Hebrew  |  English  |  Russian  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



דף הבית >> רע"א 1739/14 אסיק תשתיות בע"מ נגד ח.פ.ת החברה לפיתוח ותשתיות בע"מ ואח'
 
בבית המשפט העליון
 
 
 
רע"א  1739/14
 
 
 
לפני:   כבוד השופטת ד' ברק-ארז
 
 
 
המבקשת: אסיק תשתיות בע"מ
 
 
  נ  ג  ד
 
                                                                                                    
המשיבים: 1. ח.פ.ת החברה לפיתוח ותשתיות בע"מ
  2. פויירשטיין גזית מהנדסים בע"מ
  3. יעקב יעקב ובניו
 
 
                                          
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 29.1.2014 בע"א 4536-04-13 שניתן על-ידי הנשיא י' כהן, סגן הנשיא ב' ארבל והשופטת נ' מוניץ
 
 
 
בשם המבקשת: עו"ד חובב ביטון
 
 
 
 
החלטה
 
 
 
  1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 29.1.2014 (ע"א 4536-04-13, הנשיא י' כהן, סגן הנשיא ב' ארבל, השופטת נ' מוניץ). פסק הדין קיבל באופן חלקי את ערעורה של המבקשת, אסיק תשתיות בע"מ, על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת מיום 29.1.2013 (ת"א 2739/05, סגן הנשיא י' סוהיל).
 
רקע והליכים קודמים
 
  1. ראשיתו של ההליך דנן במכרז שפרסמה בשנת 2001 המשיבה 1, ח.פ.ת החברה לפיתוח ותשתיות בע"מ (להלן: ח.פ.ת), העוסקת בניהול פרויקטים עבור משרד התמ"ת. המכרז נסב על הקמת קיר תומך באזור התעשייה ציפורי הנמצא בתחום שיפוטה של נצרת-עילית (להלן: המכרז). את מסמכי המכרז הכינה המשיבה 2, פויירשטיין גזית מהנדסים בע"מ (להלן: פויירשטיין), לאחר שח.פ.ת התקשרה איתה בהסכם למטרה זו.
 
  1. חברת אקרשטיין תעשיות בע"מ (להלן: אקרשטיין), המתמחה בייצור אלמנטים לבניית קירות מהסוג הנדרש, פנתה למשיבה 3, יעקב יעקב ובניו שותפות רשומה (להלן: יעקב יעקב), העוסקת בעבודות עפר ותשתיות, על-מנת שזו תגיש הצעה במכרז,  תוך שיתוף פעולה עמה. בהמשך לכך, התקשרה יעקב יעקב עם המבקשת בהסכם קבלנות משנה, שעל פיו התחייבה המבקשת לבצע את העבודות עבור יעקב יעקב, בכפוף לזכייתה של יעקב יעקב במכרז. במסמכי המכרז נכתב כי קיים אישור מטעם ועדת התכנון והבניה על מתן פטור מהיתר בניה לקיר התומך. בנוסף, במהלך סיור קבלנים שנערך במסגרת המכרז, עוד בטרם הוגשו ההצעות, אישר נציג מטעם פויירשטיין כי אין צורך בקבלת אישורים נוספים לביצוע העבודות מגורמי התכנון.
 
  1. הצעתה של יעקב יעקב, אשר התבססה על הצעת המחיר של המבקשת לביצוע הפרויקט, נבחרה להצעה הזוכה במכרז. בעקבות כך נחתם הסכם בין המבקשת לבין יעקב יעקב, לפיו התחייבה המבקשת להקים את הקיר במסגרת תנאי המכרז. רק לאחר שהחלה בעבודות התברר למבקשת כי התוכניות שהוצגו במכרז לא אושרו במלואן על-ידי מהנדס העיר נצרת-עילית (להלן: מהנדס העיר). מהנדס העיר דרש לבצע מספר שינויים בתוכניות שהוכנו על-ידי פויירשטיין לצורך המכרז, לרבות שינוי בעיצוב האדריכלי של הקיר התומך.
 
  1. השינויים שבוצעו בהקמת הקיר עקב דרישות מהנדס העיר ייקרו את ביצוע הפרויקט ביחס לעלות המשוערת לפי התוכניות שהוכנו על-ידי פויירשטיין. המבקשת לא זכתה בתשלום בגין העלויות הנוספות להן נדרשה. עקב כך, הגישה המבקשת תביעה כספית נגד המשיבות 3-1 ונגד אקרשטיין לבית משפט השלום, במסגרתה הצביעה על שני ראשי נזק עיקריים שנגרמו לה לטענתה: הראשון, עלויות ביצוען של עבודות מילוי שלהן נדרשה ולא פורטו בתנאי המכרז (להלן: עבודות המילוי); השני, העלויות הכרוכות בהתארכות הזמן הכולל של ביצוע העבודות (להלן: התארכות זמן הביצוע). על-מנת להוכיח את היקף הנזקים שנגרמו לה, צירפה המבקשת חוות דעת של מומחה מטעמה (להלן: חוות הדעת).
 
