Hebrew  |  English  |  Russian  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



דף הבית >> דוגמא לכתב תביעה מעביד נגד עובד - השבת כספים בגין גניבת דלק
 
בבית הדין לעבודה                                                                                      ס"ע: xxxxx-xx
ב ת ל  -  א ב י ב
 
 
 
התובע שכנגד:                ז' ת.ז. XXXXXXX
                                     מרח' XXXXXX פתח תקוה 4939719.
 
                                     ע"י ב"כ עוה"ד ניר טולדנו ו/או רימה גרסימוב
                                     מרחוב מוטה גור 9 ת.ד. 10450 פתח תקווה 49003.
                                     טל':  03-9309677 פקס: 03-9309674
 
-נגד-
 
הנתבע שכנגד:               א'  ת.ז XXXXXXXX
                                     מרח' XXXXX, פתח תקוה 4960012.
 
                                   
 
 
 
מהות התביעה: השבת כספי גניבה ממעביד, תוך הפרת יחסי אמון של העובד.
סכום התביעה: 540,000 ₪.
 
 
כתב תביעה
 
א.     הקדמה
 
        זוהי תביעה שעיקר עניינה הינו השבת כספי גניבה ממעביד בשל כך, שהנתבע ניצל בצורה צינית את מערכת יחסי האמון המיוחד ששררה בין הצדדים, מעל באמונו של התובע, בזז את עסקו וגנב ממנו באופן שיטתי דלקים בסכומי עתק של מאות אלפי שקלים, עד לתפיסתו, מעצרו והודאתו במשטרה, לטענתו "רק" בשלושה מקרי גניבה שונים!
 
ב.     רקע כללי
 
1.      התובע הינו בעל עסק בשם "ז.ב הובלות" (להלן: "העסק").
 
2.      עסקו של התובע הוקם עוד במהלך שנת 1976 כאשר הוא מעסיק כיום כ 12 עובדים עם 10 משאיות (לא כולל עגלות).
 
3.      פעילותו של העסק הינה באמצעות מתן שרותי הובלה לחברת "אוסם בע"מ", כאשר לעסקו של התובע יש זכות עבודה של קווי ההובלות כבר למעלה 35 שנה עם חברת אוסם.
 
 
4.      בין השנים 2003 - 2010, הועסק הנתבע בעסקו של התובע כנהג משאית וכל עבודתו הייתה, ביצוע הובלות באמצעות המשאית השייכת לתובע ממפעלי אסם למחסן המרכזי ומהמחסן המרכזי לסניפי אסם, הפזורים ברחבי הארץ.
 
5.      התובע הינו אדם קשיש כבן 77, אשר נתן אמון מלא ועיוור בנתבע במשך השנים בהן הועסק אצלו, ובשל כך לא בדק במשך השנים את נתוני צריכת הדלק של המשאית בה נהג הנתבע.
 
6.      מר ח' (להלן:" ח'") הינו בנו של התובע, אשר מסייע כיום בידיו של התובע לנהל את עסקו.
 
7.      ואולם, עד לחודש ספטמבר 2008, בנו של התובע לא היה מעורב כלל בניהול העסק, דבר אשר אפשר לנתבע לחגוג ולגנוב סולר בכמויות אדירות ממכלית הסולר שהוצבה ליד מחסן אסם ולמכור אותו לצדדים שלישיים, כפי שיפורט עוד בכתב תביעה זה להלן.
 
8.      במהלך חודש ספטמבר 2008 עסקו של התובע, אותו הוא בנה בעמל רב של 35 שנה, עמד על סף התמוטטות כלכלית טוטלית, שנבעה בעיקר מהצטברות חוב בסכום עתק לחברת הדלק ל.מ.ל אור אנרגיה, בשיעור של 1,800,000 ₪ וכן לחברות דלק אחרות ואף חשבונו של התובע בבנק הוגבל.
 
9.      באותה העת, לא היה ברור לתובע ולבנו כיצד עסקו של התובע, אשר שגשג בעבר במשך שנים רבות, הגיע לחובות בהיקפי עתק שכאלה לחברת הדלק, אך לדאבון לב התובע התברר לו בהמשך, שהסיבה העיקרית לכך היתה גניבה שיטתית של דלק על ידי הנתבע.
 
