Hebrew  |  English  |  Russian  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



דף הבית >> רע"א 6155/14 רשות שדות התעופה בישראל נגד דק איירפורט יזמות בע"מ
 
 
 
בבית המשפט העליון
 
 
רע"א  6155/14
 
 
לפני:   כבוד השופט נ' סולברג
 
 
המבקשת: רשות שדות התעופה בישראל
 
                                          
  נ  ג  ד
 
                                                                                                    
המשיבה: דק איירפורט יזמות בע"מ
 
                                          
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"א 17516-11-13 מיום 17.08.2014 שניתנה על-ידי השופטת ר' לבהר-שרון
 
 
בשם המבקשת: עו"ד עופר דרורי; עו"ד טל לבקוביץ
 
 
בשם המשיבה: עו"ד ישראל שלו; עו"ד טל דוד טיטמן
 
                                          
החלטה
 
 
1.        בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ר' לבהר-שרון) מיום 17.8.2014 בת"א 17516-11-13, בה נדחתה בקשת המבקשת לעיין בתמלילי שיחות שברשות המשיבה בטרם הגשת תצהירי עדות ראשית מטעמה.
 
עיקרי העובדות וההליכים
2.        בחודש נובמבר 2013 הגישה המשיבה בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו תביעה כספית בסך של 16,000,000 ₪ נגד המבקשת בטענה על הפרת חוזה הרשאה שנחתם בין הצדדים להקמת שתי מסעדות סושי בשדה התעופה בן גוריון.
 
3.        בחודש מאי 2014 קבע בית המשפט המחוזי כי הצדדים יקיימו הדדית הליכי עיון וגילוי מסמכים. במסגרת תצהיר גילוי מסמכים שמסרה המשיבה-התובעת למבקשת-הנתבעת צויין על-ידה כי בחזקתה קלטות ותמלילים של שיחות בין נציגי המבקשת לבין נציגי המשיבה, תוך שנכתב כי אלה חסויים בשלב זה (להלן: תמלילי השיחות). המבקשת, מצִדה, ציינה במסגרת תצהיר גילוי מסמכים מטעמה כי בחזקתה דוח ביקורת פנימי חסוי בעניינה של המשיבה.
 
4.        בעקבות דרישת המבקשת לקבל העתקים של תמלילי השיחות, הגישה המשיבה בקשה לבית המשפט המחוזי על מנת שייקבע כי המבקשת אינה רשאית לקבל לעיונה את תמלילי השיחות עד למועד שבו תגיש את תצהיריה וראיותיה, כמו גם בקשה למתן צו לעיון בדוח הפנימי ה"חסוי". בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 27.7.2014 נקבע כי "במידת הצורך ידונו המחלוקות בעניין גילוי המסמכים בישיבה הקרובה" וכי אין לדחות את המועדים להגשת תצהירי העדות הראשית עד להכרעה בהן.
 
5.        המשיבה הגישה את תצהירי העדות הראשית מטעמה, וצירפה העתק מתמלילי השיחות לעיונו של בית המשפט המחוזי בלבד. בעקבות זאת, הגישה המבקשת בקשה לבית המשפט המחוזי למתן צו לעיון בתמלילי השיחות, בין היתר בטענה שכל עוד לא ניתן צו שיפוטי המתיר למשיבה לעכב את מימוש זכות העיון של המבקשת, אין ביכולתה של המשיבה למנוע את מימושה של זכות העיון האמורה. בהחלטה מיום 17.8.2014 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקשת לעיון בתמלילים וקבע:  "כפי שצויין בהחלטתי הקודמת, כל מחלוקת בעניין הליכי הגילוי והעיון יידונו במועד הדיון שנקבע. המועדים שנקבע[ו] להגשת תצהירים עומדים על כנם. ככל שיידרש תתאפשר השלמת תצהירים בעקבות החלטה כזו או אחרת. בשלב זה התמלילים שהועברו לבית המשפט יישמרו בלשכתי ובקשת הנתבעת [המבקשת] לעיין בהם כבר עתה – נדחית".
 
           מכאן בקשת רשות הערעור שלפני.
 
