Hebrew  |  English  |  Russian  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



דף הבית >> רע"א 7598/14 תיאופילוס ג'אנופולוס ("תיאופולוס השלישי"), הפטריארך היווני אורתודוכסי של ירושלים נגד הימנותא בע"מ
 
 
 
בבית המשפט העליון
 
 
רע"א  7598/14
 
 
לפני:   כבוד השופט נ' סולברג
 
 
המבקשים: 1. תיאופילוס ג'אנופולוס ("תיאופולוס השלישי"), הפטריארך היווני אורתודוכסי של ירושלים
  2. הפטריארכיה היוונית אורתודוכסית של ירושלים
 
                                          
  נ  ג  ד
 
                                                                                                    
המשיבים: 1. הימנותא בע"מ
  2. יעקב רבינוביץ'
  3. יורשות המנוחה הדסה רבינוביץ ז"ל רחל מלכה אנגלרד ואדל עדנה לודמיר
  4. דוד מורגנשטרן
  5. Christian Lands In Israel Ltd
  6. בנו זוסמן
  7. Joy Jimcnez
  8. SC Globus Invcstments SRL
  9. SC OK Coral 2001 SRL
  10. אברהם פרי
  11. אמנון בבאי
  12. א.ב. אמנון בבאי
  13. יוסף לודמיר
  14. צץ צאנז בע"מ
  15. אברהם רוט
  16. שמעון גרוס
  17. יצחק טויב
  18. הרצל יחיאל
  19. הקרן הקיימת לישראל
  20. מגדל חברה לביטוח בע"מ
  21. איילון חברה לביטוח בע"מ
  22. ד"ר יעקב וינרוט, עו"ד
  23. ד"ר אברהם וינרוט, עו"ד
  24. ד"ר י. וינרוט ושות', משרד עורכי דין
  25. ד"ר י. וינרוט בע"מ
 
                                          
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בת"א 48074-06-11 מיום 5.10.2014 שניתנה על- ידי השופט מ' ברעם
 
                                          
בשם המבקשים: עו"ד יאיר עשהאל; עו"ד יובל אגמון
 
 
בשם המשיבה 1: עו"ד ירון אלחנני; עו"ד רועי דלח; עו"ד עמרי אנדורן
 
 
בשם המשיבים 2, 3 ו-5: עו"ד רון דרור; עו"ד אופיר מנצ'ל; עו"ד חן פייליש
 
 
 
פסק-דין
 
 
 
1.        בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט מ' בר-עם), מיום 5.10.2014, בת"א 48074-06-11, בה נקבע, בין היתר, כי על המבקשים (להלן: הפטריארכיה) להגיש לעיון בית המשפט העתקים צילומיים של פרוטוקולי ישיבות "הסינוד הקדוש" (להלן: הסינוד), כמו גם את ההחלטות שהתקבלו באותן ישיבות.
 
רקע
2.        עניינו של ההליך מושא בקשת רשות הערעור בתביעה כספית של המשיבה 1, בין השאר בקשר לאכיפת חיוב כספי בסך של 13,000,000 דולר שנוצר בגדר הסכם פשרה אליו הגיעה המשיבה 1 עם הפטריארכיה, ולחלופין לחיוב הפטריארכיה בפיצויים בגין פרישה מהמשא ומתן בחוסר תום לב. כמו כן נטען להטלת אחריות על המבקש 1 בגין אי-קיום התחייבות שנטל על עצמו באופן אישי. בתמצית, המגעים בין הצדדים לקראת הסכם הפשרה הנ"ל החלו עת התבררה תביעת הפטריארכיה למתן פסק דין הצהרתי בקשר לתוקפה של עסקת מקרקעין (ת"א 2307/00). בסופו של דבר הסכם הפשרה האמור לא יצא אל הפועל (לטענת המבקשים, מכיוון שלא השתכלל לכדי הסכם מחייב). בפסק הדין מיום 23.12.2013 התקבלה תביעת הפטריארכיה ונקבע כי עסקת המקרקעין היא עסקה מדומה חסרת תוקף משפטי, וכי המשיבה 1 לא רכשה כל זכות במקרקעין שם (ערעור של המשיבה 1 נגד פסק דין זה תלוי ועומד לפני בית משפט זה בע"א 971/14).
 
