Hebrew  |  English  |  Russian  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



דף הבית >> ע"א 5601/13 פרופ' שאול לדני ואח' נגד רמת חובב, מועצה מקומית תעשייתית ואח'
 
 
 
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
 
 
ע"א  5601/13
 
 
לפני:   כבוד הנשיא א' גרוניס
 
 
המערערים: 1. פרופ' שאול לדני
  2. ולדימיר בורדוצקי
  3. רחל טלמור
  4. יעל מטלון
  5. עזבון יורשי המנוחה מלכה יחיאלי ז"ל
  6. שושנה אוקנין (נמחקה)
  7. שרה שריקי
  8. שולמית מנור
  9. עזבון ויורשי המנוח סעדיה יחיאלי ז"ל
  10. אלדנפירי מהא (נמחקה)
  11. דנפירי ג'לילה (נמחקה)
  12. דנפירי ניזר
  13. דנפירי חולוד
  14. דנפירי נאיפה
  15. אלדנפירי ודאד (נמחקה)
  16. דנפירי עבד אלרחמן
  17. דנפירי עבד אלכרים
  18. דנפירי קאותי
  19. אלדנפירי סיהאם (נמחק)
  20. דוגי עלי
  21. אלדנפירי חאלד
  22. אלדנפירי חמזה
  23. אבו סוילם אבתסאם
  24. אבו גליון מוחמד
  25. סראחין נאיץ
  26. שלשיבי הודד
  27. אבו חבאק פאיז
  28. אבו סוילם סמיר
  29. אלדנפירי אלא
  30. אבו עפאש נאיפה (נעימה)
  31. אלדנפירי רחמה
  32. אלולידי עאליה ז"ל (נמחק)
  33. צליח אינתיסר
  34. אבו סוילם פאטמה
  35. אבו צליח פאטמה (נמחקה)
  36. חאלד אבו סוילם (נמחק)
  37. אבו סוילם חנן
  38. אבו צליח יונס
  39. אבו סוילם שטי
  40. אבו סוילם עהוד
  41. אלדנפירי נג'את
  42. אלגרגאוי מלכיה
  43. אבו סוילם אמירה (נמחקה)
  44. אלדנפירי זינב
  45. אבו חאבק חוריה (נמחקה)
  46. דנפירי אשגאן
  47. דנפירי יוסף
  48. אלדנפירי סאלי
  49. דלאל אבו סוילם
  50. דנפירי סוניה
  51. שאהר אלדנפירי
  52. דנפירי הודה
  53. מוחמד אבו סוילם
  54. אבו סוילם וורד
  55. אבו סוילם נאדיה
  56. דנפירי חדיג'יה
  57. אבו צליח תעריד
  58. אלדנפירי עידה
  59. זאנה אבו סוילם
  60. גרגואי חסן
  61. אלדנפירי אימאן
  62. דנפירי גאבר
  63. סייד סלימה
  64. אלדנפירי אסמיהן
  65. חסין אבו סוילם
  66. אמאל דנפירי
  67. מעידה אבו עסא
  68. אימאן אבו עסא (נמחקה)
  69. ניעמה אצליח (נמחקה)
  70. נאיפה אלגרגאוי
  71. סעדה אבו סוילם (נמחקה)
  72. נוף סייד (קטינה)
  73. עבד אל סאלם סייד
  74. עבד אל קאדר אל סייד
  75. אמנה סייד
  76. שליבי חאכמה
  77. תחריר אבו חבאק
  78. מאגדה אקשכר (נמחק)
  79. אמיר אבו סוילם
  80. פאטמה אבו צליח
  81. סלמאן אלדנפירי
  82. נורה אלדנפירי (נמחקה)
 
