Hebrew  |  English  |  Russian  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



דף הבית >> רע"א 2101/14 עתניאל מדאר ואח' נגד רות משעול
 
בבית המשפט העליון
 
 
רע"א  2101/14
 
 
לפני:   כבוד השופטת ד' ברק-ארז
 
 
המבקשים: 1. עתניאל מדאר
  2. ורד מדאר
 
                                          
  נ  ג  ד
 
                                                                                                    
המשיבה: רות משעול
 
                                          
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 12.2.2014 בע"א 630-11-13, שניתן על ידי השופט י' שינמן
 
                                          
בשם המבקשים:                     המבקש 1 בעצמו
 
החלטה
 
 
1.        לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 12.2.2014 (ע"א 630-11-13, השופט י' שינמן). בפסק הדין נדחה ערעורם של המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום ברחובות מיום 1.9.2013 (ת"א 2326/07, השופטת ע' מרדכי) שניתן על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט).
 
רקע והליכים קודמים
 
2.       המבקשים והמשיבה הינם שכנים החולקים בעלות במגרש בעיר רחובות (להלן: המגרש). ההסכם המעגן את השיתוף במגרש וכן את אופן השימוש בו על-ידם נחתם באוגוסט 2004 (להלן: ההסכם). ביתה של המשיבה, שהוקם לפני כשישים שנה והורחב לפני כשבע וחצי שנים, ממוקם בכניסה למגרש, ואילו ביתם של המבקשים, שנבנה לפני כשבע וחצי שנים, ממוקם מאחוריו.
 
3.       בעקבות הבנייה שביצעו הצדדים במגרש התגלעו ביניהם חילוקי דעות שהתבססו על טענות הדדיות להפרות של ההסכם. על רקע זה, ביום 18.7.2007 הגישו המבקשים לבית משפט השלום תביעה כנגד המשיבה לתשלום פיצויים בסך של 41,400 שקל ולמתן צווי עשה הנוגעים לחלקים שונים בבית המשיבה ובמגרש. ביום 14.1.2008 הגישה המשיבה תביעה שכנגד על סך של 309,186 שקל בטענה כי נגרמה לביתה ירידת ערך עקב חריגות בנייה נטענות בבית המבקשים.
 
4.        התביעות נידונו בפני בית משפט השלום ברחובות. בית משפט השלום מינה מומחה מטעמו (להלן: המומחה הראשון) לשם בחינת טענותיהם של הצדדים. ביום 8.9.2009 לאחר שהמומחה הראשון נחקר על חוות דעתו והתעוררו קשיים בהתייחס אליה, הוחלט – בהסכמת הצדדים, שעליה הודיע בא-כוח המבקשים – לפסול את המומחה הראשון ולמנות תחתיו מומחה אחר (להלן: המומחה החדש). חוות דעתו של המומחה החדש הוגשה ביום 20.2.2011.
 
5.       ביום 6.9.2012 במסגרת קדם משפט נקבע בהסכמת הצדדים, כי פסק הדין יינתן על דרך של פשרה על פי הוראות סעיף 79א לחוק בתי המשפט, לאחר שבית המשפט יבקר במגרש ויוגשו סיכומי הצדדים. ביום 1.9.2013 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום. בית משפט השלום קבע כי נראה שהמבקשים נקטו בהליכים משפטיים כאמצעי להפעלת לחץ על המשיבה שהתנגדה לבקשותיהם להיתרי בנייה. בית משפט השלום התבסס על חוות דעתו של המומחה החדש, שדחה את מרבית טענות המבקשים, אך הוסיף וקבע כי יש לחייב את המשיבה בהוצאות בסך של כ-9,500 שקל שהמבקשים נשאו בהן כהוצאות משותפות. באשר לתביעה שכנגד קבע בית משפט השלום שבניית ביתם של המבקשים, ככל שזו לא תוסדר מבחינה תכנונית, תגרום לבית המשיבה ירידת ערך, וכן שהיא גרעה מאחוזי הבנייה אותם יכלה המשיבה לנצל. בהמשך לכך, קיזז בית משפט השלום את הסכומים המגיעים לכל צד, הביא בחשבון את עוגמת הנפש שנגרמה לקביעתו למשיבה ואת הוצאות המשפט ובסופו של דבר נתן פסק דין על דרך הפשרה ובו חייב את המבקשים לשלם למשיבה 62,000 שקל.
 
6.        על פסק דין זה הגישו המבקשים ערעור לבית המשפט המחוזי. המבקשים העלו טיעונים כנגד קביעותיו של המומחה החדש ובהמשך לכך כנגד מסקנותיו של בית משפט השלום שהתבססו עליהן. בנוסף, העלו המבקשים טענות כנגד פסילתו של המומחה הראשון, וביקשו להתבסס על מסקנותיו.
 
