Hebrew  |  English  |  Russian  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



דף הבית >> בג"ץ 7891/07 תנועת "שלום עכשיו"- ש.ע.ל. מפעלים חינוכיים נגד שר הביטחון ואח'
 
 
 
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
 
 
בג"ץ  7891/07
 
 
לפני:   כבוד הנשיא א' גרוניס
  כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור
  כבוד השופט נ' הנדל
 
 
העותרות: 1. תנועת "שלום עכשיו"- ש.ע.ל. מפעלים חינוכיים
  2. חגית עופרן
 
                                          
  נ  ג  ד
 
                                                                                                    
המשיבים: 1. שר הביטחון
  2. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית
  3. המועצה המקומית קרני שומרון
  4. המועצה האזורית גוש עציון
  5. המועצה האזורית הר חברון
  6. המועצה האזורית מטה בנימין
  7. דרור בר לבב ועוד 22 אח'
  8. קובי ויעל מאמו ואח'
  9. צורית בן ניסן ואח'
  10. ידידיה פרל
  11. אביה פרל
  12. שמואל שהם
  13. מיכל שהם
  14. משה חיים מזוז
  15. אורה לאה מזוז
  16. שלמה גבאי
  17. דפנה גבאי
  18. לירן בן שלמה
  19. אביטל בן שלמה
  20. קובי מאמו ואח'
  21. יהודה בן אלי
  22. פנינה בן אלי
  23. אלעד טיכמן
  24. רננה טיכמן
  25. שחר אלוילי
  26. נעה אלוילי
  27. עמוס כהן
  28. שירה כהן
  29. אלישע נדב
  30. שירה נדב
  31. יהודה אשר
  32. תחיה אשר
  33. יהונתן רוטשילד
  34. מוריה רוטשילד
  35. יהושע שוורץ
  36. רות שוורץ
  37. אסף עונה
  38. אביבה עונה
  39. אוריה מאיר
  40. שלומית מאירה
  41. קובי לרנר
  42. רבקה לרנר
  43. דן הראש
  44. הודיה הראש
  45. יהודה אליצור
  46. תהילה אליצור
  47. דן בן עמו
  48. אסתר בן עמו
  49. אסף קסלר
  50. מירה קסלר
  51. דביר חביב
  52. שירה חביב
  53. הראל רבינוביץ
  54. נורית רבינוביץ
  55. שרון סדון
  56. ענבר סדון
  57. שמואל מרגלית
  58. אביה מרגלית
  59. דניאל בליץ
  60. אורטל בליץ
  61. משה אליצור
  62. שירה אליצור
  63. יאיר פרץ
  64. לאה פרץ
 
                                          
עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים
 
                                          
תאריך הישיבה: ז' באלול התשע"ד       (2.9.2014)
 
 
בשם העותרות:
 
בשם המשיבים 2-1:
 
בשם המשיבים 3, 19-10:
 
בשם המשיבות 6-4:
 
בשם המשיבים 7:
 
בשם המשיבים 8 ו-20:
 
בשם המשיבים 9:
 
בשם המשיבים 64-21:
עו"ד מיכאל ספרד  
 
עו"ד ענר הלמן
 
עו"ד מיכאל י' טפלו
 
עו"ד אביתר רובינשטיין
 
אין הופעה 
 
עו"ד אברהם משה סגל
 
עו"ד עמיר פישר
 
עו"ד משה הולנדר
 
 
 
 
 
פסק-דין
 
 
הנשיא א' גרוניס:
 
