Hebrew  |  English  |  Russian  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



דף הבית >> דוגמא לסיכומים סוד מסחרי
 

בבית המשפט המחוזי                                                                              ת"א 31145-05-13
בתל אביב – יפו
 
 
 
התובעת:                       מדיליין (דורון) יבוא ושיווק בע"מ ח.פ. 51-4425990
                                       מרח' היקינטון 16, ראשון לציון 75426.
                                   

 
                                                            -  נ ג ד -
 
הנתבעים:         1.         תעשיות א. ינאי בע"מ ח.פ. 51-2394396
                                    מרח' בר יוחאי 35, תל אביב 66539.
 
                                    ע"י ב"כ עוה"ד נעם בן-חורין ו/או סבינה מאייר
                                    מרח' המרד 25, מגדל הסחר, תל אביב.
                                    טל: 03-6868795  פקס: 03-6850325
 
                        2.         לינת נובל בע"מ ח.פ. 51-3517995
                                    ע"י ב"כ עוה"ד ניר טולדנו ו/או רימה גרסימוב
                                    מרח' מוטה גור 9 ת.ד. 10450 פתח תקווה 49003.
                                    טל: 03-9309677  פקס: 03-9309674


                                                                                      סיכומים מטעם הנתבעת 2

א.      מבוא
 
דומה כי תיק זה מהווה אנלוגיה לסיפור "בגדי המלך החדשים", שנכתב על ידי הנס כריסטיאן אנדרסן שכן התובעת רקמה בכתב תביעתה "חליפה מהודרת" בכסות בליל טענותיה מן הגפן ומן הגורן על הפרת חוזה, גזל סוד מסחרי, עשיית עושר ולא במשפט כאשר מנגד, עיבוד מארג הראיות והעדויות הצפות ועולות בתיק העלה "שהמלך הוא עירום" והלא כְּצַעֲקָתָהּ שכן, אין באמתחתה של התובעת כל "סוד מסחרי" בר הגנה, והסיבה האמיתית והיחידה בעטיה הוגשה תביעתה, נסובה סביב רצונה העז לקבלת מונופול ושליטה טוטאלית בשווק אוגרי כביסה לבתי חולים במדינת ישראל ואגב כך, לפגוע באופן אנוש וחסר תקדים בתחרות ובחופש העיסוק של עסקים מתחרים לשלה, כדוגמת הנתבעת 2.
 
ב.       טענות הצדדים
 
 עיקר טענות התובעת:
 
1.       לטענת התובעת בשנת 2007 הקים דורון מאור (להלן: "דורון") את עסקו בתחום יבוא ושיווק מוצרים, לרבות עגלות אשפה וניקיון והחל משנת 2010 הקים את חברת מדיליין יבוא ושייוק בע"מ, הלא היא התובעת בתיק דכאן (סעיפים  5-6 לכתב התביעה). באותה שנה פיתח דורון אב טיפוס של אוגר לכביסה ייחודי בשוק וכי לצורך ייצורו ושיווקו, החתים את הנתבעת 1, באמצעות מנהלה ובעל מניותיה, מר ראובן ינאי (להלן: "ראובן") על הסכם לשמירת סודיות ואי תחרות מיום 30.08.07 (להלן: "הסכם הסודיות") (סעיף 6 לכתב התביעה ).
 
2.       התובעת אינה חולקת כי כבר במעמד החתימה על הסכם הסודיות מול דורון מאור, הוסיף מנהלה ובעל מניותיה של נתבעת 2, מר ראובן ינאי סעיף בכתב ידו לפיו -  הסכם הסודיות יעמוד בתוקפו כל עוד ההזמנות יתבצעו אצל ינאי, קרי הנתבעת 2 אך לדידה הדבר נעשה שלא בהסכמתה (סעיף 7 לכתב התביעה).
 
3.       בחודש פברואר 2013 התמודדה התובעת במכרז של חברת שראל לאספקת אוגרי כביסה אך משנודע לה שהיא הפסידה במכרז ערכה בירורים אשר העלו כי הנתבעת 2 זכתה במכרז וכי הנתבעת 1 מספקת לה את אוגרי הכביסה ומכאן הגישה את התביעה (סעיפים 11-25 לכתב התביעה).
 
          עיקר טענות הנתבעת 1, חברת תעשיות א. ינאי
 
4.       הנתבעת 1 מכחישה מניה וביה את טענתו של דורון כאילו הוא פיתח את אוגר הכביסה וכאילו הוא מחזיק בסוד מסחרי שכן לטענתה, בשנת 2007 פקד דורון את בית המלאכה שלה כשהוא אוחז בידיו שקית ניילון סטנדרטית של בית חולים המשמשת לאגירת כביסה וביקש מראובן וממהנדס הנתבעת 1, לייצר עבורו מתקן לאגירת כביסה (סעיפים 5-6 לכתב ההגנה של הנתבעת 2).
 
5.       לטענת הנתבעת 1, מדובר בקונסטרוקציה פשוטה וכי המהנדס שלה, ערך עבור דורון על סמך אוגרי כביסה שראה בביתי חולים סקיצה של אוגר כביסה ובהמשך אף הוכן אב טיפוס. לאחר הערות ותיקונים שביקש דורון על בסיס הערות בתי החולים בא דורון על סיפוקו ואז החלה הזמנות של אוגרי כביסה אשר יוצרו תחילה עם מוטות עגולים ממתכת ובמגש בסיס ובהמשך הוחלפו בשני חצאים של יריעות פח (סעיפים 7 - 9 לכתב ההגנה של נתבעת 2).
 
6.       לטענת הנתבעת 1 במשך תקופה ארוכה התנהלו הצדדים ללא הסכם בכתב אך במועד כלשהו התייצב דורון בבית המלאכה כשהוא מצויד במסמך הנושא כותרת של הסכם סודיות וביקש מראובן לחתום עליו בהסבירו לראובן שזה נועד להבטיח בלעדיות בשווק מצד הנתבעת 2 (סעיף 11 לכתב הגנתה של הנתבעת 2).
 
7.       לטענת הנתבעת 1 הסכם הסודיות היה הלכה למעשה הסכם הדדי עם תנאים שלובים, לפיו הבלעדיות הותנתה בהסכם במפורש בהדדיות. משהפר דורון את עיקרון ההדדיות היא הייתה רשאית להתקשר עם הנתבעת 2 בהסכם מעבר לעובדה שלא קיים כל סוד מסחרי אמיתי בתהליך יצורו של אוגר הכביסה (סעיפים 11-26 לכתב הגנתה).
 
