Hebrew  |  English  |  Russian  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



דף הבית >> דוגמא לסיכומים מטעם תובע בתביעת פינוי בשאלת רשות להתגונן
 
 
בבית משפט שלום                                                                            תא"ק 49X60-XX-14
בפתח תקווה                                                                                    בפני כב' הרשם איתי רגב
 
 
 
המבקשים:       1.         פלוני
(הנתבעים)         2.         אלמונית
                                    באמצעות ב"כ עו"ד אחיקם גריידי
                                    מרח' תובל 22 ת.ד 1934 רמת גן 52118
                                    טל: 03-6138020 פקס: 03-6138025
                                   
                                                            -נגד-
 
המשיב:                        יניב (עדי) טולדנו ת.ז. 052702271
(התובע)                         ע"י ב"כ עוה"ד ניר טולדנו ו/או רימה גרסימוב
                                    מרח' מוטה גור 9, ת.ד. 10450 פתח תקווה 49003.
                                    טל': 03-9309677  פקס: 03-9309674
 
 
                       
סיכומים מטעם התובע בבקשת רשות להתגונן
 
 
 
בהתאם להחלטת בית משפט מיום 13.07.14 מתכבד התובע להגיש סיכומים מטעמו בבקשת הנתבעים למתן רשות להתגונן מפני התביעה.
                                                                               
 
  
מבוא
התובע יטען, כי כל הגנתם של הנתבעים בתיק זה מבוססת על הגנת בדים, אשר קורסת מול חומר הראיות כולו, וכי לא עומדת לנתבעים כל הגנה אפשרית מפני תביעת הפינוי המוצקה שהוגשה כנגדם.
 
רקע עובדתי וטענות הצדדים
 
1.     בתיק האזרחי הנ"ל נדונה תביעת פינוי שהגיש התובע נגד הנתבעים, אשר פלשו לדירה ברח' ___ אור יהודה (להלן: "הדירה"), אשר מלוא הזכויות בה רשומות על שם התובע בפנקסי רישום המקרקעין. צילום נסח הטאבו המעיד על בעלות התובע בדירה מצ"ב לנוחיות בית משפט כנספח א'.
 
2.     הדירה עצמה נרכשה על ידי התובע ביום 29.12.13 מיורשיו של המנוח, מר אברהם סיטון ז"ל, אשר נפטר ביום 19.02.08 (סעיפים  1-2 ו 6-8 וכן נספחים ת' 1, ת 2 ו ת' 6 לכתב התביעה).
 
3.     הנתבע הינו אסיר ברישיון, אשר עיקר פרנסתו ועיסוקו הינו בתחום הזיוף והמרמה, כעולה באופן מובהק מחלק מההרשעות שצורפו כת' 3 – ת' 5 לכתב התביעה. הנתבעת היא בת זוגתו של הנתבע.
 
4.     ביום 19.02.08 נפטר המנוח כעולה מת' 6 לכתב התביעה. ביום 20.07.09 ביקר בדירה שמאי מטעם יורשי המנוח ומצא אותה ריקה מזה זמן רב, כעולה מת' 7 ועמ' 2 ו 4 לשמאות שצורפה לכתב התביעה.
 
5.     עניין הפלישה עצמו נודע לראשונה ליורשי המנוח רק במהלך חודש יולי 2010, עת ביקרה בדירה אחת היורשות, הגב' __, אז התגלה לה, לתדהמתה, כי דלת הכניסה לדירה הוחלפה וכי הנתבעים מתגוררים בה ובעקבות כך היא אף הגישה תלונה למשטרה (סעיפים 14-16 ו ת' 8-9 לכתב התביעה).
 
6.     אין חולק במהלך שנת 2011, הנתבעים ו/או מי מטעמם זייפו חוזה שכירות נושא תאריך 01.10.11 שנכרת כביכול בינם לבין המנוח ואחד מיורשיו, מר  סיטון, ותקופת השכירות על פיו הינה מיום 01.10.11 ועד ליום 01.10.17 כעולה הן מת' 10 והן מסעיפים 13-14 לתצהיר הנתבע, בו הוא מודה בפה מלא שהסכם השכירות שהוצג לעירייה על ידו מזוייף!
 
