Hebrew  |  English  |  Russian  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



דף הבית >> רע"א 2676/13 דוד ישי ואח' נגד דני שלום ואח'
 
 
בבית המשפט העליון
 
 
                                                                                                                                                   רע"א  2676/13
 
 
לפני:   כבוד השופט י' דנציגר
 
 
המבקשים: 1. דוד ישי
  2. נילי ישי
 
                                          
  נ  ג  ד
 
                                                                                                    
המשיבים: 1. דני שלום
המשיבים הפורמאליים 2-9: 2. רגב מיכאלה
  3. רגב יוסף
  4. אוסדון שושנה
  5. אוסדון שמעון
  6. תדמור דינה
  7. תדמור אלכסנדר
  8. שלום נעים
  9. שלום תמר
המשיבים 10-15: 10. ביסרואר ברונו
  11. ביסרואר פביאו
  12. כהן רפאל
  13. כהן ציפורה
  14. מלכיאור קים
  15. מלכיאור ששון אילנית
 
                                          
 
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 10.03.2013 בת" א 8173-08-12 שניתנה על ידי כבוד השופטת נ' בן אור
 
                                          
בשם המבקשים:                     עו"ד מרים סרגוסי
בשם המשיב 1:                      עו"ד דורון לנגה; עו"ד יונתן סבג
בשם המשיבים הפורמליים:     בעצמם
בשם המשיבים 10-15:            עו"ד יהודה שנייויס
 
 
                                                                                                            החלטה
 
 
לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת נ' בן אור) בת"א 8173-08-12 מיום 10.3.2013, במסגרתה קיבל בית המשפט את בקשת המשיב למינוי כונס נכסים זמני.
הרקע לבקשה והחלטת בית המשפט המחוזי
 
1.       בין המבקש 1, דוד ישי (להלן: ישי) והמשיב, דני שלום (להלן: שלום), התקיימה שותפות אשר במסגרתה התקשרו בהסכם מיום 23.9.2008 עם המשיבים 15-10 ועם המשיבים הפורמאליים (להלן בהתאמה: קבוצה א' ו-קבוצה ב', וביחד: הדיירים), אשר הינם דיירי הבניין ברחוב עין גדי 17 בירושלים, לצורך ביצוע עבודות חיזוק, שיפוץ והרחבה לבניין במסגרת תמ"א 38 (להלן: ההסכם). בין ישי לשלום התגלע סכסוך אשר הביא לחוסר שיתוף פעולה ביניהם ולהשבתת עבודת הבנייה על פי ההסכם. ישי הגיש תביעה נגד שלום והדיירים במסגרת הליך בוררות שביקש לפתוח על פי תניית הבוררות שנכללה בהסכם שעניינה חלוקת הזכויות הראויה בינו לבין שלום במסגרת ההסכם. הדיירים הגישו תביעה שכנגד שנגעה גם היא לעניין חלוקת הזכויות בין שלום לבין ישי. בעקבות כך, הגישו הדיירים לבית המשפט המחוזי בקשה לצו מניעה שיאסור על שלום וישי לבצע עסקאות בדירות שעתידות להיבנות על פי ההסכם עד שאלה ייבנו, ובהסכמת הצדדים ניתנה לבקשה זו תוקף של החלטה במסגרת ת"א (מחוזי י-ם) 324/12 (הנשיאה מ' ארד) מיום 27.8.2012 (להלן: הבקשה לצו מניעה). שלום מצידו הגיש לבית המשפט המחוזי תביעה לפירוק שיתוף נגד ישי והמבקשת 2, נילי ישי, במסגרתה ביקש למנות כונס נכסים על זכויות הצדדים בפרויקט ואילו ישי והמבקשת 2 הגישו תביעה שכנגד (להלן: התביעה העיקרית). במקביל, הגיש שלום לבית המשפט בקשה לצו מניעה שיורה לישי ולדיירים לחדול מהליכי הבוררות עד לבירור התביעה העיקרית, ובית המשפט נעתר לבקשתו בהחלטה במסגרת ה"פ (מחוזי י-ם) 340/12 (הנשיאה מ' ארד) מיום 30.8.2012 (להלן: הבקשה להפסקת הבוררות). בנוסף, הגיש שלום לבית המשפט בקשה למינוי כונס נכסים זמני על זכויות הצדדים בפרויקט. במסגרת החלטה מיום 19.11.2012 נדחתה בקשה זו מן הטעם שהסעד הזמני שהתבקש היה זהה לסעד העיקרי המבוקש בתביעה ומן הטעם שלא נשמעה עמדת הדיירים באשר להשלכות מינוי כונס נכסים.
 
