Hebrew  |  English  |  Russian  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



דף הבית >> ע"א 6616/13 פלוני ואח' נגד בטר פלייס ישראל (ח.ת) 2009 בע"מ (בפירוק) ואח'
 
 
 
בבית המשפט העליון
 
 
ע"א  6616/13
 
 
לפני:   כבוד השופט א' שהם
 
 
המבקשים (המערערים): 1. 
  2.
 
                                          
  נ  ג  ד
 
                                                                                                    
המשיבים: 1. בטר פלייס ישראל (ח.ת) 2009 בע"מ (בפירוק)
  2. בטר פלייס לאבס ישראל בע"מ (בפירוק)
  3. בטר פלייס שירותים גלובאליים בע"מ (בפירוק)
  4. בטר פלייס מוטורס בע"מ (בפירוק)
  5. עו"ד ורו"ח סיגל רוזן רכב
  6. עו"ד שאול קוטלר
  7. כונס הנכסים הרשמי - תל אביב
 
                                          
ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, מיום 3.10.2013, בפר"ק 48555-05-13; פר"ק 48726-05-13-13; פר"ק 48689-05-13; ו-פר"ק 48637-05-13, שניתן על כב' השופט א' ש' שילה – סג"נ
 
                                          
בשם המבקשים (המערערים):   עו"ד אילן אלמקייס
המשיבים 6-5:                       בעצמם
בשם המשיב 7:                      עו"ד טובה פריש
 
החלטה
 
 
1.        לפניי בקשה לעיכוב ביצוע, ולמצער לעיכוב ביצוע ארעי, של החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט א' ש' שילה – סג"נ), מיום 3.10.2013, בתיקי פר"ק 48555-05-13; פר"ק 48726-05-13-13; פר"ק 48689-05-13; ו-פר"ק 48637-05-13, החלטה שבגדרה בוטל הסכם מכירת נכסי המשיבות 4-1 (להלן: המשיבות) והעברת פעילותן בישראל למבקשת 1 (להלן: המבקשת), מיום 25.8.2013 (להלן: ההסכם), בשל הפרתו היסודית. עיכוב הביצוע התבקש עד להכרעה בערעורם של המבקשים, במסגרתו הם ביקשו לקבוע כי לא הפרו את ההסכם הפרה יסודית, ועל כן יש להורות על ביטול החלטת בית המשפט המחוזי; לחילופין, התבקש בית המשפט שלערעור להורות על הארכת המועדים הנקובים בהסכם, לביצוע חלקם של המבקשים בו; לחילופי חילופין, ביקשו המבקשים להורות על החזרת הנושא לבית משפט קמא "עם הוראות מתאימות".
 
הרקע העובדתי להגשת הבקשה
 
2.        המשיבות ביקשו להגשים בישראל תוכנית עתידנית לייצור והפעלה של מכוניות חשמליות, תוכנית שבה השקיעו כסף רב, אך כשלו ונקלעו להליכי פירוק, במסגרתם נתמנו המשיבים 5 ו-6 כמנהליהן המיוחדים של המשיבות (להלן : המנהלים המיוחדים). חברה אחרת, אשר התקשרה עם המנהלים המיוחדים במטרה לרכוש את המשיבות ואת פעילותן לא הצליחה לעמוד בהתחייבויותיה, ומשום כך, ביטל בית משפט קמא, ביום 25.8.2013, את ההתקשרות העסקית בין צדדים אלו. בסמוך לכך, דיווחו המבקשת והמנהלים המיוחדים לבית המשפט על התקשרות בהסכם למכירת נכסי המשיבות לידי המבקשת, תמורת סכום מינימאלי שלא יפחת מתשעה מיליון ₪, כאשר 20% מסכום זה ישולם למנהלים המיוחדים עד ליום 30.9.2013. במסגרת ההסכם, התחייב המבקש 2, בעל השליטה במבקשת (להלן: המבקש) להמציא לידי המנהלים המיוחדים, בתוך 21 ימי עסקים, חוות דעת בנוגע לנכס מקרקעין ששוויו חמישה מיליון ₪ נטו לפחות, אשר עליו תרשם התחייבות לרישום שעבוד, המוגבלת בסכום של חמישה מיליון ₪ נטו, והפוחתת, בהתאם לתשלום התמורה. ההתחייבות לרישום השעבוד, כך נקבע, תבוצע בתוך 30 ימי עסקים. ואולם, גם התקשרות זו בין המבקשת לבין המנהלים המיוחדים, בעקבותיה הוגשה הבקשה דנן, עלתה על שרטון.
 
