Hebrew  |  English  |  Russian  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



דף הבית >> רע"א 6350/15 עו"ד אורי אוסטין נגד מלי דיין
 
 
בבית המשפט העליון
 
 
רע"א  6350/15
 
 
לפני:   כבוד השופט צ' זילברטל
 
 
המבקש: עו"ד אורי אוסטין
 
                                          
  נ  ג  ד
 
                                                                                                    
המשיבות: 1. מלי דיין
  2. כלל חברה לביטוח בע"מ
 
                                          
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בתיק רת"ק 60966-06-15 שניתן ביום 13.7.2015 על ידי כב' השופטת עפרה צ'רניאק
 
                                          
בשם המבקש: בעצמו
 
 
 
החלטה
 
 
 
           בקשת רשות ערעור על החלטתו מיום 13.7.2015 של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ע' צ'רניאק) ברת"ק 60966-06-15, בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב-יפו.
 
רקע והליכים קודמים
 
1.        ענייננו בתאונת דרכים בה היו מעורבים המבקש והמשיבה 1. תביעת המבקש נגד המשיבים, לחיובם בגין נזקי רכוש שנגרמו לו כתוצאה מתאונת הדרכים, נדחתה על-ידי בית המשפט לתביעות קטנות, שקבע, כי המבקש לא הרים את הנטל להוכיח את תביעתו. בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש בבית משפט קמא נדחתה אף היא. בית משפט קמא עמד בהחלטתו על ההלכה לפיה רשות ערעור על פסק דין שניתן בתביעה קטנה תינתן רק במקרים חריגים ביותר, שעולה בהם שאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר או שניכר בהם "עוול זועק", וקבע כי במקרה דנא לא נפל פגם ממשי המחייב תיקון בפסק הדין.
 
2.        על החלטתו של בית משפט קמא הוגשה הבקשה דנא. בבקשה, טוען המבקש כי הלכת "העוול הזועק" נכונה רק להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון ב"גלגול שלישי" בגדר הליך שראשיתו בבית משפט לתביעות קטנות, ושאמת המידה למתן רשות ערעור בבית המשפט המחוזי היא מחמירה פחות. על כן, לגישתו, רשות ערעור תינתן במקרים בהם מתגלה טעות גלויה בפסק הדין, אף אם אותה טעות אינה "זועקת". בהתאם לגישה זו, מפרט המבקש שורה של טעויות שלשיטתו נפלו בפסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות ומצדיקות התערבות של ערכאת ערעור. בנוסף, מלין המבקש כי לא ניתנה לו הזדמנות סבירה לחקור את העדים שהעידו בבית המשפט, וכן כי בית המשפט גיבש דעה מוקדמת לגביו, לאחר שנאמר לבית המשפט כי המבקש הוא עורך-דין לענייני תעבורה (כאשר בפועל הוא עוסק בתחום האזרחי).
 
דיון והכרעה
 
3.        דין הבקשה להידחות אף מבלי שתידרש תגובה. לאחרונה, ברע"א 2095/15 אולמי נפטון בת ים בע"מ נ' משיח (20.5.2015), ציינתי כי תכלית ההליך בבית המשפט לתביעות קטנות היא לאפשר קיום דיון מהיר וזול, וכי כדי לשמור על תכלית זו נקבעה ההלכה לפיה אמת המידה למתן רשות ערעור בהליכים מסוג זה היא מחמירה במיוחד. באותו עניין הוספתי כי:
 
"המחוקק ראה לנכון שלא להעניק זכות ערעור על פסקי הדין של בית המשפט בתביעות קטנות, כחריג לעקרון בדבר הזכות לפנות לערכאת ערעור. בכך הוא גילה את דעתו, שהליכים שראשיתם בבית המשפט לתביעות קטנות אמורים, ככלל, להסתיים עם מתן פסק הדין בערכאה הדיונית ללא הליך של השגה בפני ערכאה גבוהה יותר. האמור לעיל, הנוגע לבקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי על פסקי דין של בית משפט לתביעות קטנות, נכון שבעתיים כשמדובר בבקשת רשות ערעור שניה, לבית משפט זה" (שם, פסקה 4).
 
 
           המגמה לסיים בירורה של תובענה שהוגשה לבית משפט לתביעות קטנות בערכאה הדיונית משרתת הן את האינטרסים של בעלי הדין והן אינטרס מערכתי שלא להרבות התדיינות בעניינים כגון דא. ברי כי אין מקום לסטות ממגמה זו, אלא אם כן קיימת הצדקה לעשות כן, רק מכיוון שבעל הדין הוא עורך דין במקצועו ומבחינתו עלות ההתדיינות שונה מהעלות הקיימת למי שנזקק לשכור שירותיו של פרקליט. לא למותר לציין, כי המבקש היה יכול להביא את עניינו בפני בית משפט השלום, אך הוא בחר לפנות לבית המשפט לתביעות קטנות, על כל המשתמע מכך. בצד היתרונות המובנים שיש להליך זה, ידועות גם המגבלות המסוימות על יכולת ההשגה על פסקי הדין הניתנים במסגרת בית המשפט לתביעות קטנות. המבקש לא טען בבקשה, כי עניינו מעלה סוגיה משפטית החורגת מגדר המחלוקת בין הצדדים (וגם אם היה טוען, ספק אם טענה זו הייתה מתקבלת נוכח נסיבות העניין) ומיקד את טענותיו בטעויות שנפלו, לשיטתו, בפסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות ובהחלטתו של בית משפט קמא. כידוע, טעויות כשלעצמן אינן עילה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". המבקש טוען, כי שגה בית משפט קמא עת קבע אמת מידה מחמירה יתר על המידה למתן רשות ערעור ב"גלגול שני", וכי ההלכה לפיה יש להיעתר לבקשת רשות ערעור רק במקרים של "עוול זועק" נכונה אך לבקשות למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". אכן, רשות ערעור בבית המשפט העליון, בהליכים שראשיתם בבית המשפט לתביעות קטנות, תינתן "במשורה שמבשורה, עוד ביתר קפדנות מאשר בבקשות רשות ערעור 'רגילות'" (רע"א 8144/04 בודקר נ' בשקירוב, פסקה ט' (20.3.2005); רע"א 3311/15 זילברג נ' קניה טובה באינטרנט בע"מ, פסקה 8 (25.6.2015)). יחד עם זאת, המשוכה הניצבת בפני המבקש רשות ערעור בבית המשפט המחוזי אף היא אינה נמוכה, ורשות תינתן אך במקרים חריגים, כשמתגלה טעות בולטת וברורה בפסק הדין (חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 551 (מהדורה ג, 2012)). במקרה דנא, בית משפט קמא קבע כי בפסק הדין של בית המשפט לתביעות קטנות לא נפל פגם ממשי המחייב תיקון. מכאן, כי הבקשה שהוגשה לבית משפט קמא לא עמדה באמת המידה האמורה לקבלת רשות ערעור בבית המשפט המחוזי, ובדין נדחתה הבקשה על-ידי בית משפט קמא, ודינה היה להידחות אף על יסודו של מבחן מחמיר פחות מזה שאומץ על ידי בית המשפט המחוזי. די בכך, כדי לדחות אף את הבקשה שלפנינו.
 
