Hebrew  |  English  |  Russian  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



דף הבית >> ע"א 2025/14 מגדל חברה לביטוח בע"מ נגד רחל קפלינסקי
 
 
 
בבית המשפט העליון
 
 
ע"א  2025/14 - א'
 
 
לפני:   כבוד השופט א' שהם
 
 
המבקשת: מגדל חברה לביטוח בע"מ
 
                                          
  נ  ג  ד
 
                                                                                                    
המשיבה: רחל קפלינסקי
 
                                          
בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, בת"א 44874-02-11, מיום 28.1.2014, שניתן על ידי כב' השופט ר' שמיע
 
                                          
בשם המבקשת:                      עו"ד פיראס מלחם; עו"ד אריה כרמלי
בשם המשיבה:                       עו"ד טל שליט; עו"ד עמיקם חרל"פ
 
 
החלטה
 
 
 
  1. לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' שמיע), בת"א 44874-02-11, שניתן ביום 28.1.2014, עד להכרעה בערעור שהגישה המבקשת על פסק הדין.
 
רקע והליכים וקודמים
 
  1. ביום 26.4.2005, אירעה תאונת דרכים טראגית, בה נהרגו בעלה של המשיבה, בועז דב קפלינסקי ז"ל (להלן: המנוח), ואמו, חמותה של המשיבה, נעמי קפלינסקי ז"ל. המנוח הותיר מאחוריו אישה (המשיבה) ו- 11 ילדים.
 
  1. בעקבות התאונה, תבעה המשיבה מהמבקשת פיצויים בגין נזקי התלויים במנוח, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (ת"א 8063/06 (מחוזי י-ם) קפלינסקי נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (9.2.2009) (להלן: תביעת העזבון)). בנוסף לתביעה זו, הגישה המשיבה תביעת פיצויים עצמאית נגד המבקשת, בגין הנזקים שנגרמו לה בעקבות התאונה שבמהלכה נספה המנוח, כניזוקה משנית של התאונה, וזאת בהתאם להלכה שנפסקה ברע"א 444/87 אלסוחה נ' עזבון המנוח דוד דהאן ז"ל, פ"ד מד(3) 397 (1990) (להלן: הלכת אלסוחה).
 
  1. ביום 28.1.2014, חייב בית המשפט המחוזי את המבקשת לשלם למשיבה פיצויים בסך 1,932,943 ₪. ביום 17.3.2014, הגישה המבקשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי לבית משפט זה. בד בבד עם הגשת הערעור, הגישה המבקשת בקשה לעכב חלק מתשלום הפיצוי שנפסק למשיבה בבית המשפט המחוזי. המבקשת כבר העבירה למשיבה סכום של 932,934 ש"ח מתוך סכום הפיצוי, ובבקשתה היא עותרת לעכב את תשלום יתרת הפיצוי שנפסק למשיבה בסך, 1,000,000 ש"ח, עד להכרעה בערעור.
 
פסק דינו של בית המשפט המחוזי
 
  1. המחלוקת בבית המשפט המחוזי נסבה סביב שתי שאלות מרכזיות, בהן נחלקו הצדדים: הראשונה, היא שאלת זכאותה של המשיבה לפיצוי, בגין נזקיה כנפגעת משנית של התאונה, בהתאם לתנאים שנקבעו בהלכת אלסוחה; והשנייה, שיעור נזקי המשיבה כתוצאה מהתאונה.
 
  1. אשר לשאלת תחולתה של הלכת אלסוחה על המשיבה, קבע בית המשפט המחוזי, כי על אף שהמשיבה לא הייתה במקום התאונה, היא עמדה על תוצאותיה המיידיות, באמצעות קבלת דיווחים בטלפון, ובעקבות זאת סבלה המשיבה פגיעה נפשית טראומטית. לפיכך, קבע בית המשפט המחוזי כי מתקיים במשיבה התנאי שנקבע בהלכת אלסוחה, לפיו על הניזוק המשני להתרשם באופן עצמאי מהאירוע המזיק.
 
