Hebrew  |  English  |  Russian  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



דף הבית >> תא"מ 6297-09-11 גיל שרון אורי עבודי נגד אברהם שמלה יעקב שמלה ואח'
 
בית משפט השלום ראשון לציון
בתאריך: 31/10/2013
 
תא"מ 6297-09-11
בפני:
1. כב' השופט/ת הלית סילש
תובעים:
1. גיל שרון
2. אורי עבודי
  - נגד -
נתבעים:
1. אברהם שמלה- התביעה נדחתה
2. יעקב שמלה
3. טל שני

                                                                          פסק דין

לפני תביעה במסגרתה עותרים התובעים כי בית המשפט יורה לנתבעים להוסיף ולשלם לידיהם דמי תיווך, מכוח רכישתה של דירה ברחוב מאיר הרמן 25/1 בנס ציונה (להלן: "הדירה").

במסגרת כתב התביעה טענו התובעים כי ביום 28.2.11 חתמו הנתבעים על טופס הזמנת שירותי תיווך לרכישת הדירה, כאשר הובהר להם שדירה זו מצויה בבלעדיות של משרד התיווך.

על פי טופס ההזמנה התחייבו הנתבעים בתשלום סך השווה ל- 2% בתוספת מע"מ, משווי הרכישה.

בהמשך, פעלו התובעים להתקשרות הצדדים בהסכם מכר, כאשר בסמוך למועד החתימה, ולפי בקשת הנתבעים, הופחת שיעור דמי התיווך לתשלום בסך כולל של 15,000 ₪.

משנחתם הסכם המכר, סירבו הנתבעים לשלם את דמי התיווך, ועל כן הוגשה התביעה.

בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי לא אך שהתובעים לא היו הגורם היעיל להתקשרות הצדדים בהסכם, אלא שהם פעלו בחוסר תום לב, ומתוך מטרה להכשיל את ההתקשרות.

עוד טענו הנתבעים כי התובעים הסתירו , בכוונת מכוון, פרטים עובדתיים חשובים מהנתבעים, לרבות סיום תקופת הבלעדיות קודם למועד הנקוב, והסכמת המוכרים להפחית את סכום המכירה.

לשיטת הנתבעים, נוכח מצגי השווא והתנהלות הנתבע 2 , לא אך שאין התובעים זכאים לדמי התיווך, אלא שיש להורות על פיצויים של הנתבעים בשל הנזקים שנגרמו להם.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובתצהירים, ונתתי דעתי לעדויות הצדדים וסיכומיהם בפני, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי ביחס לנתבע 2, ולהידחות ביחס לנתבעת 3. טעמיי והיקף החלטתי להלן.

אין חולק כי הנתבעים חתמו על טופס הזמנת שירותי תיווך. כמו כן, נחה דעתי כי התובעים הינם בעלי רישיון תיווך. עיון בת/8 מלמד כי הנתבע 2 חתם על טופס ההזמנה וזאת תוך ציון כי המתווכים הינם מר גיל שרון ומר אורי עבודי.

נוכח כך, השאלות המהותיות להן נדרשתי הינן ארבע :

מהם בעלי הדין הרלוונטיים להליך;

האם קיימת מניעה, מכוח הוראות הדין, אשר בשלה יש לשלול מהתובעים את הזכאות לקבלת דמי התיווך, נוכח מעשיהם או מחדליהם בתיק זה;

האם היו התובעים, או מי מהם, הגורם היעיל להתקשרות הצדדים בהסכם;

מהו סכום דמי התיווך לו זכאים התובעים;

זהות בעלי הדין

בתיק זה שבפני, אין מקום, גם שעה שיוכחו כל טענות התובעים, לחייב את הנתבעת 3 בתשלום דמי התיווך לתובעים.

הנתבעת 3 לא חתומה על טופס הזמנת שירותי תיווך ודומה כי גם לא הייתה צד להתקשרות או להבנות המאוחרות בין הצדדים להליך.

