Hebrew  |  English  |  Russian  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



דף הבית >> רע"א 1284/13 פראג' בן נסאר אל סעדין נגד מדינת ישראל, באמצעות מינהל מקרקעי ישראל
 
 
 
בבית המשפט העליון
 
 
רע"א  1284/13
 
 
לפני:  כבוד השופט א' רובינשטיין
 
 
המבקשים: 1. פראג' בן נסאר אל סעדין
  2. עודה אל סעדין
  3. סלים בן נסאר אל סעדין
  4. נורה אל סעדין
  5. אינטסף אל סעדין
  6. פטימה סלמה אל עמרני
  7. עיד בן עבדלרני אל סעדין
  8. איטראי אכרם אל עווידי
  9. אחמידי בן סאלם קשחר
  10. חדרה הליל קשחר
  11. סלמה בן סאלם קשחר
  12. סברי בן עבדלרני אל סעדין
  13. ווטפה חליל אל סעדין
  14. סעיד בן עבדלראני אל סעדין
  15. בן עיד אבו סביח אל עמראני
  16. פאטמה אהלייל אבו סבייח אלעמרני
  17. שיחה אבו סבייח אלעמרני
  18. סלים אבו סביח אלעמרני
  19. פדיה אבו סביח אלעמרני
  20. סביחה אבו סביח אלעמרני
  21. עידה אבו סביח אלעמרני
  22. חמיד בן סלימאן
  23. חמאד בן סלימאן
  24. מוחמד בן סלימאן
  25. חמיד בן סלימאן אבו סביח אלעמרני
  26. שרה סלים אל-עול
  27. חמאד בן סלימאן אבו סבח אלעמרני
  28. חוסינה עלי רמאדין
  29. מחמד בן סלימאן אבו סביח אלעמרני
  30. פאטמה טריפ אל-רול
  31. מעיופה אל וואג'
  32. סאלמה בן סאלם אל וואג'
  33. חיסין אל וואג'
 
                                         
  נ  ג  ד
 
                                                                                                   
המשיבה: מדינת ישראל, באמצעות מינהל מקרקעי ישראל
 
                                         
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (סגניות הנשיא דברת ויפה-כ"ץ והשופט ואגו) בע"א 17664-07-12 מיום 14.1.13
 
                                          
בשם המבקשים:                     עו"ד יאיר דנגור
 
החלטה
 
 
 
א.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (סגניות הנשיא דברת ויפה-כ"ץ והשופט ואגו) בע"א 17664-07-12 מיום 14.1.13, בגדרו נדחה ערעור המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום בבאר שבע (השופטת קויפמן) בת"א 2353/03, 2354/03, 2355/03, 2356/03, 2357/03, 2358/03, 2359/03, 2360/03, 2361/03 ו-2362/03 מיום 3.5.12. הפרשה עניינה פינוי המבקשים ממקרקעין מוסדרים שהם טוענים כי אין לפנותם מהם.
 
רקע
 
ב.        כעולה מפסק דינו של בית משפט השלום, המשיבה הגישה תביעות לפינוים וסילוק ידם של המבקשים בגין פלישה והסגת גבול למקרקעין מוסדרים בשטח של כ-100 דונם המצויים בבעלות המשיבה והרשומים על שמה, הידועים כגוש 100112 חלקה 5. המבקשים –שבט בדוי המונה לדבריהם 60 נפשות – טענו, כי הם נמצאים במקרקעין שנים רבות ולא פלשו אליהם; כי התיישבו במקרקעין בטרם הליך ההסדר, ולא הגישו תביעות לפקיד ההסדר שכן איש לא יידע אותם בדבר הליך זה; וכי חוק ההתיישנות חל עליהם נוכח אורך תקופת שהייתם. לחלופין טענו המבקשים, כי שהותם במקרקעין היתה על דעת הרשויות ועל כן אין זה צודק לפנותם.
 
