Hebrew  |  English  |  Russian  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



דף הבית >> דוגמא לסיכומי מעבידה בבית הדין לעבודה
 
בבית הדין לעבודה                                                                             סע"ש 24235-03-15 
בתל אביב                                                                                       בפני כב' השופט תומר סילורה
 
 
התובעת:                       צהרוניות אם המושבות בע"מ ח.פ 514316231 
                                    ע"י ב"כ עוה"ד ניר טולדנו ו/או רימה גרסימוב
                                    מרח' מוטה גור 9, ת.ד 10450 פתח תקוה 4900302.
                                    טל: 03-9309677 פקס: 03-9309674
 
-נגד-
 
הנתבעת:                       נירה לוי 
                                    ע"י ב"כ ד"ר יריב וינצר ו/או אדם וינצר ואח'
                                    מדרך עבד אל כרים קאסם, כפר קאסם

 
 
 
                                                                                     סיכומים מטעם התובעת
 
"מי שגונב ביצה, יגנוב פרה" (ג'ורג' הרברט). "מי שגונב פעם אחת, יגנוב תמיד" (ארתור שופנהאואר) "יש רק חטא אחד, אחד בלבד. והחטא הזה הוא גניבה. כל חטא אחר הוא גרסה שונה של גניבה... כשאתה הורג בן אדם אתה גונב חיים, אתה גונב את זכותה של אשתו לבעל, גוזל מילדיו אב. כשאתה משקר, אתה גוזל את זכותו של אדם לאמת. כשאתה מרמה, אתה גונב ממנו את הזכות להגינות" (חאלד חוסייני).
 
2.     במסגרת תיק זה, נדונה תביעה כספית של התובעת, צהרוניות אם המושבות בע"מ (להלן: "התובעת") כנגד הנתבעת, הגב' נירה לוי (להלן: "הנתבעת" ו/או "נירה לוי") לתשלום סך של 296,786₪, סכום אשר נזקף לחובתה במסגרת כתב התביעה עם סיום יחסי עובד ומעביד ועם התגבשות נזקי מעילת הכספים שביצעה הנתבעת, בשל יחסי האמון ומתוקף תפקידה כמנהלת חשבונות וחשבת שכר בעסקה של התובעת.
 
3.     הנתבעת אומנם הודתה בכתב הגנתה ובעדותה בזיוף חתימות הסב של המחאות של התובעת וזאת כחלק משיטת המרמה שפיתחה, אך למרבה הצער הצליחה עד לתפיסתה, להערים על התובעת ולגנוב ממנה כספים בסכום של 142,813 ₪ בפרק זמן קצר של שמונה חודשים.
 
4.     יאמר כבר עתה כי מעיבוד חומר הראיות וניתוחו עולה תמונה ברורה וחד משמעית לפיה, התובעת הוכיחה מעל ומעבר הן את שיטות המרמה באמצעותן הצליחה הנתבעת להונות את התובעת ולגנוב ממנה את הכספים והן את היקף הגניבה. משכך, עותרת התובעת לכב' בית הדין, בבואו ליתן את פסק דינו, לא לעשות מלאכתו קלה למצות את הדין עם הנתבעת  ולהתחקות אחר היקפן האמיתי של מעילת הכספים מעסקה של התובעת, גם אם יחייב הדבר "להפוך כל אבן אפשרית" על מנת להגשים את המטרה הנעלה של עשיית דין וצדק ועל מנת שהחוטא ובענייננו, הגב' נירה לוי, לא תצא  נשכרת מפרי גניבתה.
 
5.     בנוסף, יש מקום כמובן לחייב את הנתבעת לפצות את התובעת בגין עוגמת נפש אדירה שנגרמה לה וכן להשיב לה את מלוא כספי המעילה והגניבה, אשר התאפשרה אך בשל יחסי אמון עיוור בעובדת והעדר פיקוח ואך משום שהנתבעת חמסה את רכושה של התובעת, ובזזה את עסקה וגנבה ממנה באופן שיטתי כספים בסכומי עתק של 142,813 ₪!
 
ב.    הרקע להתגלות הגניבה
 
6.     התובעת הינה חברה בע"מ, אשר עיקר עיסוקה הינו בהפעלת רשת צהרוניות בגני ילדים ברחבי הארץ והמעסיקה כ- 240 עובדים. הנתבעת, ילידת 1960 הועסקה אצל התובעת בין התאריכים 25.05.14 ועד ליום 09.02.15 כמנהלת חשבונות וחשבת שכר.
 
7.     במסגרת תפקידה, עסקה הנתבעת, בין היתר, בהכנת משכורות עובדים והנהלת חשבונות והיתה לה נגישות מלאה לפנקסי שיקים שהיו בסמיכות לשולחנה במשרדי התובעת והונפקו מחשבון הבנק של התובעת, שמתנהל בבנק הבינלאומי בסניף פתח תקווה (סעיף 5 לתצהירה של מנהלה ובעלת מניותיה של התובעת, הגב' איריס שמאי (להלן: "איריס").
 
8.     בטרם התחילה הנתבעת את עבודתה, סוכם בינה לבין התובעת כי שכרה יעמוד על סך של 6,000 ₪ בחודש וכי שעות עבודתה יהיו 4 וחצי שעות עבודה ביום, בימים א' - ה' בין השעות 09:00-13:30 (סעיף 6 לתצהירה של איריס) וכן ראה עמוד 15 שורות 19-27 לפרוטוקול מיום 23.10.17 בה הודתה הנתבעת הן בהיקף המשרה ותנאי השכר שסוכמו איתה עת החלה לעבוד אצל התובעת).
ג.     התגלות מעילת הכספים
 
9.     על רקע אי סדרים כספיים בהנהלת החשבונות ובחשבון הבנק של התובעת, החליטה התובעת לסיים את עבודתה של הנתבעת אצל התובעת במהלך חודש פברואר 2015 (סעיף 10 לתצהירה של איריס וכעולה מת' 2).
 
