Hebrew  |  English  |  Russian  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



דף הבית >> דוגמא לערעור על פסק דין שדחה תביעת מתווך לקבלת דמי תיווך
 
בבית המשפט המחוזי                                                                       ע"א _____________
מחוז מרכז - בלוד
 
 
המערערים:      1.         
                        2.         
  • נ ג ד  -
המשיבות:         1.         
                                    
 
                        2.        
 
               הודעת ערעור
 
מוגש בזאת ערעור על פסק דינו של כב' השופט נחום שטרנכליט מיום 07.11.2017, אשר ניתן בת"א 21100-01-16 (שלום פתח תקווה) במסגרתו דחה את תביעת המערערים לקבלת דמי תיווך מהמשיבות בסך של 208,782 ₪( נכון ליום הגשת תביעתם) וזאת למרות שהמערערים בוודאי שהיו זכאים לקבלת  מלוא דמי התיווך המשיבות הן בשל עמידתם בכל התנאים המצטברים שנקבעו בחוק המתווכים התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המתווכים") המזכים אותם בקבלת בדמי תיווך והן בשל חוסר תום לבם של המשיבות, אשר פעלו בחוסר תום לב וניקיון כפיים על מנת לחמוק מהתחייבותן כלפי המערערים כפי שיובהר עוד להלן  במסגרת ערעור זה.
 
עותק מאושר מפסק הדין מצ"ב להודעת ערעור זה ומסומן נספח א'.
 
המערערים סבורים כי בנסיבות אשר יפורטו עוד להלן יש צורך מובהק להתערבות ערכאת הערעור בפסק הדין וזאת הן בשל טעויות גלויות ובולטות לעין שנפלו בפסק הדין והן על מנת שלא להנציח את הטעות השורשית שנפלה בו, לרבות פרשנות שגויה של בית משפט קמא של הלכת "מוסקוביץ" בעניין ה"גורם היעיל" בנסיבותיו הקונקרטיות של התיק בו  המשיבות, לאחר שכרתו עם המערערים הסכם תיווך כדין פעלו "כגנבות בלילה" וכרתו ביניהן שני הסכמי מקרקעין מאחורי גבם של המערערים במטרה ברורה לחמוק מתשלום מלוא דמי התיווך אותו התחייבו לשלם!
 
המערערים סבורים כי יש בהחלט מקום לקבלת ערעור זה  במלואו תוך חיוב המשיבות במלוא דמי התיווך אותן התחייבו לשלם בגין מכירת כל החלק הדרומי של המקרקעין על מנת שהחוטאים ובענייננו המשיבות לא יצאו נשכרות מפרי מעלליהן אגב התעשרותן האדירה על חשבון המערערים.
 
 
רקע עובדי קצר
 
1.     המערערים הינם מזה עשרות שנים מתווכים בעלי רישיון תיווך כדין במקרקעין בהתאם להוראות חוק המתווכים ומנהלים בשותפות בניהם משרד לתיווך נדל"ן (עמוד 2 שורות 12-13 לפסק הדין).
 
2.     המשיבה 1 הינה חברה העוסקת בייצור מוצרי נייר ואשר במועדים הרלוונטיים לאלו שבכתב תביעתם של המערערים היתה הבעלים של המקרקעין הידועים כגוש 6354 חלקה 95 ברחוב בן ציון גאליס בפתח תקווה (להלן: "המקרקעין") (עמוד 2 שורות 15-18 לפסק הדין).
 
3.     המשיבה 2 הינה חברה בע"מ העוסקת, בין היתר, בהשקעות בנכסים (עמוד 3 שורה 1 לפסק הדין).
 
4.     המשיבות חתמו במועדים שונים כלפי המערערים על הסכמי תיווך במסגרתם התחייבו לשלם למערערים דמי תיווך בשיעורים שונים שהוסכמו בניהם אם תערך עסקה בתיווכם של המערערים ביחס למכירת החלק הדרומי של מקרקעין.
 
