Hebrew  |  English  |  Russian  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



דף הבית >> סיכומים מטעם הנתבע בת.א 450/09 4237/09 זיסמן נגד מסיקה
 
 
בבית משפט השלום                                                                                           א 450/09
בראשון לציון                                                                                                    א 4237/09
                                                                                                                                                                                                                                                                                           בפני  סגן הנשיאה                                                                                                                                                                       כב' השופט יחזקאל קינר
 
 
 
 
התובע:                                                 מסיקה יוסף ת.ז. 30683106
(והנתבע שכנגד)            
                                                ע"י ב"כ עו"ד רמאל בן ארצי
            מרח' משה לוי 11, ראשל"צ 75658
                                                טל': 03-9629998; פקס: 03-6929886 
                       
 
                                                            - נ ג ד -
 
 
הנתבע:                                     זיסמן בן ציון ת.ז 042666925
(והתובע שכנגד)                        
ע"י ב"כ עוה"ד ניר טולדנו
                                                מרח' חיים עוזר 14 פתח תקווה 49361
                                                טל': 03-9309677 פקס: 03-9309674
 
 
 
 
 
                                                              סיכומים מטעם הנתבע והתובע שכנגד
 
 
בהתאם להחלטת בית משפט מיום 13.07.11 מתכבד הנתבע והתובע שכנגד, מר זיסמן בן ציון,להגיש סיכומים מטעמו כדין ובמועד.
                                                           
                                               
 
 
                                                                                                                                                                                                                                                                                                      __________________
                                                                                                                      ניר טולדנו, עו"ד                        
                                                                                                                       ב"כ הנתבע                       
                                                                                                                        והתובע שכנגד
 
א.      מבוא
 
          בפנינו תביעות כספיות הדדיות בשני תיקים שהדיון בהם אוחד. במסגרת ת.א 450/09 נדונה  תביעה כספית של התובע והנתבע שכנגד, מר יוסף מסיקה  (להלן: "מסיקה") כנגד הנתבע והתובע שכנגד, מר בן ציון זיסמן (להלן: "זיסמן") לתשלום סך של 200,000 ₪. סכום, אשר אליבא דה התובע נותר חייב לו זיסמן עם סיום הקשר העסקי בין הצדדים, שעסק במתן שרותי הובלה לחברת אסם באמצעות עסקו של זיסמן, על ידי משאית של מסיקה. במסגרת ת.א 4237/09 נדונה תביעה כספית, אותה הגיש זיסמן כנגד מסיקה על סך של 251,369 ₪ הנובעת מחוב שנצבר לחובתו של מסיקה מיום תחילת עבודתם המשותפת ועד תום יחסי הצדדים.
 
ב.      הרקע לטענות הצדדים
 
1.       מר זיסמן הינו בעל עסק עצמאי להובלות ובעל עסק בשם "זיסמן בן ציון הובלות" (להלן: "העסק").
 
2.       עסקו של מר זיסמן הוקם עוד במהלך שנת 1976 כאשר בבעלותו 11 משאיות (לא כולל עגלות). פעילותו ופרנסתו היחידה של העסק מתבצעת מאז הקמתו, באמצעות מתן שרותי הובלה לחברת אסם כאשר לעסקו זה ישנה זכות עבודה של קווי ההובלות כבר למעלה מ 35 שנה עם חברת אוסם. (סעיף 3 לתצהירו של זיסמן).
 
3.       מר מסיקה, נהג משאית, בעל עסק עצמאי להובלות, הינו גם הבעלים של משאית מ.ר 30-693-00 בה עשה שימוש שוטף לצרכי עבודתו. (סעיף 1 לכתב תביעתו של מסיקה).
 
4.       החל מחודש אוקטובר 2003 ועד לחודש אוגוסט 2008 סיפק מר זיסמן למר מסיקה סידורי ושרותי הובלות מהקווים בהם הוא מחזיק מחברת אסם בנוסף לשרותי קצין בטיחות נגרר ורישיון מוביל שסיפק לו.
 
5.       אין חולק על כך שבחודש אוגוסט 2008 תם הקשר העסקי בין הצדדים ומכאן באו התביעות הכספיות ההדדיות.
 
ג.       טענות הצדדים
 
          עיקר טענות מסיקה
 
  1. לטענת מסיקה תעריף ההובלה שהיה נהוג בין הצדדים הינו התעריף הקבוע בין אסם לנתבע. (סעיף 3 לכתב תביעתו של מסיקה).
  2. על זיסמן לשלם לו עבור חודשים יוני ואוגוסט 2008 סך של  88,827 ₪ עבור הובלות שביצע. (סעיף 9 א' וב' לכתב תביעתו של מסיקה).
 
3.       על זיסמן לשלם לו 75,000 ₪  בגין פגיעה ביכולת ההשתכרות שלו מחודש ספטמבר 2008 ועד ליום הגשת תביעתו,  סך של 11,250 ₪ בגין דמי שכירות עבור שימוש בנגרר בתקופה של 5 חודשים וסך של 20,000 ₪ בגין פגיעה בשמו הטוב.(סעיף 9 ג'-ה' לכתב תביעתו של מסיקה).
 
עיקר טענות זיסמן
 
4.       לטענת זיסמן, תעריף ההובלה שהוסכם בינו לבין מסיקה הינו התעריף הקבוע בין אסם לבינו, בניכוי עמלת תיווך ( קומיסיון) בשיעור של 10%+ מע"מ.(סעיף 27 לכתב תביעתו של זיסמן).
 
5.       על מסיקה לשלם לו עמלת תיווך עבור השנים בהן קיבל מעסקו שרותי הובלה בסכום כולל של 179,154 ₪. סכום משוערך ליום הגשת התביעה על סך של 212,407 ₪. (סעיף 33 לכתב תביעתו של זיסמן).
 
6.       על מסיקה לשלם לו  סך של 22,014 ₪ בגין חוב שהותיר לחברת ל.מ.ל אור אנרגיה וששולם על ידו. סכום משוערך ליום הגשת התביעה בסך של 25,510 ₪. (סעיף 36 לכתב תביעתו של זיסמן).
 
7.       על מסיקה לשלם לו סך של 8,000 ₪ בגין שימוש ברישיון המוביל במשך 20 חודשים, סך של 9,000 ₪ בגין שימוש שעשה בשרותי קצין בטיחות של עסקו, סך של 67,500 ₪ עבור שימוש שעשה בנגרר                      שהעמיד לרשותו במשך שנתיים וחצי ו 10,000 ₪ בגין עגמת נפש.(סעיפים 40- 44 לכתב תביעתו של זיסמן).
 
ד.      דיון ומסקנות
 
          חובו של מסיקה לזיסמן הנובע מאי תשלום עמלת תיווך עבור שרותי ההובלות שקיבל
 
  1. הפלוגתא המרכזית בתיק המאוחד הטעונה הכרעה, נסובה סביב המחלוקת שהתעוררה בין בעלי הדין בדבר מחויבותו של מסיקה לשלם לזיסמן דמי תיווך עבור שרותי ההובלה שקיבל ממנו, במשך תקופה המשתרעת על פני למעלה מ 5 שנים, כמוסכם ואף כנהוג וכמקובל בענף ההובלות.
 
  1. לטענת זיסמן, על מסיקה לשלם לו דמי תיווך עבור שרותי ההובלות שסיפק לו מעסקו בשיעור של 10 אחוז+ מע"מ מהיקף המחזור העסקי של מסיקה במהלך כל שנות עבודתו אצלו וזאת הן על פי המוסכם בניהם, הן מכח הנוהג המקובל והמושרש בענף ההובלות והן מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט.
 
  1. מנגד טוען מסיקה כי לא רק שלא סיכם עם זיסמן שישלם לו קומיסיון אלא שזיסמן התחנן, בכה                ו "נישק את ראשו" בתחינה שיעבוד אצלו חינם אין כסף וכי הלכה למעשה נכונותו של מסיקה לקבל שרותי הובלות מעסקו של זיסמן אף הטיבה עמו!
( עמ' 3 שורות 12-17 לפרוטוקול הדיון מיום  02.03.10 ).
 
 
 
  1. לתשומת לב בית משפט, שהלכה למעשה גרסתו האותנטית והראשונה של מסיקה בסוגיית דמי התיווך מופיעה בסעיף 3 לכתב תביעתו של מסיקה שם נרשם כי:
 
" מזה כ5 שנים עבד התובע עם הנתבע, וסיפק לו שרותי הובלה ושינוע ברחבי הארץ עבור "אסם" כאמור ("להלן: שרותי ההובלה" ), כאשר תעריף ההובלה הנהוג בין הצדדים, הינו התעריף הקבוע בין "אסם" לנתבע".
 
  1.  לפיכך, לפי גרסתו הראשונה של מסיקה, תעריף ההובלות שנקבע בינו לבין זיסמן לא נקבע מאחר וכך סיכם עם זיסמן אלא לפי דבריו כי כך  היה נהוג,  כעולה מסעיף 3 לכתב תביעתו של מסיקה!
 
  1. רק בכתב ההגנה שהגיש מסיקה לכתב תביעתו של זיסמן שינה מסיקה חזית , וטען לראשונה כי אינו חייב לשלם לזיסמן, קומיסיון, לא מאחר וכך היה נהוג בין הצדדים כפי שטען בסעיף 3 לכתב תביעתו, אלא אך מאחר ולטענתו זיסמן פנה אליו כביכול התחנן וביקש ממנו לעבוד באמצעות עסקו ללא כל תמורה!
 
  1. כך נרשם במפורש בפסקה השנייה בסעיף  19 לכתב הגנתו של מסיקה :
 
          "זאת ועוד, הנתבע שכנגד יטען כי מעולם לא סיכם עם התובע שכנגד הסכם כלשהו, בין בעל פה ובין בכתב... לפיו הוא ישלם לו קומיסיון כלשהו ו/או כל תמורה אחרת כלשהי בגין שירותים נלווים אחרים שסיפק לו התובע שכנגד כביכול, עבור עבודתו עם חברת אסם (כביכול) באמצעותו".
 
8.       למותר לציין כי השינוי הדרמטי בין גרסאותיו הפתלתלות של מסיקה בדבר תנאי העסקתו אצל זיסמן אשר השתנו באופן קיצוני בין טענתו לתעריף נהוג לו טען בכתב תביעתו, לבין טענה בעלמא ל "הצעה" של זיסמן לעבוד אצלו ללא קבלת תמורה שנטען בכתב הגנתו,  נבעה אך מאחר והיה ידוע למסיקה, אומנם באיחור, כי נוהג שכזה, לא רק שאינו קיים כלל בענף ההובלות אלא שהנוהג המושרש בו היטב הינו כי מקובל לגבות עמלה (קומיסיון) מקבלני משנה בסדר גודל של למצער 10 אחוז+ מע"מ מהמחזור ההובלות, כעולה אף מעדותם האמינה של שורה של עדים מומחים שהגיעו להעיד מטעמו של זיסמן.
 
9.       כאן המקום לציין שעדותו של מסיקה בבית משפט הייתה מבולבלת ומביכה ביותר , כאשר מסיקה לא הפסיק להתפתל ולהסתבך בשקריו הוא בכל פרמטר אפשרי, מבלי שיכל לתת לבית משפט הסברים סבירים, משכנעים והגיוניים לבקיעים והסתירות הרבות שהתגלו בין מצגיו השונים בכתבי דין, תצהיר עדותו הראשית, מענה לשאלון ועדות בשבועה שנתן בית משפט. במה דברים אמורים?
 
          קריסת טענת הבדים של מסיקה בסוגיית תשלום דמי תיווך לחברת המניע
 
10.     בסעיפים 13 - 15  לכתב תביעתו של זיסמן טען הוא כי מסיקה עבד בשנים 1980-2003 בחברת המניע ושילם לחברה זו קומיסיון בשיעור של בין 12 - 15 אחוז מהמחזור העסקי עבור שרותי הובלות שסיפקה לו חברה זו ואף היו תקופות בהם שילם עמלת קומיסיון שכללה אספקת נגרר בהיקף של 25 אחוז מהמחזור העסקי.
 
11.     דא עקא, שבסעיף 17 לכתב הגנתו מסיקה הכחיש מכל וכל את הנטען בסעיפים 14 ו 15 לכתב תביעתו של זיסמן. לפיכך, מסיקה לא רק שהכחיש את שיעור דמי התיווך ששילם לחברת המניע, אלא אף הגדיל לעשות כאשר הכחיש באופן גורף את עצם חיובו בתשלום דמי תיווך לחברת המניע!
 
12.     כך נרשם במפורש על ידי מסיקה בסעיף 17 לכתב הגנתו: " מוכחש מכל וכל האמור בסעיפים 14-15 לכתב התביעה.."
 
13.     דא עקא, שהכחשתו של מסיקה בכתב הגנתו את העובדה שילם לחברת המניע קומיסיון, לא התיישבה כלל עם עדותו של מר יובל גרין, אשר עבד בצוותא חדא איתו בחברת המניע. כעולה מסעיפים 7-8 לתצהירו של מר יובל גרין,  הוא שילם 25%+ מע"מ קומיסיון לחברת המניע וככל הידוע לו מידיעה אישית, גם מסיקה בעצמו שילם לחברה זו קומיסיון בשיעור של 25% ממחזור ההכנסות של המשאית, כאשר במהלך השנים פחתה עמלת התיווך בהדרגה עד לכדי 13.5%. על עדות איתנה ואמינה זו שב חזר מר יובל גרין גם בח.נ בבית משפט. (עמ' 18 שורות 26-28 לפרוטוקול הדיון מיום 14.04.11).
 