איני סבורה שניתן לראות בנתבע 2 כמי שחתם "בשמה או עבורה". הנתבעת 3 היא אדם בגיר וכשיר, ושעה שלא חתמה על הסכם או הזמנה כלשהי, אין מקום לחייבה בעקיפין.

התובעים לא הוכיחו כי הנתבע 2 חתם מכוח יפויי כוח או הסכמה של הנתבעת 3, ולא בכדי קבע המחוקק, כתנאי לזכאותו של מתווך לקבלת דמי תיווך, כי תחתם הזמנת שירותי תיווך על ידי הלקוח.

העובדה כי הנתבע 2 נשוי לנתבעת 3, או כי שני בני הזוג חתמו על הסכם המכר, אין בה די בנסיבותיו של תיק זה שבפני.

על בסיס כל אלו אני מורה כי התביעה כנגד הנתבעת 3, נדחית.

הפרת התחייבות התובעים/הטעייה/חוסר תום לב

לאחר שנתתי דעתי לכלל הראיות והעדויות בתיק זה, לא מצאתי כי חלה במקרה דנן, הוראת דין המונעת או שוללת מהתובעים את זכאותם לקבלת דמי התיווך.

לא הוכח בפני, אף לא בקירוב, כי התובעים הטעו, פעלו בחוסר תום לב או ביקשו לסכל את ההתקשרות עם המוכרים.

העובדה כי התובעים היו מוכנים ביום 28.3.11, ערב החתימה על הסכם המכר, להפחית מהשיעור הכולל של שכר הטרחה המגיע להם, מהמוכרים והקונים גם יחד, סך של כ- 9,000 ₪, מלמדת כאלף עדים, שלא מדובר במי שביקש לסכל עסקה אלא לקדמה, וכמי שהיוו את הגורם בלעדיו אין, לצורך אותה התקשרות.

הנתבעים שבו והפנו את שימת הלב לכך שהתובעים פרסמו, באמצע חודש מרץ את הדירה באופן עצמאי, במחיר של 1,048,000 ₪, וזאת על אף שהמחיר שהוצג להם בתחילה על ידי התובעים עמד על 1,090,000 ₪.

עוד ביקשו הנתבעים להדגיש, כי על אף שהסכם הבלעדיות היה אמור להיות בתוקף עד ליום 30.3.11, הוא בוטל בהסכמת המוכרים והתובעים כבר ביום 18.3.11. לטענת הנתבעים אי הצגת נתונים אלו בפניהם, במועד, מלמדת על חוסר תום לב, והתנהלות שיש בה כדי הטעייה מכוונת.

אין ממש בטענות הנתבעים וזאת ממספר טעמים :

מעדויות הצדדים עלה כי המוכרים אכן היו מוכנים למכור את דירתם בתמורה לתשלום סך של 1,048,00.

אלא, שמחיר זה אמור היה להיות משולם שעה שהמוכרים אינם נדרשים לתשלום דמי תיווך, דהיינו במקרה של עסקה חיצונית.

יש לזכור כי דמי התיווך להם התחייבו גם המוכרים, הועמדו על סך של 2% בתוספת מע"מ , דהיינו

עוד כ- 24,000 ₪ ( הוספת סכום זה לסך של 1,048,00 ₪, מגיעה לסכום העולה על 1,070,000 ₪, שהינו המחיר שהוצג בפני הנתבעים).

מר אופיר לירון, המוכר, אף אישר כי קיבל הצעות למכור את הנכס ב- 1,040,000 וכן 1,035,000, ואולם כל ההצעות הללו, היו מטעמם של צדדים שלישיים, לאחר שהופסקה הבלעדיות, ובאופן בו לא היה נדרש לתשלום דמי תיווך. (ראה בעניין זה עמוד 14 שורות 25-26 לפרוטוקול הדיון).

מכאן כי פרסומו של סכום זה, או הסכמת המוכרים ביחס אליו, כלל אינה משליכה על התנהלות התובעים בפני, או על חיובי הנתבעים הפוטנציאליים מכוחו.

הנתבעים שבו וביקשו להשוות, בין מין שאינו במינו.