2.       בעקבות קדם משפט שהתקיים ביום 14.2.2013, בו נכחו גם הדיירים, במסגרתו המליץ בית המשפט לצדדים להגיע להסכמה בדבר מינוי כונס נכסים, הגיש שלום בקשה נוספת למינוי כונס נכסים זמני ובה ציין כי הוא חוזר בו מן הסעד העיקרי לכינוס נכסים קבוע. שלום טען במסגרת הבקשה כי לנוכח העובדה שהדיירים צורפו להליך ניתן לשוב ולשקול אותה כדי להביא להשלמת ביצוע ההסכם. עוד הוסיף שלום כי לאור העובדה שישי מתכחש להבטחתו לשתף עימו פעולה לצורך השלמת הפרויקט ולאור העובדה שאף אחד מהשניים אינו יכול לקיים את ההסכם לבדו, אין מנוס ממינוי כונס נכסים זמני שיפעל להשלמת הבנייה תוך מימוש זכויותיהם של השניים לפי ההסכם. ישי והמבקשת 2 טענו כי בית המשפט המחוזי החליט במסגרת הבקשה לצו מניעה לתת תוקף להסכמת הצדדים לפיה לא תעשה עסקת מכירה של הזכויות העתידיות לבניית דירות נוספות בבניין עד להשלמת הבנייה, ולכן לא ניתן לתת את הסעד הזמני שמבקש שלום לפיו יוסמך כונס נכסים למכור את אותן זכויות עתידיות. הדיירים הגיבו גם הם לבקשה. קבוצה א' סברה כי מינוי כונס נכסים זמני הוא רצוי שכן ברצונם של הדיירים להשלים את הבנייה, ואף הסכימה לאחת מחלופות הכינוס שהציע שלום לפיה הדיירים יקבעו את זהות הכונס. לעומתה, קבוצה ב' התנגדה לבקשה וטענה כי מינוי כונס נכסים זמני ימנע מהם את הסעד של ביטול ההסכם בהליך בוררות. קבוצה ב' נסמכה על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 30.8.2012 במסגרת הבקשה להפסקת הבוררות לפיה, עד להשלמת הבנייה, הזכויות בשלוש הדירות העתידיות שייבנו על פי ההסכם שייכות לדיירים ולכן לא ניתן למנות עליהן כונס ללא הסכמתם.
 
3.       בית המשפט המחוזי (השופטת נ' בן אור) קיבל את בקשתו השנייה של שלום לכינוס נכסים זמני של זכויותיו וזכויות ישי לפי ההסכם. בית המשפט נימק החלטה זו בכך שחל שינוי נסיבות שמצדיק סטייה מהחלטתו הקודמת, שכן שלום חזר בו מהסעד העיקרי של כינוס נכסים קבוע וכמו כן הדיירים צורפו להליך כדי להביע את עמדתם בעניין. בית המשפט ציין כי ככל שתמונת המצב הולכת ומתבררת נראה כי לא ניתן יהיה לסיים את הבנייה על פי ההסכם מבלי שימונה כונס נכסים וכי התנגדות קבוצה ב' למינוי "תמוהה" שכן אין בו כדי לפגוע בזכות מזכויות הדיירים. בית המשפט קבע כי ככל שישי, שלום והדיירים יגיעו להסכמה באשר לחלופה המתאימה לצורך מינוי כונס נכסים זמני הרי שיורה על קיום חלופה זו; אחרת, ימונה כונס נכסים זמני לפי שיקול דעתו של בית המשפט.
 
          מכאן בקשת רשות הערעור.
 