14.     רק בחקירתו הנגדית של מסיקה בבית משפט, ולאחר שנחשף לעדותו המפלילה של מר יובל גרין "יצא המרצע מהשק" עת התוודה מסיקה לראשונה כי בניגוד להכחשתו הגורפת בכתב ההגנה שלא שילם דבר, אכן שילם גם שילם לחברת המניע קומיסיון!
 
          "ש. לחברת המניע שילמת קומיסיון. ת. בזמנו כן שילמתי בסביבות 10% אם אינני טועה. ש. לא 20% או 25%? ת. לא. ש. אם חברת המניע היה הסכם בכתב? ת. לא. שאלו אותי ואמרו לי שחברת המניע מורידים 10%".
 
15.     תקנה 86 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד 1984 קובעת כי : " בעל דין המכחיש בכתב טענותיו עובדה שבעל הדין שכנגד טוען לה בכתב טענותיו הוא, לא יעשה זאת על דרך ההתחמקות, אלא ישיב לגופו של עניין: לדוגמא- אם הטענה היא שקיבל סכום כסף פלוני, לא די שיכחיש קבלת אותו סכום, אלא צריך שיכחיש כי קיבל אותו סכום או כל חלק ממנו, או שיציין כמה קיבל.."
 
16.     לפיכך, גם אם מסיקה חלק בכתב הגנתו על שיעור דמי התיווך ששילם לחברת המניע, הרי שבהתאם למצוות התקנות, לא היה רשאי להטעות ולבלבל את בית משפט ולהכחיש באופן גורף את עצם חיובו בתשלום קומיסיון לחברת המניע, רק על מנת להכשיר את טענתו כי אי תשלום קומיסיון הוא הנוהג המקובל כביכול בענף ההובלות!
 
17.     לאור האמור לעיל, מתבקשת המסקנה כי הכחשתו של מסיקה בכתב הגנתו בדבר חיובו בתשלום דמי תיווך לחברת המניע לא הייתה בשוגג אלא במזיד בניסיון להטעות את בית משפט, אך על מנת להכשיר את טענת הבדים שתווה לעצמו, לפיה לא סיכם גם עם זיסמן על תשלום דמי תיווך עבור שרותי הובלות שקיבל ממנו!
 
          קריסת טענת הבדים של מסיקה גם בסוגיית תשלום דמי התיווך ששילם לחברת לינוע
 
18.     אין ספק שגרסתו העובדתית הכוזבת של מסיקה, כפי שהתפוגגה בבית משפט, בעניין נסיבות "אי חיובו" בתשלום דמי קומיסיון לזיסמן, בטענה מגוחכת כי כך "סוכם", מהווה "עדות שיטה" מאלפת, שכן היא תואמת, "כיד לכפפה" לגרסת בדים זהה לחלוטין שתווה לעצמו באותה סוגיה ממש הן ביחסיו עם חברת לינוע והן עם חברת המניע! במה דברים אמורים?
 
19.     במענה לסעיף 11 לשאלון שנשלח אל מסיקה במסגרתו נשאל:
 
" נכון שאתה משלם לחברת "לינוע" עמלת תיווך (קומיסיון) בעבור ההובלות שהיא מספקת לך מצד שלישי?" השיב מסיקה בתצהיר, לאחר שהוזהר כי עליו לומר את האמת וכי יהיה צפוי לעונשים הקבועים בחוק אם לא יעשה כן,  כי:
 
" לא נכון, אני רק משלם דמי חודש עבור ביטוח סחורה בהעברה בלבד".
 
20.     יתרה מכך, במענה לשאלה 12 בשאלון שהופנתה אל מסיקה במסגרתה נשאל : " כמה אחוזים גובה ממך חברת לינוע עבור עמלת תיווך באופן שוטף?" השיב מסיקה כי " ראה תשובתי לשאלה מס' 11".
 צילום השאלון שנשלח אל מסיקה ותשובות מסיקה לשאלון צורפו לתצהירו של זיסמן וסומנו כת' 2 שם.
 
21.     חמור מכך, מסיקה לא הסתפק בעדותו הכוזבת שניתנה ביודעין בתצהיר, וגם בעדות נוספת שלו בפני כב' בית משפט בדיון ק.מ שהתקיים ביום 02.03.10 השיב במענה לשאלת בית משפט בעניין זה כי:
          " עזבתי, ישבתי תקופה, חשבתי פה שם, בא לי עמיעד ליפשיץ מחברת לינוע כי בן דודו היה חברת המניע, והוא פעם היה מנכ"ל שם, אני מכיר אותו, בא אלי, ואמר לי יוסי, בוא אני רוצה להרגיע אותך, תתחיל לעבוד איתי בלינוע, עבור אסם. הוא אמר אל תדאג תבוא לעבוד, אני לא מבקש ממך, ובאמת עד היום לא שילמתי לו אגורה אחת, לא עמלה, לא כלום. לא שילמתי לו אגורה."      (עמ' 4 שורות 8-11 לפרוטוקול הדיון מיום 02.03.10)
 
22.     דא עקא, שבפן העובדתי, טענותיו של מסיקה כאילו לא שילם עמלת תיווך לחברת לינוע, התבררה כטענת בדים, בשים לב, לעדותו המהימנה, של מנכ"ל חברת לינוע, מר עמיעד ליפשיץ, אשר עולה ממנה בברור כי מייד לאחר עזיבתו של מסיקה את עסקו של זיסמן, החל לעבוד בלינוע ושילם לחברה זו עמלת קומיסיון בשיעור של 10%+ מע"מ עבור שרותי ההובלה:
 
          " החל מראשית ספטמבר 2008 ועד לחודש יוני 2010 עבד מר מסיקה יוסף כמוביל משנה עצמאי עבור חברת לינוע בע"מ כאשר כל ההובלות שביצע הוגשו לתשלום לאסם על ידי חברת לינוע. בתקופה זו ולפי סיכום מראש שלי עם מר יוסף מסיקה, הוא זוכה ב90% מסך הכנסות של המשאית בה נהג כך שבפועל חברת לינוע קיבלה ממר מסיקה עמלה בשיעור של 10%+ מע"מ עבור שרותי ההובלה שביצע מידי חודש." (סעיפים 5 -6 לתצהירו של מר ליפשיץ).
 
23.     יתרה מכך, ח.נ של מנכ"ל לינוע רק חיזקה את עדותו הראשית במסגרתה הדגיש מר ליפשיץ כי חברת לינוע גבתה ממר מסיקה קומיסיון בשיעור של 10%+ מע"מ כי כך סוכם עם מסיקה בטרם החל את עבודתו בחברה ואף הציג לבית משפט תדפיס המראה את ניכוי עמלת התיווך.
 
          "ש. יש לך בבקשה את החשבוניות שנתת למר מסיקה בגין סכומים שקיזזת או שהוא שילם לך כקומיסיון.
          ת. אני מכיר את יוסי הרבה שנים, בתקופה שניהלתי את חברת המניע בזמנו, והוא עבד דרכי באסם גם בתקופה ההיא, בתקופה הנוכחית שהוא הפסיק לעבוד עבור בני זיסמן הוא בא אלי ואמרתי לו 10 אחוז עמלה, הוא אמר בסדר גמור. וכך נהגנו במשך כל התקופה שעבד עבורנו. אנו הינו מגישים חשבונית על 100 ₪ ומזכים את מסיקה ב90 ₪, ואומרים לו בסוף החודש כמה 90 ועל כך היה מוציא חשבונית, הבאתי תדפיס של מחירים שקיבלתנו מאסם ומה ששילמנו למר מסיקה. (מציג)." (עמ' 13 שורות 22-29 לפרוטוקול הדיון מיום 14.04.11).
 
24.     כאן המקום לציין שמסיקה אשר היה ער לסתירות העובדתיות בין עדותו בתצהיר תשובתו לשאלון, ובעדותו בק.מ,  לבין עדותו המפלילה של ליפשיץ, ניסה בערמה ובדרכי חתחתים להכשיל את בירור האמת בבית משפט, באמצעות העלאת גרסה כוזבת וחדשה "מבית מדרשו של מסיקה" על פיה הצהרתו שלא שילם לחברת לינוע אגורה התייחסה רק לחצי שנה הראשונה!
 
25.      כך טען מסיקה בהבל פיו בח.נ : ש. הצהרת בק.מ שאתה לא משלם קומיסיון לחברת לינוע.
          ת. נכון. אני 6 חודשים טענתי שלא שילמתי להם"
          (עמ' 52 שורות 5-6 לפרוטוקול הדיון מיום 13.07.11)
 
26.     דא עקא, שריח חריף של חוסר אמינות נדף מגרסתו זו, ואכן מעיבוד חומר הראיות בתיק היא התמוטטה כליל, כעולה מחקירתו בעמ' 52 שורות 5-29 לפרוטוקול מיום 13.07.11 וכמפורט להלן:
 
27.     ראשית, מסיקה לא טען בשום שלב שקדם לחקירתו הנגדית כי טענתו לאי תשלום דמי תיווך לחברת לינוע התייחסה רק לחצי השנה הראשונה!
 
28.     שנית, גרסתו הכבושה והחדשה של מסיקה לכך שרק לאחר חצי שנה החל לשלם לחברת לינוע קומיסיון אינה מתיישבת עם עדותו האמינה של מנכ"ל לינוע, מר עמיעד ליפשיץ, לפיה החל מהחודש הראשון שילם עמלת תיווך לחברת לינוע ולא מהחודש השביעי.
 
29.     שלישית, גרסתו החדשה של מסיקה לפיה רק ב 6 חודשים הראשונים לתחילת עבודתו עם חברת לינוע לא שילם קומיסיון אינה מספקת הסבר משכנע למתן תשובותיו הכוזבות לשאלון, בשים לב לכך שמסיקה החל לעבוד בחברת לינוע בחודש ספטמבר 2008 כעולה מעדותו של ליפשיץ, בעוד שהמענה שמסר לשאלון שנשלח אליו היה מיום 05.06.09 , דהינו 9 חודשים לאחר שהחל את עבודתו בחברת לינוע!
 
30.     רביעית, וזה העיקר, תאריך ק.מ בו שב וחזר מסיקה על טענתו העובדתית הכוזבת לפיה הוא אינו משלם אגורה לחברת לינוע התקיים ביום 02.03.10, דהיינו, למצער 18 חודשים לאחר שהחל את עבודתו בחברת לינוע.
 
31.     תהא החלטת בית משפט בסוגיית תשלום דמי התיווך אשר תהא, אך על הפרה כה בוטה של חובת הכנות והאמת מטעמו של מסיקה, הן בתצהיר תשובתו לשאלון והן בעדותו בבית משפט, לבטח לא יוכל הוא לעבור לסדר היום!
 
32.     העולה מהמקובץ, כי מסיקה נמצא כלא דובר אמת, בלשון המעטה, מראשית ההליך ועד סופו, בסוגיה זהה לחלוטין לפלוגתא המרכזית הניצבת לפתחו של בית משפט בתיק המאוחד, שהרי גם לגבי נסיבות תנאי העסקתו אצל זיסמן מסר אותה גרסה עובדתית בדיוק לפיה זיסמן ביקש ממנו כביכול לעבוד אצלו מבלי לחייבו באגורה אחת!.
 
33.     למותר לציין שגרסתו של מסיקה אותה גם מסר בק.מ שהתקיים ביום 02.03.10 לפיה זיסמן בא אליו כביכול, ובכה כמו ילד קטן, התחיל לנשק את ראשו ואמר לו תעשה לי טובה ותעבוד איתי אני אתן לך מה שאתה רוצה! איננה סבירה לחלוטין, אינה מתיישבת עם הנוהג הקיים בענף ההובלות, ואף לא עם ההיגיון והשכל הישר, גרסת בדים מגוחכת זו כאמור תואמת לגרסתו של מסיקה בעניין נסיבות העסקתו בחברת לינוע שכן גם שם טען בק.מ שמר ליפשיץ ביקש ממנו לעבוד בחינם ולא לשלם אגורה!
 
34.     גם טענתו של מסיקה לפי גרסתו הראשונית, שצפה ועלתה מסעיף 3 לכתב תביעתו, לפיה כך נהוג בענף ההובלות התבררה כחסרת יסוד לחלוטין.
 
35.     ולמעלה מהנדרש, ולצורך הוכחת הנוהג הקיים בענף ההובלות, העידו מטעמו של זיסמן מספר עדים בעלי ניסיון עתיר של שנים בענף ההובלות, כמפורט להלן.
 
 
 
          עדותו של מר ארז שמואלוב
 
36.     מר ארז שמואלוב (להלן: "שמואלוב") הינו בעל חברת הובלות בשם ח.ג.א שמואלוב בע"מ אשר בבעלותה 4 משאיות. מר שמואלוב העיד כי במשך למעלה מ 20 שנה ועד לשנת 2005 עבד בחברת הובלות שעבדה כחברה קבלנית באסם כאשר במהלך כל תקופה זו שילם לאותה חברה עמלת תיווך בשיעור של 10% +מע"מ מהיקף ההכנסות של המשאיות. (סעיפים 2 ו3 לתצהירו).
 
