Hebrew  |  English  |  Russian  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



דף הבית >> ע"א 5025/13 פרט תעשיות מתכת בע"מ נגד חביב דדון
 
 
 
בבית המשפט העליון
 
 
                                                                                                                                                                                          ע"א  5025/13 - א'
 
 
לפני:   כבוד השופטת א' חיות
 
 
המבקשים: 1. פרט תעשיות מתכת בע"מ
  2. יצחק פסח
  3. משה פסח
 
                                          
  נ  ג  ד
 
                                                                                                    
המשיב: חביב דדון
 
                                          
בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"א 2165/05 שניתן ביום 5.6.2013 על-ידי כבוד השופטת י' שבח
 
                                          
בשם המבקשים:                     עו"ד מורן מאירי; עו"ד רז בן-דור
בשם המשיב:                         עו"ד נדים מסרי
 
                                                                                                                החלטה
 
 
 
           זוהי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת י' שבח) מיום 5.6.2013, בו התקבלה באופן חלקי תובענה להסרת קיפוח שהגיש המשיב - בעל מניות המיעוט במבקשת 1 (להלן: החברה), נגד החברה ונגד המבקשים 2 ו-3 - בעלי מניות הרוב שלה. בית המשפט המחוזי קבע כי על החברה לפרוע שטר הון שבו אוחז המשיב תמורת סכום של כחצי מיליון ש"ח וכי עליה לחלק לבעלי המניות דיבידנדים בסכומים ובמועדים שפורטו בפסק דינו.
 
1.        המבקשים 2 ו-3 הם מייסדיה של החברה ומחזיקים ב-60% ממניותיה. בשנת 1989, על רקע קשיים כלכליים אליהם נקלעה החברה, רכש המשיב את יתרת מניותיה (40%) וסייע בחילוצה מהליכי הפירוק שהתנהלו נגדה באמצעות העמדת בטוחות והזרמת כספים לקופתה. בשנת 2005 הגיש המשיב לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו תובענה להסרת קיפוח לפי סעיף 191 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 וטען כי המבקשים 2 ו-3 עושים בחברה כבתוך שלהם, מושכים לעצמם משכורות מופרזות, דוחים שוב ושוב את בקשותיו להיות מועסק על-ידי החברה וליטול חלק בניהולה ונמנעים מלהורות על חלוקת דיבידנדים מתוך רווחי החברה. המשיב עתר למינויו כמנהל פעיל בחברה, להורות לחברה לפרוע שטר הון שבו הוא אוחז ולחייבה לחלק "רווחים ו/או דיוידנדים והפסד הכנסות" בסכום של כשלושה מיליון ש"ח.
 
2.        בפסק דינו מיום 5.6.2013 קיבל בית המשפט קמא את התובענה באופן חלקי והורה לחברה לפרוע את שטר ההון שבידי המשיב ולחלק דיבידנדים מתוך רווחיה. בית המשפט תיאר את הסיוע שהעניק המשיב בחילוץ החברה מהליכי הפירוק שאליהם נקלעה בעבר וכן עמד על מצבה הכלכלי הטוב כיום, המתבטא ביתרת רווח של למעלה מארבעה מיליון ש"ח נכון לסוף שנת 2010. בית המשפט הוסיף וקבע כי לא הוכח שהשכר החודשי המשולם למבקשים 2 ו-3 מתוך קופת החברה עבור עבודתם חורג מהמקובל ועולה כדי עושק המיעוט, ועוד הוא קבע כי תביעתו של המשיב להתמנות כמנהל בחברה ולהשתכר באופן דומה למבקשים 2 ו-3 אינה מעוגנת בחוזה ההתקשרות שבמסגרתו רכש את מניות החברה ואינה תואמת את כישוריו. יחד עם זאת, בית המשפט ציין כי המשיב מחזיק בידיו "שטר הון רשום על שם שלא ניתן להמרה במניות" מיום 1.1.1991 (להלן: שטר ההון), המהווה מעין הלוואה לחברה שפירעונה נדחה בפני הנושים האחרים, וכי היתרה הנוכחית של שטר ההון עומדת על סך של 523,372 ש"ח. בית המשפט דחה את טענות המבקשים לפיהן שטר ההון התיישן או פקע, וקבע כי עליהם לשלם למשיב את יתרת סכום השטר מתוך קופת החברה בתוך פרק זמן של שלושים ימים (בכפוף לאפשרות החברה לפרוע תחילה חוב כלפי בנק הפועלים בע"מ). בית המשפט הוסיף וציין כי חרף הצטברותם של רווחים בשיעור ניכר בחשבונה, החברה לא חילקה דיבידנדים מאז שנת 2002, ובהקשר זה נקבע כי המבקשים לא הצביעו על שיקול עסקי רלוונטי לאי-חלוקת הדיבידנדים וכי עובדה זו בהצטרפה למשכורות הגבוהות המשולמות למבקשים 2 ו-3 ולעובדה שהמשיב לא מועסק בחברה, יש בה משום חלוקה בלתי שוויונית של רווחי החברה. סירובם המתמשך של המבקשים לחלק דיבידנדים, כך קבע בית המשפט, עולה כדי קיפוח המשיב ובנסיבות העניין נקבע כי הסעד ההולם הוא סעד כספי לפיו על החברה לחלק בתוך שישים ימים מחצית מהרווחים שנצברו בקופתה (בהפחתת סכומים שונים) כדיבידנדים.
 
