Hebrew  |  English  |  Russian  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



דף הבית >> דוגמא לתגובת משיב לבקשת מערער לעיכוב ביצוע פסק דין פינוי
 
בית משפט מחוזי במחוז מרכז                                                                          ע"א 15170-10-15
ב ל ו ד 
 
 
המבקש:                                   אריק זגורי ת.ז. 
(המערער)                                  ע"י ב"כ עו"ד יאיר נאמני
                                                מרח' העלייה השנייה 8 פתח תקווה.
                                                טל: 077-5513585  פקס: 077-5513487
 
                                                                                   
- נ ג ד -
 
המשיב בערעור:                        עמוס גלזר ת.ז. 
(התובע)                                     ע"י ב"כ עו"ד ניר טולדנו
                                                מרחוב מוטה גור 9 ת.ד 10450 פתח תקווה.
                                                טל: 03-9309677 פקס: 03-9309674
 
 

תגובת המשיב לבקשת המבקש לעיכוב ביצוע פסק הדין

           
 
בהתאם להחלטת בית משפט (כב' השופט אילן ש' שילה) מיום 12.10.15 מתכבד המשיב להגיש את תגובתו לבקשת המבקש לעיכוב ביצוע פסק דין, אשר ניתן על ידי בית משפט שלום בפתח תקווה (כב' השופטת שלהבת קמיר וייס) במסגרת תא"ח 32330-06-15 ביום 20.09.2015.
 
צילום פסק הדין מיום 20.09.2015 מצ"ב לתגובה זו ומסומן נספח א'.
 
כבר בפתח הדברים ידגיש המשיב כי הוא מתנגד לבקשה. המשיב מביע פליאה על עצם הגשת ערעור על פסק דין שמבוסס כולו על ממצאים של מהימנות וקביעות עובדתיות ועל פני הדברים ברור שהמבקש עושה שימוש לרעה בהליכי בית משפט בכך שכל מטרתו לדחות את הקץ ולעכב את ביצוע פסק הדין וזו הסיבה היחידה בעטיה המערער הגיש את ערעורו!
 
ואלו נימוקי התגובה: 
 
א.                       סיכויי הערעור
 
1.         בתיק שנדון בפני בית משפט קמא נדונה תביעה לפינוי מושכר שהגיש המשיב כנגד המבקש במסגרתה עתר לפנותו מחנות שהושכרה לו ברחוב הברון הירש 18 פתח תקווה על פי הסכם שכירות בלתי מוגנת מיום 30.03.13  ( להלן: "ההסכם").
 
            צילום הסכם השכירות מצ"ב לתגובה זו ומסומן נספח ב'.
 
  
2.         תקופת השכירות שנקבעה על פי ההסכם הייתה לשנה אחת מיום 01.07.13 ועד ליום 30.06.14  עם אופציה לארבע תקופות שכירות נוספות בנות שנה בכפוף לעמידתו של המבקש בכל תנאי הסכם השכירות לרבות תשלום דמי שכירות במועד (סעיף 7.2 ו 7.6 להסכם).
 
3.         למרבה הצער, המבקש הפר את הסכם השכירות שנחתם עמו הפרות בוטות ויסודיות אשר ירדו לשורש ההסכם לרבות אי תשלום דמי שכירות אשר בעטין נאלץ המשיב להגיש כנגד המבקש תביעה לפינוי מושכר וזאת לאחר שהמבקש לא תיקן את ההפרות לאחר מספר רב של מכתבים והתראות שנשלחו אליו.
 
4.         בקצירת האומר יצוין כי הפרותיו היסודיות של המבקש אחר הסכם השכירות באו לידי ביטוי בכך שההמחאות שמסר למשיב מחשבונו של המבקש שיועדו לתשלום דמי שכירות חזרו בהעדר כיסוי מספיק ובציון חשבון מוגבל וכן, בהפרות נוספות אשר יפורטו עוד להלן.
 
צילומי ההמחאות שמסר המבקש למשיב המעידות על אי כיבודן וכן על הכרזת חשבון הבנק של המבקש כמוגבל על ידי בנק ישראל מצ"ב לתגובה זו ומסומן נספח ג'.
 
