Hebrew  |  English  |  Russian  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



דף הבית >> בש"א 4274/15 פלונית נגד פלוני
 
 
 
בבית המשפט העליון
 
 
בש"א  4274/15
 
 
לפני:   כבוד השופט ס' ג'ובראן
 
 
המערערת: פלונית
 
                                          
  נ  ג  ד
 
                                                                                                    
המשיבים: 1. פלוני
  2. פלונית
  3. פלוני
 
                                          
ערעור על החלטת רשם
 
                                          
בשם המערערת:                     בעצמה
 
 
החלטה
 
 
 
1.             ערעור על החלטת הרשם ג' לובינסקי מיום 27.5.2015 בבע"מ 7198/14, במסגרתה דחה הרשם את בקשת המערערת לעיון חוזר בהחלטותיו מימים 19.4.2015 ו-26.4.2015, בהן נקבע כי אין להסתפק בהודעת קיזוז ביחס לחלקה של המערערת בכספי העיזבון, ועליה להפקיד את העירבון בסכום שקבע הרשם בהחלטתו מיום 4.12.2014, סך של 4,000 ש"ח.
2.             תחילתו של הליך זה בבקשה לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת העירבון שהוגשה ביום 27.10.2014. לאחר קבלת תגובת המשיבים 3-2, קבע הרשם ג' לובינסקי ביום 4.12.2014, כי התשתית שהונחה לעניין מצבה הכלכלי של המערערת היא חלקית וחסרה, וכי ספק אם סיכויי ההליך גבוהים במידה המצדיקה מתן פטור מהפקדת העירבון. על כן, דחה הרשם את בקשות המערערת, אך קבע כי האגרה תועמד על סכום של 400 ש"ח והעירבון יועמד על סכום מתון בסך של 4,000 ש"ח. המערערת הגישה בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו, וביום 11.1.2015 קבע הרשם כי סכום האגרה יופחת לסך של 200 ש"ח וסכום העירבון יוותר על כנו.
1.             המערערת הגישה בקשה להארכת מועד להפקדת העירבון, וכן בקשה לפטור מהפקדת העירבון או למתן ערובה אחרת. ביום 3.3.2015 קבע הרשם ג' לובינסקי כי המועד לתשלום האגרה ולהפקדת העירבון יוארך עד ליום 18.3.2015. בהחלטה זו הבהיר הרשם כי האחריות לעקוב אחר מתן ההחלטות בהליך ולבצען מוטל על המערערת. כן ציין הרשם, כי ככל שרצתה המערערת להגיש בקשה נפרדת לפטור מעירבון, היה עליה לעשות זאת בסמוך להגשת ההליך, ולא כארבעה חודשים לאחר הגשתו. עם זאת, ביום 5.3.2015 קבע הרשם כי אינו רואה לשנות מסכום העירבון שקבע וכי עדיין לא ניתן הסבר מספק מדוע הוגשה הבקשה באיחור ניכר. הרשם ציין כי לא ניתן שלא לתהות שמא אופן התנהלות המערערת נועד להאריך את משך התנהלותו של ההליך. גם לגופם של דברים קבע הרשם כי אינו מוצא מקום להיעתר לבקשה, וכי אין בידו לקבוע שהערובה שהיא מציעה מהווה חלופה וודאית ושוות ערך להפקדת עירבון.
2.              ביום 11.3.2015 קבע הרשם ג' לובינסקי כי הבקשה למתן ערובה אחרת שהובאה בפניו הייתה חלקית. לאחר עיון בנוסח המלא של הבקשה קבע הרשם, כי המשיבים יגישו את תגובתם בנוגע לשאלה מדוע לא ניתן להסתפק בהודעת קיזוז ביחס לחלקה של המערערת בעיזבון. כן קבע הרשם, כי בשלב זה מוארך המועד להפקדת העירבון עד להחלטה אחרת. לאחר קבלת תגובות המשיבים, קבע הרשם ביום 19.4.2015 כי אין זה מסמכותו של בית משפט זה להורות למשיב 1 לפעול בכספי הקרן המוחזקים על ידו בנאמנות לטובת המערערת, וממילא אין בידיו להורות על הפקדת העירבון מתוך הכספים האמורים. כן קבע הרשם, כי המשיב 1 יודיע תוך שלושה ימים האם בכוונתו להפקיד את העירבון בהליך דנן מתוך הכספים האמורים.
