Hebrew  |  English  |  Russian  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



דף הבית >> רע"א 2502/13 - א' האחים שגראוי ייזום ובנייה בע"מ נגד גינדי החזקות דירות יוקרה בע"מ ואח'
 
 
בבית המשפט העליון
 
 
רע"א  2502/13 - א'
 
 
לפני:   כבוד השופט י' דנציגר
 
 
המבקשת: האחים שגראוי ייזום ובנייה בע"מ
 
                                          
  נ  ג  ד
 
                                                                                                    
המשיבים: 1. גינדי החזקות דירות יוקרה בע"מ
  2. גרנד גינדי במושבה בע"מ
  3. כלל חברה לביטוח
 
                                          
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 8.4.2013 בהפ"ב 19107-03-;3 שניתנה על ידי כבוד השופטת ש' אלמגור ובקשה לעיכוב ביצוע
 
                                          
בשם המבקשת:                      עו"ד פז רימר
 
                                                                                החלטה
 
 
           לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ש' אלמגור) בהפ"ב 19107-03-13, מיום 8.4.2013, במסגרתה נדחתה בקשה למתן צו מניעה זמני אשר יאסור על המשיבות 2-1 (להלן: המשיבות) לחלט או לממש ערבות בנקאית עד להכרעה בתובענה שהגישה נגדן המבקשת. בד בבד עם בקשת רשות הערעור הוגשה גם בקשה למתן צו לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי.
 
תמצית העובדות וההליכים הקודמים
 
1.        המבקשת, חברה קבלנית, התקשרה עם המשיבות, יזמיות נדל"ן, בחוזים לביצוע עבודות בשני פרויקטים למגורים בעיר פתח תקווה (להלן: חוזי הביצוע ו-הפרויקטים בהתאמה). לימים, נתגלע בין הצדדים סכסוך בנוגע לליקויים שכנטען נפלו בעבודות הבניה שביצעה המבקשת. ביום 16.2.2012 חתמו המבקשת ומשיבה 1 על הסכם פשרה, אשר קיבל תוקף של פסק בוררות (השופט בדימ' ב' אוקון), בו התחייבה המבקשת לתקן את ליקויי הבניה כמפורט בהסכם ועל פי לוחות הזמנים שהוגדרו בו, בתמורה לסכום של 5.5 מיליון ש"ח. בהסכם הפשרה נקבע כי מתוך סכום התמורה, סך של 1.5 מיליון ש"ח יופקד בנאמנות ויועבר באופן הדרגתי למבקשת עם השלמת הביצוע; והיתרה, בסך 4 מיליון ש"ח, תועבר למבקשת כנגד המצאת אישור מתאים בדבר הגדלת הערבויות שהעניקה למשיבות בסך של 137,500 ש"ח נוספים וכן כנגד המצאת ערבות בנקאית אוטונומית, צמודת מדד תשומות בניה נוספות, בסך של 750,000 ש"ח, בתוספת מע"מ. על פי הסכם הפשרה במידה והמבקשת לא תעמוד בהתחייבויותיה תהא המשיבה 1 רשאית לבצע את התיקונים הנדרשים על חשבונה ולהיפרע מכספי הפיקדון, וככל שלא יהא בהם די, גם מן הערבויות.
 
           ביום 6.3.2013 פנו המשיבות בבקשה לחלט חלק מכספי כתבי הערבויות שהעמידה המבקשת לטובת המשיבה 1, באמצעות המשיבה 3, בסך כולל של כ-870,000 ש"ח (נוסף על שני מיליון ש"ח שכבר חולטו), וזאת לטענתן נוכח הפרות של הסכם הפשרה וחוזי הביצוע בגינן נאלצו המשיבות להתקשר עם קבלנים וספקים אחרים לשם ביצוע התיקונים בסכום העולה על סכום הפיקדון. משכך, הגישה המבקשת את הבקשה שבנדון.
 
           ביום 11.3.2013 החליט בית המשפט המחוזי ליתן במעמד צד אחד צו ארעי האוסר על מימוש הערבויות, בכפוף להפקדת ערבות בנקאית צמודה על סך 500,000 ש"ח. ביום 21.3.2013 נערך דיון לפני בית המשפט המחוזי בו נחקרו המצהירים מטעם הצדדים וכן נתקבלה תגובתה של המשיבה 3 לפיה היא אינה נוקטת כל עמדה במחלוקת בין הצדדים.
 