3.        במסגרת הליכי הגילוי שהתנהלו בין הצדדים, סירבה הפטריארכיה למסור לעיון המשיבים פרוטוקולים של ישיבות הסינוד, אשר במסגרתן עלה עניינו של הסדר הפשרה או המשא ומתן לקראתו, זאת בטענה כי חל על הפרוטוקולים חסיון "מטעמי דת". אחת הנקודות שבמחלוקת נוגעת לשאלה האם התקבל אישור של הסינוד לאותו הסכם פשרה, כמו גם לאופן התנהלותו של המבקש 1 לשם השגת האישור בישיבות הסינוד – על כן התבקשו הפרוטוקולים האמורים. המשיבים הגישו בקשות לבית המשפט המחוזי, במסגרתן ביקשו כי בית המשפט ידחה את טענת הפטריארכיה בדבר החסיון האמור, שאינו מוכר בדין או בפסיקה, ויורה לפטריארכיה לאפשר את העיון בפרוטוקולים, לאור אינטרס גילוי האמת ולנוכח המשקל הראייתי הגבוה שיש ליתן להם בנסיבות העניין. המשיבים הטעימו כי מדובר בפרוטוקולים בקשר לסוגיות אזרחיות וכספיות, אשר לגביהן לא קיים שיקול דתי כלשהו שביכולתו למנוע את גילויים.
 
4.        בתגובתה, טענה הפטריארכיה כי יש להכיר בחסיון מטעמי דת כחסיון הלכתי חדש, אשר יחול על הפרוטוקולים של ישיבות הסינוד לאור האיסור הדתי להוציא את ספר הפרוטוקולים, לרבות צילום שלו, לעיון כל גורם שאינו נמנה על חברי הסינוד. לשיטתם, לאור קדושת הסינוד בהתאם לאמונה האורתודוקסית, חל חסיון על כל התכנסות חבריו בכל תחומי עיסוקו, לרבות בקשר לישיבות הנחשבות לכאורה כנוגעות לעניינים שאינם דתיים, ובכלל זה ישיבות בקשר לעסקאות אזרחיות. עוד הוסיפו כי ספר הפרוטוקולים של הסינוד מעולם לא יצא את מתחם הפטריארכיה, ופרוטוקול מתוכו מעולם לא פורסם, וכך נוהגת הפטריארכיה כבר למעלה מ-1,500 שנים. לפיכך, קיימים שיקולים נכבדים – ובכללם חופש דת, פגיעה ברגשות דתיים, שמירה על אורחותיה של עדה דתית מוכרת, והאינטרס הציבורי בעידוד שיח חופשי בישיבות הסינוד – המצדיקים הכרה בחסיון הנטען.
 
5.        אציין כי ההליך מושא הבקשה איננו ההליך הראשון בו העלתה הפטריארכיה טענות בדבר הצורך להכיר בחסיון מטעמי דת בקשר לפרוטוקולים והחלטות של הסינוד. סוגיה זו אף הגיעה לפתחו של בית משפט זה (לפני הרכב השופטים א' רובינשטיין, נ' הנדל, וד' ברק-ארז ברע"א 7353/11 פטריארך הכנסייה היוונית אורתודוכסית היוונית נ' Berisford Investents Limited (2.10.2013) (להלן: עניין הפטריארך), שבמסגרתו נקבע כי בנסיבות אותו עניין, ולאור העדר תשתית מספקת להכרה בחסיון ההלכתי החדש, ומבלי לטעת מסמרות "כלליים", תיוותר על כנה החלטת בית המשפט המחוזי לפיה על הפטריארכיה להגיש לבית המשפט צילומים של החלטות הסינוד, במעטפה סגורה.
 