                                          
  נ  ג  ד
 
                                                                                                    
המשיבות: 1. רמת חובב, מועצה מקומית תעשייתית
  2. מדינת ישראל
  3. תרכובות ברום בע"מ
  4. אקוסול, פתרונות אקולוגיים ישראל בע"מ
  5. טטראברום טכנולוגיות בע"מ
  6. כימקונטקט ישראל בע"מ
  7. לוכסמבורג תעשיות בע"מ (מפעל לימא דלתא)
  8. מטל טק בע"מ
  9. מכתשים מפעלים כימיים בע"מ
  10. כימאגיס בע"מ
  11. קופולק (1949) בע"מ
  12. טבע אסיא, תעשיות כימיות בע"מ (מפעל טבע-טק)
  13. פטרוכימים רמת חובב בע"מ
  14. החברה לשירותי איכות הסביבה בע"מ
  15. חברת החשמל לישראל בע"מ
  16. מקסימה, המרכזת להפרדת אויר בע"מ
  17. כל בו גז 2002 בע"מ
  18. גז גל (1990)
  19. אביב, תעשיות מחזור בע"מ
  20. גז טכנולוגיות או.בי בע"מ
 
                                          
ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע
מיום 7.7.2013 בת"א 1069/07, בת"א 1070/07
ובת"א 1144/07 שניתנה על ידי כבוד השופטת ש' דברת
 
תגובת המשיבות מיום 9.9.2013
 
                                          
בשם המערערים:                    עו"ד משה קפלנסקי
בשם המשיבה 1:                    עו"ד עזריאל רוטמן
בשם המשיבה 2:                    עו"ד מיכל ברדנשטיין
בשם המשיבות 3 ו-5:             עו"ד פגי שרון
בשם המשיבות 4 ו-15:           עו"ד יורן גיל
בשם המשיבות 7, 8 ו-18:        עו"ד ניר קהת
בשם המשיבה 9:                    עו"ד עמוס גורן
בשם המשיבה 10:                  עו"ד אורון מייל
בשם המשיבה 11:                  עו"ד עמנואל סממה
בשם המשיבה 12:                  עו"ד אבי אלרום
בשם המשיבה 14:                  עו"ד אסף פוזנר
 
 
פסק-דין
 
 
 
1.       ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופטת ש' דברת, סגנית נשיא), מיום 7.7.2013, שלא לפסול עצמו מלדון בת"א 1069/07, ת"א 1070/07 ובת"א 1144/07.
 
2.       בית המשפט המחוזי דחה את תביעת הנזיקין שהגישו המערערים לפיצוי בגין נזקי גוף אשר נגרמו, לטענתם, עקב חשיפה לחומרים מזהמים הנפלטים בתחומי מועצת רמת חובב, היא המשיבה 1. בפסק הדין חויבו המערערים לשאת בהוצאות משפט, ונקבע כי הנתבעות והצדדים השלישיים (הם יחדיו המשיבים דכאן), יגישו שומת הוצאות במועד שנקבע. על פסק הדין הגישו המערערים ערעור לבית משפט זה, אשר עודנו תלוי ועומד (ע"א 1397/13). המערערים ביקשו מהשופטת שתפסול עצמה מלדון בבקשה לשומת הוצאות בטענה לפיה קיים חשש ממשי למשוא פנים מצידה בניהול המשפט.
 
3.       השופטת דחתה את בקשת הפסלות. השופטת קבעה חד משמעית כי מדובר בבקשה חסרת כל בסיס עובדתי או משפטי שעדיף שלא הייתה מוגשת, ושנועדה להטיל עליה מורא. השופטת הוסיפה כי טענת המערערים לפיה נחשפה לעובדות או פעלה בהתאם לרחשי ליבה וכי הושפעה ממידע חסוי לא קביל אשר נמסר לה, נטענה ללא כל תשתית עובדתית ראויה ולא לוותה בתצהיר. השופטת קבעה כי טענה זו אינה נכונה והיא "... פרי דמיונו של הכותב". השופטת קבעה עוד כי טענות המערערים הנוגעות לגוף פסק הדין תתבררנה בערעור שהוגש, וכי היה מקום להעלות השגות על החלטות שנתנה במהלך ניהול התביעה במועד שניתנו.
 
