Hebrew  |  English  |  Russian  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



דף הבית >> ע"א 2178/02 אמנון עזערי בע"מ נגד בושרי שמואל
 
בית משפט מחוזי נצרת                                                                                                                                        עא 2178/02
 
בפני: כב' הנשיא - יהודה אברמוביץ - אב"ד
כב' השופט - נסים ממן
כב' השופט - אברהם אברה                                                                                                                                                              03/03/2003
  
בעניין:

   המערערת                                                                                  אמנון אזערי בע"מ 

                                                                                ע"י ב"כ עו"ד  סרור                               
  
                                                                                                    נ ג ד
  

 המשיב                                                                      בושרי שמואל 
                                                                                 ע"י ב"כ עו"ד  פיין 

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בטבריה
(כב' השופט י. אברהם) בת.א. 1860/00 מיום 8.8.02.


                                                                                                           פסק דין

השופט אברהם אברהם:

רקע

1. חוקיותו של הסכם תיווך במקרקעין, שעשתה חברה בע"מ בלא שיהא בידה רשיון כדין לעסוק בתיווך, היא שעומדת לדיון בערעור זה. זוהי, בקצרה, מסכת העובדות הצריכה לענייננו, כפי שהיא נפרסה בכתב התביעה שהגישה המערערת לבית משפט השלום: המשיב אבה למכור את ביתו, ולכן פנה למערערת, והרי עיסוקה בתיווך מקרקעין, על מנת שתסייע בידו במכירת ביתו. הוא חתם על הסכם בלעדיות, ובו התחייב כלפיה, כי בתקופת הבלעדיות שנקבעה בהסכם הוא לא יעשה למכירת ביתו אלא באמצעות החברה-המערערת, ואם יפר את הסכם הבלעדיות וימכור את ביתו שלא באמצעותה - ישלם לה דמי תיווך בשיעור של 2% מן המכירה. והנה כעבור זמן נסתבר למערערת, כי המשיב מכר את ביתו שלא באמצעותה. הוא סרב לדרישתה לשלם לה דמי תיווך כפי שנתחייב. מכאן באה תביעתה בבית משפט השלום.

2. בכתב הגנתו שטח המשיב גירסה עובדתית שונה מזו שהציגה המערערת, וטען טענות מטענות שונות (כגון שהוטעה בידי המערערת בעת שחתם על הסכם הבלעדיות), וכולן נדחו בידי בית משפט קמא. תביעת המערערת נדחתה בכל זאת, על שום שבית משפט קמא מצא, כי הסכם התיווך עומד בניגוד לסעיף 2 לחוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו-1996 (להלן - חוק המתווכים), האוסר על עיסוק בתיווך במקרקעין בלא רשיון כדין. מכל מקום, לשם הדיון בשאלה העומדת בפנינו בערעור, משמע שאלת חוקיותו של הסכם התיווך, אנו נניח כי הגירסה העובדתית שהציגה המערערת בכתב תביעתה היא גירסת האמת (אף כי הדברים לא הוכרעו בבית משפט קמא), ועל בסיס זה נבחן את טענות בעלי הדין באשר לחוקיות ההסכם.
הערעור
3. המערערת משיגה בפנינו על דחיית תביעתה. היא טוענת, כי מי שעומד מאחוריה, אמנון אזערי האיש, הוא בעלי רשיון תיווך כדין, ואת פעילותו העסקית הוא עשה ועושה באמצעותה. היא משמשת לו 'מסגרת ארגונית', כלשונה. ומשכך הם פני הדברים, כי אז היא רשאית לעסוק בעסקי תיווך, ומכל מקום הסכם התיווך שכרתה עם המשיב לא צריך שייראה הסכם העומד בניגוד לחוק המתווכים, ומכאן תוקפו/חוקיותו.

המשיב, אין צריך לומר, תומך בפסיקתו של בית משפט קמא.