ג.        בפסק דינו של בית משפט השלום נאמר, כי הואיל ומדובר במקרקעין מוסדרים, על המבקשים להוכיח כי יש להם זכות בהם. נקבע, כי המבקשים לא עמדו בנטל להוכיח קיומה של זכות במקרקעין, וכי גם אם תתקבל טענתם בדבר ישיבה ממושכת במקרקעין, לא הוכח קיומה של חזקה נוגדת; בית משפט ציין, כי לבד מעצם ישיבתם במקרקעין לא העלו המבקשים כל טענה שיש בה כדי לבסס יסוד זה, "ואין די בעצם הישיבה בקרקע כדי להוכיח חזקה נוגדת". צוין, כי גם לגישת המבקשים ידעה המשיבה על ישיבתם במקרקעין, וכי מעת לעת המבקשים פעלו בהתאם להנחיותיה, ובכך הכירו בזכותה במקרקעין. נקבע, כי המבקשים לא רכשו זכויות מכוח התיישנות, "שכן בהעדר חזקה נוגדת, ממילא לא ניתן לטעון להתיישנות". על רקע זה נפסק, כי מעמדם של המבקשים במקרקעין הוא, לכל היותר, מעמד של ברי רשות ללא תמורה "ורשות זו מתבטלת לרצונו של בעל הזכויות במקרקעין". למעלה מן הצורך נאמר, כי לא הוכחה טענת המבקשים לפיה מדובר בקרקע מסוג מולכּ בה ניתן לרכוש זכויות, בנסיבות מסוימות, גם מכוח חזקה, וגם לא הוכחה חזקה רצופה בשטח. עוד צוין בפסק הדין, כי גם לאחר שנודע למבקשים, לשיטתם על הסדר המקרקעין, לא הגישו תובענה לערכאה המוסמכת.
 
ד.        המבקשים ערערו לבית המשפט המחוזי (ע"א 17664-07-12). בפסק דין מיום 14.1.13 (סגניות הנשיא דברת ויפה-כ"ץ והשופט ואגו – פסק הדין נכתב בידי השופט ואגו) נדחה הערעור. בית המשפט נדרש לטענת ההתישנות וציין כי לא בוססה תשתית להתישבות שבט המערערים מאז ראשית המאה העשרים כנטען. בית המשפט הטעים, כי טענת החזקה הנוגדת "טעונה הוכחה ברמה העובדתית, כאשר יש להוכיח לא רק את החזקה עצמה, כלומר ההימצאות והתפיסה של המקרקעין, אלא גם את הרכיב של היות החזקה 'נוגדת'. פירוש הדבר – שהחזקה צריכה להיות 'עוינת' לזכותו של מי שטוען לבעלות רשומה על הקרקע". נקבע, שאין להתערב בממצאיו העובדתיים של בית משפט השלום, כי המבקשים לא הוכיחו חזקה רצופה שלהם או מטעמם במקרקעין לאורך השנים, וכי לא שכנעו שחזקתם הנטענת היתה "עוינת" ונוגדת את זכותה של המשיבה. בית המשפט דחה את טענת המבקשים בדבר קיומה של ידיעה שיפוטית בדבר נדידתם של בדוים ממקום למקום, ובכל אופן נאמר כי אם נכונה טענה זו, נסתרת טענתם הבסיסית של המבקשים באשר לחזקה בקרקע, שהרי כיצד ניתן להלום חזקה עם נדידה מתמדת. לבסוף נקבע, כי אין להתערב בקביעת בית משפט השלום, לפיה המבקשים לא הוכיחו את סוג המקרקעין.
 
ה.        מכאן בקשת רשות הערעור.
 
הבקשה
 
ו.        בבקשה נטען, כי עומדת למבקשים טענת התישנות לפי סעיף 159ב לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 שלפיו החריג למניעות התישנות בעקבות הסדרת מקרקעין הוא טענה לזכאות בטרם תחילת חוק המקרקעין; ההתישנות הנטענת היא על פי חזקה מאז 1917 – ועל כן בכל פרמטר של התישנות קמה לה תחולה. עוד נאמר, כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו שלא הוכח קיומה של חזקה נוגדת, וכי לא הוכחה רציפות בשטח. כן נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי באמרו כי "בעניין סוג הקרקע כקרקע מולקּ (כך במקור – א"ר) לא הוכיחו המבקשים אופן רכישת זכות הקרקע". טענותיהם של המבקשים נסמכות על הראיות שהביאו בפני בית משפט השלום, לרבות ספרות שנכתבה בתחום. לבסוף נטען, כי בית המשפט המחוזי התעלם מזכותם החוקתית של המבקשים לקניין.
 