עיקרי החלטת בית המשפט המחוזי
6.        באשר לסוגית חסיון הפרוטוקולים מטעמי דת, עמד בית המשפט המחוזי על גישת הפסיקה החשדנית והמצמצמת לגבי חסיונות, כאשר נקודת המוצא היא גילוי מרבי. נקבע כי החסיון הנטען מטעמי דת הוא לכל היותר חסיון יחסי, מעצם היותו, אם יוכר, חסיון יציר הפסיקה – כך שבית המשפט ידרש להכריע בשאלה האם יש להעדיף את הסתרת המסמך על פני גילויו בהתאם לנסיבות העניין הקונקרטי. נוכח האמור, החליט בית המשפט המחוזי לעשות שימוש בתקנה 119 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות), המאפשרת לבית המשפט לעיין במסמך שבמחלוקת, על מנת שהדבר יסייע לו בעריכת איזון האינטרסים הנדרש וכדי שיוכל לקבל "החלטה מושכלת ומוארת" בקשר לשאלת החסיון. לפיכך, קבע בית המשפט המחוזי כי "בטרם מתן החלטה להכרה בחסיון יחסי מטעמי דת של הפרוטוקולים הספציפיים... אם בכלל, כמו גם לצורך איזון פרטני וקביעת היקף זכות העיון, יש להציגם תחילה לעיוני, על-פי הקבוע בתקנה 119 לתקנות" (עמוד 13 להחלטה). כמו כן, נדחתה טענת המשיבים בדבר קיומו של השתק פלוגתא נוכח פסיקת בית משפט זה בעניין הפטריארך הנ"ל, מן הטעם שטענת החסיון נדחתה שם מחמת העדר תשתית עובדתית ומשפטית, ולא נדונה לגופה.
 
7.        אציין כי בהחלטה מיום 11.11.2014 הוריתי על עיכוב ביצוע של החלטת בית המשפט המחוזי, ככל שהדבר נוגע להוראת בית המשפט לפטריארכיה להגיש לעיונו את הפרוטוקולים, עד למתן החלטה אחרת.
 
עיקרי טענות הצדדים
8.       לטענת הפטריארכיה, שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי יעשה שימוש בתקנה 119 ויעיין בפרוטוקולים לצורך הכרעתו בסוגיית החסיון, שכן טענתם לעניין החסיון הושתתה על עצם האיסור להביא את הפרוטוקולים לעיון גורם שאינו נמנה על חברי הסינוד, לרבות בית המשפט עצמו. מכאן, הרי שעצם עיונו של בית המשפט בפרוטוקולים יוביל, מיניה וביה, לפגיעה בפטריארכיה ובאינטרסים העומדים אל מול הצורך בחשיפת הפרוטוקולים – וזאת עוד בטרם נדונו והוכרעו לגופן טענותיה לעניין החסיון, ובטרם נערך "איזון פרטני" של מכלול האינטרסים הרלבנטיים. לפיכך, החלטת בית המשפט המחוזי מביאה הלכה למעשה לדחיית טענות הפטריארכיה, למרות שטרם התקיים בהן דיון ועל אף שההחלטה עצמה מתיימרת להכין את הקרקע לקראת דיון והכרעה בטענות לגופן. הפטריארכיה הדגישה כי השיקולים שהוכרו בפסיקה, המצדיקים ככלל שימוש בתקנה 119, אינם מתאימים לנסיבות העניין, זאת מכיוון שלעומת חסיונות אחרים, החסיון הנטען בענייננו אינו מתייחס לחשיפת תוכנו של המסמך (אשר בקשר אליו עומד בית המשפט מאחורי "מסך בערות"), כי אם לעצם חשיפתו, שהיא כשלעצמה תוביל לפגיעה בפטריארכיה שתאלץ לעבור על איסור דתה. הפטריארכיה הוסיפה כי היא אינה מתנגדת לחשיפת תוכנם של הפרוטוקולים בדרך חלופית, למשל באמצעות נסח בכתב שיוציא מזכיר הסינוד על אודות הכתוב בפרוטוקול.
9.       מנגד, לטענת המשיבים יש לדחות את בקשת רשות הערעור משום שהיא נוגעת להחלטה שעניינה גילוי ועיון במסמכים ולדרך הדיונית לבירור המחלוקת, המצויה בליבת שיקול-דעתה של הערכאה הדיונית, החלטה מסוג ההחלטות אשר ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהן. לגופו של עניין, גם אם בסופו של דבר יוכר חסיון יציר פסיקה כנטען, הרי שלכל היותר יהיה מדובר בחסיון יחסי, אשר לגביו "הערכאה הדיונית תהיה חייבת... לעיין במסמכים שלגביהם נטען החסיון, ולו על-מנת לערוך את האיזון הנדרש" (עמוד 3 לתשובת המשיבה 1). על כן, הרי שממילא אין תועלת בניסיון למנוע מבית המשפט המחוזי לעיין בפרוטוקולים כבר עתה; כאשר מנגד, עיון בשלב זה עשוי לייעל את הדיון, ובין היתר לחסוך את הצורך בחקירת עדים, כמו גם את הצורך בהכרעה העקרונית אם יש להכיר בחסיון מטעמי דת. לטענת המשיבים, טענת החסיון מטעמי דת הועלתה בעבר על-ידי הפטריארכיה ונדחתה בבית משפט זה בעניין הפטריארך, כאשר גם שם דיוני הסינוד עסקו בשאלות אזרחיות-מסחריות שאינן קשורות לענייני דת. המשיבים הוסיפו כי לא קיימת חלופה לעיון בפרוטוקולים עצמם שכן לא ניתן לסמוך על אמיתותם של אישורי המזכיר ועל הצהרותיה של הפטריארכיה, שהוכחו בעבר כשקריים. עוד טענו כי בניגוד לטענת הפטריארכיה, ספר הפרוטוקולים הועמד בעבר לעיונם של מי שאינם חברי הסינוד.
 
