסכם שאתה החתמת את מר ארנון דבורקין?
ת:                         כן הוא קצת שונה מההסכם הזה, זה טופס אחר.
ש:                        יופי, השאלה שלי היא,
ת:                         בגלל זה דרך אגב אתה רק מחזק את הדעה שלי, שכתבתי מיום ראשון ופה זה הסכם שונה, זה מתמימות.
ש:                        השאלה שלי היא, יש לי שאלה אחרת אליך.
ת:                         כן?
ש:                        לשיטתך,
ת:                         כן.
ש:                        כמה זמן, אנחנו חולקים על זה שאתה פיתחת את המוצר או שיש לך סוד מסחרי, אבל לשיטתך כמה זמן הסוד המסחרי צריך להישמר?
עו"ד רז:                זו שאלה משפטית.
כב' השופט:           שאלה הבאה. שאלה הבאה.
ש:                        אוקי, השאלה שלי היא אם חשבת שהמוצר שלך הוא סודי, למה את מי שפיתח לך את המוצר הגבלת את הסודיות שלו רק לשלוש שנים, זו השאלה שלי. מר ארנון דבורקין אתה כתבת לו שההתחייבות שלו מוגבלת לשלוש שנים בלבד. אתה ערכת את הסכם הסודיות לארנון דבורקין?
ת:                         עוד פעם, אני לא ערכתי, אני הוצאתי את הכל מהאינטרנט.
ש:                        מהאינטרנט.
ת:                         נכון.
ש:                        אבל מי שמפתח לך את המוצר, אתה אומר לו שהסודיות שלו מוגבלת לשלוש שנים מיום החתימה או מסיום הקשר בין הצדדים.
ת:                         אוקי.
ש:                        אז אני אשאל אותך את השאלה הבאה,
ת:                         כן?
ש:                        מתי הקשר ביניכם הופסק?
ת:                         הוא מפתח.
ש:                        מתי הקשר ביניכם הופסק?
ת:                         ב-2007.
ש:                        2007?
ת:                         כן. זה בערך שנה.
ש:                        זאת אומרת ב-2009-2010 בעצם כבר הסודיות שלך נגמרה כלפי ארנון דבורקין, ארנון דבורקין יכול עכשיו למעשה לפי ההסכם שאתה החתמת אותו,
ת:                         כן, אבל התביעה שלי היא לא נגד ארנון דבורקין.
עו"ד רז:                אנחנו גם חולקים על כל המסקנה המשפטית הזו. שיהיה ברור.
כב' השופט:           סליחה,
עו"ד טולדנו:         אני רוצה להבין,
כב' השופט:           סליחה, השאלה שלו היא חשובה.
העד:                     אוקי.
כב' השופט:           לכן הוא שואל אותה.
עו"ד רז:                אדוני ראה את המסמך הזה?
כב' השופט:           כן כן. השאלה שלו לכן הוא אומר למעשה ההסכם עם ארנון דבורקין מסתיים וארנון דבורקין יכול לייצר בעצמו.
עו"ד טולדנו:         נכון.
כב' השופט:           זה מה שהוא שואל אותך.
העד:                     ארנון דבורקין הוא לא יצרן, הוא מפתח יותר.
כב' השופט:           אבל הוא, סליחה, אבל אם הוא רוצה תראה ארנון דבורקין אין לו הסכם סודיות.
העד:                     אוקי.
כב' השופט:           אז הוא יכול לייצר בעצמו. אם הוא רוצה.
עו"ד טולדנו:         אז השאלה שלי היא,
העד:                     אם הוא רוצה.
עו"ד טולדנו:         רגע, אז אני שואל אותך,
העד:                     הוא לא רצה.
עו"ד טולדנו:         יכול להיות שהוא ירצה, אולי הוא יקבל רעיון.
העד:                     בסדר.
ש:                        אם לא הקפדת עם מי שלטענתך פיתח לך את המוצר, על סודיות, ואתה בעצמך על פי הסכם שאתה ניסחת, וגם אתה מצאת לנכון להגביל את הסודיות שלו לשלוש שנים,
ת:                         ממש לא, לא שמתי לב. זו טעות שלי פה.
ש:                        השאלה שלי איך לשיטתך,
ת:                         נו?
ש:                        מי שמייצר את המוצר, מה לשיטתך, הסודיות זה לכל החיים?
ת:                         בוודאי.
ש:                        לכל החיים?
ת:                         בוודאי.
ש:                        ומי שמייצר לך רק לשלוש שנים?
כב' השופט:           זה השיקולים שלו.
עו"ד רז:                זה מה שהוא רוצה, מותר לו, הוא בעל הסוד. מותר לו לעשות מה שהוא רוצה.
ש:                        זאת אומרת שאם ארנון דבורקין היה מייצר לך את המוצר לא היו לך טענות כלפיו כרגע, זו השאלה שלי.
כב' השופט:           סליחה, סליחה,
עו"ד רז:                נו באמת, אני גם לא חושב שהקשר ביניהם הסתיים.
כב' השופט:           הוא לא נתבע והוא לא זה והוא לא צריך לתת הצהרות כרגע.
עו"ד טולדנו:         בסדר.
כב' השופט:           סליחה, הוא לא צריך לתת הצהרות כרגע.
ש:                        תגיד לי, החברה שלך, מתי היא נוסדה באיזו שנה?
ת:                         2007.
ש:                        2007?
ת:                         נכון.
ש:                        אתה בטוח?
ת:                         למה?
ש:                        כי היא נוסדה ב-2010.
עו"ד רז:                הוא מתכוון מתי הפכת לבערבון מוגבל. יש רשם החברות, נו באמת.
עו"ד טולדנו:         סליחה, אני יודע להעביר את השאלות שלי היטב.
עו"ד רז:                אבל אתה שם לב שהוא לא מבין אותך.
העד:                     מה, אתה מנסה להכשיל אותי בשאלות שאני לא מבין?
ש:                        אני לא מנסה להכשיל אותך,
ת:                         הייתי עוסק מורשה ב-2007 והפכתי לחברה בע"מ ב-2010. אוקי?
ש:                        זו שאלה חשובה. לא לא אני רוצה להבין. אתה אתה, אתמול נכנסתי לאתר האינטרנט של מדיליין.
ת:                         אוקי.
ש:                        גם באתר האינטרנט אתה כותב שהחברה נוסדה ב-2007, נכון?
ת:                         כן.
ש:                        באודות באתר האינטרנט שלך?
ת:                         כן. נו?
ש:                        אתה כבר יודע שהיא נוסדה ב-2010.
ת:                         לא, אני מבחינתי היא לא נוסדה ב-2010, אני לא מבין את הקטנוניות הזו. אני הקמתי את החברה ב-2007. זה שהפכתי לחברה בע"מ מה זה קשור?
ש:                        אתה תבעת, מי שתובע פה כרגע זה החברה. נכון?
ת:                         אוקי.
ש:                        בהסכם סודיות שאתה טוען שהחתמת את ראובן,
ת:                         אתה לא רציני, אז כאילו, אה הבנתי. אוקי. סליחה. אני פשוט לא יודע לאן יורדים.
עו"ד רז:                יש חוק המחאת חיובים.
ש:                        סליחה, אל תפריע לי. אני שואל, מכוח מה מאחר והסכם הסודיות נחתם בינך באופן אישי לראובן, מכוח מה החברה שלך תובעת?
עו"ד רז:                אדוני זו גם שאלה משפטית.
עו"ד טולדנו:         זו לא שאלה משפטית.
(מדברים ביחד)
עו"ד טולדנו:         זו שאלה עובדתית.
כב' השופט:           השאלה היא טובה.
עו"ד רז:                אוקי.
כב' השופט:           היא לא משפטית אלא היא גם עובדתית. הוא אומר תראה, מי שתובעת היום זה לא אותה אישיות משפטית שהייתה בזמנו, ב-2007. יש הבדל ביניהן. אז קודם זו הייתה,
העד:                     תמיד קראו לי מדיליין. לא יודע.
כב' השופט:           לא, אבל קודם זאת הייתה,
עו"ד רז:                הוא היה עוסק מורשה.
כב' השופט:           מה זה ?
עו"ד רז:                הוא היה עוסק מורשה.
כב' השופט:           היית עוסק מורשה. ולאחר מכן היום התובעת היא מדיליין דורון יבוא ושיווק בע"מ, וזו חברה בע"מ שהיא בעלת אישיות משפטית שונה מדורון מאור עוסק מורשה. זה מה שהוא אומר. פשוט מאוד. הוא אומר,
העד:                     אני מבחינתי אותו בן אדם, לא השתניתי, החברה שלי היא אותה חברה, היא מוכרת אותם מוצרים.
עו"ד טולדנו:         אתה לא בערבון מוגבל.
העד:                     אני בסך הכל רציתי להיות בסדר, מעוסק מורשה הפכתי לחברה בע"מ, להתקדם במדינה הזו. אני לא מבין, גם זה לא טוב?
עו"ד רז:                אתה משלם פחות מיסים.
העד:                     מה?
עו"ד רז:                אתה משלם פחות מס ככה.
העד:                     אולי הייתי עוסק מורשה הייתי משלם באמת פחות מיסים.
עו"ד רז:                יותר, יותר.
העד:                     אה, יותר.
כב' השופט:           סליחה.
העד:                     אני לא מבין מה לא בסדר.
כב' השופט:           כן הלאה, זו התשובה שלו.
העד:                     אמיתי אני אומר לך, מטוב לב.
ש:                        אז אתה מסכים איתי שלראובן אין הסכם סודיות מול החברה שלך?
עו"ד רז:                אז זו כבר שאלה משפטית.
עו"ד טולדנו:         בפן העובדתי. לא להפריע לי לשאלה, זו שאלה לא משפטית.
עו"ד רז:                זה כן משפטי.
כב' השופט:           סליחה, הסכם הסודיות הוא איתו.
העד:                     איתי.
עו"ד טולדנו:         איתו ולא עם החברה, אז למה אתה לא תובע? זו השאלה. למה אתה לא תבעת?
כב' השופט:           טוב, הלאה.
עו"ד בן חורין:       אין לו תשובה?
עו"ד טולדנו:         אין תשובה?
כב' השופט:           אי אפשר לשנות את העובדות. הוא לא עורך הדין, הוא הגיש את התביעה, הוא פה.
ש:                        למה אין לך את המקור של ההסכם? מקור של ההסכם? הסכם סודיות שלך עם ראובן?
עו"ד רז:                אתה לא הקשבת לתשובות שלו.
ת:                         אין לי.
ש:                        מה? איפה המקור נמצא?
ת:                         אני אביא אותו, הוא לא פה.
ש:                        אני רוצה לדעת איפה המקור של ההסכם.
כב' השופט:           סליחה, כאשר עברת מעוסק מורשה לחברה בע"מ היה איזשהו מסמך שמסדיר את מערכת הזכויות והחובות והכל שהיו שלך שמועברות הזכויות וכל הדברים האלה לחברה בע"מ?
העד:                     אני צריך לבדוק עם הרואה חשבון שלי. כן, אני חושב שכן. אני אבדוק עם הרואה חשבון שלי.
עו"ד טולדנו:         לא, לגבי הנושא של הסודיות.
עו"ד רז:                עכשיו הוא שאל שאלה אחרת.
כב' השופט:           שאלתי טוב מאוד.
עו"ד טולדנו:         נקודתית.
כב' השופט:           אם היה משהו שהסדיר את כל הנושא של העברת הזכויות והחובות.
העד:                     אני יכול לבדוק את זה כב' השופט.
כב' השופט:           אז תבדוק.
העד:                     אני אבדוק את זה עוד היום ואני אגיד לך.
עו"ד רז:                הוא שאל לגבי מוצג א'.
העד:                     יש את המקור, אנחנו צילמנו את זה, הבאנו צילום.
כב' השופט:           הלאה, שאלה הבאה.
העד:                     בוודאי.
כב' השופט:           השאלה הבאה.
העד:                     יש לי את המקור אם זו השאלה.
כב' השופט:           השאלה הבאה?
ש:                        אתה בעדות שלך כרגע אמרת לי שב-2009 הזמנת בצעת גם הזמנה אחת מדודי פיליבה. נכון?
ת:                         נכון מאוד.
ש:                        של כמה אוגרים?
ת:                         200 ומשהו אוגרים.
ש:                        200 ומשהו?
ת:                         כן כן.
ש:                        ומה השווי הכספי פלוס מינוס של כל אוגר אם אתה רוצה להגיד לנו?
ת:                         אני יכול לבדוק,
ש:                        400 שקלים? בערך?
ת:                         לא, ממש לא. יותר.
ש:                        יותר מ-400 שקלים?
ת:                         בוודאי.
ש:                        עכשיו, אם הטענה של ראובן באותה נקודת ציר זמן עדיין לא היו לך טענות כלפי ראובן על הפרת הסכם הסודיות, נכון?
ת:                         נכון, כי הוא לא ייצר לאף אחד.
ש:                        אוקי, אבל אם הטענה של ראובן נכונה, שבעצם לא מדובר רק בהסכם סודיות אלא הסודיות מותנית בבלעדיות, אם הטענה של ראובן מחברת ינאי נכונה, שהוא בעצם גם סיכם איתך שהסודיות כפופה לבלעדיות שלו כיצרן, אז אתה למעשה הפרת את ההסכם עם ראובן, בזה שאתה הזמנת ב-2009 מיצרן אחר אוגרי כביסה. אתה מסכים איתי? אם הטענה של ראובן תתקבל.
ת:                         אני לא מסכים אבל אני אענה.
ש:                        כן?
ת:                         אוקי. קודם כל בוא לא נתבלבל, השאלה מצוינת ואני אענה לך.
ש:                        באמת שאלה מצוינת.
ת:                         תיכף, תן לי לענות אז תבין את התשובה. אני אענה לך בקצרה. האוגר כביסה של מר ראובן ינאי,
ש:                        כן?
ת:                         הוא לא של ראובן ינאי, הוא שלי. בוא לא נתבלבל. הפיתוח פה שלי, הסודיות היא שלי. אין בלעדיות ובחיים לא הייתי מסכים לבלעדיות עם ינאי, אין אינטרס אחרי שהוא,
כב' השופט:           תראה, השאלה שלך,
העד:                     עכשיו לגבי השאלה,
כב' השופט:           השאלה שלך זה לא מה הוא חושב או לא חושב. אם הטענה של ינאי נכונה, אם הטענה שלו נכונה כמו שהצגת שיש הסכם בלעדיות ואם הוא,
עו"ד טולדנו:         שיש פה תנאים כתובים.
כב' השופט:           זו טענה משפטית אבל לא חשוב, בלעדיות ואם הוא נתן את הזה למישהו אחר לייצר את הדבר הזה, אז מבחינה משפטית אתה טוען שהייתה הפרה של ההסכם. אז זה ברור שאם הטענה הזו נכונה, אז יש גם נניח לצורך הדיון האקדמי, יש נניח הפרה של הסכם הבלעדיות. מה משמעותה היא גם שאלה משפטית. מה השפעתה של הפרה של הבלעדיות, האם הוא פותח את כל השערים או לא פותח את כל השערים זו גם שאלה משפטית.
עו"ד טולדנו:         נכון.
כב' השופט:           אוקי?
עו"ד טולדנו:         נכון.
כב' השופט:           אז בוא נתקדם הלאה.
ש:                        יש לי שאלה,
כב' השופט:           אל תשאל אותו שאלות משפטיות.
ש:                        לא לא לא, לא התכוונתי.
ת:                         רגע, לא עניתי לו.
ש:                        לא התכוונתי.
ת:                         אני יכול לענות לו?
עו"ד רז:                כן, אבל רגע בואו תנו לו להשיב.
ת:                         זה גם חשוב שכב' השופט ישמע.
עו"ד רז:                כן, זה גם אחרת יחזור בחקירה.
ת:                         הייתה עסקה מאוד גדולה שכל אוגרי הכביסה בבי"ח בלינסון אמורים להתחלף. הזמנה ראשונה אני קיבלתי הוא אמר לי דורון זה יהיה כמעט 500 אוגרים, שזו כמות אדירה מסחרית. מאוד, הוא החליף את כל האוגרים בבלינסון. הזמנתי הזמנה ראשונית, הוא שלח לי איזה 200 ומשהו אוגרים, 205 אוגרים למר ינאי, אני שלחתי את ההזמנה והוא שלח אליי. אוקי? שלחתי למר ינאי, זה היה בסוף שנה. הוא אמר לי גם דורון אני אצטרך שתתחייב לי שעד סוף שנה אתה מספק לי את כל האוגרים, זה תקציב של אותה שנה. בית החולים יש להם תקציב שנתי. מר ינאי התחיל לייצר לי את האוגרים, ייצר לי רק מאה, לא ייצר לי את כל הכמות. אמר לי דורון סוף שנה יש לי לחץ אני לא עומד בזה, אמרתי לו תשמע אני עומד לקבל עוד הזמנה של 200, התחייבתי ללקוח עד סוף שנה, אתה לא יכול לעשות לי את זה. אמר לי דורון אני מצטער עם כל הכבוד, אמרתי לו תשמע אתה דוחק אותי לפינה אני אצטרך לפנות ליצרן אחר שיגמור לי את הכמות. זה אמיתי מה שאני אומר כב' השופט.
כב' השופט:           אוקי.
העד:                     פניתי למר פיליבה שייצר לי את הכמות הנוספת כדי לעמוד בהתחייבות שלי לבית החולים.
ש:                        הבנתי,
ת:                         רגע רגע, אחרי שהוא סיים, דרך אגב הוא נתן לי מחיר יותר זול ממה שאני קונה מינאי, אמיתי, בוא תגיד לי אתה,
ש:                        אמרת שאתה לא זוכר את המחיר.
עו"ד רז:                רגע, תן לו.
ת:                         אני לא זוכר במדויק אמרתי, אמרתי לך 400 ומשהו אני לא זוכר בדיוק. אצל ינאי זה עלה 525 ₪ האוגר, אוקי?
ש:                        אוקי.
ת:                         עכשיו, גם קיבלתי מחיר יותר זול מפיליבה, אחרי שסיימתי את כל השנה הזו חזרתי לעבוד עם ינאי, לא בגלל שפיליבה לא רצה לעבוד איתי. בגלל שהייתי ביחסים כל כך טובים עם ראובן, למרות שהוא יותר יקר מפיליבה חזרתי לעבוד איתו, ועוד עשרות אלפי אוגרים הוא קיבל ממני לאחר מכן, אפשר לבדוק בחשבוניות, הזמנות שלי למר ינאי. יותר יקר מפיליבה חבר'ה.
כב' השופט:           אוקי.
ש:                        לא רוצה,
ת:                         מי שהיה רוצה ללכת ליצרן אחר היה ממשיך לעבוד עם פיליבה במחיר יותר זול ומרוויח יותר כסף ולא עשיתי את זה.
כב' השופט:           אוקי.
ש:                        יש אירוע, יש אירוע,
ת:                         אז אל תדבר לי על,
ש:                        יש אירוע שהנתבעת 1 מספרת בכתב ההגנה שלה, שאתה פעם באת אליהם עם אוגרי כביסה מקולקלים, וביקשת מראובן שיתקן אותם, ואז שהוא הגיע עם המהנדס שלו הוא אמר לך שזה בכלל לא אוגרי כביסה שלהם.
ת:                         לא היה ולא נברא.
ש:                        לא נברא?
ת:                         לא נברא ולא היה. לא היה ולא נברא. אין מצב כזה. עוד פעם, אני אסביר לכם מי אני, אתם כנראה לא יודעים. אני אמרתי לך שאני אפילו חזרתי לעבוד עם ראובן למרות שהוא יותר יקר, זאת אומרת היה לי מאוד אכפתיות ממנו, מאוד אהבתי את הבן אדם, הבן אדם הזה אהבתי לעבוד איתו, השיחות בינינו היו יומיומיות.
ש:                        לא, אני לא שואל על מערכת היחסים.
ת:                         יומיומיות.
ש:                        תראה, יעידו פה גם ראובן וגם המהנדס שלו,
ת:                         כן.
ש:                        לפי מיטב הבנתי מכתב התביעה, הם היו, הם אלה שחשפו את זה שהאוגרי כביסה שאתה הבאת להם לתיקון לא יוצרו ע"י ינאי. ולכן אני שואל אתה אומר לא היה ולא נברא, אתה בטוח שכל האירוע הזה לא היה ולא נברא?
ת:                         חד משמעית.
ש:                        כל האירוע הומצא?
ת:                         חד משמעית. בחיים, בחיים, אני אומר את זה עוד פעם, אני יכול להיבדק בפוליגרף,
כב' השופט:           כן, כן. יכול להיות, רגע, חכה.
העד:                     מה? כי אני כל כך בטוח, אין דבר כזה בכלל.
כב' השופט:           רגע, סליחה סליחה,
עו"ד רז:                אתה יכול להפנות אותי לאיזה סעיף זה בבקשה?
כב' השופט:           סליחה, יכול להיות שאתה הבאת להם לתיקון אוגרים שיוצרו על ידי פיליבה מתוך הקבוצה שאז לפי גרסתך ראובן לא יכול היה לייצר את הכמות אז פנית לפיליבה שימשיך את הייצור, לבית חולים בלינסון או מישהו אחר קצב אותך במועדים עד תאריך מסוים, ועל כן השאלה היא האם יכול להיות שאתה הבאת לאורן,
העד:                     ראובן.
כב' השופט:           ראובן, ראובן ינאי, לתקן אוגרים שיוצרו ע"י פיליבה בתקופה הזו?
העד:                     חד משמעית לא, חד משמעית אני אגיד גם למה. אני יודע להגיד גם למה.
כב' השופט:           כן?
העד:                     אני יודע למי מכרתי כל אוגר, לאיזה בית חולים, מאיזה סוג, ממה. אני בסך הכל העסקאות שהיה עם פיליבה אמרתי זה בגלל הסוף שנה,
כב' השופט:           כן אמרת.
העד:                     זה אמיתי. ראובן לא עמד בייצור שלו, לא קיבל כזו מסה בחיים.
כב' השופט:           לא, אבל לתקן הוא מדבר.
העד:                     לתקן בחיים לא הבאתי לו עם נהג שום אוגר שלא שייך אליו.
עו"ד טולדנו:         לא עם נהג, אתה בעצמך הבאת לו.
העד:                     גם בוא אני יאמר לך יותר מזה, אנחנו הגענו למצב עם האוגרים, אחרי שעשיתי את השיפורים גם עם ראובן, עשינו שיפורים שהאוגר הזה כמעט אפס תקלות. אפס תקלות האוגר הזה.
כב' השופט:           טוב, אוקי.
עו"ד רז:                אין שונות בין הגרסאות, הוא רק חולק על הטענה שהאוגר הזה יוצר על ידי מישהו אחר, מה שטען המהנדס.
כב' השופט:           נכון.
עו"ד רז:                הוא אומר הבאתי אוגרים לתיקון.
עו"ד טולדנו:         רגע, סליחה, אוגרי כביסה שיוצרו ע"י ינאי קרה שהחזרת להם מדי פעם לתיקון? זו השאלה. או שאף פעם לא קרה דבר כזה?
העד:                     אני עניתי ואני אענה שוב.
עו"ד טולדנו:         כן?
ת:                         ב-2007 שהתחלתי לייצר עוד פעם עם ינאי את האוגרי כביסה,
ש:                        כן?
ת:                         היו לנו ריקושטים, זה גם כתוב. ביקשתי ממנו לעשות תיקונים, לאחר מכן עשינו את האוגר כביסה מגלוון. הוא היה עושה לי אומים שכתוב פה הם היו מתפרקים אצל הלקוחות, אז הייתי צריך לשים אום ניילון, נכון בהתחלה החזרנו כדי להגיע למוצר מוגמר אבל בשנת 2009 זה כבר היה רולס רויס, כמעט אפס תקלות אדוני, אתה יכול ללכת לבתי חולים ולראות אותם עובדים יפה מאוד.
ש:                        אז לא, אז ב-2009 ו-2010 לא היו מקרים שהבאת לו אוגרי כביסה לתקן?
ת:                         לראובן לא.
ש:                        גם לא של ינאי?
ת:                         כלום.
ש:                        לא של ינאי ולא של פיליבה?
ת:                         כלום, אני אסביר לך מה הסיבה. האוגרים האלה דורשים הובלה לראובן, זה לקחת את זה מבית החולים, כן? אתה יכול להסתכל זה לא משנה, צריך לקחת מבית החולים ולהביא לראובן לסדנה שלו לתיקון ולהחזיר חזרה. אני כדי לחסוך את זה, אני איש טכני, אני טכנאי מכונות, אני בוגר בי"ס מקצועי אמרתי בבית ספר לעיצוב תעשייתי בחולון, במכון האקדמי, אני קצת מהעניין. דברים כאלה או שאני הייתי מתקן או שהעובד שלי הייתי נותן לו חלקי חילוף, אם זה ברגים שהתפרקו, זה הדברים הקטנים שהיו קורים באוגר. אם היו מכסים נשברים הייתי בכלל זה לא, ראובן מפיליבה מייצר, אני הייתי צריך להביא לו את המכסים דרך אגב, אם הוא היצרן למה הוא לא סיפק לי מכסים דרך אגב, ראובן? הוא טוען שהוא פיתח את האוגר, נכון?
כב' השופט:           טוב, הלאה.
ת:                         אני הבאתי את המכסים. דרך אגב כב' השופט הוא לא יודע לייצר אותם. זה תבניות שלי, הכל שלי. אני הבאתי לו כדי ש, אבל לא משנה, אז אם היו מכסים מתקלקלים ונשברים זה כן הדבר הרגיש ביותר באוגר, הייתי הולך לתקן אותם.
כב' השופט:           כן מה עוד? מה עוד?
ש:                        למה תבעת את הנתבעת 2? מה היא קשורה לתיק בוא תסביר לי?
ת:                         עוד פעם מה השאלה?
ש:                        הנתבעת 2 חברת לינת נובל.
ת:                         למה תבעתי אותה?
ש:                        היא חתומה מולך על הסכם סודיות?
ת:                         זה העורך דין שלי,
ש:                        רגע שניה אני שואל,
עו"ד רז:                הוא נתן לך תשובה נפלאה. תשובה נפלאה.
ת:                         העורך דין שלי.
ש:                        האם נכון שלינת נובל לא חתומה מולך על הסכם סודיות, נכון?
ת:                         נכון.
ש:                        נכון.
ת:                         אבל היא שותפה.
ש:                        מה?
ת:                         היא שותפה.
ש:                        במה היא שותפה?
ת:                         באותה עבירה כמו ינאי.
ש:                        יש לי שאלה, יש לך טענה שהיא ידעה על הסודיות?
ת:                         חד משמעית.
ש:                        איך היא ידעה?
עו"ד רז:                מקריות מופלאה.
ש:                        סליחה, אני מבקש לא להפריע.
ת:                         קודם כל את ראובן ינאי כולם הכירו בשוק, אני גם לא הסתרתי את זה. אחרי שהיה לי את הסכם הסודיות עם ראובן ינאי אפילו למר לינת בשיחות איתו הוא התקשר אליי,
ש:                        כן?
ת:                         כן כן למה אתה מופתע כל כך? גם את זה אני יכול אמרתי לך בפוליגרף.
כב' השופט:           טוב הלאה.
ת:                         הייתי יושב איתו במשרד אצלו דרך אגב, היה אומר לי דורון האוגר שלך מילים של לינת, של אייל, איזה אוגר נפלא עשית, איזה יפה, אבל איך אתה מוכר אותו במחירים כאלה גבוהים? הוא ידע שאני מייצר אצל ינאי, הוא גם ידע על הפרויקט, על המכרז בתל השומר, את האוגר כביסה, לפני,
ש:                        אתה,
ת:                         רגע, למה הם יצאו במכרז? אני אסביר לך למה. יש שם קשרים שאני לא רוצה להיכנס אליהם,
ש:                        לא, אבל זו לא הייתה השאלה שלי. אדוני,
ת:                         רגע, רצית שאני אענה לך.
ש:                        לא לא לא, אני שואל אותך,
ת:                         אה, כבר לא?
ש:                        אני שואל שאלה נקודתית.
ת:                         בבקשה.
ש:                        אתה שוחחת מספר פעמים טלפונית עם אייל המנהל של לינת נובל?
ת:                         לא רק בטלפון, הייתי יושב איתו במשרד.
ש:                        רגע, אני שואל כן או לא?
(מדברים ביחד)
עו"ד רז:                מתי רק תגיד לו? אותי כבר בלבלת.
עו"ד טולדנו:         רגע, סליחה, אל תפריע לי בבקשה.
עו"ד רז:                מתי? מתי אתה שואל?
כב' השופט:           תראה, זו שאלה שהיא קצת מיותרת. תראה, הוא בא ואומר כך, אתם היום מייצרים את האוגרים שלי, זאת אומרת לא שלי,
עו"ד רז:                פרי פיתוחי.
כב' השופט:           זאת אומרת מוכרים, לא מייצרים, אלא מוכרים. נכון? כשאתם קונים את זה מראובן. אוקי? עכשיו הוא אומר כך, למה אתם בפנים? הוא אומר שני דברים: א', בכדי שאני יוכל לתבוע את ראובן, אני צריך לקבל מכם חשבונות כמה מכרתם מהדברים האלה אחרת אני לא יודע איך לתבוע את ראובן על הדבר הזה. הדבר השני אני גם רוצה שאתם תפסיקו לייצר את זה אצל ראובן כי זה שלי. אתם קיבלתם את זה מראובן. ראובן לא יכול היה,
עו"ד טולדנו:         אני לא שואל בהיבט הזה אדוני, אני שואל לגבי הטענה שלו,
כב' השופט:           זו הטענה שלו.
עו"ד טולדנו:         על הפרת סוד מסחרי, הסכם סודיות.
כב' השופט:           טוב, אוקי.
עו"ד טולדנו:         השאלה שלי כשאתה אומר שאתה,
כב' השופט:           כך כתוב בכתב התביעה.
עו"ד רז:                אם הוא יגיד לך לא יודע אז מה? תימחק התביעה? נו, זה שאלות מיותרות.
כב' השופט:           סליחה, הוא לא משפטן, הוא הלך לעורך הדין שלו.
עו"ד טולדנו:         אתה שוחחת עם אייל,
העד:                     לא רק על זה, היינו משוחחים על הרבה דברים, כן?
ש:                        אתה שוחחת עם מנהל הנתבעת 2,
ת:                         כן.
ש:                        לטענתך מספר רב של פעמים. נכון? אז למה לא צירפת הקלטות שלו?
ת:                         כי לא הקלטתי אותו, לא חשבתי שהוא יעתיק אותי.
עו"ד רז:                אתה שואל משהו והוא עונה לך על משהו אחר בכלל.
העד:                     מה נראה לך שאני הולך עם רקורד ומקליט כל אחד שמדבר איתי?
כב' השופט:           סליחה, סליחה,
עו"ד טולדנו:         תראה, אתה הקלטת,
כב' השופט:           טוב הוא לא הקליט אותו. השאלה הבאה.
עו"ד רז:                לא, הוא גם עונה לו על משהו אחר ממה שהוא שואל, הוא לא מבין אותו.
כב' השופט:           סליחה. טוב, תודה רבה. אנחנו נצא עכשיו להפסקה. אפשר לסגור.
 