תמצית נימוקי הבקשה
 
4.       ישי והמבקשת 2 (להלן ביחד: המבקשים) – באמצעות באת כוחם, עו"ד מרים סרגוסי – טוענים כי שגה בית המשפט כשהחליט למנות כונס נכסים זמני על זכויותיהם וזכויות שלום מכוח ההסכם. לטענתם, החלטת בית המשפט ניתנה בחוסר סמכות שכן היא סותרת את הסכמת הצדדים במסגרת הבקשה לצו מניעה המהווה מעשה בית דין בין הצדדים משקיבלה תוקף של החלטה על ידי בית המשפט המחוזי ולא בוטלה.  עוד טוענים המבקשים כי החלטת בית המשפט ניתנה בחוסר סמכות גם בשל העובדה שהיא ניתנה מבלי שארע כל שינוי נסיבות לאחר החלטתו הראשונה ולכן בית המשפט שימש מעין ערכאת ערעור על החלטתו. לטענתם, אין בעובדה ששלום הודיע לבית המשפט כי בכוונתו לוותר על הסעד העיקרי של כינוס נכסים כדי להפוך את הסעד שניתן לסעד זמני במהותו ובעובדה שבית המשפט צירף להליך את הדיירים ללא הסכמתם כדי להקים את שינוי הנסיבות שהיה יכול להצדיק את שינוי החלטתו הראשונה של בית המשפט. המבקשים מדגישים כי בהחלטתו הראשונה, ציין בית המשפט כי הסעד של כינוס נכסים זמני אותו ביקש שלום אינו זמני מטיבו, וכי לא ניתן להעניק אותו בטרם הוכרעה התביעה. לטענתם, שני תנאים אלו לא התקיימו גם כשהוגשה הבקשה בשנית. המבקשים טוענים כי לפי פסיקת בית משפט זה סעד של כינוס נכסים זמני נועד לשמור על הקיים עד לבירור התביעה, ולכן הסעד שנתן בית המשפט בהחלטתו, המאפשר לכונס הנכסים לפעול בזכויות הצדדים, אינו עונה להגדרה זו ולא היה מקום לתיתו, שכן משמעות הדבר היא קבלת תביעתו של שלום ודחיית התביעה שכנגד שהגישו הם עוד מבלי שהוכרעה המחלוקת. המבקשים מוסיפים גם כי שגה בית המשפט כשהתעלם מעמדת קבוצה ב', המהווה את רוב בעלי הדירות בבניין, המתנגדת למינוי כונס הנכסים, וזאת בשים לב לכך שסמכות כונס הנכסים לפי ההחלטה מאפשרת לו להשפיע על זכויות הדיירים. עוד טוענים המבקשים כי הסעד הזמני שניתן מכריע בעניינים הנובעים מההסכם וכפופים לתניית הבוררות המופיעה בו, ולכן לבית המשפט לא הייתה סמכות לדון בו. לטענתם, בין הצדדים מתנהל הליך בוררות הנוגע לתנאי ההסכם ולכן אין מקום להכריע בעניינים אלו במסגרת ההליך דנא. לבסוף, טוענים המבקשים כי גם משיקולי יושר לא היה מקום לתת סעד של כינוס נכסים זמני, שכן שלום הוא "מפר הסכמים" ובמצב דברים זה אין זה צודק לתת סעד שיפגע מהותית בזכויותיהם מבלי להכריע בטענות הצדדים לגופן.
 