דיון והכרעה
10.     לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה, וחרף התנגדות ב"כ המשיבים 2, 3 ו-5 לראות בתשובתם סיכומים בכתב, החלטתי לעשות שימוש בסמכותי על-פי תקנה 410 לתקנות, ולדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. זאת לאחר שניתנה למשיבים הזדמנות להציג את עמדתם, ולאחר ששוכנעתי כי אין במתן הרשות האמורה כדי לפגוע בזכויותיהם כבעלי דין, בשים לב לטענות המפורטות שהגישו ולאור אופי הטענות שהועלו.
 
המסגרת הנורמטיבית
11.     נקודת המוצא העקרונית לעניין גילוי מסמכים ועיון בהם היא גילוי מרבי. ביסודו של כלל זה מונח ערך גילוי האמת, המשרת הן את הצדדים להליך, בעשייתו למען משפט צדק, הן את הציבור בכללותו, בהבטיחו את תקינות פעילותה של המערכת החברתית כולה. עם זאת, חובת הגילוי אינה מוחלטת, וייתכנו מצבים בהם יהיו קיימים ערכים אחרים שההגנה עליהם, בנסיבות העניין, תוביל לצמצום היקף הגילוי. כך למשל חובת הגילוי עלולה לסגת מפני טענות בדבר קיומו של חסיון (סטטוטורי או הלכתי, מוחלט או יחסי) או ערכים ואינטרסים נוגדים אחרים, גם אם לא מוצמדת להם "תווית" של חסיון (כאינטרס של הגנת הפרטיות) (רע"א 6872/11 כהן נ' בן דוד, פסקה 3 (13.2.2012) (להלן: עניין כהן); רע"א 4781/12 י.מ עיני קונדיטוריה בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פסקאות 11-12, 19 לפסק דינו של השופט י' דנציגר ופסקה 1 לפסק דינו של השופט י' עמית (6.3.2013) (להלן: עניין קונדיטוריה); בג"ץ 7793/05 אוניברסיטת בר-אילן נ' בית הדין הארצי לעבודה ירושלים, פסקה 9 (31.1.2011) (להלן: עניין אוניברסיטת בר-אילן); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 251 (מהדורה אחת עשרה, 2013)). יחד עם זאת, לא בנקל יחסום בית המשפט את גילויים של מסמכים. גישת הפסיקה כלפי חסיונות היא, במידה רבה, חשדנית, ורק במצבים מיוחדים וחריגים יוכר חסיון או אינטרס נוגד שבנסיבות העניין יהיה בו כדי לגבור על ערך גילוי האמת. במסגרת האיזון הנדרש יש לקחת בחשבון, בין השאר, את חשיבותם היחסית של השיקולים הנוגדים; מידת הרלבנטיות וחיוניותו של המסמך לגילוי האמת; קיומן של ראיות חלופיות; ומידת ההשפעה של הגילוי על האינטרסים הנדונים (רע"א 1412/94 הסתדרות מדיצינית הדסה עין-כרם נ' גלעד, פ"ד מט(2) 516, 525 (1995); עניין קונדיטוריה, פסקה 12).
 