37.     מר שמואלוב העיד כי מניסיונו הרב בענף ההובלות, המשתרע על פני למעלה מ25 שנה אין זה מקובל לקבל שרותי הובלות מבלי לשלם עמלת תיווך של בין 10 ל 20 אחוז. (סעיף 6 לתצהירו).
 
          ח.נ של מר שמואלוב
 
38.     בח.נ של מר שמואלוב שב העד והדגיש כי במהלך 20 שנות עבודתו באמצעות חברת מ.ל.ן שילם עמלת תיווך בשיעור 10%.( כעולה מעמ' 21 שורות 16-20 לפרוטוקול מיום 14.04.11).
 
39.     יתר חקירתו הנגדית של מר שמואלוב לא הייתה רלוונטית כלל לנושא אשר לשמו הובא העד לעדות שכן העד הוזן בשאלות היפותטיות, תוך ניסיון חסר טעם להקיש ממקרה תאורטי שהוצג בפניו, שהיה מנותק לחלוטין מהסיטואציה הקונקרטית שהוכחה בפני בית משפט.
 
          עדותו של מר יובל גרין
 
40.     מר יובל גרין (להלן: "גרין") הינו בעל 4 משאיות המנהל עסק עצמאי להובלות מזה למעלה מ 20 שנה. מר גרין העיד שהמשאיות שלו מספקות שרותי הובלה לחברת לינוע עבור חברת אסם כאשר חברת לינוע גובה ממנו עמלת תיווך בשיעור של 13.5% + מע"מ מההכנסות של ההובלות. (סעיפים 2-4 לתצהירו ).
 
41.     מניסיונו של מר גרין בענף ההובלות משנת 1976 ועד ליום זה עולה, שבכל משרדי ההובלות שמספקים שרותי הובלה נהוג ומקובל לשלם עמלת תיווך גם אם אתה בעל מניות באותו משרד הובלות וכי מעולם לא נתקל באדם שקיבל שרותי הובלות חינם אין כסף! (סעיף 12 לתצהירו).
 
          ח.נ של מר יובל גרין
 
42.     במקום להפנות לעד גרין שאלות רלוונטיות בעניין אשר לשמו הובא להעיד בחר ב"כ של מסיקה, עו"ד רמאל בן ארצי,  "להמטיר" על העד שאלות לא רלוונטיות אשר בינם ובין הנוהג הקיים בענף ההובלות לגבות עמלת תיווך עבור מתן שרותי הובלה, אין כלום. יחד עם זאת, מר גרין שב ואישר בח.נ שבכל הארץ לא נתקל במקרה הזוי מעיין זה של קבלת שרות מבלי לדרוש קומיסיון                ( עמ' 20 שורות 1-2 לפרוטוקול).
 
 
 
          עדותו של  מר עמיעד ליפשיץ
 
43.     מר עמיעד לישפיץ, (להלן: "ליפשיץ") משמש כמנכ"ל חברת לינוע הנותנת שרותי הובלה לחברת אסם.  מר ליפשיץ העיד כי מעבר לעובדה שמסיקה בעצמו שילם לחברת לינוע עמלת תיווך בשיעור של 10 אחוזים+ מע"מ, הרי שמניסיונו עתיר השנים בענף ההובלות מקובל בכל חברות ההובלה לגבות עמלה מקבלני משנה בסדר גודל שנע בין 7.5% ל 15% ממחוזר ההובלה. (סעיפים 2 , 5 ו 9 לתצהירו).
 
          ח.נ של מר עמיעד ליפשיץ
 
44.     בח.נ לא הפנה ב"כ של מסיקה שום שאלה רלוונטית למר ליפשיץ בעניין אשר לשמו הובא להעיד וחמור מכך, לעד הופנתה שאלה שקיפלה בתוכה מצג עובדתי מטעה כאילו מסיקה לא טען שלא שילם קומיסיון לחברת לינוע, וזאת בניגוד מוחלט לתשובות מסיקה לשאלון ולדבריו בדיון ק.מ, ובלשון ב"כ של מסיקה:
 
          "ש. מציג לך את עובדות שמר מסיקה טוען לגביהם, אתה תשיב בחיוב או בשלילה, מר מסיקה אינו טוען שלא שילם לך קומיסיון, האם בשישה חודשים ראשונים נגבה ממנו קומיסיון או נאלצת בגלל שלא שולם לך קומיסיון הפקידה שלך התריע בו לשלם לך".
 
          עדותו של מר פרוימוביץ אברהם יעקב
 
45.     מר אברהם יעקב, הינו בעל זכויות עבודה ב 13 משאיות המקבלות שרותי הובלה באמצעות חברת מובילי פתח תקווה. מר אברהם יעקב העיד כי בתור בעל משאיות ובעל מניות בחברה הוא בעצמו משלם לחברת מובילי פתח תקווה קומיסיון קבוע של 10%+ מע"מ ממחזור החודשי של המשאיות, כאשר קבלני משנה שאינם בעלי מניות בחברה משלמים עמלה בשיעור 15%+מע"מ.(סעיפים 3,6 ו 8 לתצהירו).
 
46.     עוד עלה מעדותו של מר אברהם יעקב כי הוא עוסק בענף ההובלות במשך קרוב ל 40 שנה וכי מעולם לא נתקל במקרה בו חברה או עצמאי העניקו שרותי הובלה עם סידורי עבודה עבור נהג אחר מבלי לגבות ממנו עמלת תיווך כנהוג וכמקובל בענף ההובלות. (סעיף 11 לתצהירו).
 
הימנעות  מחקירות נגדיות של העדים בסוגיות המהותיות
 
47.     לתשומת לב כב' בית משפט, שלמרות התצהירים המפורטים שהוגשו מטעם ארבעה עדים, אשר העידו בדבר הנוהג המקובל בענף ההובלות כאשר חלקם אף העיד  מידיעה אישית מה שיעור דמי התיווך בו חויב מסיקה לשלם לחברה בה עבד בזמנים הרלוונטיים, נמנע ב"כ של מסיקה מלהפנות לאותם עדים שאלות רלוונטיות וישירות בסוגיות המהותיות עליהם הצהירו בתצהיריהם.
 
 
48.     בפסיקה נקבע כי ההימנעות מחקירה נגדית בנקודה מהותית, פועלת לחובת התובע, במיוחד כאשר ההימנעות לא הייתה מטעמי נוחות, כגון חיסכון בזמן בית המשפט, שהרי החקירה הנגדית עצמה הייתה ארוכה [ראו ע"א 260/82 סלומון נ' אמונה פ"ד לח(4), 253, 258; י' קדמי "על הראיות", הדין בראי הפסיקה, מהד' משולבת, תשס"ד-2003,1400-1402].
 
          ומן הכלל אל הפרט:
 
49.     בהליך שהתקיים בבית משפט, חרג ב"כ של מסיקה, עו"ד רמאל בן ארצי, ממסגרת הזמן שנקצב לחקירת עדים אלו שהוערך על ידו בין 5 ל 10 דקות. בנסיבות אלו, אין ספק שהימנעותו מלהפנות לעדים אלו שאלות רלוונטיות בסוגיה המהותית, אשר לשמה העידו, פועלת באופן מובהק לחובתו של מסיקה.
 
50.     מהאמור לעיל, עולה בברור כי זיסמן השכיל להוכיח בצורה ברורה וחד משמעית את קיומו של אותו נוהג מושרש בענף ההובלות בכלל ובחברת אסם בפרט לגבות דמי תיווך מקבלני משנה אשר מקבלים סידורי הובלות באמצעות גופים להם יש זכות עבודה באסם בשיעור של למצער 10%+מע"מ.
 
51.     לפיכך, טענת מסיקה כי אין עליו לשלם דמי תיווך מכח נוהג שהיה קיים בין הצדדים, כעולה מסעיף 3 לכתב תביעתו, התגלתה "כמשענת קנה רצוץ". הוכח באופן ברור וחד משמעי שקיים נוהג שכזה לגבות תשלום דמי תיווך, למי שמקבל שרותי הובלה וכי מסיקה, בניגוד לכל מצגיו השונים, שילם בעצמו מאז ומתמיד ובמשך עשרות שנים דמי תיווך לכל גוף ממנו קיבל שרות הובלות לאסם. עוד התברר והוכח שמסיקה משלם גם בימים אלו ממש דמי תיווך למר ב' אשר העיד מטעמו בתיק זה!
 
 
          אי סבירותה של טענת מסיקה לכך שזיסמן הציע לו לקבל שרותי הובלות חינם אין כסף
 
52.     בעדותו העיד זיסמן כי בסמוך לחודש אוקטובר 2003 נקלעה חברת המניע למצב של חדלות פירעון וחדלה לספק למסיקה שרות הובלות באמצעותה וכי בעטיין של נסיבות אלו, פנה אליו מסיקה  וביקש ממנו, במתק שפתיו, לקבל את שרותי ההובלות לחברת אסם באמצעות עסקו במקום באמצעות חברת המניע וזאת תמורת קומיסיון כנהוג וכמקובל בענף ההובלות.
 
53.     בדין ודברים שהתנהל אז בינו לבין מסיקה תחילה סוכם שדמי הקומיסיון יעמדו על 12 אחוז מהמחזור אך לאחר מכן נאות זיסמן תוך התחשבות מופלגת במסיקה להעמידם על 10 אחוז +מע"מ בלבד מהמחזור העסקי שיקבל מסיקה באמצעות עסקו. (סעיפים 16-18 לתצהירו).
 
54.     בהתאם לכך, החל מחודש אוקטובר 2003 ועד לחודש אוגוסט 2008 סיפק זיסמן למסיקה סידורי הובלות מהקווים בהם הוא מחזיק מחברת אסם בנוסף לשרותי קצין בטיחות ורישיון מוביל שסיפק לו.
 
55.     כאן המקום לציין שמסיקה אשר הבין כי לא תצלח דרכו להוכיח שהנוהג המקובל בענף ההובלות הינו לקבל שרותי הובלות חינם אין כסף, פעם בערמה ועל מנת לתת הסבר מלאכותי ודחוק לכך שנהנה  במשך שנים משרותי הובלות מבלי לשלם עליהם דבר טען כי לזיסמן היה כביכול אינטרס להעסיקו על מנת לשמר לעצמו מקומות עבודה של קווי הובלות, ובכדי לבסס את מעמדו בחברת אסם לאחר שחברת המניע ירדה מהפרק. (סעיף 11 לתצהירו של מסיקה).
 
56.     יחד עם זאת, ראוי לציין שבמענה לשאלת בית משפט, מה יצא לו מזה שהוא לוקח כסף ומעביר אלו הודה בתחילת דבריו כי " זו שאלה קשה לגביי ".(עמ' 3 שורה 22 לפרוטוקול מיום 02.03.10).
 
57.     מעבר לנדרש, יצוין כי אין שום הגיון כלכלי ומסחרי בטענתו של מסיקה כי היה לזיסמן אינטרס להעסיק אותו באמצעות עסקו ללא קבלת תמורה אך על מנת להגדיל את מחזור הכנסותיו בשים לב לכך, שלנוכח הנוהג הקיים בענף, זיסמן יכל בנקל להעסיק כל נהג אחר במקום מסיקה אשר היה שמח על הזדמנות הפז שתיפול בחלקו לקבל סידורי הובלות יום יומיים מול גוף איתן ויציב כמו אסם תמורת תשלום קומיסיון צנוע של 10% מהמחזור של ההובלות .
 
58.     גם בטענתו של מסיקה כי רכביו של זיסמן היו ישנים ולכן הסכים להעסיקו ללא תמורה אין בה ממש, במיוחד לנוכח העובדה שצי הרכבים של זיסמן גדל במהלך השנים בהם מסיקה עבד באמצעותו מ 7 משאיות ל 11 משאיות וכן שאת אותה טענה בדיוק של "נכונות" להעסיקו ללא תמורה, העלה מסיקה גם כלפי חברת לינוע אך כאשר נשאל מה מצב רכביה השיב שרכביה  חדשים:
 
          "ש. איך מצב הרכבים של חברת לינוע? ת. חבל על הזמן . חדשים.
          ש. אז לו הייתה להם סיבה כפי שאתה טוען לקחת אותך בחינם.
          ת. הסיבה שלהם, עד היום חב' לינוע מחפשת לקחת את כולם שיעבדו אצלה." (עמ' 52 שורות 30-32 ועמ' 53 שורה 1 לפרוטוקול הדיון מיום 13.07.11).
 
59.     מכאן עולה כי לא הייתה שום סיבה רציונאלית או עסקית לכך שזיסמן יסכים להעסיק את מסיקה ולתת לו זכות עבודה אישית על חשבון עסקו וצי רכביו ובמקביל להעניק לו שרותי הובלה וקצין בטיחות, מבלי לקבל תמורה ודווקא משום שהמצב הכלכלי של עסקו היה רעוע. לעניין זה מופנה בית משפט לדבריו הכנים של מר זיסמן בסעיף 65 לתצהירו:
 
          " לא נותר לי להביע פליאה רבה מדוע חושב מר מסיקה ומר ב' שאני פילנתרופ שהיה מוכן להעניק כביכול שרותי הובלה בשווי מאות אלפי שקלים למר מסיקה חינם אין כסף כאשר במקביל חשבונותיי בבנק קורסים בגין נטל של הוצאות העסק הגבוהות".
         
