Hebrew  |  English  |  Russian  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



דף הבית >> רע"א 2373/17 אוריון נגד טולציס ואח'
 
בבית המשפט העליון
 
רע"א  2373/17
 
 
 
לפני:   כבוד המשנה לנשיאה א' רובינשטיין
 
 
המבקשת: סיגלית אוריון
 
                                          
  נ  ג  ד
 
                                                                                                    
המשיבים: 1. אושרית טולציס
  2. קרן (ביטון) ניסים
  3. אייל אוריון
  4. ארסקו חברה בע"מ
  5. גרגורי קלצל
 
                                          
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט ר' יעקובי) מיום 20.2.17 ברע"א 20676-01-17
 
                                          
בשם המבקשת:                      עו"ד ד"ר רותי קמינר
 
החלטה
 
 
 
א.           בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט ר' יעקובי) ברע"א 20676-01-17 מיום 20.2.17, שבמסגרתה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (השופטת ת' בר-אשר צבן) בת"א 23330-10-12 מיום 11.12.16, שם נדחתה בקשת המבקשת לביטול פסק דינו מיום 10.5.16. עניינה של הבקשה – מהותו של פסק דין אשר ניתן עקב מחיקת כתבי הטענות מכוח תקנה 131(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן תקנות סדר הדין האזרחי או התקנות).
 
רקע והליכים קודמים
 
ב.                  המבקשת והמשיב 3 הם גרושים אשר היו בתקופה הרלבנטית בני זוג (ויחד, להלן בני הזוג), והתגוררו בישוב הקהילתי בית אריה (להלן הישוב). באוקטובר 2012 הגישו בני הזוג תביעה כספית כנגד המשיבות 1–2 (ויחד, להלן המשיבות) ונתבע נוסף אשר אינו צד לבקשה הנוכחית, שלהם סיפק המשיב 3 שירותי בניה, בגין פרסום לשון הרע ופגיעה בפרטיות (להלן התביעה הראשית). נטען, כי המשיבות הכפישו את בני הזוג על גבי דף הפייסבוק של הישוב, וכן בדף ייעודי אשר נפתח, שכל תכליתו – כך על יסוד האמור בכתב התביעה – לפגוע בשמם הטוב ובפרטיותם.
 
ג.                   כל אחד מן הנתבעים הגיש כלפי בני הזוג תביעה שכנגד, בגין מגוון עילות אזרחיות. במסגרת זו תבעה המשיבה 2 את בני הזוג נוכח ליקויים שנתגלו, לשיטתה, בעבודות בניה אשר ביצע המשיב 3 בעבורה. לצורך בירור תובענה זו הוחלט למנות מומחה מתחום ההנדסה מטעם בית המשפט, כדי שיבחן את טיבם של ליקויי הבניה הנטענים. בהחלטה מיום 17.4.16 נקבע, כי על בני הזוג לשלם את חלקם בשכר הטרחה של המומחה, ולאחר מכן ייקבע המועד שבו יגיש את חוות דעתו. בצד זאת נאמר, כי ככל שלא יבוצע התשלום במועד שייקבע, יימחקו כתבי הטענות של בני הזוג מכוח תקנה 131(ב) לתקנות סדר הדין ויינתן פסק דין בהתאם. כן צוין, כי לאחר שתישמע חוות הדעת תידון השאלה האם יש לפצל את התביעות או שמא לדון בהן כמקשה אחת. ביום 10.5.16 הודיע המומחה לבית המשפט, כי טרם שולם שכרו כנדרש. משכך, הגישה המשיבה 2 בקשה למחיקת כתבי הטענות של בני הזוג – הן בתביעה הראשית והן בתביעות שכנגד – וליתן פסק דין בהתאם לכתבי הטענות של התובעים שכנגד, בהתאם לתקנה 131(ב) לתקנות.
 