החלטת בית המשפט המחוזי
 
2.        בית המשפט המחוזי דחה כאמור את הבקשה למתן צו מניעה זמני. בית המשפט הטעים כי מנוסח כתבי הערבות עולה באופן חד משמעי כי עסקינן בערבויות אוטונומיות וכי מסקנה זו עולה גם מהסכם הפשרה וחוזי הביצוע. בית המשפט הוסיף כי העובדה שצויין בכתבי הערבות כי הערבויות ניתנות "בקשר לטיב העבודה בפרויקט" אינה שוללת את אופיין האוטונומי. בית המשפט המחוזי עמד על תכליתו של עיקרון האוטונומיה של הערבות הבנקאית ועל ההלכה לפיה ההתערבות בעיקרון זה תיעשה רק במקרים של מרמה או נסיבות מיוחדות אחרות. בהמשך, דחה בית המשפט המחוזי את טענת המבקשת לקיומן של נסיבות מיוחדות כאמור. בפרט, נדחתה טענת המבקשת כי המשיבות דרשו לחלט את הערבויות ללא סיבה נראית לעין, ללא תימוכין בחוות דעת מומחה ובאופן שעומד בסתירה לאמור בהסכם הפשרה ובחוזי הביצוע.
           במסגרת זו, קבע בית המשפט המחוזי כי מחומר הראיות עולה לכאורה שנפלו פגמים מרובים בבניינים שבנתה המבקשת בפרויקטים, כך שלא ניתן לומר שהדרישה לחילוט ערבויות "הגיעה מן החלל הריק". בית המשפט המחוזי סמך את החלטתו על "הודעה בדבר מבנה מסוכן (30 יום)" בנוגע לאחד הבניינים בפרויקטים, לה צורף דוח מהנדס, ממנו עלה כי מקירות הבניין החיצוניים נפלו אריחי שיש. כן הפנה בית המשפט לחוות דעת מומחה לפיה חיפוי האבן בבניין נעשה באופן לקוי ולמכתבי תלונה של דיירי הפרויקטים מהמועדים הרלבנטיים. בית המשפט המחוזי קבע עוד כי טענת המבקשת בדבר הפסקה חד צדדית של עבודתה לא הוכחה, שכן נראה שהמשיבות סילקו את ידיה של המבקשת מהפרויקטים רק לאחר ששבו והתרו בה כי עליה לבצע את התיקונים הנדרשים. כמו כן, נקבע כי הראיות שהציגה המבקשת כתמיכה לטענתה בדבר הסדר חדש שנכרת בין הצדדים (סיכום דברים וטיוטת הסכם לא חתומה) אינם מלמדים לכאורה על קיומו של הסכם מחייב.
 
           בית המשפט המשיך והתייחס לטענת המבקשת לפיה המשיבות כבר חילטו כספים בסכומים העולים על עלות התיקון של חיפוי האבן באחד משני הפרויקטים, כפי שהוערכו על ידי מומחה מטעמה (כ-980,000 ש"ח), בהטעימו כי חילוט הערבות נתבקש גם בשל טענותיהן להפרות נוספות. כן צויין כי בתובענה שהגישה המבקשת נגד חברת הביטוח בקשר לפרויקטים נטען על ידה כי עלויות התיקון של חיפוי האבן בפרויקטים היו גבוהות ביותר (כ-7 מיליון ש"ח). לבסוף, העיר בית המשפט כי בניגוד לטענות המבקשת אין בהוראת הסכם הפשרה המסדירה את הפחתת ערבות הבדק כדי לשלול את זכות המשיבות להיפרע מן הערבויות עד למתן פסק בוררות. כמו כן, קבע בית המשפט כי היה על המבקשת לגלות במסגרת הבקשה כי היא טרם שילמה את אגרת בית המשפט בתובענה שהגישה נגד המשיבות. אשר על כן, נדחתה הבקשה למתן צו מניעה זמני והושתו על המבקשת הוצאות בסך 40,000 ש"ח. 
 
