Hebrew  |  English  |  Russian  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



דף הבית >> רע"א 4584/12 אל הנכס בע"מ ואח' נגד שלמה שמלצר ואח'
 
 
בבית המשפט העליון  
  רע"א  4584/12
     
 
 
לפני:   כבוד השופט  י' דנציגר
 
 
המבקשים: 1. אל הנכס בע"מ
  2. יגאל רודה
 
                                          
  נ  ג  ד
 
                                                                                                    
המשיבים: 1. שלמה שמלצר
  2. ישראל רייף
  3. ליאור שקלרש
 
 
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 03.05.2012 בע"א 25179-07-11 שניתן על ידי כבוד השופט פרופ' ע' גרוסקופף
 
                                          
בשם המבקשים:                     עו"ד א' קרייטר
בשם המשיבים 1-2:               עו"ד ד' קרטיס
בשם המשיבה 3:                    עו"ד ג' זרם; עו"ד ל' גרופל
 
                                                                                  החלטה
 
 
             לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופט פרופ' ע' גרוסקופף) מיום 3.5.2012 בע"א 25179-07-11, במסגרתו נדחה ערעורם של המבקשים על פסק דינו של בית המשפט השלום בפתח תקווה מיום 23.5.2011 בת"א 3565/06 (השופט נ' שטרנליכט), שדחה את תביעת המבקשים לתשלום דמי תיווך בסך 142,363 ש"ח בגין עסקת רכישת מגרש בישוב סביון.
 
תמצית הרקע העובדתי
 
  1. המבקשת 1, אל הנכס בע"מ, הינה חברה שעוסקת בתיווך במקרקעין (להלן: המבקשת). המבקש 2, יגאל רודה, הינו בעל רישיון לתיווך במקרקעין ושימש במועדים הרלוונטיים לתביעה כסוכן תיווך אצל המבקשת (להלן: רודה, ושניהם יחד: המבקשים). המשיבים 2-1, שלמה שמלצר (להלן: שמלצר) וחתנו ישראל רייף (להלן: רייף, ושניהם יחד: המשיבים), ביקשו לרכוש מגרש בישוב סביון, ולשם כך חתם רייף ביום 15.7.2004 על טופס הזמנת שירותי תיווך מהמבקשים (להלן: טופס ההזמנה). על טופס ההזמנה צוין כי היא נערכת גם עבור שמלצר ואין חולק כי רייף שימש כנציגו המוסמך של שמלצר בכל התקופה הרלוונטית. בהתאם לטופס ההזמנה התחייבו המשיבים לשלם למבקשים דמי תיווך בשיעור 1% מסכום הרכישה. באותו היום הציג רודה למשיבים מגרש ברחוב הגדרות 19 בסביון, הידוע כחלקה 58 בגוש 6723 (להלן: הנכס). אין חולק כי במועד זה הנכס טרם הועמד למכירה וכי הצגת הנכס התבצעה אך ורק מבחוץ, מבלי להיכנס לנכס.
 
  1. המשיבה 3, ליאור שקלרש (להלן: המשיבה 3 או שקלרש), מונתה על ידי בעלי הנכס לשמש כנציגתם לעניין מכירת הנכס. בית משפט השלום קבע כי שקלרש שימשה כמתווכת בלעדית מטעם הבעלים-המוכרים החל מיום 1.9.2004, המועד שבו הוצע הנכס למכירה, ובמשך כל התקופה שבה נוהל המשא ומתן ביחס לנכס זה. בנוסף, קבע בית משפט השלום כי רודה ידע על כך ששקלרש משמשת כנציגה בלעדית מטעם הבעלים-המוכרים.
 
