Hebrew  |  English  |  Russian  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



דף הבית >> רע"ב 1400/16 מדינת ישראל נגד זאב רוזנשטיין
 
בבית המשפט העליון
 
 
רע"ב  1400/16
 
 
לפני:   כבוד הנשיאה מ' נאור
  כבוד השופט צ' זילברטל
  כבוד השופט מ' מזוז
 
 
המבקשת: מדינת ישראל
 
                                          
  נ  ג  ד
 
                                                                                                    
המשיב: זאב רוזנשטיין
 
                                          
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בתיק עת"א 33569-09-15 שניתנה ביום 3.2.2016 על ידי כב' השופטת מיכל ברנט
 
                                          
תאריך הישיבה: כ' באדר א התשע"ו (29.02.16)  
 
 
בשם המבקשת: עו"ד יונתן ברמן
 
 
בשם המשיב: עו"ד מיקי חובה
 
 
 
                                                                                                   פסק-דין
 
 
השופט צ' זילברטל:
 
           בקשת רשות ערעור שהגישה המדינה על החלטתו מיום 3.2.2016 של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופטת מ' ברנט) בעת"א 33569-09-15, בגדרה הורה בית המשפט על שינוי סיווגו של המשיב שנקבע על-פי פקודת נציבות שירות בתי הסוהר מספר 04.40.00 "חופשות אסירים" (להלן: פקודת החופשות) ועל הוצאתו לחופשה ראשונה מהכלא תוך שלושים ימים.
 
רקע והליכים קודמים
 
1.        המשיב מרצה עונש מאסר לתקופה של 17 שנים החל מיום 8.11.2004 בגין עבירות של קשירת קשר לייבוא סם מסוכן וקשירת קשר לביצוע פשע, והוא צפוי להשתחרר ממאסרו ביום 7.11.2021. המשיב סווג לקטגוריה א' לפי פקודת החופשות (החל מיום 2.8.2007), ומשמעות סיווג זה, בין היתר, היא איסור יציאה לחופשות בשל סכנה לשלום הציבור או לביטחון המדינה. על רקע האמור, הוגשה עתירת המשיב לבית משפט קמא, ובה עתר לשינוי סיווגו מקטגוריה א' לקטגוריה ב/1.
 
2.        בעתירה נטען, כי המשיב ריצה עד כה כעשר שנות מאסר מבלי לצאת לחופשות, וזאת על רקע קיומו של מידע מודיעיני ישן ולא מבוסס. עוד נטען, כי בחופשות חריגות אשר אושרו לו (לצורך השתתפות באירועים משפחתיים) שמר המשיב על תנאי החופשה ולא גרם כל "נזק ציבורי". כן נטען, כי הוועדה שדנה בעניינו לא בחנה באופן אמיתי את האפשרות לאיין את מסוכנותו של המשיב בדרך של קביעת תנאים מגבילים.
 
3.        במסגרת המענה הראשוני לעתירה, צוין כי ועדת הקטגוריות התכנסה בעניינו של המשיב, אך בדיעבד התברר כי ועדה כאמור לא התכנסה בפועל ועניינו של המשיב נבחן פעם נוספת על-ידי שירות בתי הסוהר והמשטרה, אשר החליטו לא לשנות את עמדתם.
 
4.        לאחר הדיון הראשון בעתירה, הורה בית משפט קמא למדינה להגיש את פרוטוקול ועדת הקטגוריות, ובדיון נוסף בעתירה אף נשמעו הסברים על-ידי נציגת משטרת ישראל ופרקליטות המדינה על אופן פעילות הוועדה. בעקבות דיונים אלה, ניתנה החלטת בית משפט קמא מיום 22.12.2015, בה נמתחה ביקורת על אופן בחינת הבקשה בוועדת הקטגוריות, ונקבע כי יש לבחון את שיטת פעולתה של הוועדה. עוד נקבע, כי על שירות בתי הסוהר "לכנס ועדה בה יהיו נוכחים נציגים המכירים את טיב המידע בעניינו של העותר [המשיב, צ.ז.], ואשר יקיימו דיון של ממש בשאלת האפשרות להורות על שינוי סיווגו של העותר, בשים לב למכלול השיקולים המתווים בפקודה ולאפשרות לאיין מסוכנות בתנאים מגבילים שונים". כן נקבע, כי הוועדה תקיים דיון תוך שבועיים ממועד ההחלטה וכי ינוהל פרוטוקול חסוי שיועבר לעיון בית המשפט בצירוף להחלטת הוועדה.
 