נימוקי הבקשה
 
3.        המבקשת גורסת כי בית המשפט המחוזי ביסס את החלטתו על קביעות עובדתיות שלא נתמכו בראיות כנדרש. לטענת המבקשת המצהיר מטעם המשיבות לא גילה את הבקיאות הנדרשת בעובדות המקרה, וזאת בפרט ביחס לנסיבות הפסקת ההתקשרות עם המשיבות ולהוצאות שכנטען הוציאו לשם תיקון הערבות. כמו כן, טוענת המבקשת כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר סמך את החלטתו על ההודעה בדבר מבנה מסוכן שהציגו המשיבות, תוך התעלמות מחוות הדעת שהוצגה על ידי המבקשת לפיה עבודות תיקון חיפוי האבן הושלמו באותו מועד. כן נטען כי הודעת החילוט ככל שהיא מתייחסת לתיקון חיפוי האבן הוגשה בשיהוי ניכר. כמו כן טוענת המבקשת כי בית המשפט המחוזי שגה בקביעתו כי לא נכרת הסדר חדש בין הצדדים לנוכח הראיות שהוצגו לפניו (סיכום דברים וטיוטת הסכם לא חתומה עם הערות). עוד נטען כי המשיבות לא הוכיחו שקיים קשר בין דרישת החילוט לעילת הערבות. לבסוף, טוענת המבקשת כי בית המשפט המחוזי לא נדרש לשאלת מאזן הנוחות בין הצדדים והתעלם מתניית הבוררות שבחוזי הביצוע כמו גם מטענתה לשיהוי בדרישת החילוט.
 
דיון והכרעה
 
4.        לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה, וזאת ללא צורך בקבלת תגובת המשיבות.
 
5.        הלכה היא כי בית משפט זה בשבתו כערכאת ערעור ככלל אינו נוהג להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית שעניינן מתן סעד זמני [ראו למשל, רע"א 3041/12 מגנזי תשתיות בע"מ נ' החברה הכלכלית לפיתוח בית אריה פיסקה 12 (14.6.2012); רע"א 5072/00 איזי יוגב תעשיות בע"מ נ' מסגרית האחים אבו בע"מ, פ"ד נה(2) 307, 310 (2000)].  גם בעניין שלפני איני סבור כי יש הצדקה להתערב בהחלטתו המנומקת של בית המשפט קמא, אשר מבוססת, בראש ובראשונה, על אופיין העצמאי והבלתי תלוי של הערבויות שהעמידה המבקשת לטובת המשיבות ואשר את מימושן היא מבקשת כעת למנוע.
 
6.        כידוע, ערבות בנקאית אוטונומית מהווה חיוב עצמאי הניתן למימוש על ידי המוטב ללא תלות בעסקת היסוד. לעיקרון זה, הקרוי "עיקרון העצמאות", תכלית חשובה - הוא משחרר את המוטב מן הצורך לנהל הליכים משפטיים בקשר לעסקת היסוד וכך מאפשר מימוש מהיר ויעיל של כספי הערבות, באופן שמגביר את הוודאות והיציבות בחיי המסחר. לצד עיקרון זה, חל על הערבות "עיקרון ההתאמה" המבטיח כי מימוש כספי הערבות ייעשה אך בהתקיים התנאים הקבועים בכתב הערבות [ראו: רע"א 73/00AMS Technical Systems Inc. נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נד(2) 394, 401-400 (2000) (להלן: עניין בזק); ע"א 11123/03 ט.ש.ת. חברה קבלנית לבנין בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון פיסקה 8 (2.10.2005) (להלן: עניין ט.ש.ת.); ע"א 3130/99 שובל הנדסה ובנין 1988 נ' י.ש.מ.פ. חברה קבלנית לבנין בע"מ, פ"ד נח(ג) 119, 133-130 (2004); ע"א 5717/91 מליבו ישראל בע"מ נ' אז-דז טרום בע"מ (בפירוק), פ"ד נ(2) 685, 696-695 (1996) (להלן: עניין מליבו). ראו גם: אברהם וינרוט ערבות בנקאית 93-83, 193-183 (מהדורה שניה מורחבת, 2010) (להלן: וינרוט)].
 
7.        חרף האמור, בפסיקתו של בית משפט זה הוכרו שני סוגים של מקרים חריגים ויוצאי דופן בהם יתערב בית המשפט בעיקרון האוטונומיה של הערבות הבנקאית: האחד, בהתקיים מעשה מרמה חמור מצד המוטב; והשני, בהתקיים "נסיבות מיוחדות אחרות" [ראו: עניין בזק, בעמ' 403; עניין שובל, בפיסקה 13; עניין ט.ש.ת., בפיסקה 11]. נסיבות מיוחדות אלה, כך נפסק, עניינן בהתנהגות שרירותית של המוטב בדרישת הפירעון, בחוסר תום לב קיצוני ובולט או בהתנהגות המונעת משיקולים זרים, הפעלת לחץ או נקמנות [ראו: ע"א 340/78 איליט בע"מ נ' אלקו, חרושת אלקטרו מכנית ישראלית בע"מ, פ"ד לב(3), 318, 323-322 (1978) (עניין איליט); רע"א 1765/00 י. מושקוביץ חברה קבלנית לבנין (1988) בע"מ נ' תשורה ייזום ובנין בע"מ (בניהול מיוחד) באמצעות המנהל המיוחד והנאמן, פ"ד נה(2) 447, 453-452 (2001) (להלן: עניין מושקוביץ); רע"א 5273/07 אמקור בע"מ נ' א. ארנסון בע"מ (12.8.2007) (להלן: עניין אמקור). ראו גם: וינרוט, בעמ' 272-245]. 
          