לאחר הפסקה:
כב' השופט:           מה שמך?
העד:                     אמנון דבורקין.
 
העד, מר אמנון דבורקין, מוזהר לומר את האמת, משיב בחקירה ראשית לעו"ד אסף רז:
ש:                        תספר לנו בבקשה על מה שהיה בינך ובין דורון מאור בכל מה שקשור לפיתוח  אוגר הכביסה, לרבות מאמצים והפעולות שעשיתם בקשר עם כך ואפשר ככל שאתה יכול תציין זמנים ותאריכים בסדר? בבקשה.
ת:                         תאריכים מדויקים אני לא זוכר.
ש:                        מה שאתה זוכר.
ת:                         תקופות פחות או יותר,
ש:                        תתחיל מהרגע שהוא פנה אליך ותספר לנו את השתלשלות העניינים אם צריך אני אחדד.
ת:                         אוקי. אז קודם כל הפניה הייתה,
ש:                        תציג את עצמך.
ת:                         אה. אוקי. לי קוראים אמנון דבורקין, אני בעצם,
עו"ד טולדנו:         יש תצהיר.
עו"ד רז:                העד הגיש תצהיר, אני מציין. הוא יציין בקצרה מה שצריך וייחקר הוא לא מעיד
                            עדות ראשית בתיק.
כב' השופט:           אין תצהירים בתיק הזה.
עו"ד טולדנו:          יש לו תצהיר שלו?
כב' השופט:           אני לא נתתי הודעה על תצהירי עדות ראשית.
עו"ד רז:                לא היה תצהיר, היה תצהיר שניתן כתמיכה לתשובה.
כב' השופט:           אבל לא מעניין אותי.
עו"ד רז:                לא, לא שיעיד בעדות ראשית בסדר.
העד:                     שאני אבין איפה אני עומד.
עו"ד רז:                לא, הגשת בעבר שאר העדים לא הגישו תצהירים, זה בסדר, זה עניין פרוצדורלי בוא נתעלם מהעובדה שהגשת בעבר תצהיר.
כב' השופט:           בוא ספר לי.
העד:                     אוקי. בסדר. אני פנה אליי קרוב משפחה שהוא עוסק בתחום של כל מיני, הוא מייצר כל מיני מוצרים והוא אמר לי שיש מוצר שבחור פנה אליו ושהוא עובד עליו כמה זמן והוא לא מצליח לפתור את הבעיות של המוצר הזה, לפתח אותו ואם אני מוכן לקחת את העניין הזה, אמרתי לו תביא ונראה. וזה היה אם אני זוכר טוב מתי שהוא באמצע 2006,
כב' השופט:           מי אתה ומה אתה?
העד:                     אני אספר. לי הייתה מסגריה, של אבא שלי יותר נכון אבל אני עבדתי בעסק הזה, אנחנו בנינו כל מיני מוצרים סטנדרטים לא דברים, לא פיתוחים מיוחדים. אבל כיוון שיש לי ואני גם לא מהנדס ולא הנדסאי ויש לי גישה טכנית לכל מיני דברים ואני בניתי כל מיני כלים ומוצרים שלבד עשיתי אותם, הוא אמר לי שמע אתה יצירתי ואולי תצליח למצוא פתרון לעניין. ואז אחרי כמה זמן נפגשתי עם דורון מאור ובעצם הבחור דבר ראשון שהוא עשה קודם כל הוא אומר "יש לי פה פטנט, אני רוצה שתחתום על הסכם". אמרתי לו בסדר אין לי שום בעיה. חתמתי על הסכם סודיות שאני לא יכול להעביר לאף אחד ולא לתת לאף אחד וכו' וכו' וכו'. אמרתי אני אנסה. ובעצם הוא בא עם איזה שהוא רעיון יחסית די מוגמר אבל בעייתי, בעייתי בגלל הדרישות שהיו לו ואנחנו התחלנו לעבוד על זה, התחלנו לעשות סקיצות והתחלנו לעשות הרבה מאוד ניסיונות של ניסוי ותהייה על הדבר הזה, ואחרי כמה חודשים, די הרבה עבודה שהשקענו בזה לא מעט שעות יצא איזה שהוא מוצר אב טיפוס נקרא לזה ככה ועם האב טיפוס הזה בעצם דורון לקח אותו והתחיל להסתובב בכל מיני בתי חולים וקיבל כל מיני הערות ובקשות מהלקוחות שלו כדי שזה יתאים להם. ועם זה הוא היה בא כל פעם אליי ואומר לי תעשה לי ככה, תעשה לי ככה, וכל פעם בעצם עשינו תוספות, שינויים נקרא לזה ככה. ובעצם המהות של הסיפור הזה הייתה בעצם שני דברים, אולי שתי נקודות חשובות, אחת בעצם זה הפתיחה של המוצר הזה איך הוא נפתח ומה קורה בזמן שהוא נפתח והדבר השני זה שהוא יהיה שהמכסה שלו לא יהיה שהוא יהיה טוב, מה זה טוב שהמכסים הקיימים זה מפיברגלס והם נשברים או מפלסטיק היו נשברו, ואז ניסינו לחפש איזה שהוא מכסה שהוא יכול להתאים ולא ישבר כל הזמן, אבל זה לא רק שהוא לא יישבר, שהוא לא יהיה כבד מדי כי אם הוא נופל על היד שהוא לא יפצע את מי שמחזיק, אם מחזיקים את הידיים ושהוא גם יהיה עמיד מאוד להרבה מאוד מכות, כי בסך הכל פח אשפה.  זה מוצר שהוא אלים, נותנים מכות, מרימים, והנקודה הייתה בעצם למצוא את הזווית פתיחה של המוצר הזה, להגיע למצב, יש לו בעצם שתי דריכות, דריכה אחת שמרימה אותו למעלה מעמידה אותו ודריכה שניה בעצם הוא נסגר, עכשיו אפשר לתת דריכה חזקה מאוד ואז הוא נפתח לזווית שאחרי זה אתה חייב להוריד אותו ידנית כי אם רוצים להחליף את השק, את הסל, לא רוצים החזיק את הדוושה אז אפשר בעצם לעשות, וזה בעצם הדבר שעבדנו עליו המון המון זמן,  זאת אומרת הרבה מאוד שעות עבודה השקענו בזה גם חומרים שעשינו הרבה ואז הגעתי לשלב מסויים שאז אמרתי לדורון תשמע אני מרים את הידיים זאת אומרת קשה לי נורא אני השקעתי פה ים של שעות והמון חומר על ניסוי ותהייה וזה המון כסף וכבר אין לי, אני עשיתי חלקית במין טובה כזאתי כי הקרוב שלי ביקש שאני יעזור לו, אמר לי בחור בתחילת דרכו, אין לו כסף, אז תעזור לו, אני קיבוצניק, נחמד, נחמד, ניסיתי לעשות כמה שאני יכול עד שאיפה שהוא זה התחיל לעלות סכומים לא קטנים, לא חישבתי את הכל בגלל שזה עסק שעובד אז תוך כדי גם השקענו לא מעט שעות בפיתוח של הדבר הזה וזה היה מוצר מבחינתנו איזה שהוא, נכנסנו לאמביציה כבר לדבר הזה, זה כבר היה משהו שאתה יודע, אתה רוצה לעמוד בו ולהצליח. זהו. בגדול אני אומר עוד פעם, יש המון השקעה של מחשבה, כמה שזה נראה פשוט, צריכה להיות זוויות מיוחדות, קורלציה בין הדוושה עצמה לבין שני הדברים שנראים נורא פשוטים לכאורה, אבל עובדה בהתחלה אני אמרתי לו נלך לחפש מקומות אחרים אולי יש משהו דומה ולא נשבור את הראש. לא מצאנו. לא מצאנו שום דבר שהוא כזה, מצאנו כל מיני דברים, פטנטים לא חסרים בשוק, פח אשפה בסך הכל. אבל כזה בדיוק עם השיטה הזו, עם הזה, לא היה. את האב, את המוצר המוגמר, פחות או יותר, המודל האחרון שאני הוצאתי זה היה באפריל מאי 2007. יש לי אפילו תמונות מהמסגרייה שזה עומד אצלי במסגרייה מוצר הזה עם תאריכים הכל, במקרה מצאתי את זה השבוע הם ביקשו שאני זה, אז מצאתי את זה בטלפון אצלי.
כב' השופט:          מה אתה רוצה לתת לי את הטלפון שלך?
העד:                    אני יכול להראות, אתה רוצה אותו? אני אתן לך אותו. אבל אני אומר שהקטע הוא
                           פה זה כמה שזה פשוט זה לא פשוט.
כב' השופט:           אוקי.
העד:                     בעצם, זהו, זה בגדול מה שאני יכול לספר על הדבר הזה.
כב' השופט:           טוב.
עו"ד רז:                אני רק שתי שאלות קצרות בבקשה, אפילו רק אחת, תיארת בעיות שנתקלתם בהם במהלך האבולוציה של פיתוח המוצר, קצת תרחיב     לנו בבקשה באיזה בעיות נתקלתם, מה עשיתם?
ת:                         תראה, קודם כל בהתחלה מה שבנינו זה היה משהו שלא הצלחנו למצוא בשום אופן את הזוויות שזה לא ייפול, או שזה נפל אחורה, או שזה נפתח מזווית ואז היינו עוזבים וזה היה נופל למטה, כל הקטע זה היה למצוא את הנקודה שזה ידע לעמוד במקום שאנחנו רוצים אותו בעצם ויש תיאום בין הזרועות עצמן לבין הדוושה, יש גם זווית מיוחדת לדוושה עצמה וגם הזרועות שעשינו, אני לא יודע כמה, אין לי הרבה תמונות אבל התחלנו מכל מיני עשרות של זרועות כאלה ואחרות מאחורה ובצדדים וכל מיני דברים ונתקלנו בזה שהזרועות היו נתקלות בברזל עצמו במסגרת,
כב' השופט:           טוב, אני לא חשוב לי כרגע להיכנס לפרטים האלה. אתה באיזה שהוא שלב יצרת בעצמך את ה?
העד:                     סדרתית?
כב' השופט:           כן.
העד:                     לא. אני לא יצרתי סדרתית גמרנו בעצם את המוצר, מה שכן עוד מילה אחת, יש פה גם פיתוח של משהו שהשקענו בו זה שבעצם המוצר, מה שאצלי היה הוא יחידה של נניח 40 ס"מ או חמישים ובינינו אפשרות על אותו מנגנון אפשר לעשות פח לפי הזמנה מבחינת רוחב שלו, גודל שלו, שגם זו הייתה עבודה בפני עצמה למצוא מנגנון אחיד שיתאים לגדלים שונים.
כב' השופט:           הבנתי.
העד:                     אז גם פה היה איזה שהוא לא מעט השקעה בקטע הזה.
עו"ד רז:                אשאל עוד שאלה קצרה לסיכום בבקשה, אחת הטענות המרכזיות של הנתבעים לפחות כמו שאני מבין אותה,
עו"ד נועם ועו"ד טולדנו: אנחנו מתנגדים.
כב' השופט:           רגע, רגע רגע,
עו"ד בן חורין:       לא לא סליחה, זו חקירה ראשית לא חקירה  נגדית.
כב' השופט:           מה אתה רוצה לשאול?
עו"ד רז:                אולי תיתן לי את הכבוד המינימלי רק לסיים את השאלה,
כב' השופט:           סליחה, סליחה,
עו"ד רז:                אני לא מצליח להבין את זה. אני לא סיימתי אפילו את השאלה.
עו"ד טולדנו:         זו פתיחה לא טובה.
כב' השופט:           סליחה, מותר לך להציג את הטענות של הנתבעים למרות שהם לא מעוניינים בכך.
עו"ד רז:                אני אנסח את זה מחדש להנחת דעתם של חבריי.
כב' השופט:           כן, אבל מותר לך זה בסדר.
עו"ד רז:                אני חושב שזה לא, תנו לבן אדם לסיים לפחות את השאלה אולי אין התנגדות.
כב' השופט:           סליחה, סליחה,
עו"ד רז:                מה יש לך לומר על הטענה שליצר את האוגר הזה זה עניין של מה בכך, שכל אחד יכול?
ת:                         אם מעתיקים את זה, אין בעיה.
ש:                        לא, אבל בהנחה שלא,
ת:                         לפתח את זה, זהב פיתוח מוצר לכל דבר, וזה המון, אני יכול להגיד כבר אם אתה שואל אותי את השאלה הזו, התייעצנו גם, אני התייעצתי עם מהנדס שעוסק בדברים האלה, נעזרתי קצת גם בו והוא אמר לי בהחלט כמה שזה פשוט, איך הוא אמר לי את זה אז? הדבר החכם זה הדבר הפשוט ובעצם יש פה בהחלט לא מעט הרבה ניסוי ותהייה וגם חישובים שעשינו וכל מיני דברים מסביב שכרוך בזה.
 
העד משיב בחקירה נגדית לעו"ד טולדנו:
ש:                        נכון שההתקשרות הייתה בין דורון אחוזית, לבין החברה שאתה עבדת בה, חברת ח.א. מ.א.ל יזום ניהול וביצוע פרויקטים בע"מ?
ת:                         אכן.
ש:                        נכון?
ת:                         כן.
ש:                        זאת אומרת לא הייתה התקשרות אישית מולך?
ת:                         לא. לא אישית. מול חברה.
ש:                        לא. וככל שנעשה תשלום, ככל ודורון שילם כסף הוא שילם לחברה ולא לך באופן אישי, נכון?
ת:                         אוקי.
ש:                        אוקי או נכון?
ת:                         כן, כן.
ש:                        נכון. ערכתם הסכם בכתב ביניכם? לא הסכם סודיות, הסכם שמבסס התקשרות ביניכם?
ת:                         לא היה הסכם התקשרות, היה הסכם סודיות על הפיתוח.
ש:                        כן, על איזה בסיס היה אמור להתבצע התשלום, אתה אומר השקענו הרבה שעות, השקעת מטעם החברה,
ת:                         אוקי.
ש:                        על איזה בסיס, לפי שעות עבודה שלך, שהחברה משקיעה? תסביר לנו את הנושא הזה.
ת:                         לא היה פה, אני יכול להגיד לך,
ש:                        היה רישום של שעות?
ת:                         לא. לא היה רישום של שעות ולא עבדנו על בסיס,
ש:                        וולונטרי?
ת:                         זה לא וולונטרי כי הוא שילם קצת כסף על זה.
ש:                        מה זה הקצת הזה?
ת:                         אלפי שקלים, אבל לא, אני אומר עוד פעם לא היה שום פרופורציה בין הזמן שהשקענו והחומרים,
ש:                        הוא שילם לחברה?
ת:                         סליחה?
ש:                        לחברה.
עו"ד רז:                אבל תן לו לענות.
ת:                         אני מדבר על החברה.
עו"ד טולדנו:         אני אחדד את השאלה, רגע, לא להפריע לי.
ת:                         אני לצורך העניין מייצג את החברה ולכן אני מדבר על,
ש:                        אתה גם עכשיו מייצג את החברה?
ת:                         סליחה?
ש:                        אתה גם עכשיו מייצג את החברה?
ת:                         החברה לא קיימת יותר, החברה היא מתה.
ש:                        אתה הגשת תצהיר.
ת:                         כן.
ש:                        בתיק, בתמיכה לתגובה שהוגשה מטעמם. התצהיר מיום 11.6.13 ואתה כתבת בתצהיר שאתה מצהיר בשם החברה בסעיף 1 שהייתה בניהול שלך.
ת:                         זוכר את זה.
ש:                        זאת אומרת אני מניח שב-11.6.13 אתה בעצם הגשת תצהיר מטעם החברה נכון?
ת:                         אה, אה,
ש:                        נכון?
ת:                         כן.
ש:                        נכון. יופי. עכשיו אני אומר לך שמבדיקה שאני עשיתי אתה הגשת תביעה נגד החברה בבית הדין לעבודה.
ת:                         נכון. כי הייתי שכיר.
ש:                        ולפי התביעה שאתה הגשת, אתה פוטרת מהחברה ב-2008,
ת:                         אה, אה,
ש:                        נכון?
ת:                         נכון. סוף 2007.
ש:                        והשאלה שאני שואל אותך, אתה גם כתבת שם בתביעה שלך שאתה לא קיבלת שכר עבודה מהחברה במשך שנתיים ימים בשנים,
עו"ד בן חורין:       מה זה רלוונטי סליחה?
עו"ד טולדנו:         רגע, שניה, שניה.
עו"ד בן חורין:       תיכף נבין.
כב' השופט:           תיכף תשמע את השאלה. אל תשיב עוד כרגע,
עו"ד טולדנו:         השאלה שלי היא, אם אתה פוטרת על ידי החברה ב-2007,
כב' השופט:           אל תשיב.
עו"ד טולדנו:         לא להשיב?
כב' השופט:           בינתיים הוא עוד לא השיב.
עו"ד בן חורין:       עוד לא הייתה שאלה.
עו"ד טולדנו:         אה, השאלה שלי אם פוטרת על ידי החברה ב-2007 איך אתה מגיש תצהיר ב-2013 ואתה טוען שהתצהיר שלך הוא מטעם החברה שממנה פוטרת ב-2007?
כב' השופט:           אתה לא חייב להשיב.
עו"ד טולדנו:         לא חייב להשיב אדוני? מדוע לא חייב להשיב?
כב' השופט:           הלאה שאלה הבאה. היא איננה רלוונטית. הלאה. שאלה הבאה.
עו"ד טולדנו:         אבל אדוני הוא מגיש תצהיר מטעם חברה שלא קיימת.
כב' השופט:           שאלה הבאה. השאלה הבאה.
עו"ד טולדנו:         אבל אני לא מבין למה הוא לא חייב להשיב.
כב' השופט:           משום שהוא מגיש את תצהיר שלו על התקופה שהוא עדיין היה בתוך החברה.
עו"ד רז:                ועל המעשים שלו בחברה יתר על כן.
כב' השופט:           ברור. ברור.
עו"ד טולדנו:         אבל הוא כותב שזה מטעם החברה אדוני.
כב' השופט:           בוא, בוא, נתקדם הלאה. זה בכלל לא רלוונטי.
עו"ד טולדנו:         אוקי. אתה לא קיבלת שכר שנתיים מהחברה גם בזמן הרלוונטי?
כב' השופט:           אל תענה. לא רלוונטי. אל תענה.
עו"ד טולדנו:         אוקי אתה חתמת על הסכם סודיות אני מציג לך את ההסכם, מי ערך את הסכם הסודיות? אתה או דורון?
ת:                         דורון.
ש:                        דורון. לפי הסכם הסודיות ההתחייבות שלך על שמירת הסודיות הייתה לשלוש שנים.
ת:                         אוקי.
ש:                        מיום החתימה על המסמך או מיום סיום קשר בינך לבינו?
ת:                         אוקי.
ש:                        מתי הסתיים הקשר ביניכם?
ת:                         הוא פנה אליי שהוא רוצה להתחיל לייצר כמות גדולה של מוצרים מהדבר הזה ואני אמרתי לו שאני לא בנוי לזה ואז נפרדנו כידידים.
ש:                        שזה בתאריך?
ת:                         סליחה?
ש:                        באיזה תאריך זה היה?
ת:                         זה היה אם אני זוכר טוב באמצע 2007 משהו כזה.
ש:                        שכבר הסתיים הקשר ביניכם?
ת:                         סליחה?
ש:                        הסתיים הקשר ביניכם, אז בעצם לפי מה שאתה אומר לי לפי הסכם הסודיות הזה באמצע 2010 כבר אין סודיות.
ת:                         ב-2007 אתה מתכוון.
ש:                        לא, מיום שזה הסתיים הקשר ביניכם.
ת:                         אה, מבחינת הזה, יכול להיות. אם זה מה שכתוב אז כתוב.
ש:                        אז אין ביניכם סודיות?
ת:                         אוקי.
ש:                        עכשיו, אתה מציין בסעיף 9 לתצהיר שאתה הגשת שהצלחת לאתר חשבונית עסקה. נכון?
ת:                         אוקי.
ש:                        איפה היא?
ת:                         מה זה איפה היא?
ש:                        איפה החשבונית עסקה? אתה, אתה כתבת בסעיף,
ת:                         רגע בסדר אני אסתכל,
ש:                        אני אקריא לך, כל שנותר מסמך אחד על הזמנת חומר גלם,
עו"ד רז:                אתה לא מקשיב למה שהוא אומר, הוא אמר לך שלפני שבוע הוא מצא עוד חומר. תקשיב למה שהוא אומר לפני שאתה שואל שאלות.
עו"ד טולדנו:         זה משהו מתוזמן?
כב' השופט:           סליחה, סליחה, סליחה, כן. מה זה רלוונטי אליי? סליחה, סתם בשביל לשאול, מה זה רלוונטי, מה זה רלוונטי לתביעות המונחות בפניי?
עו"ד אז:               זה צריך לשאול אותו.
כב' השופט:           לא, אני שואל אותו.
ע"ד טולדנו:           הוא העיד שהוא קיבל כסף.
כב' השופט:           סליחה, מה זה רלוונטי לזה שמונח בפני? מה זה רלוונטי.
עו"ד טולדנו:         אדוני אני אסביר.
כב' השופט:           כן.
עו"ד טולדנו:         חד גיסא, התובעת טוענת שהושקע מאות שעות בפיתוח מוצר.
כב' השופט:           כן.
עו"ד טולדנו:         מאידך גיסא הנתבעת 1 טוענת את הטענה שהמוצר הזה בכלל לא פותח על ידה אלא על ידי מהנדס מטעמה שעוד צפוי להעיד. לכן יש לדעתי מקום לחקור את ההתנהלות פה אדוני. יש פה טענה למאות שעות עבודה של מחקר ופיתוח והשקעות ואדוני אמר את זה לפני,
כב' השופט:           אז מה אתה רוצה להגיד?
עו"ד טולדנו:         שהוא לא מייחס חשיבות ל-,
כב' השופט:           אז מה אתה רוצה להגיד, רגע, רגע,
עו"ד טולדנו:         אני טוען שלא פותח דבר. הטענה שהוא בא עם שקית, הנתבעת 1 טוענת,
כב' השופט:           זאת אומרת גרסתך היא גרסתך היא שמר דבורקין לא עסק בכלל בנושא הזה?
עו"ד טולדנו:         כן. כן. הטענה שלי שלא נעשה דבר,
עו"ד בן חורין:       אז שהכל סיפור בדוי? לא הבנתי.
עו"ד טולדנו:         זו הטענה אדוני, לא פותח דבר, לא נעשה דבר. לא מגובה בדבר.
כב' השופט:           הבנתי. הבנתי.
עו"ד טולדנו:         אין תאריכים, אין שעות, אין כלום.
כב' השופט:           הבנתי. הבנתי.
עו"ד טולדנו:         זו הטענה.
כב' השופט:           הבנתי. אם כך אתה רוצה להראות את הזה בתוך המחשב, בתוך המחשב שלך ואז נראה כי זה מאוד מאוד חשוב, כי אם יתברר שזה לא נכון מה שאתה אומר, אז טענת ההגנה שלכם נפלה כמו, קרסה כמו מגדל קלפים.
עו"ד טולדנו:         זו לא טענת הגנה שלי אדוני.
כב' השופט:           כמו טענה,
עו"ד טולדנו:         אדוני הטענה של נתבעת 1,
כב' השופט:           אתה גם קשור לטענת ההגנה של הנתבעת 1 נפלה כמו מגדל,
העד:                     יש לך פה תאריך שזה צולם תלך לרוחב יש את התמונות של האוגר הזה במסגרייה שלנו.
כב' השופט:           כן, תכתבי ככה, אה, יש לי בקשה לאחר מכן,
עו"ד ניר:               אנחנו נגיש את זה.
כב' השופט:           תגישו את זה, תדפיסו את הזה, בסדר?
עו"ד ניר:               גם נגיש את זה באמצעות העד.
כב' השופט:           אוקי.
עו"ד טולדנו:         אז יש לי שאלה בנושא.
כב' השופט:           לא, לא. לא, עכשיו אני מתאר מה אני רואה.
עו"ד טולדנו:         כן אבל מתנגד לה,
כב' השופט:           אתה יכול להתנגד עד מחר, אבל זה הבקשה שלי, אתה לא יכול להתנגד לבקשה שלי.
עו"ד טולדנו:         לא, אבל גם אם זו בקשה של בית המשפט אני יכול להעלות.
עו"ד בן חורין:       אתה יכול לערער עליה.
עו"ד טולדנו:         ובית המשפט ייתן הכרעה.
כב' השופט:           טוב. אוקי.
עו"ד טולדנו:         אני יכול רגע להתנגד?
כב' השופט:           כן. בבקשה.
עו"ד טולדנו::        בית משפט מכובד זה נתן החלטה שכל צד צריך להגיש תיק מוצגים וכל מסמך שלא צורף אלא ברשות בית המשפט. בתיק דנן הוגש תצהיר מטעם אותו עד שכבר בתצהיר עצמו הוא כותב שקיימת לו בסעיף 9 חשבונית עסקה שהוא איתר, כלומר מזה אנחנו למדים שלא היה כל קושי לצרף את אותו מוצג כבר בתאריך שבו נערך התצהיר, דהיינו 11.6.13, ותיק המוצגים הוגש. במקרה דנן לא נטען דבר על ידי התובעת מדוע לא צורף מחייה לדעתי אין מקום לדעתי לצרף מסמך באמצעות פלט טלפון באמצעות פלט טלפון שהצדדים במהלך דיון שמיעת ראיות שלא בדרך המקובלת ולדעתי אין להתייחס לכך בשוויון נפש ולאפשר את הצגת המסמך.
כב' השופט:           החלטה.
עו"ד בן חורין:       רגע אני יכול גם להגיד משהו?
כב' השופט:           כן. אתה גם יכול לומר.
עו"ד בן חורין:       אני חושב, אני מצטרף לדברי חברי, אני רוצה לומר שאם אני הבנתי נכון על פי מה שדובר שלא על החשבונות אלא על תמונה אחרת,
כב' השופט:           תיכף תוכלו לראות.
עו"ד בן חורין:       מה?
כב' השופט:           אתם תיכף תוכלו לראות.
עו"ד בן חורין:       היא הנותנת. האמירה הזו שאתם תיכף תוכל לראות עם כל הכבוד לא מתיישבת עם ההחלטה של בית המשפט הנכבד. בית המשפט הנכבד אמר אמר בצורה מפורשת שיש להגיש תיק מוצגים לפי העדות של האדון הנכבד, המוצג הזה לא התגלה היום לפתע, הוא התגלה לפני שבוע, אז אפשר להגיש בקשה מסודרת ואז היינו רואים במה מדובר והיינו יכולים להתייחס לזה. עכשיו לשלוף את זה מתוך הטלפון זה לזלזל בהחלטה שאדוני נתן.
כב' השופט:           אתה הראית להם את זה קודם?
העד:                     לא, לא. אני ישבתי במקרה בחוץ עם האישה של דורון ודיברנו על כל מיני דברים ורציתי להראות לה תמונות של הבנים שלי, ושיחקתי עם הטלפון וראיתי ואמרתי לה, הנה יש פה תמונות, זה מה שהיה.
כב' השופט:           החלטה:
החלטה
 אני דוחה את ההתנגדות, אחת הטענות שהוטחו כלפי העד שכל מה שהוא אמר והעיד עד כה ולא ולא היה, שכן העד העיד על השעות שהשקיע, על העבודה שנעשתה במסגרייה שבו הוא עבד, על הפיתוח שנעשה וכו', וכו'. דא עקא בפתח חקירתו הנגדית נשאל העד שאלות הנוגעות על כך וכאשר ניסיתי לבדוק מה מהות השאלות, הסביר ב"כ הנתבעת 2 שהמטרה היא להוכיח שלא נעשה שום דבר על ידי העד, וכל מה שנעשה נעשה על ידי המהנדסים, המהנדס של הנתבעת, שעבד עם הנתבעת 1. במצב עובדתי זה ברור שיש לאפשר לעד להוכיח שלא כך הם פני הדברים כאשר מטיחים בפניו את טענות שמן הראוי היה שלא יוטחו כלל כלפיו. מזלו של העד עימו והוא יכול גם להוכיח בצורה ברורה את אשר הוא העיד בפני בית המשפט וזאת באמצעות צילום שהוא מצא באקראי כפי שהעיד במכשיר הנייד שהוא מחזיק בידו. כאשר מדובר כפי שהוצג בפני בתמונות שצולמו בשנת 2007 כאשר התאריך גם מופיע כך בשנת 2007. אי אפשר היה גם להציג את זה בתיק המוצגים קודם לכן משום שכפי ששמעתי העד מצא את זה באקראי רק עתה, אוסיף ואומר שגם אם הוא היה מביא את זה קודם בפני התובעת לא הייתי מונע מהעד להציג את זה עתה בבית המשפט כאשר מטיחים בפניו טענות כל כך לא מבוססות. אשר על כן, אני דוחה את ההתנגדות ומאפשר לעד להציג את התמונות כאשר לאחר הישיבה יופקו התמונות האלו באמצעות ב"כ התובעת ויוגשו לבית המשפט.
 
