Hebrew  |  English  |  Russian  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



דף הבית >> דוגמא לכתב תביעה לשון הרע
 
בבית משפט השלום                                                                                    ת"א______________
 
התובעת:              ש.נ. ת"ז 111111111
                          
                                       - נגד –
 
הנתבעת:              ו.ר. ת"ז 222222222
.
 
 
מהות התביעה: נזיקית - לשון הרע
 
סכום התביעה: 100,000 ₪
 
כתב תביעה
 
פתח דבר:
1.         תביעה זו מוגשת על ידי התובעת בעקבות דברי לשון הרע חמורים מאין כמותם אשר נאמרו, נכתבו והופצו ברבים על ידי הנתבעת בפני כלל דיירי הבניין בו מתגוררות התובעת והנתבעת, וכל זאת על לא עוול בכפה של התובעת.
 
2.         כל דברי לשון הרע נאמרו ונכתבו על ידי הנתבעת ברוע ובזדון, מתוך כוונה ומטרה שלה לפגוע בשמה הטוב של התובעת, להשפילה ולבזותה.
 
3.          התנהגותה הקשה והפוגענית של הנתבעת הייתה חסרת תום לב, וכל פעולותיה נעשו בכדי לפגוע בתובעת, וזאת למרות שהתובעת הקפידה לאורך השנים לגלות יחס אדיב כלפי הנתבעת ואף נהגה לאורך השנים לזמנה להתארח בסוכתה בחג סוכות.
עובדות העניין:
4.         התובעת, יחד עם בעלה, הינם המחזיקים והבעלים של דירה מספר__ (להלן:" הדירה") בבניין ברחוב _______ (להלן: "הבניין") בעוד שהנתבעת מתגוררת בדירה מספר __.
 
צילום נסח טאבו עדכני ומרוכז של הבניין מצ"ב לכתב תביעה זה ומסומן נספח א'.
 
5.         בבניין קיימות מספר חניות לרשות דיירי הבניין, אשר מהוות חלק מהרכוש המשותף שאינו מוצמד לדייר ספציפי.
6.         בנסיבות אלו, מזה שנים רבות נוהגת נציגות ועד הבית בבניין לקיים אסיפת דיירים, במסגרתה נערכת הגרלה חצי שנתית, אשר בסיומה נקבע מי מהדיירים יהיו רשאים להחנות את רכבם בהתאם לתוצאות ההגרלה וכך נעשה אף בהגרלה האחרונה מחודש דצמבר 2015.
 
7.         בהגרלה האחרונה נקבע כי התובעת זכאית להחנות את רכבה בחנייה מקורה מספר __ בבניין. משכך, התובעת אפשרה לילדיה ו/או מכריה להחנות במקום חנייה זה.
 
8.         אלא, שביום 14.01.2016 הופתעה התובעת, כאשר ראתה לראשונה כי הנתבעת תלתה בלובי הבניין מכתב בו היא הלינה קבל עם ועדה על כך, שהתובעת מאפשרת לדיירת אחרת בבניין להחנות לסירוגין במקום החניה שקיבלה לפרק זמן קצוב בהגרלה כאמור.
 
צילום הפרסום הראשון של הנתבעת שנתלה על ידה בלובי הבניין ואשר העתקו הופץ על ידי הנתבעת אף בתיבות לכלל דיריי הבניין, מצ"ב לכתב תביעה זה ומסומן  נספח ב'.
9.         התובעת הבליגה על פרסום זה, חרף העובדה שלא היה לו בסיס שכן, התובעת קיבלה זכות שימוש בחניה כמו דיירים אחרים, באופן זמני בהגרלה חצי שנתית שנערכה על ידי נציגות הבניין ולכן לא היתה מניעה שתאפשר גם לבני משפחתה או שכנים אחרים בבניין המשותף להחנות בחניה במהלך תקופה הזו.
 
10.      אלא, שביום 21.01.2016 התחוור לתובעת כי הנתבעת פרסמה פעם נוספת  את מכתבה הראשון אשר עליו התובעת הבליגה, כאשר הפעם הוסיפה בכתב ידה דברי בלע על התובעת, במטרה להשפילה ולבזותה בעיניי כלל הדיירים בבניין, בכך שרשמה על המכתב "פרסיה מסריחה", "מתאים לה לחזור לחומני", "לא מתאים לה לגור בבית שלנו".
 