  1. ביום 8.11.2005 הציג רודה את הנכס בפני רייף בשנית. במועד זה חתם רייף בשנית על טופס ההזמנה. גם בפעם הזו הציג רודה לרייף את הנכס אך ורק מבחוץ, מבלי שהשניים נכנסו למבנה המצוי בנכס. בהתאם לקביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום, בנקודת זמן זו רודה ידע על הבלעדיות שניתנה לשקלרש על ידי המוכרים אך לא פנה אליה ואף לא סיפר לרייף על קיומה. בעקבות התעניינותם של רייף ושמלצר ברכישת הנכס, פנה רודה ישירות לבנם של הבעלים, מבלי לפנות לשקלרש, בהצעה לרכישת הנכס בסכום של 2.6 מיליון דולר. הבעלים דחו את פניותיו של רודה והבהירו במספר הזדמנויות כי מבחינתם הנציגה המוסמכת לטיפול במכירת הנכס מטעמם הינה שקלרש, וכי כל התקשרות למכירת הנכס חייבת להיעשות באמצעותה.
 
  1. ביום 13.12.2005 פרסמה שקלרש מודעה בעיתון "גלובס" אשר התייחסה באופן כללי לווילה בישוב סביון המצויה על מגרש בשטח 5,000 מ"ר, מבלי שצוינו במודעה פרטי המגרש. במודעה צוין כי הווילה מצויה "בבלעדיות למשרדנו". בעקבות מודעה זו פנה שמלצר ביום 14.12.2005 אל שקלרש, אשר ביקרה עימו ועם רעייתו בנכס, הציגה לו את תוכניות הנכס ויצרה את הקשר בינו לבין בנם של הבעלים-המוכרים. יוער כי שמלצר אינו חולק על כך שבמועד זה, כאשר הוצג לו הנכס על ידי שקלרש, ידע שמדובר באותו הנכס שהוצג לרייף על ידי רודה. בין שמלצר לבין הבעלים התנהל משא ומתן, בתיווכה של שקלרש, ובסופו של דבר נכרת ביניהם הסכם מכר ביום 18.1.2006, במסגרתו סוכם על מחיר הרכישה (2.625 מיליון דולר).
 
  1. משיחות טלפון שקיים רודה עם המעורבים השונים (שקלרש, שמלצר, רייף ובנם של הבעלים-המוכרים), אשר נערכו לאחר יום 14.12.2005 ואשר הוקלטו כולן על ידי רודה, עולה כי לאחר שנוצר הקשר בין שמלצר לבין שקלרש, ובטרם נכרת הסכם המכר, פנה רודה לכל המעורבים וביקש מהם לשלב אותו במשא ומתן שהתנהל ביניהם. שקלרש סירבה לשלב את רודה במשא ומתן, והבהירה כי מבחינתה הרוכשים (שמלצר ורעייתו) לא הגיעו באמצעות רודה, ולפיכך אין בכוונתה להתחלק עימו בדמי התיווך שישולמו על ידם. שמלצר ורייף מצידם הבהירו לרודה כי ישמחו אם יצליח להביא ל"סגירת העסקה" ורייף אף ציין באחת השיחות כי הוא סבור שמגיע לרודה להיות מעורב במשא ומתן ולקבל את שכרו. יחד עם זאת, ציינו השניים כי כל עוד מסרבים המוכרים לנהל משא ומתן שלא באמצעות המתווכת שקלרש, וכל עוד היא מתנגדת לשילובו של רודה במשא ומתן, ידיהם כבולות. בנם של הבעלים-המוכרים הבהיר בשיחותיו עם רודה כי מבחינתו שקלרש היא המוסמכת לנהל משא ומתן מטעמו וכי הוא אינו זה שקובע את זהות המתווך הפועל בשם הרוכשים.
 
