Hebrew  |  English  |  Russian  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



דף הבית >> רע"א 8099/12 פלוני נגד פלונית ואח'
 
 
בבית המשפט העליון
 
 
רע"א  8099/12
 
 
לפני:   כבוד השופט  י' דנציגר
 
 
המבקש: פלוני
 
                                          
  נ  ג  ד
 
                                                                                                    
המשיבים: 1. פלונית
  2. פלונית (קטינה)
  3. פלוני (קטין)
 
                                          
 
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי  חיפה מיום 29.10.2012 בעע"מ 33908-10-12 שניתן על ידי כבוד השופטת ש' שטמר, י' וילנר, ר' למלשטריך-לטר
 
                                          
בשם המבקש:                        עו"ד ע' בורוכוב
 
 
                                                                         החלטה
 
 
           לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטים ש' שטמר, י' וילנר ור' למלשטריך-לטר) בעמ"ש 33908-10-12 מיום 29.10.2012, במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (סגנית הנשיא ש' ברגר) בתמ"ש 53384-02-12 מיום 3.10.2012, שדחה את תביעת המבקש להחזרת קטינים חטופים לטענתו מישראל לאוסטרליה על פי חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), התשנ"א-1991 (להלן: חוק אמנת האג).
 
תמצית העובדות וההליכים לפני בית המשפט לענייני משפחה
 
1.        המבקש והמשיבה נישאו זה לזו בשנת 2004 בישראל, ועברו להתגורר באוסטרליה, שם מתגוררת משפחתו של המבקש. לצדדים שני ילדים – בת כבת שש ובן כבן שלוש (להלן: הילדים). באביב של שנת 2009 דנו הצדדים באפשרות לעבור למגורי קבע בישראל, בין היתר על רקע סכסוך בין משפחת המבקש לבין המשיבה. ביום 5.7.2009 טסה כל המשפחה לישראל. סמוך לאחר מכן חזר המבקש לאוסטרליה לצורכי עבודתו. באפריל 2010 – לאחר כשמונה חודשים במהלכם שהו הילדים והמשיבה בישראל – הגיע המבקש לישראל לבקר את משפחתו. בסמוך לכך טסה המשפחה כולה בחזרה לאוסטרליה לתקופה בת שלושה חודשים. בחודש יולי 2010 חזרו המשיבה והילדים לישראל, ואילו המבקש חזר עימם לתקופה קצרה יחסית ושב לאוסטרליה בראשית אוגוסט 2010, שם נערך לקראת המעבר הצפוי לישראל. בחודש מרץ 2011 הצטרף המבקש למשפחתו בישראל, ובני הזוג החלו בהסדרת שהייתם הקבועה בישראל. במהלך שנת 2011 פרץ משבר ביחסים בין בני הזוג והמבקש שב בחודש אוגוסט 2011 לאוסטרליה. מספר חודשים מאוחר יותר, בחודש נובמבר 2011, פנה המבקש לשירותי הקהילה באוסטרליה כדי שיסייעו לו בהחזרת ילדיו לאוסטרליה. בהמשך, בחודש פברואר 2012, הגיש המבקש את תביעתו לפי חוק אמנת האג.
 