10.   בעקבות ההרעה המוחשית במצבה הפיננסי של התובעת, החליטה התובעת ביום 24.02.15 לבצע ביקורת של הנהלת החשבונות מול תדפיסי הבנק וצילומי ההמחאות שנמשכו מחשבון הבנק של התובעת ולדאבון לבה התוצאות לא איחרו לבוא, כאשר בבדיקה מקיפה התגלה שחלק גדול מההמחאות שנחזו ככאלה המיועדים לצורך תשלום משכורות עובדי החברה, נרשמו באופן פיקטיבי והופקדו בחשבונות הבנק של הנתבעת שמספרו 220272 ו/או בחשבונות בנק הקשורים לה ו/או בשליטתה (סעיפים 14-16 לתצהירה של איריס).
 
ד.    אופן גניבת הכספים על ידי הנתבעת מחשבון הבנק של התובעת
 
11.   כעולה מכתב התביעה, מתצהירי התובעת והנתבעת ומעיבוד חומר הראיות בתיק, הנתבעת גנבה מהתובעת בעורמה ובדרכים עקלקלות כספים מחשבונה בבנק הבינלאומי סניף 34 מספר חשבון 409289361 במספר שיטות הונאה ומרמה מגוונות ושונות שפורטו, בין היתר, במסגרת סעיפים 18-27 לתצהירה של איריס וכן כעולה מעדותה האמינה של הגב' ג'ולי מאשי (עמודים 8-13 לפרוטוקול הדיון מיום 23.10.17).
 
12.   לאחר שהנתבעת השלימה את מלאכת הזיוף והמרמה, היא נהגה להפקיד את השיקים המזויפים שנמשכו מחשבון הבנק של התובעת לחשבונות בנק הקשורים אליה ו/או שהיו בשליטתה, כגון לחשבונה בבנק פועלים סניף 552 מספר חשבון 220272 אליו אף הופקדה משכורתה ו/או לחשבון בנק של חברת עתידות כח ויעוץ כלכלי בע"מ למספר חשבון 222453 בבנק פועלים סניף 552, אשר בה היא רשומה כדירקטורית וכבעלת מניות ו/או לחשבון 11024/51 סניף 703 בבנק לאומי השייך אף הוא לנתבעת ו/או לחשבונות אחרים של מקורביה הקשורים אליה.
 
13.   מעדותה של איריס עלה כי דרך מתוחכמת אחת של מרמה אותה אימצה הנתבעת לחיכה, היתה להגיש לחתימתה "שיק תמים" למראה לחתימה לצורך תשלום משכורתו של עובדת ברשת הצהרונים. לאחר חתימתה על השיק, נהגה הנתבעת לזייף את חתימת העובדת על גב השיק, בכדי לאפשר את הסבתו של השיק אליה ואז להפקידו לחשבון הבנק שלה ו/או לחשבונות בנק אחרים הקשורים לה (סעיף 24 לתצהירה של איריס).
 
14.   מאחר והתובעת מעסיקה כ- 240 עובדים ומאחר ובחשבון הבנק שלה מתבצעות מידי חודש מאות פעולות, לא ניתן היה להבחין בזמן אמת בהונאה, במסגרתה הנתבעת, בין היתר, החתימה את איריס על המחאות כפולות שיועדו לתשלום משכורות עובדים, כאשר המחאה אחת הלכה לכיס העובד והמחאה נוספת הלכה לכיסה הפרטית של הנתבעת.
 
15.   על דרכי המרמה השונות באמצעותם הצליחה הנתבעת לגנוב כספים מעסקה של התובעת, שכללו, בין היתר: הסבת המחאות, הנפקת תלושי שכר פיקטיביים לעובדים לא קיימים, הנפקת שתי המחאות זהות על שם אותה עובדת, כאשר המחאה אחת מופקדת לחשבון העובדת בעוד שההמחאה השניה מופקדת לחשבונותיה של הנתבעת, רישום המחאות על שם בן זוגה של הנתבעת אשר מעולם לא עבד אצל התובעת וכו' למד בית הדין גם מעדותה האמינה של מנהלת החשבונות וחשבת השכר, הגב' ג'ולי מאשי (עמודים 8-13 לפרוטוקול).
 
16.   מבדיקת חשבון הבנק של התובעת מחודש יולי 2014 ועד פברואר 2015 עולה כי הנתבעת גנבה מהתובעת באמצעות שיטות ההונאה והמרמה שונות סך של 142,813 ₪ וזאת מעבר לשכר שקיבלה עבור משכורתה בהתאם לתלושים. (כעולה מ-ת' 4-7).
 
ה.    הודאתה של הנתבעת בגניבת חלק מהכספים
 
17.   ביום 02.03.14 הגיעה הנתבעת למשרדי התובעת ברחוב קפלנסקי 53 פ"ת. במועד הגעתה אומתה הנתבעת עם החשדות כנגדה, כאשר תחילה הנתבעת הכחישה את החשדות כנגדה, אך בהמשך, כשאומתה עם הממצאים והחשדות הודתה במעילה של רק "50,000 ₪"
 
18.   לעניין ראשית הודאתה של הנתבעת במעילה, מופנה בית הדין הנכבד לעמוד 31 שורות 17-25, עמוד 36 שורות 12-18 ולעמוד 65 שורות 6-10 לתמליל השיחה מיום 02.03.15 – ת' 8, במסגרתו הודתה הנתבעת בפני החוקרים בחלק ממעשי הגניבה.
 
19.   זאת ועוד, מעדותו של החוקר הפרטי, מר דרור אלמוג, אשר לא נסתרה, עולה כי בשלב כלשהו יצאה הנתבעת ממשרדי התובעת ואז הודתה בפניו בגניבה של 100,000 ₪ (סעיף 15 לתצהירו של דרור אלמוג).
 
