Hebrew  |  English  |  Russian  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



דף הבית >> דוגמא לתביעה לסעד הצהרתי לבעלות בדירה
 
בבית משפט לענייני משפחה                                                                                           תמ"ש: 15569-11-14
בפתח תקווה
 
התובעת:                       
                                  
 
-נגד-
 
הנתבעים:          1.        
 
                         2.        
                                    
                         3.        
                                     ע"י ב"כ עוה"ד ניר טולדנו
                                     מרחוב מוטה גור 9 ת.ד. 10450 פתח תקווה 49003
                                     טל':  03-9309677 פקס: 03-9309674
 
                         4.         עו"ד שרון כהן, כונסת נכסים
                                     ע"י ב"כ עו"ד שי שמש
                                     מרח' החילזון 5 רמת גן 5252269.
                                     טל: 03-6005666  פקס: 03-5426311
 
                         5.         בנק מזרחי טפחות בע"מ
                                     ע"י ב"כ עו"ד מרים זפט ואח'
                                     מרח' ז'בוטינסקי 33 רמת גן.
                                     טל: 03-7520833  פקס: 03-6135999
 
                                                                                                        סיכומים מטעם הנתבע 3
 
בהתאם להחלטות בית המשפט הנכבד מיום 06.07.2017 ומיום 20.02.2018, מתכבד הנתבע 3 להגיש סיכומים מטעמו בתיק הנ"ל.
 
א.     מבוא
 
התובעת בתיק זה , הגב' ______ הגישה תביעה, במסגרתה עתרה לסעד הצהרתי לפיו היא בעלת מלוא זכויות הבעלות בדירה ברחוב לוחמי הגטו __פתח תקווה הידועה גם כגוש XXX חלקה XXXתת חלקה XX(להלן: "הדירה") וכפועל יוצא מכך אף עתרה לביטול כל העיקולים וההלכים שננקטו בגין זכויות אביה מר ֹֹֹ הוא הנתבע 1 בדירה.
 
הנתבע, 3  יטען כבר בפתח סיכומיו כי מעיבוד חומר הראיות ומשמיעת העדויות עלתה תמונה ברורה וחד משמעית לפיה אין ממש בתביעת התובעת אשר עילתה נשענה על "משענת קנה רצוץ"  וכי התובעת עשתה שימוש לרעה בהליכי בית משפט בעצם הגשת תביעתה הקנטרנית תוך קנוניה בינה לבין אביה הוא הנתבע 1 במטרה להונות את נושי אביה ולאפשר לנתבע 1 לחמוק מחובותיו כלפיהם.
ב.     רקע עובדתי
 
1.    התובעת הינה בתו של הנתבע 1, מר __  אשר הינו אחיו של הנתבע 3 מר ___.

 
2.    ביום 04.06.2007 ניתן כנגד הנתבעים 1-2 במסגרת תמ"ש 15100-05 פסק דין כספי לטובת הנתבע 3, בגינו נפתח כנגדם תיק הוצל"פ מספר 26-09309-07-6 ואשר גובה החוב בו עומד על סך של כ 1,100,000. ( סעיף 3 לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע 3).
 
3.    מעדותו של הנתבע 3 עלה כי במשך שנים רבות התחמק ממנו הנתבע 1, בעקביות ובאופן שיטתי מתשלום החוב, כאשר למרבה הצער, התובעת משתפת עמו פעולה ולצורך כך אף העלתה בתביעתה טענות עובדתיות שאינן אמת, בלשון המעטה (סעיף 5 לתצהיר נתבע 3).
 
4.    אין מחלוקת עובדתית שמסגרת תיק ההוצל"פ  בו הנתבע 3 זוכה והנתבע 1 חייב הוטל עוד ביום 25.01.11 עיקול מקרקעין על כל חלקו של הנתבע 1 בדירה, כעולה אף מנסח הטאבו שצורף לתצהיר הנתבע 3 וסומן נ' 1.
 
ג.    טענות הצדדים
 
       עיקר טענות התובעת:
 
5.    לטענת התובעת הדירה נרכשה על ידי אביה הנתבע 1 ועל ידי אמה המנוחה ז"ל בשנת 1985 מאת חברת מימון שלום עבודות פיתוח וגינון בע"מ (סעיף 2.1 לכתב התביעה).
 
6.    ביום 18.06.92 נחתם הסכם לחלוקת עזבון בין התובעת לאביה הנתבע 1 ובו נקבע בין היתר כי הדירה תועבר אליה בשלמות ותירשם על שמה בלשכת רישום המקרקעין (סעיף 2.6 ונספח ב' לכתב התביעה).
 
