Hebrew  |  English  |  Russian  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



דף הבית >> ע"א 5120/14 - א' פלוני וכלל חברה לביטוח נגד פלוני ואח'
 
 
 
בבית המשפט העליון
 
 
ע"א  5120/14 - א'
 
 
לפני:   כבוד השופט א' שהם
 
 
המבקשים: 1. פלוני
  2. כלל חברה לביטוח בע"מ
 
                                          
  נ  ג  ד
 
                                                                                                    
המשיבים: 1. פלוני
  2. פלוני
  3. פלוני
 
                                          
בקשה לעיכוב ביצוע חלקי של פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד,  בת"א 7085-02-11, מיום 11.6.2014, שניתן על-ידי כב' השופטת א' דודקביץ'
 
 
 
בשם המבקשים:                     עו"ד אורי ירון                           
בשם המשיבים:                     עו"ד אבו ג'עפר אניס
 
 
 
החלטה
 
 
                                          
1.        לפניי בקשה לעיכוב ביצוע חלקי של פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד  (כב' השופטת א' דודקביץ'), בת"א 7085-02-11, במסגרתו חויבו המבקשים בפיצוי כספי של המשיבים בסכום של 6,447,143 ₪, וזאת בעקבות פציעתו של המשיב 1 בתאונת דרכים, שהתרחשה ביום 8.5.2009 (להלן :תאונת הדרכים). המבקשים שילמו את חלק הארי של הפיצוי, ומבקשים לעכב את ביצוע תשלום יתרת הפיצוי בסך 2,194,675 ₪ (להלן: יתרת הפיצוי).
 
           ביום 22.7.2014, הוריתי על מתן צו ארעי לעיכוב תשלום יתרת הפיצוי עד להחלטה בבקשה דנן.
 
 
הרקע העובדתי ופסק דינו של בית המשפט המחוזי
 
2.          המשיב 1, יליד 23.4.2005, נפגע בתאונת הדרכים, בהיותו כבן ארבע שנים. אביו, המבקש 1, נהג ברכב בזמן הרלוונטי, ותביעת הפיצויים בגין נזקי הגוף הוגשה נגד המבקש 1 ונגד חברת הביטוח שביטחה את הרכב בזמן התאונה, היא המבקשת 2. תביעת המשיב 1, שהינו קטין, הוגשה באמצעות הוריו, המשיבה 2 והמשיב 3. כאמור, המשיב 3, אבי המשיב 1, הוא גם המבקש 1. בשנת 2007, התגרשו המשיבים 2 ו-3, והמשיב 1 מתגורר מאז עם המשיבה 2.
 
3.        ביום 23.4.2014, הודו המבקשים בחבותם לפצות את המשיבים בגין הנזקים שנגרמו להם בעקבות תאונת הדרכים, ובית המשפט המחוזי נדרש להכריע בפסק דינו אך ורק בשאלת גובה הנזק שנגרם להם.
 
4.        לשם הערכת נכותו וצרכיו של המשיב 1, מונתה מטעם בית המשפט המחוזי מומחית לנוירולוגית ילדים והתפתחות הילד, אשר העריכה את נכותו של המשיב 1 בשיעור של 100%. על פי פסק הדין, נכות זו מתבטאת, בין היתר, בקשיים מוטוריים, קשיים קוגניטיביים, קשיים ב- ADL(אכילה רחיצה ולבישת בגדים), קשיים בראייה וקשיים התנהגותיים. בית משפט קמא מינה מטעמו אף מומחה לרפואת ילדים בתחום השיקום, אשר קבע בחוות דעתו, עליה נחקר בהמשך בבית המשפט, כי המשיב 1 סובל מחבלה מוחית קשה עם נזק מוחי נרחב, פגיעה ביכולת התנועה והדיבור, ופגיעה קוגניטיבית. המומחה העריך כי למשיב 1 אין יכולת השתכרות עתידית, אלא לכל היותר יכולת לתעסוקה מוגנת שלא למטרות רווח, וכן כי הוא נעדר יכולת עצמאית למגורים, כאשר בבגרותו יש למנות לו אפוטרופוס לענייני גוף ורכוש.
 
5.        על יסוד העדויות ששמע; לאחר שנתן דעתו לעובדה כי המסמכים הרפואיים שהוצגו על-ידי הצדדים מלמדים על יכולת תפקודית משופרת מזו המתוארת על ידי המשיבה 2, וכן מזו שנקבעה בחוות הדעת של המומחה לרפואת הילדים; ולאור העובדה שהמשיבים לא הביאו ראיות אובייקטיביות אודות תפקודו של המשיב 1 בבית הספר ובביתו, קבע בית המשפט המחוזי, כי נכותו הרפואית עומדת על 100%, אך נכותו התפקודית אינה מלאה.
 