תמצית תשובת שלום
 
5.       שלום – באמצעות באי כוחו, עו"ד דורון לנגה ועו"ד יהונתן סבאג – טוען כי אין כל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי. לטענתו, מינוי כונס נכסים זמני אינו מנוגד להחלטה במסגרת הבקשה לצו מניעה, שכן ההליך העיקרי במסגרתו ניתנה החלטה זו נמחק ומשכך ההחלטה בטלה ומבוטלת. כך, טוען שלום כי בית המשפט היה מוסמך לשנות מהחלטתו, שכן מדובר בהחלטת ביניים שאינה יוצרת מעשה בית דין, וכך במיוחד לאור שינוי הנסיבות שהתרחש – צירוף דיירי הבניין להליך, מחיקת הסעד העיקרי של כינוס נכסים קבוע וחלוף הזמן שבמהלכו הפרויקט נותר "תקוע". שלום טוען כי כינוס הנכסים הזמני אכן נדרש לצורך שמירה על הקיים ולצורך הבטחת ההכרעה בתובענות התלויות ועומדות, שכן ככל שלא תושלם הבנייה על פי ההסכם המבקשים והוא לא יהיו זכאים לתמורה החוזית ובכך תרד לטמיון ההשקעה שהשקיעו בפרויקט עד כה. שלום מוסיף כי אין ממש בטענה לפיה הוא הפר התחייבויות כלפי המבקשים, שכן מדובר היה בהתחייבויות שהיו מותנות בפעולות של המבקשים אותן לא ביצעו וכי במועד מתן ההתחייבויות לא היה מודע לנזקים שגרמו המבקשים בהתנהגותם. לטענתו, מערכת העובדות שמכוחה קמה ההתחייבות הנטענת הובאה לפני בית המשפט אשר מצא כי לא ניתן לאכוף אותה. שלום מדגיש גם כי קבוצה א' תמכה לפני בית המשפט בבקשה למנות כונס נכסים זמני, וכי בית המשפט דחה את עמדת קבוצה ב' וקבע כי מינוי כאמור כלל לא יפגע בזכויותיהם. עוד מוסיף שלום כי מאחר שקבוצה ב' ביקשה להימחק מההליך העיקרי, הרי שאין עוד לתת משקל לאי הסכמתם למינוי כונס נכסים. לבסוף, טוען שלום כי בניגוד לטענת המבקשים לא מתקיים כל הליך בוררות בין הדיירים לביניהם שכן הבורר אליו הגישו קבוצה ב' בקשה לפתיחת הליך לפי ההסכם פנה לבית המשפט באבעיה בשאלה האם ניתן לדון בהליך כאומר לבקשת חלק מהדיירים בלבד, ומכל מקום שלום הבהיר לבורר שאינו מוכן לקחת חלק בהליך לפניו בשל קשרי החברות הקרובים שלו עם המבקשים ועם דייר מקבוצה ב'. מכל מקום, טוען שלום כי לא הוגשה בקשה לעיכוב הליכים לפני בית המשפט ולכן קיומו של הליך בוררות אינו משפיע על ענייננו.
 
תמצית תשובות הדיירים
 
6.       קבוצה א' – באמצעות בא כוחה, עו"ד יהודה שנייויס – סומכת ידיה על טענות שלום וחוזרת על העמדה שהביעה לפני בית המשפט המחוזי לפיה יש מקום למנות כונס נכסים זמני בשל העובדה שהבנייה על פי ההסכם אינה מתקדמת ובשל הנזקים הנגרמים לה בשל השיהוי הרב בהשלמת הפרויקט. בשל חוסר יכולתם של המבקשים ושל שלום להשלים את הבנייה, יחדיו או כל אחד בנפרד, טוענת קבוצה א' כי יש להותיר את ההחלטה למנות כונס נכסים זמני על זכויותיהם של שלום ושל המבקשים על כנה.
 
7.       לאחר שהוגשו תשובות שלום וקבוצה א',  נעתרתי לבקשת קבוצה ב' להשמיע את דברה אף שהיא נמחקה מההליך לפני בית המשפט המחוזי. קבוצה ב' סומכת את ידיה על מרבית טענות המבקשים וחוזרת על עמדתה לפני בית המשפט לפיה כינוס נכסים זמני על זכויות המבקשים ושלום עלול לפגוע בזכויותיה ולהפקיע ממנה את הזכות לבטל את ההסכם עימם ולהתקשר עם קבלנים אחרים לצורך השלמת הפרויקט. לטענתה, הקבוצה אינה צד למחלוקת בין שלום לבין המבקשים ולא התבקש כל סעד כנגדה במסגרת ההליך דנא, ולכן, גם אם ימונה כונס נכסים הרי שהוא אינו יכול לפעול בזכויות שאינן שייכות לשלום ולמבקשים. קבוצה ב' מדגישה כי בהחלטת בית המשפט המחוזי במסגרת הבקשה להפסקת הבוררות נקבע כי אין מחלוקת שהזכויות בדירות העתידיות שייכות לדיירים עד להשלמת הבנייה, ולכן לא יכולה להיות לכונס הנכסים סמכות לבצע פעולות בזכויות אלה אלא על פי ההסכם. קבוצה ב' מציינת כי הגישה תביעה לביטול ההסכם בהתאם לתניית הבוררות הכלולה בו וכי ההליך עודנו תלוי ועומד, ולכן אין מקום להכריע בעניינים הנוגעים להסכם בין הצדדים במסגרת התובענה לפירוק השיתוף בין שלום לבין המבקשים.
 