7.    לטענת התובעת ביום 07.01.2002 אושרה העסקה לרישום ואולם, בניגוד לרשום בשטר המכר רק מחצית מהזכויות נרשמו על שמה בעוד שמחצית הזכויות נרשמו על שם הנתבע 1 וזאת בניגוד להסכם חלוקת העיזבון ובניגוד לשטר המכר (סעיף 2.10 לכתב התביעה).
 
       עיקר טענות הנתבע 3:
 
8.    לטענת הנתבע 3 התובעת עושה שימוש לרעה בהליכי בית משפט ופועלת בקנוניה אחת ביחד עם אביה, הוא הנתבע 1, במטרה לאפשר לו את המשך התחמקותו מתשלום חובו כלפיי, כעולה מכתב תביעתה, במסגרתו היא מעלה "ברשתה" טענות עובדתיות אשר בינם ובין האמת אין כלום.
 
9.    במענה לטענת התובעת כאילו מחמת טעות לא נרשמו מלוא זכויותיה בדירה, השיב הנתבע 3 כי לא נעשתה כל טעות ברישום זכויות הנתבע 1 על מחצית הדירה שכן, התובעת נרשמה בגין מלוא זכויות אימה המנוחה בדירה ולכן מצב הזכויות העדכני הרשום בלשכת רישום מקרקעין משקף במדויק את המצב המשפטי הנכון שצריך לחול על מערכת היחסים בין הצדדים (סעיף 8 לתצהיר הנתבע 3).
 
10.   כן טען הנתבע 3 כי יש לדחות את תביעת התובעת גם מחמת שיהוי ומחמת השתק שיפוטי שנוצר בעניינה, גם בשל מצגיה הברורים והחד משמעיים כלפי כולי עלמא לאורך השנים, כי היא בעלת מחצית מהזכויות בדירה, כפי שהיא באמת וכפי שעוד יפורט להלן.
 
ד.    דיון
 
       קריסת טענת הבדים של התובעת כאילו נפלה טעות רישומית בעת רישום העסקה בטאבו:
 
11.   הלכה למעשה שכל עילת תביעתה של התובעת בתיק דנן התבססה על טענתה כי היא זכאית להירשם על מלוא זכויות הבעלות בדירה מכח הסכם ארכאי שנחתם בינה לבין אביה ביום 18.06.1992, לפני 26 שנה, כאשר לטענתה מחמת "טעות רישומית" כביכול לא הועברו מלוא הזכויות בדירה על שמה בדירה.
 
12.   ואולם, מעיבוד חומר הראיות ומשמיעת העדויות עלה כי "לא דובים ולא יער" שכן אין שחר לטענה זו ולו מן הטעם שהתובעת קיבלה בהתאם להסכם חלוקת עיזבון את מלוא חלקה של אימה המנוחה בדירה, שעמד על מחצית, בעוד שאביה, הוא הנתבע 1, היה ונותר בכל מקרה בעל זכויות במחצית האחרת של הדירה, ללא כל קשר לפטירת אימה המנוחה של התובעת!
 
13.   לפיכך, הסכם חלוקת העיזבון בו ניסתה התובעת להיאחז "בקרנות המזבח", כמובן שלא יועיל לה, שכן עיזבון אמה המנוחה כלל מלכתחילה רק מחצית מהזכויות בדירה, בעוד שהחלק השני שייך מאז ומעולם לנתבע 1, מר ___, כפי שטרחה והסבירה עורכת הדין אורנה שגיב, וכעולה אף משטר המכר שצורף כנספח ד' לכתב התביעה ממנו עולה בברור כי הדירה נרכשה בחלקים שווים על ידי הנתבע 1 ואימה המנוחה של התובעת (נ' 4-5 לתצהיר הנתבע 3).
 
14.   הסכם חלוקת עיזבון כשמו כן הוא, זהו הסכם במסגרתו יכלה התובעת והנתבע להסכים בניהם אך ורק לגבי אופן חלוקת עיזבון אימה המנוחה, הא ותו לא.
 
15.   הסכם חלוקת העיזבון אכן הוגשם במלואו בכך, שהתובעת קיבלה את מלוא זכויות אימה המנוחה בדירה, כך שמחצית מהזכויות בדירה שהיוו את מלוא זכויות אימה המנוחה נרשמו על שם התובעת!
 
16.   לפיכך, במקרה דנן לא נעשתה כל טעות ברישום מצב הזכויות בטאבו והוא משקף בדיוק את מצב הדברים האמיתי כפי שהיה צריך להיות.
 