עיקר טענות הנתבעת 2 – חברת לינת נובל בע"מ
 
8.       לטענת הנתבעת 2 יש מקום לדחות את תביעת התובעת על הסף מחמת העדר עילה והעדר יריבות שכן, עילת התביעה מבוססת על טענת התובעת להפרת הסכם סודיות של סוד מסחרי אך עיון בהסכם מלמד שהתובעת אינה צד להסכם זה (סעיפים 1-10 לכתב הגנתה).
 
9.       לגופו של עניין, טוענת הנתבעת 2 כי לתובעת אין כל זכות לשיווק בלעדי של אוגרי כביסה בארץ וכי פנתה בתום לב מוחלט לנתבעת 1, על מנת שתייצר עבורה את המוצר בהתאם לדרישות המכרז של חברת שראל בו זכתה (סעיף 14 לכתב הגנתה).
 
10.     כן הדגישה הנתבעת 2 כי לא היה בתהליך היצור של אוגר הכביסה כל סוד או ערך מסחרי וכי כל יצרן יכול לייצר מוצר שכזה בנקל מבלי להזדקק לידע מוקדם. מכל מקום עת השתתפה במכרז היה ידוע לה על שתי יצרניות בארץ שמייצרות אוגרי כביסה מתאימים ממתכת ורק בנסיבות אלו נעשתה פנייה שלה אל הנתבעת 1 מבלי שידעה על הסכם סודיות כזה או אחר (סעיפים 19-20 לכתב ההגנה).
 
ג.       השאלות האמיתיות הטעונות הכרעה
 
11.     לאור האמור לעיל, דומה כי השאלות האמיתיות הטעונות הכרעה בתיק הינם:
 
א.      האם יש לקבל את הטענה לדחיית התביעה כנגד הנתבעות מחמת העדר יריבות והעדר עילה? אם המענה לשאלה זו חיובי אין צורך כמובן לקיים דיון מעמיק בשאלה השנייה והשלישית.
 
ב.       האם שיטת יצור אוגר כביסה היא בגדר סוד מסחרי והאם התובעת מחזיקה בו?
 
ג.       במידה והמענה לשאלה השנייה חיובי, האם לנוכח הפרתו הבוטה של הסכם הסודיות והבלעדיות בשווק המוצר מצד דורון מאור היתה רשאית הנתבעת 1 לייצר ולמכור את אוגר הכביסה לנתבעת 2?
 
          העדים:
 
12.     בישיבת שמיעת הראיות שהתקיימה ביום 21.03.16 העיד מטעם התובעת, מר דורון מאור, מר אמנון דבורקין, מר רון מרקוס וגב' ליזה מאור. בישיבת שמיעת הראיות שהתקיימה ביום 22.03.16 העיד מטעם הנתבעת 1 המהנדס אלכסנדר סחנובסקי, ומר ראובן ינאי. מטעם הנתבעת 2 העידו מר איל קורקוס והמומחה המהנדס מר יפתח גלר.
 
ד.       הדיון בטענות:
 
          דחיית התביעה שהגישה התובעת מחמת העדר יריבות והעדר עילה
 
13.     דומה, כי בטרם דיון ממצא בתביעת התובעת לגופה יש בענייננו צורך מובהק לקים דיון מעמיק בטענה המקדמית, אותה העלתה הנתבעת 2 במסגרת כתב הגנתה לדחיית התביעה מחמת העדר יריבות והעדר עילה. במה דברים אמורים?
 
14.     מעיון בהסכם עליו מסתמכת התובעת עולה כי, הוא נכרת בין דורון מאור לבין הנתבעת 1 בלבד כאשר התובעת אינה צד להסכם זה. לפיכך, לית מאן דפליג, שאין כלל זהות בין הצדדים להסכם הסודיות לבין הצדדים בתובענה הנדונה בתיק זה, במובן זה שהתובעת כאמור הינה אישיות משפטית נפרדת וחברה בע"מ, בעוד שהסכם הסודיות עליו היא מסתמכת, נחתם מול עוסק מורשה בשם דורון מאור!
 
15.     ואכן גם מעיון בסעיפים 5-6 לכתב התביעה עולה כי, ההסכם בין הנתבעת 1 לבין מר דורון מאור נחתם במהלך חודש אוגוסט 2007, בעוד שהתובעת הינה חברה, אשר נוסדה רק שלוש שנים לאחר עריכת ההסכם, בשנת 2010!
 
16.     זאת ועוד, במסגרת סעיף 32 לכתב תביעתה, עותרת התובעת לקבלת סעד הצהרתי לפיו היא זכאית לקבל לידה כל רווח שהפיקו לטענתה הנתבעות עקב הפרת ההסכם. דא עקא, שמאחר והתובעת אינה צד להסכם היא בוודאי אינה יכולה לזכות בסעד המבוקש על ידה הנובע לטענתה מהפרת הסכם, אשר היא אינה צד לו מעבר לעובדה שהנתבעת 2 גם לא צד להסכם זה.
 
17.     הינה כי כן, מעיון בכתב התביעה ובנספחיו, וזאת גם אם נקבל את כולו על גרסתו, עולה כי, אין בו תשתית משפטית לכאורית המקימה לתובעת עילת תביעה ולכן יש בהחלט מקום לדחות את התביעה מטעם זה בלבד.
 
18.     תשומת לב בית משפט כי התובעת לא העלתה בשום מקום בכתב תביעתה את טענת הבדים אשר טוותה לעצמה בהמשך ההליך כאילו דורון מאור המחה את "הסוד מסחרי" ואת ההסכם  לחברה! טענה יצירתית זו, הועלתה על ידה בשפה רפה רק במסגרת סעיף 37 לכתב התשובה.
 
19.     אלא שאין לקבל טענה זו. ראשית, מהטעם שמדובר בשינוי חזית היות ומדובר בטענה עובדתית שלא פורטה כלל במסגרת כתב התביעה אף לא במרומז. שנית, מאחר ומדובר בגרסה מאוחרת ו "כבושה" ולכן ערכה הראיתי נמוך אם לא אפסי ביותר. הינה כי כן, משלא נטענה הטענה העובדתית בכתב התביעה אף לא במרומז, יש לראות בה עדות כבושה שמשקלה מועט ביותר ושאמיתותה חשודה (יעקב קדמי על הראיות (תשס"ד) 441 ;וראו ע"פ 85/154 אברושמי נ' מדינת ישראל, פ"ד מא ) 1 )387 ,399 ) 1987 ;(ע"פ 98/4297 הרשטיק נ' מדינת ישראל, פ"ד נד ) 4 )673 ,688 ) 2000 ;(ע"פ 08/1707 אריש נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] מיום 08.11.25 ,בפיסקה כז לפסק-הדין).
 