  1. בית משפט השלום קיבל את תביעתה של המבקשת בחלקה. במסגרת כך, דחה בית משפט השלום את אופן החישוב שהוצע בחוות הדעת לקביעת גובה הפיצוי בגין התארכות זמן הביצוע, בשים לב לכך שהחישוב התבסס על הערכות מומחה בלבד. בהמשך לכך, פסק בית משפט השלום כי על ח.פ.ת ופויירשטיין לשלם פיצויים למבקשת על דרך האומדנה, בסך של 200,000 שקל, בתוספת מע"מ. בפסק הדין נקבע כי סכום זה נכון ליום 29.1.2013, הוא יום מתן פסק הדין. בית משפט השלום אף חייב את פויירשטיין וח.פ.ת בתשלום של 27,528 שקל ו-9,357 שקל עבור שני ראשי נזק נוספים (להלן: ראשי הנזק הנוספים) וקבע כי שערוך סכומים אלה ייעשה ביחס ליום 13.9.2005, הוא יום החשבון הסופי בין הצדדים. בית משפט השלום דחה את התביעה בגין ראש הנזק של עבודות המילוי, בנימוק כי היה על המבקשת לקחת עבודות אלה בחשבון עוד בטרם החלה בביצוע הפרויקט. בשולי הדברים יצוין כי בית משפט השלום דחה את תביעתה של המבקשת נגד אקרשטיין ויעקב יעקב, עניין שאינו בפני.
 
  1. על פסק דינו של בית משפט השלום הוגשו לבית המשפט המחוזי ערעור על ידי המבקשת וערעור שמנגד על ידי ח.פ.ת ופויירשטיין. אקרשטיין לא צורפה כמשיבה לערעור מטעם המבקשת. המבקשת טענה כי נפלה טעות באשר לגובה הפיצוי שנפסק לזכותה ולאופן חישובו. בכלל זה, טענה המבקשת כי בית משפט השלום שגה כאשר דחה את הנתונים שהוצגו בחוות הדעת, וקבע את סכום הפיצוי על דרך האומדנה. עוד טענה המבקשת כי בית משפט השלום שגה כשקבע את סכום הפיצוי נכון למועד מתן פסק הדין, להבדיל מאשר מועד קרות הנזק או מועד עריכתו של החשבון הסופי. בנוסף, טענה המבקשת כי בית משפט השלום שגה כשדחה את תביעתה בגין עבודות המילוי ואת תביעתה נגד יעקב יעקב. לעומת זאת, ח.פ.ת ופויירשטיין חזרו בערעור שמנגד על עמדתן לפיה לא היה מקום לחייב אותן כלל בתשלום פיצויים למבקשת.
 
  1. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורן של ח.פ.ת. ופויירשטיין וקיבל בחלקו את ערעורה של המבקשת. במסגרת כך, קיבל בית המשפט המחוזי את טענת המבקשת לפיה יש לפסוק לה פיצויים על בסיס חוות הדעת ולא על דרך האומדנה, וכן קבע כי שגה בית משפט השלום כשדחה את התביעה בגין עבודות המילוי הנוספות. בהתאם לממצאים אלה, קבע בית המשפט המחוזי כי ח.פ.ת ופויירשטיין יפצו את המבקשת בסכומים בהתאם לאמור בחוות הדעת: 289,350 שקל בגין הנזקים שנגרמו עקב התארכות זמן הביצוע ו-239,760 שקל בגין עבודות המילוי. בנוסף, בית המשפט המחוזי השאיר על כנו את הפיצוי בגין ראשי הנזק הנוספים שפסק בית משפט השלום למבקשת. בפסק הדין נקבע שסכום הפיצוי הכולל, בסך 565,995 שקל, יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 29.1.2013, הוא היום שבו ניתן פסק הדין בבית משפט השלום.
 
  1. לאחר שניתן פסק הדין בערעור, המבקשת הגישה בקשה לבית המשפט המחוזי לתיקון טעות בפסק הדין (בהפנייה לסעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 ולתקנות 525-524 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). בבקשה נטען כי את הסכומים שנפסקו לזכות המבקשת יש לשערך בהתאם למנגנון שקבע לעניין זה בית משפט השלום וכן להוסיף עליהם מע"מ כדין. כמו כן, ביקשה המבקשת להבהיר כי אין לקזז מהסכום שנפסק לזכותה בערעור את הסכום שנפסק לטובתה בהליך הקודם בגין מע"מ, הוצאות ושכר טרחה.
 
  1. ביום 2.3.2014 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה בעיקרה, לרבות את הבקשה להוספת מע"מ לסכום הפיצוי, בכפוף לכך שהבהיר כי הסכום שנפסק לזכות המבקשת בערעור אינו כולל את התשלומים בגין הוצאות ושכר טרחה שנפסקו לטובתה על-ידי בית משפט השלום.
 