17.   בהקשר זה יוער כי בכתב תביעתה ואף בתצהירה של התובעת לא ניסתה היא להתמודד ברצינות עם השאלה הפשוטה והיא: אם אכן הייתה "טעות" ברישום הזכויות בדירה עת אושרה העסקה לרישום ביום 17.01.2002 מדוע לא פעלה לאלתר לתיקונה של אותה "טעות" ומדוע היא בוששה 12 שנים לתיקון אותה "טעות" שלא ארעה מעולם!?
 
 
 
"ש.  את יכולה להגיד מתי נודע לך, את אומרת שהבית ברחוב לוחמי הגטו צריך להירשם בשלמות על שמך?
ת.    כן.
ש.   באיזה תאריך נחתם הסכם חלוקת עיזבון בינך לבין אבא שלך?
ת.    נדמה לי 2002, לאחר עיון 1992.
ש.   את יכולה לפרט מ- 92 עד יום התביעה שלך, כמה שנים חלפו?
ת.    22 שנה.
ש.   תפרטי את הפעולות שנקטת ב22 שנה שחלפו להעברת מלוא הזכויות בדירה על שמך?
ת.    לא נקטתי. היה פסק דין שהבית הוא שלי אז לא מצאתי לנכון.
ש.   את יכולה לאשר, אני אומר לך שכל ההסכם הזה יוסם במלואו, כל זכויות אמך המנוחה הועברו על שמך.
ת.    ההסכם לא יושם במלואו. אמא שלי הורישה לי הרבה נכסים ואני ויתרתי על הנכסים כדי לקבל את הדירה הזו במלואה.
ש.   תאשרי שעל שם אמך המנוחה, שהייתה רשאית להירשם על מחצית מהזכויות בדירה, אמא מעולם לא הייתה זכאית להירשם על מלוא הזכויות, כי מדובר בדירה שאבא ואמא רכשו לעצמם?
ת.    כן. (עמ' 27 ש' 4-19 לפרוטוקול מיום 24.04.17)
      
18.   לאור האמור לעיל, יש לקבוע כממצא עובדתי כי לא נפלה כל טעות רישומית ביישום הסכם חלוקת עזבון אמה המנוחה של התובעת שכן התובעת קיבלה במסגרת ההסכם את מלוא חלקה של אמה המנוחה בדירה, שעמד על מחצית מהזכויות בלבד וכפועל יוצא מכך, יש לדחות את תביעתה של התובעת מטעם זה בלבד.
 
       מניעות התובעת מלדרוש את חלקו של אביה בדירה לנוכח מעשיה ומצגיה השונים
 
19.   מחומר הראיות עלה כי התובעת אפשרה לאביה, הנתבע 1, לשעבד את זכויותיו בדירה באמצעות נטילת הלוואה מסחרית על חלקו בדירה בסכום אסטרונומי של כמיליון ₪ ולצורך כך חתמה על הסכמתה המפורשת לשעבוד זכויות אביה בדירה, במועד המאוחר להסכם חלוקת העיזבון ולרישום הזכויות בטאבו על שמה ועל שם אביה.
 
צילום שטר המשכנתא מיום 19.02.02 עליו מתנוססת חתימתה של התובעת לפיה היא נטלה ביחד עם הנתבע 1 משכנתא על הדירה בסכום של 972,000 ₪ צורף כנ' 2 לתצהיר הנתבע 3.
 
20.   התובעת טענה בסעיף 2.15. לתצהיר עדותה הראשית כי ביום 17.01.02 אושרה העסקה של דירתה לרישום בטאבו אך "בניגוד לרשום בשטר המכר" ובהסכם חלוקת העיזבון נרשמו רק מחצית מהזכויות בנכס על שמה!
 
21.   ואולם, טענה עובדתית זו של התובעת איננה מתיישבת עם העובדה שרק חודש ימים בלבד לאחר סיום הליך רישום הזכויות על שמה ועל שם אביה הנתבע 1 היא נטלה ביחד עמו משכנתא משותפת על הדירה בסכום של 972,000 ₪ אותה התחייבה לפרוע במשותף עם הנתבע 1.
 
22.   אי התייחסותה של התובעת במסגרת תצהיר עדותה הראשית לעצם נטילת ההלוואה ביחד עם אביה בפעולה של משכון הדירה לטובת בנק הפועלים בסכום אסטרונומי, מהווה היתממות לשמה של התובעת.
23.   עצם חתימתה של התובעת על שטר משכנתא ביחד עם הנתבע 1,  מקים טענת "השתק" כלפיה שכן, התובעת כמי שכבר נתנה את הסכמתה לשעבוד חלקה וחלקו של אביה לטובת בנק פועלים בסכום עתק של כמיליון ₪ לטובת הלוואה מסחרית לעסקו של אביה, ידעה את משמעות חתימתה על שטר המשכנתא ולכן אינה יכולה לטעון היפוכו של דבר במסגרת ההליך הנוכחי.
 