דיון והכרעה
 
7.       לאחר שקראתי את הבקשה ואת תגובות המשיבים על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה, לדון בה כבערעור ולקבל את הערעור בחלקו.
 
8.       כידוע, סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט) קובע כי רשות ערעור על "החלטה אחרת" של בית משפט מחוזי:
 
"תינתן אם שוכנע בית המשפט כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה".
 
 
הרציונאל העומד בבסיס כלל זה הוא כי המועד להשיג על החלטות שונות של הערכאה הדיונית הוא בתום הדיון בתובענה כולה, וזאת במקרים בהם אין להחלטה השפעה מכרעת על זכויות הצדדים או על אופן ניהול הדיון. כל זאת, בכפוף לכך כי ככל שיתברר בסופו של הדיון שאכן התקיימו הליכים מיותרים או כי נגרם כתוצאה מההחלטות נזק שאינו בלתי הפיך ניתן יהיה לפצות על כך את הצד הנפגע באמצעות פסיקת הוצאות או מתן כל סעד מתאים אחר [ראו: רע"א 8946/12 חברת נמל חיפה בע"מ נ' בתי זיקוק לנפט בע"מ (21.3.2013), פסקה 6; רע"א 1481/13 גבעון נ' לוי (3.4.2013), פסקה 6. ראו גם: חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 201-200 (מהדורה שלישית, 2012) (להלן: בן-נון וחבקין)]. עוד נקבע כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית הנוגעות לסעדים זמניים, להוציא מקרים חריגים בלבד [ראו לאחרונה: רע"א 5711/12 נ. מצה בע"מ נ' דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ (25.2.2013), פסקה 10 והאסמכתאות הנזכרות שם]. עם זאת, כאשר מדובר בסעד זמני אשר עשויה להיות לו השלכה המשפיעה על זכויות הצדדים, וייתכן שאף על זכויות צדדים שלישיים, באופן המשנה את המצב הקיים, יהיה מקום להקדים את הבחינה הערעורית כדי למנוע נזק בלתי הפיך [ראו: בן נון וחבקין, בעמ' 206]. כך, במקרים בהן ניתן סעד של כינוס נכסים זמני יש מקום לבחון האם כינוס הנכסים כפי שהוגדר על ידי הערכאה הדיונית עשוי להביא לשינוי בלתי הפיך במצב זכויות הצדדים באופן שמצדיק בחינה ערעורית מיידית.
 
9.       במקרה דנא, לאור קיומם של צדדים שלישיים העלולים להיפגע ממינוי כונס נכסים זמני על זכויותיהם של הצדדים להליך, מצאתי כי יש לבחון בקפידה את החלטת בית המשפט המחוזי מבלי להמתין לערעור על פסק הדין בהליך עם סיומו. כידוע, סעיף 387ב(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) מסמיך את בית המשפט למנות כונס נכסים זמני בטרם מתן פסק דין בתובענה:
 
"בית המשפט רשאי בצו, בכפוף להוראות סימן א', למנות כונס נכסים זמני (להלן — כונס) על נכסים מסוימים של המשיב שברשותו או ברשות מחזיק, אם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש ממשי לפגיעה ניכרת בערכם של הנכסים או לכך שהמשיב או אדם אחר מטעמו עומד להעלים את הנכסים או להשמידם או כי הנכסים הופקו תוך ביצוע המעשה או המחדל נושא התובענה או שימשו לביצועו, וכי אי מתן הצו יכביד באופן ממשי על ביצוע פסק הדין" (ההדגשה הוספה – י. ד.).
 