            ניתנה והודעה היום 21 מרץ 2016 במעמד הצדדים.
                                                                                                ___________________
                                                                                                יהודה פרגו, שופט בכיר
כב' השופט:           זה פשוט נסגר לי בטרם סיימתי.
עו"ד רז:                נוגעים פעמיים.
עו"ד בן חורין:       אנחנו מבקשים לראות את התמונות אדוני.
כב' השופט:           כן אני אראה ואני אתן לכם גם לראות.
עו"ד בן חורין:       אה בבקשה.
כב' השופט:           עוד לא הספקתי לראות אותם כי קודם נתתי החלטה. אז לא הספקתי לראות אותן.
העד:                     את התאריך ראית?
כב' השופט:           כן, ראיתי.
העד:                     והנה התמונות פה ליד.
כב' השופט:           כן, כן, ראיתי את התאריך אני רק עכשיו מסתכל על התמונות.
העד:                     אתה יכול ללחוץ על התמונה זה יגדיל לך את תרצה.
כב' השופט:           כן, כן.
העד:                     אתה רוצה שאני אגדיל לך אחת?
כב' השופט:           תגדיל ואחר כך כל השאר יוגדלו. אם תגדיל את הראשונה אז כל השאר,
העד:                     בבקשה. הבחורה היפה בצד זו אשתי.
כב' השופט:           תבקש אחר כך את ההקלטה כי אתה בהקלטה שתוכל להוכיח לה, שאמרת בבית המשפט. אתה תראה כשתגיע ההקלטה יופיע שם, בדיוק מה שאתה אמרת. אוקי.? טוב אתם יכולים לבוא לראות. יש גם את התאריך, את התאריך הוא יראה לכם אחר כך.
עו"ד ניר:               מתי צולמו התמונות?
העד:                     באפריל 2007. בוא תראה יש תאריך, אני יכול להראות לך.
עו"ד רז:                לא שואלים עד על משהו שמופיע במסמך.
כב' השופט:           סליחה,
עו"ד טולדנו:         אתה צילמת אותם את התמונות האלה,
העד:                     הנה, הנה, תראה יש פה תמונות, יש תמונות שלא קשורות, הנה, אפריל 2007, לאשתי הייתה אז תאונה.
עו"ד טולדנו:         עם המכשיר טלפון הזה צילמת?
העד:                     לא. מכשיר אחר, אבל זה עובר, התמונות עוברות עם השנים. זה נשמר. אני אראה לך,
עו"ד טולדנו:         מהענן?
העד:                     כן. מגוגל. כן, כן זה עובר.
עו"ד טולדנו:         מתי מצאת את זה?
העד:                     היום עכשיו ישבתי ושיחקתי.
עו"ד טולדנו:         באקראי, נכנסת לענן?
העד:                     לא. נכנסתי לתמונות של הבן שלי להראות לה את התמונות של הבן שלי ושיחקתי, בוא תראה איך זה נראה. התחלתי להראות לה כל מיני תמונות כאן, לפי תאריכים.
כב' השופט:           טוב, אוקי.
עו"ד טולדנו:         יש לי שאלה, בזמנו היה לך שרטוטים?
ת:                         היה סקיצות.
ש:                        סקיצות.
ת:                         כן. היו.
ש:                        איפה הם?
ת:                         המסגרייה הזאתי מה שקרה שאחרי שסגרנו אותה, הבחור שהיה בעל המקום, אנחנו שכרנו את המקום זה לא היה שלנו.
ש:                        החברה. אתה מתכוון.
ת:                         החברה, החברה,
ש:                        אתה לא החברה נכון?
ת:                         אני לא החברה. אבא שלי היה הבעלים של החברה, לא אני. תסתכל ברשם החברות ותראה,
ש:                        אתה תבעת את אבא שלך בבית הדין?
ת:                         אני תבעתי את החברה.
ש:                        את אבא שלך?
ת:                         כן.
ש:                        את אבא שלך. אוקי.
ת:                         כן. כי לא היה לו כסף לשלם, אז תבעתי אותו. תבעתי את החברה לא אותו. אני רואה שזה נורא מעניין אותך, בכל אופן התמונות האלה צולמו ועברו עם השנים, יש לי פה תמונות מ-2003 שמצטברות כל הזמן.
ש:                        כן אבל אני שאלתי,
ת:                         מה שאמרתי פתחתי את הטלפון להראות לה תמונות שלא קשורות ובאקראי ראינו את זה עכשיו.
ש:                        את התמונות שמה, שאתה פיתחת?
ת:                         מה זה אני פיתחתי.
ש:                        התמונות שאתה מציג לי זה תמונות של מה?
ת:                         התמונות האלה מופיעות בתוך ה,
כב' השופט:           הוא שואל אם אתה צילמת אותם?
העד:                     כן אני צילמתי.
עו"ד טולדנו:         לא, לא, זה תמונות של מה, של מוצר שאתה פיתחת?
ת:                         כן.
ש:                        אתה פיתחת ?
ת:                         כן.
ש:                        ותמונות של הסקיצות אין לך נכון?
ת:                         לא. לא צילמתי את זה. 
ש:                        בסעיף 9 אתה אמרת שכן איתרת חשבון עסקה.
ת:                         נו.
ש:                        אז אני שואל אולי בענן שלך במקרה בדפדוף שלך אולי מצאת,
ת:                         לא. אם הייתי מוצא הייתי מראה את הכל.
ש:                        אין לך שום דבר?
ת:                         לא.
ש:                        עכשיו, מי זה הקרוב משפחה שהפנה את דורון אליך?
ת:                         משה שליו קוראים לו.
ש:                        הוא קרוב משפחה שלך?
ת:                         זה לא קרוב, אני צריך להסביר לך, אבא שלו היה מאומץ במשפחה של אבא שלי, זה לא קרבת דם אבל כמו דוד.
ש:                        עכשיו אתה אמרת בעדות שלך בחקירה הראשית שאתה לא הגעת למוצר מוגמר נכון?
ת:                         לא זה מה שאמרתי.
ש:                        אני זוכר, זה מה שאמרת, אני הקשבתי מאוד באוזן, אתה אמרת,
ת:                         הרמנו ידיים.
ש:                        אתה אמרת בחקירה הראשית שלך היום שאתה לא הצלחת להגיע גם אתה למוצר מוגמר.
ת:                         בוא נשמע את ההקלטה, לא אמרתי את זה.
עו"ד טולדנו:         אני מוכן. לא אמרת את זה?
העד:                     לא אמרתי את זה. אמרתי אני יכול לחזור על דבריי. מה שאני אמרתי שבגלל שזה התחיל להיות הרבה הוצאות על הדבר הזה, אמרתי לדורון, שמע אני מרים ידיים, זה ים של הוצאות, אבל בסופו של דבר,
עו"ד טולדנו:         מרים ידיים למה?
עו"ד רז:                תן לו לסיים.
העד:                     יש של הוצאות לפתח את הדבר הזה, אבל בסופו של דבר אחרי שכנועים, ולא סתם גם אמרתי הגענו למוצר מוגמר וכשהוא בא אליי לבקש הוא בא לבקש לייצר כמות גדולה, אמרתי  שהמסגרייה הזו, לא יכולה לעמוד בזה היא לא יכולה לייצר את זה. לכן נפרדנו כידידים, זה מה שאמרתי.
ש:                        חסר לי פה משהו.
ת:                         מה.
ש:                        בשלב שאתה אומר שהרמת ידיים הרמת ידיים כי אמרת שזה עולה לכם הרבה כסף לפתח את זה נכון?
ת:                         נכון.
ש:                        אז מה שמתבקש שאומרים הרמת ידיים שלא היה לזה המשך. נכון?
ת:                         לכן המשכתי ואמרתי.
ש:                        אתה הרמת ידיים והמשכת? תסביר לי.
ת:                         אז אני אגדיר את זה אחרת, יכול להיות שהמונח הרמת ידיים לא היה במקום. אני מתכוון להגיד שזה נהיה כבד עלינו מאוד הדבר הזה בגלל השעות שהשקענו בזה.
ש:                        הפיתוח?
ת:                         הפיתוח.
ש:                        הפיתוח היה כבד?
ת:                         כן. אבל למרות זאת השלמנו אותו. וגם אמרתי במשפט הקודם שלנו, אמרתי במשפט שהגענו למוצר מוגמר, אבל כשדורון דיבר ליצר כמויות גדולות של הדבר הזה אמרתי שאנחנו לא בנויים לזה ולכן נפרדנו כידידים. ואני חוזר על אותם דברים שאמרתי קודם.
ש:                        ואתה המלצת לו על יצרן שיפתח לו?
ת:                         לא. כלום שום דבר. שום דבר.
ש:                        שום דבר?
ת:                         לא. ממש לא.
ש:                        באיזה שנה המסגרייה נסגרה?
ת:                         בסוף 2007.
ש:                        סוף 2007.
ת:                         כן.
ש:                        ומאיזה תאריך עד איזה תאריך למעשה אתה חתום על הסכם סודיות עם דורון?
ת:                         יולי 2006.
ש:                        4.7.2006.
ת:                         אוקי.
ש:                        כשהוא החתים אותך על ההסכם זהב היה תוך כדי הליכי הפיתוח שלך או לפני?
ת:                         בתחילה. לפני.
ש:                        לפני שבכלל התחלת לעבוד?
ת:                         כן.
ש:                        אז מהתאריך הזה?
ת:                         כן.
ש:                        עד איזה תאריך?
ת:                         עבדנו על הדבר הזה?
ש:                        עבדת. מי זה עבדנו, דרך אגב שאתה אומר עבדנו מי זה?
ת:                         החברה. החברה, החברה.
ש:                        מיהם העובדים האורגניים של החברה?
ת:                         מי האורגניים?
ש:                        כן.
ת:                         הייתי אני, והיה איתי עוד בחור שהוא הנדסאי והיו עוד 4 עובדים.
ש:                        היה עוד הנדסאי?
ת:                         כן.
ש:                        מי זה ?
ת:                         הנדסאי בניין, הוא לא עסק ב,
ש:                        הנדסאי בניין,
ת:                         הוא לא עסק, שאלת אותי כללית, אז אני אומר לך. חלק מהעבודות שהיה היו עבודות קונסטרוקציה.
כב' השופט:           הלאה בוא נתקדם. בוא נתקדם.
ש:                        אז עד איזה תאריך עבדת?
ת:                         על המוצר?
ש:                        כן.
ת:                         עד מאי 2007 פחו או יותר.
ש:                        עד מאי 2007?
ת:                         כן.
ש:                        במשך?
ת:                         כמעט שנה.
ש:                        10 חודשים?
ת:                         כן. נכון.
ש:                        ולא זכור לך כמה שולם? אתה עובד שנה על פרויקט,
ת:                         זה לא יושב על הפרויקט. לאט לאט, בוא נשים את הדברים על דיוקם. אתה לא יושב כל היום יום ולילה רק על הפרויקט הזה זה.
כב' השופט:           כן, כן בבקשה.
 