24.   זאת ועוד בסעיף 2.18 לתצהיר עדותה הראשית טענה התובעת כי "בשל חוסר תשומת לב לא פעלה לתיקון הרישום השגוי של זכויות אביה בדירה".
 
25.   ואולם, טענה עובדתית זו של התובעת כי רק בשל חוסר תשומת לב שלה כביכול היא לא פעלה לתיקון הרישום השגוי כביכול על שם אביה קורסת "כמגדל קלפים" לנוכח העובדה, שחודש ימים בלבד לאחר השלמת רישום הזכויות בחלקים שווים על שמה ועל שם אביה, היא חתמה בפני עו"ד עדי שגיב על שטר משכנתא, וזאת לאחר שעו"ד שגיב אישר בשטר המשכנתא כי הסביר לתובעת את מהות העסקה אותה היא עמדה לבצע ואת התוצאות המשפטיות הנובעות ממנה.
 
26.   יתרה מכך, עורך דין שגיב אישר בחתימתו על שטר המשכנתא כי בדק את כל הפרטים המופעים בשטר והמסמכים שצורפו לו ומצא אותם מתאימים לעסקה המבוקשת בהתאם לתקנות 9 ו 16 א' לתקנות המקרקעין.
 
27.   להשלמת התמונה יצוין כי בשל אי עמידה בהחזרי המשכנתא הוגש שטר המשכנתא ביום 14.09.05 לביצוע בלשכת הוצאה לפועל בפתח תקווה במסגרת תיק הוצל"פ 20-09343-05-6 ועורך דין אמיר רוזנצוייג מונה ככונס נכסים על הדירה מטעם בנק הפועלים הן על זכויות התובעת והן על זכויות הנתבע 1.
 
צילום נסח טאבו משנת 2007 המעיד על הן על נטילת המשכנתא והן על מינוי כונס נכסים על הדירה צורף לתצהיר הנתבע 3 כנ' 3.
 
28.   בעצם נטילת המשכנתא שמהווה על פי חוק המקרקעין, עסקה במקרקעין אישרה התובעת פעם נוספת כי אין לה זכויות בדירה מעבר לזכויות שירשה מאימה המנוחה ובוודאי שנטילת המשכנתא מקימה לה השתק מלטעון היפוכו של דבר בהליך הנוכחי.
 
29.   יצוין כי ביום 18.11.15 פנה ב"כ הנתבע 3, עורך דין ניר טולדנו, אל עורכת הדין אורנה שגיב במכתב וביקש ממנה לקבל הסבר מדוע הדירה נרשמה בסופו של יום על שם התובעת והנתבע 1 בחלקים שווים בניהם חרף הסכם חלוקת העיזבון ושטר המכר וככל שארעה טעות, מתי התגלתה ומדוע לא תוקנה לאלתר. צילום מכתבו של ב"כ הנתבע 3 אל עו"ד אורנה שגיב מיום 18.11.15 צורף לתצהיר הנתבע 3 כנ' 4.
 
30.   ביום 20.11.15 השיבה עו"ד אורנה שגיב למכתבו של ב"כ הנתבע 3 במכתב מטעמה ועל פי האמור בו, בעת רישום הזכויות בדירה היה מונח בפניה הסכם חלוקת העיזבון ולכן כל זכויות המנוחה בדירה שעמדו על מחצית הועברו לידי התובעת, בעוד שלגבי המחצית השנייה, השייכת לנתבע 1, לא היתה קיימת כל שאלה שכן הוא היה ונותר הבעלים של מחצית הדירה. צילום מכתב תשובתה של עו"ד אורנה שגיב מיום 20.11.15 צורף לתצהיר הנתבע 3 כנ' 5.
31.   למען חשיבות הדברים, להלן ציטוט מדוייק של האמור בסעיפים 4-6 למכתבה של עורכת הדין אורנה שגיב, שמשרדה טיפל ברישום הזכויות הדירה:
 
"מבחינת המוכרת היה עליה להעביר הזכויות על שם הרוכשים המקוריים בלבד, דהיינו  לגבי חלקו של XX (המחצית) לא קיימת כל שאלה, ואילו לגבי חלקה של YY ז"ל ( המחצית השניה) שנפטרה בין מועד הרכישה לבין מועד הרישום, הומצאו על ידי משפחת ___שטרי משכנתא חתומים על ידי הרוכש המקורי  על מחצית הדירה כאשר על המחצית השניה חתומה הבת א' ביחד עם הסכם חלוקת עיזבון לפיו חלקה של המנוחה ( דהינו 1/2 ) ירשם על שם  בשלמות, נרשמה הדירה בהתאם.
 