10.    "בדקה התשעים" ממש, הצליח בנו של התובע להציל את העסק מקריסה טוטאלית, והתובע הגיע עם חברת הדלק "ל.מ.ל אור אנרגיה" להסדר תשלום חוב של 1,400,000 ₪ בתוספת ריביות וזאת בהחזר חודשי של 60,000 ₪ לחודש.
 
        צילום הסדר החוב שנחתם בין חברת "ל.מ.ל אור אנרגיה" לבין התובע מצ"ב לכתב תביעה זה כחלק בלתי נפרד ממנו ומסומן נספח א'.
 
11.    יתרה מכך, גם בשל גניבת הדלק על ידי הנתבע, נכנס התובע לחובות עתק, כאשר כיום מתנהלים נגדו תיקי הוצל"פ אשר החוב הכולל בהם עומד על כ 1,061,820 ₪.
 
        צילום תדפיס תיקים ארצי של התובע מצ"ב לכתב תביעה  זה ומסומן נספח ב'.
 
12.    יצוין, שבין השנים 2003 עד סוף 2008 היה מתבצע תדלוק הדלק על ידי נהגי המשאיות, לרבות הנתבע, באמצעות מכלית של סולר, שהייתה מוצבת בסמיכות למפעל חברת "אסם".
 
13.    באותה העת, הנתבע היה מתדלק דלק באופן חופשי מהמיכלית, אשר המפתח שלה היה מוצב במקום מוסכם ונסתר.
 
14.    במהלך חודש אוקטובר 2008, רק חודש ימים בלבד לאחר כניסת בנו של התובע כמנהל לעסק, הבחין  הוא לתדהמתו הרבה, שנתוני צריכת הדלק של המשאיות בעסק גבוהים ב 80,000 ₪ - 100,000 ₪ מעבר לנתוני צריכת הדלק כפי שהיו צריכות להיות בפועל, בהתחשב בנסיעות שבוצעו וכן ביחס למחזור ההכנסות של העסק.
 
15.    רק אז הורה ח', בנו של התובע, על סגירת מכלית הדלק ועל חסימת האפשרות שניתנה לנהגים, לרבות לנתבע, ליטול דלק באופן עצמאי וחופשי ממכלית הסולר.
 
16.    במקום השימוש שנעשה עד לאותה העת במכלית הסולר, הותקנו דלקנים במשאיות של העסק.
 
17.    שלא למרבה הפלא, מאותו שלב שבו הותקנו הדלקנים, הסתיימה "חגיגת" גניבת הדלק ברובה,  ונתוני צריכת הדלק של המשאיות פחתו ב כ- 12,000 ליטר לחודש בשווי של כ 80,000 ₪ מידי חודש!
 
18.    הנתבע המשיך בעבודתו כסדרה, אך פיתח לעצמו דפוס פעולה מקביל של גניבה של סולר, כמפורט להלן.
 
19.    בזמנים הרלוונטיים לאלו שבכתב התביעה, רכש לעצמו הנתבע, מכספי גניבת הדלק, רכב מסוג "רנו מגאן", בעל מנוע דיזל.
 
20.    בדיעבד התברר לתובע ולבנו ח' כי, הסיבה היחידה לכך, שהנתבע רכש לעצמו רכב בעל מנוע דיזל הייתה, אך על מנת ליהנות במקביל לעבודתו כנהג משאית מתדלוקי הדלק אותם גנב  מעסקו של התובע.
 
21.    לצורך כך, הנתבע נהג באופן שגרתי להחזיק ברכבו הפרטי 6 ג'ריקנים ריקים של 25 ליטר כל אחד ובסה"כ 150 ליטר, אותם נהג לשאוב ישירות מטנק הדלק של המשאית בה נהג ו/או מהמשאבה עצמה בתחנת הדלק בה תדלק.
 
22.    יצוין שתדלוק המשאית בה נהג הנתבע התבצע באמצעות דלקן עם חיישן בעל אמצעי הגנה שאינו מאפשר מילוי של מכלים מחוץ למיכל הדלק של המשאית.
 
23.    דא עקא, שהנתבע פעל בערמה, ופיתח לעצמו "שיטה" להתגבר על "מכשול" זה בכך, שהיה מקרב את האקדח של משאבת הדלק לפיה של טנק הדלק, וכך היה מצליח "להערים" על החיישן של הדלקן, לבצע זממו ולגנוב דלק מעסקו של התובע.
 