השופטת התייחסה לטענה העיקרית שהעלו המערערים הנוגעת לקשריה עם יהודה ארד ז"ל, שנמנה על בכירי חברת טבע, שהייתה אחת מבעלות הדין בתביעה. השופטת ציינה כי היכרותה עם המנוח לא חרגה מהיכרותה עם אנשים רבים שאינם מבאי ביתה וכי אין מדובר בקרבה אישית חברית ממשית, כטענת המערערים. השופטת הוסיפה כי למדה לראשונה מבקשת הפסלות כי ארד ז"ל היה חבר מועצת רמת חובב במשך שנים ארוכות, וכי היה אמור להיות עד מרכזי מטעם המערערים, למרות ששמו לא צוין ברשימת העדים שהגישו. השופטת הבהירה כי הורתה על הגשת רשימות עדים כדי לבדוק האם אינה מנועה מלדון בתביעה. מכל מקום, קבעה השופטת כי לוּ היה  ארד ז"ל מוזמן לעדות, לא בהכרח הייתה פוסלת את עצמה מלדון בתביעה, אלא בהתאם לסוג העדות שהייתה מתבקשת ממנו, וכי הייתה מביאה לידיעת בעלי הדין את דבר היכרותה עימו. השופטת הוסיפה כי מאחר שבפועל ארד ז"ל לא היה עד במשפט, אין כל עילה לפסילתה. השופטת דחתה גם את הטענות שהעלו המערערים בנוגע לבן זוגה, שהוא עורך-דין במקצועו, ולגבי קשריו של בן זוגה ושלה עם פיני בדש, ראש מועצת עומר, אשר התבטא בנוגע לתביעה לאחר מתן פסק הדין. השופטת תהתה מדוע הוגשה בקשת הפסלות רק לאחר מתן פסק הדין, וקבעה שניתן היה להעלות טענות אלו נגדה  כשהחלה לדון בתביעה. בעקבות החלטה זו הוגשה הערעור שלפניי.
 
4.       המערערים הגישו הודעת ערעור ארוכה במיוחד (44 עמודים!), לה צורפו נספחים רבים. המערערים טוענים כי חויבו בפסק הדין שניתן בתביעה בשכר טרחת עורך-דין בלתי מידתי, בסך של כ-130,000 ש"ח לטובת כל אחת מהמשיבות, מלבד הוצאות משפט שטרם נקבעו. מדובר לדעתם, בסכום דמיוני המלמד על "התחשבנות" של השופטת עימם. לטענת המערערים, קביעת השופטת כי היא תדון בשומת ההוצאות ולא הרשם מאששת את טענות הפסלות שהעלו.
 
5.       לדברי המערערים, דברי השופטת בנוגע לרשימת העדים מעידים כי עוד לפני ההתדיינות קם חשש ממשי למשוא פנים אשר היה ידוע לה, ולכן לדעתם, היה עליה לגלות את דבר קשריה עם ארד ז"ל. לדעת המערערים, עובדה זו מעידה על כך שהחלטות השופטת במהלך התביעה "היו מושפעות ונועדו כצל מוצל לצרכיה משל משפט אישי נוהל על ידה על בסיס עקרונות ושיקולים שאינם נתמכים בדין, תוך משוא פנים מובהק". המערערים מציינים כי המידע בנוגע לקשריה החברתיים של השופטת עם ארד ז"ל נודע לבא-כוחם לראשונה לאחר מתן פסק הדין, והם טוענים כי עדותו הייתה חיונית בנוגע לאופן התנהלות המשיבות, לוּ הייתה מתקבלת הפלוגתה המקדמית שנדונה תחילה בתביעה. לטענתם, רשימת העדים שהגישו התייחסה רק למתווה הצר שנקבע לדיון בתביעה: שאלת הקשר הסיבתי הפרטני של כל תובע, ולכן ארד ז"ל לא צוין בה. המערערים חוזרים גם על הטענה בנוגע לבן זוגה של השופטת המנהל הליכים משפטיים נגד האוכלוסייה הבדואית בכלל ובאזור רמת חובב בפרט, ומייצג אף את פיני בדש, אשר התבטא בנוגע לתביעה לאחר מתן פסק הדין.
 
          המערערים טוענים עוד כי לאורך ההליך הביעה השופטת משוא פנים בולט בהתנהלותה והתערבה במהלך החקירות הנגדיות, והם משיגים על הקביעות בפסק הדין נגד המומחה מטעמם וכן על תוכן פסק הדין. עוד טוענים המערערים כי השופטת נמנעה באופן רצוף מלקבל את ראיותיהם, וכי אין להתעלם מהתבטאויותיה הפוגעניות בפסק הדין שכוונו כלפיהם. לאור האמור מבקשים המערערים לפסול את השופטת מלהמשיך לדון בהליך, לרבות בבקשה לשומת הוצאות, וכן בתביעות של חמישה מהמערערים אשר תביעתם נמחקה, אך נקבע כי יגישו את תביעותיהם מחדש.
 