7.     יאמר כבר עתה כי "התוודותם" של הנתבעים במסגרת בקשת הרשות להתגונן כי הסכם השכירות שהוגש על ידם לעיריית אור יהודה מזויף, תוך שינוי גרסה עובדתית כאילו רכשו את הדירה, נעשתה אך מאחר והתובע הניח במסגרת תביעתו ראיות חותכות, כי הסכם השכירות זויף. על זיופו של הסכם השכירות ניתן ללמוד בנקל מכך שלמרות שהמנוח נפטר עוד ביום 19.02.08 הוא מופיע כצד לחוזה שכירות מיום 01.10.11. כמובן שגם היורש, סיטון, שמופיע כצד בחוזה לא יכל לחתום על חוזה השכירות המזויף, מהטעם הפשוט שלא שהה בארץ בשנים האחרונות ולעניין זה הציג התובע תדפיס כניסות ויציאות מהארץ של מר ג'ק סיטון (סעיפים 18-21 ו ת' 11  לכתב התביעה).
 
8.     אלא שלאחר שהוכיח התובע כבר במסגרת תביעתו בצורה חד משמעית כי חוזה השכירות, אשר מכוחו מחזיקים הנתבעים בדירה מזויף, עשה הנתבע שוב שימוש ציני בתחום משלח ידו וזייף, כלאחר יד, מסמך נוסף הנחזה הפעם להראות כמסמך שנחתם כביכול בינו לבין המנוח, לפיו בתמורה לסך של 351,400 ₪ שהלווה לו כביכול מכר לו המנוח את הזכויות בדירה.
 
 
       דחיית בקשת הרשות להתגונן מחמת השתק דיוני החל על המבקשים- הלכת בית ששון
 
9.     בסעיף 14 לתצהיר הנתבע מודה הוא בפה מלא כי הסכם השכירות זויף על ידי מאכר מטעמו לטענתו במטרה להסדיר את רישומם של הנתבעים כמחזיקים בדירה לצורכי תשלום ארנונה ומים.
 
10.   מאחר ואין חולק שהנתבעים יצרו מצגים כוזבים בפני עירית אור יהודה ותאגיד המים שהם מחזיקים בדירה כדין מכח הסכם שכירות מזויף ובאמצעות מצג שקרי זה אף קיבלו טובת הנאה ונרשמו כמחזיקים, והתחברו לתשתיות המים והחשמל הרי שהם מנועים מכח דוקטרינת ההשתק השיפוטי לטעון היפוכו של דבר כטענת הגנה במסגרת בקשת רשות להתגונן, דהינו שהנתבע רכש את הדירה!
 
11.   כלל ההשתק השיפוטי, בהיותו כלל שורשי חל בכל הליך שיפוטי: אזרחי, פלילי או מנהלי. הדוקטרינה של "השתק שיפוטי" הוגדרה ע"י כבוד השופטת דורנר בע"א 513/89 פ"ד מ"ח (4) 133 כדלקמן: "בעל דין שטען טענה בהליך אחד, וטענתו התקבלה, מושתק מלהתכחש לטענתו גם בהליך נגד יריב אחר ולטעון טענה הפוכה" ועוד הוסיפה כבוד השופטת דורנר בהלכת אינטרלגו:"אחד התנאים לקיומו של השתק שיפוטי הוא הצלחה בהליך הקודם... כלומר תנאי הוא שבעל דין שכלפיו נטען ההשתק השיפוטי זכה בהליך הראשון על סמך טענה שאת היפוכה הוא טוען בהליך השני...".         (ראו ד' פרידמן ו-נ' כהן, חוזים (אבירם, כרך א, תשנ"א) 96). תכלית ההשתק השיפוטי היא, כדברי נשיא בית המשפט העליון כב' השופט גרוניס בעניין רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ "למנוע פגיעה בטוהר ההליך השיפוטי ובאמון הציבור במערכת המשפט וכן להניא מפני ניצולם לרעה של בתי המשפט" ההשתק השיפוטי עשוי לקום, כאמור, כאשר נטענות טענות סותרות או הפוכות גם בהליך שאינו שיפוטי, כל עוד קיימת סתירה או ניגוד של ממש בין הטענות השונות.
 
