Hebrew  |  English  |  Russian  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



דף הבית >> רע"א 6317/12 אלכסנדר סקריפניק נגד עו"ד ארקדי פלדמן
 
בבית המשפט העליון  
  רע"א 6317/12
     
 
 
לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין
 
 
המבקש: אלכסנדר סקריפניק
 
 
  נ ג ד
 
 
המשיב: עו"ד ארקדי פלדמן
 
 
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 25.06.2012 בתיק ע"א 51861-09-11 מפי השופט הבכיר גדעון גינת
 

בשם המבקש: עו"ד אלון המר
בשם המשיב: עו"ד אלי הלם
 
                                                                            החלטה
 

א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט הבכיר גינת) מיום 25.6.12 בתיק ע"א 51861-09-11, בגדרו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (השופטת פרוסט-פרנקל) מיום 21.6.11 בתיק ת"א 168961-09. הפרשה עניינה סכסוך כספי שנתגלע בין המבקש והמשיב בעקבות ייצוג משפטי שהעניק האחרון לראשון בהליך פלילי (ת"פ 40402/03; הכרעת הדין מיום 17.2.05), ושירות משפטי שהסתיים טרם סיום ההליכים, נוכח חילוקי דעות בין הצדדים על קבלת הסדר טיעון.

רקע

ב. בשנת 2003, לאחר מעצרו של המבקש וכתב אישום שהוגש כנגדו בגין מעורבות באירוע אלים, פנה המבקש למשיב כדי שזה ינהל את הגנתו בהליך הפלילי. בין המבקש והמשיב נכרת הסכם בעל פה, ולפיו הוסכם כי המשיב ייצג את המבקש עד תום ההליך הפלילי ומתן גזר דין בעניינו. להשלמת התמונה יצוין, כי בסופו של יום – חרף האמור – יוצג המבקש בפני בית המשפט המחוזי על ידי הסניגוריה הציבורית והורשע, וערעורו לבית משפט זה נדחה (ראו ע"פ 5308/05 סקריפניק נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 27.3.06)). אנו עסקינן בהליכים אזרחיים שפתח המבקש כנגד המשיב אחר דברים אלה.

הליכים קודמים

ג. לא נפרט שוב את השתלשלות האירועים (ראו פסק דינו של בית משפט השלום מיום 21.6.11). נציין אך, כי המחלוקת בין הצדדים בבתי המשפט הקודמים ניטשה סביב פרישתו של המשיב מייצוגו של המבקש בהליך הפלילי, נוכח החלטתו של האחרון שלא להיענות להסדר טיעון שאליו הגיע המשיב (אז בא כוחו של המבקש) עם נציגי המדינה, ובכלל סביב השירות המשפטי שניתן על-ידי המשיב. המבקש טען, כי התנהלותו של המשיב כבא כוחו היתה רשלנית וגרמה לו נזקים כבדים בניהול ההליך הפלילי ובמישור הכלכלי. כן נטען, כי המשיב הפר את ההסכם שנכרת בין הצדדים בדבר ייצוג עד מתן גזר דין, ואיתורו של עֵד לאירוע נשוא כתב האישום, שעדותו – כך סבר המבקש – עשויה היתה לבסס את טענותיו בהליך הפלילי.

ד. נזכיר בקצרה, כי ההליך הראשוני שהתנהל בין הצדדים היה לגביית שטרות שחתם המבקש לשם שכר הטרחה למשיב; בית משפט השלום דחה את ההתנגדות וערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע נמחק. לאחר זאת הוגשה התביעה נשוא ענייננו לבית משפט השלום בתל אביב. תחילה נדחתה התביעה בשל קבלת טענות המשיב בדבר השתק עילה והשתק פלוגתא הנובעים מן ההליך הראשוני בעניין השטרות; בהמשך בוטל פסק דין זה בבית המשפט המחוזי והדיון הוחזר לבית משפט השלום לדון בטענות המבקש לגופן (ראו פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 13.6.11).

ה. לאחר החזרת הדיון לבית משפט השלום, נדחתה לגופה (ביום 21.6.11) תביעת המבקש. נקבע, כי המבקש לא הצליח להוכיח את תביעתו, לרבות טענתו המרכזית לרשלנות בהתנהלותו של המשיב. עוד צוין, כי המבקש לא הוכיח אף את סכום הנזק לו טען.

ו. בפני בית המשפט המחוזי העלה המבקש בשנית את טענותיו בדבר רשלנות המשיב והפרת הסכם הייצוג. בא כוחו של המבקש הדגיש הפעם את הפן החוזי של תביעתו ואת הטענה, כי גם אם תידחינה כל טענותיו בדבר רשלנות המשיב, במישור החוזי הבסיסי המבקש שילם בעבור שירות המשיב עד תום ההליך הפלילי, ומשבחר – גם אם בצדק – לפרוש מן הייצוג, היה עליו להחזיר חלק יחסי משכר הטרחה ששולם במקור (30,000 ₪). מנגד טען המשיב, כי השירות שניתן כלל חקירת עדים, הכנה וייצוג בארבעה דיונים בבית המשפט; ועל כן בנסיבות המקרה, ונוכח סירוב המבקש להסדר הטיעון, אין מקום להחזר חלקי של התשלום שניתן. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 וקבע כי אין עילה להתערבות בפסק דינו של בית משפט השלום. מן הפרוטוקול מיום 25.6.12 למדתי, כי בא כוח המשיב ציין "לשאלת בית המשפט אם הוא מסכים שלא יהיו דיונים בבית משפט השלום, ואבדוק אם אוכל לוותר לו על יתרת החוב בהוצאה לפועל". לא מצאתי תיעוד באשר לתשובה שניתנה, אם ניתנה.