7.       ביום 12.2.2014 דחה בית המשפט המחוזי את ערעורם של המבקשים. בית המשפט המחוזי קבע כי ככלל רק במקרים נדירים ביותר מתערב בית המשפט בפסק דין שניתן על דרך פשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט וכי במקרה דנן אין מקום לסטייה מכלל זה. זאת, בשים לב לכך שהצדדים שהיו מיוצגים נתנו הסכמתם להסמכתו של בית המשפט לפסוק על פי סעיף 79א, וכן בשים לב לטיעוני המבקשים לגופם. בית המשפט המחוזי עמד על כך שבית משפט השלום נתן את פסק דינו לאחר שבחן את ההסכם וכן ביקר בעצמו במגרש, וזאת לצד בחינתה של חוות הדעת היסודית והמקיפה של המומחה החדש, שהתייחס לכל השאלות שהיו שנויות במחלוקת בין הצדדים. כמו כן, דחה בית המשפט המחוזי את טענותיהם של המבקשים בעניין פסילתו של המומחה הראשון, בציינו כי אלה הסכימו לפסילתו, לא הגישו על החלטה זו בקשת רשות ערעור, וחזרו לעורר עניין זה רק לאחר שנוכחו שחוות דעתו של המומחה החדש אינה נושאת חן בעיניהם.
 
בקשת רשות הערעור
 
8.        הבקשה שבפני, שנוסחה על-ידי המבקש 1 בעצמו, מכוונת כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי. הבקשה חוזרת על עיקרי טענותיהם של המבקשים כפי שהובאו בפני בית המשפט המחוזי. המבקשים שבים על טענותיהם כי מסקנותיו של בית משפט השלום חורגות באופן קיצוני מגבולות הסביר. כך למשל, נטען כי המומחה החדש המליץ על פסיקת פיצוי למשיבה בגין ירידת ערך רק אם לא יוסדרו תכנונית חריגות הבנייה, וחרף זאת המבקשים חויבו בפיצוי כאמור על אף שהם פועלים לקבלת היתרים. כמו כן, שבים המבקשים על טענותיהם באשר לפסילתו של המומחה הראשון שלשיטתם התבססה אך על אישומי עבר שלו בפלילים, שכלל אינם רלוונטיים לעניין דנן, מה גם שהוא מוסיף לשמש כמומחה במקרים דומים. בהקשר זה, טוענים המבקשים כי הם לא ביקשו לפסול את המומחה הראשון שכן חוות דעתו תאמה את תביעתם, וכי הסיבה היחידה להסכמתם לפסילה הייתה ש"אולצו" לכך על ידי בית משפט השלום.
 
9.        בנוסף מועלות בבקשה טענות גם כנגד דרך ניהולו של הדיון בבית המשפט המחוזי. לטענתם, לא ניתנה להם הזדמנות הוגנת להשמעת כלל טיעוניהם, ולכן לא ניתנה להם אפשרות לממש את זכות הערעור שלהם באופן מהותי ונגרם להם עיוות דין. המבקשים מדגישים בהקשר זה כי על אף שבית משפט השלום נתן הכרעה על דרך של פשרה, הוא ציין בסיפא של פסק דינו כי נתונה להם "זכות ערעור בתוך 45 יום", ולפיכך היה על בית המשפט המחוזי לכבד זכות זו. בהמשך לכך, מביאים המבקשים דוגמאות לפסקי דין שבהם התערבה ערכאת הערעור בפסקי דין שניתנו על דרך פשרה.
 
 
הכרעה
 
10.      לאחר שבחנתי את טענות המבקשים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה.
 
11.      כלל נקוט במשפטנו הוא שרשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים שבהם מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית החורגת מגבולות המקרה הפרטני או במקרה שנגרם עיוות דין חמור (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). טענותיהם של המבקשים נסבות על נסיבותיו של עניינם הפרטני, ולמעשה הם כלל לא טוענים כי הוא מעלה שאלה עקרונית. בנוסף לכך, כפי שאפרט להלן, לא נגרם להם אף עיוות דין.
 