העד משיב בחקירה נגדית לעו"ד בן חורין:
ש:                        אני רוצה להפנות להודעה מטעם התובעת כתוב שם על העדים, שאתה מהנדס יצור, אני מבין שזה לא נכון.
ת:                         לא. ממש לא.
ש:                        עכשיו, אני רוצה להפנות אותך לתצהיר שאתה חתום עליו זאת החתימה שלך?
ת:                         כן.
ש:                        זאת החתימה האופיינית שלך שאתה חותם עליה גם עכשיו?
ת:                         אתה רוצה שאני אחתום לך גם עכשיו?
ש:                        כן. אני מבקש. אם תוכל.
כב' השופט:           לא, לא, אין צורך. זו החתימה שלך?
העד:                     כן.
כב' השופט:           תודה.
עו"ד בן חורין:       עכשיו אני רוצה להפנות אותך למוצג ג' לכתב תשובה לכתב תשובה, שזה הסכם סודיות שנחזה להיות שלך, זאת לא חתימה שלך נכון?
ת:                         זה גם חתימה שלי.
ש:                        אה, אתה פעם חותם ככה,
ת:                         לא, לא פעם, לא פעם, זו חתימה, בשנים האלה, אחרי זה שיניתי את החתימה, כי הייתי צריך לחתום הרבה מאוד, עבדתי בחו"ל ולכן הייתי צריך לשנות את החתימה שלי. זה שלי גם.  זה שלי במפורש.
ש:                        מתי שינית את החתימה שלך?
ת:                         שהתחלתי לעבוד בחול ב-2008.
ש:                        הבנתי.
ת:                         אפשר לראות על הדרכון שלי, יש נדמה לי תמונה של הדרכון שלי,
ש:                        יש לך עיכוב יציאה מן הארץ נכון?
ת:                         נכון. מה זה קשור?
ש:                        חובות במיליונים.
כב' השופט:           סליחה.
עו"ד רז:                נו, באמת. זה מקומם.
כב' השופט:           סליחה, סליחה.
עו"ד בן חורין:       אני לא שאלתי אדוני.
כב' השופט:           זה לא מעניין אותי, עוד דקה אחת עם כל ההערות האלה אני אפסיק את החקירה שלו ואשלח אותו הביתה.
עו"ד בן חורין:       אני לא הערתי לו שום דבר.
כב' השופט:           זה הכל. אני מעיר באופן כללי.
עו"ד בן חורין:       אני מבין.
עד:                       לא, אני חייב להגיב על זה. זה ממש מקומם מה שהוא עשה עכשיו, אני חייב להגיב, אני אגיד לך, אני עסקתי ביצוא של פירות וירקות לרוסיה, הכלכלה ברוסיה קרסה ונשארו לי שם כספים במיליוני שקלים, בסדר? קיבלת תשובה. תודה רבה לך.
ש:                        אני רוצה להפנות אותך לתצהיר שלך שהגשת בתמיכה לתשובה לתשובה, כתוב בסעיף 2 שלקראת סוף 2006 "פנה אלי חבר קרוב" החבר קרוב זה אנחנו למעשה יודעים שזה הקרוב משפחה?
ת:                         הוא לא קרוב משפחה.
כב' השופט:           הוא הסביר מיהו.
העד:                     הסברתי מי זה.
עו"ד בן חורין:       ורק אחר כך פגשת את דורון מאור?
ת:                         נכון. שבוע אחרי זה משהו כזה.
ש:                        מה זה סוף 2006?
ת:                         אני לא זוכר תאריכים מדויקים חבר'ה.
ש:                        לא. אבל אתה נתת,
עו"ד רז:                אל תלחץ אותו, תן לו לענות.
עו"ד בן חורין:       אתה חתמת על תצהיר שאומר בסוף
העד:                     מתי התאריך שכתוב לך על ההסכם בינינו, תסתכל על התאריך של ההסכם בינינו,
ש:                        הבנתי. יוני 2006 במילים שלך זה סוף 2006?
ת:                         אני זוכר, בסדר נו, יש לך תצהיר, החתימה שלי.
ש:                        עכשיו אני רוצה להבין, אמרת שהיו לחברה ים של הוצאות. נכון?
ת:                         כן. היו הרבה הוצאות לדבר הזה.
ש:                        אתה יכול להעריך בשקלים כמה זה היה?
ת:                         קשה לי מאוד כי אני לא,
ש:                        זה היה עשרות אלפי שקלים?
ת:                         אני יכול להגיד לך שהיה מאות שעות עבודה.
ש:                        מאות שעות עבודה כמה זה שווה, כמה צריך לשלם על מאות שעות עבודה?
כב' השופט:           סליחה, זה לא כל כך רלוונטי לי משום שהם לא תובעים את ההוצאות האלה.
עו"ד בן חורין:       לא, אבל הסבירות הזו,
כב' השופט:           סליחה, סליחה.
עו"ד בן חורין:       צריך גם , גרסה צריכה להיות סבירה.
עו"ד רז:                אבל בא לך בן אדם ואומר לך שהוא השקיע את זה.
כב' השופט:           הגרסה סבירה מאוד, אני לא צריך כרגע את הזה כי הם לא תובעים את השעות האלה.
עו"ד בן חורין:       הבנתי. זה לא התביעה זה האמינות של הגרסה.
כב' השופט:           אמינות של הגרסה,
עו"ד בן חורין:       אדוני מאות שעות עבודה מצפים לתרשומת לניירות.
כב' השופט:           סליחה, סליחה, סליחה, אמינות של הגרסה אני אקבע אותה. אמינות של הגרסה אני אקבע אותה, כבר הצגתם את הפגיעה שרציתם לפגוע באמינות שלו, אין יותר טוב כרגע מלהציג תמונות עם תאריך הוא גם ידע שתוגש התביעה ב-2011 ועל כן ב-2011 הוא צילם רטרואקטיבי ל-2007. אז בוא נתקדם. מספיק. כבר לאמינות הגרסה שלו שאלת כל מיני דברים שלא שייכים לעניין, זה לא מוסיף. כן.
עו"ד בן חורין:       אתה יצרת אב טיפוס?
כב' השופט:           הוא לא תובע, הוא בא כעד, הוא לא תובע. כן.
ש:                        אתה יצרת אב טיפוס?
ת:                         אני יצרתי אב טיפוס. בהתחלה כן.  כמה כאלה, לא אחד.
ש:                        מה?
ת:                         לא אחד.
ש:                        ומה עשית עם האבי טיפוס האלה?
ת:                         כל מה שהיה לי הלך לדורון.
ש:                        כל אבי הטיפוס הלכו לדורון?
ת:                         מה שעשיתי הלך לדורון. כן.
ש:                        ושרטוטים עשית, איזה שהם שרטוטים?
ת:                         עשינו סקיצות, כן.
ש:                        ואת כל הסקיצות גם מסרת לדורון?
ת:                         לא.
ש:                        למה?
ת:                         בגלל שהוא קיבל מוצר, אנחנו לא חשבנו משפטית על הדברים האלה, לא היינו במקום הזה בכלל.
ש:                        אבל לא משפטית אדוני, מה זה קשור למשפטית,
כב' השופט:           סליחה, סליחה.
עו"ד בן חורין:       אתה רוצה לייצר.
כב' השופט:           סליחה, סליחה, אם דורון יזכה בתביעה אתה אמור לקבל משהו מדורון?
העד:                     גורנישט.
כב' השופט:           אוקי.
עו"ד בן חורין:       עשית את כל זה בהתנדבות?  
ת:                         זה לא, מה זה בהתנדבות.
כב' השופט:           הוא קיבל כסף.
ש:                        אבל כמה?
ת:                         אלפי שקלים.
כב' השופט:           החלטה:
החלטה
                            הנושא הזה מוצה. במידה ואין שאלות נוספות על נושאים אחרים, החקירה תופסק.
    ניתנה והודעה היום 21 במרץ 2016 במעמד הצדדים.
                                                                                    ___________________
                                                                                    יהודה פרגו, שופט בכיר                                                                     
ש:                        לפני שדורון פנה אליך, היה לך ניסיון קודם בנושא אוגרי כביסה?
ת:                         שום דבר. שום כלום.
ש:                        אתה הסתכלת באינטרנט, הסתכלת איפה שהוא על מנת לראות איך בונים דברים כאלה?
ת:                         אז אני אמרתי את זה בתחילת דבריי, אמרתי שחיפשתי אולי יש משהו שיכול אמרתי לדורון שאני מחפש משהו, א' האינטרנט לא היה מפותח כמו היום, קח את זה בחשבון. וחיפשנו כל מיני חברות בחול לראות אם אפשר למצוא משהו בדברים האלה כדי שייתן פתרון לדרישות שדורון כל פעם העלה.
ש:                        ומצאת?
ת:                         לא.
ש:                        שום דבר.
ת:                         אני לא מצאתי.
ש:                        לא מצאת שום אוגר כביסה?
ת:                         לא. לא אמרתי שלא מצאתי אוגרי כביסה.
ש:                        אלא?
ת:                         אוגרים היה. לא המצאנו את הגלגל.
ש:                        מה לא היה?
ת:                         כל מיני אוגרים שנפתחו בכל מיני צורות כאלה ואחרות. אבל לא מה שהדרישות שלו, אמרתי הספציפיקציה פה היא זה צורת הפתיחה, התפיסה של הדלת עצמה והאיכות של הפח, הכיסוי עצמו של המכסה, זה דברים שלא היו בשום מקום.
ש:                        ואתה ראית באינטרנט אוגרי כביסה ועל סמך המראה שראית באינטרנט הגעת למסקנה שזה לא נפתח כמו שאתה רוצה?
ת:                         לא הגעתי למסקנה הזו, אני לא ראיתי שום דבר שהוא דומה למה שהוא ביקש.
ש:                        מה הוא ביקש שכל כך שונה ממה שראית באינטרנט?
ת:                         אז אני מסביר לך. אני אחזור פעם שלישית על זה, הדרישות היו, זה הדלת, צורת הפתיחה של הדלת פעם אחת שהיא יודעת לעמוד מבלי שאתה,
כב' השופט:           טוב, זה חזרה כבר. טוב תודה רבה. העד הבאה. תודה רבה לאדוני.
עו"ד רז:                רק לפסוק את שכרו.
כב' השופט:           החלטה:
החלטה
    שכרו של העד בסך 1,000 ש"ח ישולם לעד על ידי התובעת.
 
                            ניתנה והודעה היום, 21 במרץ 2016, במעמד הצדדים.
                                                                                                ___________________
                                                                                                יהודה פרגו, שופט בכיר 
כב' השופט:           אתה רק צריך להביא את התמונות. 
העד:                     כן, כן, אתן את זה
כב' השופט:           ואם אפשר לנסות להעביר את התמונות עם התאריך.
העד:                     יש, יש ראית את זה בתמונות.
כ' השופט:             אוקי. תודה רבה.
העד:                     בבקשה.
עו"ד רז:                העד מר רון מרקוס.
כב' השופט:           שמך בבקשה?
מר מרקוס:            רון מרקוס.
כב' השופט:           אתה מוזהר לומר את האמת ואת כל האמת ברור?
העד:                     ברור.
עו"ד רז:                העד הגיש חוות דעת מומחה. זה צורף להודעה נפרדת.
כב' השופט:           כן, כן, אני יודע, אני מחפש אותה.
עו"ד רז:                זה צורף לתיק המוצגים אדוני.
כב' השופט:           דקה, אני אקח אותה, שניה, אני רק רוצה לקחת אותה ביד, זה הכל. אני לא מוצא אותה, רגע, רגע אחד, כן יש לי אותה, כן, כן, מצאתי, תודה. כן.
 