ד.                  בפסק דין שניתן באותו יום קיבל בית משפט השלום את הבקשה. במסגרת זו הורה על מחיקת כתבי הטענות של בני הזוג בתביעה הראשית ובתביעה שכנגד, ופסק כנגד בני הזוג בתביעה הראשית, ולטובת המשיבות בתביעות שכנגד. עם זאת נאמר, כי לפנים משורת הדין לא יוטלו על בני הזוג הוצאות.
 
ה.                  ביום 16.10.16 הגישה המבקשת, שבאותה העת כבר היתה גרושה מן המשיב 3, בקשה לביטול פסק הדין. נטען, כי התביעה שכנגד אשר הגישה המשיבה 2 אינה מגלה עילה, ונולדה מעיקרא כדי "להעניש" את בני הזוג על התביעה שהוגשה מטעמם. על כן, לשיטתה, יש לבטל את פסק הדין ולברר את טענות הצדדים לגופן, וזאת בודאי נוכח סיכוייה הגבוהים של התביעה הראשית. אשר לאי תשלום שכר טרחתו של המומחה נטען, כי המבקשת עצמה לא היתה מודעת למחדל, שכן המשיב 3 היה אמון על הטיפול בנושא מפאת מעורבותו המוגברת – מטבע הדברים – בתביעה שכנגד העוסקת בליקויי הבניה המיוחסים לעבודתו. מכאן, שמחיקת כתבי הטענות בתביעה הראשית שוללת מן המבקשת שלא כדין את יומה בבית המשפט.
 
ו.                    בהחלטה מיום 11.12.16 (השופטת ת' בר-אשר צבן) נדחתה הבקשה. נאמר, כי אין המדובר בפסק דין אשר ניתן במעמד צד אחד, שכן הובהר לבני הזוג היטב – וזאת, לאחר מחדלים מתמשכים מצדם – כי אם יימנעו מתשלום חלקם בשכר הטרחה של המומחה לא תישמענה טענותיהם. בנסיבות אלה, כך נקבע, הדרך להשיג על פסק הדין אינה באמצעות בקשה לביטולו, כי אם בהגשת ערעור לערכאה הרלבנטית. כן נאמר, כי אפילו היה בסמכותו של בית המשפט לבטל את פסק הדין, אין מקום להיעתר לבקשה נוכח המועד המאוחר שבו הוגשה, בלא שנתבקשה ארכה לחרוג מפרק הזמן הקבוע בתקנות. לבסוף הוטעם, כי לפנים משורת הדין אין צו להוצאות.  
 
ז.             המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור על ההחלטה בפני בית המשפט המחוזי. ביום 20.2.17 הוחלט (השופט ר' יעקובי) לדחות את הבקשה. נאמר, כי בית משפט השלום צדק בקבעו שלא ניתן לבטל את פסק הדין בנסיבות המקרה. זאת, הן נוכח מסקנתו לפיה אין המדובר בפסק דין אשר ניתן במעמד צד אחד, והן מחמת איחור שדבק בהגשת הבקשה. הוער, כי "יש להצטער על כך שהמבקשת התנהלה באורח [נדפס בטעות – באורך] דיוני לקוי ו/או שגוי פעם אחר פעם ובכך הביאה על עצמה תוצאות קשות", וצוין כי בית משפט השלום עשה עמה חסד משלא חייבהּ בתשלום הוצאות במסגרת ההחלטה, כמו גם בפסק הדין. מאחר שלא נתבקשה תגובה מטעם המשיבות, לא הושתו הוצאות. 
 