11.      הנתבעת לא הסתפקה בהוספת המלל "פרי עיטה" המהווה לשון הרע, אלא שאף טרחה ותלתה את המכתב עם "פניני הלשון" בלובי הבניין, וזאת על מנת לוודא שכל דייר ודייר ייחשף לדברי הבלע אותם הפיצה ברבים על התובעת ואף טרחה והכניסה עותק מהמכתב שצילמה לכל תיבות הדואר של הדיירים בבניין!
צילום מכתבה השני של הנתבעת שנתלה על ידה בלובי הבניין בתוספת דברי הנאצה על הנתבעת ואשר העתקו הופץ על ידי הנתבעת לכלל הדיירים בבניין המשותף באמצעות חלוקתו גם לתיבות הדיירים מצ"ב לכתב תביעה זה  ומסומן נספח ג'.
12.      התובעת גילתה אורח רוח ואיפוק רב ולמעשה לא הגיבה גם למכתבה השני של הנתבעת, אשר הופץ ברבים, על אף אופיו הפוגעני והמשפיל אשר מטרתו היחידה הייתה לבצע דמוניזציה לתובעת ולפגוע בשמה הטוב בקרב כלל דיירי הבניין.
 
13.      למרבה הצער הנתבעת לא פרשה נכון את האיפוק ואורח הרוח שהפגינה כלפיה התובעת. על כן, ביום 28.01.2016 או בסמוך לכך נתנה פעם שלישית "דרור ללשונה" בכך, שפרסמה ברבים מכתב שלישי "פרי עיטה" במסגרתו כתבה, בין היתר על התובעת את הביטויים המבזים הבאים:  
 
14.      "צרה שבאה אלינו לבניין" ואף חזרה על הביטויים ששימשו אותה במכתבה השני "פרסיה מסריחה" ו- "תחזרי לחומני". הנתבעת אף לא הסתפקה בכך ופגעה קשות ברגשותיה הרליגיוזיים של התובעת, כאשר ציינה לעיני כל כי משפחתה של התובעת גם הם "דתיים בלוף" ו"לכם אין אלוהים" -"יותר טוב שלא תלכו לבית כנסת".
 
15.      ויודגש, כי על מנת להקנות לדברי הבלע שרשמה על הנתבעת תפוצה כמה שיותר רחבה, גם הפעם תלתה הנתבעת את מכתבה השלישי הנ"ל בלובי הבניין ודאגה להפצתו בקרב כלל דיירי הבניין באמצעות חלוקה של העתקו הצילומי לכלל תיבות הדואר בבניין.
צילום מכתבה השלישי של הנתבעת שפורסם בלובי הבניין בתאריך 28.01.2016 מצ"ב לכתב תביעה זה כחלק בלתי נפרד ממנו ומסומן נספח ד'.
16.      יש לציין, כי הביטויים שפורטו לעיל אלה ביטויים אשר רשמה הנתבעת במכתבים שפורסמו ברבים, אלא שמעבר לכך היא גם כינתה את התובעת ברבים בשמות גנאי כגון "מנוולת", "חסרת שכל" וכו'..
 
17.      בנסיבות מובהקות אלו, ביום 31.01.2016 שלחה התובעת באמצעות ב"כ מכתב התראה טרם נקיטת הליכים משפטיים לנתבעת. במכתב זה, דרשה התובעת התנצלות פומבית, נוכח הוצאת דיבה כלפיה וכן דרישה לפיצוי כספי.
 
צילום מכתבה של התובעת באמצעות ב"כ אל הנתבעת מצ"ב לכתב תביעה זה ומסומן נספח ה'.
 
18.      ביום 17.02.2016 שלחה הנתבעת את תשובתה למכתב ההתראה, ובמקום להתנצל ולנסות לתקן את הנזק האדיר שכבר נגרם לשמה הטוב של התובעת, ניסתה להלך אימים על התובעת באמצעות איומים על הטלת כישופים ואיחולים למחלות אותם צפויה התובעת לקבל אם תעז להגיש כנגדה תביעה. כך נכתב על ידי הנתבעת במכתבה הנ"ל:
 
"השבוע הלכתי לבית הכנסת ושילמתי לרב תרומה לבית הכנסת שיגיד כל החודש קדיש על אמא שלי ז"ל ויחד עם זאת ביקשתי שיתפלל כל החודש שאת כל הכסף שאתם סוחטים ממני תשלמו על רופאים תרופות וטיפולים לפי כמות הכסף שקיבלתם תהיה חומרת המחלה ואם אתם סוחטים כסף גדול תגיעו למצב של אמא שלי ולא תזכו לחתונה של הבת הקטנה ולנכדים מהבת שהתחתנה. לגבי כישוף ועין הרע אני אחליט מאוחר יותר אבל אם אחליט אתם תראו את זה בתוצאות."
 
צילום תשובתה של הנתבעת למכתב ההתראה מצ"ב לכתב תביעה זה ומסומן נספח ו'.
 
19.      למותר לציין, כי מכתב תשובה זה אינו מכיל טיפת חרטה כנה ואמיתית או ניסיון כלשהו להתנצל על מסכת הפרסומים הנבזים וכל מטרתו הייתה לנסות להניא את התובעת מהגשת התביעה, באמצעים פסולים.
 
