Hebrew  |  English  |  Russian  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



דף הבית >> רע"א 5060/15 עו"ד שמעון חזן ואח' נגד נתנאל גרופ בע"מ
 
בבית המשפט העליון
 
 
רע"א  5060/15
 
 
לפני:   כבוד השופט י' דנציגר
 
 
המבקשים: 1. עו"ד שמעון חזן
  2. עו"ד מירון חזן
  3. אור חזן
 
                                          
  נ  ג  ד
 
                                                                                                    
המשיבה: נתנאל גרופ בע"מ
 
                                          
 
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 29.06.2015 ברע"ב 10955-03-15 שניתנה על ידי כבוד השופטת י' שיצר
 
                                          
בשם המבקשים:                     עו"ד שמעון חזן
בשם המשיבה:                       עו"ד ניר מילשטיין; עו"ד ירון אליאסי
 
 
החלטה
 
 
           בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ברע"ב 10955-03-15, מיום 29.6.2015 (השופטת י' שיצר).
 
             בית המשפט המחוזי דחה על הסף ערעור שהגישו המבקשים על החלטת הבורר עו"ד זאב הרטבי (להלן: הבורר), אשר ניתנה ביום 4.12.2014 שכותרתה: "החלטת ביניים". נאמר כי אין זכות ערעור על החלטת ביניים של בורר לפי הוראות חוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות). כן צוין כי ממילא המבקשים לא המציאו אסמכתא או אישור על כך שיש להם זכות ערעור גם על פסק בוררות.
 
           הצדדים חלוקים תחילה בשאלה האם החלטת הבורר נושא בקשה זו היא "החלטת ביניים" או "פסק ביניים". מוסכם כי אם מדובר בפסק ביניים אזי לשני הצדדים זכות להגיש ערעור כלפיו לבית המשפט לפי הסכם הבוררות. מאידך ישנה מחלוקת לגבי שאלת זכות הערעור ככל שמדובר בהחלטת ביניים, כאשר המבקשים בדעה כי גם במצב זה שמורה להם זכות ערעור, בעוד שהמשיבה סבורה ההיפך.
 
           החלטת הבורר דנן נושאת את הכותרת "החלטת ביניים" אך כידוע המבחן הוא מהותה של ההחלטה, ויש לבחון האם ההחלטה "סוגרת" למעשה את הדיון בהליך או בסוגיה שהתעוררה בו [רע"א 296/08 ארט-בי חברה בערבות מוגבלת (בפירוק) נ' עזבון המנוח ג'ק ליברמן ז"ל, פסקאות 95-86 (5.12.2010), (להלן: עניין ארט-בי); בש"א 3452/10 סאלם נ' רמת חובב מועצה מקומית תעשייתית, פסקה 3 (9.8.2010)]. במקרה דנן הבורר ציין כי המחלוקת בין הצדדים עוסקת בהסכם למתן שירותי בניה שנכרת ביניהם, ועיקרה בשתי שאלות – האחת עוסקת בתמורה שתשולם עבור הבניה, והשנייה עוסקת בתשלומי איזון שישולמו לאחר ביצוע ההסכם. בהחלטת הבורר צוין כי בירורן של שתי שאלות נקבע "כבירור מקדמי" שעל-פיו יערכו, בשלב מאוחר יותר, "חישובי הסכומים" (סעיף 4 להחלטה). עיון בהחלטה מלמד כי אמנם נקבעו מספר קביעות ביחס לשתי השאלות, כאשר חלקן אף הוגדרו על ידי הבורר כקביעות סופיות. ואולם, בהחלטה צוין עוד כי קיים צורך לברר נושאים נוספים בקשר עם אותן הסוגיות, לרבות נושאים שעניינם בעלויות הבניה (סעיף 18.7 להחלטה). כן נקבע כי הצדדים יזומנו לישיבה נוספת "לשם קביעת הנוהלים לעריכת החישובים הכספיים העולים מהחלטת ביניים זו". עולה אפוא כי אף שההחלטה אכן כוללת קביעות סופיות מסוימות לגבי המחלוקת, עדיין לא תם הדיון באותה המחלוקת, כאשר קיימות סוגיות שעוד טעונות ליבון. היות שלא מדובר בפסק ביניים אשר "סוגר באופן ברור ומפורש את כל המחלוקות נושא ההחלטה" (עניין ארט-בי, פסקה 88), הרי שהמסקנה המתחייבת היא שיש לסווג את ההחלטה דנא  כ"החלטת ביניים", ולא כ"פסק ביניים" או "פסק חלקי".
 
           כאמור, המבקשים בדעה שאין נפקא מינה, משום שגם במצב דברים זה שמורה להם זכות ערעור, אלא שבנקודה זו הצדק עם המשיבה. ראשית, מובן כי סעיף 38 לחוק הבוררות אינו רלבנטי לעניין ערעור על החלטות ביניים של בורר שכן הוא מדבר על ערעור ברשות על החלטה של בית המשפט [ראו סמדר אוטולנגיבוררות – דין ונוהל 1223 (מהדורה רביעית מיוחדת, 2005)]. שנית, גם סעיף 29ב לחוק הבוררות אינו רלבנטי במקרה דנן, שהרי הוא אינו מכיר כלל באפשרות להגיש ערעור על "החלטת ביניים" של בורר אלא מכיר בערעור ברשות לבית המשפט "על פסק בוררות" בלבד (ודוק: פסק בוררות חלקי או סופי, אך לא החלטת ביניים). לצד האמור יובהר כי צדדים להסכם בוררות אינם רשאים לקבוע זכויות ערעור מעבר לאלה הקיימות בחוק הבוררות או בדין, כך שגם אם הם הסכימו על אפשרות לערער על החלטות ביניים של הבורר במסגרת הליך הבוררות, הם לא היו רשאים לעשות כן.
 
           למותר לציין כי לאחר שיינתן פסק בוררות, חלקי או סופי, יוכלו המבקשים לפנות בערעור לבית המשפט, וזאת ככל שאכן הם הסכימו על מנגנון ערעור לפי סעיף 29ב לחוק הבוררות (ויודגש כי במסגרת החלטה זו לא נדרשתי להכרעה בעניין זה, שכן לא הייתה מחלוקת בדבר, מה גם שקביעה כאמור לא נדרשה בשל המסקנה כי החלטת הבורר מהווה כאמור "החלטת ביניים" ולא "פסק ביניים").
 
           סוף דבר, אין עילה להתערב בפסק דינו בית המשפט המחוזי, משהוא נכון לגופו ואינו מגלה פגם. על כן דין הבקשה להידחות. הואיל ונתבקשה תשובה, המבקשים יישאו בהוצאות לטובת המשיבה בסך 5,000 ש"ח.
 
           ניתנה היום, ‏ט"ז בחשון התשע"ו (‏29.10.2015).
 
                    
 
    ש ו פ ט
 
 
 
 
 
 
_________________________
בוררות
 
 
+ שלח משוב