3.        המבקשים מערערים על פסק הדין ולצד הערעור הוגשה הבקשה שבכאן לעיכוב ביצועו. לטענת המבקשים, סיכויי הערעור להתקבל טובים מאוד שכן נפלו בפסק דינו של בית המשפט קמא שגיאות יסודיות, ובכלל זה הם טוענים כי שגה בית המשפט קמא בקובעו כי המשיב זכאי לפרוע את שטר ההון באופן מיידי ושגה באופן חישוב יתרת הסכום העומד לפירעון על-פי השטר. המבקשים מוסיפים וטוענים כי בית המשפט קמא התעלם מהוראותיו הברורות של שטר ההון, לפיהן פירעונו נדחה עד לאחר פירעון כל יתר חובותיה של החברה, ושגה גם בכל הנוגע לנתונים בדבר מצבה התזרימי של החברה. המבקשים טוענים עוד כי בית המשפט שגה משקבע כי המשיב קופח שכן לא הוכח שההחלטה בדבר אי-חלוקת דיבידנדים לא הייתה מבוססת על שיקולים עסקיים, ולטענתם לא היה כל מקום לכפות על החברה לבצע חלוקת רווחים. המבקשים מוסיפים וטוענים כי בנסיבות העניין נוטה מאזן הנוחות באופן מובהק לטובתם וכי עלול להיגרם להם נזק בלתי הפיך ככל שפסק הדין יבוצע כבר עתה. בהקשר זה טוענים המבקשים כי מצבו הכלכלי של המשיב קשה מאוד, כעולה מבקשה שהוא עצמו הגיש לפטור מתשלום אגרה, ולדבריהם ככל שישולמו למשיב הסכומים הגבוהים שנפסקו לטובתו יהיה זה קשה עד בלתי אפשרי להשיבם אם יתקבל הערעור. נוכח האמור המבקשים עותרים לעיכוב ביצוע פסק הדין ולחלופין הם מציעים כי פסק הדין יעוכב ומנגד יירשם לטובת המשיב עיקול או שעבוד על מקרקעין שבבעלות החברה בגובה הסכום שנפסק לטובתו.
 
4.        המשיב טוען, מצידו, כי אין מקום להיעתר לבקשה, המהווה לדבריו ניסיון נוסף של המבקשים לעכב את ההכרעה בתיק שמתנהל משנת 2005 ולהערים עליו קשיים כלכליים. לטענת המשיב, המבקשים מנעו ממנו במשך שנים רבות מידע ומסמכים על אודות החברה, דבר המעיד על חוסר תום-ליבם ועל התנהלותם הפגומה, ועוד הוא טוען כי מאז שהגיש בשנת 2005 את הבקשה לפטור מאגרה השתפר והתייצב מצבו הכלכלי. המשיב סומך ידיו על פסק דינו של בית המשפט קמא ולטענתו סיכויי הערעור שהגישו המבקשים נמוכים, שכן הערעור נסוב לדבריו על ממצאים עובדתיים ועל קביעות בדבר מהימנות העדים שבהם ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב. עוד טוען המשיב כי קביעותיו של בית המשפט קמא בדבר חובת החברה לפרוע את שטר ההון ולחלק דיבידנדים נומקו ופורטו כדבעי והן עולות בקנה אחד עם הפסיקה בעניין התערבותו של בית המשפט לשם הסרת קיפוח של בעל מניות מיעוט בחברה. אשר לשיקולי מאזן הנוחות, המשיב טוען כי המבקשים נשענו בבקשתם על מסמכים ונתונים מלפני כעשר שנים בניסיון להוכיח את קשייו הכלכליים, ואולם לדבריו מצבו הכספי השתפר מאז וכך עולה גם מעדותו שניתנה בשנת 2012 – עדות אשר בעקבותיה הגישו המבקשים לבית המשפט קמא בקשה לשוב ולחייבו בתשלום אגרה. לטענת המשיב, בבעלותו 40% ממניות החברה - שאין חולק על הצלחתה הכלכלית - ועל כן אין חשש ממשי כי המבקשים לא יוכלו להיפרע ממנו את כספי  זכייתו ככל שהערעור יתקבל. לבסוף דוחה המשיב את הצעתם החלופית של המבקשים, בציינו כי מדובר בניסיון בלתי רציני של המבקשים שמטרתו לדחות את מועד התשלום.
 
5.         לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.
 