       בכך השלימה המוכרת את התחייבויותיה להעביר טאבו על שם הרוכשים המקוריים. כל הסדר פנימי שבין XX לבין AA איננו מעניינה של החברה או של משרדי.
 
       העובדות הנ"ל כמובן ידועות לה לפחות משנת 2002 כאשר שטר המכר ושטר המשכנתא נחתם על ידי ק / אישית הובא לידיעתם ולידיעת הבנק.
 
32.   גם מהאמור במכתבה הנ"ל של עו"ד אורנה שגיב, אשר משרדה טיפל ברישום הזכויות בדירה בטאבו, הרי שבעת רישום הזכויות, כבר היה מונח על שולחנם הסכם חלוקת העיזבון והתובעת והנתבע 1 חתמו בפניהם הן על שטר המכר והן על שטר משכנתא המעידים כולם כאחד על רצונם ברישום הזכויות בחלקים שווים בניהם, גם לאור הסכם חלוקת העיזבון ולכן לא נעשתה כל טעות בהליך הרישום.
 
33.   כאן המקום להדגיש כי, חקירתה הנגדית של התובעת בסוגיה זו של הסכמתה לנטילת משכנתא משותפת עם אביה על הנכס שעומדת בסתירה לטענתה לבעלות מלאה בדירה ולטעות רישומים בטאבו הייתה מביכה ביותר, כאשר התובעת לא הפסיקה להתפתל ולזגזג מעל דוכן העדים, עת כשלה מליתן הסברים פשוטים לסתירות אלו.
 
"ש. חתמת ב92 על הסכם עם אבא לפי הנסח עולה שהזכויות בטאבו נרשמו בשנת 2002 בינואר, ואת ידעת את זה שהם נרשמו חצי על שמך וחצי על אבא שלך?
ת.    כן.
ש.   וחודש ימים לאחר מכן את ואבא לוקחים משכנתא מבנק הפועלים?
ת.    כן.
ש.   תאשרי שסכום המשכנתא שנלקח עמד על 1.250 מיליון ₪?
ת.    לא זוכרת סכום, אבל מאשרת שאני חתומה.
ש.   אם סבר שאת צריכה להירשם על מלוא הדירה, למה לקחת משכנתא עם אבא על הנכס?
ת.    אבא ביקש לשעבד את הנכס כי הוא רצה לקנות את הנכס ביהוד, תמיד ידעתי שהדירה היא שלי מתוקף פסק הדין שניתן ב 92.
ש.   את יכולה לאשר שמהבנק שנלקחה המשכנתא לא אמרת דבר לגבי הסכם חלוקת העיזבון?
ת.    זה לא היה רלוונטי.
ש.   לא אמרת לבנק שהנכס צריך להירשם לטענתך יש טעות רישומית והוא צריך להירשם בשלמות על שמך?
ת.    לא אמרתי.
ש.   אבל לקחת משכנתא ושיעבדתם את חלקכם ?
ת.    הוא פנה לחתום על המשכנתא, הבנק לא צריך להתעסק עם הנכס הוא שלי או לא שלי."
 
(עמוד 28 שורות 10-26 לפרוטוקול הדיון מיום 24.04.2017)
 
      
ובהמשך...
 
"ש. לקחתם משכנתא בפעולה שמנוגדת את ההסכם ואת כל תשלומי המשכנתא אבא פרע מחשבון שאת לא יודעת איפה?
ת.    כן.
ש.   תאשרי שבשלב כלשהו מונה כונס נכסים מטעם הבנק מאחר ולא עמדתם בתשלומי המשכנתא, עורך דין רוזנצוויג מונה?
ת.    כן.
ש.   באיזה שנה זה היה, 2005?
ת.    לא זוכרת.
ש.   את יכולה לספר על המגעים שהיו בינך לבין עורך דין רוזנצוויג בנושא כינוס נכסים?
ת.    לא היו מגעים.
ש.   זה לא עניין אותך?
ת.    לא יכלתי לעשות כלום כי אני לא יכולה לשלם משכנתא.
ש.   למה כלפי הבנק לא העלית את הטענה שלמעשה כל ההליך היה במרמה, עשית את דברו של אבא שלך, המשכנתא היא לא שלך בכלל, למה העלית את זה בהליך כינוס נכסים?
ת.    יכול היות שהוא העלה, אני לא העליתי אותו רק פניתי לבנק." 
 