20.      ביום 18.02.2016 שלחה הנתבעת מכתב תשובה נוסף. במבט ראשון ניתן לסבור כי מדובר בניסיון להתנצל, אך מעיון מעמיק במכתב עולה כי הנתבעת כלל לא הפנימה את חומרת מעשיה וכלל לא מנסה לשנות את דרכיה שכן, הנתבעת במקביל לניסיון חסר טעם שלה "להתנצל", ניסתה להלך איימים על התובעת בכך, שרשמה לה דברי בלע ואיומים נוספים כגון האמירות המתריסות שלה כי "אם אתם רוצים ללכת לבתי המשפט ולסחוב את זה שנים אז נלך רק שלא תהיו חולים באמצע ולא תוכלו ללכת".
 
צילום מכתבה של הנתבעת אל התובעת מיום 18.02.16 מצ"ב לכתב תביעה זה ומסומן נספח ז'.
 
21.       להשלמת התמונה העובדתית יצוין כי הנתבעת שלחה לתובעת עוד באותו היום מכתב נוסף המצ"ב אף הוא לכתב התביעה כנספח ח'.
 
22.      ביום 10.03.2016 התקבל מכתב מעורך דינה של הנתבעת ולמעלה מן הצורך יודגש כי דרישת ההתנצלות של התובעת על דבריה החמורים של הנתבעת כלפיה, לא זכו לכל מענה אמיתי ואף ציינו בפירוש את דחייתם להיענות לבקשת הפיצוי של התובעת.
 
צילום מכתבי הנתבעת באמצעות ב"כ מיום 01.03.16 ומיום 10.03.16 מצ"ב לכתב תביעה זה ומסומן נספח ט' (1-2) בהתאמה.
 
23.      למרות ניסיונותיה ומאמציה הרבים של התובעת להגיע לפתרון עם הנתבעת, הנתבעת לא חדלה ממעשיה ואף ממשיכה עד היום במעלליה בכך, שחונה בחנייה אשר הוגרלה על ידי התובעת וכלל אינה שייכת לנתבעת. בנוסף, הנתבעת עדיין מתדפקת על דלתות דיירי הבניין וממשיכה להסיט אותם נגד התובעת, תוך כדי הכפשת שמה הטוב ושימוש במילות גנאי רבים, אשר כבר צוינו לעיל.
 
24.      משלא נותרה ברירה בידי התובעת ולאחר שפניותיה לנתבעת לקבלת פיצוי כספי "נפלו על אוזניים ערלות", נותר בית המשפט הנכבד כמוצא האחרון למיצוי הדין עם הנתבעת.
הטענות המשפטיות:
25.      התובעת תטען כי התנהגותה המחפירה של הנתבעת כמפורט לעיל עולה בכדי ביצוע עוולת לשון הרע עפ"י חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק").
       סעיף 1 לחוק מפרש מהי לשון הרע בזו הלשון -
       "לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול -
       (1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
       (2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
       (3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או                   במקצועו;
 
26.      התובעת תטען כי תוכן הדברים אשר נאמרו על ידי הנתבעת מהווים משום "פרסום" כהגדרת הביטוי בסעיף 2 לחוק.
 
27.      התובעת תטען כי הנתבעת ביצעה עוולות לשון הרע בזדוניות ובחוסר תום לב, כלומר מתוך כוונה להרע ולהזיק לתובעת.
 
28.      התובעת תטען כי כתוצאה מעוולת הנתבעת סבלה היא הן מנזק ממוני והן מנזק בלתי ממוני. התובעת סבלה מעוגמת נפש רבה, טרדה וטרחה בעיסוק הבלתי פוסק להגן על שמה. בשלב מסוים כמעט הרימה התובעת ידיים וכרעה תחת הלחץ הנפשי הממשי אשר נחת עליה באחד. אין זה מוגזם לומר כי פרסומיה של הנתבעת פגעו בשמה ובתדמיתה של התובעת ואף טלטלו את נפשה מקצה לקצה. התובעת הייתה מטרה לבוז בפני דיירים רבים, אשר רואים אותה מדי יום ואשר קשרו את שמה לפרסומיה של הנתבעת.
 
29.      והרי בפסיקות רבות נוכחנו כי "כבוד האדם ושמו הטוב חשובים לעתים לאדם כחיים עצמם, הם יקרים לו לרוב יותר מכל נכס אחר" כך פסק כב' הנשיא (בדימוס) ברק בע"א 214/89 אבנרי נ' שפירא, פד"י מג(3), 840, 856.
 
30.      ככלל, המבחן המדריך את ביהמ"ש בקובעו האם בפרסום יש משום הוצאת לשון הרע, אינו מבחן סובייקטיבי המבוסס על תחושותיו והרהורי ליבו של התובע, אלא מבחן אובייקטיבי.
 
