Hebrew  |  English  |  Russian  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



דף הבית >> רע"א 6145/13 סימון וקנין נגד האחים שגראוי יזום ובניה בע"מ ואח'
 
בבית המשפט העליון
 
 
                                                                                                                                                       רע"א  6145/13
 
 
לפני:   כבוד השופט י' דנציגר
 
 
המבקש: סימון וקנין
 
                                          
  נ  ג  ד
 
                                                                                                    
המשיבים: 1. האחים שגראוי יזום ובניה בע"מ
  2. חכים ר. בע"מ
 
                                          
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל- אביב-יפו מיום 18.7.2013 בהפ"ב 22903-05-13 ובהפ"ב 52198-05-13 שניתנה על ידי כבוד השופטת י' שבח
 
                                          
בשם המבקש:                        עו"ד אילן דהאן; עו"ד אריה שחם
 
                                                                                         החלטה             
 
 
           לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת י' שבח) בהפ"ב 22903-05-13 ובהפ"ב 52198-05-13 מיום 18.7.2013, בה נדחתה בקשת המבקש להבהרת פסק דין שניתן ביום 14.07.2013.
 
רקע עובדתי והליכים קודמים בתמצית
 
1.        הרקע העובדתי הצריך לעניין פורט בהחלטתי ברע"א 5546/13 אחים שגראוי ייזום ובניה בע"מ נ' ועקנין (22.8.2013) ומשכך לא אדרש לו בשנית. בתמצית יאמר כי המבקש הוא בעל קרקע בתל-אביב והמשיבות התקשרו עמו לבניית בניין במקרקעין. בין הצדדים התקיימה בוררות אצל המהנדס דוד לנדסמן. בפסק דין מיום 14.7.2013 קיבלה השופטת שבח את בקשת המבקש לביטול פסק הבוררות (להלן: פסק הבוררות המשלים) וההבהרה לו, מחמת העובדה שנשמטה מעיני הבורר ראיה משמעותית בתיק. בקשת רשות ערעור שהוגשה על ידי המשיבות לבית משפט זה נדחתה על ידי כאמור ברע"א 5546/13 הנ"ל. עניינה של הבקשה דנן ב"פסק ביניים" (להלן: פסק הבוררות החלקי) שניתן על ידי הבורר ביום 20.12.2009. הבורר קבע בפסק הבוררות החלקי כי על המבקש, באמצעות הנאמן, להעביר לידי המשיבות את שתי ההמחאות על סך 150,000 ש"ח כל אחת מאחר וניתן על ידי עיריית תל-אביב-יפו טופס 4 שהיה תנאי להעברת ההמחאות לידי המשיבות לפי סעיף 10 להסכם שנחתם בין הצדדים ביום 15.7.2009. פסק הבוררות החלקי אושר בפסק דינו של סגן הנשיא י' זפט ביום 21.7.2010 (הפ"ב 17730-03-10, בית המשפט המחוזי תל-אביב-יפו). בקשת רשות ערעור לבית משפט זה נדחתה על ידי ברע"א 7241/10 וקנין נ' האחים שגראוי יזום ובניה בע"מ (21.12.2010) .
 
2.        לאחר שבוטל פסק הבוררות המשלים וההבהרה לו בפסק דינה של השופטת שבח מיום 14.7.2013, הגיש המבקש בקשת הבהרה לבית המשפט המחוזי, בה עתר כי בית המשפט המחוזי יבהיר כי ביטול פסק הבוררות המשלים וההבהרה לו גורר אחריו גם את ביטול פסק הבוררות החלקי. אחד הנימוקים לכך היה שהבורר התייחס בפסק הבוררות המשלים לשתי ההמחאות שסכומן הוא 300,000 ש"ח. השופטת שבח דחתה את בקשת ההבהרה בהחלטה שניתנה בפתקית בקובעה:
 
"אין צורך בהבהרות שכן פסק הדין ברור.
בפסק דיני ביטלתי את פסק הבורר ואת ההבהרה.
אין לקרוא בו את שאין בו – לא ביטלתי את פסק הביניים ולא התייחסתי לשיקים שניתנו כנגד טופס 4 שעניינם יתברר במסגרת תיק ההוצל"פ, בהנחה שהוגשה התנגדות".
 
 
           כנגד החלטתה של השופטת שבח הוגשה הבקשה דנן.
 
תמצית נימוקי הבקשה
 
3.        המבקש טוען כי שגתה השופטת שבח בהחלטתה לדחות את בקשת ההבהרה שכן בבקשת הביטול שהוגשה על ידו והתקבלה הודגש מפורשות כי מתבקש גם ביטול כל ההחלטות ופסקי הביניים שניתנו על ידי הבורר. המבקש שב וטוען כי עם ביטול פסק הבוררות בטלים כל החלטות ופסקי הביניים שניתנו בהליך, ולגישתו יש לבטל את פסק הבוררות החלקי גם מאחר שהבורר עצמו הביא פסק זה בחשבון במסגרת פסק הבוררות המשלים שבוטל. בד בבד הוגשה עם בקשת רשות הערעור גם בקשה למתן סעד ארעי עד למתן החלטה בבקשת רשות הערעור.
 