20.     ואכן, בעדותו בסוגיה זו לא הפסיק דורון להתפתל ולתת תשובות מתחמקות, מבולבלות ומביכות עד שבסופו של יום כל גרסתה הכבושה של התובעת, בכתב תשובתה כאילו היתה המחאת זכות קרסה "כמגדל קלפים": "ש. תגיד לי, החברה שלך, מתי היא נוסדה באיזה שנה? ת. 2007 . ש. 2007? ת. נכון. ש. אתה בטוח? ת. למה? ש. כי היא נוסדה ב 2010 (עמ' 51 שורות 15-21 לפרוטוקול ). ש. גם באתר האינטרנט אתה כותב שהחברה נוסדה ב 2007, נכון? ת. כן. ש. אתה כבר יודע שהיא נוסדה ב 2010 ת. לא, אני מבחינתי היא לא נוסדה ב 2010, אני לא מבין את הקטנוניות הזו. אני הקמתי את החברה ב 2007. זה שהפכתי לחברה בע"מ מה זה קשור?. ש. אתה תבעת, מי שתובע פה כרגע זה החברה, נכון? ת. אוקי. ש. בהסכם סודיות שאתה טוען שהחתמת את ראובן, ת. אתה לא רציני, אז כאילו, אה הבנתי. אוקי. סליחה. אני פשוט לא יודע לאן יורדים. (עמ' 52 שורות 5-15 לפרוטוקול).
 
21.     מהאמור לעיל עולה שלמרות שדורון היה ער לטענתה המקדמית של הנתבעת 2 כי אין לתובעת עילת תביעה, הוא ניסה בכל מאודו, לבלבל ולהטעות את בית משפט באמצעות יצירת מצגים עובדתיים כוזבים באשר למועד היווסדותה של החברה התובעת ולכן טען בהבל פיו שהיא נוסדה ב 2007, למרות שידוע לו שהיא נוסדה ב 2010 !
 
 
22.     יתרה מכך, כאשר בא כוחו של דורון נוכח במהלך עדותו בסוגיה זו כי הוא במצוקה וחסר אונים, הוא ניסה להיחלץ לעזרתו והתפרץ בחקירה הנגדית מתוך מטרה פסולה להשים דברים בפיו של העד, עת בא כוחו, עו"ד רז טען כי "יש חוק המחאת חיובים" (עמוד 52 שורה 16 לפרוטוקול). יש לגנות התנהגות זו של פרקליט שמפריע בחקירה נגדית מתוך מטרה ברורה לחבל בחקירה ולהשים דברים בפיו של העד ובכך לנסות להטות את תוצאות המשפט!
 
23.     מכל מקום ההתערבות בחקירה היתה באצטלה שמדובר כביכול רק בשאלה משפטית אך לעניין זה קבע כבר בית משפט כי : "כב' השופט: השאלה היא טובה. עו"ד רז: אוקי. כב' השופט: היא לא משפטית אלא היא גם עובדתית. הוא אומר תראה, מי שתובעת היום זו לא אותה אישיות משפטית שהייתה בזמנו, ב 2007. יש הבדל ביניהן" (עמ' 52 שורות 23-24 ועמ' 53 שורות 1-2 לפרוטוקול).... כב' השופט: "היית עוסק מורשה. ולאחר מכן, היום התובעת היא מדיליין דורון יבוא ושיווק בע"מ, וזו חברה בע"מ שהיא בעלת אישיות משפטית שונה מדורון מאור עוסק מורשה. זה מה שהוא אומר זה פשוט מאוד. הוא אומר.  (עמ' 52 שורות 9- 11 לפרוטוקול).
 
24.     יצוין כי גם במענה לשאלת בית משפט לדורון בעניין זה התקבלה על ידי דורון מאור התשובה הפרוזאית הבאה: " אני צריך לבדוק עם הרואה חשבון שלי. כן, אני חושב שכן. אני אבדוק עם הרואה חשבון שלי." ( עמוד 54 שורות 19-21 לפרוטוקול).
 
25.     יוער ויודגש כי חקירתו הנגדית בסוגיה זו לא היתה חקירה נגדית מפתיעה שכן, הנתבעת 2 העלתה טענה זו כטענה מקדמית בכתב הגנתה ולכן יש לראות בה פלוגתא מרכזית בתיק. לפיכך, לא מתקבל על הדעת שדורון באמת הופתע מהשאלות שהופנו אליו בעניין זה ולא הכיר את העובדות לאשורן. לפיכך, יש לראות באמירתו של דורון שהוא צריך "לבדוק" עם הרו"ח שלו, כאמירה מתחמקת וסתמית שבאה להסתיר את האמת הפשוטה שאין כל המחאת זכות.
 
26.     בהקשר זה ידועה ההלכה לפיה "כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה" (ע"א 548/78 אלמונית נ' פלוני, פ"ד לה (1) 736, 760.
 
27.     ומן הכלל אל הפרט: מאחר ואין מחלוקת עובדתית שהתובעת לא הציגה לבית משפט כל ראיה למתן המחאת זכות מדורון יש להסיק מאי הצגת הראיה את המסקנה המתבקשת והמתחייבת כי לא התבצעה כל פעולה ממשית כזאת וזאת מבלי לגרוע מטענת הנתבעת 2 כי עצם הטענה להמחאת זכות לא מהווה חלק מעילת התביעה.
 
28.     בתי משפט בישראל מכבדים את עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה (סעיף 4 לחוק החברות), החברה הינה ישות משפטית עצמאית הכשרה לזכויות ולחובות. אישיותה המשפטית של החברה נפרדת מאישיות בעלי המניות שלה וכי בין החברה לבין בעלי מניותיה חוצץ "מסך ההתאגדות".
 
29.     יצוין כי לנוכח טענות ההגנה, יכלה התובעת לעתור לבית משפט בבקשה לתיקון כתב תביעה באמצעות צירופו של דורון כתובע נוסף לכתב התביעה ו/או לתיקון עילת התביעה. משלא עשתה כן התובעת אין לה להלין אלא על עצמה.
 
 
 
30.     בשולי הדברים יצוין כי גם אם היתה המחאת זכות, מה שלא כן, הרי שהיא בכל מקרה לא  היתה מצמיחה לתובעת זכות תביעה שכן הסכם הסודיות הכיל תנאים שלובים ונחתם בין דורון מאור לנתבעת 1 ולכן דורון לא יכל  להמחות "זכות" על פי הסכם שנחתם בינו לנתבעת 1 ללא הסכמתה ולמצער מבלי לידע אותה בזמן אמת על עצם הכוונה להמחות את הזכות!
 