3.             לאחר שהודיע המשיב 1 כין ללא החלטה שיפוטית מתאימה הוא אינו מוסמך לעשות שימוש בכספי הקרן, קבע הרשם ג' לובינסקי ביום 26.4.2015 כי לא ניתן להסתפק בקיזוז חלקה של המערערת בכספי העיזבון. הרשם ציין כי אפשרות זו שמורה אך למקרים חריגים, בהם קיים חוב וודאי וחלוט של המשיב בהליך כלפי יוזמו. כן ציין הרשם, כי בענייננו אמנם המערערת זכאית לכספים מתוך העיזבון, אך הם אינם בבחינת "חוב" של המשיבים כלפיה. הרשם קבע כי בעניין המערערת פעולת הקיזוז עלולה להיות מורכבת יותר ולחייב מעורבות של בית המשפט למשפחה, וכן קבלת הוצאות אשר יתכן ויפסקו למשיבים עלולה להתממש רק בהמשך הדרך, בעת חלוקת העיזבון. משכך קבע הרשם, כי המערערת תפקיד את העירבון תוך 14 ימים.
4.             למחרת, ביום 27.4.2015, הגישה המערערת בקשה נוספת, וביום 28.4.2015 קבע הרשם ג' לובינסקי כי הוא כבר החליט בבקשה למתן ערובה אחרת ביום 26.4.2015. ביום 30.4.2015 קבע הרשם כי המזכירות תוודא שההחלטות בתיק שוגרו למערערת כמקובל, וככל שלא – שתפעל להמצאתן לידיה. כן הובהר, כי אין בכך כדי לגרוע מאחריותה של המערערת לגלות עניין בהליך ולפעול לאיסוף דואר רשום.
5.             ביום 25.5.2015 הגישה המערערת בקשה לעיון חוזר בהחלטות הרשם ג' לובינסקי מימים 19.4.2015 ו-26.4.2015. ביום 27.5.2015 קבע הרשם כי הוא אינו רואה לשנות מהחלטותיו אשר מדברות בעד עצמן. הרשם הדגיש כי ההליך החל עוד ביום 27.10.2014, לפי כשבעה חודשים, במסגרתו ניתנו החלטות רבות בסוגיה, אך לפנים משרות הדין הוא אפשר למערערת להפקיד את העירבון שנקבע עד ליום 7.6.2015. לבסוף ציין הרשם כי המזכירות תמציא את ההחלטה למערערת, הן באמצעות הדואר, הן באמצעות הפקסימיליה ואף תעדכן אותה טלפונית בדבר תוכנה.
6.             ביום 7.6.2015 הודיעה המערערת כי בכוונתה לערער על החלטת הרשם ג' לובינסקי מיום 27.5.2015, ועל כן, באותו יום קבע הרשם כי רישום ההליך לדחייה יעוכב בשלב זה. הרשם הבהיר כי אין בכך כדי להאריך את המועד להפקדה אשר נקבע בהחלטתו האמורה ואשר חל היום. כן הוא ציין בהדגשה, כי המזכירות תרשום את התיק לתזכורת ליום 21.6.2015, וככל שלא יוגש ערעור עד לאותו מועד, התיק יירשם לדחייה כמקובל. עוד ציין הרשם, כי האחריות להמצאת כתבי בי דין שהוגשו על ידי המשיבים מוטלת על כתפיהם ולא על כתפי המזכירות.
7.                ביום 18.6.2015 הגישה המערערת את הערעור שלפניי, במסגרתו היא טוענת כי הערובה המוצעת על ידה התקבלה בהליכים רבים קודמים נגד המשיבים. לעמדת המערערת, נפלו טעויות חמורות בהחלטות הרשם, וניכר כי הוא "נפל בפח בששון ובשמחה מתוך משוא פנים" בשקריהם של המשיבים. כן טוענת המערערת, כי הרשם כלל לא שקל את העניין ויצאה מלפניו החלטה "שרירותית ומעוותת". לשיטתה, הרשם העדיף לפגוע בזכותה לגשת לערכאות, זכות יסוד, על פני זכות שאולי תקום למשיבים בעתיד. מבחינה עובדתית טוענת המערערת, כי הרשם לא הבין שהמשיבים יוכלו לקבל באופן מידי הוצאות שתפסקנה מתוך הכספים המגיעים לה. כן מציינת המערערת, כי דברי הרשם הם "שקר וכזב הבל ורעות רוח", וכי החלטתו "מזעזעת". עוד טוענת המערערת, כי היא ביקשה פעמים רבות מהרשם לאפשר לה להשיב לתגובות המשיבים, ולמרות זאת החלטתו ניתנה מבלי אפשרות להשיב. המערערת גורסת כי הדבר מעיד על החיפזון של הרשם.          