  1. בעקבות חתימת הסכם המכר בין שמלצר ורעייתו לבין הבעלים-המוכרים, שילם שמלצר את מלוא דמי התיווך לשקלרש וסירב לשלם דמי תיווך נוספים לרודה. במועד תשלום דמי התיווך חתמה שקלרש על מכתב שנוסח על ידי עורך דינו של שמלצר, במסגרתו אישרה כי היא המתווכת שהייתה לה הזכות הבלעדית למכור את הנכס בשם המוכרים וכי היא תיווכה בפועל בעסקה. כמו כן, נאמר במכתב כי ככל שיידרש שמלצר לשלם דמי תיווך נוספים "אני [שקלרש] עומדת מאחוריהם" (להלן: המכתב).
 
  1. בעקבות השתלשלות העניינים שתוארה לעיל, הגיש רודה תביעה בבית משפט השלום בסך 142,363 ש"ח (שהם 26,000 דולר נכון למועד הגשת התביעה) כנגד שמלצר ורייף לתשלום דמי התיווך. יודגש כי רודה לא צירף את שקלרש כנתבעת, והיא צורפה לתביעה מכוח הודעת צד ג' ששלחו לה שמלצר ורייף, אשר נסמכה על המכתב האמור.
 
פסק דינו של בית משפט השלום
 
  1. בית משפט השלום בחן את זכאותו של רודה לדמי תיווך בהתאם לחוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המתווכים) ודחה את תביעתו. בית המשפט קבע כי החוק מתנה את הזכאות לדמי תיווך בשני תנאים, וכי התנאי הראשון הקבוע בסעיף 9 לחוק המתווכים – קיומה של הזמנת שירותי תיווך בכתב – מתקיים במקרה דנן, למרות קיומם של פגמים צורניים מסוימים שנפלו בטופס ההזמנה. לעומת זאת, נקבע כי התנאי השני הקבוע בסעיף 14 לחוק – היותו של המתווך הגורם היעיל שהביא את הצדדים להתקשר בעסקה – אינו מתקיים במקרה דנן. בית המשפט סקר את פסיקתו של בית המשפט העליון בעניין "הגורם היעיל" וציין כי לא די בכך שהמתווך היווה גורם מסוים בשרשרת הסיבתית שהובילה להשלמת עסקת מקרקעין אלא עליו להיות הגורם היעיל שסייע לצדדים לעסקה לגשר על הפערים ביניהם ולהשלימה. צוין כי בהתאם לפסיקה עשויים לעיתים להיות מספר זכאים לדמי תיווך ולעיתים לא יהיה זכאי אף אחד לדמי תיווך. בית המשפט קבע כי בנסיבות דנן לא די בכך שרודה הציג את המגרש מבחוץ לרייף בשתי הזדמנויות כדי להצביע על היותו של רודה הגורם היעיל שהביא להתקשרות הצדדים בעסקה. נקבע כי הזמן הארוך שחלף בין הביקור הראשון בנכס לבין הביקור השני פועל לחובתו של רודה, וכי מעדותו של רודה עולה כי הוא ידע עוד בטרם הביקור השני בנכס כי הבלעדיות על הטיפול במכירת המגרש מצד הבעלים-המוכרים נמסרה לשקלרש. בנוסף נקבע כי טענתו של רודה כי הביקור השני בנכס בוצע בהסתמך על רשות שניתנה לו מבנו של הבעלים-המוכרים לא הוכחה על ידו, וכי הימנעותו מזימונו של הבן להעיד נזקפת לחובתו.
 