דיון

4. סעיף 2 לחוק המתווכים קובע:
"2.  איסור עיסוק ללא רשיון
(א) לא יעסוק אדם בתיווך במקרקעין, אלא אם כן הוא בעל רשיון ובהתאם להוראות חוק זה.
(ב)  לא יפרסם אדם ברבים הודעה כי הוא מתווך במקרקעין, לא יציג עצמו כמתווך במקרקעין ולא ישתמש בכל תואר או כינוי העשויים ליצור רושם שהוא מתווך במקרקעין בישראל, אלא אם כן הוא בעל רשיון לפי חוק זה.
(ג)  ..."
וסעיף 15 לאותו חוק קובע:
"15. עונשין
המפר הוראה מהוראות הסעיפים 2 או 10 עד 13, דינו - מאסר שנה וקנס פי ארבעה מהשיעור הקבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977."

5. אין חולק, כי המערערת אינה בעלת רשיון לעסוק בתיווך. משכך הוא, ומשהסכם התיווך בינה לבין המשיב נכרת בלא שיהא בידה רשיון כדין לעסוק בתיווך, כי אז עיסוקה עומד בניגוד לחוק המתווכים, ועיסוקה הוא בבחינת עבירה פלילית, כאמור בסעיף 15 הנ"ל לחוק המקרקעין. משום כך יש לומר על הסכם התיווך בו עסקינן, זה שנכרת בין המערערת כמתווכת לבין המשיב כלקוח שלה, כי הוא בבחינת "חוזה פסול" כמשמעו בסעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973. משכך הוא, כי אז ההסכם בטל.

6. כאמור, המערערת ביקשה לזהות בין פעילותה לפעילותו של אמנון אזערי האיש, המחזיק בידיו רשיון תיווך כדין, והואיל והוא רשאי היה לכרות את הסכם התיווך, כי אז גם היא רשאית היתה לעשות כך.לעמדה זו אין לשעות. מי שכרת את ההסכם עם המשיב היתה המערערת, כך עולה לא רק מאופן ניסוח החוזה, בו הופיעה המערערת כצד מן הצדדים לחוזה, כי אם גם מעמדתה המפורשת בתביעתה בבימ"ש קמא ובערעורה בפנינו. היא טענה בפה מלא, כי היא שנתנה את שירותי התיווך למשיב, היא שקיבלה ממנו זכות בלעדיות לתווך במקרקעיו, וגו'. ואם כזה הוא מצב הדברים, כי אז היא זו שהיתה צריכה להחזיק ברשיון תיווך כדין, ובהחזקת רשיון בידי מנהלה או בעליה (אמנון אזערי) אין די.

7. ראינו את טענת המערערת, כי היא שימשה לאמנון אזערי אך מסגרת ארגונית, וגם המשיב ראה בו בעל דברו. לטענה זו יש להשיב בשניים: ראשית, המערערת היא שהגישה את התביעה נגד המשיב, ובכך הביעה דעתה, כי היא בעלת דברו ולא אמנון אזערי. שנית, העובדה כי החברה-המערערת שימשה לאמנון אזערי מסגרת ארגונית בלבד אינה מסבירה מדוע היא, 'המסגרת הארגונית', זכאית לעסוק בתיווך, ומדוע היא שהגישה את התביעה נגד המשיב, ואם היה ממש בעמדת המערערת, כי אז על אמנון אזערי היה להגיש את התביעה נגד המשיב, שהרי הוא שנתן את שירותי התיווך, כך עולה מטענת המערערת היום (טענה המנוגדת לעמדה שהוצגה בתביעתה, הן לפי תוכנה והן לפי עצם הגשתה כתביעה של המערערת ולא של אמנון אזערי).

8. בצריך עיון אשאיר את השאלה, האם תאגיד יכול שיעסוק בתיווך במקרקעין, הגם שהדעת נוטה ליתן מענה שלילי לשאלה זו, בשל טיבם של התנאים שמעמיד חוק המתווכים למבקשים לקבל רשיון תיווך במקרקעין, שבחלקם אינם הולמים תאגיד שאיננו בשר ודם. מכל מקום, כאמור, אותיר את השאלה בצריך עיון, משפתרונו של הסכסוך יכול שיהא גם בלא מתן מענה לשאלה זו שהעלתה המערערת בחצי פה בערעורה שלפנינו.