החלטת בית המשפט המחוזי
 
3.        בית המשפט המחוזי קבע בהחלטתו, מיום 3.10.2013, ולאחר שהתקיים דיון בנוכחות הצדדים הנוגעים בדבר, כי התחייבות המבקשת במסגרת ההסכם לשלם 1.8 מיליון, ₪ עד ליום 30.9.2013, כתשלום הראשון על חשבון התמורה, מהווה תנאי יסודי לקיום ההסכם. נקבע בהחלטה, כי המבקשת המציאה למשרדי המנהלים המיוחדים, בשעת ערב מאוחרת של יום ה-30.9.2013, שיק משוך על שם בנק אמריקאי, ללא ציון שם המושך, מבלי שיש מחלוקת, כי גבייתו של השיק עשויה לארוך זמן רב. לפיכך, קבע בית משפט קמא כי המבקשת הפרה את ההסכם, הפרה יסודית.
 
           בית המשפט המחוזי ציין עוד, כי המבקשת לא הסבירה מדוע היא אינה יכולה להעביר למנהלים המיוחדים, לאלתר, סכום של כחצי מיליון דולר, סכום אשר לטענתה נמצא תחת ידיה, או ברשותו של המבקש. בשל כך, סבר בית משפט קמא כי יש ממש בחששם של המנהלים המיוחדים להענות לבקשתם המאוחרת של המבקשים, להעביר את התשלום הראשון באיחור של 14 ימים. עוד הובהר בהחלטה, כי, לקראת סיום הדיון הציעה הרוכשת להעביר את התשלום עד ליום 8.10.2013 בסוף היום, הצעה שנדחתה על ידי המנהלים המיוחדים, ולגביה קבע בית המשפט כי "אף בה אין הסבר מדוע אין אפשרות להעביר את הכסף כבר מחר, 4.10.2013". בית המשפט המחוזי התייחס, בנוסף, לעובדה, כי המבקשת לא המציאה חוות דעת בנוגע לנכס המקרקעין, אשר אמור היה לשמש כבטוחה, להעברת יתרת התשלומים על פי ההסכם. נקבע, לעניין זה, כי אף אם טרם חלף המועד להמצאת חוות הדעת, מאחר שמדובר בנכס המצוי ברומניה, סברו, בצדק, המנהלים המיוחדים, וכן המשיב 7, כי אין מקום לבטוחה שאינה בשליטתו של בית המשפט של פירוק. בית משפט קמא קבע, כי "מכול מקום אין לדעת במה בדיוק מדובר", ולפיכך יש להורות על ביטולו של ההסכם, גם על יסוד נסיבות אלו.
          
4.        במסגרת ההחלטה, הורה בית המשפט המחוזי למבקשת להעביר לידי המנהלים המיוחדים, לאלתר, "את כול הנכסים והפעילות שברשותה", ולהמציא עד ליום 7.10.2013 דו"ח מפורט על כול פעילויותיה בנכסי המשיבות. בית המחוזי אסר, בנוסף, על המבקשת ועל המבקש, אשר הינו ערב לה, לעשות כול דיספוזיציה בנכסי המשיבות, מושא הסכם המכר, וכן נתן צו ארעי האוסר על המבקשים לבצע כול דיספוזציה ברכוש אחר, הנמצא בשליטתם או תחת חברות שבשליטתם, עד להחלטה אחרת , וזאת לשם הבטחת כול נזק שנגרם לקופת הפירוק. בית המשפט המחוזי התיר למנהלים המיוחדים להציב שומרים מטעמם, לצורך העברת הנכסים והפעילות חזרה לידיהם, ואסר על המבקשת או מי מטעמה להפריע לפעילות זו, או להוציא מרשות המשיבות "כול ציוד, נכסים, תוכנות, לרבות העתקת נתונים ממחשבי החברות בכול מקום שהם, ולרבות כול חומר הקשור למאגר הלקוחות של החברות והספקים או כול מידע אחר לרבות הידע הניהול או הקניין הרוחני". עוד נדרשה המבקשת למחוק כול מידע כאמור שהגיע אליה, הנמצא במחשביה או בכול מקום אחר. בית המשפט אף הורה למבקשים למסור למנהלים המיוחדים, באופן מיידי, "את כול הסיסמאות למערכת ההפעלה של ניהול הרשת, גישה לעמודים ועדכון העמודים באופן שיאפשר לשלוט בעמודי הטעינה באופן מידי או לעדכן את התכונה שלהם".
          