5.         המבקש החליף את המחאותיו הנ"ל בהמחאות של אשתו, הגב' רוית זגורי אך לאחר תקופה קצרה ביותר גם המחאות אלו חזרו ולא כובדו על ידי הבנק בשל הפיכת חשבון הבנק של אשת המבקש אף הוא לחשבון מוגבל בנסיבות מחמירות כעולה מצילומי ההמחאות ואישור הבנק המצ"ב לתגובה זו כנספח ד'.
 
6.         לאחר שהמחאות של המבקש ושל אשתו לא כובדו פנה המשיב למבקש וביקש בפעם השלישית להסדיר את תשלום דמי השכירות. הפעם מסר המבקש למשיב המחאות של אביו, מר מאיר זגורי. ואולם, לאחר מספר המחאות שכובדו גם המחאות אלו חזרו בשל העדר כיסוי מספיק, כעולה מצילום ההמחאות המצ"ב לתגובה זו כנספח ה'.
 
7.         המבקש אף הגדיל לעשות כאשר החל מחודש יוני 2015 חדל כליל לשלם דמי שכירות.
 
8.         בנוסף, המבקש הפר את הסכם השכירות בכך שלא דאג להמציא ערב נוסף להסכם השכירות, חרף התראות חוזרות ונשנות אליו בעניין זה, לא ביטח את המושכר בהתאם להוראות ההסכם, ואף ביצע שינויים במושכר ללא אישור המשיב וכל זאת בניגוד להוראות הסכם השכירות.
 
צילום כל מכתבי ההתראה אשר נשלחו למבקש על ידי המשיב בטרם הגשת התביעה מצ"ב לתגובה זו ומסומן נספח ו'.
 
9.         בנסיבות מובהקות אלו, ולנוכח אי תיקונם של הפרות ההסכם לרבות אי תשלום דמי שכירות  הודיע המשיב למבקש על ביטול ההסכם.
 
  
 
10.        בפסק דינו של בית משפט קמא התקבלה תביעתו של המשיב כנגד המבקש ובית משפט קמא הורה למבקש לפנות את החנות עד ולא יאוחר מיום 11.10.15 ולהשיבה למשיב כשהיא פנויה מכל אדם חיה וחפץ.
 
11.        יאמר כבר עתה כי, פסק דינו של בית משפט קמא מנומק ומבוסס היטב על ממצאים של מהימנות וקביעות עובדתיות תוך שבית משפט קמא קובע כי עדותו של המשיב נמצאה מהימנה ועקבית בעוד שבעדותו של המבקש נמצאו סתירות, ובלשון בית משפט קמא בעמ' 2, שורות 23-26 לפסק הדין:
 
            "התובע והנתבע נחקרו בפניי בחקירות נגדיות על תצהיריהם. אקדים ואומר כי מצאתי את עדותו של התובע כמהימנה ועקבית, בעוד התרשמתי מעדותו של הנתבע, כי זה מבקש להציג בפניי תמונה מעוותת של המציאות תוך סילוף העובדות, העדות הייתה לא עקבית ונמצאו בה סתירות, לפיכך מצאתי כי יש בעדותו של הנתבע כדי לחזק את טענות התובע כפי שאפרט להלן"
 
12.        באשר לטענת המשיב כי המבקש לא שילם לו דמי שכירות במועד קבע בית משפט קמא בפסק דינו כממצא עובדתי כי:
 
"אני מוצאת לקבל את טענת התובע כי הנתבע לא שילם את דמי השכירות במועד במשך חלק ניכר מתקופת השכירות בניגוד להוראות סעיף 6 להסכם השכירות .... לאור האמור לעיל, אני מוצאת לקבל את טענת התובע כי הנתבע לא עמד בהסכם השכירות בכך שלא שילם את דמי השכירות במועדם ובהתאם להוראות סעיף 6 להסכם השכירות ולא מילא אחר הוראות סעיף 5 להסכם השכירות, באופן המזכה את התובע שלא להסכים למימוש תקופת האופציה בהתאם לקבוע בסעיף 7.6 בהסכם השכירות" (עמ' 4 שורות 1-2 לפסק הדין).
 
