Hebrew  |  English  |  Russian  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



דף הבית >> ע"א 5499/13 מדינת ישראל - משרד התחבורה נגד בטר פלייס ישראל 2009 בע"מ ואח'
 
בבית המשפט העליון  
  ע"א 5499/13
     
 
 
לפני:   כבוד השופט י' עמית
 
 
המבקשת: מדינת ישראל - משרד התחבורה
 
 
  נ ג ד
 
 
המשיבים: 1. בטר פלייס ישראל 2009 בע"מ (בפירוק)
  2. בטר פלייס לאבס ישראל בע"מ (בפירוק)
  3. בטר פלייס שירותים גלובליים בע"מ (בפירוק)
  4. בטר פלייס מוטורס בע"מ (בפירוק)
  5. עו"ד רו"ח סיגל רוזן רכב, מנהל מיוחד
  6. עו"ד שאול קוטלר, מנהל מיוחד
  7. קרסו מוטורס בע"מ
  8. Renault S.A.S
  9. קבוצת סאנרייז
  10. כונס הנכסים הרשמי
  11. נכסי הצלחה בע"מ
 
 
בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בתיק פרק 048555-05-13 שניתן ביום 21.7.2013 על ידי כבוד השופט א' ש' שילה
 
 
בשם המבקשת: עו"ד אלעד פרסקי
בשם המשיבים 6-1: עו"ד סיגל רוזן-רכב ועו"ד שאול קוטלר
בשם המשיבה 7: עו"ד אילן שביט-שטריקס
בשם המשיבה 9: עו"ד דוד פורר
בשם המשיב 10: עו"ד טובה פריש
בשם המשיבה 11: עו"ד אהרון מיכאלי, עו"ד יהודה רוזנטל, עו"ד חן טובול ועו"ד שני מזרחי
 
 
 
החלטה
 
 
1.        המשיבות 4-1 (להלן: בטר פלייס או החברה) נמצאות בהליכי פירוק, ועד עתה טרם נמצא להן רוכש.
 
           בטר פלייס הייתה יבואנית רשומה של כלי רכב חשמליים, ובמועד פירוקה היו תחת ידיה כ- 350 כלי רכב חשמליים שטרם שוחררו ממחסני הערובה בישראל. בשל הליכי הפירוק, חדלה בטר פלייס מלשחרר את כלי הרכב ממחסני הערובה, וכלי הרכב הלכו ו"התיישנו", במובן זה, שחלפה שנה ממועד ייצורם.
 
           כאן נכנסת לתמונה תקנה 282(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה) הקובעת כלהלן:
 
"לא יירשם רכב ולא יינתן עליו רישיון, אלא אם כן –
...
(3) טרם חלפו 12 חודשים ממועד ייצורו ...".
 
 
           משרד התחבורה, המבקש בבקשה דכאן, סירב לשחרר את כלי הרכב "שהתיישנו" בטענה כי התקנה מחייבת ואין באפשרותו לסטות הימנה.
 
2.        בית משפט של פירוק, דחה את התנגדות משרד התחבורה וקיבל את עמדתם של המנהלים המיוחדים שהתמנו לחברה, בהסתמכו על תקנה 269 לתקנות התעבורה, הקובעת כי "רשות הרישוי רשאית לפטור כל רכב מהוראות תקנה מתקנות חלק זה ...". בהחלטתו, הדגיש בית המשפט כי המדובר במקרה מיוחד במינו המצדיק הפעלת הפטור, ואשר אינו מהווה תקדים. מנגד, קבלת עמדתו של משרד התחבורה משמעה כי צריך יהיה להעביר את הרכבים לגריטה, מה שיפגע בסיכוי למצוא משקיע לחברה, ויגרום נזק לנושי החברה, במיוחד אלו ששילמו מקדמות כדי לרכוש את כלי הרכב.
 
3.        על החלטה זו הגיש משרד התחבורה ערעור, ובד בבד עתר לעיכוב ביצוע ההחלטה, היא הבקשה שבפני. בתמצית, נטען כי תקנה 269 לא נועדה לסוג זה של מקרים, וכי החלטת בית המשפט פותחת פתח "רחב מני ים" להפעלת נתיב עוקף לתקנות התעבורה, בניגוד לעילות הקבועות בלשון התקנה, ותוך הפלייה כלפי יבואנים אחרים. עוד נטען כי הליכי הפירוק והאינטרסים הכרוכים בפירוק לחוד, ואינטרסים חיצוניים לעולם הפירוק לחוד, ואין בית משפט של פירוק יכול ליטול את סמכויות הרשות המינהלית בתחומי מומחיותה, כפי שעולה מע"א 10547/05 רשם הקבלנים נ' ש.י.א. רפאל בע"מ (9.9.2012).
 