           בהתייחס לתנאי, לפיו נדרשת קרבה פיזית וסמיכות זמנים בין הפגיעה בניזוק העיקרי לבין הנזק שנגרם בעקבותיה לניזוק המשני, קבע בית המשפט המחוזי כי יש לפרש תנאי זה באופן גמיש, כך שיחול גם במקרה של "קרבה סיבתית" בין הפגיעה והנזק. בהמשך לכך, קבע בית המשפט המחוזי, כי מתקיימת קרבה סיבתית רבה בין התאונה ונזקיה הנפשיים של המשיבה. זאת, מן הטעם שהמנוח יצא למקום התאונה בשליחות המשיבה, לאחר ששהה עמה בבית הוריו. בהתייחס לטענת המבקשת, לפיה נכותה הנפשית של המשיבה נגרמה בעקבות אבל פתולוגי על עצם אובדנו של המנוח, ולא בשל טראומה בעקבות חשיפתה לתוצאות התאונה, קבע בית המשפט המחוזי כי אין בכך כדי לשלול קיומה של קרבה סיבתית בין התאונה לנזקיה הנפשיים של המשיבה. הטעם לכך, כך קבע בית המשפט המחוזי, הוא כי לא ניתן להפריד בין ההשלכות הנפשיות שהיו לעצם החשיפה לתאונה על המשיבה, לבין תחושת האבל והאובדן שנגרמו לה בשל לכתו של המנוח.
 
           כמו כן, דחה בית המשפט המחוזי את טענת המבקשת, לפיה יש לייחס רק מחצית מנכותה הנפשית של המשיבה למותו של המנוח, ואילו את המחצית השנייה יש לייחס למות חמותה של המשיבה בתאונה. בית המשפט המחוזי קבע בעניין זה, כי הניסיון להפריד בין מותו של בעלה ומותה של החמות בתאונה, ולתרומתם של אלה לנזקה הנפשי של המשיבה הוא מלאכותי. עוד ציין בית המשפט המחוזי, כי המומחית מטעם בית המשפט לא עשתה כל הפרדה בין הנזק שנגרם למשיבה כתוצאה ממותו של המנוח לבין הנזק שנגרם לה כתוצאה ממותה של חמותה. עוד נקבע, כי אף אם היה ניתן לערוך הפרדה בין נזקים אלו, עולה מחוות דעתה של המומחית מטעם בית המשפט, כי מצבה הנפשי הקשה של המשיבה נובע ממותו של המנוח, ואילו הנזק הנפשי שנגרם למשיבה לנוכח מותה של חמותה, לא בא לידי ביטוי בחוות הדעת.
 
  1. בהתאם לכך, קבע בית המשפט המחוזי, כי מתקיימים במשיבה התנאים שנקבעו בהלכת אלסוחה לשם מתן פיצוי על נזקיו של נפגע משני בתאונה, ולפיכך היא זכאית לפיצוי בגין הנזקים הנפשיים שנגרמו לה, בעקבות מותו של בעלה המנוח בתאונת הדרכים. לאחר זאת, עבר בית המשפט המחוזי לקבוע את שיעור הפיצוי שלו זכאית המשיבה.
 
  1. בית המשפט המחוזי עמד על החלל הגדול שהותיר אחריו המנוח בחייה של המשיבה ואת הקשיים, עמם נאלצים המשיבה ומשפחתה להתמודד מאז התאונה. עוד עמד בית המשפט המחוזי על כך שמצבה הנפשי של המשיבה מאז התאונה ירוד ביותר, וכי היא נזקקת לטיפול תרופתי ופסיכולוגי תכוף. בפסיקת הפיצויים למשיבה, התבסס בית המשפט המחוזי על חוות דעתה של המומחית מטעם בית המשפט, לפיה המשיבה סובלת מנכות נפשית בשיעור של 23%, עקב התאונה ומותו של המנוח. בהתאם לקביעה זו, פסק בית המשפט המחוזי למשיבה פיצוי בגין סך כל הוצאותיה הרפואיות והאחרות, בקשר לנכות שנגרמה לה. כמו כן, פסק בית המשפט המחוזי למשיבה פיצוי על הפסדים שנגרמו לה כתוצאה מנכותה. מסכום הפיצויים, ניכה בית המשפט המחוזי את תשלומי המוסד לביטוח לאומי, להם זכאית המשיבה.
 