2.        בית המשפט לענייני משפחה בחן את תביעתו של המבקש והחליט לדחותה. תחילה דן בית המשפט בשאלה מהו "מקום המגורים הרגיל" של הילדים, על פי שני המבחנים הנהוגים בפסיקה: המבחן העובדתי ומבחן כוונת הצדדים. בית המשפט חילק את התקופה הרלבנטית לדיון לשלושה חלקים, וקבע ביחס לכל אחד מהם היכן היה מקום המגורים הרגיל של הילדים: האחד – ממועד לידת הילדים ועד ליולי 2009 – מקום המגורים היה אוסטרליה; השני – מיולי 2009 ועד לאוגוסט 2011 – מקום המגורים היה ישראל. בית המשפט הטעים כי המחלוקת בין הצדדים מתייחסת לשאלת מקום המגורים הרגיל של הילדים מחודש אוגוסט 2011 ואילך (להלן: התקופה השלישית). בית המשפט סקר את מכלול הראיות שלפניו, וקבע כי מבחינה עובדתית-גיאוגרפית הקטינים התגוררו בתקופה זו בישראל. באשר לכוונת הצדדים הגיע בית המשפט למסקנה כי כוונת בני הזוג הייתה – כבר משנת 2009 – להגר לישראל, נוכח המשבר ביחסי משפחת המבקש והמשיבה ונוכח רצונו של המבקש כי ילדיו יגדלו בישראל. בית המשפט סקר באריכות ובפירוט את העדויות מטעם הצדדים וכן ראיות נוספות שהגישו, וקבע כי המבקש סטה מכוונתם המשותפת של בני הזוג באופן חד צדדי בהחליטו לחזור לאוסטרליה. בית המשפט הטעים כי אין בשינוי מאוחר זה בכוונתו של המבקש כדי להשליך על שאלת כוונתם המשותפת של הצדדים כנדרש בפסיקה. עוד קבע בית המשפט כי המבקש נתן את הסכמתו להימצאות הילדים במשמורת המשיבה בישראל, בדומה להסכמתו הקודמת משנת 2009. מסיבה זו קבע בית המשפט כי  אין לומר שהילדים הורחקו שלא כדין כאמור בסעיף 3(א) לחוק אמנת האג.
3.        חרף קביעתו האמורה (המייתרת לכאורה את המשך הדיון) הוסיף בית המשפט לענייני משפחה וקבע כי יש לדחות את טענת המבקש בדבר תחולת סעיף 12 לחוק אמנת האג, לפיו רשות שיפוטית תצווה על החזרת ילד שהורחק שלא כדין אם ביום פתיחת ההליכים חלפה תקופה של פחות משנה מתאריך ההרחקה או אי ההחזרה. ראשית קבע בית המשפט כי חלפה יותר משנה מפני שמניין הימים מתחיל מיום הגעתם של הילדים לישראל (בשנת 2009) ולא מן היום שבו עזב המבקש את ישראל לטובת אוסטרליה (באוגוסט 2011). שנית קבע בית המשפט כי ממילא מתקיימת לשיטתו הסיפא של הוראת סעיף 12 לחוק על פיה אין להורות על החזרה כאמור באם הוכח שהקטין השתלב בסביבתו החדשה. בית המשפט ציין כי תסקירי שירות המבחן מלמדים על שילובם המוצלח של הקטינים במסגרות לימודיות וחברתיות, וכי כאן הוא מרכז חייהם.
 
4.        לבסוף קבע בית המשפט, אף זאת בבחינת למעלה מן הצורך, כי למשיבה קמה ההגנה הקבועה בסעיף 13(2) לחוק אמנת האג לפיה קיים חשש חמור שהחזרת הילדים לאוסטרליה תחשוף אותם לנזק או תעמידם במצב בלתי נסבל – נוכח ראיות המלמדות על אלימות שננקטה כלפיהם מצד בני משפחתו של המבקש באוסטרליה. בית המשפט הוסיף וקבע כי השתכנע כי טובתם של הילדים היא להותירם בישראל.
 
פסק דינו של בית המשפט המחוזי
 
5.        ערעורו של המבקש לפני בית המשפט המחוזי נדחה. בית המשפט עמד על כך שערעורו של המבקש מתמקד בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא בהן לא בנקל תתערב ערכאת הערעור. בית המשפט סקר את הראיות הרלבנטיות ומצא כי אין מקום להתערבות בקביעותיו של בית המשפט קמא, שעה שהוכח כי אלה מעוגנות היטב בחומר הראייתי. בית המשפט הוסיף כי לא מצא פגם בכך שבית המשפט לענייני משפחה לא דן במספר ראיות שהגיש המבקש – תמלול שיחת סקייפ בין המבקש לבין המשיבה ותמלול תקשורת מסרונים ביניהם, תצהיר גיסו של המבקש (להלן: הגיס) ותצהיר מטעם חברה קרובה של המשיבה, רוזי – שהרי אין על בית משפט להידרש לכל פיסת ראיה הניצבת לפניו. לגופו של עניין ציין בית המשפט המחוזי כי ממילא אין בראיות אלה כדי להטות את הכף בדבר נטל ההוכחה שהיה על המבקש להרים בתביעתו. לבסוף הבהיר בית המשפט כי הידרשותו של בית המשפט לענייני משפחה לשאלת תנאי סעיף 12 לחוק אמנת האג ולחריג הקבוע סעיף 13(ב) לחוק זה, לא נדרשה לשם הכרעה. מטרתו של חוק אמנת האג היא ליתן סעד דחוף ומיידי, בבחינת "עזרה ראשונה" במקרה של חטיפה בינלאומית של ילדים. שעה שלא מתקיים התנאי הנחוץ לפיו מקום מגוריהם הרגיל של הילדים הוא אוסטרליה – אין כל תחולה לאמנה, ובכך די לשם דחיית תביעתו של המבקש.
 