העד רון מרקוס מוזהר כחוק ומעיד בחקירה נגדית לעו"ד בן חורין:
ש:                        כתוב בסוף החוות דעת שלך כתוב פתח תקווה 9.2.16. עכשיו החוות דעת הוגשה ב-27.12.15 אז כנראה התאריך הזה שגוי, אתה רוצה להגיד לנו מתי ערכת את חוות הדעת
ת:                         עוד פעם, איפה כתוב התאריך?
ש:                        מה, מה?
ת:                         תחזור על השאלה בבקשה.
ש:                        עוד פעם, תראה אתה כותב וזאת חוות דעתי בברכה רון מרכוס פתח תקווה 9.2.16.
ת:                         נכון.
ש:                        עכשיו זה הוגש לבית המשפט ב-27.12.15 אז רציתי להגיד פשוט תגיד מתי ערכת את חוות הדעת הזו?
ת:                         אה, צריך להסתכל במחשב. אני לא זוכר.
ש:                        אתה זוכר, יש לך הערכה?
ת:                         אני לא זוכר.
ש:                        זה היה לפני שנים?
ת:                         לא, לא, לא, בתקופה האחרונה זה היה, כמה חודשים, אני מעריך שאם חתמתי ב-9.2.15 זה היה באזור התקופה הזאתי. אני יכול לבדוק במייל.
ש:                        אוקי. עכשיו אתה כותב בחוות הדעת "ואין לי ספק כי יצרן אשר אינו בעל הידע המסוים הנדרש לשם כך אינו יכול ליצרו" מה זה הידע המסוים הנדרש?
ת:                         ליצר או יכול, בשביל לייצר את המוצר הוא צריך לפי הדרישות שהמוצר צריך לעמוד בהם הוא צריך לדעת מה המוצר צריך לעשות.
ש:                        כלומר,
ת:                         אם יש לו, אני אנסה להסביר את זה. ליצר מוצר לקחת מוצר ולעשות אותו זה לא בעיה, אבל בשביל להגיע לאותו איכות של מוצר צריך לפתח אותו בשביל זה צריך להשקיע הרבה זמן.
ש:                        לא, אבל מה זה, אתה אומר: "אין לי ספק כי יצרן אשר אינו בעל הידע המסוים הנדרש אינו יכול". אז אני רוצה להפוך את זה לתחום החיובי. עכשיו אני שואל אותו מה זה אותו ידע נדרש כדי לפתח את המוצר הזה?
ת:                         בשביל ידע נדרש הוא צריך להשקיע הרבה זמן,
ש:                        לא מה הוא צריך לעשות מהו הידע,
ת:                         הידע?
ש:                        מה הכישורים? אני למשל עורך דין, אני הרבה שנים עורך דין אבל תיתן לי לפתח אוגר כביסה, אני בחיים לא אעשה את זה. נכון? אז מהו הידע שצריך כדי לפתח אוגר כביסה?
ת:                         ידע וניסיון. גם ידע, גם השכלה, גם הבנה בכל מיני טכנולוגיות של יצור?
ש:                        איזה ידע צריך? צריך הכשרה מקצועית כלשהי?
ת:                         בשביל לפתח מוצר בוודאי.
ש:                        איזו הכשרה?
ת:                         פיתוח מוצרים. הנדסת מכונות. ניהול תעשייתי, יש מספר,
ש:                        ואיזה ניסיון צריך כדי לפתח אוגר כביסה מהסוג הזה?
ת:                         צריך לדעת את כל פיתוח של מוצר יש תהליך מאוד מובנה, לא לוקחים משהו וסתם בונים אותו, צריך לדעת איך לבנות אותו, איך לתכנן אותו לא סתם אנחנו חברות כמו החברה שלנו.
כב' השופט:           אני אשים לך את השאלה בצורה,
העד:                     אני לא כל כך מצליח להבין.
כב' השופט:           אני יודע שאתה לא מבין זה בסדר. ואני אשאל אותך, תראה, מי שטוען שפיתח את המוצר הזה הוא לא בעל הכשרה פורמלית של מהנדס או הנדסאי מי שפיתח את המוצר. הוא אומר אני הייתי בעל מסגריה שבניתי כלים ועשיתי כל מיני דברים במסגרייה ועל ידי ניסוי ותהיה כל פעם שיניתי ושיניתי ושיניתי עד שהגעתי לתוצאה, יכול להיות שאם היה לו את כל הידע וההנדסה זה לקח מאות שעות בכדי להגיע לתוצאה שהוא הגיע אליה, כל פעם ניסיתי עוד פעם ועוד פעם, הרבה חומרים, יכול להיות שאם הוא היה מהנדס או מהנדס מכונות או מהנדס כלים או עוסק בכלים האלה יכול להיות שהיה לוקח לו פחות זמן, הרי יש לו את הידע ואת ההבנה וראייה. על כן השאלה שלו למעשה היא מכיוון הפוך, האם אחד שהוא עובד במסגרייה ויש לו ניסיון ללא הכשרה פורמלית האם הוא יכול לפתח בדרך הזו?
העד:                     הוא יכול לייצר לא לפתח, אני לא מבין, השאלה היא על היצרן או על זה שפיתח.
עו"ד בן חורין:       של הפיתוח.
כב' השופט:           זה של הפיתוח.
העד:                     על הפיתוח אני מניח, לא מניח, אפשר לעשות את זה לבד בוודאות, אני מניח שזה לקח לו הרבה יותר זמן ממה שאני הייתי מעריך בשביל לייצר מוצר. לייצר מוצר זה יכול להגיע גם לאלפי שעות מן הסתם, תלוי במוצר. עכשיו אם מישהו לא מבין בתחום והוא לומד הרבה מניסיון ותהייה אז מן הסתם ייקח לו עוד יותר זמן וזה בסדר גמור.
כב' השופט:           אוקי.
עו"ד בן חורין:       הבנתי.
כב' השופט:           זו הייתה השאלה שלי.
עו"ד בן חורין:       תודה. אוקי אתה,
כב' השופט:           תראה למשל, אני אתן לך את ההבדל, העיד פה דורון שאלת אותו על סקיצות ואומר לך אפשר לעשות סקיצות, אני הבאתי לו את המוצר המוגמר אמרתי לו זה מה שאני רוצה, זאת אומרת הבאתי לו, הוא אמר איך אני יעשה סקיצות עם זווית פתיחה ולא זווית פתיחה, זה ברור שזה צורם לעין, אם אין מהנדס או משהו שיכול לחשב בדיוק את הזויות,
העד:                     אז לא מדויק. גם שמהנדס יושב וחושב בדרך כלל מה שעושים תהליך הפיתוח יש קונספט ובודקים אותו, ובדרך כלל הבדיקות המהירות והזריזות זה בניה, בונים אותו וניסוי ותהיה, גם אצלנו אנחנו עושים ניסיון ותהיה.
כב' השופט"           שגעו, נהדר, אבל בסופו של דבר שכבר הגעת לתוצאה הסופית אין לך שום בעיה להוציא סקיצה, תגיד איזה זווית אתה רוצה.
ת:                         כן.
כב' השופט:           על זה אני מדבר.
העד:                     אנחנו עושים את זה בצורה ממוחשבת.
כב' השופט:           לא חשוב, אבל אתה עושה סקיצה, אתה אומר שאתה רוצה פתיחה ראשונה תהיה בזווית כזו ופתיחה שניה תהיה בזווית כזו ושזה ירד לזווית, והדוושה תרד לזווית מסוימת בפתיחה ראשונה והדוושה תרד לזווית שניה לכל הדברים.
העד:                     ומייצרים ובודקים ומשנים.
כב' השופט:           לא חשוב בסופו של דבר איך אומרים אתה יוצר סקיצה ליצור.
העד:                     יותר מזה אתה מייצר שרטוט טכני ממש לא סקיצה ראשונית.
כב' השופט:           כן, כן. תוכנית ליצור.
העד:                     כן.
עו"ד בן חורין:      אתה לא צרפת לחוות הדעת שלך,
כב' השופט:           נו, זה דורון שאמר שאי אפשר לעשות שום דבר. שאלו אותו.
אמנון דבורקין:      לא, דורון ענה שינאי עשה את הסקיצה.
כב' השופט:           לא חשוב,
אמנון דבורקין:      אני הבאתי לו מוצר והוא שרטוט.
כב' השופט:           לא חשוב, שאלו אותו, לא, לא תקרא את הפרוטוקול, את התמליל אתה תראה שאמרו לו הבאת סקיצה, הוא אומר שהוא הביא לו את המוצר תעשה מה שאתה רוצה. כן.
עו"ד רז:                אבל דבורקין העיד שהוא לא עושה.
העד:                     גם אופציה, אם יש מוצר קיים.
כב' השופט:           מה זה?
העד:                     לא משנה.
כב' השופט:           לא, אתה לא היית בעדויות הקודמות.
עו"ד בן חורין:       שאתה אומר הידע המסוים הנדרש, אתה יודע בדיוק מה הטענה פה, מה פותח, מה יוצר?
ת:                         במוצר הזה מה פותח?
ש:                        כן.
ת:                         בוודאי, יש שם מנגנון שלם שפותח לפי דרישות מסוימות. שהגדירו לו.
ש:                        מה הציגו לך, מה אמרו לך, מה הפיתוח פה?
ת:                         הפיתוח הוא מוצר שצריך לעמוד בדרישות מסוימות, נפחים, דרישות שהבית חולים הציב לו מבחינת עמידות, איכות תפעול, דרישות של תקנים, חומרים, וחיפוש אחרי התכן הנכון.
ש:                        מי אמר לך דרישות של תקנים?
ת:                         אני מניח שאם יש בית חולים יש דרישות של תקנים, סביר להניח.
ש:                        הבנתי. עכשיו אתה ביררת, אתה עשית בירור עם אדון דבורקין, אתה מכיר את אדון דבורקין? השם אומר לך משהו?
ת:                         דבורקין? לא. לא.
ש:                        אתה יודע משהו על איך הטענה של התובעת לגבי הפיתוח של המוצר הזה, אתה יודע משהו לגבי הפרטים, הם הם טוענים, איך זה נעשה, איך זה בפועל?
ת:                         אני לא מבין את השאלה.
ש:                        אני אומר לך שיש להם לתובעת איזה גרסה לגבי איך המוצר הזה פותח. איך האוגר הזה פותח. אתה לקראת עריכת חוות הדעת שלך קיבלת איזה שהיא סקירה, תיאור של מה שנעשה?
ת:                         לא בפרוטרוט, לא.
ש:                        מה כן?
ת:                         שהשקיעו בזה המון זמן.
ש:                        מי אמר לך שהשקיעו בזה המון זה?
ת:                         הנתבע, התובע.
ש:                        התובע אמר לך ?
ת:                         כן.
ש:                        ואתה שאלת אותו שאלות איזה סדר גודל מדובר, מי עשה את זה?
ת:                         בשעות. אין לי מושג כמה זמן.
ש:                        כלומר, אם אני מבין אותך נכון, בא התובע והציג לך אוגר כביסה, אמר לך הושקע בזה המון שעות ועל סמך זה ערכת את חוות הדעת?
ת:                         לא. אם תסתכל בחוות הדעת אני הוספתי שם איזה שהוא תהליך איך עובד תהליך פיתוח. אני מבין שלא כולם מפה מבינים בתהליכי פיתוח בגלל זה הכנסתי את זה. עכשיו, כדי להעריך כמה השקעה צריך היה להשקיע במוצר, אני הגבלתי את זה למה שאנחנו עושים מעל 10 שנים, אם לקוח לצורך העניין היה מגיע אלי, התובע היה אומר לי תקשיב, אני צריך אוגר כביסה לפי פרמטרים מסוימים, כל מה שכתוב באפיון פה, עמידות, ונדליזם, עוד פעם המוצר צריך להיות עמיד בפתיחות, סגירות, הוא צריך לעבור במחלקות השונות, כל דבר כזה לא לקחת סתם לבחור גלגלים, כל חלק במערכת יש לו השפעה מאוד מאוד גדולה. עכשיו, מעבר לזה גם כל מה שקשור לדרישות המנגנון עצמו, הדרישות של הפתיחה מסוימת, בזווית מסוימת, שיתקע בזווית מסוימת כל מה שהוא בעצם נלווה למנגנון, וכל מה שאחר כך כי המנגנון עצמו גם משפיע מערכת בדרך כלל שיש מוצר שהוא מערכת אז כל דבר מתחיל להשפיע על השאר. אז אני מוציא הצעת מחיר, אני מקבל אפיון ראשוני מהלקוח, אנחנו יושבים יחד וחושבים באמת מה צריך להיות, ולפי זה אני מתמחר את השעות, קודם כל אני בכלל מבין מה אני צריך לעשות, איזה שלבים בכלל אני צריך להכניס בפיתוח של מוצר כזה ואז אני מתמחר כל דבר לפי שעות.
ש:                        מקובל עלי. אבל אתה מדבר עכשיו על הצעת מחיר,
ת:                         לא,
ש:                        רק רקע, בוא תן לי לשאול ואחרי זה תענה.
ת:                         סליחה.
ש:                        אתה מדבר על הצעת מחיר וזה בהחלט מתקבל על הדעת, אנחנו לאחר מעשה, אתה חוות הדעת שלך היא למעשה נועדה כדי להמחיש את מה שכבר נעשה כביכול ואז אני שואל אותך, מה התיאור שאתה קיבלת לגבי מה שנעשה כביכול או לא נעשה ואתה אומר לי שכל מה שאמרו לי זה שהושקע בזה המון שעות.
ת:                         אמרו לי שהמכסה הסבירו לי שהמכסה,
ש:                        מה הסבירו לך?
ת:                         זה בדיוק האפיון לפי מה הערכתי כמה זמן צריך להשקיע פה, לפי האפיון ישבתי איתם,
ש:                        עם מי?
ת:                         עם התובע.
ש:                        אה, ועם מי שפיתח את זה אתה יודע אם הוא פיתח את זה?
ת:                         אני ישבתי עם שני חבר'ה.
ש:                        מי זה החבר'ה האלה?
ת:                         אדון מאור והבחור השני ששכחתי את שמו. אה,
עו"ד בן חורין:       זה?
העד:                     כן.
ש:                        זה דבורקין.
ת:                         אז כן מכיר את דבורקין.
ש:                        ומה הם סיפרו לך, מה אמרו לך?
עו"ד רז:                אבל הוא לא מעיד בכלל על זה,
עו"ד בן חורין:       מה זה לא מעיד?
עו"ד רז:                העדות שלו תיאורטית בכלל, זה חוות דעת.
עו"ד בן חורין:       זה רלוונטי מאוד.
עו"ד טולדנו:         הוא לא היה בתהליך הפיתוח בכלל.
העד:                     אני לא הייתי בתהליך הפיתוח.
עו"ד טולדנו:         זה עדות שמיעה. הוא מעיד על עדות תיאורטית של מומחה. זה כתוב בחוות הדעת.
עו"ד בן חורין:       בסדר, בסדר. אני לא שואל יותר את השאלה הזו. עכשיו רק רגע, תראה אני רוצה להקריא לך רגע את ה,
כב' השופט:           אתה אישית, אתה אישית, לא בדקת אלא אם כן תגיד לי, אתה אישית לא בדקת את הייחודיות של מה שאמר לך התובע מול אוגרים אחרים?
העד:                     לא.
כב' השופט:           אוקי.
עו"ד בן חורין:       תודה. רק רגע. אני יכול לשאול אותו?
העד:                     ראיתי את האוגר, אני לפי מה שראיתי,
כב' השופט:           לא, לא, לא בדקת את הייחודיות שלו מול אחרים.
עו"ד בן חורין:       אני רוצה, אני אומר לך שאצל הנתבעת 1 עבד מהנדס יצור. ואני מקריא לך את הקורות חיים שלו, זה קצר.
כב' השופט:           לא, זה לא חשוב. כן מה השאלה.
ש:                        אני אומר לך שהוא מהנדס מכונות בהכשרתו בעל תואר שני בוגר,
כב' השופט:           כן, מה השאלה.
ש:                        השאלה היא האם זה בן אדם שהוא בעל הידע המסוים שעליו אתה מדבר בחוות הדעת,