13.        זאת ועוד, בית המשפט קמא אף קבע בפסק דינו כי המבקש לא משלם דמי שכירות מחודש יוני 2015 ללא כל הצדק סביר ואף דחה את טענות המבקש שנחסמה בפניו הדרך להפקיד את דמי השכירות:
 
            "אציין לעניין זה כי בסעיף 6.5 בהסכם השכירות נמסרו פרטי חשבון הבנק של התובע לשם הפקדת דמי השכירות, ולפיכך איני מוצאת לקבל את טענת הנתבע כי התובע מנע ממנו לשלם את דמי השכירות. לפיכך, הנתבע המשיך לעשות שימוש בחנות ולא להעביר לתובע דמי שכירות מאז חודש יוני 2015 ללא שמצאתי בדבריו הצדק סביר לכך ואף בכך די כדי להצדיק את מתן הסעד המבוקש של פינוי הנתבע מן החנות" (עמ' 4 שורות 25-29 לפסק הדין נספח א' לתגובה).
 
14.        מהאמור לעיל, עולה כי פסק דינו של בית משפט קמא הוא פסק דין מבוסס ומנומק היטב אשר נשען כולו על קביעות שבעובדה ועל ממצאי מהימנות ולכן סיכוי ערעורו של המבקש קלושים להתקבל.
 
ב.         עיכוב ביצוע פסק דין
 
15.        בעל דין שזכה בהליך משפטי זכאי ליהנות מפירות זכייתו, ולא בנקל יזכה בעל דין שתביעתו נדחתה בסעד זמני בערעור. דחיית התביעה מצביעה לכאורה כי היא אינה מבוססת כדבעי [יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 865 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995)]. על המבקש סעד זמני להראות כי סיכוייו להצליח בערעור הינם טובים וכי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו [עע"מ 6881/07 ברגר נ' המועצה האזורית עמק חפר (פורסם בנבו), 24.9.2007].
 
16.        לפי סעיף 466 לתקנות סדר דין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") מי שזכה בדינו רשאי לממש את זכייתו וכהאי לישנא: "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים".
 
17.        ההנחה העומדת ביסוד תקנה 466 לתקנות היא כי פסק הדין אינו נדבך בלבד בדרך להכרעה הסופית, אלא עומד בפני עצמו לביצוע. בעניין זה מציין א' גורן בספרו, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית, בעמ' 643, כדלקמן:
 
            "הגשת הערעור, היא כשלעצמה, אינה מונעת בעד הזוכה מלממש את פסק הדין או                  לפעול על פיו בכל דרך אחרת. פסק הדין חורץ בשלב זה את הדין וצריך טעם מיוחד כדי שבית המשפט שלערעור ימנע בעד מי שזכה בדין ליהנות מפרי הזכייה"
 
18.        הווה אומר, בהתנגשות בין האינטרסים של הזוכה והמפסיד, גובר כעקרון, האינטרס של הזוכה. כך נקבע, בע"א 3130/99 שובל הנדסה ובניין בע"מ נ.י.ש.מ.פ., תיק-על 99 (2) 791:
 
            "בהתנגשות בין אינטרסים אלה, כעקרון, גובר האינטרס של הצד שפסק הדין ניתן לטובתו. רק במקרים חריגים יפעיל בית המשפט את סמכותו לפי תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1986, ויעכב את ביצוע פסק הדין, וזאת בהתקיימות שני תנאים מצטברים: (א) סיכוייו של המערער להוכיח את טענותיו בערעור הם גבוהים. (ב) אי עיכוב ביצוע של פסק הדין יגרום למערער נזק כבד שלא ניתן יהיה להשיבו. ראו, למשל, בש"א 4403/94 (ע"א 4232/94) ויצמן נ' דאודי (לא פורסם) וההפניות שם."
 
ראה גם, בש"א 219/96 ישקר בע"מ נ' השקעות דיסקונט בע"מ, פד"י  מ"ט (5) 284.
 
19.        עיכוב ביצוע פסק דין יינתן רק במקרים קיצוניים ומיוחדים בהם יוכיחו המבקשים שני תנאים מצטברים כאשר די באי קיומו של אחד מהם, כדי שלא יעוכב ביצוע פסק הדין:
 
א.         האחד כי קיימים סיכויים טובים (ומפי כב' השופטת דורנר בפס"ד שובל לעיל: "גבוהים", להצליח בערעור.
 
 
 
ב.         השני, כי יהיה זה מן הנמנע או קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו אם יזכה המבקש בערעורו לאחר שבוצע פסק הדין.
 