8.             דין הערעור להידחות. סבורני כי ראוי לפתוח את הכרעתי בהתייחסות לאופן שבו מנוסחות טענותיה של המערערת, בלשון משתלחת ומתלהמת אשר אינה ראויה במסגרת זו. מוטב היה לו הייתה זונחת המערערת את פנייתה נגד הרשם באופן אישי, אשר לצערי יש בה מן הזלזול במעמד, ומתמקדת בטענותיה המהותיות.
9.             לגופם של דברים, לא מצאתי פגם המצדיק התערבות בהחלטת הרשם. כידוע, שיקול דעתו של הרשם רחב, ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (ראו: בש"א 5814/12 ליברוב נ' בית חולים אלישע (14.8.2012); בשג"ץ 8760/12 ואן קול נ' גנות (5.5.2013)).
10.          תחילתו של סיפור בהגשת בקשה לפטור מתשלום אגרה והפקדת עירבון, לפני כשמונה חודשים. המשכו בקביעת אגרה ועירבון מופחתים, ואף הפחתה נוספת בתשלום האגרה; עיון בבקשה לפטור מהפקדת העירבון ובבקשה למתן ערובה אחרת על אף הגשתן באיחור; הארכות מועד לפנים משורת הדין להפקדת העירבון; בחינת החלופה המוצעת, לרבות דרישת תגובת המשיבים; הפצרות במזכירות בית המשפט לוודא את הגעת ההחלטות לידי המערערת, על אף אחריותה לכך; וכן עיון בבקשות לעיון חוזר, שבאחרונה שביניהן אף עוכב רישום ההליך לדחייה. דומה כי בערעור זה יש משום ניסיון לקבל הארכה נוספת בדרישה להפקדת העירבון. למעשה, זוהי בקשה נוספת לעיון חוזר בהחלטות הקודמות, בקשה שנענתה בהחלטותיו הרבות של הרשם ג' לובינסקי.
11.          הטענה כי הרשם "העדיף" לפגוע בזכות הגישה לערכאות של המערערת מיותרת היא, וניכר כי הרשם עשה כל מאמץ להחיות את בקשותיה של המערערת, על אף איחור בהגשתן והיותן חסרות. מעבר לכך, אמת, זכות הגישה לערכאות היא זכות יסוד במשפט, אך לצד זאת יש לזכור כי ניהול הליך משפטי כרוך בעלויות המוטלות הן על בעל הדין שכנגד והן על הקופה הציבורית (ראו: בשג"ץ 3320/11 מעוז נ' הנהלת בתי המשפט (11.5.2011) והאסמכתאות שם). על כן, אין לומר כי הרשם "מעדיף" לפגוע בזכות זו, אלא הוא שומר על הזכויות המקופלות בתוך הדרישה לתשלום האגרה והפקדת העירבון.
12.          זאת ועוד, אשר לטענת המערערת כי בתיקים אחרים בית המשפט פטר אותה מתשלום האגרה והעירבון, כפי שציינתי בעבר, אין דין בקשת פטור בתיק אחד כדין בקשת פטור בתיק אחר, ואין ללמוד מהחלטה בתיק אחר, במערך נסיבות מסוים, להחלטה בתיק אחר (ראו: בשג"ץ 8760/12 ואן קול נ' מדינת ישראל, פסקה 1 (7.7.2014)).
13.          כמו כן, אשר לטענת המערערת כי לא ניתנה לה זכות להשיב לתגובת המשיבים, הרי שאין מדובר בזכות, והעניין גם הוא מצוי בשיקול דעתו של הרשם, אם וכאשר מוגשת בקשת רשות להשיב. במקרה שלפנינו, המערערת הגישה מספר רב של בקשות והודעות חוזרות, ודומני כי ככל שהיו לה טענות נוספות להעלות – היא יכלה לעשות כן במסגרת הודעות אלו, ואין מקום לטענה שהרשם לא אפשר לה להשיב לתגובת המשיבים.
14.          על כל האמור, לא מצאתי כי שגה הרשם בהחלטותיו, ואני סבור כי בדין הוא קבע שהחלופה המוצעת להפקדת העירבון אינה מתאימה בענייננו.
15.          אשר על כן, המערערת תפקיד את העירבון בסכום שקבע הרשם, בתוך 10 ימים מיום המצאת פסק דין זה לידיה. לא תעשה כן, יימחק ההליך או יירשם לדחייה, לפי העניין, ללא כל הודעה נוספת.
 
           ניתנה היום, ה' בתמוז תשע"ה (22.6.2015).
 
 
    ש ו פ ט
 
 
_________________________
פסיקה חינם
 
 
+ שלח משוב