           בהמשך פסק הדין, ולאחר שבחן את טענות הצדדים, קבע בית משפט קמא את סכום הפיצוי לו זכאי המשיב 1 בגין ראשי הנזק הבאים: הפסד השתכרות לעתיד; הפסדי פנסיה; עזרת הזולת (בתקופת האשפוז, ממועד שחרורו של המשיב 1 ועד למועד מתן הפסק הדין, ולעתיד); הפסדי השתכרות של המשיבה 2; הוצאות אפוטרופסות; ניידות ;הוצאות רפואיות; ציוד שיקומי ועזרים; עזרה בלימודים וחונך; הוצאות פנאי, נופש וספורט; הוצאות מוגברות של כביסה, ייבוש וחשמל; התאמת דיור; ונזק שאינו נזק ממון. מסכום הפיצוי נוכה סכום התשלומים התכופים שקיבלו המשיבים, וכן הסכום שקיבל ויקבל המשיב 1 מהמוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל). בין היתר, ובהסכמת הצדדים, נוכו מסכום הפיצוי הכולל גם שני מליון ₪ בגין קצבאות נכות, שר"מ וניידות, סכום אותו המשיב 1 יוכל לתבוע מהמל"ל, רק עם הפיכתו לבגיר. לאחר שנפסקו למשיבים גם הוצאות משפט ושכ"ט, עמד סכום הפיצוי הסופי על סך של 6,447,143 ₪, בתוספת אגרת בית משפט.
 
           ביום 22.7.2014, הגישו המבקשים ערעור על פסק דינו של בית המחוזי, ואליו נתלוותה הבקשה דנן.
 
תמצית בקשת עיכוב הביצוע
 
6.        בפתח הבקשה, הבהירו המבקשים כי שילמו למשיבים את עיקר סכום הפיצוי, בסך 4,252,468 ₪, ועיכוב הביצוע מבוקש רק בנוגע לתשלום יתרת הפיצוי. המבקשים ציינו, כי הם מוכנים, לחילופין, שיתרת הפיצוי תופקד בחשבון משותף שלהם ושל בא כוח המשיבים, עד להכרעה בערעור.
 
           בהמשך הבקשה, נטען, כי יש להענות לה, משום הסיכויים הגבוהים שערעור המבקשים יתקבל. לעניין זה, סברו המבקשים, כי בית משפט קמא טעה, כאשר העריך את הפיצוי בראש הנזק של עזרת הזולת מאז שחרורו של המשיב 1 מאשפוז ועד למתן פסק הדין, וכן בגין עזרת הזולת לעתיד בסכום של 4,747,746 ₪, וכי יש להעמידו, לשיטתם, על סכום של 2,845,577 ₪. לפיכך, ועל פי חישוב מחודש שערכו המבקשים, סכום הפיצוי הכולל לו זכאים המשיבים, לאחר הניכויים השונים, עומד על 4,252,468 ₪, ולא כפי שנקבע בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. יצויין, והדבר אינו מאוזכר בבקשה, כי במסגרת החישוב המחודש הפחיתו המבקשים את סכום הפיצוי בגין הוצאות המשפט, מסכום של 890,000 ₪, המופיע בפסק הדין, לסכום של 597,494 ₪, מבלי להבהיר נקודה זו. 
 
           מאחר שלדעת המבקשים עליהם לשלם למשיבים פיצוי בסך של 4,252,468 ₪, אזי הפער בין סכום זה לסכום אותו חוייבו לשלם על פי פסיקת בית משפט קמא, עומד על 2,194,675 ₪, הוא יתרת הפיצוי שטרם שולם על ידם, ואשר את עיכוב תשלומו הם מבקשים בבקשה דנן. המבקשים אף טענו, בלשון רפה, כי בית משפט קמא טעה בגובה הפיצוי שפסק למשיבים תחת ראשי הנזק של הוצאות רפואיות ו- ציוד שיקומי ואביזרים.
 
           באשר למאזן הנוחות, טענו המבקשים, כי אם בקשתם תדחה, והם יזכו בערעורם, יהא זה קשה עד מאוד למשיבים להחזיר את המצב לקדמותו, ולהשיב למבקשים את סכום הפיצוי שקיבלו מהם. המבקשים הוסיפו וציינו, כי לעניין יכולת ההחזר של המשיבים, יש ליתן את הדעת לעובדה כי המשיבים 2 ו-3 גרושים; המשיבה 2, הינה אם חד הורית, למשיב 1 ולאחותו, שאינה בתו של המשיב 3; והמשיבה 2 היא מפרנסת יחידה, העובדת כמורה בבית ספר. עוד הדגישו המבקשים, כי עיקר הפיצוי שנפסק למשיבים במסגרת פסק הדין הוא בגין ראשי הנזק של הפסד השתכרות עתידי (2,027,581 ₪) ועזרת הזולת בעתיד (4,395,548 ₪). משכך, עיכוב תשלום יתרת הפיצוי בלבד, לא יגרום למשיב 1 כל נזק, קל וחומר נזק ממשי. סכום הפיצויים ששולם עד כה, ציינו המבקשים, יספיק לצרכי המשיבים בתקופה הקרוב, וודאי עד להכרעה בערעור.
 