           בהחלטתו, התיר בית המשפט המחוזי למנהלים המיוחדים להשבית את פעילות המשיבות, על מנת לבדוק את האפשרויות העומדות בפניהם, וכן לנהל מו"מ עם חברות נוספות, המעוניינות ברכישת פעילות המשיבות או נכסיהן. יחד עם זאת, הורה בית המשפט למנהלים המיוחדים לבדוק את האפשרות להמשיך ולהפעיל נקודות טעינה בתחנות ההפעלה "ככול שיקבלו בטוחות מגורמים נוספים לתשלומים הכרוכים בכך". לבסוף נקבע, כי המנהלים המיוחדים רשאים לחלט את הערבות הבנקאית שמסרה המבקשת.
 
           בתגובה לבקשת המבקשת, שהוגשה על אתר, לעכב את ביצוע ההחלטה, סבר בית משפט קמא כי אין מקום לעשות כן.
 
5.        יצויין, כי ביום 7.10.2013, נתן בית המשפט המחוזי צו ארעי, המקבל את בקשתם של 97 מבעלי הרכבים החשמליים להורות למבקשת, או למי מטעמה "להימנע מנקיטת כול פעולה חד צדדית ...שיש או שעלול להיות בה משום הפסקת אספקת שירותים, מכול סוג שהוא, לבעלי הרכבים ו/או שיש או שעלול להיות בה משום גבייה או חיוב של בעלי הרכבים לחתום על הסכמים חדשים הכוללים תעריפים חדשים ונוספים בעבור קבלת השירותים בגינם שילמו המבקשים ממיטב כספם, בהתאם להסכם שהם חתמו עם קבוצת בטר פלייס)". ביום 9.10.2013, הורחב הצו והוחל על 140 בעלי רכבים נוספים. בעלי הרכבים אמורים להגיש, בימים הקרובים, את תשובתם לתגובת המבקשים לבקשתם, כך שסוגיה זו טרם הוכרעה באופן סופי, על ידי בית משפט קמא. 
 
הבקשה לעיכוב ביצוע וצו העיכוב הארעי
 
6.        לטענת המבקשים, יש להענות לבקשתם לעיכוב הביצוע מאחר שמאזן הנוחות נוטה לטובתם וסיכויי ערעורם להתקבל, טובים. לעניין מאזן הנוחות, הובהר כי אם תדחה הבקשה  וערעורם של המבקשים יתקבל, לא יהיה בידם של המשיבים להחזיר את המצב לקדמותו, שכן נזקי המבקשים אינם כוללים רק את ההוצאה הכספית בגין השקעותיהם ,העולה לכדי 30 מיליון ₪, אלא גם נזק למוניטין ולשמם הטוב, וכן נזקים המתבטאים בהפסקת פעילות של מאות מכוניות חשמליות ובפיטורי עשרות עובדים. לעומת זאת, כך נטען, למשיבים לא ייגרם כל נזק מעיכוב ההחלטה, וזאת לנוכח הערבויות והבטוחות שהמציאו המבקשים, לרבות הערבות האישית של המבקש. באשר לסיכויי הערעור, טענו המבקשים כי עמדו בתנאי ההסכם שנכרת בינם לבין המשיבים, ובין היתר, הם הפקידו את התשלום הראשון על חשבון התמורה בסך 1.8 מיליון ₪, עד ליום 30.9.2013, כאמור בהסכם, הגם שהתשלום בוצע בהמחאה דולרית. עוד נטען, כי המבקשים עמדו בהתחייבותם שבהסכם להפקיד, תוך 21 ימים, חוות דעת בנוגע לנכס מקרקעין ששוויו לפחות 5 מיליון ₪, וכי ההסכם לא קבע כי הנכס המדובר חייב להמצא בישראל. לאור האמור, נטען, כי בית משפט קמא טעה בקובעו כי המבקשים הפרו את ההסכם הפרה יסודית, וכי היה עליו להתחשב בפעולות הרבות שביצעה המבקשת על מנת לייצב את מצבן של המשיבות, ובמשאבים העצומים שהשקיעה בתחזוקה השוטפת של נכסיהן, מבלי שקיבלה עד כה כול תמורה מצד לקוחותיהן, בעלי המכוניות.
 
7.        ביום 4.10.2013, מועד הגשת הבקשה, ניתן צו עיכוב ביצוע ארעי עד להחלטה בבקשה זו, והמשיבים התבקשו למסור תגובתם לבקשה, עד ליום 25.10.2013.
 
הבקשה לביטול הצו הארעי
 
8.        ביום 6.10.2013, הגישו המנהלים המיוחדים "בקשה בהולה" לחייב את המערערים בהפקדת ערובה, במזומן או באמצעות ערבות בנקאית, בסך 1.8 מיליון ₪ או בסכום משמעותי אחר, וזאת להבטחת הוצאותיה ונזקיה של קופת הפירוק, היה ובקשתם לעיכוב ביצוע, תתקבל. כמו כן, התבקש בית המשפט לדחות את כניסתו לתוקף של הצו הארעי, ולהתנותו בהפקדת ערובה במזומן ובמתן צו איסור דיספוזיציה, בכלל נכסי המשיבות.
 
