Hebrew  |  English  |  Russian  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



דף הבית >> דנ"א 950/14 גדעון דוד נגד ברוך כהן ואח'
 
בבית המשפט העליון
 
 
דנ"א  950/14
 
 
לפני:   כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור
 
 
המבקש: גדעון דוד
 
                                          
  נ  ג  ד
 
                                                                                                    
המשיבים: 1. ברוך כהן
  2. אליהו חברה לביטוח בע"מ
  3. עזרא שמעיה
 
                                          
בקשה לדיון נוסף על פסק דינו של בית משפט זה ב-ע"א 3370/12 מיום 26.1.2014 שניתן על ידי כבוד השופט י' דנציגר, ע' פוגלמן ו-צ' זילברטל
 
                                          
בשם המבקש:                        עו"ד אילן קנר
בשם המשיבים 2-1:               עו"ד מאיה קפלן
 
החלטה
 
 
1.        לפניי בקשה לדיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה בע"א 3370/12, שניתן ביום 26.1.2014 מפי השופט י' דנציגר, בהסכמת השופטים ע' פוגלמן וצ' זילברטל. בפסק הדין התקבל ערעורם של המשיבים 2-1 על החלטתו ועל פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מהימים 5.3.2009 ו-7.3.2012 בהתאמה, בת"א (ת"א) 1828/05 (השופטת ד' גנות) בהם נקבעה אחריות המשיבים בגין נזקי המבקש.
 
רקע וההליכים הקודמים
2.        העובדות הרלוונטיות לענייננו, כפי שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי, הן כדלקמן: המשיב 1, בעל מוסך (להלן: המחזיק), הזמין מהמשיב 3 (להלן: המעביד) עבודת תיקון בגג המוסך שהיה מקוּרה בלוחות אסבסט. המבקש, שהועסק אצל המעביד ביצע את העבודה, בשליחות המעביד. תוך כדי ביצוע העבודה נשבר אחד מלוחות האסבסט תחת רגלי המבקש והוא נפל מהגג לרצפת המוסך ונחבל.
 
3.        המבקש תבע בנזיקין את המעביד, המחזיק והמשיבה 2 (להלן: חברת הביטוח). הדיון בשאלת החבות ובשאלת הנזק פוצל בבית המשפט המחוזי. בהחלטתו מיום 5.3.2009 נקבע כי התקיימו יסודות עוולת הרשלנות הן לגבי המעביד הן לגבי המחזיק. בין היתר, נקבע כי היה על המחזיק לברר מהן הסכנות האורבות למבצע העבודה ואילו אמצעי הגנה ובטיחות יועמדו לרשותו, אך הוא נמנע מלעשות כן והפגין אדישות לגורל מבצע התיקון. כן נפסק כי התקיימו לגבי המעביד והמחזיק גם יסודות העוולה של הפרת חובה חקוקה. לגבי המעביד, נקבע כי הוא לא סיפק למבקש אמצעי בטיחות כנדרש לפי תקנות הבטיחות בעבודה (עבודה על גגות שבירים או חלולים), התשמ"ו-1986 (להלן: תקנות העבודה על גגות), פקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן: הפקודה) ותקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים), התשנ"ט-1999. עוד נקבע כי תקנות העבודה על גגות ותקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בנייה), התשמ"ח-1988 (להלן: תקנות עבודות בנייה) מטילות את החובה לשמור על בטיחות ובטחון העובד הן על הקבלן הן על מזמין העבודה (היינו, המחזיק). בית המשפט פסק כי המחזיק הפר חובתו זו בין היתר בכך שהיה אדיש לבטיחות מבצע העבודה, לא תלה שלטי אזהרה מפני הסיכון שבעלייה על גג המוסך ולא סיפק למבקש אמצעי הגנה לשם עבודה על הגג. נקבע כי למעביד אשם מוגבר ביחס לאשם של המחזיק. לכן, הוטלה עליו אחריות בשיעור של 75% מנזקי המבקש, ועל המחזיק וחברת הביטוח, ביחד ולחוד, הוטלה אחריות בשיעור של 25% מנזקיו. מכך, הוחלט לנכות 20% בשל אשם תורם של המבקש, שנהג בחוסר אחריות ופזיזות ועלה לגג בהיותו תחת השפעת סמים. ביום 7.3.2009 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בו נקבע כי המבקש זכאי לפיצוי בסך 110,000 ₪.
 