למעלה מכך, התובעים טענו כי עד לפנייתו של הנתבע 2 בנושא זה, לא היו מודעים לפרסום של המוכרים, כמו גם לסכום שנתבקש על ידם.

(בעניין זה ראה עמוד 11 שורות 28-29 לפרוטוקול ועמוד 12 שורות 27-29 לפרוטוקול).

זה המקום לציין כי מצאתי את עדותם של שני עדי התביעה כסדורה ומהימנה.

בניגוד לטענות הנתבעים, לא התרשמתי כי מדובר במי שביקשו לטרפד את התקשרות הנתבעים עם המוכרים, אלא באנשי מקצוע אשר ביקשו לקדם את ההתקשרות בין הצדדים. ממילא לא סביר בעיני כי אדם אשר מוצא את מטה לחמו בהתקשרותם של צדדים בהסכמי מכר/שכירות נדל"ן, יפעל לטרפד את אותם הסכמים, וכל זאת תוך שהוא במקביל, מפחית משכרו, ערב החתימה על ההסכם.

בניגוד לטענות הנתבעים, המוכר עצמו מר אופיר לירון, אישר כי כלל אינו זוכר האם הודיע לתובעים על הפרסום, וממילא לא ראה עצמו כחייב ליתן הודעה זו (לעניין זה ראה עמוד 15 שורה 15 לפרוטוקול).

באשר לביטול הבלעדיות, גם לכך איני סבורה שיש לייחס חשיבות של ממש, בהיבט התקשרות הצדדים שבפני, וזאת תוך מתן הדעת כי החתימה על טופס הזמנת שירותי התיווך נעשתה שעה שחלה ועמדה בתוקפה חובת המוכרים לבלעדיות, ומכאן שבין אם זו בוטלה ביום 18.3.11 או שהייתה פוקעת ביום 30.3.11 כמצופה, לא היה בכך כדי לשנות מהתחייבויות הנתבעים כלפי התובעים בתשלום

מר אופיר לירון אישר כי ביקש לבטל את הבלעדיות, משום שסבר כי בפער זה של גובה דמי התיווך אותו יידרש לשלם, יכול וטמון הקושי בהשלמת המכירה לקונים פוטנציאליים. (ראה בעניין זה עמוד 14 שורות 21-13 לפרוטוקול הדיון). עם זאת, אישר מר אופיר לירון כי משהושלמה העסקה בינו לבין הנתבעים, הוא שילם את דמי התיווך לידי התובעים, ולא סבר שאין מקום לעשות כן.

הנתבעים שבו וציינו את חוסר שביעות רצונם מדרך התנהלותו של הנתבע 2, ואולם למעט סוגיית ביטול הבלעדיות ופרסום המחיר על ידי המוכר, כפי שנדון לעיל, ולמעט העובדה כי התובעים לא הביאו את המוכרים להסכים להתקשרות בהסכם מכר בתמורה לתשלום סכום כולל של 1,030,000 ₪ (הוא המחיר אותו היו הנתבעים נכונים לשלם), לא הובהר נמצא כל תוכן ענייני בטיעוני הנתבעים.

חלק לא מבוטל מתצהירו של מר אברהם שלמה, המצהיר מטעם הנתבעים, יוחד לטענות כלליות כלפי התובעים, מעמדם ויחסם עם רשת התיווך "רימקס".

מדובר בטענות של רקע ו"תפאורה", כאשר חלקן כלל אינן רלוונטיות להליך שבפני, וחלק לא מבוטל מהן, לא נתמך בראיות כלשהן.

זה גם המקום לציין כי בסופו של יום, הכרעתי בתיק זה, נעשית על בסיס עובדותיו של התיק המונח בפני, וזאת בלבד. גם אילו היה מוכח כי התובעים כשלו בדרך התנהלותם מול צד שלישי זה או אחר, לא היה בכך כדי לגרוע מן החובה לבחון , מהותית, את הסוגיות והמחלוקות שבין הצדדים לתיק זה.