20.        ויודגש, כי כחלק מבחינת התנאי השני יבחן בית המשפט את מאזן הנוחות שבין הצדדים. לאמור, גם אם הנזק שייגרם למבקשים, במידה ובקשתם תידחה הוא בלתי ניתן לתיקון וכפי שיובהר בהמשך, אין הדבר כאמור בענייננו, הרי שרק במידה ונזק זה גדול מהנזק שייגרם למשיבים עקב קבלת הבקשה, יש לקבל את הבקשה לעיכוב ביצוע.
 
ראה לעניין זה בש"א 8240/96 איתן חנני נ' פקיד שומה חיפה פ"ד נ' (5) 403. ובש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבניין בע"מ ואח' נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פד"י מ"ג (2) 172.
 
21.        יובהר כי עסקינן בשני תנאים מצטברים שדי באי התקיימותו של האחד, בכדי לשלול את הבקשה כולה. כך למשל נקבע בבש"א 2966/96 (ע"א 2965/96) אלי עטיה נ' עיריית תל אביב יפו ואח', פד"י נ (1) 668:
 
"מי שמבקש לעכב ביצוע של פסק דין עד להכרעה בערעור, או לשהות את תוקפו בדרך אחרת, חייב להוכיח שמתקיימים שני תנאים. ראשית, עליו להוכיח שיש לו סיכוי טוב לזכות בערעור. שנית, עליו להוכיח שאם לא יעוכב הביצוע ייגרם לו נזק בלתי הפיך או, לפחות כי מאזן הנזקים שייגרמו לצדדים נוטה לצדו, באופן שיצדיק את העיכוב."
 
22.        כפי שיפורט להלן מקריאת הבקשה לעיכוב ביצוע ומהערעור עולה כי אין בטענות המבקש ממש ועסקינן בערעור שסיכוייו להתקבל הינם קלושים ביותר וממילא, הנזק שייגרם למשיב גדול בהרבה מהנזק שייגרם למבקשים באם הבקשה לעיכוב ביצוע תתקבל.
 
ג.          דין הבקשה להידחות לגופה
 
23.        לעניין התנאי הראשון יטען המשיב כי סיכויי הערעור קלושים כמפורט לעיל בשל כך שפסק דינו של בית משפט קמא מבוסס על קביעות של מהימנות וקביעות עובדתיות אשר אין זו דרכה של ערכאת הערעור אשר לא שמעה את העדים להתערב בהן.  משכך התנאי הראשון לא מתקיים:
 
לעניין זה יפים הדברים: "ערעור זה, רובו ככולו מבוסס על אדני השגות על ממצאים עובדתיים שקבע בית המשפט קמא... אין זה מספיק, לעניין זה, להצביע על שורה של תמיהות – אפילו הן רבות, אלא צריך שתהיינה עובדות המראות, בעליל כי התרשמותו של השופט היא בלתי סבירה באופן קיצוני (וראו: ע"פ 2439/93 זריאן נ' מדינת ישראל, פ"ד מח (280), 5). במקרה שלפנינו לא מצאתי אי סבירות קיצונית שתצדיק את התערבותו של בית משפט זה. מסקנותיו של בית המשפט קמא מבוססות על החוק, ועל הממצאים העובדתיים שקבע, ואין בהם כל אי סבירות."
בר"ע (ירושלים) 2313/00 דן את ספלנדיר נ' אגרובסקי בלה, תק-מח 2000(3), 10608, עמ' 10609.
 
 
24.        המשיב יטען, כי הדברים הנ"ל יפים שבעתיים במקרה שלפנינו, ומשקבע בית המשפט קמא נחרצות בפסק דינו כי:
 
"התובע והנתבע נחקרו בפניי בחקירות נגדיות על תצהיריהם. אקדים ואומר כי מצאתי את עדותו של התובע כמהימנה ועקבית, בעוד התרשמתי מעדותו של הנתבע, כי זה מבקש להציג בפניי תמונה מעוותת של המציאות תוך סילוף העובדות, העדות הייתה לא עקבית ונמצאו בה סתירות, לפיכך מצאתי כי יש בעדותו של הנתבע כדי לחזק את טענות התובע כפי שאפרט להלן" ומשכך כבוד בית המשפט קיבל את תביעת התובע לפינוי הנתבע מהמושכר, הרי שזהו מקרה מובהק של ממצאי מהימנות והכרעות עובדתיות שבית המשפט שלערעור לא יתערב בהן.
 