5.        ביום 29.12.2015 התקיים דיון בוועדת הקטגוריות, אשר בסיומו הוחלט כי אין לשנות את סיווגו של המשיב מקטגוריה א'. החלטה זו ניתנה על יסוד מידע מודיעיני המצביע, בין היתר, על קיומם של סכסוכים בהם מעורב המשיב, כוונות לפגוע בו, מעמדו העברייני הבכיר והמשך פעילותו הפלילית.
 
6.        בהחלטת בית משפט קמא מיום 3.2.2016 צוין, כי בהזדמנות קודמת בה נדון סיווגו של המשיב (רע"ב 2178/15 רוזנשטיין נ' שירות בתי הסוהר(2.8.2015)) הורה בית משפט זה כי תתקבל החלטה עדכנית בעניינו תוך התייחסות למידע עדכני (בין היתר – להשלכותיה של חשיפת פרשת 512 הנוגעת גם לניסיון חיסול המשיב בשנת 2003). וועדת הקטגוריות התכנסה כאמור רק לאחר החלטות בית משפט קמא בעניין, והחליטה פעם נוספת לדחות את בקשת המשיב לשינוי סיווגו בהסתמך על המידע המודיעיני בעניינו. ביחס לפרשת 512 נאמר באופן כללי כי "יש בה כשלעצמה להעיד על מעמדו העברייני הבכיר".
 
7.        לרקע האמור, בחן בית משפט קמא את המידע שהוגש על-ידי המדינה בעניינו של המשיב, ובפרט את המידע שהוזכר בהחלטת הוועדה, אך התרשם כי מרבית המידע הוא "כותרתי" ואינו קונקרטי, רלוונטי או עדכני. בהחלטה צוין, כי אמנם לא ניתן להתעלם ממידע מוקדם יותר, אך בשים לב לחלוף הזמן, מדובר במידע שאינו מצדיק עוד – כשלעצמו – את שיוך המשיב לקטגוריה א'. בית המשפט הדגיש, כי שונים הם הדברים ביחס למידע שנאסף על-ידי המשטרה, ובמיוחד הידיעה העדכנית שמספרה 065. עם זאת, נקבע כי לא די בידיעה זו לבדה כדי להצדיק את סיווגו של המשיב לקטגוריה א' המונעת ממנו את האפשרות לצאת לחופשות מהכלא, בשים לב לתקופת המאסר הממושכת אותה ריצה עד כה ולאפשרות לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו בתנאים מגבילים וקפדניים.
 
8.        משכך, הורה בית משפט קמא כי סיווגו של המשיב ישונה לקטגוריה ב/1, ותותר יציאתו לחופשה ראשונה בתנאים מגבילים קפדניים שייקבעו על-ידי שירות בתי הסוהר, במועד שלא ייוודע למשיב מראש, אלא זמן קצר עובר לחופשה, במקום אשר ייוודע למשיב ולערביו הצמודים בהתראה קצרה, ואשר רק למשיב ולערביו יותר לשהות בו. עוד הורה בית משפט קמא כי החלטתו תיושם בפועל בתוך שלושים יום.
 
           כלפי החלטה זו מופנית בקשת רשות הערעור שבפניי.
 
הבקשה
 
9.        בבקשתה טוענת המדינה כי בית משפט קמא שגה בכך שהתערב בשיקול דעתם המקצועי של שירות בתי הסוהר ושל המשטרה, והורה על שינוי סיווגו של המשיב וכן על הוצאתו לחופשה. נטען כי החלטת שירות בתי הסוהר והמשטרה מבוססת על המידע המודיעיני הקיים בעניינו של המשיב, והערכת הסיכון לשלום הציבור כתוצאה מהוצאתו של המשיב לחופשות. בהקשר זה נטען, כי בית משפט קמא חרג מההלכה הפסוקה ביחס לאופייה של הביקורת השיפוטית על החלטותיהן של רשויות מנהליות. לטענת המדינה, על אף שבמסגרת ההליך קמא נמתחה ביקורת על אופן פעולתה של וועדת הקטגוריות (ביקורת שהועברה לבחינת הלשכה המשפטית של שירות בתי הסוהר), החלטת בית המשפט בסופו של יום לא נסבה על פגמים בהליך או על הערות לגבי הפרוצדורה הקבועה בפקודה או יישומה, אלא על הפעלת שיקול הדעת הפרטני של שירות בתי הסוהר ומשטרת ישראל ועל הערכת הסיכון על-ידיהם על יסוד המידע המודיעיני הקיים בעניינו של המשיב.
 