לאחר שהשלמתי את מלאכת הכנת חוות דעתי באה לפניי חוות דעתו של חברי, כב' השופט ממן, וממנה למדתי כי לגישתו אין מקום, לפי נסיבות העניין, לראות את הסכם התיווך כבטל בשל אי חוקיותו; על כן הוא מבקש להחזיר את הדיון לערכאה קמא, על מנת שתקבע האם פעולת המערערת היתה הגורם היעיל שהביא להתקשרות העומדת בבסיס תביעתה לדמי תיווך, ואם מן הצדק לחייב את המשיב לשלם לה דמי תיווך. אני מבקש להוסיף לחוות דעתי הערות מספר, נוכח קריאת חוות דעתו של חברי, השופט ממן.

ובכן, בבג"צ 6231/92 אלברט זגורי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מט(4), 749 פרס הנשיא ברק את השיקולים הצריכים להכרעה בשאלה, האם יש לראות חוזה, העומד בניגוד לחוק פלוני, כחוזה בטל, לפי סעיף 30 לחוק החוזים. בבסיס ההכרעה בשאלה זו עומדת השאלה, האם תכלית החוק, שהחוזה העומד לדיון נוגד אותו, מחייבת את ההכרזה על בטלות החוזה. בפסקה 20 לפסק דינו מורה לנו הנשיא ברק:

"... חוזה הוא "בלתי חוקי" לעניין סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי) אם האיסור הקבוע בחוק על כריתתו, תוכנו או מטרתו של החוזה הוא כזה, שלשם הגשמתו של האיסור יש להביא לפגיעה בתוקף החוזה עצמו, ולא להסתפק בסנקציות לבר-חוזיות כלפי המתקשרים..."

ובהמשך באותה פסקה:

"ודוק: השאלה אינה אם בטלות החוזה עמדה לנגד עיני המחוקק. השאלה גם אינה אם החוק קובע במפורש שהחוזה בטל אם לאו. השאלה הינה, אם הגשמת החוק על פי תכליתו אפשרית מבלי להביא לפגיעה בתוקף החוזה. לא בטלות החוזה מביאה לאיפיונו כחוזה לא חוקי; איפיונו של החוזה כלא חוקי מביאה לבטלותו. אכן, אם קיום החוזה אינו עולה בקנה אחד עם איסורי החוק, כי אז החוזה הוא "בלתי חוקי", וחלות עליו הוראות סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי)...

אכן, בכל מקרה על בית המשפט לשקול מחד גיסא, את הערך החברתי שבהגשמת האוטונומיה של הרצון הפרטי (המצדיקה הכרה בתוקף החוזה), ומאידך גיסא את הערכים החברתיים אשר החוק הספציפי מבקש להגשים (המצדיקים אי הכרה בתוקף החוזה). אם בית המשפט מגיע למסקנה כי הגשמת מטרת החוק מחייבת התערבות באוטונומיה של הרצון הפרטי, הוא יקבע כי החוזה הוא "בלתי חוקי". מסקנה זו אינה מחוייבת בכל מקרה בו הסכם מפר הוראת חוק. יתכן כי הגשמת תכלית החוק תעשה על ידי הטלת סנקציה (משמעתית, מינהלית, פלילית) על צד לחוזה, מבלי להשפיע על תוקפו של החוזה. פגיעה בחוזה הוא עניין רציני, שכן הוא פוגע באוטונומיה של הרצון הפרטי. פגיעה זו מוצדקת רק אם הגשמת מטרת החוק אינה מתיישבת עם המשך קיומו של החוזה.