           לטענת המנהלים המיוחדים, משמעותו של הצו הארעי הינו מתן אישור למבקשת לעשות שימוש בנכסי המשיבות, אף שהיא לא שילמה עבורם או הפקידה בטוחה להעברת התמורה הקבועה בהסכם. עוד הודגש, כי צו העיכוב הארעי, בניגוד למטרתו, יוביל לשינוי המצב הקיים. זאת, משום שמחד גיסא, המנהלים המיוחדים אינם נוקטים בפעולות כלשהן בזמן הנוכחי, אלא בוחנים את האפשרויות הקיימות לגבי הנכסים והפעילויות של המשיבות, ומאידך גיסא, קיים חשש כי המבקשת תנצל את תקופת הזמן הנוספת, במסגרתה היא תקבל לידיה את נכסי המשיבות, מכוחו של הצו הארעי, באופן שיגרום נזקים למשיבות ולנושיהן. למשל, באמצעות מימוש נכסי המשיבות או על ידי החשפות למידע ממערכות המחשוב שלהן. הובהר, לעניין זה, כי המבקשת כבר מימשה חלק מנכסי המשיבות, וגבתה לכיסה את תמורתן.
 
           המנהלים המיוחדים ציינו עוד בבקשה, כי המבקשת הינה חסרת אמצעים, וכי מאחר שלעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי השלכות רוחב מקיפות על לקוחות, עובדים, ספקים ונושים של המשיבות, יש להתנות את מתן הצו הארעי בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הנזקים, שייגרמו כתוצאה מעיכוב הביצוע הארעי. המנהלים המיוחדים הוסיפו וטענו, כי ראוי שהערובה תהא בדמות הפקדת סכום כסף במזומן או העמדת ערבות בנקאית, אשר ניתן לממשם באופן מיידי.
 
9.        בתגובת המבקשים לבקשת המנהלים המיוחדים, נטען, כי אין מקום לשנות מהחלטת בית משפט זה מיום 4.10.2013, שכן זו איפשרה למבקשים לשוב לפעילותם העסקית במלוא המרץ, דבר הכולל גם מתן שירותי החלפת סוללות והטענתן לאלף בעלי המכוניות החשמליות, והכל במימונה של המבקשת, ולטובת לקוחותיה. עוד הבהירו המבקשים, כי אין להענות לבקשה, שעה שהמנהלים המיוחדים עצמם פעלו להפרת הצו הארעי, כאשר ניסו למנוע מהמבקשים, עובדיהם ואורחיהם מלהכנס למשרדיהם. במענה לטענת המנהלים המיוחדים בדבר מימוש נכסי המשיבות, הובהר, כי הציוד היחיד שמכרה המבקשת, תמורת עשרות אלפי שקלים,  היה "ציוד משומש של מחשבים", וזאת חלף אחסנתו תמורת שכר דירה גבוה או השלכתו לאשפה.
 
10.      ביום 7.10.2013, קבעתי, כי אינני רואה לשנות מהחלטתי הקודמת, אך הוריתי לצדדים, כי ימנעו מלבצע כול דיספוזיציה בנכסי המשיבות. כן ציינתי בהחלטתי, כי המשיבים רשאים להעביר את תגובתם לבקשה לעיכוב הביצוע בהקדם האפשרי, ועוד לפני המועד האחרון למסירת תגובתם. במקביל, דרשתי מהמבקשים להבהיר מדוע שלא לחייבם בהפקדת ערובה בסך 1.8 מיליון ₪ או בסכום נמוך יותר, כתנאי לעיכוב הביצוע.
 