10.      נטען כי החלטת בית משפט קמא אינה נותנת משקל הולם למכלול המידע המודיעיני הקיים בעניינו של המשיב הנוגע לסיכון שעלול להיגרם לשלום הציבור כפועל יוצא מהוצאתו לחופשה. עמדת המדינה היא, כי מהמשיב נשקפת מסוכנות הנגזרת מפעילותו הפלילית, קשריו ומעמדו הבכיר בקרב ארגוני פשיעה. נטען כי המידע המודיעיני בעניינו מלמד כי מדובר באדם אלים, מסוכן, אשר מנהל אורח חיים עברייני גם מאחורי סורג ובריח, מקושר לעבריינים בכירים בעולם התחתון, מאוים על-ידי עבריינים בכירים ומסוכסך עמם. עוד נטען, כי בנסיבות העניין, נוכח מעמדו הבכיר של המשיב בעולם הפשע בישראל, פוחתת הדרישה כי יימצא מידע מודיעיני ממוקד באשר לסיכון קונקרטי העולה מיציאתו לחופשה, ומכל מקום בעניינו של המשיב ישנן גם ידיעות ספציפיות הנוגעות לכוונות פגיעה שלו באחרים ולכוונות פגיעה של אחרים בו. לטענת המדינה, מסוכנות הנשקפת לשלום הציבור היא, לכשעצמה, "עניין בעל חשיבות ציבורית" העשוי להצדיק מתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בעתירת אסיר.
 
11.      בנוסף, טענה המדינה כי הוראת בית המשפט להוציא את המשיב לחופשה תוך שלושים יום חרגה מהמתווה המנהלי המובנה הקבוע בפקודת הנציבות ביחס להוצאתו לחופשה ראשונה של אסיר בקטגוריה ב/1 ו"דילוג" על השלבים הקבועים בפקודה לעניין זה. לטענת המדינה, שינוי סיווגו של המשיב פותח פתח לבחינת בקשתו לצאת לחופשה (בסיווג בקטגוריה א' בקשות אלה נדחות על הסף), אך שינוי הקטגוריה אינו מביא בהכרח ליציאה לחופשה, שכן הרשויות המוסמכות יכולות ונדרשות לשקול שיקולים שונים, לרבות התנהגותו של האסיר בכלא, כמו גם מידע קונקרטי בדבר סיכון הנשקף ממנו או כלפיו בנקודת הזמן הנבחנת. נטען, כי בית משפט קמא חרג מן המסגרת המקובלת של ביקורת שיפוטית, שכן מעבר לבחינת ההחלטה המנהלית הנוגעת לסיווגו של המשיב לקטגוריה א', בית המשפט אף קיבל בעצמו, הלכה למעשה, החלטה מנהלית בנוגע להוצאתו של המשיב לחופשה ראשונה, וזאת מבלי שניתנה לרשויות המוסמכות האפשרות לשקול את כלל השיקולים הצריכים לעניין.
 
           לצד הבקשה למתן רשות ערעור, ביקשה המדינה כי יעוכב ביצוע החלטת בית משפט קמא עד למתן החלטה סופית בבקשת רשות הערעור.
 
תגובת המשיב לבקשה
 
12.      בתגובת המשיב לבקשה נטען כי יש לדחות את הבקשה על הסף, שכן היא אינה מעלה שאלה משפטית החורגת מעניינם של הצדדים להליך. בהקשר זה נטען, כי בקשות מסוג הבקשה דנא נדחות לעתים קרובות על-ידי בית משפט זה, משום שהן אינן עומדות ברף הגבוה הנדרש לצורך קבלת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים בעתירת אסיר, בעיקר כשהאסיר הוא מגיש הבקשה. משכך, נטען, בקשת המדינה ליתן לה רשות ערעור בשל "המסוכנות" הכרוכה בהוצאת המשיב לחופשה מעוררת אי-נוחות, שכן משמעות קבלתה היא מתן רשות ערעור בעיקר לבקשות המוגשות על-ידי המדינה, והחלטה האם להיענות לבקשות אלה בהתאם לזהות המבקש.
 