20.   מהאמור לעיל עולה כי, הנתבעת הודתה בפה מלא בכך שגנבה מהתובעת כספים, כאשר בשיחה שהתקיימה במשרדי התובעת היא חלקה רק על היקף גניבת הכספים על ידה!
 
ו.     קריסת  טענת הבדים של הנתבעת כאילו גנבה את הכספים בהסכמת התובעת
 
21.   הנתבעת טענה "בהבל פיה" בכתב הגנתה כאילו איריס, מנהלת התובעת, אישרה לה לגנוב כספים מהחברה וכי הסכימה כביכול לתת לה תוספת שכר של 10,000 ₪ נטו לחודש וכי מאחר וכביכול רצתה להסתיר זאת מבעלה, הציעה כביכול לשלם לה את "תוספת השכר" מחוץ לתלושי השכר (סעיפים 5 ט' – י' לכתב הגנתה).
 
22.   ואולם, ריח חריף של חוסר אמינות נדף מגרסתה זו של הנתבעת ואכן מעיבוד חומר הראיות בתיק היא התמוטטה כליל, כפי שיפורט עוד להלן.
 
23.   ראשית, טענה זו של הנתבעת, כאילו המעילות שביצעה היו בידיעתה של איריס ובהסכמתה לא הועלו על ידה בהזדמנות הראשונה, עת עומתה על יד צוות החוקרים עם מעשיי הגניבה החמורים, אז הודתה בחלק מכספי המעילה. לפיכך, גרסתה זו של הנתבעת היא גרסה כבושה, אשר בפסיקה ניתן לה משקל וערך ראייתי אפסי.
 
24.   שנית, איריס העידה בתצהירה כי לא "דובים ולא יער" וכי מעולם לא הסכימה להעלות את שכרה של הנתבעת בכלל ולשלם לה כספים מחוץ לתלושי שכרה בפרט וכי מדובר בהגנת בדים דמיונית "מבית מדרשה" של הנתבעת (סעיף 38 לתצהירה של איריס). בהתאם להלכה הידועה, חזקה שתלושי השכר משקפים את המציאות, אלא אם הוכח מעדויות אמינות אחרת (דב"ע מז/146-3 יוסף חוג'ירת - שלום גל והמוסד לביטוח לאומי פד"ע כ' 19) והנתבעת בוודאי שכשלה להרים את הנטל בעניין זה.
 
 
 
25.   שלישית, גרסתה של הנתבעת כאילו איריס נתנה הסכמתה לגניבת הכספים לא מתיישבת עם ההיגיון והשכל הישר בכלל ועם השתלשלות העניינים הקונקרטית בתיק בפרט לרבות העובדה שמייד לאחר התגלות המעילה איריס הגישה תלונה במשטרה כנגד הנתבעת (ת' 9) ואף שכרה את שרותיהם של חוקרים פרטיים אשר עימתו את הנתבעת עם החשדות כנגדה כאשר הנתבעת לא העלתה גם בפניהם את הטענות היצירתיות אותן העלתה במסגרת כתב הגנתה.
 
26.   רביעית, הנתבעת לא הצליחה ליתן הסבר הגיוני לשאלה הפשוטה והיא אם אכן גניבת הכספים היתה בהסכמה מדוע היה צריך לצורך כך לבצע פעולות פליליות רבות ומגוונות מטעמה לרבות זיוף חתימת הסב של עובדים על המחאות, הנפקת תלושי שכר פיקטיביים או כפולים לחלק מעובדי החברה והחייאת עובדים שסיימו את עבודתם והפקת תלושי שכר כוזבים עבורם וכן בהפקדת ההמחאות שזייפה במספר רב של חשבונות בנק הקשורים לה ולא לחשבונה האישי!
 
ז.     קריסת טענת הבדים של הנתבעת כאילו שכרה עלה מ- 6,000 ₪ ל- 16,000 ₪
 
27.   הנתבעת פעלה בעורמה ובדרכים עקלקלות ועל מנת לנסות לספק הסבר לגניבת הכספים והיקפן טענה כאילו סיכמה כביכול עם איריס על שינוי היקף משרה ועל העלאת שכר דרמטית מהסך של 6,000 ₪ לחודש בגין 4 שעות עבודה ביום לסך של 16,000 ₪ לחודש למשרה מלאה. כך טענה הנתבעת בסעיף 3 ד' לתצהירה: "מאחר שבזמן זה עדין עבדתי, בידיעתה של איריס, במקום עבודה נוסף ומכוון שאיריס טענה שאין מקום למשרה מלאה וכל שהיא צריכה זה חשבת שכר במשרה שהיא חלקית, סוכם על היקף משרה של 4 שעות עבודה ביום (להלן: המשרה") בעבור שכר של 6,000 ₪ נטו (להלן: השכר המוסכם").
 
ובהמשך, בסעיף 4 ז' לתצהירה טענה הנתבעת כי: "איריס סיכמה איתי על שינוי בהיקף המשרה, כך שאתחיל לעבוד במשרה מלאה, אעזוב את העבודה השניה בה עבדתי, ובהתאם סוכם על תוספת של 10,000 ₪ נטו ( להלן: "השכר הנוסף") מעבר לשכר המוסכם".
 
28.   למקרא טענתה זו של הנתבעת, כאילו סיכמה עם איריס על העלאת שכר דרמטית של 10,000 ₪, בוודאי שהיה מצופה ממנה לפרט בכתב הגנתה ובתצהירה את המועד הקונקרטי המדויק, אשר בו לשיטתה סוכם על תשלום השכר הנוסף ועל שינוי היקף המשרה!
 
29.   דא עקא ושלא במפתיע, הן כתב הגנתה והן תצהירה של הנתבעת שותק לחלוטין בסוגיה חשובה ומהותית זו ולא בכדי שכן, מדובר בעוד גרסה כוזבת, אשר לא היתה ולא נבראה מעולם ואשר התמוטטה כליל, במה דברים אמורים?
 