31.     לאור כל האמור במצטבר לעיל, מתבקש בית המשפט הנכבד, לקבל את טענתה המקדמית של הנתבעת 2 לדחיית התביעה מחמת העדר יריבות והעדר עילה. מטעמי זהירות, תתייחס הנתבעת 2 גם לגופה של התביעה כדלקמן:
 
ה.      האם שיטת יצור אוגר כביסה היא בגדר סוד מסחרי והאם התובעת מחזיקה בו?
 
32.     אפופת זחיחות וכמוצאת שלל רב "רותמת התובעת את העגלה לפני הסוסים" וכבר בעמוד הראשון לסיכומיה כאשר היא טוענת כי לתובעת "סוד מסחרי" אשר הופר כביכול ברגל גסה בידי הנתבעות!. ואולם, " לא דובים ולא יער" שכן, בחינת חומר הראיות בתיק מעלה תמונה הפוכה ושונה בתכלית לפיה, התובעת כשלה לצלוח את המשוכה שהיא אוחזת בכל סוד מסחרי הקשור בתהליך יצור אוגר כביסה! במה דברים אמורים?
 
33.     סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט - 1999 קובע כי סוד מסחרי הינו: "מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו".
 
34.     התנאי היסודי הראשון בהוכחת קיומו של סוד מסחרי הוא הגדרת הבעלים לפי סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות. לשונו הוא "לרבות מי שסוד מסחרי נמצא בשליטתו כדין", כלומר שהסוד הומצא או פותח ברשותו או שהוא רכש הזכות בתום לב. החלק השני במסגרת ההגדרה ל "סוד מסחרי" מורה שיש להוכיח כי המידע "אינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים". סודיות המידע אינה מספקת, אם המידע ניתן לגילוי בנקל. מידע שניתן להשיגו בקלות אין לו ערך כלכלי, שהרי לא יימצא מי שיהיה מוכן לשלם עבורו.
 
35.     בע"ע 164/99 דן פרומר, צ'ק פוינט טכנולוגיות תוכנה בע"מ נ' רדגארד בע"מ, נקבע כי: "סוד מסחרי" אינו מילת קסם. על מעסיק הטוען לקיומו של "סוד מסחרי" להוכיח את קיומו. היינו, עליו לתאר ולפרט מהו הסוד. אין להסתפק בתיאור כללי או בטענה כללית על קיומו של "סוד", ... אלא יש להצביע לדוגמא, על תוכנה,  פורמולה, נוסחה מסוימת, רשימת לקוחות מסוימת, תהליך מסוים וכו'. במסגרת הוכחת ה"סוד המסחרי" על המעסיק הקודם להוכיח גם את היקפו ואת הזמן שעליו להיוותר בגדר "סוד".
 
36.     ומן הכלל אל הפרט: בענייננו התובעת כלל לא פירטה בכתב תביעתה מהו הסוד המסחרי ולמעשה את טענתה כי "הסוד המסחרי" הוא בפיתוח מוצר שבלחיצת דוושה המכסה נשאר פתוח העלתה לראשונה רק במסגרת שלב העדויות בבית משפט בתיק. די בכך כדי לדחות את תביעתה על הסף שכן אי פירוט מהו הסוד המסחרי, במסגרת כתב תביעתה ותחת זו הסתפקות באמירה סתמית וכללית שיש בידה סוד כזה בכתב תביעתה שלל מהנתבעת 2, את האפשרות למקד את חוות דעתו של המומחה מטעמה בהשוואה של אוגר כביסה המיוצר על ידי הנתבעת 1, לבין אוגרי כביסה אחרים אשר משווקים בארץ ובעולם אל מול "הסוד המסחרי"  לו טוענת התובעת!
 
 
 
 
37.     יתרה מכך, גם עיון בחוות דעתו של המומחה מטעמה של התובעת שהעיד בבית משפט, מר אורן מרקוס מעלה כי מדובר בחוות דעת אקדמית, תאורטית ולא רלוונטית לענייננו שכן, פרט לתיאור כללי של השלבים הנדרשים לדידו כדי לפתח מוצר של אוגר כביסה, אין בה כלל ועיקר התייחסות קונקרטית לשאלה המרכזית שעולה וצפה בתיק זה והיא האם קיים סוד מסחרי באוגר הכביסה המיוצר על ידי הנתבעת 1 ואם כן מהו?. עצם העובדה שהמומחה מטעמה של התובעת לא ציין במפורש בחוות דעתו מהו החידוש והסוד המסחרי אותו התובעת מנסה לנכס לעצמה מצדיקה אף היא את דחיית התביעה!
 
38.     על כל פנים, מחוות דעתו ומעדותו של המומחה והמהנדס מר יפתח גלר, אשר אין ספק שהותיר בבית משפט רושם של עד מקצועי ואמין ביותר, עולה כי "אין חדש תחת השמש" וכי אין כל חידוש או סוד מסחרי בכך שאוגר הכביסה נשאר פתוח לאחר לחיצה על הדוושה: "כב' השופט: אם אתה לוחץ אתה נעלת אותו במצב הנוכחי. העד: כן. בז'רגון ההנדסי קוראים לתופעה הזו נעלה גאומטרית מה שאנחנו רואים כאן, הוא דבר מאוד מאוד בקינטיקה אין בו שום חידוש, הוא מאוד פשוט ומאוד מוכר. בניסיוני מה שכתוב בחוות דעתי שהייתי מנהל הנדסה בחברת "צאג סטאנלי ישראל", פיתחנו הרבה מאוד ארגזי כלים שכל בעל מלאכה או בן אדם שהוא מחזיק כלים משתמש בו. ואחד הדברים הבסיסיים היה שפותחים את המכסה שהוא לא ייטרק באופן ספונטני חזרה, אלא שהוא יחזיק. כב' השופט: כן אבל את הארגז כלים אתה לא פותח עם הרגל. העד: זה לא משנה. כל מה שקובע פה, אין שום קשר לפתיחה ברגל לזה שהמוצר הזה עומד בפניי עצמו, כל מה שצריך לעשות זה אפשר לראות את זה, אני אראה לבימ"ש במבט צד, אתה יכול לדמיין לך שבעצם לגאומטריה הזו נניח שזה איזה שהוא גלגל והמוט הזה הוא כמו ברכבות, בקטרי קיטור שיש אם זה הגלגל יש כאן מוט שעושה את התנועה הזו ומסובב את הגלגל" (עמוד 58 שורות 14-26 לפרוטוקול).....העד: "מניסיוני ההנדסי, בתכנון של דברים כאלה קינטיים, בדיוק של מכסים כאלה ולא חשוב הקונטקסט שלהם, אני לא רואה פה שום דבר שהוא חדשני. אני מהנדס משנת 92, נתקלתי בגאומטריה כזו גם במוצרים דומים לכאלה. כב' השופט: זה לא פטנט. העד: אני לא רואה כאן שום דבר חדשני, ואני רק אומר מקצועית שלפתור דבר כזה של נעילה גאומטרית, כן זה דבר מאוד מאוד טריוויאלי." (עמוד 62 שורות 1-7 לפרוטוקול).  
 