תמצית נימוקי הערעור
 
6.        לטענת המבקש שגה בית המשפט לענייני משפחה שעה ש"עצם את עיניו" לנוכח ראיותיו המהותיות של המבקש שלא נבחנו או נשקלו על ידיו. המבקש מפנה לשיחות סקייפ שנערכו בינו לבין רעייתו, המלמדות לשיטתו על כוונתם המשותפת לעבור לישראל לתקופת ניסיון בלבד. כן נטען כי בית המשפט קמא שגה בהתעלמו מהודייתה המפורשת של המשיבה לפיה המעבר לישראל נעשה לתקופת ניסיון בלבד. המבקש חולק על קביעתו של בית המשפט לענייני משפחה לפיה מקום מגוריהם הרגיל של הילדים היה ישראל בתקופה הרלבנטית. לשיטתו, המגורים בישראל נעשו לשם ניסיון בלבד, ולנוכח כישלון הניסיון – נותרה אוסטרליה מקום מגוריהם הרגיל. לתמיכה בטענתו מציין המבקש את הזיקות שנותרו למשפחה לאוסטרליה, המלמדות כי המשפחה ביקשה שלא "לשרוף גשרים" באוסטרליה – אי מכירת הבית, השכרתו לתקופה בת חצי שנה בלבד, קיומם של חשבונות בנק באוסטרליה, שמירה על מקום עבודתו של המבקש ועוד. עוד מפנה המבקש להתכתבות בין בני הזוג המוכיחה לשיטתו כי המשיבה איננה מהימנה. כמו כן יוצא המבקש כנגד התעלמותו של בית המשפט לענייני משפחה (כך לטענתו) מעדויות התומכות בגרסתו לפיה לא היה בכוונתו למכור את חלקו בשותפות עסקית שניהל באוסטרליה (נתון בו מצא בית המשפט תמיכה לטענת ההגירה), ובהן תצהירו של הגיס. לבסוף מלין המבקש כנגד קביעותיו של בית המשפט קמא בדבר תחולתו של סעיף 12 לחוק, קיומו של "סיכון חמור" לשלומם של הילדים וכן לעניין קביעת טובתם.
 
דיון והכרעה
 
7.       לאחר שעיינתי בבקשה על כלל נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות זאת אף מבלי להיזקק לתגובת המשיבה.
 
8.       טענותיו של המבקש נדונו בשתי ערכאות, אשר עשו מלאכתן נאמנה והוציאו תחת ידיהן פסקי דין מפורטים ומקיפים. הבקשה שלפני הינה בקשה ליתן רשות לערער בשלישית, וככזו עליה לעמוד במבחנים שנקבעו בפסיקתו של בית משפט זה. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן אך ורק כאשר מתעוררת שאלה בעלת חשיבות כללית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין או כאשר נדרשת התערבותו של בית המשפט לשם מניעת עיוות דין [ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)]. לא זו בלבד שסבורני כי הבקשה שלפני אינה עומדת במבחנים אלו, המבקש דנא כלל אינו טוען לתחולתם. אכן, כבר ציינתי לא אחת כי לדעתי ניתן ורצוי להקל במידת מה מן הנטל המוטל על מגישי בקשות רשות ערעור ב"גלגול שלישי" כאשר עסקינן בהחלטות הנוגעות להפרדת ילדים מהוריהם. המטריה אליה משתייכת הבקשה הנדונה – תביעה להחזרת ילדים חטופים מכוח חוק אמנת האג – עונה ודאי על התנאי האמור. יחד עם זאת, בו בעת שבתי והדגשתי כי אין פירושה של גמישות דיונית זו מתן רשות ערעור אוטומטית ב"גלגול שלישי" [ראו והשוו: בע"מ 8007/12 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה (טרם פורסם, 8.11.2012), פסקה 11 להחלטתי].
 
9.       רואה אני מקום לציין בקצרה כי אף לגופו של עניין איני מוצא כל הצדקה להתערב במסקנותיהם של פסקי הדין של הערכאות קמא. חלק ניכר ביותר מטענותיו של המבקש (אם לא כולן) מכוונות כנגד קביעותיו העובדתיות של בית המשפט לענייני משפחה, שנקבעו לאחר שמיעת עדויות הצדדים והתרשמות בלתי אמצעית ממהימנותם. בית המשפט המחוזי שב ובחן בפירוט ראוי לציון את המסכת הראייתית שנפרסה לפני בית המשפט לענייני משפחה, ומצא כי מסקנותיו המשפטית מעוגנות היטב בעובדות המקרה. במצב דברים זה, יתקשה בית משפט זה לשנות מקביעותיה של הערכאה המבררת, למעט במקרים חריגים וקיצוניים בהם נפל פגם היורד לשורשו של עניין או כשהדברים אינם מבוססים על פניהם [ראו, למשל: ע"א 3601/96 בראשי נ' עזבון המנוח בראשי ז"ל, פ"ד נב(2) 582, 594 (1998)]. לא השתכנעתי כי נפל כל פגם בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה.
 