30.   במהלך עדותה טענה הנתבעת לראשונה כי על שינוי היקף המשרה סיכמה כביכול עם איריס בחודשים אוקטובר – נובמבר 2014 ועד אז עבדה לטענתה בעבודה נוספת בעמותת שחף: "ש. שהתחלת לעבוד אצל התובעת במאי היית עובדת במקביל בעמותה ששמה. ת. שחף". ובהמשך: ש. ועד מתי עבדת שם? ת. עבדתי בשחף עד חודש אוקטובר נובמבר של אותה שנים 2014, בשביל זה בחודש דצמבר יש את החזר מס בתלוש שכר. ש. למה עזבת שם? ת. מכיוון שאיריס ביקשה ממני לעזוב את העבודה. ש. את יכולה לאשר שהשכר שסוכם איתך כשהתחלת לעבוד היה 6,000 ₪ לחודש נטו? ת. נטו עבור 4 שעות ביום  כל יום. ובהמשך: ש. את אומרת שהפסקת את העבודה בעמותה ב- אוקטובר נובמבר 2014? ת. כן. ש. בסעיף 4 ז לתצהירך, קורא..., עבודה שניה את מתכוונת שחף? ת. כן." (עמ' 15 שורות 6-31 לפרוטוקול מיום 23.10.17)
 
31.   מכאן, שבכתב הגנתה ובתצהירה, לא פרטה הנתבעת את המועד המדויק בו לשיטתה סוכם על שינוי היקף משרה ועל העלאת השכר המדומה וכאשר נשאלה לגבי מועד זה בחקירתה, טענה תחילה כי על שינוי היקף המשרה  סיכמה עם התובעת בחודשים אוקטובר נובמבר 2014 שכן, עד אז עבדה לטענתה בעמותת שחף. זוהי גרסתה  הראשונה של הנתבעת!
 
32.   ואולם, כאשר נשאלה הנתבעת בחקירתה באופן ישיר, מתי לטענתה סיכמה על העלאת שכר מ- 6,000 ₪ לחודש ל- 16,000 ₪ לחודש, השיבה כי הדבר סוכם כביכול בחודשים ספטמבר - אוקטובר 2014:
 
       "ש. את טוענת שהסיכום שלך עם איריס היה שתקבלי 16,000 ₪ נטו לחודש. ת. כן. ש. באיזה היקף משרה? ת. מלאה. ש. את יכולה להציג לי את ההסכם שהיה לך עם איריס לגבי התוספת הזו? ת. לא נעשה איתי שום הסכם עבודה לא בתחילת העבודה שהגעתי ולא אחר כך עם השינוי אף על פי שדרשתי זאת. ש. את יכולה לומר באיזה תאריך בדיוק את סיכמת עם איריס שתקבלי 16,000 ₪ נטו בחודש? ת. ספטמבר לא יודעת תאריך. או ספטמבר או ... ש.         באיזה תאריך סיכמת על התוספת? ת. או ספטמבר או אוקטובר 2014? ש. למה בתצהירך את הרי השתתפת בעריכת התצהיר נכון. ת. ברור שכן. ש. למה בתצהירך את לא כותבת בתי לשיטתך הוסכם על העלאה? ת. (העדה מעיינת בתצהיר) אני לא יודעת למה זה לא מופיע ואני לא חושבת שזה מהותי." (עמוד 16 שורות 1-15 לפרוטוקול).
 
33.   ואולם, שתי גרסאותיה המזגזגות של הנתבעת לגבי המועד בו סיכמה כביכול על היקף שינוי המשרה ועל העלאת שכרה קרסו אף הן בחקירתה הנגדית עת התברר לתדהמת בית הדין כי המועד בו ביקשה הנתבעת לקבל העלאת שכר ולשנות את היקף משרתה אירע כרונולוגית יום אחד בלבד טרם סיום עבודתה דבר שהפך את כל יסודות הגנתה "למשענת קנה רצוץ".
 
34.   כאן המקום לציין שבניסיון לבסס את טענתה הכוזבת של הנתבעת לכך שסיכמה עם איריס על העלאת שכרה, צרפה הנתבעת לכתב הגנתה ולתצהירה שלושה מכתבים, אותם שלחה לאיריס באמצעות המייל במהלך עבודתה אצל התובעת (נספחים א'-ב' לתצהיר הנתבעת).
 
35.   מעיון במכתבים אלו, עולה כי הפעם הראשונה בה פנתה הנתבעת אל התובעת בקשר לבקשתה לשינוי היקף משרה ולקבלת העלאת שכר היתה רק במסגרת מכתבה השלישי אל התובעת, בו נרשם, בין היתר:
       "אינני רואה את עצמי מבצעת את כול התפקידים, בהיקף הקיים, (אולי עימי הטעות) אך מהיכרותי את הנפשות הפועלות + העסק עצמו, והניסיון שלי בתחום זה לא מספיק ואינני רוצה להגיע לסוף שנה ולומר לך זאת. רק שתהיה לך איזה נקודת השוואה, בעמותה יש מחזור שנתי של 2.5 מיליון וכ-35 לקוחות בחודש ו-15 עובדים. זה הכל. לזה אני משקיעה כ-15 שעות ועבור זה משלמים לי 10000 ₪ נטו בחודש ובנוסף קרן השתלמות. ולכן במידה ואני מתמקדת רק אצלך, הרי לא אפגע בפרנסתי. אי לכך במידה ותחליטי הרי שאני מדברת על סך של 10000 ₪ נטו + קרן השתלמות ואת השכר שאני מקבלת אצלך נהפוך לחן כדי שלא תשלמי את העליות המתלוות כגון קרנות + פיצויים וכו. כל מכרז כגון אורנית נדון ויתווסף לחן שאני יביא לך. וכול דבר מעבר שתרצי נדון ונחליט. כמובן שניתן להשאיר את המצב כמו שהוא, אך אז אני מקווה שלא תאמרי שלא אמרתי."
 