12.   ומן הכלל אל הפרט: לאור מצגיהם של הנתבעים ברשויות השונות, שהינם מחזיקים במושכר מכח הסכם שכירות, אשר אף נושא חותמת "נתקבל" בעירייה, אשר בעטיים נסללה דרכם העקלקלה להירשם כמחזיקים, מנועים הם לקבל סעד דיוני של רשות להתגונן, בטענה הפוכה, לפיה הם אינם מחזיקים בדירה מכח הסכם שכירות מזויף, אלא מכח הסכם אחר.
 
קריסת הגנת הבדים שטווה לעצמו הנתבע כאילו רכש את הזכויות בדירה
 
13.   התובע סבור כי מניתוח מכלול הראיות בתיק, אל מול תצהירו של הנתבע וחקירתו הנגדית, עולה כי אין ממשות כלשהי בטענת הבדים שרקם הנתבע ואשר נתפרה על ידו במיוחד לצורך הליך רשות להתגונן. במה דברים אמורים?
 
14.   בפסיקה נקבע כי "לא תינתן רשות להתגונן למבקש, שלא פירט בתצהירו מסכת עובדתית שלמה ומפורטת של הגנתו כשם שלא יתן בית המשפט רשות להתגונן, כשטענתו העובדתית של המבקש חסרת ממשות על פניה, או שהיא 'הגנת בדים'"(ע"א 465/89 בן צבי נ' בנק המזרחי פד"י מה (1) 70,69).
 
15.   הנתבע, שטוען להסכם שנכרת כביכול בינו לבין המנוח למכר זכויותיו בדירה, לא נתן הסבר בתצהירו ובחקירתו הנגדית, מדוע אם היה בידיו הסכם, הוא לא נרשם מכוחו כמחזיק בעירית אור יהודה ומדוע היה צריך לזייף חוזה שכירות בכדי להירשם כמחזיק? לא יעלה על הדעת שאדם שמחזיק בהסכם מכר כדין, לא יפעל במשך 7 שנים לרישום הערת אזהרה לטובתו, לא ידווח על העסקה לרשויות המיסים, לא יפעל להעברת הזכויות בדירה על שמו, ותחת זאת יעדיף לזייף הסכם שכירות !
 
16.   אי מתן כל הסבר הגיוני וסביר מטעם הנתבעים לשאלות פשוטות אלו, מביאה למסקנה חד משמעית שטענות הנתבעים טענות בדים אשר מצדיקות את סירוב בית משפט למתן רשות להתגונן.
 
קריסת טענת הנתבע כאילו רכש את הדירה בתמורה להלוואה שלא ניטלה מעולם
 
17.   בסעיפים 8-9 לתצהיר הנתבע, נטען כי לאור מצבו הכלכלי הדחוק כביכול של המנוח, הלווה לו הנתבע בין השנים 2004 ואילך כספים בסך כולל של 351,400 ₪ ומאחר והמנוח ידע שלא יוכל לפרוע את ההלוואה, מכר לו את זכויותיו בדירה על פי הסכם מיום 03.01.08.
 
18.   ואולם, טענתו הכוזבת של הנתבע, כאילו הלווה למנוח כספים משנת 2004 ואילך אינה מתיישבת עם העובדה הפשוטה שהנתבע הוכרז על ידי רשם הוצל"פ עוד בשנת 2001 כחייב מוגבל באמצעים ועד היום הוא שקוע בחובות, כעולה אף מעמ' 5 שורות 27-28 לפרוטוקול.
 
19.   זאת ועוד, וזה העיקר, טענתו העיקרית של הנתבע שפורטה בתצהירו כאילו הלווה למנוח כספים, התמוטטה כליל בחקירתו הנגדית, כאשר במענה לשאלה מדוע שהמנוח שהיה עתיר נכסים יזדקק להלוואות מאדם ששקוע בחובות, טען לפתע כי לא מדובר בהלוואה אלא בשמירה על כספים!
 
       "ש. אם כך, מאיפה היה לך כסף להעביר כספים למנוח שלמנוח היתה עוד דירה שהוריש ליורשיו? ת. היו לי כספים והיתה לי עוד דירה שמכרתי והיה לי כסף שחור ששמתי אצלו והוא שמר לי על הכסף... הוא היה חבר טוב של אבא שלי, אני סמכתי עליו ושמתי אצלו את הכסף"
 
20.   עובדה נוספת שממוטטת את גרסת הנתבע, כאילו בתמורה לסכום ההמחאות הסכים המנוח להעביר את חלקו בדירה לידי הנתבע, ניתן ללמוד מההמחאות שצורפו על ידי הנתבע כנספח א' לתצהירו, מהן עולה כי שני המחאות עם זמן פירעון לאחר מועד פטירת המנוח וכן שהנתבע פעל במרמה וניסה לגבות את אחת ההמחאות על ידי הצגתה לפירעון בבנק ביום 04.05.10, דהיינו שנתיים ושלושה חודשים לאחר מועד פטירת המנוח!
 
