Hebrew  |  English  |  Russian  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



דף הבית >> בשא001329/07 רעיה זיצר נגד אליהו עופר
 

   
בית משפט השלום פתח-תקוה                                                                                            בשא001329/07
 
בפני: כב' הרשמת עדי אייזדורפר                                                                                        תאריך: 05/08/2007
  



בעניין:                                                 רעיה זיצר 

                                                           ע"י  ב"כ עו"ד קזז אריק                                          המבקש

                                                                         נ  ג  ד 

                                                           אליהו עופר 

                                                          ע"י ב"כ עו"ד טולדנו ניר                                          המשיב

                                                                                      החלטה

בפני התנגדות לביצוע שטר.


רקע

בין המבקשת  ללילי כהן (להלן: "לילי"), אשר גרו בשכנות, התקיימו יחסי ידידות. במהלך שנת 2006 פנתה לילי למבקשת וביקשה ממנה בהזדמנויות שונות סיוע במסירת השיקים, שיהוו בטחון לתשלום ריביות בגין הלוואה שנטלה לילי  מגורמים שונים, ואף הלוואה שתיטול בעתיד.  לטענת המבקשת, הבטיחה לילי כי תדאג לפרעון השיקים על ידי כך שתפקיד לחשבונה של המבקשת את סכומי השיקים.
המבקשת  מסרה ללילי מספר שיקים ריקים חתומים על ידה, כאשר לטענתה ניתנה ללילי הוראה מפורשת  למלא  את הסכומים בהם רק בכפוף לאישורה של המבקשת מראש.
משביקשה המבקשת בחלוף זמן מה לדעת מה עלה בגורל השיקים, נענתה על ידי לילי כי השיקים הושמדו מבלי שנעשה בהם שימוש, מאחר ובקשתה להלוואה סורבה.  המבקשת טוענת כי תשובה זו התייחסה אף לשיק נשוא תיק הוצל"פ זה.
רק בדיעבד, לאחר שקיבלה פניות מגורמים שונים לפרוע את השיקים,  נודע למבקשת כי לילי עשתה גם עשתה שימוש בשיקים אלה. אז הסתבר כי השיקים נמסרו לצדדים שלישיים, ביניהם המשיב, כאשר אותם צדדים שלישיים, שהינם מלווים בשוק האפור, העמידו הלוואות ללילי, וגבו ממנה שיעור ריבית של 10% לחודש.


טענות הצדדים
בפי המבקשת 2 טענות מרכזיות:

1. המבקשת טוענת נחרצות כי עמדה על כך שלילי תקבל את אישורה למילוי הסכום על גבי השיקים טרם שתמשוך את השיק, ואישור זה היה תנאי למסירתו של השיק.  משלא התקיים תנאי זה, תוך שלילי מפרה אותו, ומושכת את השיק בהעדר אישור, הרי שקניינו של המשיב בשטר פגום ובהתאם להוראות סעיף 29 (ב) לפקודת השטרות, על המשיב נטל הראיה להוכיח שהינו אוחז כשורה.

המבקשת טוענת כי נודע לה על מעשיה של לילי ועל יחסיה עם צד ג' רק בדיעבד. טרם שפנו אליה צדדי ג', וביניהם המשיב, לא פיקפקה המבקשת במצג שהציגה בפניה לילי, לפיו הושמדו השיקים. לטענתה, לילי היתה שכנתה הקרובה ועל כן בטחה בה. רק במהלך חודש דצמבר 2006, עת פנה אליה צד ג' שהחזיק בשיקים, החלה לחשוש  כי לילי אינה דוברת אמת, ובחודש ינואר 2007התאמת חשדה, עת קיבלה אזהרה בתיק ההוצל"פ.

2. המדובר בהלוואה אשר נתנה המבקשת ללילי. האחרונה השתמשה בהלוואה לצורך קבלת הלוואה עליה חל החוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ג – 1993, ועל כן גם למבקשת עצמה שמורה הזכות לטעון טענות הנוגעות לחוק זה.  מאחר ולתיק ההוצל"פ לא צורף חוזה הלוואה בין המשיב ללילי, ואף לא צורפו הפרטים בדבר סכום ההלוואה ושיעורי הריבית, הרי שלא התקיימו הוראות החוק ויש להורות על מחיקת בקשת הביצוע.