הבקשה לעיכוב ביצוע
 
  1. בבקשה לעיכוב ביצוע, אשר הוגשה על ידי באי כוחה של המבקשת, עו"ד פיראס מלחם ועו"ד אריה כרמלי, טוענת המבקשת כי סיכויי הערעור הם טובים. לטענת המבקשת, פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרחיב באופן בלתי מידתי את הלכת אלסוחה ואת מעגל הניזוקים הפוטנציאליים, כתוצאה מאירוע אחד. עוד נטען, כי הרחבה זו תגרום להצפת בתי המשפט בתביעות של ניזוקים משניים, אשר יבקשו להכרה בנזקים שנגרמו להם, כתוצאה מאירועים שהם כלל לא היו עדים להם ולא נטלו בהם חלק. נטען בנוסף, כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מכיר באופן תקדימי באבל פתולוגי אשר נגרם כתוצאה מאובדן של בן משפחה קרוב, כנזק בר פיצוי, וזאת בניגוד לפסיקתו של בית משפט זה, השוללת פיצוי בגין נזק מעין זה.
 
  1. אשר לשיעור הפיצויים שנפסקו למשיבה, נטען על ידי המבקשת כי מדובר בסכום שאינו פרופורציונאלי ביחס לאחוז הנכות שנקבע למשיבה, בקשר עם התאונה. לטענת המבקשת, הסכום שנפסק לטובת המשיבה כולל פיצוי גם בגין הוצאות שאינן קשורות לתאונה, כגון הוצאות על עזרה במשק הבית, ופיצוי על נזקים שאינם של המשיבה, כגון נזקים שנגרמו לילדיה בעקבות התאונה. המבקשת מוסיפה וטוענת, כי בית המשפט המחוזי התעלם מהעובדה שהמשיבה סבלה מנכות נפשית עוד לפני קרות התאונה, וכי חלק מהטיפולים שהיא נדרשת להם כיום, נובעים כתוצאה מנכות קודמת זו, ולא עקב הנזקים הנפשיים שנגרמו לה בעקבות התאונה.
 
  1. בהתייחס למאזן הנוחות, טוענת המבקשת, כי הוא נוטה בבירור לטובתה. נטען, בהקשר זה, כי הוכח במהלך המשפט בבית המשפט המחוזי, כי מצבה הכספי של המשיבה הוא בכי רע, וכי היא נזקקת להלוואות ולסיוע מאנשים שונים. כמו כן, נטען כי במסגרת בקשתה לתשלום תכוף, טענה המשיבה כי היא אינה משתכרת וכי הכנסתה מבוססת על קצבאות מהמוסד לביטוח לאומי, ועל הכנסות מנכסי מקרקעין שבבעלותה, המשמשים את כלל בני המשפחה. לפיכך, כך נטען, המשיבה לא תוכל להשיב את הכספים שיועברו לרשותה, במידה שיתקבל ערעור המבקשת. לטענת המבקשת, חשש זה מתעצם לנוכח העובדה שהמשיבה כבר קיבלה לידיה סכומי כסף משמעותיים ביותר במסגרת תביעת העזבון, אך עדיין ממשיכה לטעון כי היא אינה מצליחה לעמוד בהוצאות גידול הילדים ומשק הבית. זאת, בשל התנהלות כלכלית בעייתית ופזרנית של המשיבה, אשר הצריכה התערבות חיצונית של המקורבים למשפחה. עוד נטען, כי המשיבה הוציאה, זה מכבר, את מרבית הכספים שהתקבלו במסגרת תביעת העזבון, לצורך רכישת נכס על שם ילדיה.
 