בקשת רשות הערעור
 
ח.           כלפי החלטה זו הוגשה הבקשה הנוכחית, שהיא מפורטת וארוכה, בת 27 עמודים אל מול החלטות שיפוטיות בנות עמוד שעליהן היא משיגה. נטען, כי בית משפט השלום שגה בדחותו את הבקשה לביטול פסק הדין, נוכח מסקנתו לפיה אין המדובר בפסק דין אשר ניתן במעמד צד אחד. לשיטת המבקשת, משהחליט בית משפט השלום על מחיקת כתבי הטענות של בני הזוג, ברי כי פסק הדין ניתן במעמד צד אחד, ומכאן שדרך המלך להשיג עליו היא באמצעות בקשה לביטולו בהתאם לתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי. בנתון לאמור טוענת המבקשת, כי ראוי היה להיעתר לבקשתה ולבטל את פסק הדין. הואיל והמחדל שעניינו אי תשלום שכר הטרחה של המומחה נגע אך לתביעה שכנגד מטעם המשיבה 2, כך נטען, מחיקת כתבי הטענות של המבקשת בתביעה הראשית כמו גם בתביעת המשיבה 1 – שעסקו שתיהן בלשון הרע ולא נגעו כלל לטענות בדבר ליקויי הבניה – היתה שגויה מיסודה ופגעה בזכותה לגישה לערכאות. דברים אלה נכוחים מקל וחומר, לשיטת המבקשת, נוכח העובדה שהיא עצמה לא היתה מעורבת באירועים נשוא התביעה שכנגד מטעם המשיבה 2, אשר נגעו במהותם למעשיו של המשיב 3. עוד נטען, כי לימים נתברר שתוצאות פסק הדין גרמו לעיוות דין חמור, נוכח העובדה שלפי חוות דעתו של המומחה – אשר הוגשה במסגרת ההליך שעודנו מתנהל כלפי נתבע אחר באותה תובענה – מסתכמים נזקיה של המשיבה 2 בסך של 150,000 ₪ לערך, ואילו תיק ההוצאה לפועל שנפתח כנגד המבקשת עומד על סכום של כ-600,000 ₪. אשר לעובדה שבקשתה לביטול פסק הדין הוגשה באיחור, סבורה המבקשת כי היה על בית המשפט להתחשב בנסיבותיה האישיות המפורטות בבקשה, אשר יש בהן – לדידה – כדי לרפא את הפגם הדיוני האמור. 
 
דיון והכרעה
 
ט.           לאחר עיון בבקשה, אין ביכולתי להיעתר לה. כנודע, רשות ערעור בגלגול שלישי תינתן אך במקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הקונקרטי של הצדדים להליך, או מקום בו דחית הבקשה תגרום לעיוות דין. בכל הכבוד, חוששני כי אין המקרה דנא בא בגדרם של אלה, והוא תחום למחלוקת הצדדים.
 
י.             הבקשה מעוררת שאלה מתחום המשפט הדיוני, שעניינה פרשנות תקנה 131(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, והשלכותיה על יישום תקנה 201, שעניינה ביטול החלטה על פי צד אחד. למען הבהירות, נביא את לשון תקנה 131(ב) במלואה:
 
"בית המשפט או הרשם רשאי להורות בכל עת לבעלי הדין או לאחד מהם, להפקיד סכומי כסף שייראו לבית המשפט או לרשם, לכיסוי שכרו והוצאותיו של מומחה או לשלמם למומחה במישרין, ובגמר המשפט יחליט בית המשפט מי ישא בשכר ובהוצאות אלה; לא נענה בעל דין להוראה לפי תקנת משנה זו, רשאי בית המשפט או הרשם למחוק את כתבי טענותיו או לדחות את הדיון בתובענה למועד אחר עד שיקיים את ההוראה כאמור".
 