12.     לפי תקנה 119, במצב בו הועלתה טענת חסיון (או טענה בדבר אינטרס נוגד החוסם את גילויו של המסמך, עניין קונדיטוריה, בפסקה 14), "רשאי [בית המשפט או הרשם] לעיין במסמך כדי להחליט אם יש ממש בטענה זו". בית משפט זה הדגיש לא אחת כי ראוי לעשות שימוש נרחב בתקנה 119, כך שבית המשפט יבחן את המסמך בעצמו, על מנת שיוכל לקבל החלטה מושכלת ומוארת בשאלה אם המסמך יהנה מחסיון אם לאו, תוך שמירה מרבית על האינטרסים המתנגשים (רע"א 4447/07 מור נ' ברק אי.טי.סי. [1995] החברה לשרותי בזק בינלאומיים בע"מ, פ"ד סג(3) 664, 755-757 (2010); רע"א 451/13 פלוני נ' פקיד שומה ירושלים 3, פסקה 3 (‏20.1.2013) (להלן: עניין פלוני); רע"א 7867/06 פקיד שומה חיפה נ' לוסקי, פסקאות י-יב (6.1.2008) (להלן: עניין לוסקי); עניין כהן, פסקה 5). על החשיבות בדבר שימוש בתקנה 119 עמד המשנה לנשיאה א' ריבלין (רע"א 5806/06 עיזבון המנוח נמירובסקי נ' שימקו, פסקה 11 (13.6.2007) (להלן: עניין נמירובסקי)):
 
"תקנה 119 מיועדת ליתן בידי בית המשפט כלי חשוב לעריכת איזון האינטרסים הנדרש בכגון דא. היא משרתת את התכלית בדבר צמצום החסיונות והרחבת הגילוי. היא מבטיחה שבית המשפט יוכל להכריע בשאלת החסיון מבלי לעמוד מאחורי 'מסך בערות'. היא מסירה את הלוט מעל המסמך ומאפשרת בכך לבית המשפט ללמוד, בין השאר, על חשיבותו עבור בעל הדין המבקש לעיין בו ועל התועלת שגלומה בו בהתחשב גם בראיות אחרות גלויות; הנזק שעלול להיגרם עקב חשיפת המסמך; על המטרות שעמדו ביסוד הכנתו של המסמך; ועל האפשרות לתחום את הגילוי באופן שתוגשם התכלית של עשיית צדק מבלי לפגוע יתר על המידה במי מבעלי הדין... לאור השיקולים הללו, נראה כי במחלוקות מהסוג הנידון כאן, הכלל צריך להיות שימוש בתקנה 119, ורק מקום שבו עיון של בית המשפט במסמך שבמחלוקת אין בו כדי לתרום להבהרת טענת החסיון, יתייתר הצורך בעיון כזה".
 
אם כן, בית המשפט איננו מחוייב לעשות שימוש בתקנה 119 (כטענת המשיבים), והדבר נתון לשיקול דעתו. ואולם ככלל, ראוי שבית המשפט יעיין במסמכים שלגביהם נטען החסיון, למעט במצבים חריגים שבהם אין בעיון כדי לתרום להבהרת טענת החסיון.
 