4.        המחזיק וחברת הביטוח ערערו על פסק הדין. בפסק הדין, קבע השופט דנציגר כי מתקנה 16 לתקנות העבודה על גגות עולה כי מקום שמחזיק "מפעל" התקשר עם קבלן מומחה לשם ביצוע עבודות התיקון, האחריות לביצוע הוראות התקנות הנ"ל מוטלת על האחרון. נקבע כי המוסך הוא בגדר "מפעל" כאמור בתקנות האמורות, ולפיכך מרגע שהתקשר המחזיק עם המעביד לשם ביצוע עבודת התיקון, הרי שהמעביד אחראי על קיום הוראות תקנות העבודה על גגות. בבחינת למעלה מן הצורך הבהיר השופט דנציגר כי ניתן היה להגיע למסקנה בדבר אחריותו הבלעדית של המעביד לקיום תקנות העבודה על גגות גם מכוח תקנה 17 לאותן תקנות, שעניינה קיום ההוראות בבניה. לאור האמור נפסק כי המחזיק, שהתקשר עם המעביד לביצוע עבודת התיקון, פטור מאחריות לדאוג לאמצעי בטיחות לפי תקנות העבודה על גגות ולא נתקיימה לגביו העוולה של הפרת חובה חקוקה. בנוסף, דן השופט דנציגר בהשפעת הפטור האמור על אחריות המחזיק מכוח עוולת הרשלנות. בהתייחס לטענות כי המחזיק הפר את חובת הזהירות שלו, קבע השופט דנציגר כי לא ניתן להטיל עליו אחריות מכוח עוולת הרשלנות. זאת, משום שבענייננו פטור המחזיק מאחריות לדאוג לאמצעי בטיחות לפי תקנות העבודה על גגות ותקנות עבודות בנייה. עם זאת, הוא הבהיר כי אין באמור לשלול "אפשרות בה אדם יחוב בחובת זהירות כלפי מי שנפגע בחצריו בעת בניה או תיקון, וזאת לא בשל העובדה שלא דאג לאמצעי בטיחות מתאימים כי אם בשל הפרה של חובת זהירות אחרת" (פיסקה 22 לחוות דעתו). עוד ציין השופט דנציגר כי לאור מסקנתו, אין הוא מוצא לנכון להתייחס לתחולת הפטורים הקבועים בסעיף 15 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין) בנסיבות המקרה דנא.
 
           השופט זילברטל הסכים כי המחזיק אינו אחראי לנזקי המבקש מכוח עוולת הפרת חובה חקוקה או מכוח עוולת הרשלנות. עם זאת, לדידו, הטעם להכרעה כי לא נתקיימה עוולת הרשלנות נעוץ בכך שלא הוכחה רשלנות מצד המחזיק. לדעתו, בנסיבות העניין אין מקום לקבוע כי היה על המחזיק לנקוט באמצעי זהירות כלפי המבקש. השופט זילברטל הבהיר כי ההתקשרות עם המעביד מקימה למחזיק הגנה מכוח סעיף 15 לפקודת הנזיקין, שעניינו חבותו של בעל חוזה. לדבריו, הקביעה לפיה בנסיבות העניין התרשל המחזיק כלפי המבקש תטיל על המתקשרים בחוזה עם קבלן עצמאי גזירה שאין הם יכולים לעמוד בה. בנוסף, היא עומדת בניגוד למדיניות העולה מסעיף 15 לפקודת הנזיקין ומהחיקוקים הקובעים את חובות הבטיחות בעבודה. השופט פוגלמן הצטרף להכרעה בנוגע לאי-התקיימות העוולה של הפרת חובה חקוקה והסכים עם עמדת השופט זילברטל בכל האמור בעוולת הרשלנות. בהתאם, התקבל הערעור ונקבע כי המחזיק אינו חב בנזקי המבקש והמעביד יישא בכל נזקיו.
 