 
 
דיון והכרעה
 
4.        לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על צרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להיזקק לתשובת המשיבים.
 
5.        בתחילה שקלתי שמא יש מקום להיעתר לבקשת רשות הערעור על מנת להשיב את הדיון לשופטת שבח. הטעם לכך הוא שהמבקש אכן עתר במסגרת בקשת הביטול להורות על ביטול כל ההחלטות ופסקי הביניים שניתנו בהליך הבוררות שבין הצדדים אך השופטת שבח לא התייחסה לסעד מבוקש זה במסגרת פסק הדין שניתן על ידה. אכן, פסק הדין של השופטת שבח ברור והוא מדבר בעד עצמו. במסגרתו היא לא דנה כלל בביטול פסק הבוררות החלקי, אך זהו לב הבעיה בנסיבות המקרה דנן, שכן גם אם בית המשפט מכריע שלא להעניק לבעל דין את הסעד המבוקש על ידו, עליו לציין זאת ולנמק את קביעתו. משכך, אין די בהנמקתה של השופטת שבח בבקשת ההבהרה לפיה "פסק הדין ברור".
 
6.        ודוק, איני רואה צורך להשיב את הדיון לשופטת שבח. הטעם לכך הוא שממילא לא יכולה הייתה השופטת שבח להעניק למבקש את הסעד לו עתר. הטעם לכך הוא שפסק הבוררות החלקי הפך לחלוט לאחר שאושר בפסק דינו של סגן הנשיא זפט ובקשת רשות הערעור על פסק דין זה נדחתה. השופטת שבח אינה מוסמכת לשבת כערכאת ערעור על פסק דינו של סגן הנשיא זפט. לאחר שפסק דינו של סגן הנשיא זפט הפך לחלוט התגבש פסק בוררות חלקי חלוט "המחוסן" מפני ביקורת שיפוטית נוספת [ראו והשוו: רע"א 4394/11 עוקשי נ' עוקשי (25.7.2013), פסקאות 17-15 לחוות דעתי והערותיו של השופט ח' מלצר; רע"א 2812/13 קולומביה ציוד וצרכי צילום בע"מ נ' דלתה דיגיטל בע"מ (11.7.2013), פסקה 14 לחוות דעתי].
 
7.        זאת ועוד, אין יסוד עובדתי או משפטי לטענת המבקש כי ביטול פסק הבוררות המשלים מפקיע את תוקפו של הפסק החלקי. הפסק החלקי הוא בבחינת חוליה נפרדת ועצמאית בשרשרת ההתדיינות בין הצדדים. "כידוע, האפשרות למתן פסק ביניים באה להקל על הבורר, שיוכל כך לפצל את הסכסוך המורכב שנדון בפניו לסוגיות נפרדות – פסק ביניים יוכל להכריע באחת מתוך הסוגיות הרבות שבמחלוקת, או בתביעה של אחד הצדדים כלפי משנהו..." (ההדגשות אינן במקור) [ראו: סמדר אוטולנגי בוררות – דין ונוהל ב 759 (2005)]. עיון בפסק החלקי, בפסק המשלים ובהסכם בין הצדדים מעלה מסקנה חד משמעית כי העניין שנדון בגדרו של הפסק החלקי שונה ומובחן מהעניינים שנדונו והוכרעו בפסק המשלים. הפסק החלקי דן אך ורק בזכאותן של המשיבות לשתי ההמחאות לאור מתן טופס 4 בעוד שהפסק המשלים דן ביתר תביעותיהם ההדדיות של הצדדים. זאת ועוד, התייחסותו של הבורר בפסק המשלים לפסק החלקי הייתה מוגבלת ובגדר תיאור ההליכים בתיק דנן, תוך שהבורר הדגיש כי הגם שהובא לידיעתו שהפסק החלקי לא בוצע, נקודת המוצא לצורך מתן פסק הבוררות המשלים היא שהסכום המגיע למשיבות מכוח הפסק החלקי שולם. כך אף ניתן ללמוד מהסיפא לפסק הבוררות. משכך, אין ולא כלום בין ביטול פסק הבוררות המשלים וההבהרה לו לבין פסק הבוררות החלקי שעומד בעינו.
 
8.        אשר על כן, הבקשה נדחית. משכך מתייתר הצורך להכריע בבקשה לסעד ארעי. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
 
 
           ניתנה היום, ‏ו' בתשרי התשע"ד (10.9.2013).
 
 
 
    ש ו פ ט
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
_________________________
חזרה לפסיקה חינם
 
 
+ שלח משוב