בגיבוש תכלית החוק, יתחשב בית המשפט במבנה הכללי של ההסדר ובסנקציות שהוא קובע; הוא יתחשב בסוג ההסדרים וטיפוסיהם; הוא יתחשב בסוג הסנקציות שהחוק קבע והשפעתן על הגשמת האינטרסים עליהם נועד החוק להגן; הוא יתחשב בחוקים בעניינים דומים; הוא יתחשב באופי המצווה או המדריך של ההסדר; הוא יתחשב באינטרס החברתי עליו נועד האיסור של החוק להגן ובעוצמתו של אינטרס זה; הוא יתחשב במידה שהגשמת החוזה פוגעת באינטרס חברתי זה; הוא יתחשב בשאלה אם המשך קיום החוזה פוגע בלב ההסדר החוקי או בשוליו. על יסוד כל אלה הוא יתן תשובה לשאלה, אם הסכם שנכרת בניגוד להוראות החוק הוא "לא חוקי" אם לאו. "

ישומם של דברים אלה לענייננו מחייב את המסקנה, כך דעתי, כי אין ליתן יד לאכיפתו (הלכה למעשה) של הסכם התיווך, שנעשה בידי מי שאין בידו רשיון תיווך, משמע המערערת. חוק המתווכים ביקש להסדיר את העיסוק בתיווך במקרקעין, ואת זאת הוא עשה על ידי איסור העיסוק בו בלא רשיון. הדברים הללו נועדו, כך מסכימים הכל, להגן על הציבור, ציבור הנזקקים לשירותי התיווך. אינני סבור, כי בסנקציה הפלילית הקבועה בחוק המתווכים די בה כדי להגשים את תכליתו של החוק. אני סבור, כי הסנקציה הפלילית עשויה שלא להספיק להגשמת תכלית החוק, משמע מצב בו בתיווך במקרקעין לא יעסוק אלא מי שיש בידיו רשיון תיווך כדין. אני סבור כי אין לתת יד לאכיפתו של הסכם תיווך שעושה מי שאין בידו רשיון תיווך, כשם שאין ליתן יד לאכיפתו של הסכם למתן שירותים משפטיים שנכרת בין מי שהתיימר להיות עורך דין, לבין 'לקוחו' (וראו ענייננו של אותו סוכן ששפעל ללא רשיון ותבע שכר ועמלה עבור קניה ומכירה של ניירות ערך, בפסק דין Cope v. Rowlands (1836) 150 E.R. 552 הנזכר במאמרו של פרופ' פרידמן, תוצאות אי חוקיות בדין הישראלי לאור הוראות סעיפים 30-31 לחוק החוזים (חלק כללי), מאמר הנזכר בחוות דעתו של חברי השופט ממן, פסק דין שלא הכיר בתקפותו של חוזה שכזה בשל אי חוקיותו). אני סבור, כי הנסיבות האופפות את המקרה שלפנינו, ובכללם העובדה שלמר אזערי האיש היה רשיון תיווך, והחברה לא שימשה לו אלא מסגרת ארגונית-כלכלית לפעולה, אין בהן כדי להועיל, משהגענו לכך, כי לשם הגשמת תכליתו של החוק יש לראות כבטל כל חוזה תיווך במקרקעין, שנעשה בידי מי שאין בידו רשיון כדין.

והערה אחרונה: משמצאנו את חוזה התיווך בטל בשל אי חוקיותו, כי אז חלה עליו הוראת סעיף 31 לחוק החוזים, הנותנת בידי בית המשפט להורות על קיום החיוב בידי המשיב, משמע תשלום דמי התיווך, אם יראה כי מן הצדק לעשות כך. חברי, השופט ממן, מבקש להחזיר את הדיון לבית משפט השלום על מנת לבחון את השאלה האם מן הצדק לחייב את המשיב בקיום החיוב. אני סבור, כי בעובדות שהוכחו בבית משפט קמא די כדי להגיע לתשובה שלילית לשאלה זו. תחילה נזכיר, כי להבדיל מחובת ההשבה הקבועה בסעיף 31 לחוק החוזים, חובת קיום החוזה היא החריג, בעוד הכלל הוא כי אין לאכוף על צד לחוזה לקיים את חלקו שלו, אם הצד האחר קיים את חלקו הוא. השימוש בכוח זה של בית המשפט צריך שייעשה במסורה וביד קמוצה, מתוך כך שצד לחוזה איננו זכאי לסעד זה, כי אם במקרים חריגים ויוצאי דופן (ראו ע"א 701/87 שלמה ביהם ואח' נ' חיים בן יוסף ואח' פ"ד מד(1), 1, 16-17). לא ראיתי את המקרה שבא לפנינו ככזה המצדיק חריגה מן הכלל, הגם שחיובו של המשיב בתשלום דמי התיווך משמעו הכרה דה-פקטו בחוזה התיווך הפסול, ולכך אינני נכון ליתן את ידי.