  1. בית משפט השלום קבע כי עובדת היותה של שקלרש מתווכת בלעדית מטעם הבעלים-המוכרים אינה שוללת אוטומטית את זכאותו של רודה לדמי תיווך, בהתאם לפסיקתו של בית המשפט העליון, לפיה יכולים להיות מספר מתווכים שיהוו כל אחד "גורם יעיל". יחד עם זאת, נקבע כי פעולותיו של רודה לקידום העסקה ולהבאת הצדדים להתקשרות התמצו במקרה דנן בהצגת הנכס מבחוץ ואף דבר זה נעשה רק מול רייף ולא מול שמלצר אשר רכש בסופו של יום את הנכס עם רעייתו. כמו כן, נקבע כי רודה לא היה מעורב בפרטי העסקה שהתגבשה ולא נכח בפגישות שהתקיימו בין המוכרים לרוכשים. לפיכך נקבע כי פעולותיו של רודה היו ספורות ובודדות ולא היה בהן כדי לקדם את העסקה. מנגד, נקבע כי שקלרש היא זו שנקטה בפעולות רבות וממשיות לקידום מכירת המגרש לשמלצר – הצגת הנכס (לרבות ביקור בתוך הנכס) לשמלצר ולרעייתו, שכנועו של שמלצר (על פי עדותו) לרכוש את הנכס, ניהול משא ומתן בין המוכרים לרוכשים וגישור על המחלוקת הכספית ביניהם – וכי פעולותיה היו יעילות והביאו להבשלת העסקה. לפיכך נקבע כי "עד כניסתה של שקלרש לתמונה היו גישושים ראשוניים בלבד שלא הבשילו קודם לכן ואף דעכו. שקלרש הייתה זו שהקימה לתחיה את העסקה והביאה לסיומה המוצלח".
 
  1. לבסוף נקבע כי טענתו של רודה כי "נוטרל" על ידי המשיבים ועל ידי שקלרש לא הוכחה ואף ההיפך הוא הנכון, כאשר רודה ידע מלכתחילה כי קיימת בעייתיות במעורבותו בעסקה, ולכן הקליט את כל שיחותיו עם יתר המעורבים. בית המשפט ציין כי לא נעלמה מעיניו העובדה שבאחת מהשיחות הטלפוניות שנערכו בין רודה לבין שמלצר אמר שמלצר לרודה כי הוא סבור שאכן מגיעים לו דמי תיווך, בעוד שבעדותו של שמלצר בבית המשפט הביע עמדה נחרצת כי לא מגיע לרודה דבר. עם זאת נקבע כי אין להיתפס למשפט בודד וכי הדבר אינו שולל את המסקנה שרודה אינו "הגורם היעיל" בנסיבות העניין.
 
 
 
פסק דינו של בית המשפט המחוזי
 
  1. בית המשפט המחוזי ציין כהערה מקדימה כי רודה הגיש תביעתו כנגד שמלצר ורייף ולא כנגד שקלרש, ולפיכך אין מקום לדון במסגרת תביעתו כנגדם בטענתו כי סירובה של שקלרש לשלבו במשא ומתן מהווה חוסר תום לב בנסיבות העניין. נקבע כי גם אם התנהלותה של שקלרש עשויה לעלות כדי חוסר תום לב, הרי שעדיין מוטל על רודה להוכיח שגם שמלצר ורייף פעלו בחוסר תום לב על מנת לבסס כנגדם עילת תביעה.
 
  1. בית המשפט המחוזי ציין כי קביעתו של בית משפט השלום בדבר תרומתו הקטנה של רודה להשלמת העסקה שהסתכמה ב"פעולות ספורות ובודדות" מעוררת קושי, כאשר חלק ניכר מהאינדיקציות שנקבעו בפסיקת בית המשפט העליון בסוגית "הגורם היעיל" מתקיימות אצל רודה. לפיכך ביקש בית המשפט המחוזי להשאיר בצריך עיון את השאלה "אם במצב דברים רגיל, בו היה מתווך אחר משלים את העסקה שבייזומה החל המתווך רודה, היה מקום לזכותו בדמי תיווך בגין תרומתו". עם זאת, נקבע כי המקרה דנן אינו מקרה רגיל אלא מקרה שבו המתווך שהצליח להביא להשלמת העסקה הוא מתווך בלעדי מטעם המוכר. בית המשפט קיבל את טענת רודה לפיה זכות הבלעדיות שהוקנתה לשקלרש מטעם המוכרים אינה מונעת מעורבותו של מתווך נוסף שישמש נציג מטעם הרוכשים, וכי אין לשלול את האפשרות ששניהם יחד יהוו את "הגורם היעיל" לקשירת העסקה ביחס לנכס לגביו הוענקה הבלעדיות.
 