           לעניין הנזק, נטען כי ניתן יהיה למכור את הרכבים למדינות אחרות בהן קיימת אפשרות להטענה חשמלית, וכי הבעייה קיימת אך לגבי המצברים, נוכח שיטת החלפת המצברים הייחודית לישראל.
 
           המנהלים המיוחדים התנגדו לבקשה וכך גם המשיבה 11 אשר הוכרזה בשעתו כרוכשת של בטר פלייס, אך רכישתה בוטלה מאוחר יותר (ראו החלטת השופט א' שהם בע"א 6613/13 נכסי החלטה בע"מ נ' בטר פלייס (17.10.2013) בגדרה נדחתה בקשת המשיבה 11 לעכב ביצוע ההחלטה על ביטול הרכישה).
 
           נוכח ביטול רכישת בטר פלייס, הודיע משרד התחבורה כי הוא סבור שאין טעם לדון בבקשה לעיכוב ביצוע לעת הזו, עד אשר ההחלטה מושא הערעור תיעשה "אקטואלית" במובן זה שימצא רוכש חלופי לחברה או שנכסיה יימכרו בנפרד.
 
4.        לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות שהוגשו, נחה דעתי כי יש מקום ליתן החלטה בבקשה מבלי להמתין להתפתחויות נוספות בתיק הפירוק. זאת, מאחר שלהחלטה בבקשה לעיכוב ביצוע יש השלכה רבתי על עצם האפשרות למצוא רוכש לחברה או למכור את נכסיה, כפי שיוסבר להלן.
 
5.        ולגופה של בקשה.
 
           תקנה 282(א)(3) לתקנות התעבורה קובעת את הכלל לפיו לא יירשם רכב ולא יינתן עליו רישיון אלא אם טרם חלפו 12 חודשים ממועד ייצורו. כלל זה קובע אפוא מועד "התיישנות" של שנה ממועד ייצורו של רכב "רגיל". לכלל חריגים רבים, המפורטים במסגרת ס"ק(3) בהתייחס לכלי רכב שונים. כך, לדוגמה, תקופת "ההתיישנות" של רכבים ביבוא אישי היא שנתיים; של רכבים מסוגים שונים 4 שנים; ורכבים של צה"ל, שב"כ ומשטרה נהנים מתקופת "התיישנות" של 12 שנים ממועד הייצור. מקריאת התקנה עולה כי הרציונל בקביעת תקופת "התיישנות" של שנה, מקורו בעיקר בשיקולים של תקנים ובטיחות והבטחת השימוש ברכב לייעודו, וכי הוראות התקנות נועדו להגביר את הוודאות ביחס למועד יצור הרכב וביחס לתקינה החלה עליו, והן תואמות את החקיקה האירופאית הרלבנטית.
 
6.        תקנה 269(א) לתקנות התעבורה קובעת כלהלן:
 
פטור כללי
269(א) רשות הרישוי רשאית לפטור כל רכב מהוראות תקנה מתקנות חלק זה, והיא רשאית לגבי רכב מסויים להוסיף על הוראות חלק זה, אם לפי שיקול דעתה, נחוץ הדבר לבטיחות התנועה ולמניעת תאונות או לזרימת התנועה או להבטחת השימוש ברכב לייעודו לפי רשיון הרכב.
 
 
           לטענת המדינה, הסמכות על פי תקנה זו מצומצמת למקרים המנויים בסיפא, ואלו אינם הולמים את ענייננו. אציין כי טענה זו של המדינה נדחתה בעת"מ (ת"א) 21787-10-11 אביטל נ' מדינת ישראל משרד התחבורה רשות הרישוי (11.7.2012), שם נקבע כי מכוח התקנה יש למשרד הרישוי סמכות כללית ליתן פטור לכל רכב. באותו מקרה הורה בית המשפט לרשות הרישוי לרשום רכב שיובא ביבוא אישי, למרות חלוף מועד "ההתיישנות" של שנתיים ממועד ייצורו. אציין כי המדינה לא הגישה ערעור על פסק דין זה.
 