הבקשה

ז. כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה הנוכחית ובה נטען, כי הפגיעה בתחושת הצדק מחייבת חריגה מן הכלל, לפיו בהיעדר שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הקונקרטי של הצדדים אין הצדקה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי. בעיקרה נסבה הבקשה על טענותיו החוזיות של המבקש, לרבות הטענה בדבר קבלת תמורה חלקית בעבור שכר טרחה מלא ששולם למשיב. עוד חזר המבקש על טענותיו בדבר נסיבות פרישתו של המשיב מן הייצוג ואי-קבלת הסדר הטיעון בסופו של יום; וכן בדבר הפרת ההסכם לפעול למציאת עד הגנה, כחלק מהייצוג בהליך הפלילי.

ח. ביום 16.10.12 החלטתי כי הבקשה מצריכה תשובה אך ורק בדבר הטענה החוזית של תמורה חלקית. ביום 26.11.12 התקבלה תשובתו של המשיב ובה טען, כי דין הבקשה להידחות גם לעניין זה. בתשובתו טען המשיב, כי מדובר בטענות חדשות שלא הועלו במהלך הדיון בבית משפט השלום אלא רק בערכאת הערעור בבית המשפט המחוזי. לפיכך – כך נטען – אין אפשרות מעשית לדון בטענות אלה בהיעדר ממצאים עובדתיים הכרחיים. לגופו של עניין, נטען כי אין מדובר במתן תמורה חלקית, שכן המשיב השלים את הייצוג ואת עבודתו בצורה הטובה ביותר אותה מצא לנכון, כאשר בנסיבות המקרה היה המשך הייצוג מוביל לפגיעה במבקש. בסופו של יום, כך נטען, אין הצדקה להחזר חלק משכר הטרחה ששולם, שכן ניתנה תמורה מלאה, הוגנת ומיטבית.

ט. בעקבות זאת ולאחר עיון כאמור בפרוטוקול הדיונים בבית המשפט המחוזי, ביקשתי מן המשיב להודיע האם ויתר על המשך הליכי ההוצאה לפועל כנגד המבקש, כפי שכנראה נשאל בבית המשפט המחוזי, ושכאמור לא תועדה תשובתו. ביום 27.12.12 התקבלה תגובת המשיב לפיה "מבלי להודות בטענות המבקש כפי שהועלו בבקשת רשות הערעור, המשיב מסכים לסגור את שני תיקי ההוצל"פ שנפתחו כנגד המבקש ולבטל את כל ההליכים מִכוחם".

הכרעה

י. לאחר העיון, וגם נוכח הודעת המשיב כאמור, איני רואה מקום להיעתר לבקשה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי, בסכסוך המעסיק את בתי המשפט זו הפעם השביעית (שני הליכים בשתי ערכאות בבאר שבע, ארבעה הליכים בשתי ערכאות בתל אביב, ובית משפט זה). אין חולק שהבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית או ציבורית שבגינה תישקל רשות ערעור בגלגול שלישי. כפי שעלה בהחלטתי מיום 16.10.12 לא ראיתי כבר מלכתחילה להלום את טענותיו של המבקש בדבר רשלנות בניהול ההליך הפלילי על ידי המשיב, שכן מדובר בטענות הנובעות, בין היתר, מממצאי העובדה והמהימנות של הערכאה הדיונית שאין מקומן במסגרת בקשה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 633-632 (מהדורה עשירית, 2009)). למבקש היו שני ימיו הדיוניים בסוגיות אלה, ולא היה מקום להידרש אליהן פעם נוספת. מה שהטרידני שמא יש להידרש לבקשה בגדרי צדק, ועל כך להלן.