על כן, לו דעתי נשמעת, הייתי דוחה את הערעור ומחייב את המערערת לשלם למשיב הוצאות הערעור בסך של 7,000 ₪ ומע"מ.

           אברהם אברהם, שופט

השופט נסים ממן:

החברה המערערת אינה רשומה כמתווך לפי חוק המתווכים במקרקעין התשנ"ו - 1996 [להלן - חוק המתווכים]. אם ובמידה שהיא עוסקת בתיווך היא עלולה לעמוד לדין פלילי. היא הגישה תביעה כספית נגד המשיב בטענה כי תווכה בינו ובין רוכש המקרקעין וביקשה לקבל את המגיע לה על פי הסכם התיווך. תביעתה נדחתה בנימוק שההסכם עליו נסמכה הוא הסכם בלתי חוקי. בשל כך נמנע בית משפט קמא למעשה מלבדוק לגופה את זכותה של המערערת לדמי התווך.

חברי השופט אברהם אברהם סומך את ידו על החלטת בית המשפט קמא. אני סבור כי חרף אי החוקיות מן הראוי שלא לדחות את התביעה אלא לבררה לגופה.

סעיף 30 לחוק החוזים [חלק כללי] תשל"א - 1971 [להלן - חוק החוזים] קובע:

30. חוזה פסול חוזה שכריתתו, תכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור - בטל.


בד בבד עם הוראה זו קובע סעיף 31 לחוק החוזים כי -

31. תחולת הוראות הוראות סעיפים 19 ו-21 יחולו, בשינויים המחוייבים, גם על בטלותו של חוזה לפי פרק זה, אולם בבטלות לפי סעיף 30 רשאי בית המשפט, אם ראה שמן הצדק לעשות כן ובתנאים שימצא לנכון, לפטור צד מהחובה לפי סעיף 21, כולה או מקצתה, ובמידה שצד אחד ביצע את חיובו לפי החוזה - לחייב את הצד השני בקיום החיוב שכנגד, כולו או מקצתו.

הוראות סעיף 31 לחוק החוזים פותחות במקרים שהצדק מחייב זאת, פתח להורות על קיומו של החוזה גם אם הוא בטל לפי סעיף 30. החוק אינו מבאר לנו מהם המקרים בהם הצדק יחייב לנהוג כך. 

גם בתקופה שלפני תחילתו של חוק החוזים התלבטה הפסיקה בשאלה מה דינו של חוזה בלתי חוקי. גם בלא הוראת סעיף 31 הרגישו בתי המשפט כי ישנם חוזים שמן הראוי לקיימם, הגם שדבקה בהם אי חוקיות. לא תמיד ניתן היה לעשות שימוש הוגן בכלל הידוע ex turpi causa non oritur actio – "מעילת בת עוולה לא תצמח תביעה" וגם לא הכלל in pari delicto potior est conditio defendentis – "שניים שחטאו יחדיו - יד הנתבע על העליונה". המציאות היתה מורכבת מכדי להשתית את הפתרונות על כללים דיוניים שכאלה. לכן, הפסיקה ניסתה להבחין בין אי החוקיות שבחוזה לבין אי החוקיות שבעיסקה. בע"א 533/80  אדרעי נגד גדליהו, פ"ד לו[4], 281 מציין השופט אילון כי –

"כאשר אי החוקיות אינה יורדת לשורשו של ההסכם אלא טפלה להסכם שעצם כריתתו היא למטרה חוקית, לא בנקל יראה בית המשפט באי חוקיות כזו משום נימוק לבטלותו של ההסכם".