21.   למותר לציין, שניסיונו של הנתבע לגבות המחאה אחת מתוך 3 המחאות שמרכיבות לשיטתו את סכום ההלוואה הכולל, שכנגדה רכש לטענתו את הזכויות בדירה, ממוטטת אף היא את הטענה, לפיה כנגד סכום "ההלוואה" רכש את זכויות המנוח בדירה, שאם לא כן, למה לו לנתבע להציג את אותה המחאה לפירעון למעלה משנתיים ימים לאחר מועד פטירת המנוח אם לטענתו בא על סיפוקו ברכישת הדירה כנגד שלושת ההמחאות??! (עמ' 6 שורות 14-15 לפרוטוקול)
 
22.   יתרה מכך, במהלך חקירתו הנגדית התגלה שהנתבע אף פתח תיק הוצאה לפועל נגד המנוח לאחר פטירתו, בניסיון לגבות במרמה את סכום ההמחאה מהמנוח, אותו האכיל כביכול במרק. גם עובדה זו, אשר התגלתה אף היא לראשונה בחקירתו הנגדית, מלמדת על אי קיומו של הסכם מכר בין המנוח לנתבע ועל אי קיומה של הגנה אפשרית של הנתבעים מפני התביעה! (עמ' 7 שורות 1-3 לפרוטוקול)
 
23.   משקרסה טענת הנתבע אותה העלה בתצהירו, כאילו הלווה במשך השנים למנוח כספים, קורסת כמובן  גם טענת הגנתם של הנתבעים, כאילו רכש הנתבע את הדירה בתמורה להלוואה, אשר לא ניטלה מעולם!
 
       קריסת טענת הבדים של הנתבע כאילו נכנס לדירה מכח הסכם מכר ולא מכח פלישה
 
24.   בסעיפים 10-11 לתצהיר הנתבע טען הוא כי מאז פטירתו של המנוח ביום 19.02.08 עבר להתגורר בדירה, בהתאם להסכם, ושנה לאחר מכן, בשנת 2009 שיפץ אותה. לעומת זאת, בחקירתו הנגדית זיגזג הנתבע ושינה לחלוטין את גרסתו הראשונה, עת טען כי לאחר פטירת המנוח שיפץ תחילה את הדירה במשך כארבעה חודשים ורק לאחר מכן עבר להתגורר בה, בחודש יוני 2008 (עמ' 2 שורות 6-9 לפרוטוקול).
 
25.   למותר לציין, ששתי גרסאות אלו אינן עולות בקנה אחד עם חוות הדעת השמאית שצורפה לכתב התביעה, ממנה עולה כי ביום 20.07.2009, דהיינו, שנה וחצי לאחר פטירת המנוח ביקר שמאי מטעם יורשי המנוח בדירה ומצא אותה ריקה מזה זמן רב ואף לא משופצת (עמ' 2 ו 4 לת' 7).
 
26.   מכאן, שכל טענות הנתבע בתצהירו, אשר נועדו אך על מנת ליצור רצף כרונולוגי הגיוני בין מועד כריתת ההסכם הפיקטיבי שהציג, לבין מועד פטירת המנוח ולבין מועד כניסתו לדירה, התגלו כטענות בדים.
 
27.   על היותו של הסכם שהציג הנתבע פיקטיבי, ניתן גם ללמוד מנוסח סייפת ההסכם עצמו, ממנו עולה שההסכם נחתם בין נתבע לבין רוחו של המנוח, אחרת אי אפשר להסביר את העובדה שבהסכם המנוח כביכול מודה לנתבע על שטיפל בו טרם פטירתו כאילו המנוח יכל לחזות מראש את אופן הטיפול בו על ידי הנתבע עד לפטירתו ושהוא ילך לעולמו לפני הנתבע!
 