 
 
          הסיבה  לאי גביית הקומיסיון באופן שוטף
 
60.     מעדותו של זיסמן עולה כי בעבר העסק נוהל על ידי אשתו המנוחה ובנו מר חיים זיסמן, יבדל"א (להלן:"חיים") אשר דאגו ביחד לטפל בפן הפיננסי ובניירת של העסק. (סעיף 4 לתצהירו של זיסמן).
 
61.     דא עקא, שבשנת 1992 נפטרה אשתו ובסמוך לאחר מכן פרץ, למרבה הצער, סכסוך בינו לחיים על אופן ניהול העסק אשר בעטיו נותק, הקשר ביניהם למשך כ 16 שנה עד לחידושו בחודש ספטמבר 2008. (סעיף 5 לתצהירו של זיסמן).
 
62.     בשל פטירת אשתו של זיסמן ועזיבת בנו חיים את העסק נוצר, מטבע הדברים, חלל בניהול העסק אשר גרמה לו להעסיק בשנים 2001-2008 את א.נ (להלן: "א.נ "), אשר הציג את עצמו בפניו כטייס לשעבר בתפקיד של קצין בטיחות . (סעיפים 6 ו  7 לתצהירו של זיסמן).
 
63.     במשך הזמן רכש א.נ  את אמונו של זיסמן וכפועל יוצא מכך, נתן לא' יד חופשית בניהול העסק . עד כדי כך נתן זיסמן אמון עיוור ובלתי מסויג בא', שבתקופה הרלוונטית לתביעה אף, העניק לו זכות חתימה בחשבון הבנק ואף אפשר לא' להסתובב עם  פנקסי שיקים פתוחים שלו, כאשר חלקם היו אף חתומים.(סעיף 9 לתצהירו של זיסמן).
 
64.     לטענת זיסמן, מר א.נ. נתן פעל בעורמה, ניצל את מצוקתו הפיזית והכלכלית ודאג להחתים אותו במרמה על הסכם עושק שיאפשר לו ליטול לעצמו את העסק תחת בעלותו ויקנה לו זכות ראשונים במידה והעסק יימכר או שהוא, ילך לעולמו וזאת במחיר מגוחך של 40% מערכו האמתי של העסק כעולה מת' 1.
 
65.     מר א.נ לא הסתפק בכך ועל מנת ליישם את ההסכם ולרכוש את העסק "בנזיד עדשים", הפציר ואיים על זיסמן  לבל ישיב  לעסק את בנו חיים, מעל באמונו בכך שניהל במכוון את העסק בצורה כושלת ובזבזנית והביא את העסק, שבמשך עשרות שנים שגשג ופרח לחובות, הכל בכדי לממש את מטרתו לקבל את העסק חינם אין כסף!
 
66.     בין יתר מעלליו אפשר א.נ. למסיקה לקבל ממנו שרותי הובלות ושירותים נוספים מבלי ששילם עליהם מאום, כפי שהתחייב כלפיו  ואף כנהוג וכמקובל בענף ההובלות.
 
67.     כמפורט לעיל, באותם שנים מי שניהל בפועל את העסק היה זה א.נ אשר היה מצוי בקשר הדוק מאוד עם מסיקה וחברו הטוב, דבר אשר אפשר למסיקה במשך השנים לקבל מזיסמן את שרותי ההובלות, מבלי לשלם לו כמתחייב את הקומיסיון שסוכם עליו וזיסמן בהחלט לא מוציא מכלל אפשרות את העובדה שא' אפשר למסיקה להתחמק מתשלום זה גם בשל קנוניה שרקם מאחורי גבו במסגרתה קיבל א.נ ממסיקה אתנן על מנת שמסיקה יוכל להמשיך לקבל שרות בשווי מאות אלפי שקלים מבלי לשלם עליו דבר, כפי שסוכם בניהם.(סעיף 61 לתצהירו של זיסמן).
 
68.     אין חולק על כך, שבמהלך חודש אוגוסט 2008 נקלע עסקו של זיסמן לקשיים כבדים ואף להגבלות חשבון הבנק כתוצאה מניהולו של א.נ.
 
69.     בעקבות פניה של בתו של זיסמן הוזעק בסוף אוגוסט 2008 חיים אל העסק ומצא שם ,לתדהמתו הרבה, את כל המשאיות מושבתות מאחר ולא היה כסף אפילו לדלק ואת אביו יושב ובוכה מתחת למשאית. (סעיף 5 לתצהירו של חיים זיסמן).
 
70.     בנסיבות אלו, לא יכול להיות חולק שהחודשים הראשונים שלווי את תפעול העסק על ידי חיים, היו כרוכים בקשיים רבים כאשר חיים נאלץ להתמודד עם חובות עתק שהותיר אחריו א.נ לפני בריחתו מהעסק בסדר גודל של 4,000,000 ₪ .(סעיף 8 לתצהירו של חיים).
 
71.     במהלך סוף חודש אוקטובר 2008 פנה מסיקה אל בנו של הנתבע וטען כי קיים חוב כלפיו שצריך לסגור אותו. לשאלת חיים את מסיקה האם קיזז את כל ההתחייבויות שלו כלפי אביו מסיקה השיב בחיוב.
 
72.     ואולם, לאחר בדיקה שערך חיים עם הנהלת החשבונות גילה שטפסיי ה 101 של חברת אסם שאמורים להוכיח את הנסיעות שמסיקה ביצע לא תואמות את החשבוניות שהגיש לא רק לגבי חודשים יוני ויולי 2008 אלא גם לפני כן! (סעיף 11 לתצהירו של חיים).
 
73.     בשלב זה חיים, אשר היה "שקוע עד הצוואר" בטיפול בהצלת עסקו של אביו ובהתמודדות עם חובות עתק של 4,000,000 ₪ לא ידע כלל שמסיקה הונה במשך כל השנים את אביו ולא שילם לו קומיסיון כמתחייב.
 
74.     זו הסיבה היחידה בעטיה בעת משלוח המענה למכתבו של ב"כ של מסיקה מיום 19.11.08 לא הועלה כבר אז את נושא עמלת התיווך כאשר בעת משלוח המענה למכתב רק חיים ישב עם הח"מ מבלי שזיסמן נטל בו חלק  כעולה אף מהאמור בריישת המכתב בו נרשם "בשם מרשי, מר זיסמן בן ציון (חיים) "(סעיף 13 לתצהירו של חיים).
 
75.     זאת ועוד, בסעיף 7 למכתב התשובה שצורף כת' 9 הודגש באופן מפורש כי מכתב זה נרשם כהתייחסות ראשונית בלבד ובטרם מתן תשובה עניינית למכתב.
 
76.     רק לאחר מספר חודשים לאחר כניסתו של חיים לעסק ובעקבות בדיקה מדוקדקת שערך בהנהלת החשבונות של העסק גילה להפתעתו את העובדה שמסיקה התחמק במשך כל השנים מתשלום הקומיסיון לאביו. (סעיף 17 לתצהירו של חיים).
 
77.     זאת ועוד, זיסמן הינו אדם קשיש כבן 75 אשר כמעט ואינו יודע קרוא וכתוב וכל ההתנהלות מול הנהלת החשבונות במשך השנים ועוד לפני חזרתו של חיים לעסק הייתה באמצעות א.נ, דבר אשר אפשר למסיקה במשך כל השנים להתחמק בתשלום הקומיסיון. (סעיף 16 לתצהירו של חיים).
 
78.     גם מעדותו של זיסמן בבית משפט עולה אם כן כי במשך כל השנים סבר בטעות שמסיקה משלם את הקומיסיון מול א.נ ורק לאחר בדיקת בנו חיים נודע לו למעשה לראשונה כי הוליך אותו שולל:
          "כן, הוא אמר (מסיקה) עוד קצת אני משלם לך וחשבתי שהוא משלם א.נ, לא התערבתי בזה בכלל. הייתי בטוח שהוא משלם". (עמ' 61 שורות 16-17 לפרוטוקול הדיון מיום 13.07.11).
          ובהמשך: "ש מתי פנית למסיקה פעם ראשונה בקשר לקומיסיון? ת. הבן שלי בא ראה את העסק וראה שהוא לא שילם קומיסיון כל הזמן, ורק אז נודע לי, הבן שלי פנה, כי אני לא מנהל את העסק, אני לא יודע לנהל, אני יודע רק לשבת על ההגה ולעבוד"(עמ' 61 שורות 27-29 לפרוטוקול).
          ובהמשך:
"הייתי בטוח שמסיקה ישלם לא', לא הייתי מתערב בכלל, הייתי רק עובד, חמור עבודה. הוא היה עושה איתו את החשבונות, כמה הוא מרוויח, לא הייתי בודק, כמה נסיעות, והייתי בטוח שהוא משלם לו על הכל, אני לא בדקתי, הייתי עובד יום ולילה, ומסיקה סידר אותי, לא שילם לי. מאיפה אני יודע? עד שהבן שלי הגיע, אילולא הוא היה בא לא היה לי בית לגור. עד כדי כך הוא צוחק עלי". ( עמ' 62 שורות 1-4 לפרוטוקול).
         
79.     גם מעדותה של מנהלת החשבונות של זיסמן, הגב' אריאלה חיים, עולה כי  מרגע כניסתו של מר א' נתן לעסק בתפקיד מנהל, משנת 2002 או בסמוך לכך, כל הקשר השוטף של עסקו זיסמן לרבות ניהול תלושי המשכורת התנהל ישירות מול א' ללא מעורבות כלשהי של זיסמן אשר היה מגיע רק לצורך השארת שיקים  למוסדות מע"מ, מס הכנסה וביטוח לאומי.
 
80.     עוד עולה מעדותה של הגב' אריאלה חיים כי מר זיסמן בן ציון לא היה מעורב בניהול הנהלת החשבונות ולא גילה התעניינות והפקיד בידי מר א' את כל הניהול השוטף וסמך עליו.  ( סעיפים 4 ו 5 לתצהירה).
 
81.     זאת ועוד, חיזוק משמעותי לטענתו של זיסמן לכך שאינו יודע כמעט קרוא וכתוב וכי מי שניהל את העסק בכל אותם שנים היה זה א', ניתן ללמוד באופן מפתיע גם מכתב תביעתו של א' שהוגש לבית הדין לעבודה בתל אביב במסגרת ע.ב 7331/09 אשר צורף כת' 6 לתצהירו של זיסמן.
 
82.     כזכור, בח.נ של א' בבית משפט טען כי כל האמור בכתב התביעה שהגיש לבית הדין לעבודה אמת ולמעשה זוהי עדותו. (עמ' 81 שורות 1-9 לפרוטוקול מיום 13.07.11).
 
83.     הינה כי כן,  בסעיף 45 לכתב תביעתו של א' (צורף כת'6 לתצהירו של זיסמן) מציין א' את הדברים הבאים שאמר לו לטענתו זיסמן כאשר הפקיד בידיו "הנאמנות" את עסקו:                           " הנתבע (זיסמן) טען בפני התובע (א') כי אינו יודע לקרוא בברור וכי קריאתו והבנת הנקרא הינם לוקים בחסר , כפי שאמר הנתבע לתובע " אני מטומטם חמור יודע לעבוד, אתה תנהל".
 
84.     מהאמור לעיל, עולה תמונה ברורה וחד משמעית לפיה, במשך כל השנים בהם קיבל מסיקה שרותי הובלה מעסקו של זיסמן, היה זה  א' לבדו שניהל את העסק לרבות את הנהלת החשבונות, כאשר זיסמן סבר לתומו שההתחשבנות של מסיקה נעשית באופן שוטף מול א' אשר בידיו הנאמנות הפקיד את ניהול עסקו.
 
         עדותם של א' ו ב'
 
85.     סבורני, ששומה על בית משפט לייחס משקל נמוך אם לא אפסי לעדותם של א' וב' בשים לב לכך שלא מדובר בעדים ניטרליים  אלא בעדים עוינים אשר מצויים בסכסוך מר עם זיסמן אשר בעטיו חפצו, בכל מאודם, להזיק לו. במה דברים אמורים?
 
86.     הוכח לבית משפט כי מר ב' אינו עד אמין. כאשר נשאל העד שאלה פשוטה ואלמנטרית מי הם היום עובדיו, השיב בתחילה בהחלטיות כי עובדיו היחידים הם שני בניו. ואולם, רק לאחר שנשאל באופן קונקרטי אם מסיקה עובד אצלו הודה באמת.  " היום אתה יכול לספר לי מי הם עובדיך? ת. העובדים שלי הם : שני בנים שלי בשמות דוד ושלומי ואני.
ש. האדם הנכבד שיושב כאן , מסיקה , הוא עובד שלך?
ת. היום כן. ש. אז למה שנשאלת מי הם עובדיך? ת. זה עכשיו מהזמן האחרון.
 