עיקרי טענות הצדדים
6.       לטענת המבקשת, החלטת בית המשפט המחוזי שגויה, שכן היא מקפחת באופן בלתי הפיך את זכותה הבסיסית, כנתבעת, לעיין בכלל ראיות המשיבה-התובעת בטרם תגיש את ראיותיה-שלה. בכך נפגעת זכותה של המבקשת להליך הוגן שבו הצדדים מתדיינים ב"קלפים פתוחים" כשהנתבע מודע למלוא חומר הראיות המצוי בידי התובע. המבקשת סבורה כי טעה בית המשפט המחוזי בקביעתו להפוך את סדר הבאת הראיות,  מבלי שנתקיימו נסיבות חריגות המצדיקות את הפעלת החריג של גילוי ועיון בראיות בשלב מאוחר יותר. המבקשת הסתמכה בבקשתה על הפרשנות המצמצמת שניתנה בעניין פלוני לחריג הנ"ל (רע"א 5266/10 פלוני נ' מרכז רפואי פלוני (15.8.2010)), כאשר בדומה לענייננו גילתה המשיבה את דעתה כי בכוונתה להגיש את תמלילי השיחות כראיה לצורך הוכחת תביעתה, ואף הגישה אותם לבית המשפט המחוזי. כפי שצויין בעניין פלוני, אין בסיכון הכללי שחשיפת בעל דין לראיות הצד שכנגד תוביל אותו ליצירת גרסת בדים כדי להצדיק כשלעצמו סטייה מסדר הבאת הראיות הרגיל, והדבר נכון בפרט בענייננו, כאשר המבקשת היא רשות ציבורית שחלה לגביה חזקת התקינות המנהלית.
 
7.        מנגד, לטענת המשיבה יש לדחות את בקשת רשות הערעור על יסוד מספר טעמים. ראשית, דין הבקשה להידחות על הסף, שכן ההחלטה נוגעת לסדר הבאת ראיות – החלטה שלא תינתן עליה רשות לערער בהתאם לסעיפים 1(1) ו-1(6) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: צו בתי המשפט). שנית, החלטת בית המשפט המחוזי היא החלטה דיונית הנוגעת לאופן ניהול ההליך השיפוטי וסדרי הדין, וערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהחלטות מעין אלה. שלישית, ההחלטה צודקת גם לגופו של עניין: מחד גיסא, למבקשת לא יגרם כל נזק מן ההחלטה על דחיית המועד לעיון בתמלילי השיחות, מכיוון שהיא מודעת לתוכן התמלילים ולא "תופתע" מהם (משום שנציגיה לקחו חלק בשיחות עם נציגי המשיבה שהוקלטו ותומללו), ומכיוון שהתמלילים יחשפו ממילא לפני המבקשת בהמשך ההליכים המשפטיים. בית המשפט המחוזי קבע בהחלטתו כי יאפשר הגשת תצהירים משלימים במידת הצורך, כך שהמבקשת תוכל לטעון את טענותיה ביחס למלוא חומר הראיות של המשיבה. מאידך גיסא, חשיפת תמלילי השיחות בטרם הגשת תצהיריה של המבקשת עלולה לגרום למשיבה נזק ממשי ולסכל את חקר האמת, בכך שהמבקשת עלולה לנסות "להתאים" את גרסתה לתמלילים, במיוחד לאור כך שהמבקשת לא סיפקה גרסה עובדתית בכל הקשור לפגישות שתומללו, והסתפקה בהכחשות כלליות באשר אליהן. לפיכך, לדברי המשיבה, החלטת בית המשפט המחוזי תואמת את ההלכה הפסוקה, כפי שבאה לביטוי בהלכת סוויסה (רע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת הישוב – חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(1) 515 (1999)) לגבי המצבים שבהם ראוי לדחות גילוי ראיות עד לאחר הגשת תצהירי הצד שכנגד על מנת להבטיח ירידה לחקר האמת.
 
דיון והכרעה
8.       לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער ובתגובה, על נספחיהן, ונתתי דעתי על נימוקיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי נכון יהיה לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על-פיה. דין הערעור להתקבל באופן זה שההליך יוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שייתן החלטה בבקשה לעיון בתמלילי השיחות בטרם תידרש המבקשת להגיש את תצהיריה.
 