 
36.   לתשומת לב בית הדין שמהאמור במכתב השלישי שנכתב על ידי הנתבעת, עולה בברור כי נכון למועד משלוח מכתבה, הנתבעת עבדה במשרה חלקית ולא במשרה מלאה בדיוק כפי שסוכם עמה מלכתחילה וכי באותו זמן עדיין עבדה  בעמותה בה עבדה!
 
 
37.   דא עקא, שמחקירתה הנגדית של הנתבעת ומשעומתה היא עם מועד קבלת מכתבה השלישי קרסה הגנת הנתבעת עת התברר כי מכתב זה נשלח על ידה רק ביום 08.02.15, יום אחד בלבד טרם סיום העסקתה!
 
       "ש. את יכולה לאשר לי שאת המכתבים האלה את שלחת? ת. מאשרת. ש. באיזה תאריך שלחת את המכתב הראשון? ת. לא זוכרת. ש. איך שלחת, תאשרי ששלחת את המכתבים האלה במייל של איריס. ת. הרבה דברים שלחתי למייל של איריס. ש. את שלחת מכתב, הדרך שהעברת את המכתבים לאיריס היה מהמייל שלך למייל של  איריס? ת. מאשרת. (עמ' 17 שורות 5-12 לפרוטוקול מיום 23.10.2017).
 
       "ש. מפנה למכתב השלישי, גם לו אין תאריך, למה? ת. אין לי תשובה. ש. יש סיבה לכך? ת. לא. ש. תסכימי שהוא נשלח אחרי המכתב השני אחרי נובמבר 2014?    ת. יכול להיות שכן יכול להיות שלא. אפשר להוציא את המייל ולראות תאריך. ש. את יכולה להיכנס עכשיו ולבדוק? ת. לא יכולה" (עמ' 17 שורות 20-27 לפרוטוקול מיון 23.10.2017).
 
       "ש. מציג לך את אישור שהמכתב השלישי נשלח ב-8/2/15, מאשרת את התאריך? ת. תציג לעו"ד שלי ויכול להיות ששלחתי לה מה קרה... אז? ש. מציגה לך בפלאפון האישי של גב' איריס שמאי, רשום שנשלח מייל מנירה לוי אל איריס שמאי ב- 8/2/15 בשעה 20:28 ויש קובץ מצורף ואם לוחצים יוצא המכתב השלישי שצורף לכתב ההגנה שמתחיל במילים היי איריס? ת. את עושה לי עבודה קלה כי זה מראה באיזה שעות עבודה אני עבדתי בשעות הערב..." (עמ' 18 שורות 5-11 לפרוטוקול מיום 23.10.2017).
 
38.   מהמקובץ עולה, כי מכתבה השלישי של הנתבעת לאיריס שבו ביקשה לשקול העלאת שכרה ושינוי היקף משרתה נשלח על ידה רק ביום 08.02.15, דהיינו יום אחד בלבד טרם סיום עבודתה כאשר ממכתבה זה עלה היא עדיין הועסקה בעמותה! בכך קרסה למעשה באופן טוטאלי כל טענת הגנתה הדמיונית של הנתבעת אשר באה לקיצה עת התברר לבית הדין המועד האמיתי שבו שלחה בעורמה את מכתבה השלישי מתוך מטרה ברורה שלה לנסות ליתן הצדק בדיעבד למסכת הגניבות ומעילות הכספים!
 
ח.    קריסת טענת הבדים של הנתבעת כאילו התובעת היתה חייבת לה כספים בגין זכיה במכרז
 
39.   בסעיפים 5 כא- כד לכתב הגנתה העלתה הנתבעת טענה יצירתית נוספת מטעמה במסגרתה טענה כי התובעת חייבת לשלם לה 50,000 ₪ מידי חודש בגין זכיית התובעת במכרז בישוב אורנית וזאת על מנת לנסות לספק הסבר נוסף בדיעבד לגניבת הכספים!. טענה זו הוכחשה מכל וכל על ידי מנהלת התובעת (עמוד 22 שורות 13-29 לפרוטוקול מיום 28.09.16)
 
40.   בהקשר זה יצוין כי מחומר הראיות בתיק עלה כי הנתבעת החלה לגנוב את הכספים מהתובעת כבר בחודש יולי 2014 (ראה ת' 4 ואת הטבלה שצורפה) דהיינו, חמישה שבועות לאחר תחילת עבודתה!
 
41.   דא עקא, שבחקירת הנגדית של הנתבעת עלה כי הזכייה במכרז באורנית התרחשה רק בחודש ינואר 2015, דהיינו, כשמונה חודשים לאחר תחילת עבודתה. מכאן נשמט גם כאן הבסיס להסבר דמיוני נוסף של הנתבעת למסכת הגניבות בשמונת החודשים שקדמו לכך! ( עמוד 16 שורות 16-26 לפרוטוקול מיום 23.10.17).
 
 
 
42.   ואולם, בכך לא הסתיימה הסאגה, שכן כאשר הנתבעת הבינה במהלך חקירתה את הגיחוך מאחורי טענות הבדים שהעלתה בהגנתה "המציאה" מבלי להניד עפעף  טענה עובדתית נוספת וכוזבת לפיה על אף שהחלה לעבוד אצל התובעת רק ביום 25.05.14 הגיע לה כביכול לקבל שכר החל מיום 01.01.14!: "ש. אם בחודש 1/15 היתה את הזכייה במכרז, תסכימי איתי שלפני המועד של הזכייה לא יכלו להיות לך טענות כלפי התובעת. ת. אני אעשה פה סדר. ההתדיינות שלי עם איריס לגבי השכר באה כתוצאה משחזור חומר בתחילת שנה, אומנם, התחלתי לעבוד ב- 25.05.14 אבל העבודה בפועל היתה מ- 1/1/14 ..." (עמוד 16 שורות 27-30 לפרוטוקול מיום 23.10.17).
 
