Hebrew  |  English  |  Russian  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



דף הבית >> עו"ד ששון בר-עוז ואח' נגד זאב הבר ואח'
 
 
 
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
 
 
ע"א  4701/13
 
 
לפני:  כבוד הנשיא א' גרוניס
 
 
המערערים: 1. עו"ד ששון בר-עוז
  2. גלית בר-עוז
 
                                         
  נ  ג  ד
 
                                                                                                   
המשיבים: 1. זאב הבר
  2. רות סטר
  3. דניאל סטר
 
                                         
ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה
מיום 24.6.2013 בת.א. 33372-02-12 שניתנה על ידי
כבוד השופט י' כהן
 
                                          
בשם המערערים:                    עו"ד ששון בר-עוז
 
 
                                                                                    פסק-דין
 
 
1.        ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט י' כהן), מיום 24.6.2013, שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 33372-02-12.
 
2.        בעלי הדין הם בעלים של 4 דירות בבית משותף בחיפה שבו שתי קומות וגג רעפים. המערערים הם הבעלים של דירה שלה צמוד החלל שמתחת לגג הרעפים. בשנת 2006 ביקשו המערערים להרחיב את דירתם לתוך החלל שמתחת לגג הרעפים הצמוד לדירתם וקיבלו היתר בניה לכך. המשיבים 2 ו-3 התנגדו לביצוע ההרחבה והגישו תובענה למפקחת על רישום המקרקעין בחיפה. התביעה התקבלה ביום 31.1.2007 וניתן צו מניעה קבוע האוסר על המערערים לבצע עבודות בנייה בחלל הגג הצמוד לדירתם. על פסק דין זה לא הוגש ערעור והוא הפך לסופי. בשנת 2012 הגישו המשיבים תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה בטענה שהמערערים הפרו את פסק הדין של המפקחת על רישום המקרקעין בחיפה ומבצעים עבודות בנייה בחלל הגג הצמוד לדירתם. בפתח הישיבה הראשונה העיר בית המשפט מחוץ לפרוטוקול כי הוא מכיר את המערער 1 (להלן – המערער) כבא-כוח המופיע לפניו בתיקים פליליים ולכן שקל לפסול את עצמו מלדון בתביעה. ואולם, מאחר שכל שופטי בית המשפט המחוזי מכירים את המערער, החליט השופט בסופו של דבר לדון בתביעה. ביום 24.6.2013, במהלך שמיעת הבקשה שהוגשה מטעם המשיבים לרשום הערה לפי סעיף 130 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 בנוגע לקיום הליכים המתנהלים ביחס לגג הצמוד לדירת המערערים, ביקש המערער, שכאמור הינו עורך-דין במקצועו, שהשופט יפסול עצמו מלהמשיך ולדון בתביעה.
 
3.        בית המשפט דחה את בקשת הפסלות. בית המשפט ציין כי מדובר בבקשה שנייה שהגיש המערער לפסילתו. את הבקשה הראשונה דחה בית המשפט ביום 22.4.2012 ועל החלטתו לא הוגש ערעור. בית המשפט הבהיר והדגיש כי אין לטענות המערער לפיהן יש בלב בית המשפט נגדו, כל בסיס. בית המשפט קבע כי הדיון מתנהל ויתנהל על בסיס הזכויות שכל צד זכאי להן. בית המשפט דחה בשאט נפש את כל הטענות כאילו קיים משוא פנים כלשהו מצידו לטובת המשיבים. בית המשפט קבע עוד כי בהתחשב במהות הבקשה שהונחה לפניו, יימשך הדיון כסדרו. בעקבות החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.
 
4.        המערער מייצג בערעור את עצמו ואת אשתו. לדבריו, הגיש את הבקשה הראשונה לפסילת השופט לאחר שניתן צו מניעה בתביעה ביום 7.3.2012. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות בקובעו כי הספק שהביע בדבר נכונותם של המערערים להחזיר את המצב לקדמותו במידה והתביעה תתקבל אינו מצדיק את פסילתו. לטענת המערער, משמעות החלטה זו היא שהמערער הוא "עבריין" מתוחכם אשר לא ישיב את המצב לקדמותו אף אם ייתנו צווים שיפוטיים בעניין. מדובר, לדעתו, בחריצת דין בטרם משפט. המערער טוען כי בחר שלא לערער על החלטה זו מתוך ציפייה שמדובר בכעס רגעי של בית המשפט. המערער מציין כי הגיש לבית משפט זה בקשת רשות ערעור בטענה של חוסר סמכות עניינית שעודנה תלויה ועומדת (רע"א 3749/12), אך בית המשפט בחר שלא לעכב את ההליכים בתביעה עד להכרעה בבקשת רשות הערעור.
 
