Hebrew  |  English  |  Russian  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



דף הבית >> רע"א 7847/14 ורדה אבישר נגד ראובן הרשקוביץ
 
 
 
בבית המשפט העליון
 
 
רע"א  7847/14 - א'
 
 
לפני:   כבוד השופט א' רובינשטיין
 
 
המבקשים: 1. ורדה אבישר
  2. יוסי אבישר
 
                                          
  נ  ג  ד
 
                                                                                                    
המשיב: ראובן הרשקוביץ
 
                                          
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 13.11.14 בע"א 718-11-14 שניתנה על-ידי השופט כ' מוסק
 
                                          
בשם המבקשים:                     עו"ד יואל שמלה
בשם המשיב:                         עו"ד נפתלי לוין
 
החלטה
 
 
 
א.             בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט כ' מוסק) מיום 13.11.14 בע"א 718-11-14, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשים לעיכוב ביצועה של החלטת בית משפט השלום בירושלים (סגן הנשיאה ג' ארנברג) מיום 27.10.14 בת"א 6536-01-12, אשר עניינה בזיון בית משפט בעקבות פסק דין שניתן על-ידי השופטת מ' אביב באותו ההליך ביום 11.2.14. ענייננו בסכסוך שכנים בין המבקשים למשיב.
 
רקע
 
המבקשים והמשיב הסמיכו את בית משפט השלום להכריע בעניין מספר מחלוקות שהתגלעו ביניהם כשכנים, על דרך הפשרה ומכוח סעיף 79א לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984. בהתאם, ביום 11.2.14, ולאחר ששופטת בית משפט השלום מ' אביב ביקרה במקום, ניתן פסק דין בו פורטו המחלוקות וניתנו בהן החלטות קונקרטיות. בהמשך אותה שנה, הגיש המשיב בקשה מכוח סעיף 6(א) לפקודת בזיון בית משפט, בה נטען כי המבקשים אינם מבצעים את פסק הדין כנדרש; הבקשה הועברה לטיפולו של סגן הנשיאה ארנברג לאחר שהשופטת אביב פרשה מכס השיפוט. התיק נקבע לדיון ליום 9.9.14; עובר לדיון, הגישו המבקשים בקשה לדחיית מועדו נוכח שהותו של בא כוחם בחו"ל. כיון שהבקשה הועברה לעיון סגן הנשיאה אך בבוקר הדיון, הוחלט לקיים את הדיון במועדו. בתום הדיון, נקבע כי סגן הנשיאה יערוך סיור במקום ביום 15.9.14 כדי להחליט בבקשה; וכך היה. לסיור הגיע המשיב ובא כוחו, ואילו המבקשים ובא כוחם לא התייצבו. בדיעבד התברר, כי האחרונים ביקשו לדחות את הדיון נוכח המשך שהותו של בא כוחם בחו"ל, אולם הבקשה הגיעה לידי סגן הנשיאה אך לאחר הביקור. באותה בקשה ציינו המבקשים, כי אם יוחלט על עריכת הביקור ללא באי כוח הצדדים, אינם חולקים על עריכת הביקור במועדו.
 
ב.             לאחר הביקור וטרם מתן ההחלטה בעניין הבקשה לבזיון בית משפט, קבע סגן הנשיאה ביום 17.9.14 כי הצדדים ישלימו את טיעוניהם. בהשלמת הטיעונים שהוגשה לבית משפט השלום טענו המבקשים לגופם של דברים, אולם לא העלו טענה נגד הסיור עצמו ועל פגם שלכאורה נפל בו כיון שנערך בהיעדרם. ביום 27.10.14, נוכח התרשמותו כאמור מן המצב בשטח, קיבל סגן הנשיאה את בקשת המשיב בהליך הביזיון, וקבע כי ככל שהמבקשים לא יבצעו את פסק הדין במלואו, ישלמו קנס של 200 ₪ בגין כל יום הפרה, החל מיום 21.11.14; כן חוייבו המבקשים בהוצאות המשיב בגובה 5,000 ₪.
 