        צילום הסכמי התיווך שנחתמו בין המערערים למשיבות מצ"ב להודעת ערעור זאת ומסומן נספח ב' (1-2) בהתאמה.
 
5.     על פי הסכם התיווך עליו חתמה המשיבה 1 ביום 01.08.12 התחייבה היא לשלם למערערים דמי תיווך בשיעור של 0.6% + מע"מ מתמורת המכר המוצע בגין מכירת כל החלק הדרומי של המקרקעין ולא מחצית שלו, שהרי אם בכוונת המשיבה 1 היתה למכור את מחציתו חזקה עליה שהיתה מציינת זאת במפורש בהסכם התיווך עליו חתמה! (נספח ב' 1)
 
6.     ביום 23.10.12 חתמה גם המשיבה 2 על הסכם תיווך במסגרתו התחייבה לשלם למערערים דמי תיווך בשיעור של 0.8% + מע"מ באם תרכוש את המקרקעין המצויים בחלק הדרומי כאשר לית מאן דפליג שבהסכם זה נרשם כי מחיר עסקת רכישת כל החלק הדרומי עומד בקרוב על סך של 27,000,000 ₪! (נספח ב' 2).
 
7.     אין מחלוקת עובדתית כי ביום 20.12.12 נערך ונחתם בתיווכם של המערערים הסכם למכירת מחצית מהחלק  הדרומי בתמורה לסך של 11,400,000 ₪ (להלן:" הסכם המכר הראשון") כאשר מלוא דמי התיווך בגין עסקה זו שולמו עם ידי המשיבות כל אחת לפי חלקה! ( עמוד 4 שורות 15-19 לפסק הדין).
 
8.     דא עקא, שלאחר חתימת המשיבות על הסכם המכר הראשון במסגרתו נמכרה אך מחצית מהחלק הדרומי פעלו המשיבות בערמה וכרתו בניהן שני הסכמי מכר נוספים מיום 20.05.13 ומיום 12.02.14 במסגרתם נמכר החלק הנותר של החלק הדרומי במקרקעין, וזאת מבלי שהמשיבות פנו למערערים בזמן אמת ועדכנו אותם בדבר המגעים החשאיים בניהן למכירת יתרת החלק הדרומי של המקרקעין, אשר בגינו התחייבו זה מכבר לשלם למערערים דמי תיווך. על כך בתמצית נסוב גם ערעור זה.
9.     במענה לתביעת המערערים לתשלום דמי תיווך שהוגשה לבית משפט קמא עשתה המשיבה 2 שימוש לרעה בהליכי בית משפט והגישה כנגדם תביעה שכנגד בסכום פנומנלי של 1,000,000 ₪, בטענה הזויה שנגרמו לה נזקים כביכול עקב רכישת המקרקעין בתווכם של המערערים. טענה שלא התיישבה כמובן עם העובדה הפשוטה שהמשיבה 2 המשיכה ורכשה בשני עסקאות נוספות  מאחורי גבם של המערערים גם את המחצית השנייה של המקרקעין ואף מכרה בשלב מאוחר יותר מחצית מהנכס שרכשה ברווח אדיר.
 
10.    בפסק דינו של בית משפט קמא, דחה הן את תביעת המערערים והן את תביעתה הנגדית של המשיבה 2 ומכאן מוגש ערעור זה, במסגרתו עותרים המערערים לקבלת ערעורם במובן זה שהמשיבות ישלמו למערערים את מלוא דמי התיווך לו התחייבו לשלם להם גם בגין עסקאות המכר השנייה והשלישית.
 