13.      בנוסף, נטען כי יש לדחות את הבקשה גם לגופה. המשיב קבל על אופן התנהלות המדינה בהליכים הקודמים, ובעיקר על הצהרת המדינה במענה הראשוני לעתירה לפיה התקיים דיון נוסף בוועדת קטגוריות כפי שהורה בית משפט זה בהליך קודם (רע"ב 2178/15 הנזכר לעיל), כשלמעשה הוועדה כלל לא התכנסה במועד שצוין לדיון בעניינו של המשיב, כפי שנקבע על-ידי בית משפט קמא. המשיב הוסיף ותיאר את דברי הביקורת שהושמעו על-ידי בית משפט קמא כלפי אופן קבלת ההחלטה בוועדת הקטגוריות.
 
14.      לעניין הטענה בדבר הסכנה לשלום הציבור הכרוכה בהוצאת המשיב לחופשה, סמך המשיב ידיו על קביעות בית משפט קמא, והדגיש כי עמדת המדינה נשענת על מידע ישן וכללי. המשיב טען כי בית משפט קמא נכנס לעובי הקורה ובחן היטב את עומקן ועוצמתן של הידיעות עליהן הסתמכה המדינה, איזן כראוי בין האינטרסים המתחרים, ולבסוף הגיע להחלטה שקולה ומבוססת. משכך, נטען, אין הצדקה להתערבות ערכאת הערעור.
 
15.      להשלמת התמונה יצוין, כי ביום 18.2.2016 הוחלט על העברת הבקשה לדיון בפני מותב תלתא (החלטת השופט א' שהם), דיון שהתקיים ביום 29.2.2016, ובו ביום ניתנה החלטה לפיה יעוכב ביצועה של החלטת בית משפט קמא. כמו כן, התרנו לבא-כוח המדינה להגיש חומר חסוי נוסף לעיוננו, מעבר לזה שנמסר במהלך הדיון.
 
דיון והכרעה
 
16.      לאחר עיון בטענות הצדדים, אמליץ לחבריי ליתן רשות ערעור, לדון בבקשה כבערעור ולקבלו, כך שהחלטת וועדת הקטגוריות שלא לשנות את סיווגו של המשיב תעמוד על כנה.
 
17.      כידוע, והצדדים אף התייחסו להלכה זו, רשות ערעור על פסק דין של בית משפט לעניינים מנהליים בעתירת אסיר תינתן רק כאשר הבקשה מעלה נושא או שאלה שלהם חשיבות כללית החורגת מנסיבותיו הפרטניות של האסיר המבקש (ראו: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986)). יחד עם זאת, יש הסוברים כי יש לשרטט מבחנים מרחיבים יותר למתן רשות ערעור כאשר מדובר בעתירה לפי סעיף 62א(א) לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971, כבענייננו, להבדיל מעתירה על החלטה של ועדת השחרורים בעניין שחרור על תנאי או בעניין המלצה על קציבת תקופת המאסר של אסיר עולם. זאת, משום שעתירה מהסוג הראשון תוקפת לראשונה בבית משפט החלטה שנתקבלה על-ידי רשות מנהלית, ומכאן שערעור על החלטה בעתירה זו מקביל ככלל לערעור "בגלגול שני", ולא ל"גלגול שלישי" המתקיים בבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בהשגה על החלטת ועדת השחרורים (ראו: רע"ב 6956/09 יונס נ' שירות בתי הסוהר בפסקה 35 לפסק דינו של השופט י' דנציגר (7.10.2010); רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה פסק דינו של השופט א' גרוניס (11.3.2009)). ואמנם, בנסיבות המקרה דנא, ועל אף המדיניות המרוסנת להפעלת ביקורת שיפוטית בבקשות מעין אלו, התרשמתי כי יש מקום לשוב ולבחון את החומר המודיעיני בעניינו של המשיב ואת החלטת ועדת הקטגוריות בעניינו, וזאת, בין היתר, לרקע מאפייניו הייחודיים של המשיב ומעמדו הבכיר בארגוני הפשיעה בישראל.
 