10.     המבקש סבור כי זכויותיו הדיוניות קופחו שעה שבית המשפט לענייני משפחה לא נתן דעתו לראיות מטעמו, התומכות לשיטתו בגרסתו לפיה מקום מגוריהם הרגיל של הילדים אינו בישראל, כי אם באוסטרליה. בנקודה זו מקובלת עלי לחלוטין עמדתו של בית המשפט המחוזי, שקבע כי על בית המשפט לא מוטלת כל חובה להידרש בכתב לכל פיסת ראיה המונחת לפניו. עמדה זו ראויה לתשומת לב מיוחדת נוכח סד הזמנים הדחוק במסגרתו נדרש בית המשפט לענייני משפחה לדון בתביעות מכוח חוק אמנת האג. החוק הנדון נועד לתת מענה מהיר ויעיל – "עזרה ראשונה" ממש – במקרים של חטיפת ילדים בינלאומית [ראו: בע"מ 9802/09 פלונית נ' פלוני (טרם פורסם, 17.12.2009), פסקה 11 לפסק דינו של השופט י' עמית (להלן: עניין פלונית)]. בנסיבות אלה ודאי שאין לצפות מבית המשפט לפרט כיצד התרשם מכל ראיה וראיה שהוגשה.
 
11.     בית המשפט לענייני משפחה יצא ידי חובתו (בלשון המעטה) כאשר סקר באופן מקיף, מפורט ומעמיק – על פני 24 עמודים – את המכלול הראייתי הניצב לפניו. על יסוד התשתית האמורה נימק בית המשפט כדבעי כיצד הגיע למסקנתו המשפטית לפיה במקרה זה אין תחולה להוראות חוק אמנת האג. בית המשפט אף לא הסתפק בזאת, ובחן למען הזהירות את טענותיהם החלופיות של הצדדים, מבלי שהותיר ולו אבן משפטית אחת שלא נהפכה.
 
12.     אם לא די בזאת, בית המשפט המחוזי דן אף הוא במסד הראייתי והתרשם כי אין בראיות הנדונות כדי לשנות את המאזן הראייתי, הנוטה במובהק לטובת גרסתה של המשיבה. אציין כי אף לדידי אין בראיות האמורות כדי לשנות ממסקנתו של בית המשפט המחוזי. על כוונתם המשותפת של הצדדים להגר לישראל למדו בתי המשפט מנסיבות רבות: הקרע שנוצר בין משפחת המבקש באוסטרליה לבין המשיבה; רישומה של הקטינה לבית ספר בישראל כבר בשנת 2009 ומעדותו של המבקש על רצונו לשמור על רצף חינוכי לבתו; העובדה כי המבקש אישר שהצדדים חשבו על הגירה לישראל נוכח רצונו להיות קרוב לשורשיו; לימודי השפה העברית על ידי המבקש; החיפוש אחר דירה בישראל; ובעיקר: חתימתו של המבקש על תצהיר מיום 18.7.2011 במסגרתו הוא מאשר כי ברצונו להשתקע בישראל ומצהיר כי בקשתו עשויה לגרום לביטול אזרחותו האוסטרלית. בשים למכלול נסיבתי זה (וזהו רק מקצתו) – אין בעובדה שמכירת חלקו של המבקש בשותפות נעשתה לבקשת גיסו (כפי שתואר בתצהיר הגיס), או בעובדה שבשלב זה או אחר הביע המבקש את דעתו, בשיחות "סקייפ" משנת 2010, כי הוא חושש לאבד את עבודתו וכי "צריך להסתדר קודם לפני עשיית הצעד הגדול", כדי לשנות מכך. יש לשוב ולזכור כי השיחות הנ"ל ממילא קויימו לפני שהמבקש חתם על תצהיר משפטי מפורש בו הוא מביע את כוונתו להשתקע בישראל. מסיבה זו, הסקת מסקנה הפוכה בדבר כוונתו של המבקש על סמך אותן שיחות תהיה ספקולטיבית למדי ובלתי סבירה. בנסיבות אלה – איני מוצא כל יסוד להתערבות בפסקי הדין של הערכאות קמא. חיזוק למסקנה זו מוצא אני בכך שאף אם נאמר שאותן ראיות שהגיש המבקש נשתכחו מדעתו של בית המשפט קמא, ויש בהן להקים ספק בשאלה מהי המדינה אשר היוותה את מקום המגורים הרגיל של הילדים – היה הספק פועל לטובת המשיבה שעה שמעברם של הילדים לישראל נעשה בהסכמת המבקש (ראו: עניין פלונית, פסקה 16 לפסק דינו של השופט י' עמית).  
         
13.     אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובת המשיבה איני עושה צו להוצאות.
 
          ניתנה היום, כ"ו בחשון תשע"ג (11.11.2012).
 
 
    ש ו פ ט
 
 
 
_________________________
חזרה ל פסיקה חינם