87.     דא עקא, בהמשך עדותו של ב' התברר שכלל לא מדובר בהעסקה של מסיקה "מהזמן האחרון"" כדבריו של העד שלפי טענתו הוא  החל להעסיק את מסיקה לפני 6- 7 חודשים (עמ' 47 שורות 3-4 לפרוטוקול). לעומת זאת, ובניגוד לעדותו של ב' עלה מעדותו של מסיקה כי החל לעבוד אצל ב' לפני כשנה, כך שבכל מקרה לא מדובר בהעסקת מהזמן האחרון! (עמ' 51 שורות 4-5 לפרוטוקול).
 
88.     זאת ועוד, מר ב' בעצמו הודה בעדותו כי יש לו "בטן מלאה" על זיסמן וכי הוא מסוכסך איתו והם לא מדברים עוד משנת 2005 בנסיבות המפורטות בעדותו בעמ' 45 שורות 6-32 לפרוטוקול.
 
89.     כמו כן, עדותו של מר ב' הייתה מבולבלת ומביכה כאשר העד לא ידע לציין שנים ותאריכים רלוונטיים ואפילו לא ידע לומר את היום בו התקיים הדיון (עמ' 42 שורות 25-26 לפרוטוקול).    יתרה מכך,  מר ב' אף לא ידע לציין את השנים הרלוונטיות בהן עבד לטענתו בחברת המניע!.
 
90.     מכאן, מתבקשת המסקנה שזכרונו "הסלקטיבי" של ב' בפרשת זיסמן – מסיקה, אינו מבוסס כלל על זיכרון אותנטי , אלא על זיכרון מודרך המבוסס על מידע מפוברק שהזין אותו מסיקה במיוחד לצורך מתן עדותו בבית משפט!
 
91.     להשלמת התמונה העגומה יצוין כי מר ב' טען כי מחד גיסא הוא זוכר את המקרה בו זיסמן הסכים להעסיק את מסיקה ללא תמורה בנוכחות מנהלים של אסם ומאידך גיסא לא ידע לציין אף שם של מנהל שהינו בן החיים אשר נכח בכך, מטעמים ברורים ! ויודגש, כי לא מדובר במקרה מהעבר הכה רחוק ולכן אין זה סביר שבמהלך ה 6 שנים האחרונות נפטרו כל המנהלים של אסם אשר יכלו לתמוך בעדותו לכך שהיו נוכחים כביכול בהתחייבות שכזו שנטל על עצמו זיסמן כלפי מסיקה.
 
92.     כאשר מצרפים את עדותו המבולבלת והלא אמינה של מר ב' לקשריו העסקיים הענפים עם מסיקה כיום ולהיותו עסק מתחרה לזה של זיסמן , עמו הוא מסוכסך למצער משנת 2005 , מתבקשת המסקנה שמר ב' היה עד מניפולטיבי ועוין אשר למרבה הצער ראה בעדותו זו "הזדמנות פז" "לנקום" בזיסמן על הסכסוך רב השנים איתו, כאשר במקביל חפץ להטיב עם מסיקה ממנו הוא מתפרנס כיום וגובה ממנו, מידי חודש בחודשו, קומיסיון בשיעור של 10 אחוזים+ מע"מ, כנהוג בענף ההובלות!   
 
93.     גם עדותו של א' הייתה דוגמא מאלפת לעדות של עד מגמתי ועוין אשר יש לו אינטרס אישי בתוצאות המשפט, כמפורט להלן.
 
94.     בראשית הדברים יודגש שא' שיקר מבלי להניד עפעף  בבית משפט כאשר טען בעדותו כי כלל לא שימש כקצין בטיחות של מסיקה, עובדה שהתבררה ככוזבת לחלוטין, לאור עדותו של מסיקה בעצמו שהעיד שא' שימש כקצין בטיחות שלו במשך 5 שנים!                           (השווה לעניין זה את עדותו של א' בעמ' 83 שורות 30-32 ועמ' 84 שורות 1-4 לפרוטוקול אל מול עדותו המפריכה של מסיקה בעמ' 54 שורות 1-23 לפרוטוקול).
 
95.     אין חולק ש א' חפץ לבזוז את עסקו של זיסמן באמצעות החתמתו על הסכם גזל  ועושק שצורף לתצהירו של זיסמן כת' 1. אין ספק שעל פי הסכם זה היה אמור ליטול לעצמו א' את העסק אשר את זכות העבודה בו צבר זיסמן בעמל רב, במשך 35 שנים "בנזיד עדשים".
 
96.     זאת ועוד, מר א' אשר הינו __ לשעבר, התגלה כאדם פלילי כאשר הודה בריש גלי בהפקה של תלושי שכר פיקטיביים שהפיק לעצמו מול הנהלת החשבונות של זיסמן במשך שנים!
 
          "ש כמה הרווחת כקצין בטיחות. ת. קיבלתי 10,000 נטו. ש. וכמה נרשם בתלוש ת. 7,000 ₪ נטו. ש. זו עבירה פלילית לא? ת. כן, של בני זיסמן".  אך בהמשך עדותו הודה בפה מלא שהוא זה שהפיק את תלושי השכר :
          ש. אריאלה חיים הגישה תצהיר והיא טוענת שאתה במשך כל התקופה שעבדת אתה למעשה היית מצוי בקשר איתה ואתה זה שדאג להנפיק תלושי משכורת לעובדים ואתה מאשר שגם בשנים 2006-7-8 הייתה בקשר איתה ונהגת להגיע אליה מעת לעת? ת. כן, אני היתי כל הזמן בקשר איתה. ( עמ' 80 שורות 7-12, ועמ' 81 שורות 29-31 ועמ' 82 שורה 1 לפרוטוקול).
 
97.     כן לתשומת לב בית משפט שבכתב התביעה שהגיש א' לבית הדין לעבודה שצורף לתצהירו של זיסמן כת' 6 טען א' כי משנת 2005 חדל לעסוק בכל תפקיד ניהולי. כך טען א' בסעיף 69 לכתב תביעתו :
 
 " בסמוך לאחר חתימת החוזה כאמור (ההסכם שצורף כת' 1) חדל התובע (א' ) מלנהל את עסקו של הנתבע, וזאת לאור בקשתו של הנתבע".
 
98.      ברם, טענתו זו של א' בכתב תביעתו שהוגש בבית הדין לעבודה, כאילו משנת 2005 לא ניהל את עסקו של זיסמן אינה מתיישבת לחלוטין עם עדותה של מנהלת החשבונות של זיסמן, הגב' אראלה חיים, אשר העידה כי כל הקשר השוטף של עסקו של מר זיסמן לרבות ניהול תלושי המשכורת התנהל ישירות מול א' ללא מעורבות כלשהי של זיסמן (סעיפים 4 ו5 לתצהירה אשר לא ניסתר בבית משפט).
 
99.      יתרה מכך, בח.נ א' בעצמו הודה כי בשנים 2006-2008 עמד בקשר שוטף עם הנהלת החשבונות של עסקו של זיסמן וזאת בניגוד מוחלט לאמור בסעיף 69 לכתב תביעתו שהוגש לבית הדין לעבודה כאילו משנת 2005 חדל להחזיק בתפקיד ניהולי.
 
100.    להשלמת התמונה הפרוזאית יצוין שבשלב כלשהו בח.נ בחר א' להכחיש את עצם העובדה ששימש אי פעם כמנהל עסקו של זיסמן רק על מנת שתצלח דרכו "להתגבר" על מצוות תקנה 580 לתקנות התעבורה, האוסרת על קצין בטיחות לעסוק גם בניהול!
 
          "ש. אתה עבדת גם כמנהל נכון? ת. עזרתי לו. ש. וגם כקצין בטיחות.? לפי תקנה 580 לתקנות התעבורה חל איסור על קצין בטיחות לעסוק בניהול נכון? ת. אלא באישור של אגף קציני בטיחות. ש. נכון שלא קיבלת אישור כזה? אתה יכול להציג לי אישור כזה? ת. ג'קי במשרד בא ואמר לי שבגלל הצרות שלו אני צריך לעזור לו. ש. אתה יכול להציג לי אישור ממשרד התחבורה שמאפשר לך לעסוק בניהול וכקצין בטיחות? ת. אני לא עסקתי בניהול, אני ניהלתי את צי הרכב, הייתי אחראי על הטיפול במוסכים. ש. נכון שבתקופה מסוימת היית מורשה חתימה בבנק? ת. נכון, זה לא קשור לניהול. " ( עמ' 80 שורות 16-26 לפרוטוקול).
 
101.    חיזוק נוסף לכך שטענתו של א' לכך שלא עסק בניהול בכלל ובשנים 2008-2005  בפרט הינה כוזבת, ניתן לקבל באופן מפתיע מעדותו של מסיקה. מסיקה העיד בסעיף 29 לתצהירו כי " החודשים הבודדים, שכן צרכתי דלק מתחנה ל.מ.ל אור אנרגיה כאמור, היו אך ורק מיוני ועד אוגוסט 2008 לערך (בלבד), וזאת רק בגלל שבני לא שילם לי את שכרי כאמור, וא' (שככל הנראה התחשב במצוקתי) אמר לי שהוא ימליץ עלי בהנהלת התחנה ושהם יאפשרו לי לתדלק שם בהקפה. מכאן שא' שימש כמנהל עסקו של זיסמן עד לחודש אוגוסט 2008 ולא עד לשנת 2005 כפי שטען בהבל פיו בכתב תביעתו בית הדין לעבודה.
 
102.    עוד עלה מעדותו של א' כי נקט כלפי זיסמן בשיטות שמאפיינות ארגוני פשיעה בכך שדאג "לבטח את החוב" לו הוא טען שזיסמן חייב לו באמצעות הפיכתו כמוטב בפוליסת ביטוח חיים של זיסמן בעת פטירה בסיוע של חברו הטוב, סוכן ביטוח איתו הוא מצוי בקשר הדוק עוד מראשית שנות השמונים. (עמ' 82 שורות 17-32 ועמ' 83 שורות 1-4 לפרוטוקול).
 
103.    יצוין כי לגרסתו של זיסמן א' זייף את פוליסת ביטוח החיים שלו ורשם את שמו כמוטב בפוליסה וזאת בסמיכות לצנתור לב שעבר כעולה מסעיפים 71-73 לכתב הגנתו שהוגש בבית הדין לעבודה וסומן כת' 7.
 
104.    על כל פנים, אין חולק על כך שבעת שא' חתם על תצהירו בתיק זה, הייתה תלויה ועומדת בבית הדין לעבודה תביעה שהגיש נגד זיסמן בסכום  אסטרונומי של  2,440,151 ₪ במסגרה אף עתר א' למנות את ב"כ ככונס נכסים להעברת כל הזכויות בעסק מזיסמן אליו לרבות כל הפעילות העסקית המתנהלת מול חברת אסם!
 
105.    עוד יצוין כי במסגרת כתב ההגנה שהגיש זיסמן בבית הדין לעבודה העלה כנגד תביעתו של א' גם טענת קיזוז על סך של 212,407 ₪ בגין מעשה הקנוניה שרקם א' מאחורי גבו ביחד עם מר מסיקה  בתיק זה כעולה מסעיפים 195-212 לכתב הגנתו ( ת' 7).
 
106.    מכאן ברור שלמר א' היה אינטרס אישי ברור בהצלחת תביעתו של מסיקה בתיק זה מאחר והצלחה מפוקפקת שכזו הייתה מסייעת לו גם בתביעתו נגד זיסמן בבית הדין לעבודה, בה כאמור הועלתה נגדו טענת קיזוז גם בגין המעילה שרקם נגדו ביחד עם מסיקה באי תשלום עמלת שרותי ההובלה מאוסם שזיסמן סיפק לו.
 
107.    העובדה שבסופו של יום הושג בתיק שהתנהל בבית הדין לעבודה הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין ללא שמיעת ראיות, אינה שוללת את זכותו המוצקה של זיסמן לתבוע את א' בהליך נפרד בגין המעילות שביצע בעסקו במשך השנים וזאת לאחר שיתגבשו נגדו מלוא הראיות ( מדובר בליקוט של אלפי מסמכים ומאות תדפיסי חשבון בנק ). ויודגש שבהסכם הפשרה שניתן בבית הדין לעבודה בהסכמת הצדדים לא נקבע שהוא חוסם את זיסמן לתבוע את א' בגין מעילות שביצע במהלך השנים.
 
108.    ואכן, אם א' היה מתוודה ואומר לבית משפט את האמת, הוא היה מפליל את עצמו ומזיק לאינטרס האישי שהיה לו בהצלחת תביעתו שהוגשה בבית הדין לעבודה ולתביעה האזרחית, נזיקית שצפויה להיות מוגשת נגדו!
 
109.    לאור האמור לעיל, ולאור סתירות עובדתיות משמעותיות שהתגלו בחקירתם של העדים, אין ספק שא' וב' לא היו עדים ניטרליים כלל ועיקר אלא עדים מפוקפקים ולא אמינים אשר היה להם אינטרס אישי מובהק בתוצאות המשפט לטובתו של מסיקה.
 