ברוח דברים זו נפסק, למשל, כי תביעתה של זבנית לשכר שעות נוספות תתקבל למרות שהיא קטינה והועסקה בניגוד להוראות חוק עבודת הנוער תשי"ג-1953 [ע"א 150/63  מזרחי נגד וינשטוק פ"ד יז[2] 1361]. חוזה כזה הוא בלתי חוקי, אך לא עד כדי ביטולו.

פרידמן במאמרו "תוצאות אי חוקיות בדין הישראלי לאור הוראות סעיפים 30, 31 לחוק החוזים [חלק כללי]" עיוני משפט ה' 618, נותן בעמ' 621 דוגמאות למקרים שבהם אי החוקיות היא "מחוץ לחוזה" או שהיא טפלה לו, כך שהפגם אין בו כדי לפסול את החוזה:

"כדוגמא לקטגוריות אלה יוכלו לשמש חוזה מכר הנערך מחוץ לשעות המכירה המותרות לפי חיקוק, או ביום שבו אסורה עסקה מסוג זה, או חוזה למכירת נכס או למתן שירות שנעשה על ידי אדם שלא היה לו רשיון למכירת נכס או למתן שירות מסוג זה. זאת בניגוד להוראת חיקוק המחייבת השגת רשיון מתאים לשם כך".

ואני מוסיף: נהג מונית הדורש את שכרו בגין ההובלה ומתברר כי לא חידש את רשיונו וההסעה היתה, לכאורה, בלתי חוקית. ולעומת זה - במקרה אחר סירב בית המשפט לאשר תביעתו של אדם לשכר טרחת עו"ד בשל כך שלא היה עו"ד.

פרופ' פרידמן שואל שם האם יש בהפרת הוראות החיקוק כדי להפוך את החוזה לבלתי חוקי והוא משיב כדלקמן:

"יש הרואים בכך שאלה של פרשנות החוק שבו נקבע האיסור. האם מטרת האיסור היא להביא לפסילת חוזה שנערך תוך הפרת אותו איסור או להסתפק בהטלת הסנקציה  הפלילית  על  המפר.  ב-  comp v. rowlands
[1836] 150 e.r. 707 תבע סוכן שפעל ללא רשיון, שכר וקומיסיון עבור קניה ומכירה של ניירות ערך. התביעה נדחתה לאחר שנקבע כי מטרת הרשיון היתה להגן על הציבור. לעומת זאת ב- smith v. marvhood [145] 153 e.r. 552 זכה מוכר טבק בדמי מכר למרות שלא היה לו רשיון לעסקו וכאשר מטרת הרשיון היתה פיסקלית".

גישה זו יכולה להנחות אותנו בבואנו להכריע בתחולתו של סעיף 31 לחוק החוזים. האם כוונתו של חוק המתווכים, בדורשו כי כל מתווך יפעל על פי רשיון, היא פיסקלית בלבד או מטרתה להגן על הציבור? בנקודה זו אני מסכים כי ההוראות המהותיות שבחוק המתווכים מטרתן להסדיר את תחום התיווך ולמנוע מאנשים בלתי מוסמכים ובלתי ראויים לפעול כמתווכים, ובכך, למעשה, להגן על הציבור. יחד עם זאת, נראה לי כי הסנקציה של פסילת החוזה כולו בפרשה זו היא קיצונית מדי. לדעתי, אי החוקיות שהיתה כרוכה בהתקשרות בין המערערת למשיב לא ירדה לשורשו של עניין.

ראשית, מדובר בחברה שמאחריה עומד, למעשה, מר אמנון אזערי, היא נושאת את שמו והיא, למעשה, בבעלותו.

שנית, ההתנהלות הכלכלית באמצעות חברה בע"מ [שב"כ המערערת קוראת לה "המסגרת האירגונית"] לא באה לעקוף את הוראות חוק המתווכים אלא אך ליצור מסגרת נאותה יותר ואולי משתלמת יותר מבחינת דיני המס.

שלישית, טענת אי החוקיות לא הועלתה בבית משפט קמא על ידי המשיב אלא אך ורק על ידי בית המשפט, בפסק הדין עצמו. הדבר מעיד על כך כי המשיב לא ראה עצמו פגוע מעצם העובדה שהמערערת אינה בעלת רשיון פורמלי לעסוק בתיווך.

