Hebrew  |  English  |  Russian  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



דף הבית >> תא"ח 41716-11-10 כץ ואח' נ' מזרחי
 
בית משפט השלום בירושלים
   
תא"ח 41716-11-10 כץ ואח' נ' מזרחי
 
 
 
 
   
בפני כב' השופטת  אנה שניידר
 
התובעים: 1.נעמי כץ
2.יואב כץ
 
נגד
 
הנתבעת:
 
הנתבעות הפורמאליות:
אופירה מזרחי
 
1.   חברת הגיחון בע"מ (תאגיד המים והביוב בירושלים)
2.     חברת החשמל לישראל בע"מ
                                                                      
       
 
 
                                                                פסק דין
 
 
1.         לפנינו תביעה לפינוי מושכר, שהוגשה ביום 22.11.10, בהתאם להוראות פרק טז 4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן – תקסד"א).
 
2.         בין הצדדים נחתם ביום 27.6.10 הסכם שכירות לפיו השכירו התובעים לנתבעת דירה ברחוב ליכטנשטיין 21/14 בשכונת הר-חומה בירושלים (להלן – הדירה), לתקופה
            של שנה החל ביום 2.8.10, כאשר דמי השכירות נקבעו לסכום של 3,500 ₪ לחודש.
 
3.         הואיל ולטענת התובעים הנתבעת לא שילמה דמי שכירות כמוסכם לחודש נובמבר 2010, על אף פניותיהם אליה – הוגשה התביעה שלפנינו.
 
            יצויין, כי מדובר בתביעת פינוי בלבד, ואין היא מכילה סעדים נוספים כגון תשלום דמי השכירות, וזאת בהתאם לאמור בתקנה 215 ז (ב) לתקסד"א.
 
4.         הנתבעת העלתה בכתב ההגנה, בין יתר טענותיה, טענה לפיה ביום 4.10.10 הוצא נגדה צו לכינוס נכסיה במסגרת הליכי פשיטת רגל בתיק פש"ר 898-08-10 בבית 
            המשפט המחוזי בירושלים (להלן – צו הכינוס), האוסר על פתיחת הליכים כנגדה ללא רשות בית המשפט של פש"ר (ראה סעיף 7 לכתב ההגנה).

            על כן טוענת הנתבעת, כי לא היה מקום כלל להגשת תביעת הפינוי נגדה.
 
5.         עיון בצו הכינוס מעלה, כי בקשת הנתבעת הוגשה לבית המשפט המחוזי ביום 1.8.10, והצו כולל, בין היתר, עיכוב הליכים כנגד הנתבעת כאמור בסעיף 20 (א) לפקודת  
            פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"מ-1980 (להלן – הפקודה), אשר קובע:

"משניתן צו כינוס יהיה הכונס הרשמי שליד בית המשפט הכונס של נכסי החייב ומכאן ואילך, ובאין הוראה אחרת בפקודה זו, לא תהיה תרופה לנושה נגד החייב לו חוב בר – תביעה, ולא יפתח שום נושה בתובענה או בהליכים משפטיים אחרים, אלא ברשות בית המשפט ובתנאים שיראה לקבוע".
 
כפי שניתן לראות, הסעיף מתייחס לתרופה לנושה נגד מי שחייב לו "חוב בר-תביעה".
"חוב בר – תביעה" מוגדר בסעיף 1 לפקודה ככל חוב או חבות שניתן לתבעם בפשיטת רגל פי הפקודה.
 
"חבות" מוגדרת בסעיף 1 לפקודה כך:

"התקשרות, התחייבות, הסכמה או הבטחה, מפורשות או משתמעות, העשויות להביא, עמן או עם הפרתן, לתשלום כסף או שווה כסף, ולרבות גמול בעד עבודה שנעשתה, והוא – אף אם סכום החבות אינו קצוב או לא ניתן להיקבע לפי כללים מוגדרים או שהוא נתון לשיקול דעת, או שהוא מותנה או טרם חל זמן פרעונו, ולגבי הפרה – אף אם לא קרתה או לא היתה עשויה לקרות לפני הפטרו של החייב".
 
6.         נראה כי הרציונאל העומד מאחורי הוראות הפקודה אינו מתקיים לגבי תביעה לפינוי     מושכר, שכאמור אין לכלול בה על פי דין כל סעד כספי.
לא יהא זה סביר לפרש כי אדם יוכל למנוע פינויו ממושכר בעקבות צו כינוס שניתן נגדו, וכתוצאה מכך ישאר המשכיר "מחובר" לשוכר במשך תקופה ארוכה, מבלי שיזכה בדמי שכירות וללא אפשרות לפנותו מהמושכר ועל ידי כך להקטין את נזקיו.
 