6.       ביום 20.8.2013 דחיתי את בקשת המערערים להפסיק את ההליך המתנהל בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע והוריתי כי הטיפול בערעור יימשך לאחר הסדרת העירבון. משהוסדר עניין העירבון חזר הערעור לדיון לפניי.
 
7.       המשיבות 5-1, 12-7, 15-14 ו-18 (להלן – המשיבות) השיבו יחדיו לערעור. לדבריהן, מדובר בבקשה מקוממת, מופרכת וקנטרנית ויש טעם לפגם בהגשת בקשת פסלות לאחר מתן פסק הדין. ברור לדעתן, כי מטרת הגשת הבקשה היא "שיפור עמדות" לקראת הערעור על פסק הדין, וניסיון להרשים את המערערים או להפעיל לחץ על בית המשפט. המשיבות מציינות כי נימוקי הערעור הם בעיקרם חזרה על בקשת הפסלות, המשתרעים על פני כ-40 עמודים וכ-200 עמודים של נספחים, באופן המטריד ומאריך שלא לצורך. המשיבות מציינות עוד כי בניגוד לאמור בערעור, חמשת המערערים שנמחקו מהתובענות הגישו תביעה חדשה שנדונה בנפרד, וכי בהסכמת הצדדים תביעה זו נמחקה ביום 15.2.2013, וממילא לא נתבקש שם לפסול את השופטת. מאחר שלא ניתן לערער על החלטה שלא ניתנה כלל, מדובר, לדעת המשיבות, בניסיון להטעות את בית המשפט העליון.
 
8.       לגופו של עניין טוענות המשיבות כי ארד ז"ל כלל לא היה צפוי להעיד בתביעה. לדעתן, גם אילו היה צפוי להעיד לא היה בכך כדי לפסול את השופטת שעה שלא העיד בפועל, וממילא אינו צפוי להעיד. לדברי המשיבות, טענת המערערים לגבי היחסים שבין ארד ז"ל לשופטת לא גובו בתצהיר בערכאה הדיונית. עוד נטען כי התצהיר שצורף לערעור אינו מגבה טענה זו ואין בו כדי להעיד מתי נודע לבא-כוח המערערים (הוא נותן התצהיר) המידע האמור. המשיבות מוסיפות כי גם אילו הייתה קיימת קרבה של השופטת לארד ז"ל כ"עד מרכזי", הרי שלמרבה הצער הוא נפטר, קרבה זו לא עוררה ואינה מעוררת כל חשש למשוא פנים, זאת  משום שלא נדרשה ולא תידרש הערכת מהימנותו לצורך ההכרעה בהליך.
 
9.       בדומה, יש לדעת המשיבות לדחות את הטענה בנוגע לעיסוקיו של בן זוגה של השופטת, העלולים היו להשפיע כביכול על הכרעתה. מדובר לטענת המשיבות בטיעון גזעני, המרמז כי השופטת נגועה בדעה קדומה והן מבקשות להסתייג ממנה באופן נחרץ. כך גם לגבי הטענה שבן זוגה של השופטת נתון כביכול למרותו של ראש מועצת עומר, המחזיק בעמדות נגד האוכלוסייה הבדואית. לדעת המשיבות, אלו הן טענות חסרות עיגון עובדתי והמנוגדות להלכה הפסוקה לפיה השתייכות מגדרית או לקבוצה בעלת עמדה חברתית מסוימת אינה מעלה חשש ממשי למשוא פנים לגבי שופט מקצועי ואינה מקימה טענת פסלות. 
 
          המשיבות טוענות עוד כי אין בהחלטות שנתן בית המשפט כדי ללמד על הטיה נגד המערערים. לטענתן, בית משפט זה קבע לא אחת שאין לקבל בקשת פסלות לאחר מתן פסק הדין, והן מבקשות לתת משקל לעמדת השופטת שקבעה שאין כל מניעה שתדון באובייקטיביות בהליך. כאמור, כל שנותר לדון בתיק העיקרי זו שומת ההוצאות, ולדברי המשיבות, הלכה פסוקה היא כי יש חשיבות שדווקא השופט שישב לדין הוא שיקבע אותן. לפיכך מבקשות הן לדחות את הערעור ולחייב את המערערים בהוצאות הליך זה לרבות שכר טרחת עורך-דין, וכן לחייב את בא-כוח המערערים בהוצאות אישיות.
 