           ביום 9.10.2013, מסרו המבקשים את התייחסותם לאמור בהחלטתי מיום 7.10.2013, ובמסגרתה טענו כי הם הפקידו, עד כה, ערבויות בשיעור של כ-25.5 מיליון ₪ (הכוללות, לטענתם, ערבויות אישיות של המבקש בסך 19 מיליון ₪; ערבות בנקאית בגובה של 500,000 ₪; ובטוחה בדמות נכס מקרקעין בשווי של 6 מיליון ₪, אותה סירבו המנהלים המיוחדים לקבל). עוד נטען, כי המבקשת הפקידה כתב שיפוי בסך של 8 מיליון ₪, להבטחת התחייבויות המשיבות אל מול משרד התחבורה. לאור זאת, כך נטען, אין כל הצדקה לדרוש מהמבקשים ערובות נוספות. לחילופין, ביקשו המבקשים להסתפק בהפקדת ערבות מינימלית, תוך מספר ימי עסקים. בנוסף, התבקש בית המשפט להורות על סילוק נציגי המשיבים כולם, לרבות השומרים מטעמם, משטחי המשרדים או מהנכסים המושכרים על ידי המבקשת, בטענה כי הללו מנסים למנוע גישה חופשית של המבקשת למתקניה. זאת, על אף האמור בצו הארעי וחרף העובדה שבית משפט קמא אישר למנהלים המיוחדים להעזר בשומרים, אך ורק לצורך ביצוע העברת הנכסים והשבתם לידיהם. עוד ביקשו המבקשים, כי יובהר לבעלי הרכבים החשמליים כי חלה עליהם חובת תשלום, בגין קבלת שירותי המבקשת, והאחרונה מסכימה כי, ככול שתדרש ממנה ערבות, אזיי מחצית מהסכומים שיועברו אליה על ידי בעלי הרכבים, תופקד בקופת בית המשפט או בחשבון נאמנות מתאים. המבקשת הזכירה, כי בית משפט קמא חייב אותה, ביום 7.10.2013, ולבקשת חלק מבעלי הרכבים, להמשיך ולספק את מלוא השירות לבעלי הרכבים, שעלותו כ-1.5 מיליון ש"ח לחודש, למרות שאלו אינם משלמים לה עבור השירות, כבר מאז ה-25.8.2013. החלטה זו, כך נטען, גורמת למבקשת נזקים עצומים, עובדה המצדיקה, כשלעצמה, שלא להשית עליה ערבויות נוספות, כתנאי לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי, מושא בקשה זו.
 
           המבקשים אף הוסיפו וטענו, לעניין מאזן הנוחות, כי דחיית הבקשה שלפניי תגרום להם לנזק בלי הפיך; תפגע בציבור בעלי הרכבים, אשר לא יוכלו לטעון את רכביהם ולהחליף את הסוללות הדרושות להפעלתם; וכן תגרום לנזק משמעותי לתחנות החלפת הסוללות, שבהקמתן הושקעו כמאה מיליון דולר. עוד הבהירו המבקשים, כי קבלת עמדת המנהלים המיוחדים תסכל את תוכניות המבקשת להקים לתחייה את שוק המכוניות החשמליות, תוך הרחבת רשת הטעינה בישראל וחיבורה לרשת טעינה גלובאלית. קיומו של "עסק חי", המעודד תחבורה ירוקה ומשפר את בריאות הציבור ואיכות הסביבה מהווה יעד אסטרטגי חשוב, לפי הגדרותיה של ממשלת ישראל. נטען, כי המנהלים המיוחדים מבקשים לסכל מטרות אלו, ולהשבית את פעילות המשיבות. המבקשים הדגישו, כי המשך אספקת השירות לבעלי הרכבים, שהינם גם נושי המשיבות, מסייע לקופת הפירוק, וכי, ממילא, ההצעה הכספית החלופית שהוצעה לרכישת המשיבות עמדה על כ-10% מהסכום שהוצע על ידי המבקשים, וזהו טעם נוסף לאפשר את המשך פעילותם של המבקשים.
 
            באשר להתנהלותם של המנהלים המיוחדים, טענו המבקשים, כי אלו הפרו את הסכם המכר הפרה יסודית, כאשר מנעו מהמבקשים למכור כלי רכב ולגבות כספים מלקוחות המשיבות, באמצעות העלמת מסמכים רלוונטיים וחסימת נגישותם של המבקשים אליהם. אלמלא עשו כן, היו עשויים המבקשים להגדיל את הכנסות המשיבות ולצמצם את הפסדיהן, באופן שייטיב גם עם קופת הפירוק. המבקשים, כך נטען, לא הפרו את ההסכם, שכן הם לא איחרו בהעברת התשלום הראשון, וגם אם היה איחור כלשהו, הרי שלא מדובר בהפרה יסודית.
 
           יצויין, כי ביום 10.10.2013, ביקשתי מהמשיבים להתייחס לתגובת המבקשים, ותמהתי מדוע טרם הוגשה תגובה לבקשה לעיכוב ביצוע.
 
 
 
 
תגובת המשיבים לבקשה לעיכוב הביצוע
 
11.      ביום 11.10.2013, ביקשו המנהלים המיוחדים לדחות את בקשת עיכוב הביצוע ולהורות על ביטולו של צו עיכוב הביצוע הארעי, שהוצא על-ידי. המנהלים המיוחדים גם חזרו על בקשתם החלופית, כי המבקשים יפקידו ערבות בסכום "העולה באופן דרמטי" על 1.8 מיליון ₪, באופן מיידי ובאמצעות תשלום במזומן או באמצעות ערבות בנקאית. לחילופי חילופין, ואם יסבור בית המשפט כי אין מקום להורות על ביטולו של הצו הארעי, ביקשו המנהלים המיוחדים לקיים דיון דחוף בבקשה, במעמד הצדדים.
 