43.   כמובן שמדובר בטענה כוזבת ולא הגיונית של הנתבעת שכן מעבר לעובדה שטענה זו לא הועלתה בכתב הגנתה ובתצהירה הרי שטענה זו אף לא מתיישבת עם האמור בתצהירה וחקירתה הנגדית של הנתבעת שם אישרה בפה מלא כי הסיכום שהיה בינה לבין איריס היה שתתחיל לעבוד ביום 25.05.14 ולמרות זאת תקבל שכר עבור מלוא חודש מאי 2014. כך נרשם בסעיף 3ג' לתצהירה של הנתבעת: "אומנם התחלתי לעבוד אצל התובעת בפועל ביום 25.05.14, אך איריס סיכמה איתי שחודש זה יחושב כחודש מלא מאחר שנאלצתי לבצע פעולות עבר" (וכן ראה עמוד 14 שורות 21-26 לפרוטוקול מיום 23.10.17).
 
44.   לפיכך, גם בסוגיה זו של קרסה טענת הנתבעת, אשר למרבה הצער במקום שתתנצל ותביע חרטה כנה הוסיפה חטא על פשע בכך שבחרה למרבה הצער לנהל קו הגנה כוזב ויש להביא עניין זה כמובן לידי ביטוי בפסיקת הוצאות משפט.
 
ט.    חיוב הנתבעת בתשלום הסך של 142,813 ש"ח
 
45.   מהטבלה ומצילום ההמחאות שצורפו לתצהיר התובעת כת' 4 עולה כי החל מחודש יולי 2014 ועד לחודש פברואר 2015 הוציאה הנתבעת מהתובעת במגוון שיטת הונאה ומרמה 49 המחאות בסכום כולל של 142,813 ₪ אותן הפקידה לחשבונות בנק שלה ו/או הקשורים אליה מלבד משכורתה. הנתבעת פעלה בעורמה כאשר הודתה רק בסכום של 92,770 ₪ כעולה מטבלת התייחסותה להמחאות שצורפה על ידה כנספח ו' לתצהיר עדותה הראשית בו סימנה בכתב ידה את הסכומים בהן היא מודה שנטלה לעצמה!
 
46.   גם במסגרת חקירתה הנגדית אישרה הנתבעת כי המחאות בסך כולל של 92,770 ₪ הופקדו לחשבונותיה מעבר לשכר שקיבלה בתלושים: "ש. את מאשרת שהטבלה שלנו ההערות שלך כל מקום שיש וי זה מה שאת מודה? ת. שאני הפקדתי בחשבון, לא לקחתי שום דבר, אני קיבלתי, אני מאשרת ש- 92,770 הפקדתי בחשבונות שלי, אין כאן חשבונות קשורים זה חשבונות שלי אני בעלת המניות" (עמ' 21 ש' 14-16 לפרוט').
 
47.   כן אישרה הנתבעת בחקירתה כי לבעלה קוראים "אלי לוי" וכי כל ההמחאות שנרשמו לפקודתו, הופקדו לחשבונות הבנק הקשורים אליה. "ש. את יכולה לעיין ברשימה שלך ותאשרי שכל ההמחאות שרשמת לפקודת אלי לוי שזה שם הכינוי של בעלך הופקדו לחשבונות בנק השייכים לך? ת. כן. ש. המחאות מספר 4, 5, 6, 7, 8, 12, 13, 14, 15 , 18 , 19 , 20 , 22 , 23, 27, 28, 32, 33, 35, 36, 37, 38, 39, 40, 41, 44, 46, 48 המחאות שלשיטתך אין מחלוקת שהופקדו לחשבון הבנק שלך? ת. ככה זה נראה" ( עמ' 25 ש' 1-7 לפרוט').
 
 
 
 
48.   חמור מכך, בהמשך להודאת הנתבעת בסעיף 12ג' לכתב הגנתה כי זייפה חתימות הסב מאחורי ההמחאות שהופקדו לחשבונותיה, הרי שגם במסגרת חקירתה הנגדית אישרה זאת בפה מלא במובן זה שהודתה שזייפה את חתימת ההסב על גבי למצער 28 המחאות שפורטו לעיל: "ש. ובכל ההמחאות האלה על מנת להפקיד אותם לחשבון הקשור אלייך כתבת בכתב ידך את שם הנפרע בגב השיק, דבר שאפשר לך להסב את ההמחאות על שמך על סך 92,770 ₪? ת. הפקדתי אותם בחשבון שלי." (עמוד 25 שורות 4-7 לפרוטוקול)
 
49.   לאור האמור לעיל, אין ספק שהתובעת הוכיחה מעל ומעבר לרמת ההוכחה המוטלת עליה הן את שיטת המרמה בה נקטה הנתבעת והן את שיטת הביצוע שלה. מעדותה המקיפה והאמינה של חשבת השכר ומנהלת החשבונות, הגב' גולי מאשי ניתן גם הסבר מפורט לשיטות המרמה והביצוע בהן נקטה הנתבעת גם לגבי יתר ההמחאות שפורטו בטבלה שצורפו כת' 4 ואשר בהן לא הודתה הנתבעת (עמ' 10-12 12 לפרוט'). על מנת לסבר את האוזן יצוין כי אחת ההמחאות בהן לא הודתה הנתבעת בסכום של 3,186 ₪ נרשמה לפקודת "נילי" ובחתימת ההסב נרשם "נילי לוי", כאשר בחקירתה הנגדית הודתה הנתבעת כי נילי זה שם של אחותה (עמוד 14 שורות 16-17 ועמוד 25 שורות 15-19 לפרוטוקול).
 