12.      טענות המבקשים כנגד מסקנותיו של בית משפט השלום, כמו גם טענותיהם כנגד ההליך שהתקיים בבית המשפט המחוזי, צריכות להיבחן בשים לב למאפייניה של פסיקה על דרך פשרה על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט. צדק בית המשפט המחוזי בקובעו כי "מקום בו בית המשפט קיבל מנדט מהצדדים ליתן פסק דין על דרך הפשרה, על הפסק, לשקף את הפשרה שלדעת בית המשפט היה על הצדדים לגבש בכוחות עצמם כאנשים רציונאליים, הוגנים וסבירים, בתנאי אי – וודאות". הסמכתו של בית המשפט לפסוק על דרך של פשרה כרוכה, במידה רבה, בהרחבת שיקול דעתו של בית המשפט, לנוכח העובדה שבמצב דברים זה הוא רשאי אף לחרוג מהדין המהותי וכן אין הוא מחויב לפסוק על דרך האמצע אלא רשאי לפסוק את מלוא הסכום הנתבע או לדחות את התביעה במלואה, ככל שהוא מוצא לנכון בהתאם לנסיבות (ראו: ע"א 1639/97 אגיאפוליס בע"מ נ' הקסטודיה אינטרציונלה דה טרה סנטה, פ"ד נג(1) 337, 347-346 (1999)). בנסיבות אלה, קביעה כי בית משפט שפסק על דרך של פשרה חרג מסמכותו או נהג באופן בלתי סביר מתאימה למקרים חריגים בלבד.
 
13.      אם כן, הרף הניצב בפני בעל דין הטוען כי פסק דין שניתן בעניינו על דרך פשרה הוא מוטעה או לא סביר הינו רף גבוה במיוחד. כפועל יוצא מכך, גבוה במיוחד אף הרף הניצב בפניו כאשר הוא מבקש את התערבותה של ערכאת הערעור וממילא נובע כי התערבותה של ערכאה שלישית בפסק דין על דרך של פשרה מצומצמת אף יותר (ראו: רע"א 4723/05 לוי נ' ברוש, בפסקה ד(3) (12.9.2005)). המבקשים דנן לא צלחו רף זה, לא בפני בית המשפט המחוזי ואף לא בפני בית משפט זה כערכאה שלישית. כפי שציין אף בית המשפט המחוזי, בית משפט השלום בחן את המגרש ואת בתיהם של הצדדים גם במו עיניו וביסס את פסיקתו על מכלול נסיבות העניין, לרבות התרשמותו מאופיו של הסכסוך כסכסוך שכנים. ככלל נתמכו קביעותיו של בית משפט השלום בחוות דעתו של המומחה החדש, וזאת מבלי לגרוע מכך שהוא לא היה כבול לחוות הדעת, ולא כל שכן בפסיקה על דרך פשרה. מרבית טענותיהם של המבקשים מכוונות כנגד קביעותיהם העובדתיות של המומחה החדש ושל בית משפט השלום. אולם, כידוע, אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות כאלה, והדברים הם בבחינת קל וחומר במסגרת "גלגול שלישי" (ראו למשל: רע"א 7220/13 אלראי נ' גולדמן, בפסקה 10 (10.12.2013)).
 
14.      כן אציין כי לא התרשמתי שיש ממש אף בטענותיהם של המבקשים בעניין ההליך שהתקיים בבית המשפט המחוזי, ובכלל זה בטענות לפיהן לא ניתנה להם הזדמנות להשמיע את כלל טיעוניהם. בית המשפט המחוזי התייחס בפסק דינו בהרחבה לטענותיהם של המבקשים, ואף הבהיר בפסק דינו למבקש 1 כי למרות הגישה המצמצמת באשר להתערבות בפסק דין שניתן על דרך פשרה, יהיה "נכון לשמוע את טיעוניו ולנסות להשתכנע כי יש בידו טעמים לפיהם יש מקום... להתערב בפסק הדין של בית המשפט קמא".
 
15.      למעלה מן הצורך, אציין כי לא היה מקום לטענותיהם של המבקשים באשר לפסילת המומחה הראשון. ראשית, המבקשים היו מיוצגים על ידי עורך דין בפני בית משפט השלום ולכן חזקה עליהם שהבינו את משמעות הסכמתם לפסילתו של מומחה זה, שעה שנתנו הסכמתם לכך (ולא כל שכן כאשר עולה מן הפרוטוקול שבא-כוחם הוא שהודיע לבית המשפט על הסכמת הצדדים בעניין). שנית, משמעות פסילתה של חוות דעתו של המומחה הראשון היא, כפי שגם נקבע בהחלטת בית משפט השלום בעניין זה, כי חוות דעתו אינה משמשת ראיה בתיק. לפיכך, אין המבקשים יכולים להיוושע מהשוואות בין חוות הדעת של המומחה הראשון לחוות דעתו של המומחה החדש. שלישית, כפי שציין בית המשפט המחוזי, המבקשים הלינו על פסילתו של המומחה הראשון רק לאחר שהתחוור להם כי חוות דעתו של המומחה החדש לא הייתה לרוחם.
 
16.      סוף דבר: דין הבקשה להידחות. בנסיבות העניין, ומשלא התבקשה תגובה המשיבה, אין צו להוצאות.
          
           ניתנה היום, ח' בניסן התשע"ד (8.4.2014).
    ש ו פ ט ת
 
_________________________
חזרה לפסיקה חינם
 
 
+ שלח משוב