24.    יצוין כי, כחלק מאמצעי הבקרה לצורך מניעת גניבה סיטונאית בפעם אחת, התאפשר מילוי דלק באמצעות הדלקן עד ל 500 ליטר ליממה.
25.    בשל מגבלה זו, נהג הנתבע למלא כמעט מידי יום דלק עד לגובה המקסימלי של המגבלה של התדלוק באמצעות הדלקן, למרות שנתוני צריכת הדלק האמתיים ביום עבודה מלא של הנתבע, ביחס למרחק הנסיעה בה נהג, לא עלו על 100-140 ליטר ליום.
 
26.    במהלך חודש יוני 2010 הוכנסה המשאית בה נהג הנתבע מסוג איווקו מ.ר XXXXXX(להלן: "המשאית") למוסך לטיפול שגרתי.
 
27.    כחלק מנוהל שגרתי מקדים לביצוע הטיפול במשאית, הורמה הקבינה של המשאית, על מנת למנוע אפשרות שבעת הטיפול לא ייפול חפץ על השמשה הקדמית של המשאית.
 
28.    או אז, הבחין חבנו של התובע כי, מתחת למיטה של המשאית בה נהג הנתבע מוסלק ג'ריקן של 25 ליטר מלא בדלק.
 
29.    רק מאותו שלב התעורר בלב התובע ובנו ח' חשד כבד, שהנתבע גונב סולר מעסקו של התובע.
 
30.    בעקבות כך, החל התובע באמצעות בנו ח' לערוך רישום קריאה של הספידומטרים של המשאיות שבעסקו, אשר התבצעו בראשית חודש ובסופו.
 
31.    מנתוני צריכת הדלק של המשאית בה נהג הנתבע התגלה, לדאבון לב התובע, כי במקום שצריכת הדלק תהיה כ- 2.5 ק"מ לליטר, הרי שנתוני צריכת הדלק נעו בין 1-1.5 ק"מ לליטר, דבר שמשמעותו היתה גניבת סולר בהיקף של כ 1,500 ליטר דלק לחודש מהמשאית בה נהג הנתבע.
 
32.    בנסיבות אלו, החל מסוף חודש יולי 2010 החל מעקב אחר סדר יומו של הנתבע, אשר התבצע תחילה על ידי בנו של התובע ומאוחר יותר על ידי משרד חקירות, כמפורט להלן.
 
33.    כבר ביום הראשון של המעקב התברר לתובע, שהנתבע גונב דלק מהמשאית, באמצעות צינור פעמון מיוחד שרכש או קיבל באמצעות הכנופיה עמה עבד בשיתוף פעולה לצורך כך!
 
34.    סדר יומו של הנתבע, טרם תפישתו, היה כזה שהוא נהג למלא בכל גניבה כ 6 גירקנים של דלק, בתדירות של כל יומיים ובסך הכל גנב 150 ליטר דלק בכל גניבה.
 
35.    כחלק מהתכנון הקר והמחושב של הנתבע בביצוע מעשי גניבת הדלק ממעסיקו, נהג הנתבע בכל בוקר ולפני הגעתו למקום עבודתו, ליצור קשר טלפוני עם בנו של התובע, ח', ותחילה לברר איתו את יעד נסיעתו במשאית (דרום או צפון).
 
36.    בדרך ערמומית זו, של ידיעה מראש את מסלול הנסיעה ואת יעדה, מיקם הנתבע מראש ג'ריקנים ריקים בנתיב הנסיעה.
 
 
 
37.    וכך, בכל פעם שבנו של התובע עקב במהלך חודש אוגוסט 2010 אחר הנתבע, עת נהג במשאית, הבחין במו עיניו בנתבע גונב דלק מעסקו של התובע וזאת במשך שבוע ימים בשלוש נסיעות שונות. גניבה אחת של הנתבע נצפתה בכביש בין שדרות לצומת גבעתי, גניבה שניה נצפתה ביציאה מצומת אליקים ליד תחנת הסעה וגניבה שלישית נצפתה ליד אנדרטת גבעתי בסמוך לשדרות.
 
