Hebrew  |  English  |  Russian  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



דף הבית >> רע"א 6733/13 פקיד הסדר מקרקעין ואח' נגד עו"ד ערן אבולוף ואח'
 
 
 
בבית המשפט העליון
 
 
רע"א  6733/13
 
 
לפני:   כבוד השופט י' דנציגר
 
 
המבקשים: 1. פקיד הסדר מקרקעין
  2. האפוטרופוס לנכסי נפקדים
 
                                          
  נ  ג  ד
 
 
המשיבים: 1. עו"ד ערן אבולוף
  2. דוד נחמה
  3. רחל גרינוולד-וייס
  4. עאטף אלחלילי
  5. נסים אבולוף
  6. פלורה צדוק
  7. גני יהודה ויהודית בע"מ
  8. אליהו אריזוני
  9. יחזקאל גינתי
  10. מרדכי מזרחי
  11. ישראל יעקב מזרחי
  12. אליעזר מזרחי
  13. שאול קוקה
  14. ויקטוריה קוקה
  15. אפרים שני
  16. רוזה שני
  17. בר חנין דוד
  18. בר חנין אסתר
  19. שמעון מלול
  20. דוד הוטה
  21. רבינוביץ' אברהם ירחמיאל
  22. פנחס בונקר
  23. שמש יוסף יונה
  24. בהא אדין סלים אסעיד
  25. מחמד חמיס אחמד עבד אלנבי ואדי
  26. סול (סוליימן) כהן
  27. עטא עליאן סלימאן
  28. בני משפחת דולה
  29. בני משפחת עבדל חק
  30. בני משפחת מעאלי
  31. בני משפחת ספאדי
  32. בני משפחת נג'יב
  33. בני משפחת יאסין
  34. בני משפחת סילמי
  35. פח'רי אבו חמדה
  36. מוטי קוגל
  37. סלימאן פרג' סלימאן אסלים שומאן
  38. נור אלדין פרג' סלימאן אסלים שומאן
  39. איברהאים פרג' סלימאן אסלים שומאן
  40. ג'מלה פרג' סלימאן אסלים שומאן
  41. פאטמה פרג' סלימאן אסלים שומאן
  42. אנואר עבדאללה
  43. יורשי המנוח איברהים מוסטפא סלאמה
  44. יורשי המנוח מוחמד סלאמה
  45. יורשי המנוח מוחמד רשיד אבו חמדה
  46. רשיד אבו חמדה
  47. יורשי מחמד רשיד אבו חמדה
  48. נימר אבו חמדה
  49. מעזוזה אבו חמדה
  50. פאטמה אבו חמדה
  51. רבחייה אבו חמדה
  52. רול אסלמה
 
 
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 01.08.2013 בת"א 3013/09 שניתנה על ידי כב' השופט א' רומנוב
 
 
בשם המבקשים:                     עו"ד ד"ר חיה זנדברג; עו"ד אפי יגל
בשם המשיבים 23-1:              עו"ד גלעד בלוי                         
 
 
החלטה
 
 
 
לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט א' רומנוב) בת"א 3013/09 מיום 1.8.2013, במסגרתה דחה בית המשפט את בקשת המבקשים לסילוק תובענת המשיבים על הסף.
 
הרקע לבקשה והחלטת בית המשפט המחוזי
 
1.       המשיבים 23-1 (להלן: המשיבים) הגישו תביעה נגד המבקשים למתן סעד הצהרתי לפיו יש לרשום על שמותיהם חלקות אדמה המצויות בגושים 30617 ו-30618 שבירושלים (להלן: המקרקעין). המבקשים הגישו בקשה לסילוק על הסף של התביעה, בין היתר בשל  העובדה שהיא לא מגלה עילה שכן המקרקעין מהווים מקרקעין מוסדרים וכתב התביעה לא נשא עילה "לפתוח את ההסדר". בית המשפט קיבל טענה זו אך נתן למשיבים הזדמנות לתקן את כתב תביעתם כך שיכלול את הטענה לפיה הסדר המקרקעין הושג במרמה כהגדרת סעיף 93 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח משולב], התשכ"ט-1969 (להלן: פקודת ההסדר). המשיבים תיקנו את תביעתם בהתאם ובעקבות תיקון כתב התביעה הגישו המבקשים בקשה נוספת לסילוק התביעה על הסף ביחס ל-42 מתוך 46 החלקות שעברו הסדר אשר שרשרת העברת הבעלות בהן החלה עוד קודם למועד סיום הליכי ההסדר.
 
2.       המבקשים ביססו את בקשתם החדשה על כך שטענת המרמה שהעלו המשיבים נטענה בעלמא ולכן התביעה עודנה נעדרת עילה. עוד טענו המבקשים כי תביעת המשיבים התיישנה.
 