5.        המערער מוסיף כי ביום 24.6.2013 הורה בית המשפט בפתח הדיון להוציא את אחד מבאי-כוחם מהאולם ללא כל סיבה נראית לעין או סיבה סבירה. המערער מציין כי לאחר מכן החליט בית המשפט להוציא גם אותו מהאולם בטענות חסרות בסיס, ולכן ביקש לפסול את בית המשפט. המערער טוען כי כשהעלה את טענות הפסלות כינה אותו בית המשפט "חוצפן", אך הדברים לא נרשמו בפרוטוקול חרף בקשותיו, והוא תמה על כך שבית המשפט בחר להמשיך בדיון לאחר דחיית בקשת הפסלות. המערער משיג גם על כך שביום 25.6.2013 החליט בית המשפט להיענות לבקשת המשיבים לרשום הערת אזהרה על דבר קיום ההליכים ביניהם, עוד בטרם הספיק להגיש ערעור על דחיית בקשת הפסלות. המערער רואה בהתנהלות זו "מסע ענישה" נגדו. לדברי המערער, החשש למשוא פנים ממשי וברור, והצטברות הדברים מצביעה בעליל על גיבוש דעתו של בית המשפט ועל עוינות קשה כלפיו. לכן, לדעתו, יש לקבל את הערעור ולהורות על פסילת בית המשפט.
 
6.        דין הערעור להידחות מכל וכול. כבר נאמר כי הרגישות והמתח המלווים את המשפט עשויים בנקל להוליד אצל בעל דין את התחושה כי השופט אינו מבין אותו, אולי אף אינו אוהד אותו או אף מתנכל לו, ומכל מקום אינו צודק. אולם בפועל, גם כאשר השופט מגביל חקירה, נוזף בבעל דין, או במקרה קיצוני מורה להוציאו (או את בא-כוחו) מהאולם לאחר שהפריע למהלך הדיון, אין הוא מתכוון אלא למלא את תפקידו, לפי הבנתו ומצפונו (למשל, ע"פ 1988/94 בראון נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(3) 608). עוד אוסיף כי סגנון בוטה והשתלחות ללא בסיס בשופט, כפי שאירע במקרה דנא, אינם מסייעים למערערים. יתכן כי הרגישות והמתח המלווים את המשפט, בייחוד לאור אופייה של התביעה, יוצרים אצל המערער את התחושה כי המותב אינו מבין אותו, אולי אף אינו אוהד אותו או אף מתנכל לו, ומכל מקום אינו צודק. ואולם, אין מדובר אלא בתחושתו הסובייקטיבית של המערער וככזו, אין בה כדי להקים עילת פסלות (השוו ע"א 912/09 פלוני נ' פלונית (19.8.2009). חזקה על שופט בית המשפט המחוזי כי ניהל וינהל את המשפט באופן תקין ויעיל, מתוך מטרה להגיע לתוצאה צודקת וראויה ביחס לשני הצדדים. אשר לטענות שהעלה המערער ביחס להחלטות שנתן בית המשפט, כידוע, השגות על תוכן החלטות שנתן בית המשפט מקומן בהליכי ערעור רגילים, על פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות, כאשר גוף ההחלטה הוא שצריך לעמוד לביקורת ולא גופו של היושב בדין (למשל, 3977/13 פלוני נ' פלוני (14.6.2013)).
 
7.        אף דין טענת המערער בדבר אי הפסקת המשפט עד להכרעה בערעור להידחות. מאז תיקון תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, בשנת 2011, ברירת המחדל היא כי לאחר דחיית בקשת פסלות יימשך הדיון כסדרו ורק מטעמים שיירשמו, יופסקו ההליכים, כאמור בתקנה 471ג(א):
 
 
 
 
 
"בעל דין שבדעתו לערער על החלטת שופט בעניין טענת פסלות או בעניין היתר ייצוג יודיע על כך לבית המשפט ומשהודיע כך, יימשך המשפט, זולת אם החליט השופט או המותב, לפי העניין, מנימוקים שיירשמו, שיש להפסיקו".
 
 
           כאמור, דין הערעור להידחות וכך מוחלט. נוכח התנהלות המערער בדיון בבית המשפט המחוזי ביום 24.6.2013, כעולה מפרוטוקול הדיון, ומאחר שמדובר בערעור סרק, ינמקו המערערים עד ליום 23.7.2013 מדוע לא יישאו בהוצאות לטובת אוצר המדינה.
 
 
           ניתן היום, ח' באב התשע"ג (15.7.2013).
 
 
 
    ה נ ש י א
 
 
 
_________________________
חזרה ל פסיקה  חינם
 
 
+ שלח משוב