           המנהלים המיוחדים הדגישו בתגובתם, כי הענות לבקשה תוביל למניעת מכירתם של נכסי המשיבות כאשר ערכם, וכן העניין שאלו מעוררים אצל רוכשים פוטנציאליים, הולכים ופוחתים, עם חלוף הזמן. זאת, כאשר למבקשים לא יגרם אלא נזק כספי מדחיית בקשתם. ביתר פירוט נטען, כי במהלך התקופה, בה המבקשת מחזיקה בנכסי המשיבות, היא מכרה רכוש השייך למשיבות ונחשפה למידע עסקי משמעותי, כאשר התנהלות זו עשויה לפגוע במרקם היחסים של המשיבות עם לקוחותיה וספקיה, וכן ליצור נזק בלתי הפיך לקופת הפירוק ולנושי המשיבות. המנהלים המיוחדים ציינו, בנוסף, כי בעקבות הצו הארעי, יוצרת המבקשת התחייבויות חדשות מול ספקים וצדדים שלישיים נוספים, כאשר ספק רב אם המבקשת תוכל לעמוד בחובותיה אלו, בסופו של יום. כך , חלק מספקי המשיבות (כגון בעלת הנכס בו מצויים משרדי המשיבות וכן חברת החשמל) הבהירו, במסגרת הדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי, כי המבקשת משתמשת בשירותיהם מבלי שהסדירה את התקשרותה עימם, וללא תשלום תמורה. עוד הוסיפו וטענו המנהלים המיוחדים, כי המבקשת התנהגה בכוחניות כלפי לקוחות החברה, כאשר ביקשה שיסדירו בתוך יומיים את התשלום עבור השירותים שקיבלו, בחודשים ספטמבר – אוקטובר 2013, ואף כנגד חלקם הטילה סנקציות, בדמות הורדת רמת ההספק של עמודי הטעינה, וזאת על אף צו המניעה הארעי שנתן בית המשפט המחוזי. עוד נטען בתגובה, כי קבלת עמדת המנהלים המיוחדים, תאפשר להם "להדמים את פעילות תחנות החלפת הסוללות ולשמר את שווי הנכסים עד לבחינת חלופות אחרות למכר", ואופן זה, כך נטען, להקטין את הנזק העתידי. כמו כן, הבהירו המנהלים המיוחדים כי טענת המבקשת בדבר נשיאתה בעלויות התפעול והעמדת ערבויות עצומות, אינה מבוססת, שכן היא לא העבירה סכומי כסף כלשהם לקופת הפירוק, ואף לא שילמה לחלק ניכר מספקי המשיבות. לבסוף, הדגישו המנהלים המיוחדים, כי אין להותיר את נכסי המשיבות בידי המבקשת, כאשר אין חולק כי היא לא שילמה תמורתן, וכי אין ביכולתה להעמיד ערובה מינימאלית, לשם הבטחת קיום התחייבויותיה.
 
           לעניין סיכויי הערעור, נטען, כי מדובר בערעור עובדתי גרידא, הנסב על טענת המבקשים, לפיה הם העבירו למנהלים המיוחדים את התשלום הראשון, כמתחייב על פי ההסכם. זאת, כאשר המבקשת לא ידעה למסור לבית משפט קמא פרטים אודות זהותו של בעל החשבון, על שמו משוכה ההמחאה, או להציג בפניו את דפי החשבון, ממנו היא נמשכה, על-מנת לשכנע בדבר קיומו של כיסוי, לסכום הכסף הרשום בהמחאה. יתר על כן, מבירור שערכו המנהלים המיוחדים עם הבנק האמריקאי, אשר הנפיק את ההמחאה, עולה, כי החשבון המופיע על גבי ההמחאה, איננו פעיל. מאחר שהמבקשת לא עמדה בתשלום הראשון הקבוע בהסכם, אף לא במועד הנדחה שהיא עצמה הציעה לבית משפט קמא, במהלך הדיון שבפניו, ואף לא העמידה בטוחות כמתחייב מההסכם, הרי שיש בכך משום הפרה יסודית של ההסכם. הפרה זו מקנה למשיבות זכות ביטול מיידית של ההסכם, כפי שקבע בית משפט קמא, ועל כן סיכויי הערעור של המבקשת הינם קלושים.
 
