Hebrew  |  English  |  Russian  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



דף הבית >> רע"א 3275/17 נתנזי רוהנגיז ואח' נ' זילברשטיין ואח'
 
 
 
בבית המשפט העליון
 
 
רע"א  3275/17
 
 
לפני:   כבוד השופט נ' הנדל
 
 
המבקשים: 1. רוהנגייז רם נתנזי
  2. אהרן זילברשטיין
 
                                          
  נ  ג  ד
 
                                                                                                    
המשיבים: 1. מתניה זילברשטיין
  2. תקוה לנר
  3. עזבון המנוח לנר דוד איון ז"ל
 
                                          
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בע"א 10811-09-16
 
                                          
בשם המבקשים:                     עו"ד שי זהר
 
 
החלטה
 
 
           מונחת בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (ע"א 10811-09-16, כבוד השופטים מ' נד"ב, ב' טולקובסקי וא' פורג), שדחה מכוח תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקסד"א) את ערעור המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום בפתח תקווה (ת"א 4152-05-11, כבוד השופטת א' רוטקופף), שקיבל באופן חלקי את תביעת המבקשים וחייב את משיבים 2 ו-3 בתשלום פיצויים למבקשת 1 (להלן: המבקשת) בסכום של 682,306 ש"ח.
 
1.             העובדות תפורטנה להלן בתמצית. המבקשת חתמה – באמצעות מבקש 1 (להלן: המבקש) – על זכרון דברים עם משיבה 2 (להלן: המשיבה) לרכישת דירת המשיבה בסכום של 260,000 דולר. במעמד זה הועברו 5,000 דולר לידי המשיבה. בהמשך, נחתם חוזה בין הצדדים, כשאת המבקשת ייצג הפעם משיב 1 (להלן:המשיב), ששימש כמיופה כוחה באותה התקופה, וכן נרשמה הערת אזהרה על הדירה. סכום של 195,000 דולר הועברו למשיבה יום לאחר החתימה על החוזה, והוסכם כי היתרה – 60,000 דולר – תועבר למשיבה בשתי מנות: סך של 50,000 דולר יועבר למשיבה חודשיים לאחר החתימה על החוזה, ו-10,000 דולר יועברו במעמד מסירת החזקה. יתרה זו הופקדה בידי נאמן.
 
           בין המשיבה לאדם שלישי (להלן: אילן) התנהל באותה העת סכסוך כספי. בסמוך לאחר חתימת החוזה בין המבקשת למשיבה, אילן הגיש בקשה לעיקול זמני של 60,000 דולרים, שהם יתרת הסכום שהיה אמור להשתלם מן המבקשת למשיבה. העיקול אושר על ידי בית המשפט. זאת, על אף שהסכום האמור היה מצוי באותה העת בידי הנאמן. משהכספים לא הועברו לידי אילן, נפתח נגד המבקשת תיק הוצאה לפועל, שהחוב בו הלך ותפח, עד שהמבקשת שילמה את החוב בגובה של 761,383 ש"ח.
 
            המבקשת הגישה את התביעה מושא ענייננו במטרה לחייב את המשיבים לפצותה על הנזקים שנגרמו לה לנוכח כך ששילמה את סכום העיקול. התביעה הופנתה כלפי המשיב, ששימש כמיופה כוחה של המבקשת, בטענה כי התרשל כאשר לא הודיע לבית המשפט כי הסכום המעוקל הועבר מידי המבקשת. התביעה הופנתה גם כלפי יתר המשיבים, בטענה שהמבקשת נשאה בחובם כלפי אילן.
          