רביעית, וזה העיקר, למר אמנון אזערי, מנהלה של המערערת, יש רשיון על פי חוק המתווכים. בזיכרון הדברים שנחתם בין הצדדים נרשם במפורש "הסכם תיווך בהתאם לחוק המתווכים במקרקעין התשנ"ו-1996" "רשיון מתווך במקרקעין מס' רשיון 2318". לאור זאת העדרו של רשיון על שמה של המערערת הוא פגם פורמלי בלבד ולא פגם מהותי, שכן המטרה העיקרית של החוק – הגנה על הציבור, נשמרת בנסיבות אלה.

אכן, יש להימנע ככל האפשר מהענקת פרס לחוטא אך בנסיבות העניין ביטול העסקה הוא צעד מרחיק לכת, וניתן בהחלט להסתפק בסנקציה הפלילית שהמערערת  צפויה לה. כך החליט, למשל, השופט לנדוי בע"א 379/69  ציון מעודד נגד יוסף דון, פ"ד כד[1], 283 בעמ' 287, כאשר החליט שאין מקום לראות כבטל הסכם שהיה נגוע באי חוקיות על ידי הונאת שלטונות המס. השופט לנדוי ציין כי -

"אני נוטה לדעה שפגם כזה אינו יורש לשורש העסקה כולה עד כדי מניעת תביעה להשבת מחיר. זהו פגם בעניין הטפל או הנלווה לביצוע ההסכם, ודי בסנקציה הפלילית כתגובה להתנהגות בלתי חוקית כזו".

לכן, הייתי מציע כי הערעור יתקבל על מנת שהעניין יוחזר אל בית משפט השלום כדי שיכריע בשתי שאלות אלה:

א. האם מן הצדק לחייב את המשיב בקיום החיוב, דהיינו בתשלום דמי התיווך?

ב. האם פעולתה של המערערת היתה הגורם היעיל שהביא להתקשרות הצדדים בהסכם מחייב?

את הוצאות הערעור עד כה בסך 7,000 ₪ הייתי משאיר על מנת שיחולו בהתאם לתוצאות המשפט.
        
נסים ממן, שופט


יהודה אברמוביץ, נשיא:

לאחר שעיינתי בחוות הדעת הנוגדות של עמיתיי השופטים אברהם וממן, הנני מצטרף לחוות דעתו של השופט אברהם. אמנם בהתאם לחוק הפרשנות התשמ"א – 1981, "מקום שמדובר באדם – אף חבר בני אדם במשמע, בין שהוא תאגיד ובין שאינו תאגיד" (סעיף 4 לחוק), אולם אין חולק שאין לחברה המערערת רשיון כדין לעסוק בתיווך מכוח חוק המתווכים במקרקעין התשנ"ו- 1996 וההיתר הינו לאמנון אזערי בלבד. לכן גם אם אמנון אזערי הינו מנהל המערערת ובעל מניות בחברה זו, אין החברה רשאית לעסוק בתיווך מקרקעין, לפיכך אינה זכאית לתשלום כלשהו בגין תיווך במקרקעין.

לאור זאת, יש לדחות את הערעור. 

י. אברמוביץ  - נשיא 

התוצאה הינה איפוא, שהערעור נדחה ברוב דעות.

המערערת תשא בהוצאות המשיב ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 7,000 ₪ בצירוף מע"מ ובצירוף ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

פסק דין זה ניתן היום כ"ט ב אדר א, תשס"ג (3 במרץ 2003) בהעדר הצדדים.

יהודה אברמוביץ,נסים ממן,אברהם אברהם

המזכירות תמציא פסק דין זה לצדדים.

פסק הדין ניתן לפרסום החל מהיום.
                                                              

____________                                              ______________                                                                            _____________
יהודה אברמוביץ                                                       נסים ממן                                                                                     אברהם  אברהם
  נשיא - אב"ד  
                                                          שופט                                                                                                 שופט

____________________________
חזרה ל תיווך חוק המתווכים
 
+ שלח משוב