28.   ראיה נוספת שממוטטת את טענת הנתבע בדבר הסכם שנכרת כביכול בינו לבין המנוח ניתן ללמוד מתמליל השיחה שהתקיימה טרם הגשת התביעה בין ב"כ התובע לבין הנתבע בעצמו מיום 19.02.14, במסגרתה הודה הנתבע בפה מלא כי אין באמתחתו כל הסכם, ובלשון הנתבע:     "עו"ד טולדנו: מסרו לי שהבית מוחזק בידי פולש ויש חוזה מזויף. זה מה שמסרו לנו. פלוני: חוזה קודם כל, אין!" (סייפת עמ' 3 לתמליל שצורף לתביעה כת' 13). בחקירתו הנגדית הודה הנתבע בקיומו ובתוכנו של התמליל (עמ' 6 שורות 28-29 לפרוטוקול) אך לא השכיל לתת לבית משפט כל הסבר הגיוני, מדוע הכחיש קיומו של הסכם בינו לבין המנוח בשיחה שהתנהלה עמו בטרם הגשת התביעה!
 
       הימנעות הנתבעת, הגב' ___ מלהגיש תצהיר בתמיכה לבקשת הרשות להתגונן
 
29.   נימוק נוסף לאי מתן רשות להתגונן לנתבעים הינה ההימנעות המכוונת של הנתבעת מלהגיש תצהיר מטעמה בתמיכה לבקשת הרשות להתגונן. יאמר כבר עתה כי, תצהירה של הנתבעת היה חיוני ורלוונטי לצורך ביסוס הגנתם האפשרית של הנתבעים. במה דברים אמורים? מעיון בחוזה השכירות המזויף שהוגש על ידי הנתבעים לעיריית אור יהודה מיום 09.11.11 עולה כי שמה שם הנתבעת ומספר ת.ז. שלה מופיעים בהסכם, כאשר שמו של הנתבע מופיע בסוגריים ללא תעודת זהות. עובדה זו, עומדת אף היא בסתירה לטענתה נתבע כאילו מאכר שפגש באופן מקרי בעירייה הציע לו לטפל עבורו ברישום שמם של הנתבעים כמחזיקים, מבלי שהיה מעורב בכך. לפיכך, הנתבעת היתה חייבת למסור גרסה מטעמה לדרך שבה היא נרשמה כמחזיקה בדירה! בהקשר זה ראוי להדגיש כי מעדותו של הנתבע עלה כי הנתבעת הינה בת זוגתו במשך 12 שנה וכי עבר להתגורר בנכס ביחד איתה ולכן היא היתה חייבת למסור תצהיר.
30.   זאת ועוד, מאחר ושמה של הנתבעת מתנוסס כנפרעת על אחת ההמחאות, המהווה לשיטת הנתבע חלק מהחוב עבור רכישת הדירה, חייבת היתה הנתבעת להגיש תצהיר גם בסוגיה זו. אלא שכאמור הנתבעת נמנעה במכוון מלמסור גרסה המאומתת בתצהיר ביחס לסוגיות אלו מאחר ולא רצתה לקחת חלק בבדיות, אותם העלה הנתבע בתצהירו, אשר ניתן בתמיכה לבקשת הרשות להתגונן ולא רצתה להסתבך עם החוק הפלילי, בשל מתן עדות שקר בבית משפט. לעניין זה יצוין שב"כ הנתבעים התנגד להעמידה לחקירה, למרות שהיא נכחה באולם, דבר המחזק את הטענה שאי הגשת תצהיר מטעמה, נעשה במזיד ולא מתוך רשלנות.
 
31.   לעניין המשמעות של אי הבאת עד רלוונטי לעדות, פסק השופט גולדברג בע"א 465/88 בנק למימון ולמסחר נ' מתתיהו ואח' פד"י מח' 658: "אי הבאתו של עד רלוונטי מעוררת מדרך הטבע את החשד כי יש דברים בגו, וכי בעל הדין שנמנע מהבאתו חושש מעדותו מחשיפתו לחקירה שכנגד. וזאת כאשר בחינתו של החומר אינה מצריכה לבחון שיקולי מהימנות וכאשר אין אנו נדרשים להכריע בין גרסאות נוגדות אלא עניין לנו בגרסה אחת המופרכת בעצמה.. ואמנם זה הכלל – טענת הגנה שבתצהיר מתבדת מניה וניה אינה עילה למתן רשות להתגונן" לפיכך, אין ליתן רשות להתגונן גם מנימוק זה.
 