          עשיית עושר ולא במשפט
 
110.    כידוע, בסיסם של דיני עשיית עושר ולא במשפט הוא בעקרונות הצדק והיושר. עמד על כך המשנה לנשיא מ' חשין: "דיני עשיית עושר ולא במשפט מייסדים את עצמם על עקרונות הצדק והיושר הטבעי (ex aequo et bono). הרוח המנשבת בהם היא תחושת המצפון והיושר המורה אותנו כי יש למנוע התעשרות לא מוצדקת של ראובן על חשבונו של שמעון. ומכוח תחושת צדק עמוקה זו נקבעה חובת השבה בדין..."
 
          [ע"א 1761/02 רשות העתיקות נ' מפעלי תחנות בע"מ, פ"ד ס(4) 545, 562 (2006) (להלן: עניין רשות העתיקות); וכן ראו למשל: ד"נ 20/82 אדרס חומרי בנין בע"מ נ' הרלו אנד ג'ונס ג.מ.ב.ה, פ"ד מב(1) 221, 268-267 (1988) (להלן: עניין אדרס); דניאל פרידמן דיני עשיית עושר ולא במשפט כרך א' 30-22; 62-61 (מהדורה שנייה, תשנ"ח-1998) (להלן: פרידמן)].
 
111.    העיקרון בדבר השבת התעשרות שנעשתה על חשבונו של הזולת קבוע בסעיף 1 לחוק עשיית עושר:
         
          "א. מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן - הזוכה)
          שבאו לו מאדם אחר (להלן - המזכה) חייב להשיב למזכה את הזכייה, ואם השבה בעין
          בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויה.
          ב. אחת היא אם באה הזכייה מפעולת הזוכה, מפעולת המזכה או בדרך אחרת."
 
112.    בין המקרים הרבים בהם קבע בית משפט זה כי קמה חובת השבה על-פי דיני עשיית עושר ולא במשפט, הכיר בית משפט זה בעניין אדרס בתחולת דיני עשיית עושר ולא במשפט מקום בו היה חוזה בין הצדדים, והורה לצד שהפר את ההסכם באותו העניין, להשיב לצד הנפגע את טובת ההנאה שהשיג כתוצאה מהפרה זו.
 
          האם התעשר מסיקה שלא כדין על חשבון זיסמן?
 
113.    מעדותו של זיסמן עולה כי לאחר דין ודברים סיכם עם מסיקה שדמי הקומיסיון בגין שרותי ההובלה שהעניק למסיקה יעמדו על 10%+ מע"מ מהמחזור העסקי שיעשה מר מסיקה באמצעות שרותי ההובלה שיספק לו זיסמן. (סעיף 18 לתצהירו).
 
114.    בהתאם לכך, לית מאן דפליג, שזיסמן סיפק באמצעות עסקו למסיקה סידורי הובלות מהקווים בהם הוא מחזיק מחברת אסם בשנים 2003-2008.
 
115.    לפי עדותו של רו"ח של זיסמן, מר חיים חנוך, אשר לא נסתרה, הכנסותיו המצטברות של מסיקה כפי שהוגשו לזיסמן עבור הובלות שבוצעו באסם הינם בסך כולל של 1,791,548 ₪ כולל מע"מ (סעיף 4 לתצהירו של רו"ח).
 
116.    אין ספק שמסיקה התעשר, התעשרות אדירה על חשבון זיסמן בכך שקיבל ממנו סידורי הובלות ושירותים מבלי ששילם לו עליהם דבר הן על פי המוסכם והן על פי הנוהג המושרש והנהוג בענף ההובלות.
 
117.    לפיכך, על מסיקה לשלם לזיסמן גם מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט את עמלת התיווך לו זכאי זיסמן ממנו בשיעור של 10%+ מע"מ ובסה"כ 179,154 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה ממועד כל חשבונית שהפיק עד התשלום המלא בפועל ובסה"כ 212,407 ₪.
 
          חובו של מסיקה לזיסמן בגין צריכת דלק
 
118.    בסעיפים 34- 36 לכתב תביעתו של זיסמן טען הוא כי מסיקה נטל לעצמו דלק מחברת ל.מ.ל אור אנרגיה בסך של 22,014 ₪ אותם לא שילם לזיסמן עד עצם היום הזה כאשר זיסמן אשר ערב להתחייבויות מסיקה בל.מ.ל שילם את חובו של מסיקה בהסדר תשלומים בצירוף ריבית.
 
119.    בסעיף 25 לכתב הגנתו של מסיקה הכחיש הוא כהרגלו מכל וכל את קיומו של החוב !
 
120.    יחד עם זאת, בדיון טרום ההוכחות שהתקיים ביום 09.11.10 הצהיר ב"כ של מסיקה לפרוטוקול  " שאם יתקבל מסמך של למל אור אנרגיה לפיו אין טענה כי מסיקה חייב סכומים כלשהם לתאגיד הנ"ל והמסמך יהיה חתום על ידי מורשה חתימה יכיר בכך שזיסמן פרע חוב בסך 22,014 ₪ של מסיקה לתאגיד הנ"ל וכי יש לקזז סכום זה מהסכומים המגיעים למסיקה לפי כתב תביעתו". ( עמ' 8 שורות 12-16 לפרוטוקול ).
 
121.    בהתאם לכך, דאג הח"מ להעביר מבעוד מועד מכתב של חברת למל אור אנרגיה בחתימת חשב החברה המאשר כי על פי הסדר חוב שנחתם בין חברת ל.מ.ל לזיסמן החוב של מסיקה בסך של 22,014 ₪ נזקף לחובתו של זיסמן כאשר אין חברת ל.מ.ל רואה את מסיקה כחייב.                      (צילום מכתבה של ל.מ.ל הוגש וסומן נ/1.
 
122.    אף על פי כן, מסיקה שב ו"הפך את עורו" וחזר בו מהסכמתו זו, באמצעות הודעה משונה ששלח לבית משפט במסגרתה דרש מחברת ל.מ.ל להוסיף תנאים נוספים ומשונים כדוגמת הדרישה שחברת ל.מ.ל תשפה ותפצה אותו מיידית אם וככל ויידרש לפרוע את החוב על ידי צד ג' כלשהו.
 
123.    בנסיבות אלו, נאלץ זיסמן לזמן לעדות את חשב החברה, מר ערן הוכהויזר,  אשר נאלץ להגיע מצפון הארץ לעדות בצו בית משפט.
 
124.    עוד יצוין שחקירתו הנגדית של חשב החברה הייתה חקירה אשר נועדה בעיקרה  לצורך קנטור של העד, הא ותו לא, במהלכה אף נשאל העד, בעזות מצח, אם הוא הוא מוכן לערוב באופן אישי שלא תוגש תביעה של ל.מ.ל נגד מסיקה!
 
125.    על כל פנים, לשאלת בית משפט לרו"ח : "האם אתה יכול לומר שאין לכם שום טענה או תביעה נגד מר מסיקה על חוב כלשהו השיב . כן, מבחינתי זיסמן משלם את זה. אין לי טענה נגד מסיקה גם אם זיסמן לא משלם. אני יכול להגיד שזיסמן שילם בהחלט". (עמ' 28 שורות 2-4 לפרוטוקול).
 
126.    הינה כי כן, רק לאחר שמסיקה נוכח שאין לו שום "דרך מילוט" נוספת מסכום החוב שזיסמן שילם במקומו לחברת הדלק "נאות", לאחר ששמע את הערת בית משפט,  לקזז סכום של 22,014 ₪ מסכום תביעתו ובא לציון גואל. (עמ' 57 שורות 17-19 לפרוטוקול מיום 13.07.11).
 
127.    לאור האמור לעיל, על מסיקה לשלם לזיסמן את הסך של 22,014 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 01.08.08 ועד ליום הגשת התביעה ובסה"כ 25,510 ₪.
 
 
 
 
 
          חובו של מסיקה לזיסמן בגין שרותי קצין בטיחות שקיבל
 
128.    בסעיף 41 לכתב תביעתו של זיסמן עתר הוא לחייב את מסיקה בתשלום הסך של 9,000 ₪ בגין שרותי קצין בטיחות שקיבל ממנו במהלך 20 חודשים לפי 450 ₪ לחודשX 20 חודשים.
 
129.    בסעיף 26 לכתב הגנתו של מסיקה הכחיש הוא באופן גורף את עצם קבלת שרותי קצין בטיחות באמצעות עסקו של זיסמן. לעומת זאת, בסייפת סעיף 15 לתצהיר עדותו הראשית שינה את גרסתו וטען כי רק משנת 2008 א' נתן חתם לו על הטפסים הנדרשים כקצין בטיחות ולפני כן טיפל באופן עצמאי ועל חשבונו בשרותי קצין בטיחות!
 
130.    דא עקא, שבמהלך חקירתו הנגדית התגלה, למרבה התדהמה, כי לא רק שמסיקה קיבל מזיסמן שרותי קצין בטיחות במשך 20 חודשים כנטען בכתב התביעה, אלא שהלכה למעשה קיבל מא' שרותי קצין בטיחות במהלך 5 שנים, כמפורט להלן!
          "שאלת בית משפט: כל הזמן שעבדת עם זיסמן עבדת בלי קצין בטיחות?
          ת. אחרי זה בא אלי א' ואמר לי אני אחתים לך קצין בטיחות, אחרי זה שנגמר לי התוקף של האישור הקודם. זה היה כחודש וחצי אחרי שהתחלתי לעבוד עם זיסמן.
          ש. א' ידעת שהוא עובד שכיר של בני זיסמן?
          ת. אני ידעתי שהוא עובד שכיר שלו.
          ש. אם קיבלת שירותים מא' נתן זה בעצם קיבלת מהנתבע.
          ת. אני לא יכול לאשר את זה, כי הוא לא בא אלי ולא הציע את ההצעה הזאת.
          ש. אמרת ששרותיי קצין בטיחות ניתנים לפחות אחת לחודשיים. מי חתם לך כל חודשיים?
          ת. א'.
          ש. 5 שנים זיסמן נתן לך את שרותי קצין הבטיחות?
          ת. כן. אם בן אדם בא אליך ואומר לך אני לא צריך כלום, רק תציל אותי, האם לא תסכים?
              וכולם שמעו את זה.
          ש. בעצם קיבלת שרותי בטיחות מ2005?
          ת. לא זוכר את התאריך זה היה בדיוק אחרי חודש וחצי שהתחלתי לעבוד אצלו."
 
131.    יצוין כי לאחר מתן עדותו של מסיקה התייצב א' לעדות וטען בעורמה בחקירתו הנגדית כי כלל לא העניק למסיקה שרותי קצין בטיחות!!! וזאת אך על מנת לישר קו עם גרסתו השקרית המקורית של מסיקה, כפי שנטענה בתצהירו ( א'  לא ידע בעת עדותו שהאמת נחשפה בינתיים וכי מסיקה שהעיד לפניו כבר הודה בפה מלא שקיבל ממנו שרותי קצין בטיחות במשך 5 שנים !!!).
 
132.    כך טען א', המצוי בקנוניה עם מסיקה,  בהבל פיו בחקירתו הנגדית:
          ש. אתה עובד היום כקצין בטיחות?
          ת. כן.
          ש. אתה גם קצין בטיחות של מסיקה?
          ת. לא. לא הייתי אף פעם.
          ש. מעולם לא חתמת למסיקה?
          ת. אולי תוך כדי עבודה שלנו , שהוא עבד אצל זיסמן, אולי חודשיים שלושה, לא זכור לי, לא חתמתי לו כי הוא עבד לבד".
 
133.    לפיכך, אין ספק שזיסמן הוכיח למעלה מן הנדרש כי מסיקה קיבל ממנו שרותי קצין בטיחות במשך 20 חודשים, כנטען על ידו בכתב תביעתו. בשולי הדברים יצוין שעצם העובדה שזיסמן לא תבע ממסיקה לשלם לו עבור שרותי קצין בטיחות שקיבל מעסקו במשך למעלה מ 5 שנים, כפי שהתגלה בסופו של יום מעדותו של מסיקה, מוכיחה, באופן מובהק עד כמה "הצליח" א' לנטרל את זיסמן במהלך כל השנים שניהל את עסקו ולעשות דברים מאחורי גבו וללא ידיעתו!
 
134.    מעדותו של יובל גרין שלא נסתרה עולה כי הוא משלם לחברת לינוע סך של 250 ₪ + מע"מ לחודש עבור שרותי קצין בטיחות לכל משאית.
 
135.    לאור האמור לעיל, על מסיקה לשלם לזיסמן את הסך של 9,000 ₪ כמפורט בכתב התביעה ולמצער סך של 5,800 ₪ בגין קבלת שרותי קצין בטיחות לפי 250 ₪+ מע"מ  X 20 חודשים.
 
          חובו של מסיקה לזיסמן בגין שימוש בנגרר - וארבעת גרסאותיו השונות בעניין זה
 
136.    בסעיפים 42 -43 לכתב תביעתו של זיסמן עתר הוא לחייב את מסיקה בסך של 67,500 ₪ כדמי שכירות ראויים עבור נתמך שסיפק לו עם טסט במשך שנתיים וחצי.
 
137.    בסעיף 27 לכתב הגנתו של מסיקה הכחיש הוא מכל וכל את דבר קבלת העגלה (הנתמך ) מהתובע!.
 
138.    לעומת זאת, בסעיפים 44-45 לשאלון שנשלח למסיקה שצורף כת' 2 לתצהירו של זיסמן השיב כי קיבל מזיסמן עגלה אך השתמש בה לטענתו רק כ 6 חודשים עד שקנה עגלה חדשה.
 