18.      אשר לטענות המשיב הנוגעות להתנהלות המדינה במסגרת ההליכים קמא, הרי שטענות אלה קיבלו מענה מקיף ומעמיק על-ידי בית המשפט לעניינים מנהליים, והערותיו הועברו לגורמים הרלוונטיים. כמו כן, הוראת בית משפט קמא לכינוס וועדת קטגוריות לשם דיון מחודש בעניינו של המשיב, כמו גם ההוראה להעביר את פרוטוקול הוועדה לעיון בית המשפט, יושמו במלואן, וההחלטה נשוא הבקשה דנא התקבלה רק לאחר מכן. על-כן, לא מצאתי טעם ענייני לשוב ולהידרש לטענות אלה במסגרת הדיון הנוכחי, ויש לקוות כי ככל שאכן היה מקום לתיקון התנהלות המדינה, הלקחים הופקו.
 
19.       לגופו של עניין: כפי שנפסק לא פעם, האפשרות הקיימת לאסיר לצאת לחופשה אינה בגדר זכות מוקנית, ונקבע כי מדובר בפריבילגיה הניתנת לאסיר על פי שיקול דעתה של הרשות המוסמכת (רע"ב 3881/15 פלוני נ' שרות בתי הסוהר, בפסקה 19 וההפניות שם (21.10.2015)). עם זאת, הובהר כי לא בנקל תישלל זכות זו מאסיר:
 
"החופשה, גם אם אינה עולה כדי זכות מוקנית, היא כלי שיש בו כדי להפוך את ההגבלה על חופש התנועה של האסיר למידתית יותר ולקדם את התכלית של הקלת תנאי המאסר כמתחייב ביחס לניהול החיים במסגרת הכלא. אכן, העובדה שמהאסיר נשלל חופש התנועה, אין בה כדי לבטל את הצורך להקל את תנאי ההגבלה ולשמור על מידתיותם כך שהעונש שנגזר עליו ירוצה בתנאים שיאפשרו לאסיר לשקם את חייו בתום ריצוי עונשו. חופשה אינה נמנית עם הזכויות המוקנות לאסיר כאחת מזכויות היסוד שלו, ואף-על-פי-כן בשל אופייה ותכליתה של חופשה הניתנת לאסיר על שירות בתי הסוהר ליתן טעם כבד משקל ורציני לשלילתה מאסיר בנסיבות שבהן על-פי הכללים הרגילים תינתן חופשה לאסיר אחר" (עע"א 6481/01 אל עביד נ' שירות בתי הסוהר, פ"ד נז (6) 678 בפסקה 27 (23.10.2003)).
 
            משכך, מצופה מהגורמים המוסמכים לתמוך החלטתם לשלול פריבילגיה זו מאסיר פלוני בנימוקים ובראיות רלוונטיות, ולא לעשות כן באופן שרירותי או אוטומטי. כפי שיובהר להלן, אני סבור כי במקרה דנא המשטרה ושירות בתי הסוהר עמדו בנטל זה, ותמכו החלטתם שלא לשנות את סיווגו של המשיב באופן מספק.
 
20.      סעיף י"ב(2)(ג) של פרק ב' לפקודת החופשות קובע מהם הקריטריונים אותם יש לשקול בסיווגו של אסיר:
 
"בסיווג הראשוני של אסיר יילקחו בחשבון, בין היתר, הנתונים הבאים:
1. סוג העבירה, טיבה ונסיבותיה;
2. המסוכנות לשלום הציבור, כפי שהיא נלמדת מחומרת העבירה שבגינה מרצה האסיר עונשו, נסיבות ביצועה ומהעונש שהוטל בגינה;
3. יתרת תקופת המאסר שעל האסיר לרצות;
4. עברו הפלילי של האסיר – גיליון הרשעותיו הקודמות;
5. מעמדו של האסיר בהיררכיה העבריינית;
6. מידע באשר לביצוע בריחה ממשמורת חוקית או לניסיונות לביצוע בריחה, או כוונות לבצע בריחה כאמור;
7. מידע מודיעיני והערכת מסוכנות בדבר מסוכנותו לציבור או חשש כי ייפגע על-ידי אחר או מידע אחר המצוי ברשות המשטרה או ברשות גורמי הביטחון או ברשות שירות בתי הסוהר והנוגע לאסיר" (ההדגשות הוספו, צ.ז.).
 