39.     גם מעדותו של המהנדס, מר אלכסנדר סחנובסקי עלתה תמונה ברורה וחד משמעית לפיה לא היה כל חידוש או סוד מסחרי באוגר הכביסה המיוצר על ידי הנתבעת 2: " אפילו מידות למכסה פלסטיק אני נתתי. לא יודע מי אמר. כי מוצר הזה הוא פשוט וכל יום כמעט עושים דברים כאלה. במה הוא השתנה מעגלה פשוטה? רק מכסה פלסטיק שלמעלה, מרימים ומורידים. אין פה מקום, אני מצטער, אין פה מקום לשכל להכניס, זה לא מוצר הנדסי שממש צריך להתרכז ולעבוד ולעשות ניסיונות. חתיכת ברזל. כל מה שצריך לעשות פה זה סרגל מידות למעלה, אנכי ואפקי, זה כל החוכמה. ש. כשאתה עשית את השרטוטים ועשית את האב טיפוס על מה התבססת? ת. ראיתי דברים כאלה, זה לא משהו חדש, סיפרתי לך שכבר לפני המוצר הזה עשינו משהו דומה. הבדלים זה כמו פה ראיתי, כל ההבדלים בייננו ובין המוצר הצרפתי במקום עגול שטוח." ( עמוד 7 שורות 18-24 ועמוד 8 שורות 1-3 לפרוטוקול).
 
             "ש. המנגנון הזה שדיברת אליו עכשיו לגבי האום וכל זה, זה משהו מסובך, משהו שאתה חשבת, איך זה בא לעולם? ת. פתרון לבעיה. ש. זה פתרון מוכר? זה פתרון, ת. זה שום דבר לא חדש, כי היתה דרישה לשנות את האורך, לכוון אותו אז לפי זה עשינו העברה שם". ( עמ' 17 שורות 19-24 לפרוטוקול).
 
כאשר ניתן להעתיק את המוצר בהנדסה חוזרת - אין סוד מסחרי!
 
40.     ממסכת העדויות והראיות שעלו בתיק עולה כי אין מחלוקת עובדתית שאוגר הכביסה הוא מוצר פשוט וגלוי שטכנית הוא קל להעתקה באמצעות הנדסה חוזרת. גילוי עצמאי והנדסה חוזרת הן שתי הדרכים העיקריות לגילוי סודות מסחריים כדין, בהתאם לסעיף סעיף 6 (ג) לחוק עוולות מסחריות הקובע כי: "גילוי סוד מסחרי באמצעות הנדסה חוזרת, לא ייחשב, כשלעצמו, אמצעי פסול כאמור בסעיף קטן (ב) (1), לעניין סעיף קטן זה, 'הנדסה חוזרת' - פירוק או ניתוח של מוצר או של תהליך במטרה לפענח סוד מסחרי, בהילוך חוזר".
 
 
41.       ואכן, אם ניתן לבצע גילוי עצמאי או הנדסה חוזרת בקלות, סימן שהמידע ניתן לגילוי כדין בנקל, ולכן במקרה שהגילוי העצמאי ניתן לביצוע בקלות, הזכות לסוד מסחרי כלל לא צמחה, ובמקרה של הנדסה חוזרת הזכות לסוד מסחרי תפקע עם שיווק המוצר לשוק. בעניינו אוגר הכביסה שווק לבתי חולים ומוסדות החל משנת 2007 כאשר אלפי יחידות שלו פוזרו והפכו נחלת הכלל במשך שנים רבות .
 
42.     על הפשטות בביצוע הנדסה חוזרת לאוגר הכביסה, ניתן ללמוד באופן מפתיע דווקא מעדותו של דורון מאור בבית משפט במסגרתה הודה  בפה מלא שכאשר החל לייצר מאחורי גבו של ראובן את אוגר הכביסה אצל דודי פליבה הוא אפילו לא הגיע עם שרטוטים אלא פשוט הביא איתו את אוגר הכביסה שיוצר על ידי חברת ינאי ופליבה בהנדסה חוזרת פשוטה החל לייצר את אותו האוגר.
 
          " ש. אוקי. יפה. כשאתה ניגשת לדודי פיליבה וביקשת שייצר לך את אוגר הכביסה, ת: נכון. ש: איך הוא ייצר לך? אתה באת אליו עם סקיצות? איך הוא ייצר לך את אוגר הכביסה? ת: מה זאת אומרת איך הוא ייצר? ש: תסביר לי. ת: עוד פעם, כמו שבאתי לינאי יש לי את המודלים שלי, אני מכרתי את האוגר. ש: אתה באת אליו עם האוגר כביסה כמו שהוא? ת: בוודאי. ש:ואתה בעצם ביקשת ממנו שיחקה אותו בהנדסה חוזרת? ת:הוא לא צריך לחקות, זה אוגר שלי, עוד פעם, אל.. ש: אז לא, אז איך? ת: זה לא חיקוי. ש: אתה באת, ת: אוגר מדיליין" ( עמ' 40 שורות 1-15 לפרוטוקול הדיון מיום 21.03.16).
 
          סוד מסחרי ממתי עד מתי?
 
43.     הגנה על סוד מסחרי פוקעת לרוב כאשר המידע הפך לנחלת הכלל. מידע הנגיש לציבור או מוצר מוגמר הנמכר לציבור הרחב, אינם נופלים בגדר "סוד מסחרי". בפרשת צ'ק פוינט נקבע כי מידע שאיננו ממודר, המופץ לכלל העובדים בחברה, כמו מידע שניתן לגלות אודות חברה באמצעים המודרניים הקיימים דוגמת האינטרנט - כל אלה אינם בגדר "סוד מסחרי". מכאן כי חשיפת המידע לציבור (לעתים אף שלא ברצון הבעלים) תשלול את סודיות הסוד. עצם החשיפה עשויה להקנות לבעלים עילה נגד מפרסם המידע, אך צד שלישי שאינו קשור יוכל לעשות שימוש בסוד בלא להיות חשוף לתביעה.
 