מן הכלל אל הפרט
13.     אכן, לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בהחלטות שעניינן סדרי דין, וערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטות אלה למעט במצבים חריגים בהם הוכח כי ההחלטה מנוגדת לדין או גורמת עיוות דין לאחד הצדדים. הדברים נכונים בפרט בכל הנוגע להחלטות בעניין גילוי ועיון במסמכים שלגביהן נפסק כי אין להתערב אלא אם מסקנת הערכאה הדיונית אינה מתקבלת על הדעת בשום פנים או שאינה מביאה בחשבון את כל הנסיבות שהיה עליה להתחשב בהן (רע"א 6746/13 מטאנס נ' ח'ורי, פסקה 6 (‏30.12.2013); רע"א 3389/12 פלוני נ' בנק הפועלים בע"מ, פסקה 4 (5.8.2012); רע"א 4862/11 אורט ישראל נ' Word ORT, פסקה 15 (21.12.2011)). סבורני כי העניין שלפני נופל בגדר אותם מצבים חריגים המצדיקים התערבות, לאור העובדה שבית המשפט המחוזי הורה על הגשת הפרוטוקולים לעיונו בטרם קיים דיון מלא בשאלה המקדמית האם השימוש בתקנה 119 ראוי בנסיבות העניין, ומבלי להידרש לטענות הצדדים ולאיזון האינטרסים העומד על הפרק בשלב זה; נוכח אופיו המיוחד של החסיון הנטען בענייננו, החל, לטענת הפטריארכיה, גם כלפי בית המשפט עצמו; וכן לאור ההשלכות האפשריות של ההחלטה על הפטריארכיה, שעלולות להיות משמעותיות ובלתי הדירות (השוו גם לסעיף 1(10) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009, שמחריג מתחולת הצו החלטות בעניין גילוי ועיון במסמכים ובעניין טענת חסיון, לאור חשיבותן של החלטות אלה והצורך באפשרות לדון בהן באופן מיידי (רע"א 1395/12 שחף ליווי פיננסי יבוא יצוא נ' טולידאנו, פסקה 4 (21.3.2012)).
 
14.     כאמור, לאור נקודת המוצא של בית המשפט המחוזי כי החסיון הנטען מטעמי דת הוא לכל היותר חסיון יחסי (מעצם היותו, אם יוכר, חסיון יציר הפסיקה), כך שממילא ידרש בהמשך לערוך איזון פרטני בעניין, קבע בית המשפט המחוזי כי יש לעשות שימוש בתקנה 119 ולחייב את הפטריארכיה להגיש לעיונו את הפרוטוקולים שלגביהם נטען החסיון. סבורני כי בית המשפט המחוזי עשה בעניין זה מעין קפיצה לוגית שאינה אפשרית (ולפחות, אינה מחוייבת): גם אם בחסיון יחסי עסקינן (ואף אם קיימים אינטרסים נוגדים "בלבד"), לא נובע מכך באופן אוטומטי כי על בית המשפט להפעיל את סמכותו לפי תקנה 119, וייתכנו מצבים, גם אם חריגים, בהם לא יהיה מקום לעשות שימוש בתקנה. כך, למשל, כאשר עיון בית המשפט במסמך שבמחלוקת לא יתרום להבהרת טענת החסיון, או כאשר העיון במסמך (גם אם על-ידי בית המשפט בלבד) יוביל לפגיעה משמעותית ובלתי מידתית בצד המחוייב בהגשתו לעיון.
 