9.        החלטת בית המשפט המחוזי מביאה בפועל לכך שיהא על המבקשת, הנתבעת בהליך העיקרי, להגיש את תצהיריה בטרם תעיין בראיות המשיבה במלואן. בכך יש סטייה מסדר הבאת הראיות הרגיל, לפי הקבוע בתקנה 158 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שהנתבע מגיש את ראיותיו רק לאחר שהתובע הגיש את ראיותיו-שלו. בהתאם, הכלל הוא כי על המשיבה-התובעת להגיש את תמלילי השיחות ביחד עם  ראיותיה, אף אם אין הדבר נוח לה מבחינה טקטית (עניין פלוני, בפסקה 5; רע"א 5524/09 הרשות הפלסטינית נ' גאון, פסקה 3 (5.11.2009) (להלן: עניין הרשות הפלסטינית)). יושם לב לכך שהמצב בענייננו, הנוגע הלכה למעשה לדחיית העיון בתמלילי השיחות שבידי התובעת עד לאחר הגשת תצהירי העדות הראשית מטעם הנתבעת, שונה מזה שנדון בעניין סוויסה, שנגע לדחיית העיון המוקדם במסמכי הנתבע עד לאחר הגשת תצהירי העדות הראשית מטעם התובע, מצב בו נשמר סדר הבאת הראיות הרגיל (על הבחנה זו והשלכותיה לעניין שיקול הדעת שבית המשפט יפעיל בבחינת בקשה לדחיית מועד העיון בראיות, ראו למשל עניין פלוני, בפסקאות 5-6; רע"א 5422/12 פינקלשטיין נ' הפול – המאגר הישראלי לביטוח רכב בע"מ, פסקאות 6-8 (12.8.2012)). הבאת ראיות בדרך של תצהירים, כבענייננו, אינה משנה את סדר הבאת הראיות הרגיל (רע"א 6283/93 ד. דני חברה לבנין והשקעות בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף, פ"ד מח(1) 639 (1994)). אמנם יתכנו מצבים שבהם יתיר בית המשפט סטייה מסדר הבאת הראיות הרגיל, ואולם מדובר במצבים חריגים בהם קיימת הצדקה מיוחדת לכך, לאור חשיבות הכלל ובשל הפוטנציאל לפגיעה מהותית, ולעיתים בלתי הפיכה, בזכויות הדיוניות של נתבעים (עניין פלוני, בפסקה 5. כך למשל אין די בסיכון הכללי שחשיפת נתבע לראיות התובע תוביל את הנתבע ליצירת גרסת בדים כדי לשמש לבדו הצדקה להפעלת החריג: רע"א 4846/11 בר עידן יצור ופיתוח בע"מ נ' אשר אברג'ל, פסקה יג (10.8.2011) (להלן: עניין בר עידן); רע"א 1379/14 רוטר נ' מקור ראשון המאוחד (הצופה) בע"מ (בפירוק זמני), פסקה 7 (25.8.2014) (להלן: עניין רוטר); עניין הרשות הפלסטינית, בפסקה 3; רע"א 7447/13 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' היאם, פסקה יז (10.11.2013) (להלן: עניין קרנית)). אין בעצם הותרת פתח לנתבע להגיב בהמשך ההליך לראיות שיובאו על-ידי התובע כדי לרפא בהכרח ובכל מצב את הפגיעה הנגרמת מעצם שינויו של סדר הבאת הראיות. הדבר תלוי בנסיבותיו של כל עניין.
 