י"א. הסוגיה המרכזית עליה נסבה הבקשה היא הטענה למתן תמורה חלקית בעבור תשלום שכר הטרחה; ובפירוט, האם בנסיבות בהן פרש המשיב מייצוג המבקש, מכיון שהגיע למבוי סתום בניהול התיק בעבור לקוחו (בעקבות סירוב לקבלת עסקת טיעון), זכאי הוא לקבל את מלוא שכר הטרחה עליו סוכם מראש, וזאת חרף ההסכמה הראשונית לייצוג עד לתום ההליכים. התשובה נתבקשה משלא נדרשו לכך בתי המשפט הקודמים ורציתי לבדוק – כאמור – את היבט הצדק. ואולם לאחר העיון, ובמיוחד משהתחייב המשיב לסגור את תיקי ההוצאה לפועל הקיימים, איני רואה מקום לרשות ערעור. במישור המשפטי, בסופו של יום מדובר בשאלת חוזית של חיוב השתדלות שהתשובה לה נמצאת בדין ואינה חורגת מעניינם הקונקרטי של הצדדים (להבחנה בעניין חיוב השתדלות למול חיוב תוצאה בחוזים ראו ע"א 679/82 עירית נתניה נ' מלון צוקים בע"מ (לא פורסם, 13.8.88) פסקה 5 לפסק דינו של השופט (כתארו אז) ברק; גבריאלה שלו ויהודה אדר דיני חוזים – תרופות: לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי (התשס"ט-2009) עמ' 120-118). התשובה לשאלה קשורה, כמובן, בראש וראשונה, בחוזה בין הצדדים ובנסיבות המקרה הפרטני, בשים לב לחובתו הראשונית של עורך דין, כי "במילוי תפקידיו יפעל עורך דין לטובת שולחו בנאמנות ובמסירות..." (סעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961), וכמובן בכפוף לחובת תום הלב. האם העובדה שהערכאות הקודמות לא ראו לנכון לדון בנושא זה בפירוט, יש בה הצדקה למתן רשות ערעור בגדרי צדק, הגם שהכרעת בית משפט השלום שאימץ בית המשפט המחוזי נסבה על כלל התמונה?
י"ב. כאמור שקלתי בדעתי איפוא האם כיון שהדיון בעניין התמורה החלקית לא מוצה לכאורה, יש מקום להמשיך לעסוק בתיק. לבסוף, ובין היתר בעקבות תשובת המשיב כי הוא מסכים לבטל את ההליכים לגביית יתרת החוב, החלטתי כי לא נגרם למבקש עיוות דין מן הסוג המצדיק חריגה מן הכלל בדבר רשות ערעור בגלגול שלישי. נאמר לא אחת, כי ניתן לשקול מתן רשות ערעור אם ראה בית המשפט, כי מן הצדק לעשות כן, או על מנת למנוע עיוות דין (רע"א 9623/05 אבי קוטב נ' אגודת האבות המארוניטים ביפו (לא פורסם, 16.5.06); רע"א 4372/12 פלוני נ' קצין התגמולים – משרד הבטחון (לא פורסם, 15.7.12), פסקה י"ב; רע"א 5540/12 פוניאצ'ק נ' נציגות הבית שד' בן גוריון 90 ת"א (לא פורסם, 30.8.12), פסקה 8; ד"ר שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד מה' 2, 2008) 215), ואולם, כך נעשה במקרים חריגים ונדירים (רע"א 4827/12 חיות נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (לא פורסם, 30.8.12), פסקה 9; לוין שם). מקרה זה אינו בא בסופו של יום בגדריהם. המשיב ייצג את המבקש במסגרת ארבעה דיונים, לרבות חקירת עדים, והצליח להביא להסדר טיעון שגם במבט לאחור היה סביר בעבור לקוחו. משכך, על פניו, ספק אם גם לגופן היה מקום לקבל את טענותיו, אף שהמהלך לא הושלם, והמשך הייצוג היה על-ידי הסניגוריה הציבורית ולא על-ידי המשיב. עדיף היה כי בתי המשפט הקודמים בהכרעותיהם יתייחסו לנקודה האמורה, אך אין לומר כי המקרה מצדיק התערבות בגלגול נוסף. אין עוד מקום איפוא להעסיק בנושא זה את בתי המשפט.

י"ג. בשולי הדברים אוסיף, כתובנה מתבקשת, כי מוטב וראוי שצדדים לחוזה לשירותי ייצוג משפטי יעלו את הסכמתם בפירוט על הכתב (ראו רע"א 4723/05 לוי נ' ברוש, פסקה ד(4) (לא פורסם, 12.9.05), ויידרשו לסוגיות כגון דא, קרי גורל ההתחייבות לשכר טרחה במקרה של הפסקת הייצוג, והכל כדי למנוע סכסוכים דומים; והדברים נכונים לא רק ביחס ללקוחותיהם של עורכי הדין אלא גם בעבור עורכי הדין עצמם, המבקשים לשמור על שמם הטוב ולנהוג בתום לב והגינות כלפי הזולת, שלעתים אינו בקיא ברזי משפט החוזים. כל הנוהג בבהירות כתובה ומוסכמת, בהסכם שכר טרחה כדבעי, הרי זה משובח; הכל נאמר מבלי להטיל דופי במשיב במקרה דנא, והוא כזכור הסכים בנסיבות לבטל את הליכי ההוצאה לפועל ליתרת החוב. ניתן בזה איפוא תוקף של החלטה להודעת המשיב מיום 27.12.12 בדבר סגירת שני תיקי ההוצאה לפועל והפסקת הליכים מכוחם.

י"ד. בנתון לכך, איני נעתר לבקשה. בנסיבות אין צו להוצאות.



ניתנה היום, י"ט בטבת התשע"ג (1.1.13).
 
    ש ו פ ט
 
_________________________
חזרה  ל פסיקה חינם