15.     על כן, נדרש היה לבחון ולהכריע תחילה בשאלה אם ראוי להפעיל את תקנה 119 בנסיבות העניין. מבלי שאטע מסמרות בעניין, נראה כי לאור אופיו המיוחד של החסיון הנטען בענייננו – החל, לטענת הפטריארכיה, גם כלפי בית המשפט עצמו, נוכח האיסור הדתי לחשוף את הפרוטוקולים לעיני מאן דהוא, לרבות לפני בית המשפט – טענות הפטריארכיה אינן טענות סרק. החלטת בית המשפט המחוזי עלולה להוביל, הלכה למעשה, לדחיית טענות הפטריארכיה בדבר החסיון (ולפחות חלק ניכר מהן), מבלי שאלה נדונו לגופן. אף ניתן לסבור, על פני הדברים, כי עיון בית המשפט בפרוטוקולים לא יתרום בהכרח להבהרת טענת החסיון, שהרי המחלוקת אינה בקשר לחשיפת תוכנם של הפרוטוקולים (ולהיקף הגילוי באשר להם), אלא לעצם החשיפה שלהם עצמם, כך שלא קיים "מסך בערות" לעניין טענות החסיון העקרוניות. בכך שונה המצב בענייננו מטענות חסיון "רגילות" שלגביהן, ככלל, בית המשפט נדרש לעיין במסמכים, ולוּ על מנת לעמוד על טיבם ולהכריע אם הם חוסים תחת החסיון (השוו למשל לעניין כהן, באשר ליכולת בית המשפט לבחון האם בכלל קיים חסיון עיתונאי והאם המידע חוסה תחת החסיון; עניין פלוני, פסקה 3; רע"א 2498/07 מקורות חברת מים בע"מ נ' בר, פסקה י (27.6.2007)). זאת ועוד, בענייננו, עצם עיונו של בית המשפט במסמכים (להבדיל מעיון בעל הדין שכנגד) טומן בחובו, לטענת הפטריארכיה, פגיעה קשה באינטרסים הנוגדים שבבסיס טענתם לחסיון. אף לא ברור אם יש בעיון בית המשפט כדי לסייע במציאת פתרון של גילוי חלקי שיאזן כראוי בין האינטרסים המתנגשים, שכן עצם גילוי הפרוטוקולים הוא אסור לטענת הפטריארכיה, יהא היקפו אשר יהא (השוו לעניין כהן, בפסקה 4; עניין נמירובסקי, פסקה 11; עניין לוסקי, בפסקה יב). יחד עם זאת, יתכן בהחלט שייקבע כי העיון בפרוטוקולים (על-ידי בית המשפט) דרוש לצורך האיזון הפרטני שעליו לערוך במסגרת ההחלטה אם לאפשר למשיבים לעיין בפרוטוקולים, לאור חיוניותם להליך והעדר ראיות חלופיות מספקות. בכל אופן, טענות אלה ואחרות ראוי שיתבררו בערכאה הדיונית שתקיים דיון מלא בסוגיה ותידרש לטענות הצדדים, כמו גם למכלול השיקולים הרלבנטיים באשר להפעלת תקנה 119 בנסיבות העניין (ראו והשוו לעניין כהן, שבו נטען לקיומו של חסיון עיתונאי על חומרים שנתקבלו ממקורות עיתונאיים החל גם כלפי בית המשפט. מבלי שאדרש לפרשה עצמה ולשיקולים שפורטו שם, בית משפט זה דן והכריע בסוגיה לגופה, בהתאם לאופי החסיון הנטען, להשלכות הנובעות מן האפשרות שבית המשפט ימנע מלעיין בעצמו בחומר, ונוכח שקלול מכלול האינטרסים הנוגעים לעניין).
 