(עמוד 29 שורות 1-17 לפרוטוקול)
 
34.   מהאמור לעיל עולה תמונה ברורה בתכלית לפיה התובעת לאחר רישום הזכויות על שמה ועל שם אביה בטאבו נטלה ביחד עמו משכנתא משותפת בסכום אסטרונומי שכל מטרתו הייתה לאפשר לאביה את נטילת כספי ההלוואה לצורך פעילותו העסקית ובמעשה זה  המחישה התובעת כי לא נפלה כל טעות רישומית בטאבו וכי מצב הזכויות בטאבו משקף את מצב הזכויות האמיתי.
 
35.   כאן המקום לציין, שעדותו של אביה של התובעת, בבית משפט הייתה לא אמינה, בלשון המעטה, כאשר עד זה במטרה לנסות לסייע לביתו התובעת, לא חדל מלא לומר אמת כאשר אף הגדיל לעשות עת הכחיש מניה וביה אף את עצם נטילת המשכנתא המשותפת לו ולתובעת על הדירה:
 
"ש. המשכנתא היתה על הנכס ברח' לוחמי הגטו
ת.    אנחנו מעולם לא לקחנו שום אגורה על הנכס הזה. משנת 85 נקנה הבית, והוא שולם במזומן.
ש.   אני לא מדבר על משכנתא שנלקחה למימון רכישת הבית, היתה הלוואה שאתה וא' לקחתם לטובת בנק הפועלים בשנת 2002 ולפי העדות של א' מי שהחזיר את ההלוואה זה אתה.
ת.    לא זכור לי
ש.   אתה לא זוכר בכלל שלקחת הלוואה, עו"ד רוזנצוייג מונה ככונס נכסים, ואתה הסדרת את החוב מולו
ת.    לא זכור לי
ש.   עו"ד רוזנצוייג מוכר לך
ת.    כן. היה חוב לבנק הפועלים
ש.   ומי שילם את החוב לבנק הפועלים
ת.    לא זוכר
ש.   הנסח מראה שהיו שטרי משכנתא אחרי ההסכם, וגם אחרי שהייתם אצל עו"ד שגיא
ת.    יש פסק דין, ושם כתוב מי צריך לשלם את החוב
ש.   איזה חוב
ת.    י'. אחרי שיצא פסק דין אתה הזמנת אותי לקפה עלה לך 12 ₪, ואז הראיתי לך שיש פסק דין שאני לא חייב,
ש.   היה הליך של פינוי כנגד א', ואתה מהמקורות שלך, בעדות שלך אתה מתכחש לדבי עובדות שלא שנויות במחלוקת, אין מחלוקת שאתה לקחת הלוואה עם הבת שלך
ת.    על הבית בלוחמי הגטו לא לקחנו מעולם. בשנת 85 קניתי את כל הבית במזומן
ש.   א' העידה שהסתובבת עם פנקס שיקים וחתמת עליהם
 
ת.    ב- 85 קנינו את הבית ושילמתי במזומן למימון
ש.   אבל זכור לך שחתמת על המחאות של ברכת דוד בשיקים של א' מהחשבון שנפתח
ת.    לא זוכר
ש.   א העידה שאתה זה שעזרת לה למלא את המסמכים של ההוצל"פ, שאלון שבו היא רשמה דירה בבעלותי
ת.    לא זוכר
ש.   זה כתב היד שלך בשאלון הזה
ת.    לא
ש.   לפי מה שאתה סבור, מי היה צריך לטפל בהעברת הזכויות בהתאם להסכם בין יורשים
ת.    לא מבין את השאלה" (עמוד 57 שורות 26-36 ועמוד 58 שורות 1-20 לפרוטוקול מיום 06.07.17)
 
36.   מעדותו של הנתבע 1 עולה, אם כן, בברור שהוא לא התבייש לשקר מבלי להניד עפעף על עובדות מוצקות שעולות מנסח הטאבו ומסמכים חתומים הן על ידו והן על ידי התובעת, במטרה להמשיך את מסכת תעתועיו בנושיו, למרות שהתובעת בעצמה הודתה בפה מלא, מעל דוכן העדים, בנטילת המשכנתא המשותפת ביחד עם אביה על הדירה, גם לאחר שהסתיים שלב הרישום בדירה.
 
37.   כמו כן, לתשומת לב בית משפט כי מרבית התשובות של הנתבע 1 לשאלות עובדתיות פשוטות שהופנו אליו היו "לא זוכר" או "לא ידוע לי" וגם מכאן מצטיירת תמונה ברורה של עד עוין ולא אמין, אשר כל מטרתו הייתה להירתם להצלחת תביעתה המפוקפקת של ביתו התובעת.
       דחיית תביעת התובעת גם לאור מצגה בהוצאה לפועל
 
38.   מחומר הראיות עלה כי נגד התובעת מתנהלים תיקי הוצאה לפועל בשל חובותיה לנושים שונים. בין היתר, נפתח כנגד התובעת ביום 18.01.2007 תיק הוצל"פ מספר 20-01236-07-5 בו מר א הוא הזוכה והיא החייבת (להלן: "התיק האחר").
 