25.        תביעת המשיב נגד המבקש לפינוי המושכר הוגשה בהתאם לפרק ט"ז 4 לתקסד"א, כשתיקון תקנות אלו נועד לשם פינוי מהיר של שוכר המפר את הסכם השכירות.
 
כך נקבע בדברי ההסבר לתיקון התקנות –  
 
"מוצע לתקן את תקנות סדר הדין האזרחי ולקבוע הליך מזורז של דיון בתביעות לסילוק יד ממושכר או לפינוי מושכר שאין חוק הגנת הדייר חל עליו .
 
הצורך בתיקון זה נולד נוכח תופעה חברתית קלוקלת, אשר יש בה כדי לשדר חוסר אמון כלפי המערכת המשפטית, שלפיה שוכרי דירות, נמנעים מלפנות דירות במועד ומכתיבים לבעל הנכס את המועד, בו יתפנו מהנכס אם בכלל, תוך שהם מנצלים את הדין האוסר עשיית דין עצמית מטעם בעלי הנכסים שתוצאתו המשך החזקתם בנכס והקפאת המצב העובדתי לנוחיותם. כאשר שוכר החזיק במושכר כדין מכוח הסכם שכירות ומסרב לפנות את המושכר, למרות שאינו זכאי להמשיך ולהחזיק בו יותר, לפי הסכם השכירות, כי אז על המשכיר להיזקק לצו של בית המשפט לפינוי הנכס, הכרוך בהליך משפטי מלא בבית המשפט...
 
ואולם, פרקי זמן אלה ארוכים מדי ככל שמדובר בתביעות לפינוי מושכר עד שהסעד שניתן על ידי בית משפט מחטיא את המטרה של אכיפה מיידית ונעשה לעתים חסר משמעות, במובן זה, שהשוכר – הנתבע פינה את הנכס, לפני שבית המשפט פסק".
 
26.        כלומר, מאז תיקון תקסד"א, עיכוב ביצוע פסק דין של פינוי מושכר, משמעו, הלכה למעשה, פגיעה במתן הסעד של פינוי מהיר ואכיפה מידית, ועלול להחטיא את מטרת המחוקק שבאה לביטוי בתיקון הנ"ל.
 
27.        ומן הכלל אל הפרט: במקרה דנן, סבור המשיב  כי סיכוי הצלחת המערער בערעורו הם קלושים מאד, מאחר ופסק הדין מבוסס על הוראות הסכם השכירות שנחתם בין הצדדים ועל האמון שניתן בגרסת המשיב על פני גרסת המבקש ולכן אין מקום לעכב את פסק הדין.
 
  
28.        בשולי הדברים יצוין כי המבקש אף לא טרח לעמוד בחיוב הכספי שנפסק לחובתו על פי פסק הדין ועד ליום זה לא העביר את סכום ההוצאות אשר נפסק לחובתו וזאת מלבד העובדה שאינו משלם דמי שכירות למשיב מזה כחצי שנה לאחר שבוטל הסכם השכירות.
 
29.        כמובן שאין ממשות בטענות המבקש בסעיף 5 לבקשתו לעיכוב ביצוע כאילו אחיו של המשיב אהרון אינו שותף למהלכיו לפינויו והראיה החותכת לכך היא ייפוי כח קונסולרי שמסר אחיו של המשיב אהרון, למשיב לייצגו וכן ייפוי כח אשר ניתן לח"מ הן על ידי אהרון והן על ידי המשיב המצ"ב לתגובה זו כנספח ז'.
 
30.        תצהיר המשיב, מר עמוס גלזר, מצ"ב לתגובה זו כחלק בלתי נפרד ממנה.
 
31.        לאור כל  האמור במצטבר לעיל, מתבקש בית המשפט הנכבד לדחות את בקשת המבקש לעיכוב ביצוע פסק הדין ולחייבו בהוצאות תגובה זו, לרבות שכ"ט עורך דין ומע"מ.
 
 
 
 
 
                                                                                                  _________________
                                                                                                      ניר טולדנו, עו"ד
                                                                                                             ב"כ המשיב

דוגמאות כתבי דין
 
 
 
 
 
 
 
 
+ שלח משוב