ואלו נימוקי הערעור:
 
11.    בעמ' 9 שורות 23-27 לפסק הדין קבע בית משפט קמא בצדק רב כי:
 
"אין חולק, כי המתווכים היו הגורם היעיל, שהביא להתקשרות הצדדים בהסכם המכר הראשון. גם אם ניסו הנתבעות בכתבי טענותיהן להקטין את מעורבותם של המתווכים בהסכם המכר הראשון, הרי בפועל הן שילמו למתווכים, בזמן אמת את מלוא דמי התיווך להם היו זכאים המתווכים עפ"י הסכמי התיווך,  ומכאן שאף הנתבעות בעצמן ראו את המתווכים כגורם יעיל בעסקה"
 
12.    על רקע קביעה החלטית זו של בית משפט קמא כי אין מחלוקת עובדתית שהמערערים היו גורם יעיל שהביא להסכם המכר הראשון טעה בית משפט קמא כאשר בפסק דינו הגיע למסקנה הפוכה כי המערערים לא היו כביכול "גורם יעיל" גם בעסקאות המכר השניה והשלישית וכי לא היתה כוונה של המשיבה 1 למכור את מלוא החלק הדרומי (עמוד 10 שורות 20-22 לפסק הדין) שכן, אין ספק שהעסקאות המכר השניה והשלישית היו המשך טבעי וישיר של עסקת המכר הראשונה ולכן  בהתאם להלכת "מוסקוביץ" הם היו בבחינת גורם יעיל גם לגבי התקשרויות אלה.
 
13.    בעמוד 10 שורות 20-23 לפסק הדין שגה בית משפט קמא כאשר קבע כי  המשיבה 1 לא התכוונה למכור את מלוא זכויותיה בחלק הדרומי של המקרקעין שכן קביעה זו  אינה עולה בקנה אחד עם ההסכם התיווך עליו חתמה בה נרשם במפורש כי הנכס המוצע למכירה הוא מלוא הזכויות בחלק הדרומי ולא מחצית מהזכויות.
 
        כך נרשם בהסכם התיווך עליו חתמה המשיבה 1 תחת הכותרת בהסכם "רשימת הנכסים":         "גוש 6354 חלקה 95 החלק הדרומי עליו בנוי מבנה המושכר להום סנטר ומשרדי החברה"     (ראה נספח ב' 1).
 
14.    מכאן שבהסכם התיווך עליו חתמה המשיבה 1 התבקשו המערערים במפורש לתווך במכירת מלוא הזכויות בחלק הדרומי של המקרקעין ולא במחצית מהזכויות כפי שנקבע בטעות על ידי בית משפט קמא בפסק הדין!( עמ' 10 שורות 20-22 לפסק הדין).
 
15.    יתרה מכך, בעדותו בבית משפט אישר מנהל המשיבה 1, מר יוסי דוברובסקי כי כאשר חתם בשמה של המשיבה 1 על הסכם התווך, היא התכוונה למכור את מלוא הזכויות בחלק הדרומי ולא את מחציתו וזאת בניגוד לקביעתו השגויה של בית משפט קמא הנ"ל ובלשון מנהל המשיבה בעמוד 2 שורה 19 לפרוטוקול הדיון מיום 07.09.16:
 
        " אני חתמתי על הסכם שאני רוצה למכור באמצעותם את כל החלק הדרומי"
 
        צילום עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים ביום 07.09.16 מצ"ב להודעת ערעור ומסומן נספח ג'.
 
16.    ויודגש כי תיאור הנכס המוצע למכירה ע"י המתווך נרשם אף בכתב ידו של מנהל המשיבה 1 ולא בכתב ידו של המערער כמתווך ועובדה זו מלמדת אף היא על גמירות דעתה המוחלט של המשיבה 1 להציע למכירה בתווך באמצעות המערערים את מלוא החלק הדרומי בשלמות!
 
17.    הלכה למעשה שבית משפט קמא הרחיק לכת כאשר קבע ממצא עובדתי המנוגד להסכם בכתב ובענייננו בניגוד לתיאור החלק הנמכר מהנכס בהסכם התיווך וזאת בניגוד לחומר הראיות ולסעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומנית.
 
