Hebrew  |  English  |  Russian  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



דף הבית >> רע"א 7711/14 אמנון חביב ואח' נגד בנמה ייזום והשקעות בע"מ
 
 
 
בבית המשפט העליון
 
 
רע"א  7711/14
 
 
לפני:   כבוד השופטת א' חיות
 
 
המבקשים: 1. אמנון חביב
  2. אורלי חביב
 
                                          
  נ  ג  ד
 
                                                                                                    
המשיבה: בנמה ייזום והשקעות בע"מ
 
                                          
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופט מ' אלטוביה) מיום 05.11.2014 בתיק ה"פ  56096-07-14
 
                                          
בשם המבקשים:                     עו"ד דוד שרם
בשם המשיבה:                       עו"ד ליאור קיל; עו"ד אביעד שוב
 
החלטה
 
 
           בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט מ' אלטוביה) מיום 5.11.2014 בה בוטל צו מניעה ארעי למניעת הריסת חלק מבית המבקשים וכן בוטל דיון בבקשה לצו המניעה, וזאת מחמת אי הפקדת ערובה כתנאי לתוקפו של הצו.
 
1.        המבקשים הם בעליו של בית מגורים הבנוי בחלקה 4 בגוש 6605 ברמת השרון הגובל בצידה הדרומי של חלקה 12 בגוש 6594 שבבעלות המשיבה (להלן: חלקה 12). המבקש 1 תפס בשנות ה-90 של המאה הקודמת חזקה בחלקה 12, הקים בה מבנים, אחסן בה ציוד ושפך בה פסולת. המשיבה עתרה בשנת 2003 לפינוי המבקשים מחלקה 12 (תא"ק (שלום תל-אביב) 14470/05) וביום 6.12.2011 ניתן פסק הדין בהליך בו הורה בית המשפט השלום למבקשים לפנות את חלקה 12 כגבולותיה על פי התשריט שצורף לחוות דעת מומחה מטעם בית המשפט ולהרוס את הבנוי עליהם תוך 60 יום, שלאחריהם תהא המשיבה רשאית לעשות זאת בעצמה ועל חשבונם (להלן: פסק הדין). ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתל-אביב נדחה ביום 18.3.2013 (ע"א  55966-01-12). המבקשים נקטו הליכים משפטיים שונים בלשכת ההוצאה לפועל ובבית המשפט באשר לאופן ביצוע פסק הדין שכן לשיטתם פסק הדין אמנם מחייב אותם לפנות את חלקה 12, אולם אין בו אמירה מפורשת או משתמעת כי יש להרוס חלק מגג בית המגורים בבעלותם החודר לתוך חלקה זו. משנדחתה טענתם הן על ידי רשמת ההוצאה לפועל והן על ידי בית משפט השלום (רע"צ 39125-06-14), הגישו המבקשים ביום 29.7.2014 תובענה על דרך של המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב בה עתרו להצהיר כי פסק הדין אינו מורה להם להרוס חלק מבית מגוריהם וחלק מגג הבטון של בית המגורים המשמש מרפסת בנויה ורצפת קומת מגורים "הבולט בחלקו הקטן לחלקה 12".
 
2.        כשלושה חודשים לאחר הגשת התובענה - ביום 20.10.2014, הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על הריסת כל חלק מבית המגורים. עוד בטרם הוכרעה בקשה זו, הגישו המבקשים ביום שישי ה-31.10.2014 בקשה נוספת למניעת ההריסה ובהחלטתו מאותו יום קיבל בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת א' כהן) את הבקשה וזאת נוכח העובדה כי הבקשה למתן צו זמני טרם הוכרעה וכן נוכח העובדה כי הריסה מטבעה אינה הפיכה. בית המשפט הוסיף עם זאת וציין כי אין לעכב את ביצוע פסק הדין בכל הנוגע לפינוי חלקה 12. בהחלטה נוספת מיום 2.11.2014 הוסיף בית המשפט המחוזי (כבוד השופט מ' אלטוביה) וקבע כי תוקפו של הצו מיום 31.10.2014 מותנה בכך שהמבקשים יפקידו ערובה בדרך של פיקדון או ערבות בנקאית בסך של 100,000 ש"ח שתופקד באותו יום עד לשעה 15:00 שאם לא כן - יפקע הצו. בעקבות החלטה זו הגישו המבקשים באותו היום לבית המשפט הודעה ובקשה לביטול או צמצום סכום הערובה, בה טענו כי מצבם הכלכלי קשה ולכן הם אינם יכולים לעמוד בחיוב האמור. בהחלטתו מאותו היום, קבע בית המשפט קמא כי הערבות תומר בהפקדה של 1,500 ש"ח או ערבות בנקאית בסכום זה, וכן בשטר ערבות על מלוא סכום הערובה שנקבעה שייחתם על ידי ערב בעל יכולת. בית המשפט הוסיף כי הערבויות, ולצדן תלושי שכר או דו"חות מס לשנה הקודמת או אישור על בעלות בנכסים של הערב, יופקדו עד ליום המחרת בשעה 15:00. המבקשים מצדם לא השלימו אף עם החלטה זו וביום 3.11.2014 הגישו לבית המשפט הודעה, בה ציינו כי יפקידו את הסך של 1,500 ש"ח בבית המשפט במזומן אולם בשל מצבם הכלכלי הם אינם יכולים לגייס ערב בעל יכולת שיערוב להם לסך של 100,000 ש"ח, וכי הם "יעשו מאמץ" להפקיד סך של 1,000 ש"ח נוספים. בעקבות הודעה זו קבע בית המשפט בהחלטה נוספת מאותו היום כי הוא אינו רואה מקום לשנות מהחלטתו לעניין הערב וקבע כי אם לא תופקד ערבות כאמור על ידי ערב אחד או מספר ערבים, יפקע צו המניעה.
 