ג.              המבקשים עירערו על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, ובנוסף ביקשו לעכב את ביצועה עד להכרעה בערעור. בבקשה לעיכוב הביצוע נטען בין היתר, אז כן היום, כי כיון שהליך ביזיון הוא הליך מעין פלילי, לא היה מקום לערוך את הביקור בהיעדר המבקשים, ועל כן נפל פגם בהחלטה אשר התבססה על הביקור. ביום 13.11.14 נדחתה בקשתם. נפסק, כי המקום ההולם להעלאת טענות המבקשים נגד הביקור היה בהשלמת טיעוניהם בבית משפט השלום, וכיון שלא עשו כן, אין מקום להידרש לשאלה זו בשלב הערעור. עוד נקבע, כי מרבית טענות המבקשים נוגעות לפסק דינו החלוט של בית משפט השלום בגוף המחלוקת, שניתן כאמור ביום 11.2.14, ולכן אין מקום לעכב את ביצוע ההחלטה. עם זאת נקבע, כי מועד הטלת הקנס היומי יידחה ליום 15.12.14.
 
הבקשה
 
ד.             נטען, כי המבקשים כלל לא הפרו את פסק דינו של בית משפט השלום מיום 11.2.14, ולכן שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא נתן ליבו לסיכויי הערעור הגבוהים, ולכך שהחלטת בית משפט השלום בטלה מעיקרה, כיון שכאמור הביקור בזירת המחלוקת נערך ללא נוכחות המבקשים; כך במיוחד כיון שהשופט אשר ביקר במקום ונתן את ההחלטה בבקשת הביזיון לא היה זה שנתן את פסק הדין המקורי, ומכאן כי לנוכחותם הייתה חשיבות יתרה. עוד נטען, כי למבקשים ייגרם נזק רב אם יאלצו לבצע את ההחלטה, שכן ייאלצו להפר הסכם שכירות עם צד ג'.
 
ה.             ביום 26.11.14 הגיש המשיב את תגובתו לבקשה, אף שזו לא נתבקשה. נטען, כי אין מקום להיעתר לה כיון שאינה מעלה טעם להתערבות בית משפט זה בגלגול שלישי; כיון שסיכויי הערעור נמוכים; וכיון שלא הוכחה טענת המבקשים בדבר נזק בלתי הפיך שיגרם להם אם לא תעוכב ההחלטה.
 
דיון והכרעה
 
ו.               לאחר עיון בבקשה ובתגובה, לא מצאתי להיעתר לבקשה. כידוע, תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת כי "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים", ואילו על המבקש לעכבה להראות הן כי סיכויי הערעור טובים והן כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (ע"א 7432/13 אינטק פארמה בע"מ נ' שלמה כהן (2013); 4757/05 בנק הפועלים בע"מ נ' זיתוני (2005)). כך, גם אם לא אדרש שוב לשאלת מעמדה ה"גלגולי" של השגה על החלטת עיכוב ביצוע (ראו רע"א 2108/13 אלבז נ' מיטל, פסקה ו' (2013) רע"א 3663/13 ‏ה.י.ע.ם יזום והשקעות בע"מ נ' ג'י.אל.אי -מרכז רוטשילד בע"מ, פסקה ח' (2013)). אשר לסיכויי הערעור, נראה כי אלה אינם גבוהים שעה שהמבקשים נמנעו מהעלאת טענותיהם בדבר הפגם שנפל לכאורה בביקור שנערך בהיעדרם, בשלב השלמת הטיעונים בבית משפט השלום, וספק אם יש מקום לבחינת טענות אלה לראשונה בשלב הערעור. אשר למאזן הנוחות, סבורני כי לא עלה בידי המבקשים להראות כי ייגרם להם נזק בלתי הפיך כתוצאה מההחלטה בעניין הביזיון – והרי הנזק לו טוענים המבקשים נובע מן הצורך בביצוע פסק הדין המקורי והחלוט של בית משפט השלום מיום 11.2.14, אשר אינו נתון עוד לערעור. ככל שמדובר בנזק אשר ייגרם לכאורה מהחלטת הביזיון עצמה, מדובר בתשלום כספי הפיך ככל שיתקבל הערעור בבית המשפט המחוזי, ולא הובאה כל ראיה, ומכל מקום זו לא נתמכה בתצהיר כנדרש, לכך שמצבם הכלכלי של המבקשים אינו מאפשר להם לשלם זאת. כל שאוכל הוא לבקש, כי בית המשפט המחוזי יקבע מועד מוקדם ככל האפשר לשמיעת הערעור, אם לא עשה כן, והכל לפי אפשרויות יומנו.
 
ז.              אין בידי איפוא להיעתר לבקשה.
 
           ניתנה היום, ‏י"ב בכסלו התשע"ה (‏4.12.2014).
 
 
    ש ו פ ט
 
 
_________________________
פסיקה חינם
 
+ שלח משוב