18.    תוספת תימוכין לכך שבכוונת המשיבה 1 היתה למכור את כל החלק הדרומי ולא את מחציתו ניתן אף ללמוד מהסכם התיווך עליו חתמה המשיבה 2 (שצורף כנספח ב' 2) בו לא רק שפורט הנכס כמלוא החלק הדרומי אלא אף נרשם בו מחיר העסקה בקרוב של מלוא החלק הדרומי בסך של 27,000,000 ₪!
 
19.    מאחר ואין מחלוקת עובדתית כי בהסכם התיווך עליו חתמה משיבה 2 נרשם כי מחיר העסקה בקירוב הינו 27,000,000 ₪ בעוד שבהסכם התיווך עליו חתמה משיבה 1 הוצע כל החלק הדרומי לרכישה, שגה בית משפט קמא כאשר בפסק דינו סבר בניגוד לחומר הראיות כי בעת התקשרות המשיבות עם המערערים, הן חפצו לעשות עסקה רק ביחס למחצית מהחלק הדרומי של המקרקעין.
 
20.    על פני הדברים ברור שאם בכוונת המשיבה 1 היתה למכור רק מחצית מזכויותיה בחלק הדרומי היה נרשם בהסכם התווך שנערך עם המשיבה 2 מחיר עסקה בקרוב של מחצית מהסך של 27,000,000 ₪ ולא סכום זה כפי שנרשם. ואכן הסכום המצטבר של תמורת העסקאות המכר הראשונה, השניה והשלישית עמדו על סך של 24,500,000 ₪ והסיבה שבסופו של יום הסכום המצטבר לא נשק בדיוק לסך של 27,000,000 ₪ נבעה רק מכך שהמכר לא כלל את המשרדים של המשיבה 1 שנמכרו לצד ג' בתמורה לסך 2,500,000 ₪. מכאן שכלל העסקאות עמדו בדיוק על הסכום שנקבע בקירוב בהסכם התיווך עליו חתמו המשיבות ולכן לא היתה כל סיבה נראת לעין לשלול מהמתווכים את דמי התיווך גם בגין העסקה השניה והשלישית!
 
21.    לזאת יש להוסיף את עדותו המהימנה של מר איתן עוזר שהתעניין אף הוא ברכישת החלק הדרומי של המקרקעין, אשר העיד בשבועה כי בטרם החתימה על הסכם המכר הראשון , המערערים הציעו אף לו לרכוש את החלק הדרומי של המקרקעין השייך למשיבה 1 בשלמות בתמורה לסך של 27,000,000 ₪ וכן שבמו"מ שניהל עם המשיבה 1 שהיא בעלת הזכויות בנכס אכן הוצע לו על ידה לרכוש את מלוא החלק הדרומי בתמורה ל 27,000,000 ₪ (לתצהירו של העד הנ"ל אף צורף הסכם התיווך עליו הוחתם המעיד על כך).
 
        צילום תצהירו של מר איתן עוזר והסכם התיווך עליו חתם המלמד אף הוא כי המשיבה 1 מלכתחילה הציעה למערערים למכירה את כל הנכס בשלמות מצ"ב להודעת ערעור זה ומסומן נספח ד'.
 
22.    עדותו של מר איתן עוזר בבית משפט היתה קוהרנטית ומהימנה ביותר ולא נסתרה כלל.
 
        צילום פרוטוקול הדיון של עדותו  של מר איתן עוזר בבית משפט (עמוד 13 ו- 14 שורות 1-12 מצ"ב להודעת ערעור זה ומסומן נספח ה'.
 
23.    דא עקא, שמעיון בפסק דינו של בית משפט קמא עלתה תמונה עגומה לפיה בית משפט קמא פסח בפסק דינו על ניתוח  עדותו האמינה של העד הנ"ל כאילו לא היתה מונחת בפניו כלל עת נתן את פסק דינו. בית משפט קמא לא קבע כי אינו מאמין לעד הנ"ל בעדותו אלא בבואו ליתן את פסק דינו פשוט התעלם ממנה כאילו לא היתה מונחת בפניו.
 