44.     בענייננו יש לייחס משמעות יתרה לעובדה שאוגר הכביסה שווק באופן פומבי על ידי דורון החל משנת 2007 בעוד שהנתבעת 1 החלה לייצר אוגרים עבור נתבעת 2 רק בשנת 2013, דהיינו בחלוף לפחות 6 שנים מרגע הפצת המוצר ברבים לאחר שאלפי אוגרים הופצו בבתי חולים ומוסדות שונים!.
 
45.     אין ספק שלאלמנט משך הזמן בו המוצר הפך לנחלת הכלל וחלוף השנים הרבות יש חשיבות רבה לגבי עצם השאלה אם קיים סוד מסחרי במוצר אשר שווק והפך לנחלת הכלל במשך למעלה מ-6 שנים. יצוין כי בסיכומי התובעת אין התייחסות לשאלה זו כאשר לגישתו הפרוזאית של דורון "הסודיות" היא לכל החיים!
 
46.     וראו איזה פלא! דווקא בהסכם הסודיות עליו החתים דורון את מר אמנון דוברקין הוגבלה תקופת הסודיות ל 3 שנים בלבד! מאחר וההתקשרות של דורון עם דבורקין הסתיימה בשנת 2007 הרי שהחל משנת 2010 הסתיימה הסודיות כלפי "היוצר" "והממציא" של אב הטיפוס שלה! (ראה לעניין זה חקירתו של דורון בעמ' 49 ו 50 לפרוטוקול מיום 21.03.16).
 
 
 
47.     מהאמור לעיל, עולה בברור כי התובעת לא הוכיחה כלל ועיקר שהיא מחזיקה בסוד מסחרי הקשור בתהליך יצורו של אוגר הכביסה גם בשל חלוף הזמן הרב בו המוצר שווק והפך לנחלת הכלל וזאת מעבר לעובדה שמהעדויות עלה כי הנתבעת 1 מייצרת את אוגר הכביסה באופן עצמאי ללא הסתמכות שלה על ידע מוקדם של התובעת.
 
          התובעת כשלה מלהוכיח כי אוגר הכביסה המיוצר על ידי נתבעת 1 הוא פרי תכנונה המוקדם
 
48.     התובעת טוענת בסיכומיה כי מי שפיתח את אב הטיפוס של אוגר הכביסה היה זה דורון ביחד עם מר ארנון דבורקין וכי לצורך פיתוחו היא השקיעה שעות עבודה רבות (סעיף 8 לסיכומי התובעת).
 
49.     דא עקא, שטענה עובדתית זו עומדת בסתירה מוחלטת לעדותו הקוהרנטית והאמינה של מהנדס הנתבעת 1, מר אלכסנדר סחנובסקי, אשר העיד כי לצורך יצור אוגר הכביסה לא הסתמך כלל על כל ידע מוקדם של דורון מאור וכי לא הוצג בפניו מעולם כל אב טיפוס של אוגר הכביסה!
 
          " כפי שזכור לי בסביבות, לא זכור לי במדויק אבל ב 2007 משהו כזה הוא בא עם השקית, ש. עם מה? ת. עם השקית ניילון ודרש לעשות אוגר כביסה. כב' השופט: בא עם שקית? העד: כן. (עמ' 3 שורות 21-26 לפרוטוקול)...ובהמשך: כב' השופט: האם הוא בא עם מתקן כזה אליכם? . העד: לא, מתקן כזה עשינו אצלנו. כב' השופט: אבל האם הוא הביא לכם דוגמא של מתקן כזה? . העד: לא, לא צריכים את הדוגמא כדי לייצר את זה, זה דבר שגרתי ופשוט. כב' השופט: הוא לא הביא לכם את הדוגמא הזו? העד. לא. כב' השופט: מה:?. העד: לא רק שקית. כב' השופט: רק שקית? העד: כן. כב' השופט: ומה היה בתוך השקית? העד: בתוך השקית כלום, שקית ריקה. כב' השופט: שקית של מה? העד: שקית פלסטיק. שקית פלסטיק שמחברים למתקן לשפוך לשם דברים. איזה דברים זה יכול להיות כביסה, יכול להיות פסולת, לפי הדרישה." (עמ' 4 שורות 10-26 לפרוטוקול). ובהמשך: "כב' השופט: השאלה שלו, פשוט חבל על הזמן, השאלה שלו אם אתה ייצרת את כל האוגר הזה? העד: כן. כב' השופט: מ א' ועד ת'?. העד: כן.  כב' השופט: זה מה שהוא שואל, כולל הגוף כולל הכל אתה? העד: כן כל הצורה הזו יצא משקית". (עמוד 30 שורות 6-15 לפרוטוקול).
 
50.     עדותו של מהנדס היצור של הנתבעת 1 לפיה בכל תהליך הייצור של אוגר הכביסה הנתבעת 2 כלל לא הסתמכה על אב טיפוס או ידע מוקדם השייך לדורון נתמכת גם בעדותו של ראובן: "בכל מקרה הוא היה לקוח שלי עד שהוא הגיע אליי לעסק עם שקית ניילון וביקש ממני לעשות אוגר כביסה. ...לא הבנתי אותו כל כך בדיוק היות ואני לא כל כך מקצועי, קראתי למהנדס שלי אלכס, וצירפתי אותו לשיחה. אמרתי לו אלכס תראה הוא רוצה אוגר כביסה, הוא טוען שיהיה כמויות, הוא טוען שיהיה ככה. תישמע מה הוא אומר ותגיד לי. הוא ישב איתו באמת, עם השקית ניילון כמובן , ולקח מידות כלשהן, הראה לו סקיצה, ואמר לו זה מקובל? אמר לי כן כן כן זה מה שהוא מר, זה מה שאני רוצה. בסדר, אלכס לקח את הסקיצה, זה סקיצה זה סתם ציור. לקח ופיתח אותו, עשה ככה, עשה ככה. עשינו לו אב טיפוס, כמובן ללא המכסה, וזימנתי את דורון לעסק. הראתי לו את זה אמר לי יופי יופי יופי תן לי מידות של המכסה, קראתי לאלכס אמרתי לו תן לו את המידות של המכסה פלסטיק, למה הוא צריך לעשות את זה תבנית , בשביל הפיברגלס". ( עמ' 35 שורות 1- 13 לפרוטוקול).
 