39.   במסגרת נקיטת הליכי הוצאה לפועל כנגד התובעת בתיק האחר הטיל הזוכה, מר אהרון טולדנו, עיקול ברישום על זכויותיה של התובעת בדירה מיום 20.11.2007, כעולה מנסח הטאבו עצמו אותו צירפה התובעת בעצמה לכתב תביעתה.
 
40.   וראו איזה פלא! בעקבות פתיחת תיק ההוצאה לפועל כנגד התובעת ונקיטת הליכים כנגדה, פעלה התובעת בעורמה והגישה בתיק האחר בקשה לאיחוד תיקים כאשר לבקשתה לאיחוד תיקים צורף שאלון, במסגרתו הצהירה התובעת, כי רק מחצית מהדירה בבעלותה.
 
41.   ובלשון התובעת בעצמה: "חצי דירה בבעלותי משועבדת לבנק הפועלים על חוב 1,250,000 ₪". צילום השאלון עליו חתמה התובעת, במסגרתו הצהירה כי רק מחצית מהדירה שייכת לה צורף לתצהיר עדותו של הנתבע 3 כנ' 6.
 
42.   מהאמור לעיל עולה כי התובעת היא בעלת מחצית מהזכויות בדירה בלבד וכך אף הצהירה בשבועה בפני רשם הוצאה לפועל ביום 31.10.07, דהיינו 5 שנים לאחר סיום הליך רישום הזכויות ונטילת המשכנתא המשותפת שלה עם הנתבע 1.
 
43.   בהקשר זה יצוין כי בחקירת התובעת היא הודתה בחתימתה על השאלון והתצהיר שהוגש להוצאה לפועל:
"ש. תאשרי שבחקירת יכולת את ציינת בשאלון שבבעלותך רק מחצית מהדירה וגם עליה רשומה משכנתא לטובת בנק הפועלים בסכום של 1,250,000 ₪. שם זכרת את הסכום
ת.    היינו צריכים להגיש את המסמכים, אבא שלי הגיש, חתמתי לו על המסמכים והוא זה שניגש להוצל"פ והגיש כי אני לא יכולה להרשות לעצמי שעות עבודה.
ש.   את אומרת שכתב היד על השאלון הוא כבר היד של אבא שלך
ת.    לא זה כתב יד שלי
ש.   מציג שאלון של חקירת יכולת בהוצל"פ – נספח 8 לתצהיר הנתבעת 2 שמחה) זו חתימה שלך על השאלון
ת.    כן
ש.   אז אבא רק עזר לך להגיש
ת.    כן" (עמ' 29 שורות 32-36 ועמ' 30 שורות 1-6 לפרוטוקול מיום 24.04.17)
 
44.   מכאן, שהתובעת הודתה במילוי הפרטים בשאלון ובחתימתה עליו ובשונה מעדותה בבית משפט בה  ניסתה לטעון שלא ידעה כלל מה גובה המשכנתא שנלקחה הרי שאף ידעה לציין בשאלון במדויק את סכומה וגם את העובדה שהיא בעלת מחצית הזכויות בלבד בדירה!
 
45.   מהאמור לעיל עולה כי בפניי רשם הוצאה לפועל טענה התובעת כי רק מחצית מהדירה ברחוב לוחמי הגטו 32, פתח תקווה בבעלותה וזאת במטרה ברורה להטעותו לחשוב כי חלקה בנכס הוא מה שמופיע במרשם המתנהל בלשכת רישום מקרקעין, בין היתר, על מנת לסכל הליך של מימוש הדירה בשלמות לצורך תשלום חובותיה ו/או על מנת להציג את עצמה בפני רשם הוצאה לפועל כדלת אמצעים כביכול אשר אך מחצית מהדירה בבעלותה בעוד שלצורך סיוע בתחבלות אביה להתחמק מהחוב לנושיה היא טוענת כעת כי כל הדירה שלה!
 
46.   השתק השיפוטי, בהיותו כלל שורשי, חל, בנסיבות המתאימות, בכל הליך שיפוטי: אזרחי, פלילי או מנהלי (השוו: רע"פ 2798/06 ועקנין נ' מדינת ישראל, לא פורסם, ניתן ביום 16.7.07; בג"ץ 1105/03 פאטמה נ' שר הפנים, לא פורסם, ניתן ביום 2.7.06).
 