  1. יחד עם זאת נקבע כי השאלה שצריכה להישאל בנסיבות העניין הינה מהן החובות המוטלות על המתווך שאינו נהנה מבלעדיות (רודה) לאור ידיעתו על הבלעדיות של המתווך השני (שקלרש). בית המשפט המחוזי קבע כי לצורך ההכרעה במקרה דנן אין צורך להכריע בשאלת חובותיו של רודה במישור היחסים בינו לבין שקלרש, אך הביע ספק באשר ללגיטימציה שבית המשפט ייתן להתנהלות של מתווך שפועל לעקיפת המתווך הבלעדי. מנגד, באשר למישור היחסים שבין רודה לבין שמלצר ורייף נקבע כי חובת הגילוי המוטלת על רודה מכוח סעיף 8(א) לחוק המתווכים, שעניינה ב"כל מידע שיש בידו בעניין מהותי הנוגע לנכס" מחייבת אותו לגלות שנכס שהוא מתעתד להראות ללקוחו הינו נכס שנמסר על ידי המוכרים בבלעדיות למתווך אחר. נקבע כי אם הלקוח יסכים לראות את הנכס, ביודעו על הסדר הבלעדיות, הרי שהמתווך יוכל להמשיך לפעול בשמו מול המתווך הבלעדי ויוכל בהמשך גם לדרוש את דמי התיווך ככל שהעסקה תושלם.
 
  1. בית המשפט המחוזי המשיך וקבע כי נסיבות המקרה שלפנינו מדגימות את חשיבות חובת הגילוי, כאשר הימנעותו של רודה מלגלות לרוכשים מראש על קיומה של מתווכת בלעדית מטעם המוכרים וניסיונו לעקוף את שקלרש ולנהל משא ומתן ישירות מול המוכרים גרמה לכך שהרוכשים מצאו עצמם קרועים בין דרישת המתווכת הבלעדית שקלרש לקבל את מלוא דמי התיווך לבין דרישת המתווך רודה לתשלום חלקו בדמי התיווך. לפיכך נקבע כי מדובר בסיטואציה שרודה יכול היה למנוע מבעוד מועד וכי מדובר בעסקה שרודה "בדרך הקלוקלת בה פעל, לא יכול היה להשלים, ואשר הקונה התקשר בה בסופו של דבר באמצעות פניה ישירה למתווכת הבלעדית אשר את דבר קיומה וזהותה גילה באופן עצמאי" ולכן גם לא מגיעים לו דמי תיווך בגינה. נקבע כי לתוצאה זו ניתן להגיע באחת משתי קונסטרוקציות משפטיות חלופיות: ראשית, ניתן לקבוע כי בנסיבות בהן הפר רודה את חובת הגילוי כלפי לקוחותיו התנתק הקשר הסיבתי שבין מאמציו לבין קשירת העסקה. שנית, אף אם לא נותק הקשר הסיבתי כאמור, הסנקציה שראוי להטיל על רודה בגין הפרת חובת הגילוי הינה שלילת זכאותו לדמי תיווך בגין העסקה.
 
