Hebrew  |  English  |  Russian  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



דף הבית >> רע"א 303/13 מרדכי ברקן, עו"ד נגד אילון חברה לביטוח בע"מ ואח'
 

בבית המשפט העליון
 
 
רע"א 303/13
 
 
לפני: כבוד השופט י' דנציגר
 
 
המבקש: מרדכי ברקן, עו"ד
 
 
  נ ג ד
 
 
המשיבות: 1. אילון חברה לביטוח בע"מ
  2. קנוגה אינטרנשונל
 
 
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 12.12.2012 בע"א 40988-10-11 שניתן על ידי כבוד סגן הנשיאה השופט א' שילה, השופטת ו' פלאוט, השופטת ה' עובדיה
 

בשם המבקש: עו"ד דרור ארד-אילון

 
                                                                            החלטה
 

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (סגן הנשיאה השופט א' שילה, השופטת ו' פלאוט, השופטת ה' עובדיה) בע"א 40988-10-11 מיום 12.12.2012, בו התקבל ערעור כנגד פסק דינו של בית משפט השלום בכפר-סבא (השופטת מ' בן-ארי) בת"א 3437/07 מיום 17.7.2011.

רקע עובדתי והליכים קודמים

1. ביום 4.2.1997 התקשרו המבקש, עורך דין במקצועו, ורעייתו בהסכם לרכישת משק במושב כפר סירקין (להלן: הסכם הרכישה), מידיה של גב' מזאל שלומוביץ, שלימים נפטרה, באמצעות בנה ומיופה כוחה, מר חיים שלומוביץ (להלן בהתאמה: האם ו-שלומוביץ). באותו יום ערכו שלומוביץ והמבקש, בשמה של המשיבה 2, קנוגה, אינטרנשונל (להלן: קנוגה) הסכם נוסף, במסגרתו הלוותה קנוגה לשלומוביץ סכום של 50,000 דולר (להלן: ההלוואה). ביום 18.2.2002, דרש המבקש משלומוביץ במכתב התראה לפרוע את ההלוואה תוך 14 יום. שנתיים לאחר מכן, בשנת 2004, הגיש המבקש בשם קנוגה תביעה בסדר דין מקוצר נגד שלומוביץ, לו ניתנה רשות להתגונן בטענה שהסכם ההלוואה היה פיקטיבי משום שלטענתו המבקש וקנוגה חד הם וכספי ההלוואה היוו למעשה חלק מהתשלום עבור הסכם הרכישה שכן כספי ההלוואה הועברו לחשבונה של האם. ביום 4.1.2005 נדחתה התביעה שהגיש המבקש נגד שלומוביץ. אציין כבר כעת כי בהליך מושא הבקשה שלפני, קבע בית משפט השלום כי בעת ייצוגו את קנוגה בתביעה נגד שלומוביץ, היה מצוי המבקש בניגוד עניינים חמור.

2. ביום 6.2.2005 הגיש המבקש ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בשם קנוגה. במהלך הדיון בערעור הציע בית המשפט המחוזי כי יבוטל פסק הדין של בית משפט השלום ותידחה תביעתה של קנוגה. המבקש הסכים להצעה זו. לאור זאת, הגישה קנוגה תביעה בבית משפט השלום נגד המבקש בה ביקשה את החזר סכום ההלוואה, לרבות ריבית והוצאות, עקב רשלנותו המקצועית בניהול התביעה נגד שלומוביץ. טענתה העיקרית של קנוגה הייתה כי מרגע שהבין המבקש שטענת ההגנה היחידה של שלומוביץ מערבת אותו באופן אישי, היה עליו להתפטר מייצוג בשל ניגוד עניינים שהיה מצוי בו. המבקש לא חלק על רשלנותו ושלח הודעת צד ג' נגד המשיבה 1, אילון חברה לביטוח בע"מ (להלן: אילון), ממנה רכש פוליסת ביטוח אחריות מקצועית. אילון התגוננה בטענה שהסכם ההלוואה היה פיקטיבי וכי המבקש וקנוגה פעלו בקנוניה. לחלופין, טענה אילון כי גם אם ההלוואה אינה פיקטיבית הרי שהמבקש פעל בניגוד עניינים לאורו יש להחיל את החריג המעוגן בסעיף 7.2 לפוליסה הקובע כי "הפוליסה לא תשפה את המבוטח בעניינים אלה: ... כל מעשה או מחדל של מעילה, מעילה באמון, מרמה, פשע, או מעשה זדון של המבוטח...".