32.   באשר לטענה שהעלה הנתבע בדבר השקעות בנכס, הלכה ידועה היא כי אין די בהעלאת טענה של השקעות או קיזוז מבלי להיכבד ולהיכנס לפרוט הטענה ולצרף מסמכים לצורך זה גם בבקשת רשות להתגונן. ההלכה קבעה כי יש לפרט את טענת הקיזוז בדרך שבה מנסחים תביעה.
 
33.   הנתבע טוען בהבל פיו בסעיף 11 לתצהירו כי השקיע 180,000 ₪ בשיפוץ בדירה. בטענה זו לא יכול להיות כמובן ממש, לנוכח העובדה שמדובר בחייב מוגבל באמצעים החל משנת 2001 ועד ליום זה. על כל פנים, אין בטענה זו כדי להקנות רשות להתגונן שכן, אף גורם לא הזמין מהנתבע שרות של שיפוץ, שנועד לשרת את שהותו בדירה בתקופה בה פלש אליה! זאת ועוד, הנתבע לא צירף לבקשת הרשות להתגונן אף מסמך, חשבונית או קבלה, התומכים בטענתו להשקעות בדירה וממילא שלא העלה טענת קיזוז כדרך שבה מנסחים תביעה ולכן אין בטענה זו כדי להקנות לו רשות להתגונן. יתרה מכך, השמאית אשר הגישה חוות דעת מטעם הנתבעים, לא התייצבה כלל לדיון ובהעדר התייצבותה לחקירה, ומתן אפשרות לב"כ התובע לחקור אותה עליה יש להתעלם מחוות הדעת.
 
34.   בנסיבות אלו, התובע סבור כי ככל ולנתבע יש טענות כלפי חוב שהותיר כלפיו המנוח, יתכבד ויגיש תביעה נגד עיזבון המנוח, ואולם אין לאפשר לו להתגונן כנגד תביעת הפינוי של התובע, אשר מלוא הזכויות בדירה הועברו על שמו בפנקסי המקרקעין ואשר אין חולק שהוא לא חייב מאום לנתבע. אין גם מקום להותיר את הנכס כבן ערובה בידי הנתבעים, ללא כל סיבה ותוך פגיעה אנושה בזכות הקניין של התובע, מבלי שהנתבעים ישלמו לו למצער דמי שכירות ראויים.
 
35.   כל מטרתו של הנתבע אשר הינו עבריין מוכר בתחום המרמה והזיוף, היא לדחות את הקץ לפינויים של הנתבעים מהדירה, אליה פלשו מבלי לשלם דמי שכירות, כאשר אם תינתן לנתבע רשות להתגונן, לא ניתן יהיה להיפרע ממנו בעתיד ולקבל ממנו דמי שכירות ראויים, וזאת בשל היותו חייב מוגבל באמצעים החל משנת 2001 ועד ליום זה!. אין ממש גם בטענת הנתבעים למתן רשות להתגונן בשל אי גילוי של מסמכים לנוכח העובדה הפשוטה שהנתבעים כלל לא פנו לתובע בבקשה לעיין במסמכים ולא הצביעו בבקשתם על כל מסמך רלוונטי חסר שדרוש להם כביכול להגנתם.
 
36.   "על אף כללים קפדניים וזהירים אלה אין לומר, כי כל אימת שמוגשת בקשת רשות להתגונן היא תינתן כדבר מובן מאליו, אדרבא, כדי שתהיה משמעות להליך של בקשת רשות להתגונן, וכדי שלא יעשה הליך זה לחוכא ואטלולא, נקבעו התנאים הנדרשים מן המבקש, שאם לא יעמוד בהם לא תינתן לו הרשות להתגונן" (ע"א 465/89 בן צבי נ' הבנק המזרחי המאוחד בע"מ פד"י מה (1) ע 70,69)
 
37.   מהמקובץ עולה, שלנוכח כל הסתירות, התהיות והבקיעים הרבים שהתגלו בחקירתו של הנתבע, אין ממשות בהגנת הנתבעים, אין להם  כל הגנה אפשרית מפני התביעה וכל הגנתם, הגנת בדים היא.
 
                                                                                              
                                                                                                    ___________________
                                                                                                            ניר טולדנו, עו"ד
                                                                                                               ב"כ התובע

דוגמאות כתבי דין
 
 
+ שלח משוב