24.    גם ביחס לכוונת המשיבה 2 לרכוש את מלוא הזכויות של כל החלק הדרומי הרי שהסכם התיווך עליו חתמה מדבר בעד עצמו בדבר כוונתה לרכוש בתיווך המערערים את מלוא החלק הדרומי והדבר אף עלה מעדותו של מנהלה מר פרוטיץ בדיון בבר"ל מיום 07.09.16 "הוצג לנו מבנה שמושכר בטריפל A העסקה הוצגה במלואה" (עמוד 3 שורה 8 לפרוטוקול – נספח ג') וכן גם בחקירתו הנגדית מיום 26.06.17 התוודה כי: "הוצג לנו שכל הנכס למכירה והגענו לנהל מו"מ על כל הנכס" (עמוד 30 שורה 23 לפרוטוקול – נספח ה').
 
25.    מהמקובץ עולה כי בית משפט קמא נתפס לכלל טעות עובדתית כאשר קבע בפסק דינו (בעמוד 10 שורות 13-23) כי לא היתה בכוונת המשיבה 1 למכור כביכול למשיבה 2 את מלוא החלק הדרומי של החלקה בה בשעה שטעות זו בולטת וגלויה על פני הפסק מאחר והיא אינה מתיישבת עם העדויות וחומר הראיות בתיק.
 
26.    אומנם, אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים שבעובדה. ואולם, בנסיבות החריגות שפורטו לעיל, עולה כי קביעת בית משפט קמא  מנוגדת להגיון ולשכל הישר ומנוגדת לחומר הראיות שבתיק (להסכמי התיווך ועדויות הצדדים) ובמידה כה מהותית ובולטת אשר מצדיקה את התערבות ערכאת הערעור בכך.
 
27.    הלכה למעשה שבית משפט קמא השתית את הנמקתו לדחיית תביעת המערערים לקבלת מלוא דמי התיווך בגין שני העסקאות הנוספות בהתבסס על התזה שפיתח כאילו בזמן אמת במועד חתימת הסכם המכר הראשון כוונת הצדדים היתה למכור רק מחצית מהזכויות בחלק הדרומי בעוד שהלכה למעשה מדובר בשגיאה חמורה ובולטת שלו מאחר והיא מנוגדת הן להסכמי התיווך עצמם שנחתמו טרם ביצוע העסקה הראשונה וכן מנוגדת לעדויות הצדדים.
 
28.    טעה בית משפט קמא בישום שגוי של הלכת מוסקוביץ למקרה הקונקרטי שנדון בפניו (עמוד 14 שורות 19-22 לפסק הדין).
 
29.    אומנם, "אין די בכך שהמתווך הוא גורם מסוים בשרשרת הסיבתית, בבחינת סיבה-בלעדיה אין. הדרישה היא לגורם שהוא היעיל" [ע"א 2144/91 מוסקוביץ נ' אסתר ביר (1994)], (להלן: "הלכת מוסקוביץ").
 
30.    אכן, כפי שהנחה כבוד הנשיא שמגר (כתוארו אז) בהלכת מוסקוביץ, אשר עסק בסוגיה דומה לפיה הוגשה תביעה לתשלום דמי תיווך, לאחר שהמשא ומתן באמצעות המתווך כשל, ולאחר מכן חודש המשא ומתן באופן ישיר בין בעלי הנכס למזמין השירות, נוצרה עסקה, ללא מעורבותו של המתווך, כי הפרשנות של מונח זה הינה בהתחשב בקיומם של מספר גורמים, ובלשונו הוא:
 
        "ניתן לציין- בקווים כלליים- מספר גורמים המצביעים על מידת "היעילות" בסיבתיות:
 