3.       בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לסילוק על הסף. בכל הנוגע לטענת היעדר העילה, קבע בית המשפט כי הגם שלפני המשיבים עומדת משוכה משמעותית להוכחת טענת המרמה אותה העלו, הרי שדרך הוכחתה של העילה אינה משליכה על שאלת סילוק התובענה על הסף. בית המשפט הדגיש כי המשיבים טוענים שבעלי המקרקעין מהם רכש אדם בשם חמיס וואדי ז"ל בסוף שנות החמישים ותחילת שנות השישים של המאה הקודמת, ניצלו את העובדה שנפטר בשנת 1963 כדי לטעון בפני פקיד ההסדר בכזב שהם בעלי הקרקעות וכי הרישום על פי ההסדר נעשה על בסיס טענות שקריות אלה. בית המשפט קבע כי טענה זו כחלק מכתב התביעה המתוקן מגלה עילה אפשרית ולכן שאלת הראיות שיידרשו להוכחתה אינה משפיעה על שאלת סילוק התובענה על הסף. בית המשפט נדרש בקצרה גם לטענת ההתיישנות שהעלו המבקשים וקבע כי משעה שהמשיבים העלו כנגדה טענה של התיישנות שלא מדעת לפי סעיף 8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: חוק ההתיישנות), הרי שיש להותיר גם עניין זה לשלב הבאת הראיות.
 
          מכאן בקשת רשות הערעור.
 
תמצית נימוקי הבקשה
 
4.       המבקשים טוענים כי שגה בית המשפט המחוזי כשקבע כי תביעת המשיבים מגלה עילה. לטענתם, עילת המרמה לה טענו המשיבים מתבססת על מרמה היפותטית מצד עשרות שונות של בעלי קרקעות שנרשמו בסוף הליך ההסדר כבעלי הזכויות במקרקעין וכי תזה זו הינה כמעט בלתי אפשרית להוכחה. למעלה מכך, טוענים המבקשים כי לפי פסיקת בית משפט זה לא ניתן להעלות טענה מרמה בכתב התביעה באופן לקוני אלא שיש לפרט את נסיבותיה והשתלשלותה. המבקשים טוענים כי המשיבים לא פירטו מי מבעלי המקרקעין העלים מפקיד ההסדר את עובדת הבעלות הנוגדת ומכל מקום הם טוענים כי לפי פסיקת בית משפט זה, לפעמים אין די בשתיקה בדבר קיומן של זכויות נוגדות כדי לגבש מרמה לפי סעיף 93 לפקודת ההסדר.
 
5.       באשר לטענת ההתיישנות, טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט המחוזי כשדחה טענה זו בשל טענת ההגנה של התיישנות שלא מדעת. לטענתם, הטיעון היחיד של המשיבים נגד טענת ההתיישנות היה כי רכשו את החלקות הרלבנטיות רק בשנת 2007 ולכן העובדות המגבשות את עילת התובענה לא היו יכולות להיות ידועות להם קודם לכן. המבקשים טוענים כי אין ממש בטענה זו שכן היא מרוקנת מתוכן את מוסד ההתיישנות וכי לא ניתן לקבל שהעברה של נכס תתחיל מירוץ התיישנות חדש לגבי עילות תביעה הנוגעות לו. לטענתם, ניתן ללמוד על כך גם מסעיף 18 לחוק ההתיישנות המחיל את תקופת ההתיישנות גם על חליפו של הזכאי המקורי. המבקשים הפנו בהקשר זה לפסיקת בית משפט זה ברע"א 901/07 מדינת ישראל נ' גיא-ליפל (19.9.2010) (להלן: עניין גיא-ליפל). המבקשים טוענים כי המשיבים לא העלו טענה לפיה בעלי הזכויות שקדמו להם לא ידעו על העובדות המגבשות את עילת התביעה ולכן גם אם הם עצמם לא ידעו על עובדות אלה תביעתם התיישנה.
 
המבקשים מוסיפים וטוענים, באשר לטענת המשיבים לפיה לא העלו את טענת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה, כי טענת ההתיישנות מופנית כלפי טענת המרמה שנכללה בתביעה רק במסגרת כתב התביעה המתוקן, ולכן אין כל חשיבות לכך שטענת ההתיישנות לא עלתה בכתב ההגנה שהתייחס לכתב התביעה המקורי.
 
תמצית תגובת המשיבים
 
6.       המשיבים טוענים ראשית כי המבקשים אינם יכולים להשיג על קביעת בית המשפט המחוזי לפיה כתב התביעה המתוקן מכיל עילת תביעה אפשרית, שכן הם לא ערערו על החלטת בית המשפט להתיר את תיקון כתב התביעה ולאפשר הוספת עילה זו חרף טענותיהם. לגופו של עניין, טוענים המשיבים כי טענתם בכתב התביעה היא שהבעלים של המקרקעין טענו לפני פקיד ההסדר שהם בעלי המקרקעין, אמרה שהייתה בגדר שקר, ולכן יש לברר עניין זה ללא תלות בשאלת הסטנדרט החל על עילת המרמה שבסעיף 93 לפקודת ההסדר.
 