38.    כאן המקום לציין, שהנתבע הינו אדם אלים ואכזר, אשר אף הורשע בפלילים בעבירות אלימות במשפחה, אשר בזמן עבודתו בעסקו של התובע ביצע עבודות שרות על הכאת אשתו.
 
39.    מאחר והנתבע אדם מסוכן מאוד, לא ידע תחילה בנו של התובע, כיצד להתמודד לבדו עם הסיטואציה החמורה וההזויה, של גניבת הדלק על ידי הנתבע מעסקו של התובע. 
 
40.    מחשש לאלימות פיזית קשה, חשש בנו של התובע להתעמת עם הנתבע ישירות, בעת שנוכח במו עיניו שהוא בוזז את עסקו של התובע, ותחת זאת העדיף הוא על בסיס הנתונים והממצאים החמורים, להעביר את המשך החקירה לידי משרד חקירות פרטי ששכר התובע לצורך כך.
 
41.    ואכן, צוות החוקרים ממשרדו של "אלמוג חקירות" מצא כי הנתבע גנב דלק מעסקו של התובע ביום 03.09.10, כאשר הנתבע עצר את המשאית בצד ימין של הכביש לפני היציאה מכביש 6 והוריד 6 מכלים של סולר והחביאם בתוך תעלה.
 
42.    מאוחר יותר, הגיע הנתבע בעצמו עם רכבו הפרטי ונראה מעמיס את מכלי הדלק לרכבו.
 
43.    גם ביום 06.09.11 מצא משרד החקירות את הנתבע גונב 6 ג'ריקנים של דלק מעסקו של התובע. בשלב זה, ולאור התוצאות החד משמעיות של החקירה, אשר צולמה ותועדה, הוחלט לסיים את החקירה.
 
44.    על מנת למנוע אלימות פיזית מצד הנתבע, הוזעקה משטרה לצומת בן שמן, הנתבע נעצר ונלקח לחקירה במשטרה, במסגרתה הודה בפה מלא ב 3 מקרים של גניבות למרות שבפועל בזז את עסקו של התובע במשך כל שנות עבודתו כנהג בעסק.
 
45.    ואכן, המדינה הגישה כתב אישום פלילי חמור נגד הנתבע, במסגרת ת"פ XXXXXXX.
 
        צילום כתב האישום שהגישה המדינה נגד הנתבע מצ"ב לכתב תביעה זה כחלק בלתי נפרד ממנו ומסומן נספח ג'.
 
46.    ביום 08.09.12 ניתנה הכרעת דין בעניינו של הנתבע, וזאת במסגרת עסקת טיעון בה הודה הנתבע בשתי עבירות של גניבה בידי עובד ונגזר עליו עונש מינורי, של 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים וקנס כספי זעום בסך של 1,500 ₪ בחמישה תשלומים.
        צילום פרוטוקול הדיון, הכרעת הדין וגזר הדין שניתנו בעניינו של הנתבע מצ"ב לכתב תביעה זה כחלק בלתי נפרד ממנו ומסומן נספח ד'.
 
47.    רק לאחר גזירת דינו של הנתבע בהליך הפלילי, התאפשר לתובע לצלם את תיק החקירה שכן, המאשימה מיאנה לפני כן לאפשר זאת לתובע, מאחר והוא היה צפוי להעיד נגד הנתבע במסגרת ההליך הפלילי ולכן היתה מניעה שייחשף לחומרי החקירה.
 
48.    ביום 05.11.13 הועמד לרשות התובע תיק החקירה. מעיון בחקירתו של הנתבע במשטרה, התגלתה תמונה עגומה לפיה, המדינה רקמה עסקת טיעון אפלה עם הנתבע שכן, לא ברור מדוע המדינה היתה צריכה להגיע בכלל לעסקת טיעון עם הנתבע במסגרתה הוא הורשע רק ב 2 מעשי גניבה, בעוד שבמהלך חקירתו במשטרה הוא הודה בלפחות 3 מקרי גניבה שונים!
 
        צילום חקירותיו של הנתבע המשטרה מיום 06.09.10 ומיום 16.12.10 מצ"ב לכתב תביעה זה ומסומן נספח ה' (1 ו- 2) בהתאמה.
 