4.        דין הבקשה להידחות גם בשים לב לשוויה הכספי של התביעה. המבקש תבע בגין נזק שנגרם לקטנוע עליו רכב בעת התאונה, אשר על-פי הערכת שמאי עמד על סך של 2,585 ש"ח. בנוסף, תבע המבקש מהמשיבים את שכר טרחת השמאי, הוצאות, עוגמת נפש וכן את עלות חוות דעת מומחה מטעמו בסך של 2,950 ש"ח. מכאן, כי שווי התביעה, גם אם כל רכיביה היו מתקבלים (לפחות לעניין חוות הדעת קיים ספק לגבי סבירות ההוצאה לצורך מימונה ולגבי עצם הצורך בה, בין היתר נוכח העובדה שעלותה אינה עומדת ביחס סביר לשווי נושא המחלוקת), אינו עולה על 10,000 ש"ח. סכום זה, הגם שאינו מבוטל, אינו מצדיק ניהול הליכים בשלוש ערכאות, אלא במקרים חריגים ונדירים ביותר. נפסק, כי "מן הראוי להקנות משקל הולם לסופיות הדיון, ולהקפיד שההוצאות המוקדשות לניהול ההליך בכללותו יהיו מידתיות ביחס לשווי הסכסוך" (רע"א 1133/14 IATA INTERNATIONAL AIR TRANSPORT נ' שוורץ (24.4.2014); רע"א 6311/15 שדה נ' גלברד(16.11.2015)). הארכת ההליך המשפטי המתנהל בין הצדדים, בדרך של הגשת בקשת לרשות ערעור ב"גלגול שני" ואף ב"גלגול שלישי", וזאת כאשר שוויה הכספי של התביעה אינו רב, עלולה להיחשב כמהלך לא מידתי שכמוהו כשימוש לרעה בהליך המשפטי (רע"א 6697/13 ממן נ' נח'לה (25.5.2014); רע"א 61/15זיו נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (10.5.2015)). מצופה מצד להליך, במיוחד אם הוא משפטן בהשכלתו, כי ינהג בסבירות ובהוגנות, ולא יפעל בדרך שתחייב את המערכת המשפטית, המוגבלת במשאביה, ואת הצד שכנגד, להקצות משאבים שבינם לבין שווי נושא המחלוקת אין ולא כלום.
 
5.        למעלה מן הצורך אוסיף, כי גם אין ממש בטענותיו של המבקש בדבר פגמים בהתנהלות ההליך בבית המשפט לתביעות קטנות. על-פי סעיף 62(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ותקנה 9 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976, בית משפט לתביעות קטנות אינו קשור בסדרי הדין הנהוגים בבתי המשפט הכלליים, והוא רשאי לפעול בדרך הנראית לו המועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה. משמעות הדבר, כי בסמכותו של בית המשפט לא לאפשר לצד להליך לחקור את העדים, אם מצא כי החקירה אינה נדרשת לצורך מתן הכרעה צודקת (בר"ע (י-ם) 1052/05 עמרם נ' תמר (27.4.2006)). אשר לטענותיו של המבקש בדבר "דעה קדומה" של שופטת בית המשפט לתביעות קטנות, אסתפק באמירה כי טענתו של המבקש, כי השופטת התייחסה אליו "בצורה מגמתית" רק מאחר שטעתה לחשוב כי הוא עורך דין העוסק בדיני תעבורה, היא, למצער, תמוהה, ומוטב שלא הייתה נטענת.
 
6.        סוף דבר, דין הבקשה להידחות. משהוגשה הבקשה בניגוד להלכות הברורות של בית משפט זה בכל הנוגע למקרים בהם תינתן רשות ערעור (המבקש אף לא טרח לכלול בבקשתו נימוק מדוע עניינו מתאים לבירור בערכאה שלישית), מן הדין לחייב את המבקש בהוצאות לטובת אוצר המדינה (רע"א 1665/15 אטיאס נ' רוסו (26.8.2015)), והוא יישא בהוצאות אלה בסך 1,000 ש"ח.
 
           ניתנה היום, ‏כ' בכסלו התשע"ו (‏2.12.2015).
 
 
    ש ו פ ט
 
 
_________________________
פסקי דין מאגר
 
+ שלח משוב