7.       באשר לטענת ההתיישנות, טוענים המשיבים ראשית כי טענה זו לא הועלתה בהזדמנות הראשונה, שכן היא מתייחסת לעילת התביעה בכללותה ולמועד התקיימות ההסדר ולא לטענת המרמה שרק היא עלתה לראשונה בכתב התביעה המתוקן. לגופו של עניין, טוענים המשיבים כי סעיף 18 לחוק ההתיישנות חל רק על חליף של בעל הזכות המקורית מכוח דין ולא על נעבר מרצון, וזאת בין היתר על בסיס ההלכה שנקבעה בעניין גיא-ליפל. למעלה מכך, טוענים המשיבים כי טענו במפורש לפני בית המשפט המחוזי שבכוונתם להוכיח כי גם בעלי הזכויות הקודמים להם לא ידעו על העובדות המקימות את עילת המרמה, ולכן אין בטענת המבקשים ממש.
 
דיון והכרעה
 
8.       לאחר שקראתי את הבקשה ואת תגובת המשיבים על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה.
 
9.       כידוע, סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט) קובע כי רשות ערעור על "החלטה אחרת" של בית משפט מחוזי:
 
"תינתן אם שוכנע בית המשפט כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה".
 
הרציונאל העומד בבסיס כלל זה הוא כי המועד להשיג על החלטות שונות של הערכאה הדיונית הוא בתום הדיון בתובענה כולה, וזאת במקרים בהם אין להחלטה השפעה מכרעת על זכויות הצדדים או על אופן ניהול הדיון. כל זאת, בכפוף לכך כי ככל שיתברר בסופו של הדיון שאכן התקיימו הליכים מיותרים או כי נגרם כתוצאה מההחלטות נזק ניתן יהיה לפצות על כך את הצד הנפגע באמצעות פסיקת הוצאות או מתן כל סעד מתאים אחר [ראו: רע"א 8946/12 חברת נמל חיפה בע"מ נ' בתי זיקוק לנפט בע"מ (21.3.2013), פסקה 6; רע"א 1481/13 גבעון נ' לוי (3.4.2013), פסקה 6. ראו גם: חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 201-200 (מהדורה שלישית, 2012) (להלן: בן-נון וחבקין)].
 
10.     בכל הנוגע להחלטות המורות על המשך בירור ההליך ודוחות בקשה לסילוק התובענה על הסף, קבע בית משפט זה כי ככלל לא יהיה מקום לקבל בקשת רשות ערעור ולהפעיל ביקורת ערעורית עוד בטרם החל ההליך להתברר [ראו: רע"א 410/11 סלאלום פיתוח והשקעות בע"מ נ' רו"ח חן ברדיצ'ב, בתפקידו כנאמן על הסדר הנושים (3.10.2011), פסקה 13 והאסמכתאות הנזכרות שם. ראו גם: בן-נון וחבקין, בעמ' 208]. אכן, ייתכנו מקרים בהם יהיה זה מוצדק להתערב בהחלטה הדוחה בקשה לסילוק על הסף של תובענה, וזאת כדי לחסוך בזבוז זמן שיפוטי והוצאות עבור הצדדים ובעיקר עבור הנתבע, אלא שמקרים אלו הם נדירים [ראו: בן נון וחבקין, בעמ' 208]. זאת במיוחד לאור הכלל לפיו בית המשפט יורה על סילוק תובענה על הסף במקרים קיצוניים בלבד כדי שלא לחסום את דרכו של תובע לקבל את יומו לפניו [ראו למשל: ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרויקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ, בפסקה יב (4.6.2007)]. במרבית המקרים, עם זאת, יהיה מקום להמשיך את בירור התובענה בכפוף לכך שככל שזו תתברר, עם התקדמות ההליך, כמקימה עילת סף לסילוקה יפוצה הנתבע כדי נזקו באמצעות השתת הוצאות.
 
11.     במקרה דנא, בית המשפט המחוזי קבע כי לא ניתן להכריע במועד זה בטענות המבקשים לפיהן תביעת המשיבים נעדרת עילה ואף התיישנה, שכן לשיטתו יש לקיים בירור עובדתי מסוים בטענות הצדדים בטרם הכרעה בעניין. הונחה דעתי כי בנסיבות המקרה דנא החלטה זו אינה פוגעת במבקשים באופן ממשי שלא ניתן יהיה לפיצוי וכי בשלב זה אין מדובר בניהול של הליך מיותר. זאת, בין היתר, בשל העובדה שבית המשפט המחוזי לא דחה את טענת ההתיישנות של המבקשים כי אם קבע שיש לברר רכיבים עובדתיים הקשורים בה. במצב דברים זה, דעתי היא כי אין מקום, בשלב זה, להביע עמדה בשאלות המהותיות הנוגעות לטענות ההתיישנות והיעדר העילה שהעלו המבקשים במסגרת ביקורת ערעורית על החלטת בית המשפט.
 
12.     לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים 23-1 בסך של 10,000 ש"ח.
 
           ניתנה ביום, ‏ב' בכסלו התשע"ד (5.11.2013).
           תוקנה היום, ג' בכסלו התשע"ד (6.11.2013).
 
    ש ו פ ט
 
 
_________________________
חזרה לפסיקה חינם
 
+ שלח משוב