הבקשה לדיון נוסף
5.        המבקש מבקש לקיים דיון נוסף בפסק הדין. לדבריו, בפסק הדין פורשה חובת הזהירות המוטלת על מי שמחזיק במקרקעין באופן מצמצם. הוא טוען כי פסק הדין מקנה למחזיקים במקרקעין פטור גורף מאחריות לפי עוולות הרשלנות והפרת חובה חקוקה בגין נזקיו של מי שהיה במקרקעין ונפגע בעת עבודה שנתבצעה בהם אם התקשרו עם קבלן חיצוני לביצוע העבודה. לדבריו, לגישת כל השופטים בפסק הדין, לאחר שלב בחירת הקבלן, לא ניתן לחייב את המחזיק במקרקעין בגין מעשים או מחדלים רשלניים בעת ביצוע העבודות במקרקעין. בכך, לשיטתו, טמון חידוש והדבר עומד בניגוד להלכה הפסוקה, לפיה נקודת המוצא היא שעל מחזיק במקרקעין מוטלת חובת זהירות כלפי כל מי שעלול להיפגע ממצבם. המבקש מדגיש כי חובה זו אינה פוקעת מרגע שהמחזיק במקרקעין התקשר עם קבלן, והיא חלה גם כלפי עובד שנשלח על ידי הקבלן לביצוע עבודה. לדבריו, למחזיק במקרקעין צריכה להיות חובת זהירות מוגברת בעת ביצוע עבודה מסוכנת בשטחו, ואחריות המעביד אינה גורעת מאחריותו. בהקשר זה, הוא מזכיר כי לפי סעיף 15(4) לפקודת הנזיקין, אם למזמין העבודה יש חובה סטטוטורית לעשות מעשה, מסירת ביצועו לקבלן עצמאי לא תשחררו מאחריות. המבקש מזהיר כי פסק הדין עלול לעודד בעלי מפעלים ומחזיקים במקרקעין לעצום עיניים לנוכח סיכונים הכרוכים בעבודה על גגות הנשקפים למי שמצויים במקרקעין, מה שיעמיד אותם בסיכון יתר להיפגע ובסיכון שלא יפוצו במקרה של פגיעה. לטענתו, לפסק הדין השלכות גם לגבי כל מקרה שבו תבוצע במקרקעין עבודה מסוכנת על ידי קבלן חיצוני ובהקשרים אחרים שבהם תתעורר שאלה בדבר חלוקת האחריות בין ניזוק, מחזיק במקרקעין וקבלן חיצוני. כמו כן, הוא טוען כי ראוי להבחין בין סוגים שונים של מחזיקי מקרקעין וקבלנים הפועלים במקרקעין ובין סוגי הסיכונים האפשריים.
 
התשובה לבקשה
6.        המחזיק במקרקעין וחברת הביטוח מתנגדים לבקשה. הם טוענים כי לא נקבעה בפסק הדין נושא הבקשה הלכה חדשה, וודאי לא הלכה העומדת בסתירה להלכות קודמות. לטענתם, הקביעות בערעור שנגעו לעוולת הרשלנות התייחסו לנסיבות הספציפיות של המקרה דנא ולא נקבע באופן גורף כי כל התקשרות עם קבלן חיצוני תפטור כליל את מחזיק המקרקעין מאחריות לנזקי העובד. הם סבורים כי הבקשה היא בגדר ניסיון ל"מקצה שיפורים" ולהעלאת טענות שהמבקש לא טען ולא הוכיח בהליכים הקודמים, תוך שהמבקש יוצק לפסק הדין הכרעות שכלל לא נקבעו בו. עוד נטען כי קביעות השופט דנציגר לגבי היחס בין עוולת הרשלנות לבין העוולה של הפרת חובה חקוקה אינן בגדר הלכה מחייבת, שכן הדברים נאמרו במסגרת דעת מיעוט.
 
דיון והכרעה
7.        לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובות לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. אין מתקיימים במקרה זה התנאים לקיום דיון נוסף, הקבועים בסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. כידוע, דיון נוסף הוא הליך נדיר ויוצא דופן אשר בית משפט זה יידרש אליו רק מקום שבהלכה שנפסקה יש חידוש, קשיות או חשיבות משמעותיים במיוחד (דנ"א 602/05 כהן נ' "מגדל" חברה לביטוח בע"מ, פיסקה 3 (5.5.2005)). תנאים אלה אינם מתקיימים במקרה דנא. הכרעתו של בית המשפט נטועה בנסיבות המקרה הספציפי שנדון לפניו. בנוסף, פסק הדין מתבסס על לשון החיקוקים הרלוונטיים והוא עולה בקנה אחד עם פסיקתו של בית משפט זה במקרים אחרים (ראו ע"א 7130/01 סולל בונה בנין ותשתיות נ' תנעמי, פ"ד נח(1) 1, 17-16, 20 (2003), שם נקבע כי בעל מפעל אינו אחראי מכוח עוולות הרשלנות והפרת חובה חקוקה בגין נזק שנגרם לאדם במקרקעין בעת ביצוע עבודות בניה בהם, כיוון שמסר את ביצוע העבודה לקבלן. השוו גם: ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113, 131 (1982), שם צוין כי תופס במקרקעין עשוי לצאת ידי חובתו כלפי מבקר על ידי מינוי קבלן עצמאי או מומחה). אשר על כן, נראה כי טענות המבקש מכוונות נגד נכונות ההכרעה בפסק הדין נושא העתירה. טענות אלה, שהן ערעוריות במהותן, אינן מצדיקות דיון נוסף בפסק הדין, שהרי ההליך של דיון נוסף אינו מהווה מסגרת לקיום ערעור נוסף על פסקי דין של בית המשפט העליון.
 
8.        סוף דבר: הבקשה נדחית. לא יהיה צו להוצאות.
 
           ניתנה היום, ‏י"ב בסיון התשע"ד (‏10.6.2014).
 
 
    המשנָה לנשיא
 
 
 
_________________________
חזרה לפסיקה חינם
 
 
+ שלח משוב