139.    דא עקא, שבסעיף 13 לתצהיר עדותו הראשית של מסיקה , "נשכח", , מה שנרשם במענה לשאלון עת התוודה שם מסיקה במפתיע כי השתמש בעגלה של זיסמן במשך למעלה משנתיים וחצי
             " עם תחילת עבודתי איתו ועד שקניתי נגרר מתאים בשנת 2007 בני נתן לי להשתמש בנגרר שלו ללא כל תשלום"
 
140.    גם מעדותו של  מר יובל גרין עולה כי המועד בו מסיקה החל לעבוד אצל זיסמן יחד עם הנגרר שקיבל ממנו הוא אוקטובר 2003 וכי מסיקה השתמש בנגרר שקיבל מזיסמן במשך למעלה משנתיים וחצי וזאת עד שמכר למסיקה נגרר שהיה בבעלותו במהלך חודש מאי 2006.                  (סעיפים 10-11 לתצהירו של יובל גרין).
 
141.    מסיקה המשיך בחקירתו הנגדית במסע הזיגוגים שלו, רק שהפעם הדבר בא לידי ביטוי בשינוי קיצוני של גרסאות הקודמות לגבי התקופה האמיתית בה השתמש בנגרר שקיבל מזיסמן:
"ש. קיבלת עגלה ממנו איך שהתחלת לעבוד?ת. כן.
ש. אתה מאשר שקיבלת שנתיים וחצי?
ת. לא, אני קיבלתי ממנו תקופה של שנה.
ש. טענת בשאלון בשאלה 44 "קיבלתי עגלה אבל השתמשתי בה רק 6 חודשים".
ת. אני לא יודע תקופה מדויקת. לא זוכר אם שנה אולי פחות מזה.
ש. מפנה לס' 13 לתצהירך, שם אתה טוען שהתקופה שהשתמשת בעגלה זה שנתיים וחצי.
ת. קודם כל זה הנגרר שלי.
ש. יש לך 3 גרסאות, פעם אחת חצי שנה, פעם אחת שנה ופעם אחת שנתיים וחצי.
ת. אני נתתי לו 3 נגררים בתקופה הזאת. לא זכור לי שהשתמשתי שנתיים וחצי.
ש.אז מה שכתוב בסעיף 13 לתצהירך לא נכון?. זו חתימתך על התצהיר?ת. יכול להיות שכן. כן אני לא אמרתי שהאמור בתצהירי לא נכון." (ראה עמ' 56 שורות 1-13 לפרוטוקול הדיון מיום 13.07.11)
 
142.    מהאמור לעיל, עולה שמסיקה מסר לבית משפט ארבעה גרסאות עובדתיות שונות בתכלית, כמפורט להלן. בסעיף 27 לכתב הגנתו הכחיש מכל וכל את עצם קבלת הנגרר מזיסמן - זוהי גרסה מספר 1. ואולם, בתשובתו  לשאלון טען שקיבל את הנגרר במשך 6 חודשים בלבד- זוהי גרסה מספר 2. אף על פי כן, בתצהיר עדותו הראשית טען שהשתמש בנגרר למעלה משנתיים וחצי- זוהי גרסה מספר 3. בחקירתו הנגדית שב וזיגזג אחורנית וטען שמדובר בתקופה של שנה ואף פחות מכך, זוהי גרסה מספר 4. לאיזו גרסה בוחר בית משפט להאמין?
 
143.    מכאן גם עולה תמונה עגומה וחד משמעית לפיה  מסיקה אינו אדם אמין, שכן לא יעלה על הדעת  שבסוגיה עובדתית כה פעוטה  וקלה עובדתית לבירור, אשר הינה בידיעתו האישית ימסור בעל דין ארבעה גרסאות עובדתיות שונות לבית משפט!
 
144.    בנסיבות אלו, יש לקבל את עדותו האמינה והקוהרנטית של זיסמן לכך שמשך הזמן בו הועמד  הנגרר לרשותו של מסיקה היה שנתיים וחצי מלבד העובדה שעדותו זו נתמכת גם בעדותו של יובל גרין ואף צפה ועולה מסעיף 13 לתצהיר עדותו הראשית של מסיקה בעצמו!
 
145.    לעניין גובה דמי השכירות הראויים עבור השימוש בנגרר לא נותר אלא להפנות לסעיף 8 לכתב תביעתו של מסיקה ולסעיף 24 לתצהיר עדותו הראשית, שם העיד מסיקה בעצמו כי דמי השימוש הראויים עבור שימוש בנגרר הינם בסך של 2,250 ₪ לפחות לחודש כנהוג בענף ההובלות.
 
146.    מעבר לנדרש יצוין כי גם מעדותו של אברהם יעקב פרומוביץ עולה כי במידה ומשרד ההובלה מעמיד לרשות נהג נגרר לשימושו מקובל לשלם לכל הפחות 3,000 ₪ + מע"מ לחודש עבור השימוש בנגרר. ( סעיף 9 לתצהירו).
 
147.    לאור האמור לעיל, על מסיקה לשלם לזיסמן דמי שכירות ראויים תמורת עגלה עם טסט שהעמיד לרשותו במשך 30 חודשים בסך של 67,500 ₪ ( לפי 2,250 ₪ לחודש X 30 חודשים) בשים לב שעל אותו משקל תבע מסיקה את זיסמן לשלם לו עבור שימוש בנגרר שהעמיד לטענתו לרשותו במשך 5 חודשים.
 
          חובו של מסיקה לזיסמן עבור שימוש ברישיון המוביל
 
148.    לפי חוקי משרד התחבורה בישראל, משאית לא רשאית לנוע בכבישי ישראל או לעבור מבחן רישוי שנתי ללא רישיון מוביל. (סעיף 42 לתצהירו של זיסמן).
 
149.    לצורך קבלת רישיון מוביל על המבקש, בין היתר,  להיות בעל  רישיון להחזקת משרד להובלה. כמו כן, הזכאות לקבלת החזר מס בלו עבור צריכת דלק למשאית מותנית בהחזקת רישיון מוביל וחותמת של קצין בטיחות תקופתית מידי חודש עבור תקינות המשאית.(סעיף 43 לתצהירו של זיסמן).
 
150.    לפיכך, בסעיף 40 לכתב התביעה עתר זיסמן לחייב את מסיקה בסך של 8,000 ₪ בגין שווי השימוש שעשה ברישיון המוביל שלו במשך 20 חודשים החל מינואר 2007 ועד אוגוסט 2008 . צילום רשימת כלי הרכב ברישיון המוביל על שם זיסמן הכולל גם את מספר המשאית של מסיקה ואת שמו כבעל המשאית צורף כת' 5 לתצהירו של זיסמן.
 
151.    בסעיף 26 לכתב הגנתו הכחיש מסיקה את השימוש ברישיון המוביל. ואולם, מסיקה לא השכיל בכתב הגנתו ובתצהירו להציג מקור אחר ממנו קיבל את רישיון המוביל, בתקופה הרלוונטית. מאחר ומסיקה אינו בעל רישיון משרד להובלה אך ברור שלא יכל לספק לעצמו את רישיון המוביל בלי סיוע מגורם חיצוני.
 
152.    מאחר ומסיקה התגלה כלא דובר אמת עד כה בכל הפרמטרים האפשריים הנוגעים לתיק זה , סבורני כי גם בעניין זה יש לקבל את עדותו המהימנה של זיסמן.
 
153.    לאור האמור לעיל, מתבקש בית המשפט הנכבד, לפסוק לזיסמן דמי שימוש ראויים עבור השימוש שעשה מסיקה ברישיון המוביל של זיסמן במשך 20 חודשים, לפי שיקול דעתו.
 
          הפיצוי לו זכאי זיסמן ממסיקה בגין צער סבל ועגמת נפש
 
154.    אין ספק שבשל אי תשלום חובו של מסיקה לחברת ל.מ.ל אור אנרגיה, נפגע שמו הטוב של זיסמן ונגרמה לו גם עוגמת נפש רבה.
 
155.    כמו כן, בשל אי תשלום חובות במשך כל אותם שנים בהיקף של מאות אלפי שקלים אין גם חולק  שנגרם לזיסמן  חסרון כיס חמור אשר בעטיו נקלע עסקו לקשיים כלכליים אשר פגעו הן בשמו הטוב והן במוניטין העסק שנצבר בעמל של שנים רבות. ( סעיף 49 לתצהירו של זיסמן).
 
156.    לאור האמור לעיל, אמד זיסמן בסעיף 44 לכתב תביעתו את היקף הנזק הלא ממוני שנגרם לו כתוצאה ממעללי מסיקה בסך של 10,000 ₪ וזאת בהחלט על הצד הנמוך.
 
157.    אשר על כן, מתבקש בית המשפט הנכבד, לפסוק לזיסמן פיצוי בגין עגמת נפש לפי שיקול דעתו, בשים לב לנסיבותיו המיוחדות של תיק זה שהוכחו בפניו ולעגמת הנפש האדירה שהייתה מנת חלקו של זיסמן, על לא עוול בכפו,  כתוצאה ממעללי מסיקה.
 
 
          התביעה שהגיש מסיקה נגד זיסמן
 
158.    לא ברור מאיין היה למסיקה העוז לתבוע את זיסמן שכן בהתחשבנות הכוללת בין בעלי הדין עלה באופן מובהק שמסיקה חייב לזיסמן סכומים העולים לאיין ערוך על סכום תביעתו.
 
159.    בנסיבות אלו,  נראה שהתביעה בתיק הראשי, הינה קנטרנית וטורדנית ומסיקה נהג בחוסר תום לב משווע בכתב תביעתו בניסיונו לגלות טפח ולהסתיר טפחיים, ע"י הצגת עובדות חלקיות המנותקות ממערכת היחסים העסקית בין הצדדים, ללא הבאת הרקע העובדתי כולו בפני בית משפט.
 
160.    זאת ועוד, מסיקה בחר בתביעתו להציג את עצמו "כשה תמים" בעוד שאת זיסמן הציג כאדם המנסה כביכול להשתמט מחובות, בעוד שהלכה למעשה עסקינן, בסאגה ארוכה ומפותלת בה זיסמן היה הקורבן האמיתי של מעללי מסיקה, אשר במשך שנים בזז, פשוטו כמשמעו את עסקו של זיסמן ובנסיבות אלו, לא התבייש בתביעתו לזעוק את זעקת "הקוזק הנגזל".
 
          חובו של זיסמן למסיקה עבור שרותי הובלה לחודשים יולי-אוגוסט 2008
 
161.    לטענת מסיקה עבור חודשים יולי – אוגוסט 2008 נותר זיסמן חייב לשלם לו סך של 88,827 ₪ כולל מע"מ.
 
162.    זיסמן טען, בהגינותו הרבה, כבר בראשית ההליך כי הוא מכיר בחוב של 81,048 ₪ כולל מע"מ וזאת בהתאם לטפסיי 101 של אסם מהם עלה כי במהלך חודש יולי 2008 ביצע מסיקה הובלות בסכום של 41,504.52 ₪ +מע"מ בעוד שבחודש אוגוסט 2008 ביצע הובלות בסכום של 28,668.83 ₪ + מע"מ, הא ותו לא.
 
163.    בדיון ק.מ שהתקיים ביום 09.11.10 ניתן בהסכמת הצדדים צו לחברת אסם להמציא , בין היתר, את כל טפסי ה101  שהונפקו לגבי ספק 90-068-89 בעניין משאית של מסיקה מ.ר 30-693-00 במהלך החודשים 31.08.08-01.07.07.
 
164.    במענה לצו בית משפט הגישה חברת אסם תגובה מטעמה אליה צירפה את טפסי 101 ומאחר וכל המסמכים המבוקשים בצו לא היו בידה התייצב ליום הדיון אף נציג מטעמה, מר דלר'ה פנטו.
 
165.    יצוין שמעיון בטפסי ה101 לתקופה של שנה וחצי עלתה תמונה עגומה לפיה לא רק שזיסמן אינו חייב לשלם למסיקה מעבר לסכום שהודה בכתב הגנתו, אלא שההפרשים המצטברים לחובתו של מסיקה בין טפסי 101 לחשבוניות שהגיש עבור תקופה של 18 חודשים הינם בסכום של 80,621 ₪ לפני מע"מ לחובתו של מסיקה. עניין שיש לדון בו בהליך נפרד.
 
166.    בעניין זה העיד זיסמן כי" הבן שלי הגדול הגיע, הוא הלך לאסם הוציא חשבוניות של מר מסיקה וראה שהוא מרמה אותי כל חודש באלפי ₪, הוא לקח את כל זה והלך למשטרה להגיש תלונה עליו, הוא התעשר על חשבוני האדם הזה". ( עמ' 70 שורות 10-12 לפרוטוקול מיום 13.07.11).
 
167.    על כל פנים, מסיקה אינו יכול לדרוש לעצמו, בעזות מצח, כספים עבור הובלות נטענות שכביכול ביצע שלא נכללים בטפסי 101 של אסם מהטעם הפשוט שזיסמן לא קיבל מאסם אגורה שחוקה עבורם!
 