49.    כך טען הנתבע מייד לאחר שנתפס גונב דלק בחקירתו במשטרה מיום 06.09.10:
 
        "אני עשיתי טעות, אני עשיתי את זה  כי רציתי לחסוך קצת כסף, יש לי אוטו דיזל וזה פעם שלישית שלי שאני לקחתי סולר, אבל לא בכמויות כאלה, קודם לקחתי פחות... לקחתי את הסולר מהטנק דלק שיש בסמיטריילר, בפעם הראשונה לקחתי את זה בחודש שעבר לקחתי 50 ליטר סולר, עם הסולר הזה תדלקתי את הרכב שלי הפרטי. בפעם השנייה לקחתי ביום שישי שעבר, לקחתי 100 ליטר סולר מהטנק של המשאית ולקחתי את זה גם לאוטו שלי, בפעם השלישית זה היה היום ולקחתי 125 ליטר וזה היה בשביל האוטו שלי לעתיד שיהיו חגים אז רציתי לנסוע לאיזה מקום ואחר כך לתדלק וגם לחסוך קצת כסף"
 
        (עמ' 2 שורות 13-20 לחקירתו של הנתבע במשטרה מיום 06.09.10 - נספח ה')
 
50.    התובע יטען כי, התוודות הנתבע בחקירתו במשטרה, במסגרתה הודה רק ב 3 מקרי גניבה שונים, היא קצה הקרחון ביחס להיקף גניבת הדלק מעסקו של התובע וכי הנתבע הודה הלכה למעשה רק במקרי גניבה מוכחים ולכן אין לראות בהתוודותו, כאינדיקציה כלשהי להיקף הגניבה בפועל, שעמדה על מאות אלפי שקלים.
 
51.    החמור מכל, שהנתבע לא רק שגנב ובזז מעסקו של התובע דלקים בהיקפי עתק אלא, שגם כעת, לאחר שהוא נתפס על חם גונב דלקים והודה בכך בחקירתו במשטרה, הוא היתמם בפני בית הדין וטען בכתב התביעה הקנטרני שהגיש שאינו מבין כלל על שום מה פוטר.
 
52.    כך כתב הנתבע בעזות מצח בסעיף 43-44 לכתב תביעתו "ביום 06.09.10 פוטר התובע מעבודתו לאלתר בטענה שגנב סולר מהנתבעים. ראוי לציין כי התובע פוטר לאלתר, ללא כל הסבר, מבלי שקוים הליך שימוע ומבלי שניתנה לו הזדמנות להסביר את עמדתו".
 
53.    התובע יטען כי, היקף גניבת הסולר מעסקו על ידי הנתבע, נאמדת בסכום של 879,348 ₪, כמפורט להלן.
 
54.    בטרם הגשת התביעה בדק מומחה מטעם התובע, בשם חגאי ליכטיג-קורן, את נתוני צריכת הסולר הממוצעת של המשאית בה נהג הנתבע וקבע כי ממוצע צריכת הסולר הינה כ 2.5 קילומטר לליטר.
 
55.    בהקשר זה יצוין כי הנתבע בעצמו חיזק את מסקנת המומחה בחקירתו במשטרה, שם טען שהיא עומדת על  3 קילומטר לליטר:
 
        "ש. כמה קילומטר עשית היום בנסיעה? ת. בערך 300 ק"מ.
 ש. כמה ליטר סולר אתה צריך לנסיעה כזאת? ת. 100 ליטר בערך.
 ש. איפה תדלקת היום? ת. בשדרות, 490 ליטר.
 ש. מה עשית ביתר, ב- 390 ליטר סולר?
 ת. לקחתי מהטנק 125 ליטר והשאר זה בטנק של המשאית. לא רוקנתי את הכל".
 
(עמ' 2 שורות 28-35 לחקירתו של הנתבע במשטרה מיום 06.09.10 נספח ג')
 
56.    בחינת נתוני צריכת הדלק של המשאית, מול התדלוקים שביצע הנתבע במשאית, ובהתחשב במסלול נסיעתו בין התאריכים ינואר – אוגוסט 2010, הובילה למסקנה חד משמעית לפיה, במהלך 8 החודשים שקדמו לתפיסתו של הנתבע, קיים פער וחוסר של 9,852.67 ליטרים של סולר     (בממוצע חודשי 1,231.58 ליטר לכל חודש).
 