           בית משפט השלום דחה את התביעה נגד המשיב, בקובעו כי הוא היה נתון ללחץ פסול מצד המשיבה ובאי כוחה, באופן שמנע ממנו להודיע לבית המשפט כי סכום העיקול לא מצוי עוד בידי המבקשת. התביעה נגד יתר המשיבים התקבלה ונקבע כי הם אחראים לחוב שנצבר לחובת המבקשת. עם זאת, נמצא כי למבקשים אשם תורם בשיעור של 20%, בכך שלא פיקחו כראוי על הליך הרכישה. ערעור מטעם המבקשים נדחה, כאמור, לפי תקנה 460(ב) לתקסד"א. מכאן הבקשה שבפניי שעניינה דחיית התביעה נגד המשיב וקביעת אשם תורם למבקשים ביחס למשיבה.
 
2.        טענות המבקשים מכוונות כנגד קביעות עובדתיות של הערכאה המבררת, ולא מצאתי כל מקום להתערב בהן. זאת, הן מטעם כללי והן מסיבות הקשורות בקביעות שבהליך זה.
 
           ראשית, לטעם הכללי. בקשת רשות ערעור אינה מהווה הזדמנות נוספות לערער על פסיקותיה של הערכאה הדיונית במקרה ספציפי. עניינם של המבקשים נידון בפני שתי ערכאות, שבחנו את מכלול החומר בתיק ואת הטענות השונות שהועלו. בבואם לבקש רשות ערעור, על המבקשים לבסס קיומה של שאלה משפטית החורגת בהשלכותיה מעבר ליחסים הקונקרטיים בין הצדדים. המבקשים לא צלחו משוכה זו, ולא עלה בידיהם להראות כי המקרה הוא בעל חשיבות ציבורית או משפטית רחבה. ההיפך הוא הנכון – הבקשה ממוקדה כל כולה בד' אמות המקרה הספציפי, וזאת ברובד העובדתי. כבר מטעם זה השתכנעתי כי יש לדחות את הבקשה.
 
           אף לאחר בחינת התיק וההליך שהתנהל לגביו, בצורה נקודתית יותר, מסקנתי הינה כי דין הבקשה להידחות מאחר והיא ממוקדת בהכרעות העובדתיות של הערכאה המבררת – ולא השתכנעתי כי בהכרעות ערכאות דלמטה נפלה כל טעות. כך, לשם הדוגמא, קביעת בית משפט השלום כי על המשיב הופעל לחץ פסול בתקופת הזמנים הרלוונטית נשענת על ניתוח הראיות. הסתייגותם של המבקשים מקביעה זו אף היא נסובה סביב הממצאים העובדתיים שנקבעו. זוהי זירת המחלוקת. באופן דומה, החלטת הערכאה הדיונית להפחית את סכום הנזק שנגרם למבקשים בשיעור של 20% מבוססת על רצף של קביעות עובדתיות באשר למידת מעורבות המבקשים בהתפתחויות האוחרות לחתימה על החוזה.
 
           לבסוף, המבקשים עותרים נגד החלטת בית המשפט המחוזי לעשות שימוש בתקנה 460(ב) לתקסד"א בבואו לדחות את הערעור. בהקשר זה, המבקשים טוענים כי הטעות שנפלה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי טמונה בכך שהוא לא התערב בקביעות עובדתיות של הערכאה המבררת. בכך, למעשה, המבקשים עצמם מודים כי הם מבקשים את התערבות ערכאה זו בממצאים עובדתיים. אין זו הערכאה ואין זה המקרה להתערב בהכרעת ערכאות דלמטה.
 
           מסקנתי היא כי פסק דינה של הערכאה המבררת מנומק ומבוסס. לא מצאתי כל מקום להתערב בפסקי הדין של ערכאות קמא, לרבות בהחלטת בית המשפט המחוזי לדחות את הערעור מכוח תקנה 460(ב) לתקסד"א.
 
3.             דין הבקשה להידחות. בהיעדר תגובה, אין צו להוצאות.
 
           ניתנה היום, ‏כ"ו בתמוז התשע"ז (‏20.7.2017).
 
 
             ש ו פ ט
 
_________________________
פסיקה חינם
 
+ שלח משוב