50.   מגמת השמירה על "עקרון הנגישות" לציבור המתדיינים בפני בתי הדין לעבודה, באה לידי ביטוי גם בהוראת סעיף 32 לחוק בית הדין לעבודה. דיני הראיות בבית הדין לעבודה מושתתים אמנם על העקרונות הכלליים של פקודת הראיות ועל הכללים הראיתיים המקובלים במערכת בתי המשפט. יחד עם זאת, עוד מראשית ימיו, פעל בית הדין להתאמת כללי הדיון לפניו לאופיים המיוחד של ההליכים המתנהלים בשעריו.
 
51.   תיק זה הינו תיק אזרחי ולא תיק פלילי ולכן על התובעת בשונה מהליך פלילי להוכיח את טענותיה, ברמה בעלת מרב ההסתברויות (מעל 50 אחוזים). יחד עם זאת,  כאשר מדובר בטענות מרמה קיים נטל ראייתי מוגבר גם בהליך אזרחי אך עדיין מבחינה ראייתית נטל ההוכחה שנדרש להוכחת הגניבה והיקפה נמוך מהרף הראייתי הנדרש בהליך פלילי. בית-הדין הארצי בעניין הלמן למד על מידת ההוכחה הדרושה לטענה של עבירה פלילית במשפט האזרחי מפסק-הדין זיקרי - "כלל" חברה לביטוח בע"מ בו ניתח בית-המשפט העליון שאלה זו וקבע במקרים כאלה יש לדרוש רמת הוכחה שהינה מידת הוכחה מוגברת מהרגיל בהליך אזרחי, אך קלה מזו המשמשת בהליך הפלילי.
 
52.   ומן הכלל אל הפרט: בעניינו התובעת עמדה מעל ומעבר לנטל הראיה המוטל עליה להוכחת מלוא תביעתה בגין גניבת הכספים והיקפה. התובעת הביאה ראיות למכביר המלמדות הן על שיטות הביצוע בהן נקטה הנתבעת בכלל ועל היקף גניבת הכספים בפרט בעוד שמנגד כל טענות הנתבעת קרסו "כמגדל קלפים".
 
י.     פיצוי בגין עגמת נפש
 
53.   בסעיף בסעיפים 34-38 לכתב התביעה עתרה התובעת לחיוב הנתבעת בסכום של 100,000 ₪ וזאת בהחלט על הצד הנמוך כפיצוי בגין צער, סבל ועוגמת הנפש האדירה שנגרמה כתוצאה ממעללי הגניבה של הנתבעת, אשר התאפשרו בשל הפרה בוטה של יחסי האמון בין עובד למעבידו. ממכלול העובדות והראיות שעולים וצפים בתיק זה אין ספק שנגרמה לתובעת ולבעלת מניותיה איריס עגמת נפש אדירה בשל מסכת מעשי הגניבה.
 
 
 
 
54.   לעניין זה העידה איריס, בין היתר כי: "המעילה גרמה לי מפח נפש אדיר ולאובדן אמון בבני אדם איתם אני מצויה בקשרי עבודה יום יומיים. כתוצאה מהמתחים הרבים שהיו מנת חלקה של משפחתי הקרובה, בעלי אף קיבל אירוע לב בסמוך לאחר היוודע על הגניבה שבוצעה על ידי הנתבעת ואני לא אומרת את זה סתם. עד היום לא התאוששתי באמת מבחינה נפשית ממעשי הגניבה הנפשעים וזה מלווה אותי במחשבות מדי יום, שעה שעה, כאשר כל פעם שעניין הגניבה עולה בשיחות, זולגות על פניי דמעות מאחר והסובבים אותי החברים ובני המשפחה הקרובה לא חדלים לומר לי כמה היתי נאיבית ותמימה שנתתי אמון מלא בנתבעת אשר היתה עובדת חדשה והכזיבה אותי קשות בשל מעשיה." (סעיפים 42-44 לתצהירה של איריס).
 
55.   בפסק דין שניתן בבית הדין האזורי לעבודה בב"ש במסגרת ס"ע 1010-10-11 פלונית אלמונית נ' אלמונית חברה בע"מ מיום 21.05.14 פסק בית הדין כי הוכח מעבר לכל ספק כי העובדת שעבדה כקופאית גנבה מהמעסיקה ולפיכך קבע כי העובדת תשיב למעסיקה את סכום הגניבות בו הודתה. בנוסף, קבע בית הדין כי המעסיקה זכאית לפיצוי בגין נזק לא ממוני ועוגמת נפש בסך 50,000 ₪ לאור התקופה הקשה שעברה על המעסיקה עד להוכחת הגניבה שבוצעה על ידי העובדת ולאור זאת שהאמון הרב שנתנה בעובדת, הפך לאכזבה עמוקה. גם בפסק הדין שניתן בבית הדין הארצי במסגרת ע"ע 53292-06-15-פינדיורין נ' זיסמן מיום 03.05.17 בו הח"מ ייצג את המעסיק החליט בית הדין הארצי לעבודה שלא להתערב בפסיקת בית הדין האזורי, אשר פסק פיצוי בגין עגמת נפש בסך 50,000 ₪ לחובת עובד שגנב דלק ממעסיקו.
 
56.   עצם העובדה שהתובעת היא חברה בע"מ איננה שוללת את זכותה בקבלת פיצוי בגין עגמת נפש. לעניין זה מופנה בית הדין גם לפסק דינו של בית משפט מחוזי בת"א, שניתן במסגרת ת.א 3320/98 בו נפסק לחברה בע"מ 35,000 ₪ כפיצוי בגין התמשכות פרויקט: "בעבר הובעה בפסיקת בית המשפט העליון העמדה, כי יתכנו מקרים בהם ניתן לזהות חברה עם אדם, שאז ייפסקו פיצויים בגין עוגמת נפש לחברה ראה ע"א נאות דבורה נ' ישראליפט פ"ד (מו) 359, 350 (3) אני סבורה כי המקרה שבפניי נופל בגדר אותם מקרים מיוחדים. בנסיבות העניין אני פוסקת לתובעת סך של 35,000 ₪, בגין ראש נזק זה."
 