 
          אכן, כבר נקבע בבית משפט זה כי סעד של כינוס נכסים זמני הוא "חמור במיוחד", שכן הוא מאפשר פגיעה בקניינו של הנתבע עוד בטרם התבררו הזכויות ובטרם הוכרע ההליך, וכי על בית משפט השוקל לתת סעד כאמור לנקוט משנה זהירות [ראו: רע"א 11356/05 דף רץ שירותי הדפסה בע"מ נ' דן אנד ברדסטריט (ישראל) בע"מ (10.4.2007), פסקה 10; רע"א 1608/13 קרויז נ' אמיתי (8.4.2013), פסקה 29 (להלן: עניין קרויז). ראו גם: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 614-613 (מהדורה עשירית, 2009)]. עוד נקבע, כי מטרתו העיקרית של המינוי היא לשמור על נכסים קיימים כדי להבטיח הנאה מהם או למנוע את השמדתם [ראו למשל: עניין קרויז, בפסקה 28]. ואולם אין בכל אלו כדי לשלול את סמכותו של בית המשפט לתת סעד זמני כאמור במקרים המתאימים.
 
10.     בנסיבות העניין שלפני, השתכנעתי כי צדק בית המשפט המחוזי כשהורה על מינוי כונס נכסים זמני על זכויותיהם של המבקשים ושל שלום על פי ההסכם. על אף שעל פניו נראה כי הפעלת זכויות המבקשים ושלום על פי ההסכם מחייבת פעולה שתשנה את המצב הקיים, בניגוד לשמירה עליו, נראה כי מצב בו אין כל שיתוף פעולה בין השניים אכן עלול להוביל להפרת התחייבויותיהם כלפי הדיירים על פי ההסכם ולנזקים שיפגעו באופן ניכר בשווי נכסי השותפות – הזכויות על פי ההסכם. על כן, מדובר למעשה בסעד שמטרתו שמירה על נכסי השותפות הקיימים וזאת לצורך הבטחת ביצוע פסק הדין הסופי בהליך פירוק השיתוף שבין הצדדים לכשינתן.
 
11.     אשר לטענת המבקשים וקבוצה ב' לפיה כינוס הנכסים הזמני עלול להשפיע על זכויות צדדים שלישיים ולכן לא היה מקום לתיתו, דעתי היא כי אין בה ממש ככל שהיא נוגעת לזכויותיהם של המבקשים ושלום על פי ההסכם. במסגרת ההליך דנא לא מופנה כל סעד עיקרי כלפי הדיירים ולכן אין מניעה להורות על כינוס נכסים זמני החל על מערכת היחסים שבין המבקשים לבין שלום בלבד ללא כל קשר או השפעה על זכויות הדיירים [ראו: רע"א 1812/10 עו"ד איתן גבאי נ' קפלן (30.12.2010), פסקה 11]. בית המשפט אף פעל במצוות תקנה 387ט(ג) לתקנות וביקש את תגובת הדיירים בשל החשש שמא זכויותיהם עלולות להיפגע בעקבות מתן הסעד הזמני. משלא השתכנע בית המשפט כי זכויות לגביהן מתבקש כינוס הנכסים שייכות לצד שלישי כלשהו, הרי שהיה רשאי להעניק סעד זה. בשים לב לדברים אלו, אדגיש כי דעתי היא שאין ממש בטענת המבקשים לפיה לא חל שינוי נסיבות שהצדיק היענות לבקשה השנייה שהגיש שלום, שכן צירופם של הדיירים להליך היווה שינוי נסיבות משמעותי כאמור. גם מחיקת הסעד העיקרי של כינוס נכסים היווה שינוי נסיבות שיכול להצדיק את שינוי ההחלטה הראשונה של בית המשפט, שכן כעת הסעד העיקרי בתביעה ובתביעה שכנגד לפירוק השיתוף נוגע אך לחלוקת הזכויות בין שלום ובין המבקשים אך אינו נוגע לביצוע פעולות בהן ולכן הסעד הזמני שניתן אינו מעניק למי מהצדדים את הסעד העיקרי בתביעה.
 