 
        (א) מידת הדמיון בין ההצעה המקורית בה היה מעורב המתווך ובין החוזה הסופי. כגון- נושא הנכס.
        (ב) הקרבה בתנאי התשלום ושיעורי ההצעה המקורית ובין הגיבוש הסופי של החוזה.
        (ג) חלוף הזמן בין ההצעה המקורית עד סיום העסקה (השופט עציוני בע"א 294/76 
        (ד) מידת האינטנסיביות של פעולות המתווך- היקף מגעים, פגישותיו ושיחותיו עם הצדדים.
        (ה) קיומו של גורם נוסף, אשר סייע לצדדים בהשגת החוזה, ומידת התערבותו של אותו גורם נוסף.
        (ו) תשלום ושיעורי דמי תיווך על ידי הצד השני (המוכר או הקונה).  
        (ז) זהות הצדדים המנהלים את המשא ומתן מצביעה על שמירת הזיקה הסיבתית.
        (ח) הסתמכות הצדדים על ידיעה קודמת של מהלכי המשא ומתן ופעולה שאינה אלא הרמת החבל, מקום בו הושאר, כדי ליצור המשכיות באותו מהלך. מובן כי רשימת הנסיבות איננה סגורה".
 
31.    כללים אלה שנקבעו בפסיקה מצאו להם ביטוי סטטוטורי בהוראת סעיף 14 לחוק המתווכים ביחד עם הוראת סעיף 9 לחוק המתנה את הזכאות לדמי תיווך, בין היתר, בקיומה של הזמנה כתובה של שירותי התיווך, הכוללת את הפרטים המהותיים בעסקה כאמור בתקנות המתווכים במקרקעין (פרטי הזמנה בכתב), תשנ"ז-1997.
 
 
 
32.    יודגש, הבחינה הינה בחינה מהותית של יעילות פעולת המתווך ואינה דווקא על ריבוי פעולותיו, כך גם אין דרישה כי המתווך ינהל מו"מ בשם מי מהצדדים או כל פעולה אחרת החורגת מעצם יצירת הקשר.
 
33.    לעיתים די במסירת כתובת או בהפגשת הצדדים, כדי שהמתווך יחשב כגורם היעיל שהביא להתקשרות (ע"א (חי') 1698/03 כרמי נ' קלמנוביץ (פורסם במאגרים, ניתן ביום 07.06.2004).
 
34.    להשלמת התמונה יובהר כי, הפרת חובת תום הלב על-ידי המתקשר בהסכם התיווך, כדי למנוע מהמתווך לקבל את דמי התיווך להם הוא זכאי לאחר קבלת המידע ממנו, עלולה להקים חיוב בתשלומם ע"א 7247/97 יצחקוב נ' מרדכי אביב מפעלי בניה בע"מ פ"ד נו(3) 842, 848) (להלן: "הלכת יצחקוב") אלא שלצורך שכלול קונסטרוקציה זו, על המתווך להוכיח שהוא מסר את המידע שהוביל לקשירת העסקה, והנתבע ניתק כל קשר ממנו מתוך מגמה לחסוך את דמי התיווך.
 
35.    ומן הכלל אל הפרט: המערערים סבורים שבענייננו מתקיימים כל המבחנים שנקבעו בהלכת מוסקוביץ ובהלכת יצחקוב ובהלכת כרמלי המלמדים כי המערערים זכאים למלוא דמי התיווך בגין שלושת העסקאות. חוברים לכך מספר גורמים יחדיו:
 
א.     כפי שפורט בהרחבה בערעור זה הרי שהסכמי התיווך שנכרתו בין המערערים לבין המשיבות התייחסו למלוא החלק הדרומי ולא לחלק ממנו עובדה המלמדת על גמירות דעת הצדדים להתקשר עם המתווכים לשיווק מלוא החלק הדרומי שאכן נמכר בסופו של יום בשלוש עסקאות.
 
ב.     המחיר בקירוב שננקב בהסכם התיווך עם הרוכשת דומה למחיר התמורה המצטברת בגין מכר שלושת העסקאות. (במקרה שלפנינו, הנכס הוצע והוצג ב- 27 מיליון ₪, ונמכר בתמורה ל-24.5 מיליון ₪, מאחר והמשרדים נמכרו לגורם אחר בתמורה ל-2.5 מיליון ₪ ע"פ עדותו של מנהל המשיבה 1 דוברובסקי – מה שנותן ביחד 27 מיליון ₪, בדיוק כפי שהוצג למשיבה 2).
 