51.     תוספת תימוכין לכך שהנתבעת 1 לא הסתמכה עם אב הטיפוס שדורון טוען שפיתח ניתן ללמוד גם מעדותו של מר ארנון דבורקין שהעיד מטעם התובעת אשר העיד בעצמו שבשלב מסויים שעבד על פיתוח המוצר הוא " הרים ידיים": " ואז הגעתי לשלב מסויים שאז אמרתי לדורון תשמע אני מרים את הידיים זאת אומרת קשה לי נורא אני השקעתי פה ים של שעות והמון חומר על ניסוי ותהייה וזה המון כסף וכבר אין לי, אני עשיתי חלקית במין טובה כזאת .." ( עמוד 67 שורות 16 19 לפרוטוקול).
 
52.     בתוך כך, יש כמובן לייחס את המשמעות הראייתית הנדרשת ולזקוף לחובתה של התובעת את התחמקותה והימנעותה מלהציג לראווה לבית משפט את "אב הטיפוס" אותו היא טוענת שהוא פרי פיתוחה, חרף בקשת המותב הנכבד שדן בתיק ממנה לעשות כן:" כב' השופט: אבל לא  הבאת לי דוגמה של עגלה שאתה מספק היום? מר דורון מאור: על מה אתה מדבר? על האוגר כביסה? כב' השופט: מה שאתה מוכר היום. מר דורון מאור: אוקי, אני משווק אותם בבתי החולים. עו"ד רז: אז איך אתה מייצר את זה? מר דורון מאור: והם נמצאים אצלי בתצוגה באופן קבוע. כב' השופט: איפה עגלות מייצור אצל יצרן אחר? מר דורון מאור: אצל נירוסטה. כב' השופט: אבל איפה היא? עו"ד רז: לא הבאנו דוגמה של זה, זה אותו דבר בדיוק. מר דורון מאור: זה אותה עגלה. כב' השופט: לא, זה לא מקובל עליי. זה שאתה מביא לי שתי עגלות שהוא ייצר, שהם ייצרו? תראה לי עגלה שהוא מייצר היום. עו"ד רז: מי מייצר היום? כב' השופט: דורון. עו"ד רז: אז תביא משהו בהפסקה. כב' השופט: מה זה, אתה מראה לי עגלות ואומר לי תראה שניהם אותו דבר, הם ייצרו את כל העגלות האלה. אז מה אתה מראה לי? הם ייצרו את כל העגלות האלה....ובהמשך: כב' השופט: זה לא חוכמה להביא לי את אלה. זה לא חוכמה. אפשר לקחת. אני לא יכול מזה ללמוד שום דבר. זה שלהם, כולם שלהם. עו"ד רז: לא אדוני, זו שלנו. זו העגלה שהם היו מייצרים לנו וזו העגלה שהם העתיקו מאיתנו, זה הרעיון. כב' השופט: לא, הם אומרים שזו אותה עגלה, כל העגלות האלה מיוצרים על ידם. (עמוד 12- שורות 12-26 עמוד 13 ועמוד 14 שורות 1-26).
 
53.       העולה מהמקובץ, כי התובעת לא פיתחה ולא רכשה לעצמה כל סוד מסחרי הקשור לפיתוח אוגר כביסה וזאת מהטעם הפשוט שכל תהליך הפיתוח וייצור אוגר הכביסה מ א' עד ת' התבצע באופן עצמאי אצל נתבעת 1 אשר היא זו  שתכננה וייצרה את המוצר.
 
          האם בשל הפרת הבלעדיות בייצור הייתה רשאית הנתבעת 1 לייצר את האוגר עבור הנתבעת 2
 
54.     כמי שנאחז "בקרנות המזבח" מבקש דורון להיאחז בהסכם הסודיות ואי התחרות שחתם מול נתבעת 1. ואולם, ההסכם כשלעצמו אינו מלמד בפן העובדתי שיש בידיה "סוד מסחרי" והדבר אפילו לא מהווה ראשית ראיה לכך. מעיון בהסכם עצמו עלה כי על אף הכותרת הבומבסטית שלו "הסכם לשמירת סודיות" הרי שהוא הסכם אשר תכליתו האמיתית היא מניעת תחרות עסקית (שמירת הסודיות) מחד גיסא תוך הקניית בלעדיות לייצרן בשווק המוצר (כל עוד ההזמנות רק אצל ינאי כפי שהותנה במפורש בהסכם") מאידך גיסא.
 
55.     דומה כי יש לבודד את טענת התובעת להפרת הסכם הסודיות ואי תחרות משאלת קיומו או אי קיומו של סוד מסחרי שכן גם אם יתברר שהנתבעת 1 הפרה את הסכם בינה לבין דורון אין לה עילת תביעה כלפי הנתבעת 2 במקרה שיקבע שהיא לא מחזיקה בסוד מסחרי!
 
56.     מכל מקום, אין מחלוקת עובדתית כי ההסכם שנחתם בין דורון לבין ינאי היה הסכם מותנה בכך, שהתחייבותה של הנתבעת 1 כלפי מר דורון מאור לאי מכירת המוצר לצדדים שלישיים היתה מותנת בכך, שמר דורון מאור ימשיך וירכוש את המוצר רק ממנה!. יש לדחות מכל וכל את טענת התובעת שהיא לא נתנה הסכמתה להערותיו של ראובן על ההסכם מאחר וההערה של ראובן לפיה כל תוקף ההסכם מותנה כל עוד ההזמנות אצל ינאי ניתנה באותו מעמד שבו נחתם ההסכם ולא בשלב מאוחר יותר! (עמ' 19 שורות 8-15 ועמ' 22 שורות 6-14 לפרוטוקול דיון מיום 21.03.16).
 
57.     אין גם מחלוקת אמיתית בין הצדדים שדורון הפר בצורה בוטה ויסודית התחייבות זו בכך, שרכש מאחורי גבו של ראובן אוגרי כביסה מחברת פליבה וכי דבר זה התגלה לראובן רק כאשר דורון הביא למפעל אוגרי כביסה לתיקון.
 