תגובת המשיבים
 
7.        לטענת המשיבים יש לדחות את הבקשה שלפניי, ממספר טעמים. ראשית, נטען כי הענות לבקשה פירושה, למעשה, עיכוב של מחצית מסכום הפיצוי לו זכאים המשיבים, ואשר טרם שולם להם. כאמור, בית משפט קמא ניכה שני מליון ש"ח מסכום הפיצוי, והורה "להקפיאם" עד למיצוי זכויותיו של המשיב 1 במל"ל, לאחר שימלאו לו 18 שנים. שנית, המבקשים לא תמכו את בקשתם בתצהיר כדין, שכן זה הוגש על ידי בא כוחם של המבקשים בערכאה הדיונית, אשר חזר ואישר את שכתב בעצמו במסגרת הודעת הערעור. שלישית, המבקשים לא הוכיחו את התנאים הנדרשים לעיכוב ביצוע פסק הדין. אשר לתנאי בדבר מאזן הנוחות, הרי שעסקינן בפסק דין המטיל חיוב כספי, ומשום כך אין ,ככלל, מקום לעכב את ביצועו. זאת, בעיקר כאשר המבקשים לא הוכיחו את טענתם הכללית, בדבר העדר יכולתם של המשיבים להחזיר את כספי הפיצוי למבקשים, היה וערעורם יתקבל. לעניין זה, הדגישו המשיבים, כי מאחר שהמשיב 1 הינו קטין, וסכום הפיצויים שנפסק לטובתו יופקד בחשבון נאמנות עד הגיעו לגיל 18, הרי שהמבקשים יוכלו להפרע מסכום זה, במידה שערעורם יתקבל.
 
           המשיבים אף סברו, כי לערעור המבקשים סיכויים מעטים להתקבל, שכן ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בגובה הפיצוי שנפסק על ידי הערכאה הדיונית, במסגרת ראש נזק ספציפי זה או אחר, כל עוד סכום הפיצוי הכולל הינו סביר. יתר על כן, לדעתם, לא נפלה כל טעות בהערכת בית משפט קמא את היקף ראש הנזק של עזרת הזולת, ועוד נטען, כי הערכתו את ראשי הנזק בדבר הוצאות רפואיות ו-ציוד שיקומי ואביזרים, היתה בחסר, לנוכח ההוצאות הצפויות למשיב 1 בתחומים אלו.
 
דיון והכרעה
 
8.        כידוע, ומכוח תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מוקנית לבעל דין, אשר זכה במשפטו, הזכות להנות מפירות זכייתו בסמוך למועד מתן פסק הדין, ומבלי להמתין לתוצאות הערעור שהוגש עליו (ע"א 2947/14 מאור השרון יזמות (א.מ) בע"מ נ' ראדי (5.6.2014); ע"א 9128/11 ד"ר מוניר טנוס נ' בולוס ובניו חברה לאירוח ותיירות בע"מ (25.2.2014)). בית המשפט רשאי לחרוג מהכלל האמור, ולעכב ביצועו של פסק דין, אם הוכיח המבקש, כי סיכויי ערעורו טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, כך שאם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, ובסופו של יום ערעורו יתקבל, הוא יתקל בקושי משמעותי להשיב את המצב לקדמותו (ע"א 8786/13 ביאלוסטוצקי נ' עו"ד בן ארצי (11.2.2014); ע"א 8898/13 אהרון נ' עובדיה (20.1.2014)). התנאים האמורים הינם מצטברים, ויחסי הגומלין ביניהם הוגדרו בפסיקה כ"מקבילית הכוחות". רוצה לומר, כי ככל שסיכויי הערעור של המבקש נמוכים, כך יגבר משקלה של הדרישה בדבר מאזן הנוחות, ולהיפך (ע"א 8331/13 ח'אלד נ' הכונס הרשמי (13.1.2014); ע"א 8450/13 שטייסל נ' הכונס הרשמי (12.1.2014)).
 