עינינו הרואות – לשון התקנה ברורה, והיא מקנה לבית המשפט סמכות לקבוע את שכרו והוצאותיו של מומחה, ולהורות לבעלי הדין לשלמם; כן מסמיכה התקנה את בית המשפט למחוק את כתבי הטענות של מי מהצדדים משלא מילאו אחר חובת התשלום, ככל שהוטלה עליהם. על פי הנטען, יש לראות פסק דין שנתקבל עקב מחיקת כתבי טענות בהתאם להוראות התקנה ככזה אשר ניתן במעמד צד אחד, ומשכך הדרך הראויה להשיג עליו תהא באמצעות הגשת בקשה לביטולו מכוח תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי. תקנה זו כותרתה "ביטול החלטה על פי צד אחד"; הדיבור "החלטה על פי צד אחד" בתקנה 201 טעון יישום, וכפי שניתן לראות – למשל – מסקירת הפסיקה על-ידי א' גורן (סוגיות בסדר דין אזרחי 640 (מהדורה 12, 2015)), יתכנו מצבים שונים שבהם תוגדר הכרעה כמי שניתנה במעמד צד אחד, ואחרים שבהם תיראה כמי שניתנה במעמד שניהם. יתכן שבמקרים "רגילים" תיטה הכף, כדי לצמצם פגיעה בזכות הגישה לבית המשפט ומטעמי שכל  ישר, לכיוון פרשנות המאפשרת שימוש בתקנה 201. אך פרשנות תכליתית תלמדנו, כי עסקינן ככלל במצב שבו בעל הדין ה"נמחק" היה בחינת "נפקד" בתיק, מה שאין כן מקום שבו "היה לו יומו" במובן הדיוני. בנידון דידן נתבססה קביעתו של בית משפט השלום לפיה אין המדובר בפסק דין אשר ניתן במעמד צד אחד על  העובדה שכבר נערכו מספר דיונים בעניין התובענה, ובמהלכם הובהר לבני הזוג כי לא יישמעו טענותיהן עד אשר יושלם התשלום האמור. לעובדה זו משמעות רבה, כמובן. כן נומקה ההחלטה בשיהוי שדבק בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין – למען הדיוק, למעלה מחמישה חודשים לאחר שניתן, בלא שנתבקשה ארכה – וזאת, בניגוד לסד הזמנים של 30 יום הקבוע בתקנה 201. בית משפט השלום אמנם גילה אמפתיה למבקשת, אך ראה עצמו אל נכון כבול בהוראות הדין, המגינות על אינטרסי כולי עלמא, לרבות הסתמכות צדדים אחרים.
 
יא.         יתר על כן חוששני, כי אין להלום את טענות המבקשת לגבי סיכויה הגבוהים של בקשת הביטול אילו היתה נדונה לגופה. בעיקרו של דבר נטען, כי מחיקת כתבי הטענות בתביעה הראשית ובתביעת הנגד מטעם המשיבה 1 גרמו לעיוות דין כלפי המבקשת, כיון שתביעות אלה – העוסקות בלשון הרע – אינן נוגעות למחדל שעניינו אי תשלום שכר הטרחה של המומחה. אף שעמדה זו שובת לב על פניה, ובפרט נוכח היקפה המצומצם – ככל הנראה – של מעורבות המבקשת בליקויי הבניה הנטענים, דומה שאין בה כדי להושיע את המבקשת. עיון בפרוטוקול הדיון שנערך בבית משפט השלום ביום 17.4.16, אשר בעקבותיו הוחלט על השלכות אי תשלומו של שכר המומחה (כמתואר בפסקה ג' מעלה), מעלה כי בני הזוג היו מודעים היטב לדבר כריכתן של התביעות יחדיו, ואף הודיעו לבית המשפט על הסכמתם העקרונית לפיצולן. ודוקו – בהחלטה האמורה נקבע, בין היתר, כי נושא הפיצול יידון לאחר שיוסדר נושא שכר המומחה, ומכאן הקושי בהלימת טענות המבקשת  במסגרת הבקשה הנוכחית כנגד התנית המשך בירורן של התובענות בסוגית התשלום.
 
יב.          איני נעתר איפוא לבקשה.  
 
           ניתנה היום, ‏א' באייר התשע"ז (‏27.4.2017).
    המשנה לנשיאה
 
_________________________
פסיקה חינם
 
 
+ שלח משוב