תגובת המשיבה לבקשה לעיכוב ביצוע
 
  1. המשיבה מתנגדת לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בתגובת המשיבה לבקשה, שהוגשה באמצעות בא כוחה, עו"ד טל שליט, נטען כי סיכויי הערעור הם קלושים. לטענת המשיבה, בניגוד לנטען בבקשה לעיכוב ביצוע, פסק דינו של בית המשפט המחוזי אינו חדשני או מהפכני. לטענת המשיבה, עיון בפסיקה מלמד כי פירושו של בית המשפט המחוזי להלכת אלסוחה, לפיו ניתן לפצות גם בגין נזקים שנגרמו לאחר התאונה ושלא כתוצאה מחשיפה ישירה לתוצאותיה, מבוסס על הלכה שהשתרשה בפסיקה, זה מכבר. בתמיכה לטענותיה, הפנתה המשיבה לדברים שנקבעו בע"א 3662/05 עיזבון המנוחה מיכל שרוין ז"ל נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (5.9.2007) (להלן: עניין שרוין), לפיהם ניתן לפצות גם בגין "נזק שהתהווה הרחק מזירת האירוע, בחלוף זמן, או כתוצאה מחשיפה מתמשכת לתוצאות התאונה (להבדיל מהלם מיידי)" (שם, בפסקה 5 לפסק דינו של המשנה לנשיאה א' ריבלין).
 
  1. בהתייחס לסכום הפיצויים, נטען, כי כל הפיצוי שנפסק לטובת המשיבה מבוסס על נזקים שנגרמו לה, וכי בית המשפט המחוזי עשה הבחנה ברורה בין נזקי המשיבה לבין נזקים אחרים, אשר נדונו במסגרת תביעת העזבון ונידונים במסגרת תביעות הילדים. כך למשל, בית המשפט המחוזי הפחית מסכום הפיצויים ששולמו למשיבה בעבור עזרה במשק הבית את הסכום שנפסק בגין אובדן שירותי אב במסגרת תביעת העזבון ואת הסכומים שהייתה מוציאה המשיבה ממילא לשם קבלת עזרה זו. אשר לטיפולים המשותפים למשיבה ולילדיה, נעשתה הבחנה בין העזרה אותה מקבלים הילדים במסגרת הטיפול לבין העזרה לה זוכה המשיבה. לפיכך, הכיר בית המשפט המחוזי רק בשליש מעלות הטיפול כהוצאה רפואית של המבקשת, בעקבות התאונה. לפיכך, טוענת המשיבה, כי אין ממש בטענת המבקשת, לפיה בית המשפט המחוזי לא עשה אבחנה בין נזקי המשיבה לבין נזקים אחרים שנגרמו בעקבות התאונה.
 
  1. עוד נטען בתגובה לבקשה לעיכוב ביצוע, כי המשיבה ניהלה הליך משפטי ארוך ומתיש, שבמהלכו היא נאלצה להתקיים בדוחק ובצניעות. לפיכך, לא ייתכן כי כאשר לבסוף זכתה המשיבה בפיצוי המגיע לה, היא לא תוכל לשוב ולנהל שגרת חיים תקינה.
 
דיון והכרעה
 
  1. לאחר שעיינתי בבקשה לעיכוב ביצוע ובתגובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי, כך שתעוכב העברתו של חלק מסכום הפיצויים שנפסק לטובת המשיבה בבית המשפט המחוזי, כפי שיפורט להלן.
 
  1. הלכה היא, כי ככלל, אין בהגשת ערעור על פסק דין כדי לעכב את ביצועו. בעל דין זכאי ליהנות מפירות זכייתו בסמוך למועד מתן פסק הדין, ואין לדרוש ממנו להמתין לתוצאות הערעור שהוגש עליו (ראו לעניין זה, תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי); ע"א 8293/13 נעמן נ' מנהל מקרקעי ישראל (‏18.2.2014); ע"א 8786/13 ביאלוסטוצקי נ' בן ארצי (‏11.2.2014)). עם זאת, וכחריג לכלל זה, נתונה לבית המשפט הסמכות להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין, עד להכרעה בערעור שהוגש עליו. על מנת לעכב את ביצועו של פסק הדין, על המבקש לשכנע כי סיכויי הערעור שהוגשו על ידו הם טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, במובן זה שאם יבוצע פסק הדין, ובסופו של יום יתקבל ערעורו, יהיה קושי משמעותי להשיב את המצב לקדמותו (ראו, בהקשר זה, תקנה 467(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי; ע"א 1191/14 עיריית תל אביב-יפו נ' ש.א.י מועדונים בע"מ (2.4.2014)).
 