7.        במסגרת בקשה זו, איני רואה לקבוע מסמרות בשאלת פרשנות תקנה 269, ונושא זה יוכרע בערעור לגופו. עם זאת, יש להצר על כך שהמדינה בחרה להעמיד במבחן את פרשנות התקנה דווקא במקרה שבפנינו, מקום בו קבלת עמדתה תגרום לנזק עצום. בנקודה זו אני מגיע לשיקול של מאזן הנוחות, שעל בית המשפט להעמיד נגד עיניו בבואו לדון בבקשה לעיכוב ביצוע.
 
8.        במועד הגשת בקשת הפירוק, לא "התיישן" אף אחד מכלי הרכב.
 
           במועד מתן החלטת בית משפט קמא "התיישנו" כבר כ-60 כלי רכב.
 
           כפי שעולה מהודעת משרד התחבורה, עד לסוף החודש, "יתיישנו" כל כלי הרכב שיובאו על ידי בטר פלייס, 359 רכבים (!!!) במספר.
 
           כפי שציין בית משפט קמא, ענייננו במקרה ייחודי של חברה ייחודית שייבאה כלי רכב ייחודיים, שנכנסה להליכי פירוק. לאור זאת, אני מתקשה לקבל את הטענה להפלייה כביכול מול יבואנים אחרים המייבאים כלי רכב "רגילים", או לפתיחת פתח "רחב מני ים" למתן פטור במקרים אחרים.
 
           מאחר שאין מדובר בכלי רכב "רגילים", האפשרות לייצא אותם חזרה למדינות אחרות אינה מן הדברים הקלים, אם בכלל (בדיון בבית משפט קמא הציע משרד התחבורה לשלוח את כלי הרכב למדינות באפריקה), שלא לדבר על ההוצאות הכרוכות בכך. משמעות הדבר כי כ-360 כלי רכב יושלכו לפח, וליתר דיוק יישלחו לגריטה במקרה הגרוע, ובמקרה הטוב, "רק" המצברים החשמלים המיוחדים יישלחו למחזור או לגריטה (על כל הכרוך בכך גם בהיבטים של איכות הסביבה) וכלי הרכב עצמם יוחזרו למדינות אחרות בעלויות אדירות. ובמילותיו של בית משפט קמא:
 
"קבלת עמדתו של משרד התחבורה פירושה השחתתם, או בלשונם של המנהלים המיוחדים גריטתם, של כלי הרכב תוך אובדן של כסף רב והוצאת כסף נוסף לצורך הגריטה, ומקובלת עלינו מצוות 'בל תשחית'".
 
 
           ולא דיברנו עדיין על הפגיעה האנושה בזכות הקניין של החברה ושל הנושים, אשר רכשו במיטב כספם את כלי הרכב, ולא הזכרנו את האינטרס של המדינה "להחיות" את פעילותה של החברה, נוכח היתרונות הלכאוריים של כלי רכב חשמליים בהיבטים שונים.
 
9.        הלכה למעשה, קבלת עמדת משרד התחבורה בשלב זה, משמעה חיסול הסיכוי למצוא רוכש לחברה או לנכסיה. ברי כי לשאלת גורלם של כלי הרכב חשיבות קרדינלית לכל רוכש פוטנציאלי של החברה או של נכסיה. מטעם זה, איני רואה להיעתר לעמדת משרד התחבורה להשהות מתן החלטה זו עד למציאת רוכש לחברה.
 
10.      אשר על כן, אני דוחה את הבקשה לעיכוב ביצוע.
 
           על מנת למנוע חשש בהיבט של הטעיית הצרכן אני מורה כי מועד ייצור כלי הרכב יימסר לכל רוכש רכב, שיאשר קבלת ההודעה בכתב. על מנת למנוע חשש בהיבט הבטיחותי אני מורה כי כל רכב יימסר בכפוף לאישור של קצין בטיחות רכב, לאחר ביצוע בדיקה מקדימה טרם מסירה או בדיקת בטיחות. בית משפט קמא יהא רשאי לקבוע תנאים נוספים ככל שימצא לנכון, אם מיוזמתו ואם בעקבות פניה של משרד התחבורה.
 
 
           ניתנה היום, י"ט בחשון התשע"ד (23.10.2013).
ש ו פ ט
 
 
 
_________________________
חזרה לפסיקה חינם
 
 
+ שלח משוב