           כלל הוא כי הגשת ערעור כשלעצמה אינה מעכבת את ביצוע פסק הדין שעליו מערערים וכי הזוכה זכאי ליהנות מפירות זכייתו גם בטרם הוכרע הערעור (ראו תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). על המבקש את עיכוב ביצועו של פסק-דין מוטל, אפוא, הנטל להראות כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובתו במובן זה שביצוע פסק הדין ללא עיכוב יגרום לו נזק שאינו בר תיקון או יקים קושי ממשי להשיב את המצב לקדמותו ככל שהערעור יתקבל (ראו למשל: ע"א 9296/03 אהרוני נ' מנשה, פ"ד נח(2) 301, 304 (2003); ע"א 1578/05 מעוז חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון אלבז, פיסקה ז' (8.5.2005)). מקום שבו מדובר בפסק-דין המטיל חיוב כספי, כבענייננו, קיימת נטייה ברורה שלא לעכב את ביצועו אלא במקרים חריגים, וזאת משום שהנחת המוצא היא כי כספים ששולמו ניתנים ככלל להשבה (ראו למשל: ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל (נ.י.ב) שווק מוצרים והפצתם בע"מ, פ"ד נו(4), 178, 182 (2002); ע"א 4757/05 בנק הפועלים בע"מ – אגף משכן נ' זיתוני, פיסקה 4 (2.6.2005)). במקרה דנן, וככל שהדבר נוגע לסיכויי הערעור, יש בפני המבקשים טענות ביחס לקביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי ולגביהן אכן ניצבת בפניהם משוכה גבוהה ולא פשוטה. עם זאת מועלות בערעור גם טענות הנוגעות לסוגיות משפטיות שהוכרעו על-ידי בית המשפט קמא ובהן הקביעה כי מעשיהם של המבקשים מהווים בנסיבות העניין קיפוח המיעוט וכן הקביעה כי על החברה לחלק דיבידנד לבעלי מניותיה. בלא לטעת מסמרות בעניין אומר, כי טענות אלה על פניהן אינן חסרות סיכוי. ואולם, במקרה דנן שיקולי מאזן הנוחות הם אלה המטים את הכף אל עבר דחיית הבקשה.
 
           כבר נפסק כי טענות בדבר מצבו הכלכלי הרעוע של הזוכה וההערכה כי לא יוכל להשיב את הסכומים שנפסקו לטובתו, אינן יכולות להיטען בעלמא ועליהן להיות מבוססות על תשתית ראייתית ועובדתית רלוונטית (ראו: ע"א 9351/07 הועדה המקומית לתכנון ובניה מצפה אפק נ' נגל, פיסקה 5 (23.12.2007); ע"א 8935/09 ופא טורס בע"מ נ' כהן, פיסקה 8 (10.11.2009); ע"א 7017/12 סיגמא וויב בע"מ נ' אנקום גרופ בע"מ, פיסקה 11 (2.12.2012)). להוכחת טענותיהם בהקשר זה הפנו המבקשים לתצהירו של המשיב משנת 2005, שניתן כתמיכה לבקשתו לפטור אותו מתשלום אגרה בגין הגשת התובענה נגדם (נספח 2 לבקשה דנן). המשיב תיאר באותו תצהיר את קשייו הכלכליים הרבים, את חובותיו לבנקים ואת הנכסים שהיו ברשותו ומומשו על-ידי נושיו. נוכח האמור באותו תצהיר ובהינתן הסכומים הניכרים שאותם פסק בית המשפט קמא לטובת המשיב - כפירעון שטר ההון וכתשלום דיבידנדים מכספי החברה - סבורים המבקשים כי ביצוע פסק הדין טרם ההכרעה בערעור מעמיד בספק ממשי את האפשרות להשיב לידיהם את הכספים היה והערעור יתקבל. ואולם, מאז ניתן אותו תצהיר חלפו כשמונה שנים וכיום טוען המשיב כי מצבו הוטב ואין לו כל בעיות כספיות. כך העיד המשיב בחקירתו הנגדית בשנת 2012 ועל עדות זו ביססו המבקשים בקשה שנדחתה לביטול הפטור מתשלום אגרה שניתן למשיב בעבר. הנה כי כן, הבקשה דנן אינה מבוססת על תשתית עובדתית עדכנית בדבר מצבו הכלכלי של המשיב ובהינתן ההלכה לפיה אין לעכב את ביצועו של פסק דין המטיל חיוב כספי אלא במקרים חריגים, לא מצאתי כי בנסיבות המקרה דנן די בתצהיר המשיב משנת 2005 על מנת לבסס את טענות המבקשים בדבר קיומו של קושי ממשי להשבת הכספים כיום (ראו ע"א 3415/13 אס אל אס מפרשים בע"מ נ' אורשב ניהול והשקעות בע"מ, פיסקה 13 (23.6.2013)).
 
           משלא עמדו המבקשים בנטל המוטל עליהם בהקשר זה, דין הבקשה להידחות.
 
6.          הבקשה נדחית, אפוא.
 
           המבקשים ישלמו למשיב שכר טרחת עורך-דין בבקשה בסך של 8,000 ש"ח.
 
           ניתנה היום, ‏ה' באלול התשע"ג (‏11.8.2013).
 
    ש ו פ ט ת
 
 
_________________________
חזרה ל פסיקה חינם
 
+ שלח משוב