ג.      חלוף הזמן בין העסקה הראשונה לעסקה השניה הוא חצי שנה ומהשניה לשלישית שבעה חודשים בלבד. מדובר בפרק זמן שבוודאי שלא מנתק את הקשר הסיבתי של פעולת התיווך כפי שנקבע בהלכת מוסקוביץ  שם, הייתה יוזמה חדשה, שהמתווך לא היה חלק ממנה, לחידוש המו"מ שנה וחצי לאחר שכבר דעך וגווע, ובכ"ז נקבע כי המתווך זכאי לדמי תיווך.
 
בתיק דנן מדובר היה "בהמשך ישיר של העיסקה" (תשובת איתן פרוטיץ לשאלת ביהמ"ש הנכבד בחקירתו (עמ' 11, שורות 22-24 בפרוטוקול) וכן מנהל המשיבה 1 יוסי דוברובסקי: "זה היה רק טבעי שאפנה אליו" (עמ' 26 שורות 23-26 בפרוטוקול) וכן דוברובסקי לשאלת ביהמ"ש הנכבד: "הכי סביר במצב זה להמשיך למכור לאיתן און" (עמ' 3 בפרוטוקול הדיון בבר"ל  מיום 7/9/16 שורה 5).
 
ד.     מידת האינטנסיביות של פעולות המתווכים, היקף המגעים, פגישותיהם עם המשיבות         והשיחות איתן היו כנדרש כדי לקבוע את יעילותם. ע"פ פלט השיחות שסומן ת/1, ושהוגש ע"י מנהל הנתבעת 2, ניתן לקבוע בוודאות שהמערער 1 רנד שוחח עם מנהל המשיבה 2 איתן פרוטיץ, לפחות 15 פעמים מתאריך 5/1/13 עד 3/7/13, שזו התקופה שבין ההסכם הראשון להסכם השלישי. זאת בניגוד לעדותו עצמו כי דברו רק פעמיים בתקופה זו. גם מראיה חשובה זו (ת/1) התעלם בית המשפט קמא ולא נתן לה ביטוי בפסה"ד.
 
פלט השיחות שסומן ת/1 מצ"ב להודעת ערעור זה ומסומן נספח ו'.
 
ה.     לא הייתה התערבות של גורם נוסף שסייע למשיבות. לא היה צורך בכך בשל יעילות המערערים.
 
ו.      המשיבות שלמו את מלוא דמי התיווך בגין ההסכם הראשון, ובכך גילו את דעתן בעליל    שהמתווכים היו "הגורם היעיל".
 
ז.      אותם הצדדים. המשיבות שחתמו על הסכמי התיווך הן אלו שניהלו את המו"מ לאורך כל שלושת העסקאות והן אלו שחתמו עליהן.
 
ח.     הצדדים. המשיבות הסתמכו על ידיעה קודמת (המצגים שנמסרו להן ע"י המתווכים ויצירת הקשר ביניהן באמצעותם) וביצעו פעולות שאינן אלא, "הרמת החבל במקום בו הושאר ע"י המתווכים/המערערים, כדי ליצור המשכיות באותו מהלך" קרי, חתימה על שני ההסכמים הנוספים. (הקטע המודגש מתוך פס"ד מוסקוביץ').      
 
36.    ביחס לחלוף הזמן בין ההסכמים נקבע גם בתא"ק 1438-06 קוקרמן נ. פלאזה סנטרס (בימ"ש מחוזי ת"א) (להלן: פרשת קוקרמן) כי "אין בחלוף הזמן בין שתי העסקאות כדי לאיין את זכותה של התובעת לעמלת תיווך בגין העיסקה השניה" (סע' 47 בפסה"ד) ובפס"ד מוסקוביץ': "אין מקום לומר כי עצם מעבר הזמן, כעשרים חודש, בין השלב הראשון לשלב השני מנתק לכשלעצמו את הקשר הסיבתי...מבחינת מעבר זמן יש מקום להבחין בין סוגי נכסים שונים: אין דין דירת מגורים כדין בית מלון. חשיבות חלוף הזמן עומדת בד"כ ביחס הפוך לשווי הנכס. ככל שערך הנכס רב יותר, הרי שגם המו"מ נמשך בד"כ זמן רב יותר".
 