168.    זאת ועוד, בח.נ של נציג אסם, מר פנטו, אישר את העובדה שזיסמן לא מקבל מאסם סכומים מעבר לסכומים המופעים בטפסי ה101 :
         
          "ש. לגבי ההתחשבנות בין אסם לזיסמן, מה שמופיע ב101 זה מה שזיסמן מקבל?
           ת. נכון.
          ש. יש אפשרות שהוא קיבל עבור המשאית של מסיקה כספים נוספים מאסם בחודשים השוטפים מעבר לכספים שהעברתם לו על פי הדו"ח הממוחשב שצרפת?
          ת. לא" (עמ' 36 שורות 18-22 לפרוטוקול).
 
169.    אף על פי כן, ו"כמוצא שלל רב" ניסה מסיקה בתביעתו להיאחז בשוברים הידניים אשר לא נכללו בטפסי ה101 כהוכחה לכאורה לטענתו כי ביצע הובלות נוספות עליהם הוא טוען שעל זיסמן לשלם לו.
 
170.    דא עקא, שנציג אסם, מר פנטו הדגיש בחקירתו כי האחריות לכך שהשובר הידני יקבל ביטוי בטפסי ה101  מוטלת על כתפי הנהג אשר אמור לבדוק את ההתאמה בין הנסיעות שביצע לבין טופס 101 הממוחשב, ובלשונו של נציג אסם:
          "ש. אם אני מבין אותך נכון, במקרה שכזה אם יוציאו את התדפיס של מר מסיקה לאותו חודש ספציפי עלול להיווצר מצב שהשובר לא יקבל ביטוי אם לא הגישו באופן פרטני.
          ת. נכון.
          ש. זאת אומרת שזאת אחריותו של מסיקה לשמור העתק של זה.
          ת. לשמור או ברגע שמקבל את זה לבדוק שמספר רכבו מופיע , אם לא מופיע, הוא צריך לדרוש לבטל את התעודה הזו ולעשות חדשה. אני מדבר מעבר לכתב יד אם רוצה שזה יכנס למערכת הממוחשבת". (עמ' 34 שורות 10-15 לפרוטוקול).
 
171.    לאור האמור לעיל, ברור שאין מקום לחייב את זיסמן מעבר לסכומים המופיעים בטפסי ה101 שכן מעבר להם לא קיבל זיסמן מאום מחברת אסם.
 
172.    בנסיבות העניין, בהן מסיקה לא דאג לבטל את התעודות שלא הופיעו בטפסי ה101 ( המוכחשות כשלעצמן)  ולהנפיק חדשות, אין למסיקה להלין אלא על עצמו.
 
 
          תביעת מסיקה נגד זיסמן לפיצוי בסך של 75,000 ₪ בגין פגיעה ביכולת ההשתכרות
 
173.    מסיקה לא התבייש לתבוע בכתב תביעתו את הסך של 75,000 ₪ בגין פגיעה מדומה שנגרמה לו לטענתו ביכולת השתכרותו החודשית מאז ספטמבר 2008 ועד למועד הגשת התביעה.
 
174.    יש בדרישתו זו של מסיקה, משום עזות מצח לשמה, במיוחד לנוכח העובדה שבהתחשבנות הכוללת, מסיקה נותר חייב לזיסמן ולא להפך.
 
175.    על כל פנים, תביעתו המגוחכת של מסיקה לתשלום סכום זה לא הוכחה כלל מעבר להיותה לא מוצדקת.
 
176.    ראשית, מסיקה עתר לפיצוי בגין פגיעה ביכולת השתכרותו מאז ספטמבר 2008.( סעיף 9 ג לכתב התביעה).     דא עקא, שמחומר הראיות ומהעדויות עולה כי מסיקה החל לעבוד אצל חברת לינוע מייד לאחר שסיים את עבודתו אצל זיסמן, כעולה מעדותו של מנכ"ל לינוע, מר עמיעד ליפשיץ (סעיף 5 לתצהירו של ליפשיץ). מכאן שלמסיקה לא נגרמו הפסדי השתכרות פרט לעובדה שהוא החל לשלם קומיסיון לחברת לינוע ולאחר עזיבתו את חברת לינוע משלם גם כיום קומיסיון למר ב'. האם לכך התכוון מסיקה שתבע פיצוי של הפסדי השתכרות???
 
177.    שנית, מסיקה טען בעלמא בסעיף 25 לתצהירו כי נאלץ ללוות כספים מגורמים חוץ בנקאיים ומקרובי משפחה . ואולם, לא צירף לתצהירו כל אסמכתא המעידה על הלוואה מדומה שכזו ואף לא הביא לעדות אף אחד מקרובי משפחתו אשר ממנו לווה לטענתו כספים, ולא בכדי. בפסיקה כבר נקבע כי הימנעות צד מהבאת עד רלוונטי מקימה את החזקה כי אילו הייתה מובאת עדות שכזו היא הייתה פועלת כנגדו ומזיקה לו.
 
178.    שלישית, מעבר להובלות שביצע בחודשים יולי- אוגוסט 2008, למסיקה לא הייתה שום עילת תביעה נגד זיסמן כעולה ממכתבו של ב"כ מיום 19.11.08 שצורף כנספח 9 לתצהירו של מסיקה ונשלח חודשיים ימים בלבד לפני הגשת התביעה.   ממכתב זה עולה כי  מסיקה דרש מזיסמן סך של 92,468 ₪ בלבד ומשלא שולם לו סכום זה הלך וטפח לו סכום התביעה ל 200,000 ₪ ללא שום בסיס.
 
179.    אשר על כן, מתבקש בית המשפט הנכבד לדחות מכל וכל רכיב זה מכתב תביעתו של מסיקה.
 
          דרישת מסיקה לחייב את זיסמן בתשלום הסך של 11,150 ₪ עבור דמי שכירות בנגרר
 
180.    בסעיף 9 ד לתביעת מסיקה טען הוא כי מגיע לו עם סיום הקשר בין הצדדים דמי שימוש ראויים עבור השימוש שעשה בנגרר במשך כחמישה חודשים.
 
181.    מר זיסמן העיד בעניין זה כי מסיקה מסר ללא תמורה  גוש ברזל ללא טסט , צמיגים, תשתית חשמל ואף ללא רישיון מוביל שהיה זרוק בשדה פתוח בעוד שזיסמן על מנת להשמיש את הנגרר השקיע בו ממון רב העולה לאין ערוך על שווי הנגרר (סעיף 58 לתצהירו).
 
182.    כאן המקום להדגיש כי במענה לשאלה 34 לשאלון שנשלח אליו במסגרתו נשאל "נכון שהנגרר שמסרת לנתבע כמפורט בסעיף 8 לכתב תביעתך נמסר ללא טסט ואתה גם לא שילמת עבור עלות הטסט"? השיב מסיקה כי :
          " נכון. למיטב זכרוני, מאז שהתחלתי לעבוד עם הנתבע, נתתי לו להשתמש בנגרר בתמורה שיישא בכל הרישיונות והטיפולים הדרושים להפעלתו כאשר עד למועד עזיבתי לא קיבלתי מאת הנתבע עמלה כלשהי ואף לא הכרחתי אותו לעבוד עם הנגרר".
 
183.    תשובתו של מסיקה לשאלון מחזקת אם כן את גרסתו של זיסמן לכך שהוא אכן קיבל ממסיקה גוש ברזל לא שמיש ללא תמורה ומנגד מסיקה לא נדרש לשלם עבור טסט , החלפת צמיגים ועבור תיקונים בהם נשא זיסמן לבדו.
 
184.    זאת ועוד, מעדותו של גרין עולה כי במהלך חודש מאי 2006 מכר למסיקה נגרר אשר היה בבעלותו. בח.נ של מסיקה אישר את דבר רכישת הנגרר ממר גרין בתמורה לסך של 30,000 ₪ כאשר טענתו הוא אף השקיע בעגלה זו סך נוסף של 60,000 ₪!.(עמ' 56 שורות 14-20 לפרוטוקול).
 
185.    עצם העובדה שמסיקה רכש מכיסו הפרטי בחודש מאי 2006 נגרר ממר גרין בתמורה לסך של 30,000 ₪ ולטענתו השקיע בנגרר עוד 60,000 ₪ רק מחזקת את טענת זיסמן שקיבל את הנגרר ממסיקה ללא תמורה שאם לא כן לא היה מסיקה רוכש לעצמו נגרר נוסף בעלות של 90,000 ₪ וזאת במקביל לעבודתו אצל זיסמן!. ואכן אם הנגרר לא היה עובר לחזקתו הבלעדית של זיסמן, מה היה יותר קל למסיקה מלדרוש את הנגרר לעצמו עוד בזמן עבודתו אצל זיסמן במקום לרכוש נגרר אחר?
 
186.    לאור האמור לעיל, מתבקש בית המשפט הנכבד לדחות את תביעתו של מסיקה נגד זיסמן גם ברכיב זה.
 
          תביעת מסיקה מזיסמן לתשלום הסך של 20,000 ₪ בגין עגמת נפש 
 
187.    מסיקה לא התבייש ותבע בכתב תביעתו הקנטרני מזיסמן לשלם לו סך של 20,000 ₪ בגין פגיעה בשמו הטוב, עגמת נפש והוצאות עקיפות אחרות כלפי צדדי ג' מכיוון שנותר לטענתו חשוף לתביעות והכרזה על ניתוק יחסים עם חברת ל.מ.ל אור אנרגיה! ( סעיפים 7 ו 9 ה' לכתב תביעתו).
 
188.    יאמר כבר עתה שזיסמן מסכים בפה מלא לדרישתו של מסיקה שיש כאן מקום לחייב בעגמת נפש בסך של 20,000 ₪ . ואולם, לנוכח העובדה שהוכחה שמסיקה אכן חייב לזיסמן כספים גם עבור צריכת דלק מחברת ל.מ.ל אור אנרגיה, אותם שילם זיסמן מכיסו הפרטי במקומו הרי שחיוב זה צריך ליפול על כתפו של מסיקה אשר אילץ את זיסמן לשלם במקומו את הדלק.
 
סוף דבר
 
189.    ממסכת הראיות והעובדות שעלו בתיק המאוחד עלה בברור כי זיסמן, אשר העסיק ופרנס את מסיקה במשך שנים רבות, נתן במסיקה אמון מלא וזה הכזיב אותו כאשר התחמק בערמה אפילו מתשלום הקומיסיון אותו התחייב לשלם לו ומנגד כלל לא עמדה למסיקה עילת תביעה ממשית כנגד זיסמן, שכן בהתחשבנות הכוללת בין הצדדים מסיקה נותר חייב לזיסמן מאות אלפי שקלים!
 
190.    זיסמן  הותיר רושם אמין ביותר בחקירה נגדית, הוא העיד בכנות ובפשטות, לא הסתבך בתשובות, וחקירתו לא ערערה כהוא זה את עדותו הראשית, לא נסתרה בינה לבין עצמה, ולא בראיות אחרות.
 
191.    לעומת זאת, עדותו של מסיקה בבית משפט הייתה מבולבלת ומביכה ביותר , כאשר מסיקה לא הפסיק להתפתל ולהסתבך בשקריו בכל סוגיה אפשרית, מבלי שיכל לתת לבית משפט הסברים סבירים, משכנעים והגיוניים לבקיעים והסתירות הרבות שהתגלו בין מצגיו השונים בכתבי דין, תצהיר עדותו הראשית, מענה לשאלון ועדות בשבועה שנתן בית משפט!
 
192.    זיסמן הוכיח למעלה מן הנדרש, במידת ההוכחה הדרושה במשפט אזרחי, את כל עילות תביעתו. במאזן ההסתברויות עדיפה בברור גרסתו של זיסמן , הנתמכת בעדויות מהימנות המתיישבות גם עם ההיגיון והשכל הישר והעדיפות בברור על פני גרסתו הלא אמינה והלא משכנעת (בלשון המעטה) של מסיקה.
 
193.    לאור כל האמור במצטבר לעיל, יהיה זה גם מן הדין וגם מן הצדק לקבל את תביעתו של זיסמן ולחייב את מסיקה לשלם לו גם את עמלת התיווך לו התחייב וממנה התחמק בערמה במשך שנים, שאם לא כן  עשויה להתקבל בתיק זה תוצאה קשה ועגומה המקיימת את אמרת חז"ל:
 
 "מי שמרחם על אכזרים סופו שמתאכזר לרחמנים", או בדיוק לשונו: "כל שנעשה רחמן על האכזרי, לסוף נעשה אכזר על הרחמנים" (מדרש תנחומא, פ' מצורע, סימן א, ד"ה (א)).
 
194.    אשר על כן ולאור כל האמור במצטבר בסיכומים, מתבקש בית משפט הנכבד, לדחות את תביעתו של מסיקה ולקבל את תביעתו של  זיסמן במלואה.
 
195.    כן מתבקש בית המשפט הנכבד, לחייב את מסיקה בהוצאות העצומות שנגרמו לזיסמן מקיום ההליך המשפטי לרבות שכ"ט עו"ד ראלי  , בשים לב להיקפו של התיק המאוחד.
 
 
 
                                                                                                                  __________________
                                                                                                                  ניר טולדנו, עו"ד
                                                                                                                     ב"כ הנתבע
                                                                                                                    והתובע שכנגד
 
______________