תמצית טענות הצדדים
 
  1. טענותיהם של המבקשים בבקשת רשות הערעור מתפרשות לאורכה ולרוחבה של המחלוקת העובדתית והמשפטית, משל מדובר בכתב תביעה שהוגש בערכאה הראשונה. לצורך ההחלטה בבקשה די להביא את תמצית הטענות. נטען כי קביעת בית המשפט המחוזי בנוגע לזכות הבלעדיות שהוענקה לשקלרש הינה שגויה, באשר לא התקיימו בשקלרש התנאים הקבועים בסעיפים 9(א) ו-9(ב) לחוק המתווכים לעניין הבלעדיות, בין השאר בכך שלא נחתמה הזמנה בכתב למתן שירותי תיווך ולא נערך שום הסכם בעניין הבלעדיות. עוד נטען כי קביעתו של בית המשפט המחוזי – לפיה היה על רודה לגלות למשיבים על קיומה של מתווכת בלעדית – יוצרת הלכה חדשה, מכבידה ובלתי צודקת, אשר סוטה מדיני התיווך הנוהגים כיום. מכל מקום נטען כי לא מדובר ב"מידע מהותי הנוגע לנכס נשוא עסקת התיווך" בהתאם לסעיף 8(א) לחוק המתווכים. לחלופין נטען כי אף אם מדובר במידע מהותי הרי ששמלצר המשיך להיעזר בשירותיו של רודה ולהיוועץ בו לאחר שגילה על קיומה של המתווכת הבלעדית ואף אמר לו כי הוא סבור שמגיע לרודה לקבל דמי תיווך על פעולותיו. בנקודה זו נטען כי המשיבים כלל לא טענו טענות בדבר אי-גילוי או הסתרה של המידע מצידו של רודה ולכן לא היה מקום שבית המשפט המחוזי יעלה את הטענות מיוזמתו. עוד נטען כי מפסק דינו של בית המשפט המחוזי עולה כי הוא סבור שרודה היה "הגורם היעיל" לביצוע העסקה, בניגוד לקביעתו של בית משפט השלום, ולפיכך מדובר בקביעות סותרות של שתי הערכאות הקודמות שראוי שבית המשפט העליון יכריע ביניהן. לבסוף נטען כי ראוי שבית המשפט העליון ידון בהתנהלותה חסרת תום הלב של שקלרש בפרשה, כפי שעולה מהקלטותיו של רודה, עניין אשר לטענת המבקשים שתי הערכאות דלמטה נמנעו מלתת דעתם. לפיכך נטען כי ראוי שבית משפט זה ידון ויכריע בשאלה האם זכאית שקלרש ליהנות מ"הפרי המורעל" – דמי התיווך שגבתה משמלצר בניגוד לדין ובכך גזלה אותם מרודה. ועוד בנקודה זו, נטען כי ראוי שבית משפט זה יבחן את קביעתו של בית המשפט המחוזי, לפיה רק במקום שבו הגיש המתווך הראשון תביעה כנגד המתווך השני יש מקום לדון בהתנהגותו של המתווך השני כלפי הראשון, כאשר לטענת המבקשים קביעה זו אינה נדרשת ואינה נכונה.
 
  1. לטענת המשיבים, דינה של הבקשה להידחות מכיוון שכלל לא מדובר בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" אלא בבקשה לעריכת "משפט חוזר" באשר מרבית טענות המבקשים מכוונות כנגד קביעות עובדתיות באצטלה של מסקנות משפטיות. נטען כי דינה של הבקשה להידחות נוכח העובדה שבית משפט השלום ובית המשפט המחוזי הגיעו לתוצאה זהה לפיה תביעת המבקשים לדמי תיווך דינה להידחות, ואין בעובדה שהנמקותיהם של שתי הערכאות נבדלות זו מזו כדי להצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". נטען כי בית המשפט המחוזי היה רשאי בשבתו כערכאת ערעור לדחות את הערעור מנימוקים שונים מנימוקיה של הערכאה הדיונית, ככל שאלו מבוססים על העובדות שהוכחו במהלך הדיון. עוד נטען כי טענת חוסר תום הלב של רודה הועלתה על ידי המשיבים כבר בשלב הדיון בבית משפט השלום ואין בסיס לטענת המבקשים שמדובר בטענה מפתיעה שעלתה לראשונה בבית המשפט המחוזי. לבסוף נטען כי קביעתו של בית המשפט המחוזי בדבר חוסר תום ליבו של רודה ובדבר הפרת חובת הגילוי מצידו בהתאם לסעיף 8(א) לחוק המתווכים נטועה בנסיבות העניין ואינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית.
 