פסק דינו של בית משפט השלום

3. בפסק דינו קיבל בית משפט השלום את תביעתה של קנוגה וכן את הודעת צד ג'. בית המשפט קבע כי ההלוואה שנתנה קנוגה לשלומוביץ הייתה אותנטית וכי לא התקיימה כל מרמה או קנוניה. בית המשפט הוסיף גם כי טענה בדבר מרמה מצריכה הבאת ראיות כבדות משקל. לעניין ניגוד העניינים, קבע בית המשפט כי המבקש אכן היה מצוי בניגוד עניינים חמור כשייצג את קנוגה נגד שלומוביץ. ואולם, המבקש פעל ברשלנות ולא בזדון, ועל-כן אין תחולה לחריג שקבוע בסעיף 7.2 לפוליסה. להבחנה זו מצא בית המשפט עיגון בפסק דינו של בית משפט זה בע"א 2016/00 רוזנצוויט נ' רוזנבליט, פ"ד נו(4) 511 (2002) (להלן: עניין רוזנצוויט). לכן, קבע בית המשפט כי הפוליסה מכסה מצב של ניגוד עניינים כל עוד לא נגרם במכוון. על פסק דינו של בית משפט השלום הגישה אילון ערעור לבית המשפט המחוזי.
ההליכים לפני בית המשפט המחוזי ופסק דינו

4. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור. בית המשפט המחוזי פסק כי אף לאור העובדות שהובאו לפני הערכאה הדיונית לא ניתן היה לקבוע שלמבקש לא צמחה כל תועלת מניגוד העניינים או כי לא היה מודע למצב זה וחתר אליו במכוון. בית המשפט המחוזי פסק כי המבקש היה מודע לניגוד העניינים בו היה מצוי וכי התנהגותו עלתה כדי מעילה באמונה של קנוגה, ובמיוחד כאשר בחר המבקש לייצג את קנוגה גם בערעור. נוסף על כך, קבע בית המשפט המחוזי כי כאשר החליט המבקש לזנוח את ערעורה של קנוגה תוך ביטול פסק הדין דינו של בית משפט השלום בו נקבעו קביעות המכתימות את שמו, וזאת מבלי להיוועץ עמה, שימר המבקש את שמו הטוב והמוניטין שלו על חשבון מרשתו. בית המשפט המחוזי הוסיף כי גם הרווח שצמח למבקש מייצוגה של קנוגה בהליך בבית משפט השלום הוא בבחינת תועלת אישית שצמחה לו במודע ממצב ניגוד העניינים, תוך עצימת עיניים מתמשכת. בית המשפט קבע כי בשל כל אלה, המבקש לא פעל במצב נפשי של רשלנות גרידא, אלא פעל במודעות ועצימת עיניים תוך שהוא חפץ לכל הפחות בדחיית ערעורה של קנוגה בבית המשפט המחוזי ובכך התקיימה התשתית הנדרשת לאמות המידה שנקבעו בעניין רוזנצוויט.

תמצית נימוקי הבקשה

5. לטענת המבקש, בקשתו מעוררת מספר שאלות משפטיות כלליות שטרם הובהרו די צורכן במסגרת פסיקתו של בית משפט זה, ובראשן האם ניגוד עניינים בין עורך דין ללקוחו מגבש כשלעצמו סייג לביטוח אחריות מקצועית? המבקש סבור כי שאלה זו והשאלות הנובעות ממנה טעונות הכרעה של בית משפט זה לנוכח השלכותיהן על דיני האחריות המקצועית של עורכי דין וכלל בעלי המקצועות החופשיים. המבקש אף טוען לגופו של עניין אך לא ראיתי מקום להידרש לטענותיו בהקשר זה נוכח התוצאה אליה הגעתי בסוגיית מתן הרשות לערער.

דיון והכרעה
6. לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, אף מבלי להידרש לתשובתה של אילון.

7. אינני סבור כי הבקשה עומדת באמות המידה שנקבעו בפסיקתו של בית משפט זה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", שהינם, כידוע לכל, קיומה של שאלה משפטית כללית החורגת מדלת אמותיהם של הצדדים לסכסוך, או קיומן של נסיבות המחייבות התערבות שיפוטית לשם מניעת עיוות דין שאין להשלים עימו [ראו והשוו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 633-632 (מהדורה עשירית, 2009)]. במקרה דנן יישם בית המשפט המחוזי על עובדות המקרה הלכה קיימת (עניין רוזנצוויט), ומצא כי המבקש פעל במצב נפשי החורג מרשלנות גרידא בהיותו בניגוד עניינים מול קנוגה, וכי עצם עיניו תוך שהיה מודע למעילה באמונה של קנוגה לטובת שימור שמו הטוב והשאת רווחיו הפרטיים. בית המשפט המחוזי נימק כיצד הגיע למסקנתו זו תוך שהתבסס על ממצאי הערכאה הראשונה וללא סטייה מהם. בהגיעו לתוצאה זו לקח בית המשפט המחוזי בחשבון את המבחנים שנקבעו בעניין רוזנצוויט. בנסיבות אלה, נראה כי הבקשה הנוכחית נטועה בנסיבותיו הפרטניות של המקרה, ואיני מוצא כי ייגרם כל עיוות דין בדחייתה.

זאת ועוד, המחלוקת בין שתי הערכאות הקודמות אין בה כשלעצמה כדי להצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" [ראו, למשל: רע"א 4520/04 א' ק' נ' ש' ק' (25.5.2005), פסקה 7 להחלטתה של השופטת א' פרוקצ'יה].

8. סיכומו של דבר: הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ב באדר תשע"ג (5.3.2013).

 
    ש ו פ ט
 

_________________________
חזרה ל פסיקה חינם