בנוסף, דומה כי עיקר טענותיהם של הנתבעים היו ביחס לאירועים שקדמו ליום 28.3.11, שהוא המועד בו הסכימו הנתבעים להפחית את שכרם מסך של 2% בתוספת מע"מ, לסכום כולל של 15,000 ₪. (ראה ת/10).

באותו מועד, כבר ידעו הנתבעים על ביטול הבלעדיות, על פרסום הנכס במחיר מוגדר, כמו גם על יתר עיקר טענותיהם כלפי התובעים.

על אף כל אלו, הסכימו הצדדים על המשך המגעים, תוך שהמוכרים והנתבעים יידרשו לתשלום מופחת של דמי התיווך.

מכאן, כי גם אילו היה מקום לקבל את כל טענות הנתבעים באשר לדרך התנהלות התובעים, יש להורות כי ההסכמה המאוחרת, על ההפחתה בדמי התיווך שכללה את הנתונים דלעיל, ונתנה להם ביטוי.

הנתבעים טענו, במסגרת הדיון בפני, כי נפלו כשלים בדרך התנהלות התובעים , גם לאחר אותו מועד, ואולם למעט טענות כלליות חוזרות על טרפוד העסקה, לא הוכח בפני דבר.

בעניין זה ביקשו הנתבעים להפנות את שימת הלב, להודעות המסרונים השונות שהוחלפו בין הצדדים להליך כמו גם בין הנתבעים לבין המוכרים.

איני מוצאת כי יש באלו כדי ללמד על כשל או על כוונת לטרפד את העסקה מצד התובעים.

כך לדוגמא, לא ברור איזה מחדל יש במשלוח הודעה מהתובע 3 למר שמלה על פיה הוא מתבקש לדבר עם המוכר ולעדכן אותו שהכל בסדר, אפשר להתקדם, ושיסיר את הפרסום שלו. (ראה נ/5 וסעיף 41 לתצהירו של מר שמלה).

לא הוכח, כי התובעים פעלו לצורך התקשרות במחיר גבוה יותר אם קונים פוטנציאליים אחרים, ולא הוכח כי כלל פעלו כלל אל מול צדדים שלישיים אחרים בעניין אותה דירה, לאחר יום ה- 28.3.11. בהותרת פרסום הדירה על ידי התובעים, לאותה עת, אין די, כדי להוות תמיכה לטענות הקשות שהועלו על ידי הנתבעים.

הנתבעים טענו כי גם המוכרים מצאו את מעשי התובעים כלקויים בבסיסם, וכי יש בכך כדי ללמד על דרך התנהלותם הכוללת של התובעים.

מקום בו היו המוכרים מעידים על ניסיון לטרפד את ההתקשרות בין הצדדים לאחר יום ה - 28.3.11, או על מחדל מהותי אחר אשר פגם בעסקה, יכול והיה בכך כדי להביא לשינוי מסקנתי באשר לזכאות התובעים לדמי התיווך.

ואולם, מעדותו של המוכר, מר אופיר לירון, עלתה תמונה עובדתית שונה לחלוטין.

לא עלה מעדותו וחקירתו הנגדית של מר אופיר לירון כי התובעים הפנו אליו לקוחות פוטנציאליים אחרים, במחיר גבוה יותר, או כי ביקשו ממנו שלא להתקשר בהסכם המכר, או כי עשו מעשה זה או אחר אשר סיכל את ההתקשרות.

למעשה, עוד קודם תחילת עדותו של העד, מצא מר אופיר לירון, באופן עצמאי לומר את הדברים הבאים בבית המשפט :

"היה אצלי הקונה כדי למסור את הזימון לדיון, הדברים היו מאוד ברורים ביום החתימה, זו הטרדה בשבילי להגיע. אני לא רואה שיש לו קייס בכלל. יקי יודע מה גרסתי".

(ראה עמוד 14 שורות 2-3 לפרוטוקול הדיון).

וכן דבריו במסגרת החקירה הנגדית :

"ש. באותו מעמד התובע 1 שאל אם אתה שבע רצון מהתהליך?

ת. כן.

ש. ומה השבת?