7.         ברע"א 5306/04 אוסאמה ביאעה ואח'  נ. האחים בולוס חברה לבנין ושיכון (1978) בע"מ (בפירוק)  מיום 17.3.05, נאמר, אמנם באמרת אגב, שניתן לטעון כי לאור הניסוח השונה של סעיף 267 לפקודת החברות לעומת זה שבסעיף 20 לפקודת פשיטת הרגל – אין צורך באישור בית המשפט של פשיטת רגל על פי סעיף 20  כאשר מדובר בסעד שלא ניתן ממילא להביאו בגדר תביעת חוב.

            אמנם בית המשפט העליון מביא גם אפשרות של פרשנות אחרת, אולם הוא קובע בסעיף 5 סיפא לפסק הדין:
"זאת ועוד, יתכן שבתוך הסוגיה של הצורך באישור יש לכלול אבחנה נוספת. כוונתי לאבחנה בין מקרים בהם צד שלישי מעוניין לקבל סעד שאינו כספי נגד החייב בפשיטת רגל וכאשר אין לכך השפעה כלשהי על קופת פשיטת הרגל (למשל סילוק יד), לבין מקרים בהם יכולה להיות להליך כאמור השפעה על הקופה".

8.         לאור האמור, אני קובעת כי טענתה של הנתבעת לפיה  אין אפשרות להגיש נגדה את התביעה שלפנינו ללא רשות של בית המשפט המחוזי – דינה להידחות.

9.         לגופו של עניין, בדיון שהתקיים בפני ביום 15.2.11 הביעו התובעים הסכמה, לצורכי פשרה, לוותר על דמי שכירות של חודשיים וחצי, שלא שולמו להם לטענתם, ובלבד שהנתבעת תבטיח באופן אפקטיבי תשלום דמי שכירות מלאים, חודש- בחודשו עד לחודש אוגוסט 2011, לרבות מתן פסק דין פינוי מותנה, ולחילופין – פינוי מיידי של הדירה (פרוטוקול עמ' 3 שורות 1 – 4).

 הנתבעת מצדה הסכימה להתפנות בפשרה ביום 1.5.11, והצהירה כי אינה יכולה להבטיח באופן אפקטיבי את תשלום דמי השכירות עד לתום תקופת השכירות  באוגוסט 2011 (פרוטוקול עמ' 3 שורות 9 – 10).

10.       הואיל ולאור קיומו של צו הכינוס אכן קיימת סבירות גבוהה כי דמי השכירות לא ישולמו בהתאם להסכם, והואיל וכאמור הנתבעת הצהירה כי אין ביכולתה להבטיח באופן אפקטיבי את תשלום דמי השכירות עד לתום תקופת השכירות החוזית – מן הדין ומן הצדק להעניק לתובעים את הסעד המבוקש על ידם, דהיינו – פינויה של הנתבעת מהדירה לפני תום תקופת השכירות על פי ההסכם.

11.       למעלה מן הנדרש יוער, כי לפי סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב.
            הוראה דומה קיימת בחוק השכירות והשאילה, התשל"א – 1971, בסעיף 4, אשר קובע:

    "חיוב הנובע מחוזה שכירות יש לקיימו בדרך מקובלת ובתום לב; והוא הדין לגבי השימוש בזכות הנובעת מן החוזה".

            במקרה דנן, כפי שנאמר לעיל, בקשת הנתבעת לצו הכינוס הוגשה לבית המשפט המחוזי ביום 1.8.10, יום לפני תחילת תקופת השכירות על פי ההסכם.
 אי גילוי עובדה זו לתובעים מהווה הפרה של חובת תום הלב, שכן סביר להניח כי בעת הגשת הבקשה לצו כינוס כבר ידעה הנתבעת כי עלול להיווצר קושי מצדה לתשלום דמי השכירות, ואילו ידעו זאת התובעים ספק אם מלכתחילה היו מתקשרים עם הנתבעת בהסכם השכירות.

  סוף דבר

12.       לאור כל האמור, אני קובעת כדלקמן.

(א)        ניתן בזאת צו פינוי וסילוק ידה של הנתבעת מהדירה, לא יאוחר מיום 6.3.11. הנתבעת תחזיר את החזקה בדירה לתובעים במועד האמור, כשהיא פנויה מכל חפץ ומכל אדם, ובאותו מצב שבו קיבלה אותה.

(ב)        על פי בקשת התובעים, ניתן בזאת צו כנגד הנתבעות הפורמאליות לניתוק הדירה ממערכות המים והחשמל, החל ביום 7.3.11 ועד להודעה אחרת שתימסר על ידי התובעים.
הנתבעת תשלם לתובעים, תוך 30 ימים, הוצאות משפט וכן שכר טרחת עו"ד בסכום של 2,500 ₪.

סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.
 
המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.
 
ניתן היום,  י"ב  אדר א תשע"א, 16 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.
           


_____________________
חזרה ל פסיקה חינם
 
 
+ שלח משוב