57.    מכאן, שהנתבע גנב מעסקו של התובע סולר בהיקף של 10,468 ₪ לחודש (לפי 1,231.58 ליטר X   8.5 ₪ לכל ליטר סולר).
 
58.    המומחה מטעם התובע קבע כי, סכום הגניבה הכללית, עבור תקופה של 7 שנים, בהם היה מועסק הנתבע בעסקו של התובע, טרם הפסקת עבודתו, עומד על 879,348 ₪ (לפי 10,468 ₪ לחודש X 12 חודשים  X7 שנים).
 
        צילום חוות דעת המומחה ורשימת נספחיה ללא הנספחים עצמם, אשר מצויים ממילא בתיק בית הדין, מצ"ב לכתב תביעה זה ומסומן נספח ו'.
 
59.    על רקע גזירת עונשו של הנתבע על פי הודאתו בבית משפט בגין מעשי גניבה וממצאי המומחה בדבר היקף הגניבה, לא התבייש הנתבע לנסות להלך אימים על ב"כ התובע, ולדרוש ממנו בעזות מצח, לחזור בו מטענתו שגנב ובזז את עסקו של התובע, על שום שדרש ממנו במכתבו, לקבל  מסמכים המתעדים את מכירת הסולר שגנב!
 
 
        "ואולם, לא ניתן להימנע מהבעת מורת רוח מלשון מכתבך, בו הינך מוצא לנכון, ללא כל הסתייגות, לכנות את מרשי "גנב" ולהאשימו ב "בזיזת" עסקו של מרשך. הינך נדרש בזאת לאלתר לחזור בך מהדברים שנאמרו במכתבך בנוגע למרשי, המהווים פרסום לשון הרע כמשמעו בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"א 1965. ככל ולא תעשה כן, יאלץ מרשי לשקול נקיטת צעדים הדרושים בנסיבות העניין".
 
          צילום מכתבו של ב"כ התובע אל ב"כ הנתבע מיום 30.07.12 ומכתב תשובתו של הנתבע מיום 31.07.12 מצ"ב לכתב תביעה זה ומסומן נספח ז'.
 
60.    יצוין כי, הנתבע רכש לעצמו דירה במהלך עבודתו בעסקו של התובע, כאשר כיום אין ספק שאת מחיר העסקה מימן ברובה מגניבת הדלקים בהיקף העתק שגנב מעסקו של התובע.
 
61.    זאת ועוד, על הנתבע  לשלם לתובע גם את הוצאות החקירה באמצעות משרד חקירות שהובילה אף למעצרו במשטרה בסך של 5,000 ₪ + מע"מ ובסה"כ 5,800 ₪.
 
        צילום חשבונית המס ששולמה עבור דו"ח החקירה מצ"ב לכתב התביעה ומסומן נספח ח'.
 
62.    כן על הנתבע לשלם לתובע הוצאות שנגרמו בשל ימי העבודה של בנו, לרבות נסיעות ודלק בגין ימי המעקב בטרם שכירת שרותי משרד החקירות בסך של 10,000 ₪. בהקשר זה יצוין שנשכר רכב לצורך מעקב מלבד עלות הדלק.
 
63.    בשל מעשי הגניבה השיטתיים של הנתבע, אשר התאפשרו בשל הפרה בוטה של מרקם יחסי האמון בין עובד למעבידו, נגרמו לתובע גם צער, סבל ועגמת נפש רבה, אותם הוא אומד על סך של 50,000 ₪, וזאת בהחלט על הצד הנמוך.
 
64.    כמו כן, במהלך כל תקופת עבודתו, נהג הנתבע להעדר ללא הודעה מוקדמת ממקום עבודתו, ובשל כך נגרמו לתובע נזקים כבדים.
 
65.    גם בשל נסיבות סיום עבודתו הפתאומי נגרם לתובע נזק שנבע מכך, שהמשאית בה נהג הנתבע היתה מושבתת למשך 10 ימי עבודה, עד להגעת נהג חדש לעסק.
 
66.    התובע יטען כי בשל החובה שהתעוררה לסיים את יחסי הצדדים באופן פתאומי, נגרם לו אבדן הכנסות מהמשאית בסך של 20,000 ₪ לפי 2,000 ₪ לכל יום בו עמדה המשאית.
 