10.     המערערים ביקשו להגיב לאמור בתשובת המשיבות, וטענו, בין היתר, כי המשיבות העלו שורה של טענות עובדתיות ומשפטיות הנגועות "באי אמיתות". בהתאם להחלטתי מיום 24.9.2013, הגיבו המשיבות לבקשת המערערים והן מתנגדות לבקשה. המשיבות מזכירות את אורכו של כתב הערעור – 44 עמודים – וטוענות כי המערערים שטחו את מלוא טענותיהם באריכות בערעור ואף הרחיבו חזית, ולכן אין בסיס להשלמת טיעונים נוספים. לדבריהן, די בהעדר פירוט הטענות כדי לדחות את הבקשה על הסף. לחלופין טוענות המשיבות כי אם תותר הגשת הבקשה מטעם מיוחד, עליה להיות תחומה לנושאים שייקבעו מראש.
 
11.     דין הערעור להידחות מכל וכל. עיון בערעור הארוך (הרבה מעבר לצורך) מעלה כי אין בו, ובבקשת הפסלות שהוגשה לבית המשפט המחוזי, כל ממש. על פני הדברים נראה כי הם אכן הוגשו כדי להלך אימים על השופטת או כדי לחפש "פתח מילוט" מביצוע פסק הדין, ככל שמדובר בהוצאות משפט, תוך הטחת האשמות חמורות בשופטת ללא כל בסיס עובדתי או משפטי, בעיתוי המעורר תהיות.
 
12.     לגופו של עניין, אזכיר כי ארד ז"ל כלל לא צוין כעד ברשימת העדים שהגישו המערערים וכלל לא העיד בהליך. העלאת טענה כאילו היה בקשר של השופטת עימו כדי לפסול אותה בדיעבד מלדון בתיק, כשארד ז"ל כלל לא הופיע ברשימת העדים שהוגשה מטעם המערערים ולא העיד היא, למצער, חסרת תום לב ואף נטענה בעלמא. בוודאי לא היה מקום לנסח את הטענות כפי שנוסחו: "לשיחות אשר התנהלו בין השופטת לבין המנוח השלכות לגבי זכויות הצדדים במשפט ועל תוצאותיו" (כך!) (סעיף 66 להודעת הערעור). זהו משפט אשר נזרק לחלל האוויר ללא כל ביסוס, רק כדי להטיל רפש על השופטת. מכל מקום, לדברי השופטת, שאין סיבה לפקפק בהם, היכרותה עם ארד ז"ל לא חרגה מהיכרות שגרתית ואין מדובר ב"קרבה אישית חברית ממשית". כך או כך, משנפטר ארד ז"ל, הפך כל הדיון בעניין עדותו לתיאורטי, וממילא, משניתן פסק הדין גם ללא רלוונטי.
 
13.     מעבר לנדרש אציין כי מבחן הקרבה הממשית הוא מבחן נסיבתי. יש לבחון כל מקרה לגופו על פי נסיבותיו ולבדוק האם נוכח התשתית העובדתית הרלוונטית קיים חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים של בית המשפט בשים לב, בין היתר, למאפייני ההיכרות ולמשכה (השוו ע"א 8466/12 ק.נ.ת השקעות בע"מ נ' הקרן לירושלים (30.12.2012)). כאמור, אין סיבה לדון בסוג הקרבה של ארד ז"ל לשופטת, שכן הדיון הוא תיאורטי גרידא ומיותר בנסיבות העניין.
 
14.     בדומה, מוטב היה שטענות המערערים הנוגעות לבן זוגה של השופטת ולקשריו עם ראש מועצת עומר, אשר נטענו בעלמא, לא היו מועלות ובוודאי לא כפי שנוסחו. נדמה שהמערערים חיפשו כל דרך לגרום לפסילת השופטת, באופן העולה עד כדי שימוש לרעה בהליכי המשפט.
 