3.        לאחר הדברים הללו ומשנמנעו המבקשים להעמיד את הערובה שנקבעה, ביטל בית המשפט המחוזי ביום 5.11.2014 את צו המניעה הארעי בקובעו כי אין מקום להותיר את הצו על כנו ללא הפקדת ערובה. בית המשפט הוסיף וציין כי סיכויי התובענה קלושים נוכח ההכרעות השיפוטיות הקודמות בסוגיה ונוכח העובדה כי טענת המבקשים שפסק הדין אינו בהיר היא טענה כבושה שהועלתה רק לאחר מתן פסק הדין בערעור. עוד נקבע כי יש יותר מיסוד סביר להניח כי למשיבה הוצאות רבות לפינוי השטח ולכן אם יתברר בסופו של דבר כי הצו ניתן שלא לצורך היא זכאית לקבל פיצויים וטעם זה בשילוב מצבם הכלכלי הנטען של המבקשים מצדיק להעמיד ערובה כתנאי להוצאת הצו. לפיכך ומשהערובה לא הופקדה הורה בית המשפט על ביטול הצו הארעי וביטול הדיון בבקשה וכן הוסיף כי ככל שהמבקשים יודיעו עד ליום 9.11.2014 כי הם חוזרים בהם מהתובענה, היא תידחה ללא צו להוצאות.
 
           המבקשים לא השלימו עם ההחלטה ולמחרת היום הגישו בקשה נוספת בעניין ההריסה, אשר נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי שציין כי הוא אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו וחייב את המבקשים בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 1500 ש"ח. אף על פי כן הגישו המבקשים בקשה נוספת לעיכוב ההריסה ביום 11.11.2014 שנתמכה בחוות דעת מומחה שלטענתם מעלה כי המשיבה מתעתדת להרוס חלק מביתם לנוכח סימון שגוי של הגבול בין בית המגורים לחלק המיועד להריסה. בהחלטתו מאותו היום דחה בית המשפט גם בקשה זו מן הטעם שהיא "נגועה בשיהוי רבתי" והוסיף כי היא גובלת בשימוש לרעה בהליכי משפט.
 
4.        מכאן הבקשה שלפניי המופנית כלפי ההחלטה מיום 5.11.2014 בה טוענים המבקשים כי הם פנו לבית המשפט להפחית את סכום הערובה נוכח מצבם הכלכלי והם מוסיפים כי אין ביכולתם לגייס ולו ערב אחד שיסכים לחתום על שטר הערבות הנדרש. עוד טוענים המבקשים כי פסק הדין הגדיר במדויק את המבנים המיועדים להריסה, ולא נכלל בהם כל חלק מבית מגוריהם או מגג ביתם ולכן לא ניתן לומר, לשיטתם, כי התובענה הוגשה כדי לעקוף הליכים משפטיים אחרים. יתר על כן טוענים המבקשים כי בית המשפט לא התחשב בשיקולי מאזן הנוחות, שכן הריסת חלק מביתם הבולט לתוך חלקה 12 עשויה לפגוע ביסודות הבית ולסכן חיי אדם. עוד מוסיפים המבקשים ומציינים כי המשיבה פגעה בתשתיות הניקוז של ביתם וחסמה את הגישה אליו.
 
           להשלמת התמונה יצוין כי לצד הגשת הבקשה דנן הגישו המבקשים גם בקשה למתן סעד זמני האוסר על המשיבה לפגוע בבית המגורים ללא הפקדת ערובה ולחלופין להתנות את הסעד בהפקדת ערבות כספית מינימלית. בהחלטה מיום 16.11.2014 ניתן צו ארעי לפיו תימנע המשיבה מהריסת גג בית המגורים עד למתן החלטה אחרת והמבקשים הפקידו ביום 19.11.2014      עירבון בסך 10,000 ש"ח בהליך.
 