58.     בעדותו בבית משפט העיד מר ראובן ינאי מדם לבו על נסיבות התגלות הפרת ההסכם בינו לבין דורון"  ( עמ' 37 ו 38 לפרוטוקול מיום 22.03.16.:" העד: הוא אומר לי ראובן תסתכל הנה פה ההבדל. וגם משהו היה פה, אל תתפוס אותי במילה אבל הוא ראה ישר שזה לא שלנו לפי המנגנון. הסתכלתי על דורון בפנים ואמרתי לו תגיד לי אתה לא מתבייש, הלכת למישהו אחר עשית את זה? מה פתאום, לא, עשיתי, אני אשאל בבית חולים ואני אגיד לך, הוא נהיה אדום, נהיה כחול, נהיה צהוב. אמרתי לו תשמע דורון, מרגע זה אתה אצלי גמרת את הקריירה. אל תבוא אליי לפה אפילו, לא רוצה אותך, אתה שקרן. אמרתי לו למה עשית לי את זה? אתה הלכת. אמר לי לא מה פתאום, לא עשיתי. העמיס את הסחורה בצורה אגרסיבית וברח. כל כך היה בהלם. זה הסיפור. אז עוד לא ידעתי בכלל מי עשה, מה עשה, זה לא עניין אותי. אמרתי לו תשמע מרגע זה אתה אצלי גמרת, לא חוזה ולא נעליים. תשכח מכל הסיפור. (עמ' 38 שורות 15-24 לפרוטוקול).
59.     גם בעדותו של מהנדס הנתבעת 1, מר אלכס סחנובסקי שב ותאר העד את נסיבות התגלות יצור עגלות הכביסה על ידי האחים פליבה עת דורון הביא למפעל עגלות לתיקון ואף תיאר את תגובתו הזועמת של ראובן (עמ' 8 שורות     13-26 ועמ' 9 שורות 1-4 לפרוטוקול).
 
60.     מאחר ואין מחלוקת עובדתית שדורון אכן הזמין אוגרי כביסה מהאחים פליבה, סבורני כי אין לתת אמון בעדותו של דורון בבית משפט כאילו כל האירוע שמגולל ראובן ומהנדס היצור שלו על נסיבות התגלות הפרת ההסכם "לא היה ולא נברא" (עמ' 59 שורות 1-20 לפרוטוקול). נראה כי במטרה לחלץ את עצמו, כגורם אחראי להפרת הסכם טען דורון בעדותו כי סיבת פנייתו לאחים פליבה היתה כי ראובן לא יכל כביכול לייצר את הכמות הנדרשת עבורו. ואולם, טענה זו מדיפה ריח חריף של חוסר אמינות גם מהטעם שהיא לא עולה בקנה אחד  עם חומר הראיות בתיק שבו לא ניתן למצוא אפילו עדות למקרה אחד שראובן לא יכל לספק את כמות האוגרים שהוזמנה על ידי התובעת.
 
61.     מאחר ודורון הפר בצורה בוטה ויסודית את הסכם ההדדיות שנערך בינו לבין ינאי עת הזמין אוגרי כביסה מחברת פליבה היתה רשאית חברת ינאי לייצר את אוגרי הכביסה שלה לכל גורם שחפצה בכך לרבות לנתבעת 2.
 
          העדר חבות של נתבעת 2
 
62.     מכל מקום ראוי להדגיש כי יהיו תוצאות ההליך אשר יהיו הרי שבוודאי שאין לתובעת כל עילת תביעה כנגד הנתבעת 2. מר איל קורקוס, מנהלה ובעל מניותיה של נתבעת 2 מסר עדות כנה, פשוטה וקוהרנטית בתיק, אשר כעולה ממנה בעת שהשתתף במכרז שפורסם על ידי חברת שראל ידע על שתי יצרניות בארץ המייצרות את אוגרי הכביסה. חברה אחת היא הנתבעת 1 וחברה שניה של האחים פליבה (עמ' 67 שורות 8-10 לפרוטוקול ). הן חברת ינאי והן חברת פליבה הסכימו לייצר ולמכור לנתבעת 2 את אוגרי הכביסה וכי סיבת ההתקשרות עם הנתבעת 1 נבעה בשל הכרות מוקדמת וכן מאחר והצעת המחיר שקיבל ממנה עבור יצור אוגר היתה מעט יותר נמוכה מחברת פליבה. (עמ' 67 שורות 10-16 לפרוטוקול). הן מנהלה של הנתבעת 2 והן ראובן ינאי אישורו בעדותם כי בעת הזמנת אוגרי הכביסה הנתבעת 2 לא ידעה כלל על הסכם בין ינאי לדורון. (עמ' 68 שורות 1-10 ועמ' 41 שורות 25-26 ועמ' 42 שורות 1-15 לפרוטוקול). לפיכך, התקשרות הנתבעת 2 עם נתבעת 1 היתה התקשרות שנעשתה בדרך מקובלת ובתום לב מבלי שדבק רבב באופן בו פעלה הנתבעת 2 עת זכתה כדין במכרז אשר בתנאיו לא היתה כל דרישה ספציפית לגבי מנגנון הפתיחה של מכסה האוגר (עמ' 81 שורות 7-18 לפרוטוקול הדיון מיום 22.03.16).
 
          סוף דבר:
 
63.     ממסכת הראיות והעדויות שעלו בתיק זה עולה בברור כי יש לדחות את תביעת התובעת, בהעדר עילה, בהעדר הוכחה לסוד מסחרי בר הגנה  וגם בשל הפרתה אחר הסכם ההדדיות בשווק המוצר כלפי הנתבעת 1. אין ספק שהתובעת כשלה מלהוכיח כי היא מחזיקה בסוד מסחרי הקשור בתהליך יצורו של אוגר הכביסה שכן אפילו בחוות דעתו של המומחה מטעמה לא הצביע על מהות הסוד המסחרי לו היא טוענת והסתפק רק בטענה להשקעות בפיתוח המוצר. ואולם מחומר הראיות עולה כי התובעת אפילו לא הצליחה להוכיח השקעה כספית כלשהי המגובה באסמכתאות על הוצאות כספיות. משכך, אין ספק שתביעת התובעת היוותה דוגמא מאלפת לשימוש לרעה בהליכי בית משפט ומטרתה האמיתית היתה לדחוק את רגליה של הנתבעת 2 מתחום שווק אוגרי כביסה.
 
64.     אשר על כן, מתבקש בית המשפט הנכבד, לדחות את התביעה בכלל וכל עילת תביעה או סעד המופנה כלפי הנתבעת 2 בפרט וכן לקבוע פוזיטיבית שהיא איננה חייבת מאום לתובעת. כן מתבקש בית המשפט הנכבד לחייב את התובעת לשלם לנתבעת 2 הוצאות משפט לרבות שכ"ט עו"ד ומע"מ.
                                                                 
                                                                                                                         __________________
                                                                                                                            ניר טולדנו, עו"ד
                                                                                                                              ב"כ הנתבעת 2

_________________________
דוגמאות כתבי דין
 
+ שלח משוב