15.     אשר לטענות המערערים לגבי החלטות שניתנו במהלך המשפט ולגבי אופן ניהול התביעה על ידי השופטת, הלכה פסוקה היא כי השגות על הדרך בה בוחר בית המשפט לנהל את הדיון ועל החלטותיו מקומן בהליכי ערעור רגילים, על פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות (למשל, ע"א 5158/13 חמד מפעל לחידוש צמיגים בע"מ נ' תעשיות גומי עין שמר אגח"ש בע"מ (1.8.2013)). המערערים אכן הגישו ערעור על פסק הדין לבית משפט זה, במסגרתו יידונו גם טענותיהם לגבי גובה שכר טרחת עורכי דין בו חויבו. מכל מקום, הלכה למעשה סיימה השופטת את הטיפול בתביעת המערערים עם מתן פסק דינה, אשר כאמור ערעור עליו עדיין תלוי ועומד. כל שנותר לשופטת הוא להכריע בבקשה לשומת הוצאות. אין כל סיבה ששופט אחר או הרשם ידון בבקשה לשומת הוצאות.
 
16.     אוסיף כי מן הראוי שדווקא השופט שישב בדין הוא שיקבע את שומת ההוצאות. אני מפנה בעניין זה לדברים שכתב לאחרונה השופט י' עמית:
 
"... דומני כי ב-95% מהמקרים, לא מעוררת שומת הוצאות קושי מיוחד, ועל כן מן הראוי כי השופט הנותן את פסק הדין יעשה כן בעצמו, ובכך יחסוך מזמנם של המתדיינים ושל הרשמים. לטעמי, ראוי לעשות כן ככלל, גם במקרים שבהם מצריכה שומת ההוצאות בחינה מפורטת (כגון כאשר במשפט מופיעים מומחים רבים או שהמשפט כרוך בהוצאות חריגות כמו הגעת עדים מחו"ל). זאת, מטעמי יעילות, בהינתן העובדה שהשופט שכתב את פסק הדין, מכיר את התיק לפני ולפנים, ועל כן יוכל להכריע בסוגיית ההוצאות במהירות. בעוד אשר הטלת המשימה על הרשם, תחייבו בקריאת פסק דין של עשרות או מאות עמודים, על מנת להיכנס לעובי הקורה, ומטלה זו עשויה לגזול ממנו שעות עבודה יקרות. יתרה מזו. לעיתים הצדדים חלוקים בשאלה האם הוצאה מסוימת הייתה מוצדקת אם לאו. שאלה זו צריכה לידון בפני המותב שנתן את פסק הדין והיא אינה שאלה של שומת הוצאות. קשה להלום כי נושא שומת ההוצאות יפוצל אפוא לשניים, חלק יידון בפני בית המשפט שנתן את פסק הדין והחלק "הטכני" לכאורה של שומת ההוצאות, במובן הצר של המונח, יידון בפני הרשם. מה גם, שהסיווג של השאלה כ"מהותית" או "טכנית" עלול ליצור מחלוקת, ותמיהה בעיני מדוע הרשם, שאינו מכיר את התיק, את התנהלות הצדדים, ואת חשיבותן של עדות מומחה פלוני או ראיה פלונית בכלל מסכת הראיות, יידרש להכניס את ראשו למחלוקות בין הצדדים בשאלות של סיווג ההוצאות והיקפן. לפנינו מרשם בדוק לסיבוך הדיון ולחוסר יעילות" (ע"א 1593/11 ניר שיתופי אגודה ארצית שיתופית להתיישבות עובדים עבריים בישראל בע"מ נ' דירות נ. שקד בע"מ (7.8.2013), פסקה 9). 
 
 
17.      כאמור, דין הערעור להידחות וכך מוחלט. ממילא נדחית בקשת המערערים להגיש תשובה לתגובת המשיבות. המערערים ישאו יחד ולחוד בהוצאות המשיבות שהשיבו לערעור בסכום של 5,000 ש"ח לפי הייצוג, ובסך הכל בסך 50,000 ש"ח.
 
 
           ניתן היום, כ"ב בניסן התשע"ד (22.4.2014). 
 
 
    ה נ ש י א
 
 
_________________________
חזרה לפסיקה חינם
 
+ שלח משוב