ת:                         לאו דווקא אני לא יודע, אבא שלי מהנדס מכונות והוא בכלל התעסק במיזוג אויר. השאלה  זה פיתוח מוצרים.
ש:                        אז ברשות בית המשפט אני אשלים את הדברים. מהנדס מכונות בהכשרתו תואר שני בוגר המכון הפוליטכני בעיר חרקו באוקראינה עבד כטכנולוג ראשי במפעל לקונסטרוקציה ומתכות בשם קונסומולוץ וכן מהנדס ראשי במפעל לפיתוח חבלי פלדה לאחר עלייתו ארצה עבד במפעל של ברקן הנדסה כמרתך ולאחר מכן כמנהל עבודה ולבסוף כמנהל מפעל. זה בן אדם שהוא בעל אותו ידע מסויים שעליו אתה מכוון?
ת:                         לא.
ש:                        לא?
ת:                         לא.
ש:                        הבנתי.
ת:                         יש לו ניסיון בפיתוח מוצרים? הוא פיתח מוצר? זה שהוא ריתך או הקים, יש קונסטרוקציה זה משהו אחר מאוגר כביסה.
כב' השופט:           תראה, השאלה היא לא זו השאלה, השאלה אתה בא ואומר זה המחלוקת, לא שאלה, מחלוקות, הוא אומר אני פיתחתי את המוצר, כך הוא טוען דורון.
עו"ד בן חורין:       נכון.
כב' השופט:           אני פיתחתי את המוצר, והבאתי אותו כמוצר מושלם לינאי. ינאי אומר אתה לא פיתחת כלום, המהנדס שלי פיתח את הכל.
עו"ד בן חורין:       נכון.
כב' השופט:           ינאי אומר את זה, כלומר המחלוקת מי פיתח את המוצר הזה, זה הוא לא יכול לתת לך תשובה, עכשיו השאלה שאתה שאלת יש לה שתי תשובות, מהן שתי התשובות, בהחלט יכול להיות שאותו מהנדס יש לו את כל הכישורים לעשות את אותו הדבר למי שאין בכלל את אותו כישורים, אבל מאידך גיסא, אני לא אומר שזה, שלא תחשוב שאני חושב לרגע שזה זה.
עו"ד בן חורין:       אני לא חושב.
כב' השופט:           אבל מאידך גיסא אותו בעל הכשרה שאתה יש לו גם את ההכשרה לקחת מוצר גמור, שהוא טוב וללמוד את הנתונים ממנו ולעשות את אותו הדבר הלאה, כלומר אי אפשר מזה להסיק שום דבר. אתה מבין הוא יכול לקחת את המוצר הזה ולהגיד אוקי. בוא נעתיק אותו, נניח, אני לא אומר שהוא עשה את זה,
עו"ד בן חורין:       אני מבין.
כב' השופט:           אבל אבל ההכשרה הפורמלית והניסיון שאתה אומר, יכול להיות שהוא מאפשר לעשו את שני הדברים, גם לפתח דבר חדש וגם לקחת דבר חדש ולעשות אותו הדבר. אוקי? כשם שגם מי שאין לו, סליחה, כשם שגם מי שאין לו את הכשרה פורמלית, אתה נותן לו מוצר מושלם אתה אומר לו זה המוצר המושלם, יכול להיות שהוא איך אומרים באמצעות ניסוי ותהייה יכול להגיע לאותה תוצאה, הוא מודד בעצמו, הוא עושה את ה,
עו"ד בן חורין:       אם הוא מתחיל מאפס אז לא הייתה לנו טענה אליו אדוני.
כב' השופט:           סליחה, לא חשוב, אני אומר,
עו"ד בן חורין:       זו בדיוק האבחנה.
כב' השופט:           אינני יודע, אבל אני לא, לכן השאלה שלך בעניין הזה,
עו"ד בן חורין:       אין לי יותר שאלות. חברי רק רוצה להשלים משהו.
כב' השופט:           בוא נאמר כך, מי שיש לו את ההכשרה הפורמלית והניסיון הפורמלי בכל זה בוודאי שיש לו יותר ידע הנדסי מאשר וגם אולי ניסיון מאשר מי שאין לו בכלל, אז יכול להיות וזה מה שהעד אמר לך גם קודם שאם היה לו את הידע הנדסי, נניח, אז במקום שהיה לוקח לו מאות שעות אז היה לוקח לו פחות כי הוא היה מבין יותר את מקבילית הכוחות.
עו"ד בן חורין:       אדוני אופטימי מאוד, כאשר אדוני אומר שאדם בלי כל הכשרה מניסוי ותהיה,
כב' השופט:           אני מודיע לך שיש הרבה ממציאי פטנטים,
עו"ד בן חורין:       לא זה נכון. יש הרבה.
עו"ד רז:                אם נסתכל בהיסטוריה אדוני רובם היו כאלה. רובם היו כאלה.
עו"ד בן חורין:       נכון.
כב' השופט:           אני לא יודע. אני לא יודע, אני לא יודע.
העד:                     אני רק יכול להעיד בתור אחד שמפתח מוצרים בשביל להגיע למצב של המוצר של מה שהם עשו, זה דורש המון עבודה. לא משנה עם הכשרה או בלי הכשרה, זה המון עבודה.
כב' השופט:           אוקי. מה שיש לך פה בדוח שלו שהוא בא ואומר במילים אחרות, הוא לא מתייחס פה למישהו שאין לו הכשרה לזה, הוא בא ואומר כך הוא לא מתייחס למי שאין לו הכשרה, הוא אומר אם היית בא אליי, אני יש לי ניסיון, יש לי ידע, הוא בא ואומר כך אם אני עם הידע שלי ומהניסיון שלי אם אני הייתי צריך לתת לך הצעה לפתח את המוצר הזה, עם כל הדרישות שאתה הבאת בפני זה מה שאני הייתי מעריך שהיה לוקח לי לצורך העניין הזה. אם אתה יכול לעשות את זה בפחות זמן בסדר, בסדר, אם אתה עושה את זה ביותר זמן, זה בסדר. הוא אומר זה מה שאני יכול לעשות. לפעמים בניסוי ותהיה אתה אומר בינגו, איך אומרים מצליח.
עו"ד בן חורין:       סטטיסטית יש לזה סבירות.
כב' השופט:           איך אומרים, מצליח. מצליח. אוקי. לפעמים לא, מה לעשות, מה לעשות. טוב,
 
העד משיב בחקירה נגדית לעו"ד טולדנו:
ש:                        שאתה ערכת את הבדיקה של אוגר כביסה, איפה ראית אותו, באיזה מקום?
ת:                         אצלי במשרד.
ש:                        הם באו, דבורקין ודורון באו למשרד שלך?
ת:                         כן.
ש:                        אוקי. עם המוצר למשרד?
כב' השופט:           הם הגיעו אליך עם המוצר? אל תעשה כן אלא כי אתה בהקלטה.
העד:                     כן.
עו"ד טולדנו:         יש לי שאלה שהיא מתבקשת, שאלה שהיא מתבקשת, למה לא צרפת תמונה של האוגר לחוות הדעת שלך שאותו בדקת?
ת:                         יש לי תמונות שלו אצלי במחשב. יש לי תמונות של האוגר אצלי במחשב, צילמתי אותו במהלך הפגישה. צריך להגיש את זה עוד פעם תגיש את זה עוד פעם.
ש:                        השאלה שלי אתה רושם פה כל מיני עלויות,
ת:                         כן.
ש:                        תסכים איתי שהעלויות שאתה מציין בחוות הדעת הן יוצאות מתוך איזה שהיא קונספציה שמדובר במוצר חדשני, זאת אומרת אם מישהו בא כרגע לפתח אוגר כביסה שאין בו חידוש מיוחד זה ישנה את התמחור, את כל המחירים שאתה רושם בחוות הדעת שלך נכון?
ת:                         אני לא מתפקידי שמישהו מגיע אליי לפתח מוצר לא מתפקידי להגיד אם זה טוב או לא טוב, חדשני או לא חדשני.
עו"ד רז:                הוא עונה לשאלה.
ש:                        כן, תענה לשאלה שלי.
ת:                         אני מפתח מוצרים לפי אפיון ודרישות.
ש:                        כן.
ת:                         הדרישות שהועלו בפני ומה המוצר צריך לעשות, לפי זה אני מבין, אני משקלל כמה עבודה צריך לעשות, כלומר אם הוא מחליט שהוא רוצה מכסה אחד או שהוא יהיה מחולק לשני מכסים אז יש לזה,
ש:                        כן, אתה פעם פיתחת אוגר כביסה?
ת:                         אנחנו מפתחים בלי סוף דברים.
ש:                        לא, אוגר כביסה ספציפית פיתחתם?
ת:                         לא.
ש:                        אוקי.
ת:                         אבל יש לי דרישות, אני יודע מה צריך לעשות.
ש:                        עכשיו אם אני למשל יגיד לך יש כרגע אוגר כביסה קיים בשוק אני מבקש, תחקה לי אותו אבל לא אחד לאחד, אל תחקה לי אותו אחד לאחד שלא יגידו שזה העתקה מוחלטת, תחקה לי אותו עם שינויים קלים וזה יהיה מוצר שלי, זה ישנה את העלויות שלך פה?
ת:                         אני לא יעשה פרויקט כזה.
ש:                        מה?
ת:                         אני לא יעשה פרויקט כזה.
ש:                        אבל אתה הגשת פה חוות דעת של הערכת מחירים,
כב' השופט:           בוא נאמר כך,
עו"ד טולדנו:         לא שואל אותך ספציפית.
כב' השופט:           סליחה, סליחה, הערכה שלו היא מהפיתוח של אפס.
עו"ד טולדנו:         זאת אומרת, אבל השאלה שלי היא אתה הרי אמרת בעדות שלך שאתה לא בדקת אם יש את האוגר כביסה שהוצג בפניך אם יש בו בכלל משהו חדשני, לא השוות אותו למוצרים אחרים, לאוגרי כביסה אחרים שיש בשוק.
העד:                     אבל זו לא הייתה השאלה.
עו"ד טולדנו:         בזה אתה מסכים איתי נכון?
ת:                         לא השוויתי אותו לאוגרי כביסה אחרים, אני מסכים,
ש:                        אז אתה מסכים איתי שהחוות דעת שלך לגבי האוגר כביסה,
ת:                         לא.
ש:                        רגע, לא שמעת אותי, החוות דעת שלך מאחר ואתה לא ביצעת השוואה של אוגר הכביסה שהוצג בפניך,
כב' השופט:           אני אשאל אותו,
עו"ד טולדנו:         מול המתחרים,
העד:                     זה בדיוק מה שאמרת,
עו"ד טולדנו:         זו חוות דעת תיאורטית אדוני.
העד:                     אני נתתי חוות דעת לפי בדיוק מה שאמרת.
עו"ד רז:                הוא לא ייצר אוגר כביסה בפועל של חוות הדעת, זה תמיד יהיה תיאורטי, כל חוות דעת היא תיאורטית.
כב' השופט:           בוא אני אשאל את זה אחרת אוקי.
העד:                     כן.
כב' השופט:           נתחיל מההתחלה איפה היה הייחוד של המוצר הזה?
העד:                     להבנתי אני רק נתתי חוות דעת לא פיתחתי את המוצר, אם הייתי מפתח את המוצר אז גם אפשר לראות שיש מחקר מאוד עמוק ונרחב להבין מה יש. עכשיו, כנראה מה שאני הבנתי, עוד פעם זה לא תפקידי, אבל אני יודע שהאוגרי כביסה שהיו לא עמדו בדרישות של מה שמר מאור ביקש. אז אני מניח,
כב' השופט:           איפה ראית את עיקר הקושי והשקעה בפיתוח המוצר.
העד:                     א' לעמוד בדרישות של בתי החולים.
כב' השופט:           שהן?
העד:                     בסביבה, שהיא מאוד אגרסיבית היא מאוד משתנה, היא עוברת, היא צריכה לעמוד בתקנים מסוימים. זה אומר להיכנס לכל הדרישות האלה.
כב' השופט:           אוקי עו"ד מזרחי, אני מקבל אותך בשמחה. כן.
העד:                     לעמוד בדרישות של בתי החולים ושחלק מהם הדרישות מעבר לתקנים ולסביבה וכו' וכו' הדרישות של לפתח אוגר כביסה שגם יהיה לו את כל מה שהבנתי האיכות שלו זה כל המנגנון, איך הוא נפתח, נסגר, כל מה שקשור, דברים שנלווים מסביב, יש דוושה.
כב' השופט:           טוב, אוקי.
עו"ד טולדנו:         אני שואל מה הייחודיות באוגר הכביסה שבדקת ביחס לאוגרי כביסה אחרים, או מה החידוש, אם אתה לא יודע כמובן שאתה יכול להגיד שאתה לא יודע.
ת:                         אני יכול להגיד לך מה הבנתי, אני לא בדקתי אוגרי כביסה.
ש:                        מה שנאמר לך.
ת:                         מה שנאמר לי ומה שראיתי, אני לא לקחתי, מה שנאמר לי התאים למה שראיתי, אבל לא בדקתי,
כב' השופט:           תראה, בוא נתקדם. בוא ככה, כמובן, תראה, כמובן שאם היו אומרים לו כמה זמן אתה צריך לייצר מיכל שאין בו לא פתיחה, אני בכוונה אומר שאין בו לא פתיחה ולא שום דבר פשוט מיכל כל הזה, אז יכול להיות, אז וודאי שזה היה רבע מהשעות או משהו כזה, כשאתה מבקש ממנו לייצר מיכל כמו שהוא ראה אותו אוגר עם שלוש ארבע פתיחות של כל הזה, זה הכל תוצאה מה דורשים ממנו, אז בוא נתקדם, הוא אומר כמה אני חושב אני הייתי, אני הייתי צריך להשקיע בכדי להגיע לתוצאה הזו מאפס. נקודה. כאשר זה ברור שגם שמתחילים מאפס יש דברים שהשקעה עליהם היא שעה ויש דברים שהשקעה עליהם היא פי כמה, של כל הדברים האלה, ככה נבנית הצעה מסוימת.
עו"ד טולדנו:         בחוות הדעת שלך אתה מציין כל מיני שעות עבודה וחלק מהם למיטב הבנתי מדובר בכלל שעות עבודה של היצרן עצמו. נכון?
ת:                         לא.
ש:                        תסביר.
ת:                         שעות העבודה של היצרן, אנחנו לא מתמחרים שעות עבודה של היצרן, מעולם לא. כי תהליך פיתוח אנחנו לא יודעים מה הולך להתרחש במהלך הפיתוח. תהליך פיתוח זה לא מזמינים מכולה של טלוויזיות מיפן והכל בסדר, תהליך פיתוח יש דברים שמשתנים בתהליך הפיתוח וכו' וכו'. ואז אנחנו, זה שעות תמחור שאנחנו עושים במשרד, מעבר לזה יש את כל מה שקשור לעיבוד חומרים, עיבוד חומרים, כלומר אני עכשיו מוציא הצעת מחיר ליצרן והוא נותן לי הצעת מחיר כמה יעלה לי ליצר, הוא מתמחר חומרי גלם, עלות שעת מכונה, שעת עובד יצור.
ש:                        במקרה הקונקרטי הזה ביקשת הצעת מחיר לפני שביצעת את חוות הדעת שלך, ביקשת איזה שהיא הצעת מחיר לפיתוח המוצר הזה??
ת:                         לא. אבל יש לי מוצרים שהם באותם סדרי גודל לא מאותו תחום שאני יכול לדעת לפי ברזלים, אגב, זה לא אב טיפוס אחד בדרך כלל יש יותר מאב טיפוס אחד, בדרך כלל,
כב' השופט:           אבל זה באמת לא רלוונטי.
עו"ד טולדנו:         אתה מהנדס בהכשרה שלך?
ת:                         לא. אני מעצב מוצר ויש לי חברה שכבר 10 שנים,
ש:                        לא שואל על החברה, שואל אותך.
ת:                         אני מעצב מוצר.
ש:                        מה ההשכלה שלך?
ת:                         עיצוב מוצר,
עו"ד רז:                כתוב לך פה, כתוב לך,
עו"ד טולדנו:         אני יודע לקרוא.
עו"ד רז:                אז אתה לא צריך לשאול אותו את זה, חבל על הזמן.
העד:                     אני מעצב תעשייתי עם ניסיון רב.       
ש:                        מה?
ת:                         אני מעצב תעשייתי עם ניסיון בפיתוח מוצרים.
עו"ד טולדנו:         טוב. תודה.
עו"ד רז:                אין חקירה חוזרת. עדות קצרה אדוני, אתה משוחרר רק לפסוק את שכרו.
כב' השופט:           החלטה:
החלטה
                            שכרו של העד בסך 2,500 ₪ ישולם לעד על ידי התובעת.
 