10.     החלטה לגבי דחיית מועד עיון בתמלילי שיחות, היא כעקרון מסוג ההחלטות המצויות בתחומה של הערכאה הדיונית, וערכאת הערעור ממעטת להתערב בהחלטות כגון דא (הלכת סויסה, בעמוד 527; עניין פלוני, בפסקה 5; עניין בר עידן, בפסקה יג; עניין קרנית, בפסקה יח). באשר לתחולתו של צו בתי המשפט על החלטות כגון דא, שהפועל היוצא מהן הוא שינוי בסדר הבאת הראיות, נשמעו בפסיקה כמה דעות (מחד גיסא: עניין רוטר, בפסקה 7; עניין בר עידן, בפסקאות יא-יב; עניין פלוני, בפסקה 7; עניין קרנית, בפסקה יז. מאידך גיסא: רע"א 7383/13 אי.די.בי חברה לפיתוח בע"מ נ' שמיע, בפסקה 14 (5.6.2013); רע"א 3149/14 זר.פור.יו (2000) בע"מ נ' פופ בע"מ, בפסקה 9 (1.6.2014); רע"א 2273/13 אורנשטיין נ' ילינק (9.4.2013); רע"א 3585/14 אבו מוך נ' המועצה האזורית חוף הכרמל, בפסקה 7 והאסמכתאות שם (21.8.2014)). ואולם, כפי שיובהר להלן, החלטת בית המשפט המחוזי מיום 17.8.2014, אינה טומנת בחובה החלטה פוזיטיבית בנושא דחיית העיון וסדר הבאת הראיות, כך שממילא אין תחולה לצו בתי המשפט בענייננו.
 
11.     הלכה למעשה, כעולה מן ההחלטה מיום 17.8.2014, בית המשפט המחוזי לא הכריע בבקשת המבקשת-הנתבעת לעיון בתמלילי השיחות בטרם תגיש את תצהיריה. בהחלטה נקבע כי המחלוקות בסוגיה זו (כמו גם מחלוקות אחרות בעניין הליכי הגילוי והעיון, כדוגמת הדוחות הפנימיים החסויים) "יידונו במועד הדיון שנקבע", קרי, בדיון הקבוע ליום 20.11.2014; ומכאן שגם ההחלטה המהותית במחלוקת הנ"ל תינתן רק במועד זה או לאחריו. ואולם, כאמור, המועד האחרון שנקבע להגשת תצהירי המבקשת הוא יום 12.11.2014, קרי, לפני הדיון האמור ובטרם מתן החלטה בבקשה לגופה. המבקשת מצויה אפוא במצב בו טרם ניתנה החלטה פוזיטיבית בשאלת זכותה לעיין בתמלילי השיחות לפני שתגיש את תצהיריה, החלטה שכאמור יש בה כדי להשליך על סדר הבאת הראיות הרגיל ושעלולה לפגוע מהותית בזכויותיה כנתבעת. הלכה למעשה, בעקבות החלטות בית המשפט המחוזי, עליה להגיש תצהיריה בטרם מתן ההחלטה בנדון. הפועל היוצא, הנובע מהחלטות בית המשפט המחוזי, הוא מימושו בפועל של החריג לסדר הבאת הראיות הרגיל, מבלי שנושא זה עצמו נדון והוכרע כדבעי.
 
12.     כאמור, בהחלט יתכנו מצבים שבהם יתיר בית המשפט סטייה מסדר הבאת הראיות הרגיל, ויאפשר את דחיית העיון של הנתבע בראיות התובע, ואולם מדובר במצבים חריגים, בהתקיים טעמים ממשיים שישכנעו את בית המשפט עובר למתן החלטתו כי יש הצדקה לחרוג מדרך הכלל. מצדי לא אשיג את גבולו של בית המשפט המחוזי ולא אנקוט עמדה לגבי קיומם או העדרם של טעמים מעין אלה בעניין הנדון. כפי שעולה מהחלטתו, בית המשפט המחוזי טרם בחן או שקל אם נסיבות העניין דנן מצדיקות ליישם את החריג האמור בענייננו, ממילא לא ניתנה הנמקה בעניין. אף-על-פי-כן, כאמור, יוּשׂם החריג בפועל כבדרך אגב.
 
13.     הערעור מתקבל אפוא במובן זה שעל בית המשפט המחוזי להקדים את מתן החלטתו בבקשת המבקשת לעיין בתמלילי השיחות, בטרם תידרש להגיש את תצהיריה. אינני רואה הצדקה להעתר לבקשת המבקשת ולעכב את ביצוע המועד שנקבע להגשת התצהירים מטעמה. לכשייתן בית המשפט המחוזי את החלטתו בבקשת המבקשת לעיין בתמלילי השיחות, יוכל לשקול אם יש הצדקה להאריך את המועד להגשת התצהירים, אם לאו. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
 
 
           ניתנה היום, כ"ח בתשרי התשע"ה (22.10.2014).
 
    ש ו פ ט
 
 
_________________________
פסיקה חינם
 
+ שלח משוב