 
           באשר לדרישת מאזן הנוחות, השתרשה במקומותינו ההלכה, לפיה אין מעכבים, ככלל, את ביצועו של פסק דין, המשית על המבקש חיוב כספי בלבד, כבענייננו. ההנחה היא כי הנזק שייגרם למבקש כתוצאה מביצוע פסק הדין שניתן נגדו איננו בלתי הפיך, וכי אם יתקבל ערעורו, הוא יוכל לקבל את כספו בחזרה (ע"א 3062/14 חן נ' אוזן (30.7.2014); ע"א 249/14 איסמעילזאדה נ' עו"ד קישוני (9.4.2014). לאור זאת, פסק דין, שעניינו סעד כספי, יעוכב רק במקרים חריגים, בהם הוכיח המבקש, באמצעות תשתית ראייתית מוצקה, כי מצבו הכלכלי של המשיב לא יאפשר לו להשיב את המצב לקדמותו, אם יתקבל ערעורו של המבקש (ע"א 3827/14 עוז והדר בניה בע"מ נ' מפלס רם בניה ופיתוח בע"מ (3.7.2014); ע"א 5963/13 "מנורה" חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (16.1.2014)).
 
           עוד יש ליתן את הדעת לעובדה, כי בית משפט זה העניק למאזן הנוחות את משקל הבכורה, מבין שני התנאים אשר על המבקש לעמוד בהם במסגרת בקשתו לעיכוב הביצוע (ע"א 8293/13 נעמן נ' מדינת ישראל -מינהל מקרקעי ישראל (18.2.2014); ע"א 8691/13 ברגר נ' יניב (19.1.2014)).
 
מן הכלל אל הפרט
 
9.        לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבים, השתכנעתי, כי יש לדחות את הבקשה העיקרית בדבר עיכוב תשלום יתרת הפיצוי, אך יש לקבל את ההצעה החלופית של המבקשים, ולפיה הסכום השנוי המחלוקת יופקד בנאמנות בידי באי כוח שני הצדדים. מסקנתי האמורה מושתתת על שיקול מאזן הנוחות, אשר, לטעמי, נוטה לטובת המבקשים.
 
10.      אמנם, יש טעם בטענת המשיבים, לפיה עסקינן בבקשה לעכב ביצועו של פסק דין שעניינו חיוב כספי, אשר ככלל, יש לדחותה. עוד נכונה טענתם, כי המבקשים לא הציגו תשתית עובדתית מבוססת, המוכיחה כי לא יוכלו להפרע מהמשיבים, במידה שערעורם יתקבל. מלבד פרטים אודות מצבם המשפחתי של המשיבים ומקצועה של המשיבה 2, לא הוצגו נתונים ספציפיים, המשקפים את מצבם הכלכלי האמיתי של המשיבים.
 
           יחד עם זאת, ובשונה מהפסיקה אליה הפנו המשיבים, הסכום שעיכובו מבוקש בנסיבות דנן הינו בלתי מבוטל, ואין ספק כי האדם הממוצע יתקשה להחזירו, היה ויידרש לעשות כן (ע"א 5683/12 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' סלוצקי (14.8.2012); עא 5114/12 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' גנטוס רגי'א (25.7.2012); ע"א 8693/11  מדינת ישראל - משרד הבריאות נ' עזבון המנוח ניב יבור ז"ל (7.2.2012)). עוד ראוי להדגיש, כי המשיבים קיבלו את סכום הפיצוי בגין נזקי העבר שנגרמו להם, ואף למעלה מזה, ויתרת הפיצוי, מושא הבקשה,  מהווה כמחצית מהסכום שנפסק לטובתם בגין ראש הנזק של עזרת הזולת לעתיד. על כן, לא נראה כי למשיבים, ובפרט למשיב 1, ייגרם נזק של ממש אם העברת יתרת הפיצוי תעוכב עד להכרעה בערעור (ע"א 4164/14 פלונית נ' פלוני (26.6.2014); ע"א 5963/13 "מנורה" חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (16.1.2014)).
 
11.      באיזון בין השיקולים השונים, סבורני, כי ההצעה החלופית שפורטה בפתח הבקשה שלפניי מגלמת את פתרון הביניים הראוי, בנסיבות דנן. לפיכך, הנני מורה על הפקדת יתרת הפיצוי שנפסק למשיבים, בסך 2,194,675 ₪ בחשבון בנק משותף לבאי כוח הצדדים. סכום זה יוחזק בנאמנות על ידי באי הכוח, ולא יעשה בו כל שימוש, עד להכרעה בערעור המבקשים.
 
           בנסיבות האמורות, ומשדחיתי את הבקשה העיקרית לעיכוב הביצוע, איני מוצא מקום לחוות את דעתי בנוגע לסיכויי הערעור, שהוגש על ידי המבקשים לבית משפט זה.
 
12.      סוף דבר, הבקשה מתקבלת באופן חלקי, כמפורט בסעיף 11 לעיל.
 
           הצו הארעי, שניתן על ידי ביום 22.7.2014, מבוטל בזאת.
 
           בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
 
           ניתנה היום, ‏כ"ד באב התשע"ד (‏20.8.2014).
 
    ש ו פ ט
 
 
 
_________________________
פסיקה חינם
 
 
+ שלח משוב