           עם זאת, בית משפט זה שב והבהיר כי טענות חוזיות בקשר לעסקת היסוד לא יהיה בהן די כדי למנוע את מימוש הערבות האוטונומית, שהרי בכך יהיה משום ריקון מתוכן של עיקרון העצמאות ואי התלות של ערבות זו בעסקת היסוד [ראו: עניין אמקור; עניין מושקוביץ, בעמ' 453; עניין ט.ש.ת, בפיסקה 11; עניין שובל, בפיסקה 13; עניין מגנזי, בפיסקה 13]. אכן, כדבריו של השופט א' גרוניס (כתוארו אז):
 
"קיומה של מחלוקת חוזית איננו תנאי מספיק כדי לחסות בצלו של חריג הנסיבות המיוחדות... כוחה ומעמדה של הערבות הבנקאית האוטונומית ייפגעו באופן ניכר אם יהיה די בהעלאת טענות רגילות הנוגעות לעיסקת היסוד, אף אם נתמכות הן בראיות לכאורה, כדי להביא למתן סעד זמני שימנע את מימוש הערבות... המקרה הנוכחי אינו שונה באופן מהותי ממקרים רבים אחרים שבהם כל אחד מן הצדדים לחוזה טוען כלפי משנהו: "אתה המפר". אף אם בית-המשפט מגיע למסקנה לכאורית כי אחד הצדדים הוא המפר, אין בכך על-מנת להוביל בהכרח למתן צו זמני שימנע מימושה של הערבות הבנקאית האוטונומית. גם האמירה כי המוטב פעל לכאורה בחוסר תום-לב, אינה חייבת להביא לקביעה כי עסקינן בנסיבות מיוחדות. דרוש חוסר תום-לב קיצוני על-מנת שנאמר כי מתקיים החריג של נסיבות מיוחדות." [רע"א 1084/04 פרירון חברה להשקעות פיתוח ובניין בע"מ נ' לוקי בניה ופיתוח בע"מ, פ"ד נח(5) 535, 540-539 (2004) (להלן: עניין פרירון)].
8.        בנסיבות העניין שלפני דומה כי אין חולק כי הערבויות שהמבקשת עותרת למנוע את מימושן הן ערבויות אוטונומיות. הדבר עולה בבירור מנוסח כתבי הערבות בהם התחייבה המשיבה 3 "בערבות מוחלטת ובלתי מותנית" לשלם למשיבה 1 כל סכום שיידרש על ידה בגבול סכום הערבות, מבלי שיהיה על המשיבה 1 לבסס או להוכיח את דרישתה. ההוראה המאפשרת את מימוש כתב הערבות ללא כל הוכחה ודרישה הינה סממן עיקרי לכך שמדובר בערבות אוטונומית. סממן נוסף הינו ההתחייבות לפרוע את הערבות באופן מיידי וללא כל צורך לפנות תחילה למבקשת [ראו: עניין בזק, בעמ' 400; עניין ט.ש.ת., בפיסקה 7; עניין שובל, בפיסקה 14, 19-16; עניין פרירון, בעמ' 538;  עניין מליבו, בעמ' 697-696. ראו גם: וינרוט, בעמ' 75-58]. לא למותר לציין כי גם בהסכם הפשרה וחוזי הביצוע מכוחם ניתנו הערבויות הוגדרו הערבויות כ"ערבות בנקאית אוטונומית" וגם בכך יש תימוכין למסקנה כי מדובר בערבויות אוטונומיות.
 
9.        עיקר השאלה שעמדה לפני בית המשפט המחוזי הינה איפוא אם מתקיימים החריגים לעיקרון העצמאות, ובפרט אם מתקיים חריג "הנסיבות המיוחדות". בעניין זה דחה בית המשפט המחוזי את טענת המבקשת כי חילוט הערבות נעשה באופן שרירותי,  ללא כל סיבה נראית לעין, ובניגוד לאמור בהסכם הפשרה וחוזי הביצוע. מסקנה זו של בית המשפט המחוזי מקובלת עלי ולא מצאתי כל יסוד להתערב בה.
 