המשיב טוען כי התנגדות זו הוגשה באיחור ולא ניתן כל טעם מניח את הדעת להארכת המועד.  מעבר לכך, טוען ב"כ המשיב כי מחקירת המבקשת הסתבר שאין המדובר  במספר שיקים מועט, כעולה מן ההתנגדות, אלא בהיקף נרחב הרבה יותר, המגיע עד לכדי מאות אלפי שקלים (ראה: עמ' 3, שורות 18-22, עמ' 4, שורות 9-12,  עמ' 5 שורות 6-10 לפרוטוקול).  את כל השיקים הללו הפקידה המבקשת בידי לילי, תוך שהיא מודעת לעובדה ששיקים אלו יעשו דרכם לצד ג', ואף ידעה את הסכומים בהם מדובר, כך לדוגמא נקבה בהם במסגרת בקשתה בסעיפים 5 ו-7  אף טענתה של המבקשת כי נסחטה על ידי לילי עלתה לראשונה בחקירתה, וזכרה שלטענה זו לא בא בבקשה ובתצהיר.

זאת ועוד, לטענת ב"כ המשיב אין כל מקום לטענה כי לילי חרגה מההרשאה שעה שעשתה שימוש בשיקים מבלי לקבל אישור על ידי המבקשת.  המבקשת לא השכילה להסביר הכיצד  הפקידה בידיה של לילי מאות שיקים בסכומים של מאות אלפי שקלים, והירשתה לה לעשות בהם שימוש חופשי (עמ' 3 שורה 1-2 לפרוטוקול), אולם דווקא ביחס לשיק ספציפי זה, לא ניתנה הרשאה, תוך שהמבקשת משנה את גרסתה במהלך חקירתה.

דיון והכרעה

מעיון בתיק ההוצל"פ עולה כי לא עודכן בו תאריך ביצוע המסירה. לצורך הדיון, נכונה אני להניח כי בתיק ההוצל"פ לא מצויה אזהרה חתומה כדין על ידי המבקשת, זאת למרות הצהרתה בפתח הדיון.

ס' 29 (ב) לפקודת השטרות – פגם בקניין
ניתן לסכם ולומר כי טענתה המרכזית של המבקשת  הינה כי לילי חרגה מהרשאה והפרה את התנאי  שנילווה לשיק נשוא התיק, שעה שמילאה בו את הסכום מבלי לידע את המבקשת.  טענה זו תמוהה ביותר נוכח הפרטים העולים מחקירתה של המבקשת, ובין היתר האמור להלן:

1. המבקשת עצמה מודה בחקירתה שלמעשה התירה ללילי לעבוד בחשבונה ללא הגבלה, תוך שהיא מפקידה בידיה של לילי מאות שיקים מרצונה החופשי (ראה: עמ' 2 שורות 16-28  וכן עמ' 3, שורות 1-3).
המבקשת אף הודתה בחקירה, כי היקף הכספים שנמשכו על ידי לילי מחשבונה הגיע למאות אלפי שקלים.  כמו כן הודתה כי כל מאות השיקים שנתנה ללילי  ניתנו פתוחים, כך שגם שם הנפרע נותר פתוח. זאת ועוד, המבקשת הודתה כי ידעה שלילי משתמשת בשיקים לצרכי הלוואות  אצל גורמים שונים, חוץ בנקאיים (ראה: עמ' 4, שורות 9-15).  לטענתה, ביקשה מלילי למסור לה את התאריך והסכום שמילאה על גבי השיקים. אולם, מחקירתה עולה כי לכאורה גם אם כך היה, הרי שאין המדובר בתנאי המגביל את מסירת השיקים, אלא במסירת אינפורמציה גרידא מצד לילי למבקשת, באשר לתאריך מסירת השיק וסכומו.  דברים אלה מתחדדים נוכח תשובתה בחקירתה החוזרת, כאשר נשאלה על ידי בא כוחה מדוע ביקשה מלילי לומר לה את סכום השיק ותאריך פרעונו וענתה:

"כי אני צריכה לדעת על כמה היא רושמת את השיק".  (עמ' 5, שורות 19-25).