  1. המשיבה 3, שקלרש, מצטרפת לכל טענותיהם של המשיבים לעניין הבקשה. בנוסף טוענת שקלרש כי טענות המבקשים כלפיה – לרבות הטענה כי יש לדון בחוסר תום ליבה הנטען כלפי רודה – הינן טענות תמוהות לנוכח העובדה שהמבקשים לא תבעו את שקלרש ולא העלו נגדה בשום שלב אף דרישה אופרטיבית. שקלרש מציינת כי היא מוזכרת פעמים רבות בכתבי הטענות ובתצהירים של המבקשים וכי רק בשל ההגנה שמעניק הדין לאמירות שכלולות במסגרת כתבי בית דין היא אינה תובעת את המבקשים בתביעת לשון הרע. אולם, נטען כי אין בכך כדי לשנות את העובדה שאין בנסיבות העניין יריבות משפטית בין המבקשים לבין שקלרש, כאשר המבקשים בחרו לא לתבוע את שקלרש והיא "נגררה לקלחת המשפטית" (כדבריה) בידי המשיבים. 
 
דיון והכרעה
 
  1. לאחר שעיינתי בפסקי הדין שניתנו בבית משפט השלום ובבית המשפט המחוזי, בבקשה ובתשובות על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות.
 
  1. עסקינן בבקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי". כידוע, בפסיקתו של בית משפט זה השתרשה גישה מצמצמת בעניין זה, לפיה המבקש נדרש להוכיח שמתעוררת בעניינו שאלה בעלת חשיבות כללית או ציבורית החורגת מעניינם הספציפי של בעלי הדין או כאשר נדרשת התערבותו של בית המשפט לשם מניעת עיוות דין [ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 633-632 (מהדורה עשירית, 2009); משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי 1273-1269 (מהדורה חמש עשרה, 2007)]. הבקשה שלפני אינה עומדת במבחנים אלו, כאשר מדובר במסכת עובדתית ייחודית וכאשר טענות המבקשים הינן במהותן טענות בעלות "אופי ערעורי רגיל" אשר תחומות לדל"ת אמותיו של המקרה הספציפי. רובן המוחלט של הטענות שמעלים המבקשים בבקשה שלפני נשמעו ונדונו באופן מקיף ומעמיק – הן במישור העובדתי והן במישור המשפטי – על ידי שתי ערכאות שהגיעו למסקנה כי דינן להידחות. בנסיבות אלה סבורני כי המחלוקת מיצתה את עצמה ואין שום הצדקה לדון בטענות אלה בשלישית, בשים לב לעקרונות של סופיות הדיון ושל וודאות משפטית.
 
             יתרה מכך, חלק ניכר מטענות המבקשים הן ביסודן טענות עובדתיות, המבוססות על שיחותיו של רודה עם המשיבים ועם המשיבה 3 אשר הוקלטו על ידו. כידוע, בית משפט זה בשבתו כערכאת ערעור – וביתר שאת בשבתו כערכאת ערעור ב"גלגול שלישי" – לא יתערב בנקל בממצאים עובדתיים שנקבעו בערכאה הדיונית, והמקרה שלפני בוודאי שאינו חריג שמצדיק התערבות שכזו [ראו, בין היתר: בע"מ 7189/12 פלוני נ' אלמוני (טרם פורסם, 22.10.2012) בפסקה 9 להחלטתי; בע"מ 3610/12 פלונית נ' פלוני (טרם פורסם, 10.6.2012) בפסקה 12 להחלטתי; רע"א 3583/11 חג' יחיא נ' המיסיה הדתית הרוסית (טרם פורסם, 11.7.2011), בפסקה 5 להחלטת השופט ע' פוגלמן]. זאת ועוד, לאחר עיון בבקשה שלפני סבורני כי המבקשים מנסים לבצע במסגרתה "מקצה שיפורים" – הן במישור העובדתי והן במישור המשפטי – ולהסיט את מוקד הדיון אל עבר המשיבה 3, אשר כלל לא נתבעה על ידם וצורפה להליכים במסגרת הודעת צד ג' שהגישו המשיבים. למותר לציין כי לא לכך נועדה בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". המבקשים הם שבחרו את "הנתיב המשפטי" שבו פסעו עד עתה, לרבות עילות התביעה וזהות הנתבעים, והם מנועים מלטעון אחרת בשלב כה מאוחר.
 