           עוד נקבע, כי בין שני שיקולים אלו מתקיימת "מקבילית כוחות", במובן זה שככול שאחד מהשיקולים נוטה באופן מובהק יותר לכיוונו של צד אחד, כך ניתן להקל ממשקלו של השיקול השני, ולהפך (ראו, ע"א 4086/04 שכטמן נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (25.7.2004); עע"מ 9177/01 אחים שרבט יוזמים ובונים 1989 בע"מ נ' עיריית תל אביב, פ"ד נו(2) 163, 168-167 (2001)). יחד עם זאת, במרוצת השנים, ניתן מעמד בכורה לשיקול שעניינו מאזן הנוחות.
 
           בחינת השיקולים הרלבנטיים במקרה דנן, מובילה למסקנה כי יש מקום להורות על עיכוב חלקי של תשלום כספי הפיצויים שנפסקו לטובת המשיבה בבית המשפט המחוזי.
 
  1. ראשית, אתייחס למאזן הנוחות במקרה דנן. המשיבה תיארה במסגרת ההליך בבית המשפט המחוזי את מצבה הכלכלי הקשה ואת היותה נתונה בחובות, וזאת אף שבשנת 2009, נפסקו לטובתה, במסגרת תביעת העזבון, פיצויים בסכום הקרוב ל- 4 מיליון ש"ח. עובדה זו מעוררת חשש, כי במידה שיתקבל ערעור המבקשת, היא תיתקל בקושי משמעותי להשיב לידיה את כספי הפיצויים שיועברו למשיבה. בנוסף, אין להתעלם מהעובדה, כי המשיבה קיבלה לידיה מידי המבקשת, זה לא מכבר, סכום בלתי מבוטל של 932,934 ש"ח, מתוך סכום הפיצויים שנפסקו לה, ויש להניח כי בהתנהלות נכונה, סכום זה יספיק לה, בכדי לכלכל אותה ואת משפחתה עד להכרעה בערעור.
 
  1. אשר לסיכויי הערעור, ומבלי לקבוע מסמרות בדבר, נראה כי אין לבטל לחלוטין את טענת המבקשת, לפיה מדובר בהרחבה של הלכת אלסוחה, בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. אכן, בפסק הדין בעניין שרוין, נקבע כי במסגרת הלכת אלסוחה, ניתן להכיר גם בנזק שהתהווה בחלוף זמן והרחק מזירת התאונה. עם זאת, בעניין שרוין דובר על נזק שנגרם כתוצאה "מחשיפה מתמשכת לתוצאות התאונה" (שם, בפסקה 5 לפסק דינו של המשנה לנשיאה א' ריבלין). ואילו בענייננו, נקבע בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, כי המשיבה למדה על תוצאות התאונה באמצעות הטלפון, וזאת בניגוד לניזוק בעניין שרוין, אשר "עמד מקרוב על ההתרחשות הקשה [...] ראה את הרכב לאחר התאונה, הבין את התוצאות העגומות ולאחר מכן חזה באשתו, שוכבת חסרת הכרה בבית-החולים" (שם). לפיכך, אין ניתן לומר כי ערעורה של המבקשת הוא חסר יסוד.
 
  1. לאור השיקולים אשר פורטו לעיל, ובהנחה שיש ברשות המשיבה נכסי נדל"ן שמהם תוכל, ככל הנראה, המבקשת להיפרע אם יתקבל ערעורה, אני סבור כי יש להורות על עיכוב חלקי בלבד של תשלום הפיצויים, אשר נפסקו לטובת המשיבה בבית המשפט המחוזי, וטרם הועברו לרשותה על ידי המבקשת. לפיכך, אני מורה כי המבקשת תעביר למשיבה סכום של 250,000 ש"ח, מתוך 1,000,000 ש"ח שטרם העבירה לה. 750,000 ש"ח הנותרים יופקדו בחשבון נאמנות משותף על שם בא כוחה של המשיבה, עו"ד עמיקם חרל"פ, ועל שם המבקשת, עד להכרעה בערעור.
 
           בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
 
           ניתנה היום, ‏י"ג בניסן התשע"ד (‏13.4.2014).
 
 
    ש ו פ ט
 
 
_________________________
חזרה לפסיקה חינם
 
+ שלח משוב