דהיינו, המבקשת לא התנתה את מסירת השיק בכך שלילי תיידע את אותה באשר לסכומו, אלא מסרה את השיק ללא תנאי, וכל מבוקשה היה שבדיעבד יימסר לה סכומו, על מנת שתדע מהו.

2. המבקשת לא טענה בבקשתה דבר וחצי דבר באשר לפגם כלשהו שנפל במסירת השיקים לידי לילי. לטענה זו אין זכר בבקשתה ובתצהירה. להיפך, בסעיף 4 לתצהירה הצהירה המבקשת כי שאלה מיוזמתה את לילי כיצד תוכל לסייע לה.  מעבר לכך, בסעיף 8 לתצהירה הצהירה המבקשת כי לא פקפקה כלל בתשובתה של לילי באשר לגורל השיקים, משום שהיתה שכנה קרובה. העלאתה של טענה משמעותית שכזו, בדבר סחיטה וכפיה במסגרת החקירה, כאשר אין לה כל זכר בבקשה ובתצהיר עצמו, מעלה ספקות באשר לאמיתותה.

סע' 29 (ב) לפקודת השטרות עוסק בהיפוך נטל הראיה, במקרה שבו הוכח כי זכות הקניין בשיקים לוקה בפגם קנייני מן הסוג המנוי בסעיף: רמאות, כפיה, אלימות ופחד או אי חוקיות. כבר נפסק בעבר, כי רשימה זו אינה רשימה סגורה (ראה: רע"א 6553/97, חגאי ואח' נ' חברת עבודי חיים בע"מ, פ"ד נב (2), 345). 

ודוק, הפסיקה העוסקת בתנאי במסירה, ואשר  מכירה בו ככזה במסגרת סע' 29 (ב) דנה בתנאי האוסר או מגביל את סיחורו של השטר. במקרה דנן המבקשת אינה טוענת לתנאי ממין זה, אלא כל טענתה היא כי נפל פגם בקניינו של השטר מאחר ולילי לא מסרה לה מהו הסכום שמילאה בשיק. המבקשת אינה טוענת כי הגבילה סיחורו של השיק. להיפך, היא מודה בפה מלא שידעה גם ידעה כי השיק עתיד להמסר הלאה לידי צדדים שלישיים. לשיטתה, התנתה את המסירה בכך שלילי תמסור לה את סכום השיק. תנאי שכזה, ספק גדול בעיני אם יוכל כלל לבוא  בשערי סע' 29 (ב) לפקודה שהרשימה בו כאמור אינה ממצה. שכן זהו תנאי במסגרת היחסים המצומצמת שבין המושך לנפרע, ואין לו כל השלכה על צדדים שלישיים, נסבים עתידיים. הוא אינו נוגע לאפשרות סיחורו של השטר ואף אינו מגביל את הסחרות. מכאן, שאין מקום להחיל את נסיבותיו של המקרה בבר"ע 6553/97 הנ"ל על המקרה דנן, שכן שם הותנה תנאי אשר אסר את סיחורו של השטר, מה שאין כן בענייננו.

3. חקירתה של המבקשת מעלה תמיהות נוספות בנקודות רבות, כמו לדוגמא, העובדה כי מתצהירה עולה לכאורה שמדובר במספר שיקים בודדים שנמסרו ללילי, בסכומים פעוטים, אולם בחקירתה בפני בית המשפט הסתבר כי מדובר בהיקפים רחבים משמעותית. כמו כן, המבקשת טענה בבקשתה שרק בחודש ינואר 2007 התעורר חשדה באשר לשימוש שעושה לילי בשיקים, אולם לא מצאה לנכון לציין בבקשה, שכבר בחודש דצמבר 2006 הוגבל חשבונה, לאחר שחזרו בו 10 שיקים עוד קודם לכן.