           לבסוף, הצביעו המנהלים המיוחדים על חוסר תום ליבה של המבקשת, אשר לא המציאה להם את הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה לבית משפט זה, ואף הסתירה מבית המשפט את העובדה כי היא מבקשת לשנות את המצב הקיים. זאת, שכן, בעת  הגשת הבקשה לעיכוב הביצוע, החזקה בנכסים כבר הושבה למשיבות, מחשביהן נותקו, ופעילות תחנות ההחלפה הודממה. כמו כן, ובעקבות צו עיכוב הביצוע הארעי, שניתן על ידי בית משפט זה, פרצו נציגי המבקשת למשרדי המשיבות, תוך הפעלת כוח כלפי השומרים, אשר שהו במקום מטעם המנהלים המיוחדים, מאז החלטתו של בית המשפט המחוזי. זאת ועוד, על אף הוראת בית משפט זה, שלא לבצע כל דיספוזיציה בנכסי המשיבות, ניסתה המבקשת להוציא נכסים השייכים למשיבות ממשרדיהן, בתואנות שונות. כמו כן, ובעקבות הצו הארעי חזרה המבקשת לפעילות רגילה, הורתה ללקוחות המשיבות להתקשר עימה, תוך יומיים, בהסכם חדש, ואף החלה, כאמור, לנקוט בפעולות חד צדדיות נגד חלק מהלקוחות, באמצעות הגבלת מערכת הטעינה של עמודי טעינת החשמל. ההתנהלות המתוארת מעידה, לטענת המנהלים המיוחדים, על עשיית דין עצמי ועל הגשת הבקשה בחוסר נקיון כפיים, באופן המצדיק את דחייתה.
 
           המנהלים המיוחדים הדגישו, כי אם יחליט בית המשפט להותיר את צו העיכוב הזמני על כנו, יש להתנות זאת בהפקדת ערובה משמעותית. הובהר, לעניין זה, כי במסגרת בקשת עיכוב הביצוע שנבחנה בבית המשפט המחוזי, ציינה המבקשת כי היא יכולה להעמיד כערובה סכום קטן במיוחד, של 100 אלף ₪ בלבד, וגם זאת רק באמצעות המחאה רגילה. כאשר המשיב 7 ביקש כי תופקד ערובה משמעותית יותר, קבע בית משפט קמא, כאמור, כי אין לעכב את ביצוע החלטתו.
 
12.      המשיב 7 מסר בתגובתו לבקשה לעיכוב הביצוע, כי הוא מצטרף לעמדתם של המנהלים המיוחדים, בדבר דחיית הבקשה. יחד עם זאת, הוא סבר כי אם ימצא בית המשפט לנכון לעכב את ביצוע ההחלטה, כבקשת המבקשים, יש להתנות זאת בהפקדת ערובה מטעם המבקשים בסכום שלא יפחת מ-1.8 מיליון ₪, הוא סכום התשלום הראשון, אותו היה על המבקשת לשלם, לפי ההסכם.
 
דיון והכרעה
 
13.     הלכה מושרשת היא, בהתאם לתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כי מוקנית לבעל דין, אשר זכה במשפטו, הזכות ליהנות מפירות זכייתו, בסמוך למועד מתן ההחלטה, ומבלי להמתין לתוצאות הערעור שהוגש עליה (ע"א 1256/13 האפוטרופוס על נכסי נפקדים נ' אזורים בנין (1965) בע"מ (21.7.2013); ע"א 3416/13  טל-יד מצויינות בשירות בע"מ נ' וויזקום תקשורת בע"מ (17.7.2013); ע"א 3368/13 אי.פי.טי מוצרי מתכת בע"מ נ' פלמר (25.6.2013)). יחד עם זאת, רשאי בית המשפט לחרוג מהכלל האמור, ולעכב את ביצועה של ההחלטה, או ביצועו של פסק דין, אם הוכיח המבקש, כי סיכויי ערעורו טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, כך שאם לא יעוכב ביצוע ההחלטה, ובסופו של יום יתקבל ערעורו, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו (ע"א 5210/13 אלכסנדרו נ' זילברדיק (16.9.2013); ע"א 7520/12 אלעד מגדלי סופר בע"מ נ' פיפין (4.6.2013); ע"א 6952/12 ביו נ' קלמנסון (7.1.2013)).
 
שני התנאים האמורים הינם מצטברים, ויחסי הגומלין ביניהם הוגדרו בפסיקה כ"מקבילית הכוחות". במילים אחרות, ככול שסיכויי הערעור של המבקש נמוכים, כך יגבר משקלה של הדרישה בדבר מאזן הנוחות, ולהיפך (ע"א 2727/13 מכבי שירותי בריאות נ' ישראלי (4.6.2013); ע"א 3258/13 הד ארצי בע"מ נ' דוכין (23.5.2013); ע"א 361/11 עזאם נ' המועצה המקומית גוש חלב (30.12.2012)).
 