                            ניתנה והודעה היום, 21 במרץ 2016, במעמד הצדדים.
                                                                                                            __________________
                                                                                                            יהודה פרגו, שופט בכיר 
 
כב' השופט:           את שכר הישיבה היום, זה מעבר למה שביניכם סוכם, אני לא נכנס לזה.
עו"ד רז:                זה שכרך על שכר בטלתך על זה שכיבדת אותנו בנוכחותך היום. נשמע עדות מאוד מאוד קצרה מטעם הגב' ליזה מאוד שתעיד על התרחשות הדברים בפיתוח.
כב' השופט:           אני רק אומר לך,
עו"ד רז:                בזה אני אומר מסתיימים עדי התביעה.
כב' השופט:           שמך בבקשה?
גב' מאור:              מאור ליזה.
כב' השופט:           לא שומע.
גב' מאור:              מאור ליזה.
כב' השופט:           אורלי,
גב' מאור:              מאור ליזה.
כב' השופט:           אה, מאור ליזה.
עו"ד רז:                כן, אני רוצה בבקשה שאנחנו ניגע בשני דברים.
כב' השופט:           רגע, את חייבת להגיד את כל האמת וכל האמת ברור?
העדה:                   ברור.
 
העדה מאור ליזה מוזהרת לומר את האמת ומעידה בחקירה ראשית לעו"ד רז:
ש:                        כן, אני ארצה בבקשה שניגע בשני דברים קצרים, הראשון בבקשה תספרי לנו מה שאת יודעת, מה שאת ראית לגבי ההתרחשות שהייתה ומעשיו של דורון ואמנון דבורקין במהלך פיתוח המוצר, ובבקשה תצייני לנו גם תאריכים וזמנים ככל שאת יודעת.
ת:                         אוקי. דורון עזב את החברה שהוא עבד כשכיר והוא נתן, סליחה שאני מתרגשת זו פעם ראשונה שאני במעמד כזה אני מתנצלת. הוא לקח על עצמו איזה שהוא פרויקט שקראנו לו כמו הבייבי שלו, הוא החליט שהוא מנסה למצוא איזה שהוא פתרון היות והוא היה תמיד חשוף לבתי חולים ולדרישות שלהם, אז אחת מהדרישות היה שצריך לעשות מוצר, למצוא פתרון לאוגר כביסה עם דוושה ומכסה מה שבעבר השתמשו במשהו פתוח. הוא התחיל לפתח ככה בראש לחשוב על איזה רעיון התחיל לרוץ, אני לא אובייקטיבית, אבל הוא איש חרוץ, איש עם יוזמה והוא התחיל פשוט לקחת, והוא התחיל לרוץ למפתחים, ליצרנים, הוא אמר אני צריך לעשות א', ב' וג'. ראשית אני לא אשת טכני אין לי מושג, אבל הוא פשוט לקח, אנחנו הוצאנו הסכם סודיות מהאינטרנט, בסך הכל אנחנו היינו אנשים מן הישוב, לא יותר מדי, לא עורכי דין מתוחכמים ועל זה היום אנחנו קצת נמצאים פה, והוצאנו הסכם סודיות, פורמט שבאינטרנט אפשר להוציא והוא עבר והתחיל לרוץ יצרנים, להחתים אותם, לקבל, לתת להם את הרעיונות ואז נעשה את זה קצר, ואז הוא הגיע לדבורקין, דבורקין היה נמצא לא נעים לי להגיד בסוף העולם ימינה, בצפון הארץ, היה לנו אוטו קטן, מיצובישי, הוא היה נוסע כל פעם, נפגש איתו, מוציא מודלים, מפרקים, עושים, וכל הזמן היה את התסכולים, זה לא הולך, זה כן מצליח, המכסה הזה לא טוב, הסיר הזה לא טוב, שוב, לא מבינה בזה לא יודעת, והאמת שזה באמת היה בייבי, לאורך כל הדרך הוא פיתח את זה וכל כולו היה בזה, חוץ מעבודת היצור שנמשכו, עברנו די שבעה מדורי גיהינום עד שהוא הגיע למשהו שהוא חשב שהוא טוב, הוא עשה עבודת שיווק, שאף אחד, אף אחד מהלקוחות שלכם לא עשה, והלך לבתי חולים, נפגש עם מנהלות מחלקות זיהומיות, קבע פגישות, הוא באמת איש של יוזמה, הוא לא מתבייש לדפוק על הדלת, אני רוצה להראות לכם את מה שיש לי.
כב' השופט:           טוב.
העד":                   ואפילו באפריל 2007 יש תמונה שהוא לקח לבית חולים, אם אני לא טועה עין כרם או סורקה, הוא צילם שם איזה אחות שעשתה ואז הוצאנו איזה שהוא פלייר, הוצאנו ברושור עוד לפני שאדון ינאי היה בכלל בסיפור. זהו בגדול.
כב' השופט:           טוב.
עו"ד רז:                רגע, עוד שאלה קצרה בבקשה. מה את יודעת להגיד לנו מידיעה אישית על הדברים שקרו ברגע שהתחלתם לחשוד שפה איך שהוא הפסדתם את המכרז מסיבה מאוד לא ברורה ולא צפויה.
העדה:                   האמת אנחנו בנאיביות שלנו לא חשבנו שינאי הוא היצרן המדובר. ששמענו שהפסדנו ללינת זה קצת היה משהו שלא מסתדר בפאזל, האמת שאני התקשרתי לראובן, שוב, לא חשדנו, לא חשבנו, זו הייתה שיחה שכל האש הופנה נגד לינת ואז ראובן אמר לי "מה את אומרת" עכשיו הוא גם אמר מה אתה אומר לדורון, תשלח לי תמונה לא יכול להיות ואז אמרתי לו אתה יודע יש מצב שאנחנו נצטרך אנחנו רוצים שוב, האש כוונה נגד לינת שאנחנו נצטרך את עזרתך בבית משפט נגד לינת, אז הוא אמר לי אוי למה אתם גוררים אותי, אמרתי לו אני לא גוררת אותך לשום מקום סך הכל להגיד את האמת, האוגר של מדיליין או לא של מדיליין, הוא אומר לי ברור שזה של מדיליין, אין בעיה ראובן יש לו סגנון של אחו, הוא אומר לי אין בעיה אני אתכם מה שתרצו.
עו"ד רז:                שלכם.
 
העדה משיבה בחקירה נגדית לעו"ד בן חורין:
ש:                        תראי אני רוצה להפנות אותך למוצג ג', סליחה, מוצג ה' לכתב תשובה לכתב תשובה זה שיחה שאת הקלטת נכון?
ת:                         אוקי. אם אני אוכל לראות את זה, אני לא זוכרת בדיוק מה נאמר.
עו"ד רז:                שיחה שלה עם מר בלינר.
עו"ד טולדנו:         כן.
כב' השופט:           איזה נספח זה?
עו"ד בן חורין:       נספח ה' לכתב תשובה לכתב תשובה.
עו"ד טולדנו:         איפה זה אסף, תציג לה כי אתה תופס אותנו קצת לא מוכנים.
העדה:                   אחרי שהבנו עם מי אנחנו מתמודדים אז היה צורך בהקלטת שיחות. כן.           
ש:                        הבנתי, חוץ מהשיחה הזו הקלטת עוד שיחות?
ת:                         אני לא הקלטתי, הקלטנו שיחות,  דורון הקליט אולי, מה הרלוונטיות. יש לך את הכל בתיק, אני לא מבינה את השאלה.
עו"ד רז:                הוא שואל אם הקלטת עוד שיחות תעני כן או לא.
העדה:                   לא.
עו"ד בן חורין:       את הקלטת את השיחה הזו?
ת:                         כן.
ש:                        חוץ מהשיחה הזו לא הקלטת עוד שיחות?
ת:                         לא שזכור לי.
ש:                        והתמליל הזה משקף את מלוא השיחה?
ת:                         ככל שידוע לי כן, לא יודעת מה אתה מנסה לשאול. אם תהיה יותר ספציפי אני אוכל לענות לך.
ש:                        תראי, התמליל מתחיל ככה, ליזה מאור אינפורמטיבית, אני מנסה להבין, ככה התחילה השיחה ביניכם?
ת:                         לא. אני מניחה שיש שלום, קצת נימוסים, אולי להבדיל ממה שאתה חושב, יש קצת ענייני נימוסים, שלום, מה עניינים מה נשמע?
ש:                        אז איפה זה?
ת:                         לא יודעת, אפשר לשאול את עורכי הדין שלנו.
ש:                        אה, אז הגשתם רק חלק מהתמליל?
ת:                         אתה מוזמן לקבל את כל התמליל אם תרצה.
עו"ד רז:                זה לא בתיק המוצגים בכלל, לא הגשנו.
עו"ד בן חורין:       אוקי.
עו"ד רז:                לא הגשנו, אבל בסדר.
עו"ד חורין:           תגידי לי את מתעסקת בענייני כספים?
העדה:                   גם.
ש:                        את יודעת משהו על ההתחשבות ביניכם לבין דבורקין?
ת:                         מה זאת אומרת, תהיה יותר ספציפי בשאלה.
כב' השופט:           אם שילמתם לו כסף.
עו"ד בן חורין:       תשלומים, אם שילמתם לו כסף.
העדה:                   שילמנו לו כסף, כן.   
ש:                        יש לך הערכה כמה כסף?
ת:                         לא.
ש:                        בדקת את זה אי פעם?
ת:                         לא.
ש:                        יש לך הנהלת חשבונות מסודרת שאפשר לראות כמה שולם?
ת:                         כן. זה מעניין אותך כמה זה שולם?
עו"ד רז:                לציין שהיא לא עבדה אז בחברה.
העדה:                   אז לא עבדתי בחברה. אבל בסדר.
עו"ד בן חורין:       אה, תודה חברי שעוזר לה. הבנתי.
העדה:                   גם כשלא עבדתי בחברה הייתי מאוד מעורבת בחברה.
עו"ד בן חורין:       אני מבין. עכשיו, את אמרת משהו בעדות שלך בפיתוח שלך לגבי אוגר פתוח נכון?
ת:                         בתי החולים השתמשו בעבר עם אוגר כביסה בלי מכסה.
ש:                        בלי מכסה.
ת:                         יפה.
ש:                        והחידוש שלכם זה עם מכסה?
ת:                         לא, לא חידוש, לא המצאנו את הגלגל, לא הבאנו איזה משהו מוצר טיל בליסטי, כן, החידוש שלנו היה במוצר הספציפי הזה בהתאם לדרישות של בתי החולים.
ש:                        אז קשור או לא קשור בעבר שלא היו בעבר מכסים?
ת:                         מה זה קשור?
ש:                        לא קשור. הבנתי. אין לי יותר שאלות.
ת:                         אני לא מבינה את השאלה שלך.
עו"ד רז:                גם אני לא הבנתי.
 
העדה משיבה בחקירה נגידת לעו"ד טולדנו:
ש:                        אז מה החידוש של המוצר שלכם?
ת:                         אני לא איש טכני, היו פה אנשים טכניים בשביל לשאול מה המוצר.
ש:                        את אומרת בעדות שלך,
ת:                         אני בסך הכל אומרת שאנחנו פיתחנו את המוצר. זה מה שאני אומרת, המוצר הזה שלנו לא של מר ינאי ובטח ובטח לא של מר לינת.
ש:                        את באופן אישי יצא לך לצפות בשלבי הפיתוח של המוצר?
ת:                         לא.
ש:                        לא. אין לך ידיעה אישית, זאת אומרת,
ת:                         טכנית?
ש:                        לא, לא, את מעולם, את נסעת לצפון לפגוש את דבורקין בזמנים הרלוונטיים?
ת:                         לא.
ש:                        זאת אומרת אין לך עובדות שאת יכולה להגיד מידיעה אישית שאת ראית את הפיתוח שלו?
ת:                         לא. לא הייתי בפיתוח,
ש:                        סקיצות אף פעם לא קיבלת סקיצות או שרטוטים?
ת:                         לא הייתי בפיתוח אבל אני יודעת כמה שינויים וזה עשו עד שהגיעו לאן שהגיעו, כן זה אני יודעת.
ש:                        אבל זה היה שינויים במוצר קיים שהיה בשוק נכון?
כב' השופט:           היא לא יודעת. היא לא איש טכני.
העדה:                   לא, אתה מכניס אותי לפינות,
עו"ד טולדנו:         טוב אני לא אכנס איתך לפינות. השאלה שלי,
כב' השופט:           היא לא יודעת.          
העדה:                   אני לא מבינה בזה.
עו"ד טולדנו:         את אומרת שאיך שנודע לך על זה שלינת זכתה במכרז התקשרת לראובן?
ת:                         לא. זה היה לפני כשנודע לנו.
ש:                        תסבירי לי.
ת:                         אז בוא נעשה את הסדר.
ש:                        מתי נודע לך?
ת:                         נודע לנו שלינת זכה.
ש:                        באיזה תאריך?
ת:                         האמת שכבר היו בשוק רחשים שלינת כבר הלך ופרסם שהוא הולך להביא לייצר אוגר כמו של מדיליין, אוקי, זה כבר ידענו אבל לא חשבנו שהוא עד כדי כך לא חשוב מה, מסוגל לעשות אחד לאחד. ואז הגשנו מכרז של שראל ואז התברר שלינת זכו ואז מישהו אמר יש אוגר בדיוק כמו שלכם וקיבלנו,
ש:                        מי זה המישהו הזה?
ת:                         וקיבלנו תצלום, אני צריכה לענות?
עו"ד רז:                כן, אני לא יודע מה זה, זה רכילותי אבל תעני.
העדה:                   איציק ממוצרי נירוסטה.
ש:                        איציק, מה הוא קשור?
ת:                         הוא ספק שלנו גם, הוא ספק של לינת. נמצא בשוק.
ש:                        רגע, גם הוא התמודד במכרז?
ת:                         לא.
ש:                        אז איך הוא ידע מי זכה במרכז?
ת:                         בשוק הזה יודעים הכל. נו באמת. אתה מיתמם.
עו"ד רז:                אם תיכנס לשוק יכניסו אותך גם.
העדה:                   אתה שואל  שאלות ממש מיתממות.
עו"ד טולדנו:         לא, אני לא שואל שאלות מיתממות,
כב' השופט:           סליחה, עובדה, יודעים מיד מי זכה.
העדה:                   יודעים בשוק הכל.
כב' השופט:           באמת, יודעים.
העדה:                   עובדה שקיבלנו תמונה.
עו"ד טולדנו:         אז למה רצית לתבוע את גינת נובל, את בעצם רצית לתבוע את גינת נובל עוד לפני שבכלל ראיתם את המוצר נכון? עוד לפני שראיתם את המוצר שמשווק.
ת:                         ידענו שהפסדנו במכרז לאוגר זהה לשלנו שלינת נובל יצרה, מי היה היצרן לא חשבנו שזה היה ינאי בהתחלה.
ש:                        אז אתם בדקתם את שני האוגרים את האוגר שלינת נובל יצרה מול האוגר שלכם? זאת השאלה שלי.
ת:                         מה זה בדקנו?
ש:                        אתם הלכתם לבדוק מה ליבנת נובל סיפקה מול האוגר שאתם יצרתם?
ת:                         לא היה צורך לבדוק. זה היה ברור בשוק שזה אוגר של מדיליין, לא היה צריך לבדוק וגם כשרואים את שני האוגרים,
ש:                        שזה אותו אוגר?
עו"ד רז:                מה זה איך ידעו?
העדה:                   מה זה ייחדו, מה אתה אומר בעצם שזה לא אותו אוגר? אולי תעזור לי.
עו"ד רז:                היא לא מבינה את השאלה שלך.
העדה:                   אני באמת לא מבינה את השאלה.
עו"ד טולדנו:         אני אסביר לך את השאלה שלי. איך את יודעת שאוגר הכביסה שמיוצר,
העדה:                   כי אם תניח אותו אחד ליד השני אתה תראה שזה אותו אוגר.
כב' השופט:           אנחנו נראה אותו מחר.
העדה:                   אתה תראה שזה אותו אוגר.
כב' השופט:           אנחנו נראה אותו מחר, כל אחד יביא את האוגר שלו.
עו"ד רז:                אנחנו יכולים להביא את כולם, כולל את הצרפתי.
עו"ד טולדנו:         את מעורבת בהזמנות נכון?    
ת:                         נכון.
ש:                        את יכולה לספר לי על התקופה שאתם הזמנתם במקביל גם בידוד באוגרי מזון באיזה תאריכים?
ת:                         זה היה תקופה של 2009, רגע לא, הייתה עסקה גדולה של בילינסון, רגע התאריכים, שהגיעה בשתי מנות, מנה ראשונה הועברה לינאי, מנה שנייה, היות ובתי החולים עובדים תקציבית הם ביקשו שאת המנה השניה יסופקו עד סוף השנה. ראובן לא יכל להתחייב ובסדר שהוא אמר שהוא לא יכול להתחייב על אספקה שתהיה עד סוף השנה.
ש:                        היא אירוע שנטען בכתב ההגנה של נתבעת 2 שהחזרתם לראובן ינאי אוגרי כביסה,
כב' השופט:           בכתב הגנה.
עו"ד טולדנו:         בכתב הגנה אוגרי כביסה מקולקלים.
עו"ד רז:                בוא נראה לה אולי.
עו"ד טולדנו:         אני מבקש לא להפריע לי.
עו"ד רז:                אבל רגע סליחה מותר לה לראות מה אתה מפנה. במיוחד שהיא לא אמורה להיחשף לכתבי בי דין,
עו"ד טולדנו:         אני אומר היה אירוע, זו הטענה בכתב הגנה,
כב' השופט:           סליחה, הוא בסך הכל מבקש שתפנה בכתב הגנה שתצטט מה שנאמר זה כל מה שהוא ביקש.
עו"ד טולדנו:         תביא, תביא אני אפנה אותה.
עו"ד רז:                מה אתה חושב שאני אתן לה פתק.
כב' השופט:           הוא בסך הכל ביקש שתפנה.
העדה:                   אסף שיפנה אותי.
עו"ד רז:                לא, לא, גם כשחושדים במישהו, מה אני אכתוב לה את התשובה?
כב' השופט:           סליחה, סליחה,
עו"ד רז:                אני גם לא אספיק לעשות את זה כל כך מהר.
כב' השופט:           סליחה, רגע, רגע, רגע, את יכולה רגע לסגור את ההקלטה, כן.
 