31.      מבחן זה מבוסס על בדיקת  משמעות הביטוי בעיני הקורא הסביר, תוך בחינת מכלול            הדברים, ללא ניתוק ביטוי או משפט מהקשרו, ותוך עמידה על ההקשר הכולל במסגרתו נאמרו הדברים הנטענים להיות לשון הרע. (ראה ע"א 1104/00 - דוד אפל נ' איילה חסון ו-3 אח' פד"י נ"ו (2), 607 , 617.)
 
32.      כאשר ביהמ"ש בוחן האם ביטוי מסוים עולה כדי לשון הרע , אין הוא שואל מה הייתה כוונתו של המפרסם, או מה הבין אדם פלוני מהפרסום, אלא תר אחר משמעותו הטבעית והרגילה של הביטוי , כפי שמבינו האדם הסביר הקורא את מכתבי התלונה כללותם ובהקשרם. (ראה ע"א 723/74 - הוצאת עתון "הארץ" בע"מ נ' חברת החשמל לישראל. פ"ד לא(2), 281 בעמ' 300-301.)
 
33.      ומן הכלל אל הפרט: אין ספק שדברי הבלע שכתבה הנתבעת על התובעת מהווים לשון הרע, מאחר ואין חולק שהם פורסמו ברבים, באמצעות הפצת מכתביה של הנתבעת בהדבקה בכניסה לבניין ובאמצעות חלוקתם לכלל תיבות הדואר של הדיירים, ומדובר בפרסום אשר נעשה מתוך כוונת זדון של הנתבעת, להשחיר את שמה של התובעת ברבים ולכן יש בהחלט מקום במקרה דנן לחייב את הנתבעת לפצות את התובעת בגין מעשיה.
 
 
 
הסעדים הנתבעים:
34.      בהתאם לחוק איסור לשון הרע, תתבע התובעת סך של 100,000 ₪ וזאת לצרכי אגרה בלבד. סכום מקל ביותר תוך גילום נזקה של התובעת, תוך ניסיונות בלתי פוסקים להחזיר לעצמה את בטחונה העצמי אשר אבד במהלך רמיסת כבודה ושמה על ידי הנתבעת.
 
35.      יש לראות כי בהתאם לס' 7א(ג) לחוק, התובעת אינה צריכה להוכיח כל נזק, וככל שכן כאשר הצביעה על נזק רבתי ממוני ובלתי ממוני.
 
36.      ראויה לציון העובדה כי בהתאם לס' 19(4) לחוק, הנתבעת בחרה שלא להתנצל בפומבי כפי שנתבקש ממנה אלא העמידה תנאים באחד ממכתביה להתנצלות שכזו. ואולם, בסופו של יום בחרה שלא להתנצל על דבריה הקשים חרף התראותיה של התובעת עובדה אשר בעטיה לא מקנה לה הקלה כל שהיא.
 
סוף דבר:
 
37.      לאור כל האמור במצטבר לעיל,  מתבקש בית המשפט הנכבד, לזמן את הנתבעת לדין ולחייבה לשלם לתובעת כדלקמן:
 
38.       בגין הפרסומים המכפישים תובעת התובעת סך של 100,000 ₪ ללא הוכחת נזק שכן אין חולק כי היה בכוונתה של הנתבעת לפגוע בתובעת וזאת בהתאם לסעיף 7א(ג) לחילופין או במצטבר לפי נזק לא ממוני (כאב וסבל) שנגרם לתובעת כתוצאה מפרסומיה הנבזיים של הנתבעת.
 
39.      לבית המשפט השלום ב_____ הסמכות העניינית לדון בתביעה לאור מהותה וסמכות מקומית לנוכח מקום מגורי הנתבעת ו/או מקום המעשה או המחדל אשר בגינו הוגשה התביעה.
 
40.      אשר על כן, מתבקש בית המשפט הנכבד:
 
א.      לשלם לתובעת פיצוי בסך של 100,000 ₪, פיצוי סטטוטורי בגין כוונה לפוגע, ולחילופין שלא בגין כוונה לפגוע ו/או בגין עוגמת הנפש, הכאב והסבל שנגרמו לתובעת, כשסכום זה נושא ריבית והצמדה כדין מיום הגשת תביעה זו ועד ליום התשלום בפועל.
 
ב.    להורות לנתבעת לפרסם הודעת התנצלות בכל מקום בו פורסמו הפרסומים המכפישים וזאת בהיקף ונוסח שבית המשפט הנכבד ימצא לנכון, ואשר יהלמו את חומרת הפרסום המכפיש שפרסמה הנתבעת.
 
ג.     לחייב את הנתבעת בהוצאות התביעה ושכ"ט עו"ד בצירוף ריבית ובתוספת מע"מ כדין.
 
     כתבי טענות לדוגמא                                                                                               
                                                                                                     
 
+ שלח משוב