ת. בגדול הייתי מרוצה. היו חילוקי דעות, הוא עשה את עבודתו למה שנשכרו שירותיו.

(בעניין זה ראה עמוד 17 שורות3-7 לפרוטוקול הדיון).

זה גם המקום לציין כי מצאתי את עדותו של מר לירון אופיר כמהימנה מאוד.

התרשמותי הבלתי אמצעית הייתה כי הוא אינו מעוניין להיות חלק מהסכסוך בין הצדדים, ואף ביקש להימנע מכך. עם זאת, תשובותיו לחלק הארי של השאלות אותן נשאל, היו ברורות מאוד, ודומה כי אף עמד בבסיסן טעם כלכלי, אשר מצאתי אותו בנסיבותיו של תיק זה, כסביר.

המוכר אישר כי החלטותיו, באשר להתקשרות עם הנתבעים או עם צד שלישי נעשו על בסיס השאלה, מה יהא הסכום אשר יוותר, בסופו של יום, בכיסו.

נוכח כך, הוא מצא לאבחן, באופן מפורש, בין הצעות רכישה במסגרתן יידרש לתשלום דמי תיווך, לבין הצעות רכש עצמאיות, אשר במסגרתן לא יידרש, הוא עצמו, לתשלום דמי תיווך.

כן אישר המוכר כי המחיר בו התקשר בסופו של יום, שונה מזה שנתבקש על ידו בתחילה, כי במסגרת התהליך, ומטעמים כלכליים שלו, מצא להפחית את הסכום שנתבקש, במהלך התקופה.

במסגרת חקירתו הנגדית הוא נשאל מפורשות, על ידי ב"כ הנתבעים, מהו המחיר שהיה מוכן כי יוותר בכיסו, ממכירת הדירה והשיב :

"כנראה שהמחיר שבסופו נסגרה העסקה, מיליון שלושים וחמש".

(ראה עמוד 15 שורה 16 לפרוטוקול הדיון).

לעניין הכרעתי בתיק זה, איני יכולה להתעלם מן העובדה כי הנתבעים לא הוצגו ראיות כלשהן, ואף לא טענו, כי הודיעו לתובעים על ביטול ההתקשרות עמם, או על כוונתם שלא לשלם את דמי התיווך, אלא לאחר חתימת הסכם המכר.

לעניין זה, חוסר שביעות רצון, והחלטה לבטל התחייבות חוזית, הם שני דברים שונים לחלוטין.

הנתבע 2 נשאל ביחס לכך במסגרת חקירתו הנגדית והשיב :

"ביטאתי את זה בזה שלא שילמתי"

(ראה עמוד 20 שורה 26 לפרוטוקול הדיון).

התנהלותו זו של הנתבע 2 אינה סבירה בעיני. התרשמותי מעד זה הייתה כי מדובר באדם רהוט, משכיל, שמודע היטב למהות ומשמעות מעשיו. ניתן לצפות כי מי שסבור שהופרו ביחס אליו, התחייבויות רבות והוצגו בפניו מצגי שווא, יימצא את הדרך להודיע, קודם ההתקשרות בהסכם המכר, כי אין בכוונתו לשלם סכום כלשהו, או כי בכוונתו לשלם סכום מופחת זה או אחר.

גם טענתו של הנתבע 2, במסגרת החקירה הנגדית על פיה ההסכמה להפחתה של סכום דמי התיווך הייתה מצידו של התובע בלבד, תמוהה בעיני, ממספר טעמים:

האחד, טענה זו לא עלתה, מפורשות, במסגרת תצהירי העדות הראשית מטעם הנתבעים.

בנוסף, לא סביר בעיני כי בעל מקצוע יסכים להפחית משכרו, על דעתו בלבד, שעה שהוא לכאורה מודע לכך שהצד שכנגד אינו נכון לשלם לו דבר.

למעלה מכך, וחשוב מכך, הוכח בפני, במפורש, כי היה בהסכמתם זו של הצדדים כדי להביא להתקשרות בהסכם המכר בפועל, וכי אילולא הסכמה זו, ספק אם ההסכם בין הצדדים היה נחתם.