כ.    חיוב הנתבעת בגין  הוצאות החקירה, המעקב וכן בגין ביקורת הנהלת חשבונות
 
57.   בסעיפים 39 ו 44 לכתב התביעה נדרשה הנתבעת להשיב לתובעת הוצאות חקירה של משרד חקירות פרטי בסך 5,000 ₪ + מע"מ וכן הוצאות צפויות ונוספות בגין ביקורת הנהלת חשבונות חוזרת בסך 50,000 ₪ + מע"מ.
 
58.   איריס והחוקר לא נחקרו כלל על ידי ב"כ הנתבעת בסוגיית ההוצאות שהתובעת הוציאה לצורך התחקות אחר מקור הגניבות ומכאן, שעדויות אלו לא נסתרו כלל. בענייננו מדובר בהוצאות שהוצאו על ידי מעביד לצורך מציאת מקור הגניבה ולצורך ביקורת הנהלת חשבונות. בגין הוצאות החקירה צורפה כת' 10 חשבונות מס שהוציאה התובעת.
 
59.   ביחס להוצאות ביקורת והנהלת חשבונות העידה חשבת השכר, הגב' גולי מאשי בסעיף 12 לתצהירה כי בגין עבודתה קיבלה מהתובעת סך של 6,000 ₪ נטו וכן ראה סעיף 54 לתצהירה של איריס. יצוין כי ההוצאות בגין ביקורת הנהלת חשבונות ותיקון דו"חות טרם הסתיימו ולכן האומדן הוא על הצד הנמוך בנסיבות העניין.
 
 
ל.    חיוב הנתבעת בהחזר בסך של 11,886 ₪ בגין הונאה בתלושי השכר שהנפיקה לעצמה
 
60.   במסגרת סעיפים 40-43 לכתב התביעה וסעיפים 50-53 לתצהירה של איריס, פורטה הונאה נוספת שביצעה הנתבעת בתלושי השכר שהנפיקה לעצמה בכך, שלא פרטה את נקודות הזיכוי שמגיעים לה כאם לחמישה ילדים ובאמצעות ובגין כך שילמה התובעת למס הכנסה מידי חודש כ1,624 ₪ ובסה"כ 11,886 ₪ שלא היו אמורים להשתלם על ידה כלל במידה והנתבעת היתה מזינה נתונים נכונים בתלושי שכרה.
 
61.   מעיון בתלוש השכר של הנתבעת שצורפו כת' 7 עולה כי הנתבעת הזינה את נקודות הזיכוי להן היתה זכאית כ- 0.00 ובאמצעות תחכום זה יצרה חבות גבוהה במס לתובעת בעוד שאם היתה מזינה את הנקודות להן היתה זכאית כאם לחמישה ילדים לא היה חיוב במס בכלל. איריס לא נחקרה על סוגיה זו כלל ולפיכך עדותה בצירוף תלושי השכר לא נסתרו כלל. בנסיבות אלו, מתבקש כב' בית הדין לחייב את הנתבעת להשיב לתובעת את הסך של 11,886 ₪ אשר הוצאו ממנה במרמה.
 
מ.    סוף דבר
 
62.   ממסכת הראיות והעובדות שעלו בתיק זה עלה בברור כי התובעת, אשר העסיקה ופרנסה את הנתבעת נתנה בה אמון מלא אך זאת הכזיבה אותה כאשר מעלה באמונה וגנבה ממנה כספים באופן שיטתי ומנגד כלל לא עמדה לנתבעת כל הגנה מפני התביעה המוצקה שהוגשה כנגדה ועצם העובדה שהנתבעת בחרה לנהל קו הגנה כוזב שהתמוטט בסופו של יום מצדיק את חיובה בהוצאות לדוגמא לרבות שכ"ט עו"ד ומע"מ.
 
63.   איריס ועדי התובעת הותירו רושם אמין בחקירתם הנגדית, הם העידו בכנות ובפשטות, לא הסתבכו בתשובות, וחקירתם לא ערערה כהוא זה את עדותם הראשית, לא נסתרה בינה לבין עצמה, ולא בראיות אחרות. לעומת זאת, עדותה של הנתבעת בבית הדין הייתה מבולבלת ומביכה ביותר, כאשר הנתבעת לא הפסיקה להתפתל ולהסתבך בשקריה בכל סוגיה אפשרית, מבלי שיכלה לתת לבית הדין הסברים סבירים, משכנעים והגיוניים לבקיעים והסתירות הרבות שהתגלו ולכך שתשובותיה היו בניגוד להגיון ולשכל הישר.
 
64.   לאור כל האמור במצטבר לעיל, יהיה זה גם מן הדין וגם מן הצדק לקבל את תביעתה של התובעת במלואה  שאם לא כן, עשויה להתקבל בתיק זה תוצאה קשה ועגומה המקיימת את אמרת חז"ל: "מי שמרחם על אכזרים סופו שמתאכזר לרחמנים", או בדיוק לשונו: "כל שנעשה רחמן על האכזרי, לסוף נעשה אכזר על הרחמנים" (מדרש תנחומא, פ' מצורע, סימן א, ד"ה (א)).
 
65.   אשר על כן ולאור כל האמור במצטבר בסיכומים, מתבקש בית הדין הנכבד, לקבל את תביעת התובעת במלואה ולחייב את הנתבעת בהוצאות העצומות שנגרמו לה בשל התגוננות הסרק לרבות שכ"ט עו"ד ומע"מ.
 
 
 
                                                                                                              _______________________
                                                                                                                         ניר טולדנו, עו"ד
                                                                                                                           ב"כ התובעת

לפסק הדין שניתן בתיק הנ"ל  סע"ש 24235-03-15   צהרוניות אם המושבות נגד נירה לוי 
 

 
+ שלח משוב