5.        המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי אין בה ממש שכן היא מתעתדת להרוס באופן מבוקר מרפסת היוצאת מבית המגורים ופולשת לחלקה 12 והיא אינה מבקשת להרוס את בית המגורים של המבקשים. המשיבה מדגישה כי נוכח טענות המבקשים כי תתכן פגיעה אפשרית בבית המגורים אגב הריסת המרפסת היא כבר התחייבה בעבר כי ההריסה תתבצע רק על פי הנחיות יועץ קונסטרוקציה ובפיקוח הנדסי צמוד, ולצורך האמור אף הובא לאתר ציוד מכני והנדסי שיבטיח כי בעת הריסת המרפסת לא ייגרם נזק לביתם של המבקשים. עוד טוענת המשיבה כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתה, כי סיכויי הערעור קלושים וכי המבקשים פעלו בחוסר תום לב ובחוסר ניקיון כפיים בפרט נוכח העובדה כי פסק הדין ניתן לפני למעלה משלוש שנים. המשיבה מציינת כי על פי פסק הדין על המבקשים לבצע את הפינוי בעצמם, וכי גובה הסכום שנקבע על ידי בית המשפט קמא כערובה הינו סביר נוכח סיכויי התובענה ובפרט נוכח העלויות הכרוכות בביצוע ההריסה העולות כדי סך של 30,000 ש"ח ליום עבודה, בהן צריכים לשאת המבקשים לטענתה.
 
6.        לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה הגעתי למסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. כלל נקוט בידינו כי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית בכל הנוגע לסעדים זמניים, למעט במקרים חריגים (ראו למשל: רע"א 5711/12 נ. מצה בע"מ נ' דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ, פיסקה 10 (25.2.2013); רע"א 8113/13 יענקלה נ. סחר בע"מ נ' אסולין, פיסקה 17 (8.1.2014)). המקרה דנן אינו נמנה עם אותם מקרים המצדיקים לחרוג מכלל זה. אף לגופו של עניין דין הבקשה להידחות. תקנה 364 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת את הכלל לפיו "בית המשפט לא ייתן סעד זמני אלא בכפוף להמצאת התחייבות עצמית ... וכן ערבות מספקת, להנחת דעתו". עוד קובעת התקנה כי פטור מהפקדת ערבות יינתן רק אם הדבר צודק וראוי ומטעמים מיוחדים שיירשמו. הכלל, אפוא, הוא חיוב בהפקדת ערבות כתנאי למתן סעד זמני והטעם לכך נעוץ בהבטחת זכויותיו של מי שהסעד הזמני מופנה כלפיו ככל שהסעד יבוטל או ככל שהתובענה תידחה בסופו של יום (רע"א 5188/13 סטוק נ' לוטן, פיסקה 6 (17.9.2013)). בית המשפט המחוזי לא ראה טעם מיוחד לסטות מן הכלל האמור בתקנה 364 ולפטור את המבקשים מהפקדת ערבות וזאת לאחר שקבע כי סיכויי התובענה נמוכים וכי ייתכנו נזקים לא מבוטלים למשיבה. איני רואה מקום להתערב בהחלטותיו של בית המשפט המחוזי ולפטור את המבקשים מהפקדת הערבות שנקבעה. זאת נוכח העובדה כי מסקנתו בדבר סיכויי התובענה מקובלת עליי וכן נוכח הצהרת המשיבה כי עיכוב העבודות מסב לה הוצאות כספיות נכבדות ועל כן יש צורך בהפקדת ערובה שתבטיח את נזקיה. לכך מצטרף טעם נוסף המצדיק את דחיית הבקשה והוא התחייבותה של המשיבה לבצע את ההריסה בפיקוח הנדסי צמוד ותוך שימוש בציוד מיוחד שיימנע פגיעה בבית המגורים. התחייבות זו מקהה את החשש העיקרי עליו הצביעו המבקשים, כי בית המגורים שלהם ייפגע ללא תקנה כתוצאה מפעולות ההריסה.
 
7.        מטעמים אלו כולם, הבקשה נדחית. לפנים משורת הדין ניתנת למבקשים, עם זאת, שהות נוספת להפקיד עד ליום 14.12.2014 את הערבות הנדרשת והצו הארעי שניתן במסגרת הבקשה שבכאן, יעמוד בתוקפו עד למועד זה ויוותר על כנו עד להכרעה בתובענה, אם תופקד הערבות עד ליום 14.12.2014, כאמור.
 
           המבקשים יישאו בשכר טרחת עורך דין המשיבה בסך של 6,000 ש"ח.
 
           ניתנה היום, ‏י"א בכסלו התשע"ה (‏3.12.2014).
 
 
    ש ו פ ט ת
 
 
_________________________
פסיקה חינם
 
 
+ שלח משוב