        צילום אישור רו"ח של עסקו של התובע, המאשר את היקף ההכנסה היומית ליום עבודה של משאית מסוג זו שהיתה ברשות הנתבע מצ"ב לכתב תביעה זה ומסומן נספח ט'.
 
67.    זאת ועוד, ביום 26.07.09 נסע התובע לנסיעה באילת. מכיוון שנסיעה חזרה נדחתה ביום, נשכר עבורו מלון באילת, שיוכל ללון בו.

68.    למחרת בבוקר לא הגיע הנתבע להעמסת סחורה בנמל, והתובע החל בחיפושים אחריו. לאחר שיחה עם בעל המלון, נסרק החדר בו היה הנתבע, כאשר התגלה שהנתבע שרוע על ריצפה בגילופין, כאשר כל החדר מלוכלך והרוס מקיא ושאריות צבעים של קעקוע שעשה. בשל כך נאלץ התובע לשלם עבורו נזק שגרם למלון בסכום של 1,500 ₪ ועל הנתבע להשיב לו סכום זה.
 
69.    זאת ועוד, תקופת העסקתו של הנתבע התאפיינה בשורה נוספת של הפרות משמעת חמורות, אשר בעטיים נגרם לזק לתובע הנאמד בסכום של 20,000 ₪, כמפורט בסעיפים 70-79 להלן.
 
70.    הנתבע נהג כעניין שבשגרה לאחר לעבודתו, וזאת הן בשל הרגלי שתיה, שגרמו אצלו לקשיי התעוררות בבקרים והן בשל עבודות שרות שונות שביצע, בשל מעשי אלימות פליליים בהם הורשע על ידי בית משפט.
 
71.    ביום 13.08.09 הגיע הנתבע כהרגלו באיחור של 4 שעות לעבודה, ובשל כך ומאחר ומפיו נדף ריח חריף של אלכוהול, התבקש למסור את מפתחות המשאית, על מנת שלא לסכן את הציבור בנהיגה שלו בגילופין.
 
72.    כמו כן, בין התאריכים 16-18 לחודש אוגוסט 2009 הנתבע לא התייצב כלל בעבודתו, ללא כל סיבה ומבלי ליתן הודעה מוקדמת על רצונו בחופשה. אי התייצבותו הרשלנית של הנתבע לעבודה, גרמה כמובן אף היא לנזק רב לעסקו של התובע.
 
73.    לאחר שהנתבע כאמור נטל לעצמו ימי חופשה על דעת עצמו, ניתק טלפונים ולא ענה לשיחות, החליט הוא להתייצב ביום 19.08.09 במפתיע במקום עבודתו, וגם זאת ללא תאום מראש וללא הודעה מוקדמת, ולכן לא שובץ לעבודה באותו היום.
 
74.    זאת ועוד, הנתבע גרם נזקים כבירים לעסקו של התובע, בכך, שכעניין שבשגרה נהג לאחר לעבודתו, דבר אשר גרם בהרבה מקרים לכך, שהסחורה שיצאה מחברת "אסם" לא הגיעה ליעדה בזמן, כאשר אי הגעת הסחורות במועד בשל איחוריו התכופים של הנתבע להגעה למקום עבודתו, גרמה לא אחת להשתת קנסות והתרעות מטעם חברת "אסם" על התובע, ואיומים לאובדן של קווי העבודה.
 
75.    הנתבע  אף נהג להעדר מתי שמתחשק לו ממקום עבודתו, מבלי לתאם זאת עם התובע. כך למשל, ביום 23.08.09 הנתבע שוב איחר לעבודתו במספר שעות, דבר אשר מנע מהתובע את האפשרות לשבצו בעבודה. בימים 24.08.09 ו 25.08.09 נעדר הנתבע שוב מעבודתו, ללא התראה וסיבה, דבר אשר אילץ את התובע להתרות בו לבל ימשיך בכך.
 
        צילום מכתבי ההתראה שנמסרו לנתבע בדבר אי הגעה לעבודה וכן טבלה של פרוט ימי החופשה והמחלה שנטל הנתבע מצ"ב לכתב תביעה זה ומסומן נספח י'.
 