16.     בין השיקולים שעל בית המשפט לשקול במסגרת הכרעתו אם לעשות שימוש בתקנה 119 (נוסף לאלה שצויינו לעיל) ניתן למנות, בין היתר, את התועלת מחשיפת הפרוטוקולים (הן לעיונו של בית המשפט לצורך הכרעה בטענת החסיון, הן לעיונם של המשיבים בהמשך לשם גילוי האמת) ומידת הרלבנטיות והחשיבות שלהם להליך (ככל שהם עוסקים בסוגיות מרכזיות בתיק, כך תהא יד הגילוי על העליונה, ולהפך) (השוו לעניין אוניברסיטת בר-אילן, בפסקה 8; עניין קונדיטוריה, בפסקה 28 לפסק דינו של השופט י' דנציגר ופסקה 6 לפסק דינו של השופט י' עמית; רע"א 2376/13 רמי לוי שיווק השקמה תקשורת בע"מ נ' דהן, פסקה 12 (8.7.2013)); הנזק בשל חשיפת הפרוטוקולים (בשים לב לטענת הפטריארכיה לעניין האיסור הדתי על חשיפתם לעומת טענת המשיבים כי ספר הפרוטוקולים כבר הוּצא לעיון בעבר, ובשים לב לתחום שבו ישיבות הסינוד עסקו, לכאורה בתחום המסחרי ה"רגיל", השוו לעניין הפטריארך); חשיבותם היחסית של השיקולים הנוגדים (כאשר גם לגבי שלב זה נקודת המוצא העקרונית היא גילוי מרבי); קיומן של ראיות חלופיות לראיה המבוקשת (שיספקו את תוכן דיוני הסינוד, מבלי לפגוע בחופש הדת של הפטריארכיה ובאינטרסים נוגדים אחרים) (השוו לרע"א 1917/92 סקולר נ' ג'רבי, פ"ד מז 764, 774 (1993); עניין לוסקי, בפסקה יב); והמשמעות האופרטיבית הראייתית הנובעת מהימנעות הפטריארכיה להגיש את הפרוטוקולים לעיון (כך למשל בת"א (מחוזי חי') 6147-11-10 הפטריארכיה היוונית אורתודוכסית של ירושלים נ' ועד הנוצרים האורתודוקסי (10.12.2013) נקבע, בהקשר דומה, כי הימנעות הפטריארכיה לאפשר עיון במסמכי החלטות הסינוד עשויה לפעול נגדה בהתאם למשמעות הנודעת להימנעות מהבאת הראייה הטובה ביותר, וייתכן אף שתחשב כגרימת נזק ראייתי).
 
17.     סיכומו של דבר, הערעור מתקבל, החלטת בית המשפט המחוזי מיום 5.10.2014 מבוטלת, והתיק יוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת לבחון ולהחליט האם בנסיבות העניין יש מקום לעשות שימוש בתקנה 119 ולהורות לפטריארכיה להגיש לעיונו העתקים צילומיים של פרוטוקולי הסינוד, אם לאו, בהתחשב עם אמות המידה הנ"ל.
 
18.     לצד האמור אדגיש כי לצורך ההכרעה בשאלה אם ראוי לעשות שימוש בתקנה 119, אין הכרח להכריע בשאלת ההכרה בחסיון וסיווגו. על כן, לא ראיתי מקום להידרש לטענות הרבות שהצדדים העלו בעניין החסיון, טענות שיידונו בעתיד, ככל שהדבר ידרש, בבית המשפט המחוזי. עם זאת, לא מן הנמנע שבית המשפט המחוזי יתחשב בטענות הללו ובאינטרסים הנוגדים כבר לצורך ההכרעה המקדמית הנדרשת לגבי הפעלת תקנה 119. אעיר עוד, כי הכרעה אפשרית לפיה על בית המשפט לעיין בפרוטוקולים אינה מחייבת הכרעה כי הם יובאו בהמשך גם לעיונם של המשיבים. מדובר בשני שלבים נפרדים, אשר איזון האינטרסים המתנגשים במסגרתם והמשקל שניתן להם בנסיבות העניין לצורך הכרעה בכל אחד מן השלבים יכול להיות שונה (גם אם יתכנו שיקולים דומים בשני השלבים). לבסוף, אדגיש שוב כי אין בהחלטתי כאן כדי לטעת מסמרות או לרמוז דבר לגבי טענות הצדדים לגופן בקשר לשאלה האם על בית המשפט המחוזי לעיין בפרוטוקולים, לעניין ההכרה בחסיון הנטען מטעמי דת, ולעניין סדר הדברים בהם בית המשפט המחוזי יבחר להכריע – ועניינים אלה כאמור יתבררו, ככל שהדבר ידרש, בערכאה הדיונית.
 
           בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
 
 
           ניתנה היום, ‏ט"ו בטבת התשע"ה (‏6.1.2015).
 
    ש ו פ ט
 
 
_________________________
פסיקה חינם
 
 
+ שלח משוב