12.     ואולם, על אף האמור לעיל דעתי היא כי לא היה מקום להורות על כינוס נכסים זמני של זכויות הדיירים על פי ההסכם. במסגרת הבקשה השנייה לכינוס נכסים זמני ביקש שלום מבית המשפט המחוזי "למנות כונס נכסים זמני על כל זכויות הצדדים בהליך כאן". הצדדים להליך כפי שפורטו על גבי הבקשה הם שלום, המבקשים והדיירים. בהתאם לכך, החלטת בית המשפט הסתיימה בהוראה זו:
 
"במסגרת ההודעה לבית המשפט יגיעו ב"כ המבקש [שלום – י. ד.] ומשיבים 1 ו-2 [המבקשים – י. ד.] אם הם מוכנים לקבל את ההצעה לפיה יפקיד כל אחד מן הצדדים 500,000 ש"ח (כהצעה המפורטת בחלופה ג'). היה ויבחרו בחלופה זו, לא אסמיך את הכונס, במסגרת סמכויותיו, למכור אלו מן היחידות המעותדות. אם לא יגיעו הצדדים לידי הסכמה כאמור, אסמיך את הכונס שימונה על ידי על פי כל החלופה, למכור אלו מן היחידות הללו על מנת לסיים את הבנייה בפרויקט" (ההדגשה הוספה – י. ד.).
 
 
          כפי שתואר לעיל, הצדדים חלוקים בשאלה למי נתונות הזכויות באותן דירות עתידיות שאמורות להיבנות על פי ההסכם. כך, בית המשפט המחוזי במסגרת הבקשה להפסקת הבוררות ציין כי "... אין חולק כי הם [הדיירים – י. ד.] בעלי הזכויות בשלושת הדירות עד להשלמת הבניה וקיום ההסכם כלפיהם" (פסקה 16 להחלטתו).  מבלי להכריע בשאלה האם קביעה זו מהווה השתק פלוגתא בין הצדדים, אין ספק כי שאלת הבעלות בזכויות על פי ההסכם טעונה בירור במסגרת הליך מתאים, בין אם בהליך בוררות המתקיים בין הצדדים כטענת קבוצה ב' ובין אם בדרך אחרת. ככל שהזכויות בדירות העתידיות שייכות, כולן או חלקן, לדיירים ולא לשלום ולמבקשים, הרי שלא מתקיימים התנאים הנדרשים על פי תקנה 387ב(א) לתקנות לצורך מינוי כונס נכסים זמני, ומתן סעד כאמור יוביל לשינוי במצב הזכויות הקיים ולא לשמירה עליו, וזאת מבלי שההליך העיקרי עתיד להכריע במחלוקת בין הצדדים. לכן, בהתאם לקביעתי לפיה היה מקום לתת סעד של כינוס נכסים זמני רק במסגרת מערכת היחסים שבין המבקשים לבין שלום, הרי שהכונס שימונה יוכל לבצע פעולות רק בזכויות אשר אין מחלוקת שנמצאות בבעלותם, ככל שיש כאלה.
 
13.     יוצא מכך, כי לכשימונה כונס נכסים זמני על זכויותיהם של שלום ושל המבקשים, ייכנס הוא בנעליהם לצורך ביצוע פעולות על פי ההסכם, והדיירים יוכלו לברר טענותיהם ביחס להסכם בהליך המתאים מולו.
 
14.     לאור כל האמור לעיל, הערעור מתקבל בחלקו במובן זה שכונס הנכסים הזמני שימונה לא יוסמך על ידי בית המשפט המחוזי לבצע פעולות בזכויות השייכות לדיירים על פי החוזה. בנסיבות העניין, אינני עושה צו להוצאות.
 
          ניתנה היום, ה' בתשרי תשע"ד (9.9.2013).
 
 
    ש ו פ ט
 
_________________________
חזרה לפסיקה חינם
 
 
+ שלח משוב