ניתן לסכם ולומר כי, מחקירתה של המבקשת עולה תמונה שונה בתכלית מזו שהמבקשת מנסה לצייר בבקשתה.  המבקשת מודה בפה מלא כי בעצם נתנה ללילי יד חופשית בחשבונה, העמידה לרשותה מאות שיקים, אותם מילאה לילי ללא הגבלה, ואם יידעה את המבקשת בדבר פרטים כלשהם, הרי שהיה זה  בדיעבד, במסגרת מסירת אינפורמציה בלבד, ולא כתנאי למסירת השיקים לידי לילי.

המבקשת לא השכילה ליתן נימוק  משכנע מדוע דווקא השיק נשוא תיק הוצל"פ זה ניתן בכפוף לתנאי שלילי תמסור לה את סכומו טרם שתעבירו הלאה, להבדיל משאר עשרות ואף מאות השיקים שמסרה ללילי. הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח עדותה של המבקשת עצמה באשר לכמות השיקים העצומה שנתנה ללילי ואיפשרה לה לעשות בהם שימוש כרצונה, ללא כל הגבלה.


יתר על כן, המבקשת מודה  כבר בבקשתה ואף בחקירתה כי ידעה שלילי עתידה לעשות שימוש בשיקים לצורך קבלת הלוואות בשוק האפור. לכן, לא ברורה גרסתה המיתממת, כי רק בחודש ינואר 2007 התאמת חשדה לאחר שקיבלה פניות מצדדי ג', מלווים בשוק האפור.  טענותיה של המבקשת באשר לנסיבות מסירת השיק ללילי לא נזכרו בבקשה, ואף להיפך, שכן בבקשתה הצהירה על פניה יזומה מצידה ללילי, ועצם העובדה שטענות אלה עלו בחקירה בלבד מעלה תמיהה.

המסקנה היא אם כן, כי לא  עלה בידי המבקשת להניח בסיס לטענה כי קניינו של המשיב בשטר פגום בשל פגם במסירתו. על כן, אין כל מקום להחיל בעניינו את הוראות סע' 29 (ב) לפקודת השטרות, ואף אין ליתן למבקשת רשות להתגונן בטענה זו.

הלוואות חוץ בנקאיות

המבקשת טוענת כי המשיב גבה מלילי  ריבית נשך בשיעור של 10%. מאחר ולטענתה גירסה זו לא נסתרה בהעדר חקירה על כך, יש ליתן לה  רשות להתגונן מטעם זה.

בבקשתה ובתצהירה הצהירה המבקשת כי בגין השיק נשוא התיק נגבתה מלילי ריבית בשיעור הנ"ל. המבקשת לא נשאלה דבר בעניין זה בחקירתה.

עצם העובדה כי המבקשת לא הניחה תשתית לביסוס היותו של המשיב מלווה כדרך עיסוק אין בה כשלעצמה לסתור טענתה בדבר שיעור הריבית שנגבתה במסגרת ההלוואה שניתנה ללילי, ואשר להבטחתה ניתן למשיב השיק דנן.

יש לדחות אף הטענה כי המבקשת לא צרפה דבר לתמיכה בטענותיה באשר לאופן חישוב הריבית ושיעורה. חוזה ההלוואה, ככל ונערך כזה, הינו בין לילי למשיב, כאשר למבקשת אין יד ורגל בו, ועל כן אין ידה משגת את הפרטים כאמור, אולם אין בכך כדי לשלול ממנה את האפשרות להתגונן בטענה זו (ראה: ע"א  465/68, מזרחי נ' עזבון המנוחה גלמן ואח', פ"ד כג (1) 116).

סוף דבר
ניתנת למבקשת רשות להתגונן מפני התביעה בטענה הנוגעת לשיעורי הריבית ותחולתו של חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאית, תשנ"ג – 1993, בלבד.

נוכח התוצאה אליה הגעתי, איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תשלח עותק ההחלטה לצדדים בדואר רשום.

ניתנה היום כ"א באב, תשס"ז (5 באוגוסט 2007) בהעדר  הצדדים.

                                                                                                  
עדי אייזדורפר, רשמת


קלדנית: אורית