             לא למותר לציין כי עצם העובדה שבית משפט השלום ובית המשפט המחוזי הגיעו לאותה תוצאה מנימוקים שונים אינה מצדיקה כשלעצמה מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", והדברים ידועים ומושרשים היטב בפסיקתו של בית משפט זה [ראו, בין היתר: רע"א 2406/12 יסמן נ' שור (טרם פורסם, 27.9.2012); רע"א 9453/05 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אבנר אגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ (טרם פורסם, 30.11.2005); רע"א 2903/09 אברהם נ' ברקוביץ (טרם פורסם, 9.9.2009)]. הדברים נכונים גם בנוגע לקביעתו של בית משפט השלום לפיה רודה לא היה "הגורם היעיל" בנסיבות העניין, אשר בית המשפט המחוזי לכאורה הסתייג ממנה. מדובר ביישום פסיקותיו של בית משפט זה בעניין "הגורם היעיל" [ראו: ע"א 7247/97 יצחקוב נ' מרדכי אביב מפעלי בניה בע"מ, פ"ד נו(1) 842 (2001); ע"א 2144/91 מוסקוביץ נ' עיזבון המנוח ביר ז"ל, פ"ד מח(3) 116 (1994)], וכידוע אין בשאלות הנוגעות לאופן היישום של הלכה משפטית על נסיבות קונקרטיות כדי להצדיק כשלעצמן – בהיעדר שאלה משפטית כללית או עיוות דין – מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" [ראו, בין היתר: רע"א 6798/12 נ.ו.ח מהנדסים בע"מ נ' מבני תעשיה בע"מ (טרם פורסם, 17.10.2012)].
 
  1. בנסיבות אלה, איני מוצא לנכון לדון ולקבוע מסמרות במסגרת ההחלטה בבקשה שלפני בשאלה מהו היקף חובת הגילוי שחלה על מתווך במסגרת סעיף 8(א) לחוק המתווכים, שאלה אשר טרם התלבנה בפסיקה. שאלה זו הינה שאלה מעניינת וראויה, אולם איני סבור שהתיק שלפני – על נסיבותיו הייחודיות – הינו התיק המתאים לדון בה, וכידוע שיקול דעתו של בית המשפט בשאלת מתן רשות הערעור ב"גלגול שלישי" הינו רחב [ראו, בין היתר: בע"מ 4990/12 זילברסון נ' זילברסון (טרם פורסם, 13.11.2012) בשולי פסקה 8 להחלטת השופט נ' הנדל; בע"מ 4867/12 פלוני נ' פלונית (טרם פורסם, 8.11.2012) בפסקה 10 להחלטתי; בע"מ 7038/12 פלוני נ' פלוני (טרם פורסם, 16.10.2012) בפסקה י' להחלטת  השופט א' רובינשטיין].
 
  1. נוכח כל האמור לעיל, דין הבקשה להידחות. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים 2-1 בסך 10,000 ש"ח ובהוצאות המשיבה 3 בסך 5,000 ש"ח.
 
             ניתנה היום, ה' בכסלו תשע"ג (19.11.2012).
 
 
    ש ו פ ט
 
 
_________________________
חזרה ל פסיקה חינם