לאחר הפסקה:
כב' השופט:           כן,
עו"ד טולדנו:         בכתב ההגנה של הנתבעת 1 היא חברת ינאי מספרת על אירוע שבו השבתם להם אוגרי כביסה לתיקון, בשנת 2010 לטענתם דורון הגיע לבית המלאכה עם רכב, עם אוגרי כביסה ופרק את אוגרי הכביסה והתלונן על איכות העבודה. את יכולה לספר לי מה ידוע לך על אותו אירוע?
העדה:                   כן. כתב ההגנה של ינאי רצופה אי דיוקים חמורים, כנראה זה אחד מהם, אני לא מכירה את המקרה הזה, יש עוד הרבה מאוד אי דיוקים בכתב ההגנה שלו, אין לי בעיה גם להגיד לך מהם. אני לא מכירה את המקרה הזה.
ת:                         את לא מכירה את האירוע.
ש:                        דורון הלך והביא להם אוגרים.
ש:                        היו מקרים אחרים שידוע לך על זה שאם למשל אוגרי כביסה לא היו תקינים והחזרתם להם לתיקון?
ת:                         אני לא מתעסקת בחלק של היצור אבל אני מניחה שאם,
ש:                        לא ביצור,  אני לא מדבר על יצור, תלונות.
ת:                         אבל אני מניחה שאם אני עובדת עם יצרן,
עו"ד רז:                רגע, תן לה לענות.
העדה:                   אבל אם אתה עובד עם יצרן ואתה מקבל ממנו סחורה ויש איתה בעיה אז מן הסתם אתה שולח אליו חזרה לקבל את האוגרים בחזרה.
ש:                        אז ידוע לך על מקרים כאלה שהיו?
ת:                         לא.
ש:                        לא.
ת:                         במקרה הזה שאתה מספר לא.
ש:                        לא, אני לא שואל על המקרה הזה אני שואל מקרים אחרים?
ת:                         כל הזמן האוגרים האלה עברו שיפורים ושינויים כל הזמן מול ינאי, היה עניין של ציר נירוסטה, שוב אני לא איש טכני אבל היו עניינים ששדרגו את האוגר עד שהגיעו למוצר המוגמר שלקח קצת זמן.
ש:                        עכשיו יש לך תמליל הקלטה שהפנה אותך עליה שאת ניהלת עם דודי בליבה מתאריך 11.6.13, נכון את שואלת אותו אם לינת נובל פנה אליו על מנת לקבל הצעת מחיר שייצר את אוגר הכביסה שלכם ספציפית נכון?
ת:                         אם זה מה שכתוב כן.
ש:                        ומה הוא ענה לך?
עו"ד רז:                תציג לה. מה אתה עושה לה חידון על מסמך שכבר יש לך.
העדה:                   תראה לה את זה. אני לא זוכרת. אני מניחה שגם אתה לא זוכר מה דיברת לפני 6 שנים עם מישהו, אז באמת. אוקי מה השאלה.
ע"ד טולדנו:           השאלה שלי האם נכון שהוא אמר לך שלא הייתה פניה לייצור אוגר כביסה שפותח לטענתכם על ידכם, האם נכון שזו הייתה התשובה?
ת:                         על האוגר שלנו? כן, זה מה שהוא אמר.
ש:                        שלא הייתה פנייה פניה כזאתי להעתיק את המוצר שלכם?
ת:                         לא נאמרה המילה להעתיק, אתם קצת מיתממים כולם ידעו את האוגר הזה איך הוא נראה.
ש:                        אני לא שואל פרשנות שלך.
ת:                         לא, אתה לא שואל, אני שאלתי אם הוא פנה אליו לינת לקבל הצעת מחיר על האוגר שלנו, על הדגם שלנו והוא אמר שלא.
ש:                        עכשיו, אתם, את אומרת לי שבשנת 2009,
ת:                         היה איזה עסקה בבילנסון.
ש:                        היה איזה עסקה עם דודי בליבה נכון?
ת:                         אחרי, כן, כן.
ש:                        עכשיו השאלה שלי איך בעצם דודי בליבה, אם התחלתם לעבוד על הפס יצור של ראובן ב2007 איך דודי בליבה ידע ישר פונים אליו ב-2009 ישר הוא מתחיל באופן סדרתי לייצר, מה בדיוק הבאתם לו כדי שהוא ידע להתחיל לייצר את האוגר שלכם?
ת:                         הוא קיבל את האוגר בדיוק כמו שאתה, הלקוח שלך העתיק את האוגר.
ש:                        זאת אומרת נתתם לו את האוגר ואמרתם לו תחקה את האב טיפוס שלנו?
ת:                         הוא קיבל את האב טיפוס, כן, הוא יצרן,
ש:                        והאב טיפוס של בליבה,
ת:                         מה זה אב טיפוס, אב טיפוס שלי. מה זה של בליבה?
ש:                        סליחה, היצור שלו שאת אומרת שהוא העתיק מאב טיפוס שלכם.
ת:                         אוקי.
ש:                        אם אני אשווה אותו למה שייצר ינאי זה אחד לאחד זהה או שיש ביניהם שינויים כי זה יצרנים שונים, הרי את לא נתת לו סקיצות או מידות זו השאלה שלי.
ת:                         אני לא יודעת לענות על זה.
ש:                        מה?
ת:                         לא יודעת לענות על זה, אני מניחה שזה אחד לאחד.
ש:                        את ראית בכלל מה יצא מכל אחד מהם והשוויתם?
ת:                         כן, אבל בעין שהיא לא מקצועית זה יכול להיות שזה נראה אותו דבר, אני לא עשיתי בדיקות, גם אתה אם יראו לך את שני האוגרים הם נראים אותו דבר בדיוק, אני מניחה של פליבה נראה בדיוק אותו כמו של ינאי.
ש:                        וכמה זמן לקח מרגע שאתם העברתם את האוגר כביסה שביקשתם, אתם לקחתם את האוגר כביסה שיצר ינאי והבאתם,
ת:                         את האוגר כביסה שלנו שייצר ינאי,
ש:                        כן, והבאתם אותו לפליבה וביקשתם שהוא יחקה את אותו אוגר?
ת:                         כן.
ש:                        זאת אומרת לא דובר על האב טיפוס המקורי שאז הבאתם עם דבורקין, זאת אומרת שאתם באתם לפליבה וביקשתם לייצר אתם לקחתם את האוגר של,
ת:                         האב טיפוס של דבורקין התוצר הסופי הוא התחיל מאב טיפוס של דבורקין, אין פה קפיצה,
ש:                        כן, לא. וכמה זמן לקח,
ת:                         כי אתה מתאר כאילו יש פה כמה אבי טיפוס.
ש:                        השאלה שלי מרגע שאתם טוענים שהבאתם את האוגר שיוצר על ידי חברת ינאי,
ת:                         אוקי,
ש:                        כמה זמן לקח לפליבה אדון פליבה להתחיל יצור המוני, פס יצור שלו של אוגר הכביסה?
ת:                         חודשיים שלושה.
ש:                        לקח לו חודשיים מה? תכנון?
ת:                         מההזמנה?
ש:                        לא,
ת:                         מה זה תכנון, אין מה לתכנן פה. ברגע שאנחנו,
ש:                        אין מה לתכנן,
ת:                         ברגע שאנחנו תכננו ויש לך את האב טיפוס אין מה לתכנן.
כב' השופט:           טוב.
עו"ד טולדנו:         הבנתי.
ש:                        זאת אומרת שזה מיידי.
ת:                         חודשיים שלושה. אם אתה מדייק.
ש:                        אם מעתיקים את זה, זה מיידי?
כב' השופט:           היא אמרה חודשיים שלושה.
העדה:                   אני לא מצליחה להבין.
עו"ד טולדנו:         היא אמרה חודשיים שלושה מההזמנה.
כב' השופט:           לא, חודשיים שלושה,
עו"ד טולדנו:         אז הוא עבד בפיתוח, אני לא כל כך מבין.
העדה:                   גם אני לא מבינה. תסלח לי.
עו"ד טולדנו:         לקח לו להעתיק חודשיים?
ת:                         מהרגע שהוא קיבל את האב טיפוס הזה שלנו לייצור, לקח לו בערך חודשיים שלושה עד שהוא ייצר את הכמות. מה השאלה.
ש:                        כי זה היה מועד ההזמנה או שזה מה שלקח לו לייצר את זה?
ת:                         כן. הוא לא היה צריך לתכנן אותו, הוא היה צריך לייצר אותו, היה לו כבר את הכל.
ש:                        ואתם הזמנתם ממנו מאות יחידות נכון?
ת:                         נכון. בשביל ההזמנה.
ש:                        מתי הוא התחיל לייצר את היחידה הראשונה?
ת:                         מה זאת אומרת?
כב' השופט:           היא אומרת לקח לו חודשיים שלושה,
העדה:                   לקח לו, מהרגע של ההזמנה, עד הרגע,
עו"ד טולדנו:         שהוא השלים את ההזמנה,
כב' השופט:           לא, אתה לא יכול להכניס לה,
עו"ד טולדנו:         לא אז אני שואל, אני באמת שואל בתום לב אדוני.
כב' השופט:           אז היא ענתה לך כמה פעמים, לקח לו חודשיים שלושה,
העדה:                   לספק את ההזמנה.
כב' השופט:           עד שהוא התחיל לייצר.
עו"ד טולדנו:         ועל השלב של ההעתקה מאב טיפוס כלפי המפעל נכון שאתם לא שילמתם לא למר פליבה ולא לראובן, זאת אומרת אם אתם באים ליצרן ומביאים לו אב טיפוס ומבקשים להעתיק אותו, אתם לא שילמתם לו על כל הכסף של ההעתקה, אם הוא צריך לבנות תבניות, לצורך המוצג,
ת:                         אין פה תבניות.
ש:                        אני שואל את השאלה אני רק רוצה ללבן את הדברים.
ת:                         אין פה תבניות. התבניות היחידות זה התבניות של המכסים שאנחנו סיפקנו גם לינאי וגם לפליבה.
ש:                        כן.
ת:                         אין פה שום תבניות.
ש:                        אבל בשביל לייצר מכסה לא צריך ליצור תבנית? אני שואל אני לא יודע.
ת:                         אנחנו יצרנו תבנית.
כב' השופט:           טוב, הלאה.
העדה:                   המכסה זה שלנו.
כב' השופט:           הלאה, היא לא איש טכני.
עו"ד טולדנו:         סיימתי אדוני. תודה.
עו"ד רז:                אדוני, יש לי בקשה.
כב' השופט:           כן. תודה.
עו"ד בן חורין:       יש לי בקשבה אדוני, לפי פסיקת בית המשפט העליון פסק דין שניר ואחרים הנושא של תמליל הדבר החשוב ביותר זה להציג את מלוא התמליל ולא להציג קטעים מתוכו, כמובן הפסיקה עוסקת בנושא הקבילות אבל עכשיו כאשר אנחנו מתברר לנו שהתמליל הזה שהוצג,
כב' השופט:           אבל הוא לא הוגש כמוצג בכלל.
עו"ד בן חורין:       אז מה? אבל אני חקרתי עליו. אתם לא תפריעו לי בזמן שאני טוען.
כב' השופט:           סליחה, הוא טוען, הוא אומר שהתמליל שהוגש לא שלם.
עו"ד בן חורין:       הוגש פה תמליל לבית המשפט. עכשיו כתוב במפורש שזה קובץ 009 כתוב בתחילתו, אז אני לתומי סבור שיש פה עוד קבצים, הגב' גם העידה,
כב' השופט:           תבדוק אם יש עוד קבצים.
עו"ד רז:                עוד שיחות או שהקובץ הזה נקטע.
עו"ד בן חורין:       אני רוצה את כל השיחה הזו, מתחילתה ועד סופה.
עו"ד רז:                אם אתה חושב שאנחנו חתכנו קובץ והבאנו אותו, אז אתה טועה. זה כל הקובץ ואל תשכח שמישהו לא טכנאי ולא מיומן לוקח לו כמה שניות עד שהוא מקליט את השיחה.
עו"ד בן חורין:       העדה העידה על דברים של דברי נימוסין.
כב' השופט:           סליחה, סליחה,
עו"ד רז:                אני רוצה, אני,
עו"ד בן חורין:       ואני מציין שהוא דיבר על להציג, שמציגים עושים את זה בתיק המוצגים,
כב' השופט:           סליחה, סליחה, תביא את כל התמליל. נקודה.
עו"ד בן חורין:       אדוני זה כל התמליל.
עו"ד רז:                להביא הצהרה מהמתמלל שזה כל הקובץ?
כב' השופט:           יש לך את כל הקובץ?
עו"ד רז:                בוודאי. אני אביא, אשלח את זה.
עו"ד בן חורין:       אנחנו לא קיבלנו עותק פיזי של הקלטת עצמה.
כב' השופט:           הוא יביא.
עו"ד טולדנו:         אני ביקשתי פעמיים ממכם.
עו"ד רז:                תקשיב, אם ביקשת ולא קיבלת, זה לא המועד בדיון לעשות את זה, תפנה תקבל.
כב' השופט:           סליחה,
עו"ד בן חורין:       אני לא זוכר, אבל,
כב' השופט:           סליחה, נקודה, סיימנו. הוא יביא.
עו"ד רז:                נביא, נשלח לו בדואר אלקטרוני. אין שום בעיה.
כב' השופט:           סליחה שלח לו בדואר אלקטרוני את כל הקובץ.
עו"ד בן חורין:       אני אקבל את זה היום?
עו"ד רז:                אני אעשה את כל המאמצים.
עו"ד בן חורין:       אני מבקש לקבל את זה היום, אני מצטער שאני מתעקש, זה קובץ מסויים, יכול להיות, הכל אני רוצה לשמוע.
עו"ד רז:                תקבל ואז תראה שהתמלול מתחיל פה ואתם עושים סערה בכוס מים, ההקלטה מתחילה פה סליחה.
עו"ד בן חורין:       יכול להיות שמה שהסתבר פה שנעשתה פה הקלטה סלקטיבית,
עו"ד רז:                יש לך המון המון תיאוריות.
כב' השופט:           תודה, מחר אנחנו ממשיכים, אני מבקש שמחר בכדי שאני אראה בעין תביאו את המוצגים.
עו"ד רז:                את האוגרים עצמם.
עו"ד טולדנו:         אנחנו גם נביא.
עו"ד רז:                אנחנו גם נביא את האוגר שלכם ונוודא שזה יהיה אותו אוגר.
עו"ד בן חורין:       גם את הצרפתי אנחנו רוצים.
עו"ד רז:                סיימנו את הישיבה אדוני?
כב' השופט:           כן.
עו"ד רז:                אז אם אפשר בבקשה בקשה אישית בגלל טעמים שלי אם אפשר מחר במקום בתשע להתחיל בתשע ורבע אני אהיה אסיר תודה.
כב' השופט:           כן.
עו"ד רז:                תודה.
כב' השופט:           כן.
עו"ד רז:                תודה רבה לאדוני שיהיה יום נעים.
 
-         ההקלטה הסתיימה -
 

 
+ שלח משוב