           לאחר עיון בחומר הסודי שהוגש לעיונינו, הכולל ידיעות מודיעיניות בעניינו של המשיב, את דו"חות שירות בתי הסוהר והמשטרה ואת פרוטוקול וועדת הקטגוריות מיום 29.12.2015, הגעתי למסקנה שונה מזו שאליה הגיע בית משפט קמא. מהחומר המודיעיני, הכולל גם ידיעות עדכניות שנאספו בעת האחרונה, עולה כי המשיב עוד מעורה בעולם הפשע ומקיים קשרים עם גורמים עברייניים גם מתוך כותלי הכלא. לרקע עברו כאחד הבכירים בארגוני הפשע בישראל, ונוכח רצף הידיעות המודיעיניות לאורך השנים המצביעות על המשך פעילות פלילית, סכסוכים עם גורמים עברייניים, ועל כוונות פגיעה בו, מובן כי ידיעות עדכניות – הגם שמדובר בידיעות בודדות – מקבלות משקל רב. משכך, מצאתי כי את הידיעה העדכנית אותה הזכיר בית משפט קמא (שמספרה מסתיים בספרות 065), יש לבחון כחלק מרצף נמשך של ידיעות שנאספו לאורך תקופת מאסרו של המשיב, ועל-אף שגם כשהיא לעצמה מדובר בידיעה המצדיקה במידה רבה את ההחלטה שלא לשנות את סיווגו של המשיב, הרי שכשהיא מצטרפת לשורה ארוכה ונמשכת של ידיעות בעניינו, הצדקה זו מקבלת משנה תוקף. יש לזכור כי בית המשפט אינו אמור להחליף את שיקול דעתם של גורמי המקצוע השותפים לקבלת ההחלטה המנהלית בשיקול דעתו שלו, ולהשקפתי לא התקיימו במקרה דנא העילות המצדיקות התערבות שיפוטית באופן הפעלת שיקול הדעת. אכן, תקופת המאסר הממושכת אותה ריצה המשיב עד כה מצדיקה עיון מפעם לפעם באפשרות של שינוי סיווגו בכל הנוגע ליציאה לחופשות, שכן חלוף הזמן עשוי להיות גורם ממתן שיאפשר התייחסות מקלה יותר למשיב. אלא שבנסיבות, ונוכח המידע המודיעיני הקיים (שאינו רק מידע "ממוחזר" כפי שטען המשיב), סבורני כי יש להותיר על כנה את החלטת ועדת הקטגוריות. 
 
21.      מן הטעמים המפורטים אציע לחבריי לקבל את הבקשה ולהורות על ביטול החלטתו של בית משפט קמא כך שהחלטת וועדת הקטגוריות תעמוד על כנה, וסיווגו של המשיב יישאר, לעת הזו, בקטגוריה א'. אעיר כי ככל שבעתיד ישתנו הנסיבות, יוכל המשיב לעתור פעם נוספת לשינוי סיווגו, ובקשתו תיבחן תוך התייחסות ממצה לכלל השיקולים הרלוונטיים, לרבות עדכניות המידע המודיעיני בעניינו. משהגעתי למסקנה זו, אין עוד צורך לדון בטענת המדינה לפיה שגה בית משפט קמא כשהורה – נוסף על שינוי סיווגו של המשיב – גם על הוצאתו לחופשה תוך שלושים יום, אם כי לכאורה יש יסוד לטרוניית המדינה, שכן גם אם מתקבלת החלטה על שינוי סיווגו של האסיר, יש לקיים כסדרו את ההליך הקבוע בפקודות בקשר עם קבלת ההחלטה על יציאה לחופשה בפועל.
 
           כאמור, אציע כי תינתן רשות ערעור וכי נקבל את הערעור ונבטל את החלטתו של בית משפט קמא.
 
 
    ש ו פ ט
 
 
 
הנשיאה מ' נאור:
 
             אני מסכימה.
 
 
     ה נ ש י א ה
 
 
 
השופט מ' מזוז:
 
           אני מסכים.
 
 
    ש ו פ ט
 
 
 
 
 
           לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט צ' זילברטל.
 
           ניתן היום, ‏ג' באדר ב התשע"ו (‏13.3.2016).
 
 
 
 ה נ ש י א ה ש ו פ ט ש ו פ ט
 
 
 
 
_________________________
מאגר פסיקה
 
+ שלח משוב