יתר על כן, בסע' 12 בפס"ד מוסקוביץ' נקבע: "השלב הראשון היווה את הגורם היעיל שהצמיח את החוזה. השלב השני לא ניטרל את יעילותו של השלב הראשון, ולא היה אלא המשכו". ויפים הדברים, בהתאמה, גם בעניינינו: השלבים השני והשלישי לא נטרלו את יעילות השלב                הראשון ולא היו אלא המשכו.
 
37.    לפיכך, שגה בית משפט קמא כאשר קבע בסעיף 2.3.4 לפסק הדין כי מדובר בפרק זמן ממושך למדיי שיכול להוות גורם המנתק את הקשר הסיבתי בין פעולות המתווכים לבין התקשרות המשיבות בהסכמי המכר השני והשלישי.
 
"החבל", אותו גורם יעיל, ששזרו המתווכים וקשר בין הצדדים כבר בהסכם הראשון, לא ניתק עד להשלמת העסקה כולה ורכישת כל הנכס בשלושה הסכמים. ובלשונו, בהתאמה, של הנשיא (דאז) שמגר בהל' מוסקוביץ': "המתווכים זרעו את זרעי העסקה כולה כבר בשלב הראשון, זרעים שהצמיחו את כל פירות העץ – שלושת ההסכמים"
 
38.    במיוחד טעה בית משפט קמא שלא ראה לנגד עיניו בפסק דינו את חוסר תום הלב שדבק במשיבות מראשית ההליך ועד סופו שכן מחומר הראיות והעדויות שנדון בפניו לא היתה מחלוקת עובדתית שהמשיבות מדרו את המתווכים בהמשך ההתקדמות ביניהן במו"מ שהביא לכריתת העסקה השניה והשלישית חרף פניות חוזרות ונשנות של המערערים אליהם בעניין זה.
 
39.    בע"א 7247/97 יצחקוב נ. מרדכי אביב נקבע שצד המסכל את מאמציו של המתווך, ע"י ניצול המידע שנתקבל ממנו, תוך עקיפתו ופניה ישירה לצד האחר בעסקה מפר את חובת תוה"ל. ולדאבוננו כך התנהלו המשיבות כלפי המערערים בתיק זה .
 
40.    גם בע"א 2314/00 (ת"א) גוסטה פרנק נ. י.ה. מקרקעין בע"מ נקבע שאם מתווך מבצע את הפעולות המוטלות עליו ולאחר מכן נמנע ממנו, תוך סיכול מאמציו ע"י הדרתו, להמשיך בביצוע מלאכתו, הרי שאין בכך לשלול את זכאותו לדמי תיווך. ויש ליישם זאת גם בעניינינו בבחינת גזירה שווה.  כן ראה ע"א 5786/15 ברוך חסן ואח' נ. חב' אזורים ואח'.
 
41.    לאור כל האמור במצטבר לעיל, מתבקש בית המשפט הנכבד לקבל את ערעור המערערים על פסק דינו של כב' השופט נחום שטרנליכט במובן זה שפסק דינו בקשר לתביעת המערערים יבוטל והמשיבות תחויבנה לשלם למערערים דמי תיווך בגין העסקאות השניה והשלישית כמפורט בכתב התביעה.
 
42.    כן מתבקש בית המשפט הנכבד לחייב את המשיבות בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ בשתי הערכאות.
 
 
 
                                                                                                        ___________________
                                                                                                                       , עו"ד
                                                                                                          ב"כ המערערים
 
 
 
 
 
 
 
 
 

 
+ שלח משוב