 
הבקשה לרשות ערעור
 
 
  1. הבקשה שבפני מתמקדת בטענה כי נפלה טעות במנגנון השערוך שקבע בית המשפט המחוזי בעת פסיקת הפיצוי לטובת המבקשת. לשיטת המבקשת, משקבע בית המשפט המחוזי כי הוא מקבל את הנאמר בחוות הדעת, הרי שהיה עליו לשערך את סכום החיוב נכון למועד שבו התגבשה עילת התביעה או למועד קרות הנזק. המבקשת טוענת בקשר לכך כי בית משפט זה קבע, שככלל, יש לפסוק הפרשי הצמדה וריבית מיום היווצרות החוב (בהפנייה, בין היתר, לע"א 2196/93 מכבסת שלג חרמון נ' סלע חברה לביטוח בע"מ, פ"ד (3) 744, 747 (1996)). המבקשת מוסיפה וטוענת כי בית המשפט המחוזי לא נימק את קביעתו בעניין שערוך הסכום שפסק לטובתה. כן טוענת המבקשת כי קביעה זו גורמת לעיוות דין חריג בעניינה. שיקולים אלה, לשיטתה של המבקשת, מצדיקים מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" לפי אמות המידה שנקבעו בר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982) (להלן: הלכת חניון חיפה).
 
דיון והכרעה
 
  1. לאחר שעיינתי בבקשה מצאתי כי דין הבקשה להידחות, אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים. כפי שציינה המבקשת בבקשתה, על פי הלכת חניון חיפה תינתן רשות ערעור בגלגול שלישי רק במקרים בהם מתעוררות שאלות משפטיות כלליות החורגות מן המחלוקת הישירה שבין הצדדים, או כאשר נגרם למבקש עיוות דין חמור. אינני סבורה שהמקרה שלפנינו נופל בגדרם של מקרים אלה, ואסביר להלן.
 
  1. ראשית, בענייננו אין מדובר בשאלה כללית החורגת מעניינם של הצדדים, שכן כל טענותיה של המבקשת נטועות בנסיבות המקרה שלפנינו, ואין בהן כדי להצביע על סוגיה משפטית שטרם זכתה להכרעה. שנית, גם טענותיה של המבקשת בדבר עיוות דין דינן להידחות. הלכה פסוקה היא כי טענה של עיוות דין עשויה להצדיק מתן רשות ערעור אך במקרים נדירים ביותר שבהם הבקשה למתן רשות ערעור מעוררת תחושת צדק חזקה במיוחד (ראו: רע"א 5165/09 נכסי רמלה 3 בע"מ נ' אשבת חברה לבניית מבני תעשייה בע"מ, פסקה ח' (13.9.2009)).
 
  1. בענייננו נטען כי פגם שנפל בשערוך החיוב שנפסק לטובת המבקשת הוא שגרם לעיוות דין בעניינה. פסיקת ריבית והצמדה על חיוב שנפסק על ידי בית משפט מצויה, ככלל, במסגרת שיקול הדעת של בית המשפט שהטיל את החיוב (ראו למשל: סעיפים 3-2א לחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961; רע"א 6450/12 קול הכרמל חברה לבניין ועבודות ציבוריות (1990) בע"מ נ' אדלשטיין, פסקה י' (17.10.2012)). בהתאם לכך, גם אם נפלה טעות במועד שממנו נקבע מירוץ הריבית וההצמדה, ואינני קובעת כי כך אכן קרה, הרי שזו טעות ביישום הדין בלבד ואין בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי.
 
  1. המבקשת טוענת בנוסף כי היעדר הנמקה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי באשר לאופן השערוך מצדיק מתן רשות ערעור. אכן, להנמקה בפסק דין חשיבות עליונה. היא מאפשרת לצדדים להבין את הבסיס לפסק הדין ולבית משפט שלערעור לבקרו. להנמקה אף תפקיד חשוב בתהליך של גיבוש ההחלטה (ראו: רע"א 1982/05 מקומון כל הצפון נ' פלוני (23.1.2006)). אולם, אין מקום לקביעה שפסק הדין של בית המשפט המחוזי אינו מנומק. ככל שקיים חוסר בהנמקה הרי שהוא נוגע לסוגיית השערוך בלבד. גם אם היה מקום להתייחס באופן מפורש יותר לסוגיה זו בפסק הדין, הרי שאין בכך בלבד לשם הענקת רשות ערעור בהתאם לאמות המידה המחמירות שנקבעו בהלכת חניון חיפה (ראו והשוו: רע"א 9294/09 חן נ' בנק הפועלים, פסקה 7 (25.3.2010); רע"א 69/12 משה נ' גוהרי, פסקה 8 (21.3.2012)).
 
  1. סוף דבר: דין הבקשה להידחות. בנסיבות העניין, ומשלא התבקשה תגובת המשיבות, אין צו להוצאות.
 
           ניתנה היום, ‏כ"ח באדר ב' התשע"ד (‏30.3.2014).
 
    ש ו פ ט ת
 
 
_________________________
חזרה לפסיקה חינם
 
 
+ שלח משוב