המוכר, מר אופיר לירון נשאל ביחס לכך במסגרת חקירתו הנגדית כדלהלן :

"ש. אם המתווכים לא היו נרתמים ומורידים את מחיר התיווך, העסקה היתה מתפוצצת

ת. או שהיו מוסיפים כסף, או שהעסקה הייתה מתפוצצת".

(בעניין זה ראה עמוד 16 שורות 31-32 לפרוטוקול הדיון ).

מעל כל אלו, ככל שטענה זו הייתה מתקבלת (ואיני סבורה שיש לקבלה), משמעותה המעשית הינה למעשה הצדקה בחיובם של הנתבעים במלוא סכום התביעה.

בנקודה זו, אני מוצאת גם להתייחס לטענות התובעים , על פיהן, משלא שולם הסכום של 15,000 ₪ במועד, יש להורות כי על הנתבעים לשלם את הסכום אותו הסכימו לשלם , על פי טופס הזמנת שירותי התיווך, דהיינו סך של 20,700 בתוספת מע"מ.

איני מוצאת לקבל טענות אלו של התובעים, מאותם טעמים שמצאתי לדחות את טענות הנתבעים ביחס לאלו.

מדובר בהסכמה מאוחרת, שניתנה במפורש על ידי התובעים, ולא הותנתה בדבר. ככל שהיו התובעים מעוניינים לסייג , מטעם כלשהו, את הסכמתם להפחתת דמי התיווך, היה עליהם לעשות כן במפורש.

הסכם הוא הסכם, והתחייבות היא התחייבות.

מסקנה זו רלוונטית כלפי התובעים, כשם שהיא רלוונטית לנתבעים.

למעלה מכך, איני יכולה להתעלם, פעם נוספת, מן העובדה הפשוטה, שאלמלא הסכמתם של התובעים לאותה הפחתה, סביר כי העסקה לא הייתה מתגבשת ממילא, ומכאן כי הנתבעים לא היו רוכשים את הדירה, והתובעים לא היו מקבלים שכר תיווך, בסכום כלשהו.

סוף דבר,

שעה שהנתבעים חתמו על טופס הזמנה במסגרתו התחייבו בתשלום סך של 2% בתוספת מע"מ משווי המכירה, היו בקשר תמידי עם התובעים לאחר אותו מועד (דבר הנלמד מכלל המסמכים והראיות שהוצגו על ידי שני הצדדים ), נכחו במספר פגישות בנוכחות המוכרים והתובעים, קיבלו מידם הסכמה בכתב להפחתה של דמי התיווך, והתקשרו בהסכם המכר;

בהינתן כל אלו, אין לי אלא לקבוע כי התובעים היו הגורם היעיל להתקשרות הצדדים בהסכם המכר.

משלא הוכחו טענות הנתבע באשר לסיכול או טרפוד ההסכם, ומשלא הוכחה התנהלות חסרת תום לב מצדם, יש להורות כי התובעים זכאים לקבל לידיהם את הסכום עליו הוסכם בין הצדדים, דהיינו סך של 15,000 ₪.

הנתבע 2 ישלם לתובעים סך של 15,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

כן יישא הנתבע בהוצאות ההליך בסך של 20,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

מאידך, אני קובעת כי התובעים יישאו בהוצאותיה של הנתבעת 3, בסך של 6,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

לעניין ההוצאות נתתי דעתי להיקף ההליכים שנדרשו הצדדים, להעדר מעורבותה של הנתבעת 3 מחד, אך הצורך להידרש להליך מאידך. במערך היחסים שבין התובעים לבין הנתבע 2, נתתי דעתי, בין היתר, להיקפו של ההליך, לסכום שנפסק, ובמיוחד לעובדה כי אין מקום שבעל דין יצא ניזוק מניהולו של הליך, מקום בו הוכחו, עיקר טענותיו.

המזכירות תשלח את העתק פסק הדין לצדדים באמצעות הדואר.

זכות ערעור בתוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.

ניתן היום, כ"ז חשון תשע"ד, 31 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.

 
+ שלח משוב