47.   הדוקטרינה של "השתק שיפוטי" הוגדרה ע"י כבוד השופטת דורנר בע"א 513/89 פ"ד מ"ח (4) 133 (להלן: "הלכת אינטרלגו") כדלקמן: "בעל דין שטען טענה בהליך אחד, וטענתו התקבלה, מושתק מלהתכחש לטענתו גם בהליך נגד יריב אחר (שבעניינו לא נועד מעשה בית דין) ולטעון טענה הפוכה".
 
48.   למותר לציין שאביה של התובעת טען בעדותו בבית משפט כי "אינו זוכר" כלל כי סייע לבתו התובעת במילוי השאלון שהגישה להוצאה לפועל וזאת בניגוד לעדותה של התובעת בעצמה (ראה לעניין זה עמוד 58 שורות 14-18 לפרוטוקול מיום 06.07.17).
 
49.   מהמקובץ עולה כי לנוכח הסתירות והמצגים השונים שיוצרת התובעת בהליכים שונים, בהתאם לצרכיה, הן כלפי בנק ממנו נטלה ביחד עם אביה שיעבוד על הדירה והן כלפי הוצאה לפועל שם הצהירה פעם נוספת כי רק מחצית מהדירה שייכת לה, והן בהתאם לחתימותיה על שטרי המכר והרישום בפועל, לא יכול להיות חולק שהתובעת לא באה בתום לב ובידיים נקיות לבית משפט הנכבד, וגם משום כך יש לדחות את תביעתה.
 
50.   זאת ועוד, התובעת עותרת בתביעתה לסעד הצהרתי לעניין זכויותיה בדירה. בע"א 65/85 עיריית נתניה נ' נצ"ב נתניה בע"מ ו-7 אח' (פ"ד מ(3), 29 ,עמ' 49-50) נקבע  כי:
 
"סעד הצהרתי שורשיו בדיני היושר, ואין הוא ניתן על-כן כדבר שבשגרה. בית- משפט, בהידרשו לתביעה כזו, ייתן דעתו לנסיבות העניין כולן וישקול, אם ראוי מבקש הסעד, מבחינה עניינית ומעשית או מבחינת הדין והצדק, שהסעד אכן יינתן לו. מתן הסעד מסור לשיקול-דעתו של השופט. הוא יעניקו, אם אמנם סעד זה הוא הראוי, ההולם והמועיל לנושא שבמחלוקת, אך הוא לא ייטה להעניקו - ואף יימנע מלעשות כן- אם יתברר לו, שבנסיבות המקרה, מבחינת היושר והצדק, אין התובע ראוי לסעד זה. כך, למשל, אין להעניק סעד כזה למי שתביעתו נגועה באי-ניקיון כפיים, לתובע אשר מבקש בעזרת סעד כזה ומכוחו לעשוק את זולתו, לקפחו או לגרום לו עוולה "
 
51.   מאחר ובתיק זה עלה בברור שתביעת התובעת נגועה באי ניקיון כפיים ובחוסר תום לב מוחלט, יש בהחלט מקום לדחות את תביעת התובעת גם מנימוק זה.
 
52.   בשולי הדברים יצוין כי מאחר והוכח כי הסכם חלוקת העיזבון שנחתם בין התובעת לבין אביה הנתבע1 קויים במלואו במובן זה שמלוא זכויות אמה המנוחה של התובעת הועברו על שמה בטאבו, ומנגד הוכח שמעולם לא נערכה כל עסקת מקרקעין בינה לבין אביה ועסקה זו אף מעולם לא דווחה לרשויות המס, ללא כל הסבר סביר המניח את הדעת, יש לקבוע כממצא עובדתי כי הסכם זה בוטל או שונה בהסכמה ובשים לב למערכת היחסים המיוחדת בין התובעת לאביה, במסגרתה אף הודתה התובעת כי מסרה לאביה פנקסי המחאות שלה ואף התירה לו לחתום בשמה עליהם, ומדובר היה במאות אם לא באלפי המחאות (עמ' 26 שורות 11-35 לפרוטוקול מיום 24.04.2017).
 
53.   גם העובדה שאביה של התובעת לא התגונן במכוון כנגד תביעתה הכספית של התובעת כנגדו, במטרה לאפשר לה להצטרף באופן מלאכותי לרשימת נושיו, כאשר במקביל נאות בחפץ לב להגיע לדיון על מנת להירתם להצלחת תביעתה, מעידה אף היא על הקנוניה ביניהם.
 
54.   לאור כל האמור במצטבר לעיל, מתבקש בית המשפט הנכבד לדחות את תביעת התובעת ולחייבה בהוצאות הנתבע 3, לרבות שכ"ט עו"ד ומע"מ.
 
 
 
 _________________
                                                                                                                ניר טולדנו, עו"ד
                                                                                                                      ב"כ הנתבע 3
 
 
 
+ שלח משוב