הכרעה
 
ז.        לאחר העיון,  אין בידי להיעתר לבקשה. בבקשה לא נטען – ובדין לא נעשה כן – כי היא מעוררת שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים, ודי בכך על מנת לקבוע כי אין היא באה בקהלם של המקרים החריגים בהם תישקל רשות ערעור בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123). טענותיהם של המבקשים נסבות – באופן מובהק – על קביעות עובדתיות שאין בית משפט של ערעור, קל וחומר בגלגול שלישי, נוטה להתערב בהן (רע"א 6474/99 צוקרמן נ' פאלוך (לא פורסם, 15.11.99)). מדובר – בסופו של יום – ביישומן של הלכות משפטיות בדיני ההתיישנות והחזקה על עניינם הקונקרטי של המבקשים; כידוע, שאלת יישומה של הלכה משפטית אינו מצדיק רשות ערעור בגלגול שלישי (רע"א 7633/06 גולדקס מתכות בע"מ נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (לא פורסם, 24.12.06); ראו גם רע"א 8945/10 שמואל אגבבה ז"ל נ' מנהל מקרקעי ישראל (לא פורסם, 7.3.11)).
 
ח.       מעבר לכך אציין, כי עיינתי ושבתי ועיינתי בפסקי הדין הקודמים ובחומר שצורף לבקשה. ברי כי כדי לנסות לקעקע זכויות רשומות בקרקע מוסדרת, על פי הסיפה לסעיף 159ב לחוק המקרקעין, יש צורך ב"מסה קריטית" ברמה גבוהה במיוחד. שני בתי המשפט נדרשו לכך, ואין מקום לפתוח שוב שאלות עובדתיות שהוכרעו. דרך משל, טענה באשר ל"נדידה מקומית" בטווח 6 ק"מ הבאה ליישב את הסתירה שבין "נדידה" לבין "חזקה", היה צורך לאשש בעדות מומחים כהלכה. ובאשר לטענת קרקע "מולכ", רכוש פרטי על פי הסיווג העותמאני, להבדיל מ"מואת", קרקע שלא ניתן לרכוש בה זכות – אין זה המקום להידרש לסוגי המקרקעין העותמאניים. לשם כך היה צורך בהנחת תשתית, דבר שלא נעשה, כפי שציין בית משפט השלום (סיפת פסקה 9), ובהמשך בית המשפט המחוזי.  
 
ט.       אוסיף, כי הליך זה יסודו במאמצי הרשויות למימוש זכויות הציבור במקרקעין, שעליהם יש לברך. כפי שציינתי זה מכבר, "אין מנוס ממאבק עיקש בפלישה לקרקעות ציבור, הקרובה להיות לדעתי מכת מדינה במקומות רבים. רשויות המדינה והציבור למיניהן מטבען הן גופים מסורבלים וכבדי תנועה, שהליכי פעולתם לא אחת איטיים, אם מטעמים טובים ואם מטעמים פחות טובים. אך בית משפט זה תפקידו לעודד את הרשויות בבואן לעשות מלאכתן, אם גם באיחור, ולהגן על רכוש הציבור" (רע"א 11527/05 עירית תל אביב-יפו נ' לוי (לא פורסם, 6.3.06)).
 
י.        באשר לטענה החוקתית שבפי המבקשים אציין, כי משעה שנקבע כי למבקשים אין זכויות במקרקעין, נראה כי דווקא הימצאותם בהם פוגעת בקניינה של המדינה, קרי, בקניינו של הציבור. עוד אזכיר, כי בפסק דינו של בית משפט השלום נאמר שלמבקשים הוצעה קרקע חלופית בישוב ערוער, וככל שהדברים עדיין מעשיים (ואין בידי לטעת מסמרות בסוגיה זו, אך זמן לא רב בלבד, 9 חודשים, חלף), בידי המבקשים לבוא בדברים עם המשיבה.
 
יא.      כאמור, אין בידי להיעתר לבקשה. 
 
           ניתנה היום, כ"ב באדר תשע"ג (4.3.13).
 
    ש ו פ ט
 
 
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   13012840_T01.doc   רח
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il