עוד יש להזכיר, כי בית משפט זה העניק לרכיב מאזן הנוחות את משקל הבכורה, מבין שני התנאים, אשר על המבקש לעמוד בהם, במסגרת בקשתו לעיכוב הביצוע (ע"א 5374/13 אגרקסקו כרמל חברה ליצוא חקלאי בע"מ נ' עין יהב מושב עובדים להתישבות חקלאית שיתופית בע"מ (11.8.2013); ע"א 4547/13 מינהל מקרקעי ישראל נ' מפעלי צאן ישראליים בע"מ (7.7.2013); ע"א 3326/13 חב' מעון פאר הר ציון (בפירוק מרצון בפיקוח בית משפט) נ' שמואלי (13.6.2013)).
 
מן הכלל אל הפרט
 
14.     לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, ועיינתי בקפידה במסמכים שצורפו על-ידם, הגעתי לכלל מסקנה, כי אין מקום להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי. בראש ובראשונה, לא השתכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים, באופן המצדיק את קבלת בקשתם, ולטעמי ההפך הוא הנכון. סבורני, כי המשך החזקת נכסי המשיבות והפעלתם בידי המבקשת, חרף החלטתו של בית המשפט המחוזי, עלולים לפגוע באופן משמעותי בשווי הנכסים, באפשרות להעמידם למכירה לגורם רציני אחר, וכן במרקם יחסיהן של המשיבות עם הספקים ובעיקר עם הלקוחות, בעלי הרכבים. לעומת זאת, ועל אף שהמבקשות נצטוו על ידי בית המשפט המחוזי, להמשיך ולספק, בשלב זה, שירות לבעלי הרכבים, אינני סבור כי הנזק הכספי שייגרם למבקשים, אם תדחה בקשתם, איננו בר פיצוי. זאת, היה וערעורם יתקבל, וככול שייקבע, כי היה מקום להותיר את עסקת המכר על כנה. מעיון בטענות המבקשים עולה, כי גם הם אינם מטילים ספק באפשרות כי הם יוכלו לזכות בפיצויים ואף להשיב את המצב לקדמותו, ככול שערעורם אכן יתקבל.
 
מסקנתי, לפיה אין להורות על עיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי, מתחזקת, לאחר עיון בדו"ח הכספי החסוי, אשר צורף לתגובת המנהלים המיוחדים; ובהצהרת המבקשת בבית משפט קמא, לפיה היא יכולה להעמיד, לשם הבטחת התחייבויותיה על פי ההסכם, ערובה בסכום בלתי משמעותי. כמו כן, נתתי דעתי לאמור בבקשתה הנוכחית של המבקשת להסתפק, אך ורק, בערבויות ובבטחונות שהעמידה עד כה, שעל תוקפם חולקים המנהלים המיוחדים. אוסיף עוד, כי לא סברתי שיש מקום להורות על עיכוב ביצוע ההחלטה, גם אם תופקד ערובה, בהיקף המפורט בתגובת המשיבים.
 
15.     מאחר שמאזן הנוחות מורה על דחיית הבקשה, אין מתעורר הצורך לבחון את סיכויי הערעור, שהגישו המבקשים על החלטת בית משפט קמא. ואולם, ומבלי ליטוע מסמרות בעניין זה, אציין, כי יש טעם של ממש בטענה כי מדובר, למעשה, בערעור על קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא, ככול שמדובר בהפרה המיוחסת למבקשת את הסכם המכר, וכידוע, אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בקביעות כגון דא (ע"א 3339/12 גוטמן נ' מינהל מקרקעי ישראל (18.9.2013); ע"א 2862/13 מטיילי סעסעאני בע"מ נ' חסן (27.8.2013); מרפאת עין טל - מרכז לרפואת עיניים נ' פינקלשטיין (6.8.2013)).
 
16.     סיכומם של דברים, הבקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי נדחית בזאת. בהתאמה, מבוטל גם צו עיכוב הביצוע הארעי, שניתן על ידי ביום 4.10.2013, וניתן ליישם את הוראותיו האופרטיביות של בית המשפט המחוזי, כמפורט בהחלטה, מושא הבקשה שלפניי.    
 
          המבקשים יישאו בהוצאות בקשה זו בסכום של 10,000 ₪.
 
          המזכירות מתבקשת לקבוע את הדיון בערעור זה בהקדם, ככול שיומנו של בית המשפט יאפשר זאת.
 
           ניתנה היום, י"ג בחשוון התשע"ד (17.10.2013).
 
 
    ש ו פ ט
 
 
_________________________
חזרה לפסיקה חינם
 
+ שלח משוב