           כפי שפורט לעיל בהרחבה, בית המשפט המחוזי סמך את החלטתו על מסמכים שהונחו לפניו, ושצורפו גם לבקשה שלפני, ובהם חוות דעת מומחה, דוח מהנדס ותלונות מדיירי הפרויקטים, המעידים לכאורה על ליקויי בניה שונים במבנים שבנתה המבקשת, ובהם נשירת אריחים (בעטיה הוכרז אחד הבניינים כמבנה מסוכן), ליקויי רטיבות וליקויים נוספים. לכך ניתן להוסיף כי מן ההתכתבויות בין באי כוח הצדדים, שצירפה המבקשת, עולה לכאורה כי הדרישה לחילוט הערבויות באה רק לאחר שהמשיבות הודיעו לה על ההפרות הנטענות של התחייבויותיה לפי הסכם הפשרה וחוזי הביצוע ודרשו ממנה לבצע את התיקונים הנדרשים. כמו כן, בית המשפט המחוזי קבע, ובצדק, כי המבקשת לא הוכיחה לכאורה כי בין הצדדים נכרת הסכם מחייב חדש. בדומה לבית המשפט המחוזי אף אני סבור כי כל אלו מעידים שהמבקשת לא הרימה את הנטל הלכאורי שהוטל עליה להראות כי חילוט הערבות נעשה באופן שרירותי או בחוסר תום לב בולט וקיצוני באופן שיצדיק את מתן צו המניעה המבוקש [ראו והשוו: עניין איליט; עניין מושקוביץ].
 
           משכך, יש לדחות את טענות המבקשת לפיהן הכרעתו של בית המשפט המחוזי אינה מבוססת מבחינה ראייתית. כידוע, לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בקביעות עובדה של הערכאה הדיונית ואיני סבור כי המקרה דנן מצדיק התערבות כזו. בית המשפט המחוזי הגיע להחלטתו לאחר שהאזין לעדויות הצדדים ולחקירותיהם ולפניו נפרשה כלל התמונה העובדתית הצריכה לעניין וכאמור קביעותיו (הלכאוריות) מקובלות עלי. לטענות המבקשת בדבר אי בקיאותו לכאורה של המצהיר מטעם המשיבות אין כל נפקות שכן דומה כי הכרעתו של בית המשפט המחוזי ממילא לא נסמכה על עדות זו כי אם על המסמכים שהונחו לפניו.
 
           ודוק, במסגרת בחינת הבקשה למתן צו מניעה זמני שימנע את מימוש הערבויות אין צורך לבחון את טענות הצדדים ההדדיות ביחס להפרות של הסכם הפשרה וחוזי הביצוע (עסקת היסוד). טענות אלה הן טענות חוזיות "רגילות" אשר כזכור אין בהן כדי למנוע בשלב הנוכחי את מימוש הערבות הבנקאית, נוכח אופיה האוטונומי והבלתי-תלוי. דברים אלו יפים גם לעניין טענת המבקשת לשיהוי במימוש הערבויות ולטענתה כי סכום כספי הערבויות שמימושו מתבקש גבוה מההוצאות שהוציאו המשיבות בפועל לתיקון הליקויים. טענות אלה מקומן בהליך העיקרי והן אינן מקימות עילה למתן צו זמני שימנע את מימוש הערבויות.
 
           לבסוף, איני סבור כי יש ממש בטענת המבקשת לפיה לא הוכח קשר בין עילת הערבויות לבין דרישת החילוט, שנולדה כאמור על רקע טענות המשיבות להפרות התחייבויותיה של המבקשת לתיקון ליקויי הבניה בפרויקטים. באשר למאזן הנוחות; המבקשת לא הציגה כל טענה בדבר הנזק שייגרם לה כתוצאה מאי מתן הצו המבוקש, ועל פניו אף לא נראה כי קיים טעם להעדיף את האינטרס הכספי שלה על פני זה של המשיבות, זאת בין היתר לאור המדיניות השיפוטית לפיה יש לבכר את האינטרס של מוטב הערבות האוטונומית על פני הפגיעה שעלולה להיגרם לצד לעסקת היסוד [עניין שובל, בפיסקה 25(ב)]. יובהר, כי בשונה מעניין אמקור אליו הפנתה המבקשת בהקשר זה, בנסיבות העניין שלפני כאמור לא מתקיים החריג של "נסיבות מיוחדות".
 
10.      אשר על כן, הבקשה נדחית. לאור האמור, נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי. משלא נתבקשה תגובת המשיבות איני עושה צו להוצאות.
 
           ניתנה היום, ד' באייר תשע"ג (14.4.2013).
                  ש ו פ ט