76.    ביום 10.07.11 לא הגיע הנתבע לעבודתו, בטענה שאינה אמת, כי סבל מכאבי גב. ביום 12.07.11 נטל לעצמו הנתבע חופש נוסף, מבלי להודיע מראש, ובימים 14.07.11 ועד ליום 16.07.11 טען בדיעבד שהיה חולה, מבלי לדווח לתובע על כך בזמן אמת.
77.    ביום 17.07.11 שוב הגיע הנתבע כרעם ביום בהיר למקום עבודתו, מבלי להודיע מראש על כוונתו לשוב לעבדותו לאחר חופשה חד צדדית שנטל לעצמו, דבר אשר מנע לשבצו לעבודה באותו היום.
 
78.    מאחר והנתבע נהג לאחר לעבודתו בבקרים, בשל קשיי התעוררות, ואף היו ימים רבים שבהם לא הגיע ללא סיבה, הוצע לו מתוך התחשבות מופלגת לעבוד בערבים במקום בבקרים, אך הנתבע סירב לכך, בטענה שבשעות אחה"צ ובערבים הוא מרצה עבודות שרות, בשל ההליך הפלילי בו הורשע.
 
79.    זאת ועוד, במועד שאינו ידוע לתובע, פרץ הנתבע למשרדו של התובע וללא רשותו והסכמתו נטל לעצמו מסמכים, אותם סבר שישרתו אותו במסגרת תביעתו הקנטרנית שהוגשה לבית הדין. מדובר בעשרות רבות של מסמכים של סידורי עבודה של עסקו של התובע ל 8 חודשים.
 
80.    למרות שמסמכים אלו, שצירף הנתבע לתצהיר עדותו הראשית משחקות לידי התובע בשל כך, שהם סייעו בידי המומחה מטעמו להכין את חוות דעתו, עדין סבור התובע שאין להקל ראש בהתנהגו זו של עובד, אשר ללא הרשאה מטעם מעבידו, נכנס ללא רשות למשרדי התובע ונוטל  לעצמו מסמכים. בגין עגמת הנפש שנגרמה לתובע בשל התנהגות זו של הנתבע עותר התובע לחייב את הנתבע בסכום של 5,000 ₪.
 
81.    לאור האמור לעיל, על הנתבע לשלם לתובע את הסך של 991,648 כדלקמן:
 
א.     סך של 879,348 ₪ - בגין גניבת הסולר מעסקו של התובע תוך הפרת יחסי אמון.
ב.     סך של 5,800 ₪ - בגין הוצאות החקירה שהובילה למעצרו של הנתבע.
ג.      סך של 10,000 ₪ - בגין הוצאות מעקב שנעשה ע"י בנו של התובע.
ד.     סך של 50,000 ₪ - בגין צער, סבל ועוגמת נפש שנגרמו לתובע.
ה.     סך של 20,000 ₪ - בגין אובדן הכנסות בשל נסיבות סיום עבודתו הפתאומי של הנתבע.
ו.      סך של 1,500 ₪ - בגין נזקים שנרם הנתבע למלון באילת, בהן נשא התובע.
ז.      סך של 20,000 ₪ - בגין מעשי הפרות משמעת חמורות של הנתבע.
ח.     סך של 5,000 ₪ - בגין פריצה ונטילת מסמכים שנעשו ע"י העובד ללא רשותו של המעביד.
 
82.    יחד עם זאת, משיקולי אגרה וקשיי גביה צפויים מהנתבע מעמיד התובע את תביעתו על סכום של 540,000 ש"ח בלבד, שזה סכום התביעה.
 
83.    לבית הדין לעבודה סמכות עניינית לדון בתביעה לנוכח העובדה שעילתה מקורה ביחסי עבודה ביחס לחיוב הנתבע בתשלום פיצוי בגין גניבת דלקים ומפרט טענות עובדתיות במישור יחסי העבודה ביחס להפרת אמון מצד הנתבע והיא מוגשת כתביעה שכנגד בהתאם להחלטת בית הדין.
 
84.    לאור האמור לעיל, מתבקש בית הדין הנכבד לזמן את הנתבע לדין ולחייבו לשלם לתובע את סכום התביעה בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד ומע"מ.
 
                                                                                                       _________________
                                                                                                            ניר טולדנו, עו"ד
                                                                                                           ב"כ התובע שכנגד
 
 
+ שלח משוב