1.        בעתירה שלפנינו, המתנהלת מאז שנת 2007, מבקשות העותרות כי המשיבים 2-1, שר הביטחון ומפקד כוחות צה"ל ביהודה ובשומרון, יאכפו הכרזות על תיחום שטח שהוציא המפקד הצבאי באזור (להלן – צווי התיחום). צווי התיחום הוצאו מכוח הצו בדבר מבנים בלתי מורשים (הוראת שעה) (יהודה ושומרון) (מס' 1539), התשס"ד-2003 (להלן – הצו בדבר מבנים בלתי מורשים), המתיר למפקד הצבאי להכריז, כי שטח שבתחומו מצויים מבנים בלתי חוקיים יהא שטח מתוחם. לצו תיחום מספר משמעויות. לפי סעיף 4 לצו בדבר מבנים בלתי מורשים, הכניסה לשטח המתוחם והשהייה בו אסורות בתום שמונה ימים ממועד ההכרזה. לפי סעיף 5 לצו, בחלוף שמונה ימים ממועד ההכרזה אף אין להכניס רכוש לשטח המתוחם, ויש לפנות רכוש המצוי בו על פי הוראות המפקד הצבאי. לפי סעיף 9 לצו, החל ממועד ההכרזה אסורה כל בנייה בשטח המתוחם. צווי התיחום מושא העתירה דנא התייחסו לשטחים המצויים בתחומי שישה מאחזים ביהודה ושומרון. מדובר במאחזים מצפה לכיש (נגוהות מערב), גבעת אסף, רמת גלעד (רמת הדגל), מצפה יצהר, שכונת גבעת הרואה ביישוב עלי (גבעת אפיריון) ומעלה רחבעם. הצווים הוצאו לראשונה בשנת 2004, ותוקפם הוארך מעת לעת. תוקפם של צווי התיחום המתייחסים לחמישה מתוך ששת המאחזים הוארך לאחרונה ביום 25.5.2014. הצו המתייחס למאחז מצפה לכיש (נגוהות מערב) לא הוארך. יש לציין, כי הצווים העדכניים תוקנו בעת הארכתם, כך שבוטל האיסור לפי סעיף 4 לצו בדבר מבנים בלתי מורשים על כניסה ושהייה בשטח צווי התיחום. ביום 13.5.2009 ניתן צו על תנאי בעתירה (הנשיאה ד' ביניש, והשופטים א' פרוקצ'יה וא' רובינשטיין), שהורה למשיבים מטעם המדינה ליתן טעם מדוע לא יאכפו צווי התיחום.
 
2.        ביום 18.11.2013 ניתן פסק-דין חלקי בעתירה (הנשיא א' גרוניס, המשנָה לנשיא מ' נאור והשופט נ' הנדל) (להלן – פסק הדין החלקי). ההשתלשלות העובדתית וההליכים שקדמו למתן פסק הדין החלקי מפורטים בו בהרחבה, ואין צורך לחזור עליהם. די לציין כי פסק הדין החלקי ניתן לאחר שהמדינה לא עמדה בהתחייבותה להרוס את המבנים שנבנו על קרקע פלסטינית פרטית בשטח צווי התיחום בששת המאחזים. עוד עמדנו בפסק הדין החלקי על הקשיים העולים מהתנהלותה של המדינה ביחס להסדרת הבנייה המצויה על קרקע שאינה פרטית במאחזים מושא העתירה. כך, אף שהמדינה הודיעה כי בכוונתה לפעול להסדרתם התכנונית של המבנים שנבנו על אדמות מדינה או אדמות סקר בחלק מן המאחזים, בפועל היא קידמה הליכים אלה בעצלתיים. כל אותה עת, תוך שהעתירה מתנהלת, הוארך תוקפם של צווי התיחום, ומכאן שהייתה כוונה לאוכפם ולהרוס את הבנייה הבלתי חוקית במאחזים.
 
3.        בפסק הדין החלקי הורינו שכלל המבנים הבנויים על קרקע פרטית בששת המאחזים בשטח צווי התיחום יוסרו תוך שישה חודשים מיום מתן פסק הדין, היינו, עד ליום 18.5.2014. בעניינם של מבנים אלה קיבלנו איפוא את העתירה, והצו על תנאי הפך מוחלט. בפסק הדין החלקי ציינו, על פי המידע שהיה לפנינו במועד מתן פסק הדין, כי קיימת בנייה על קרקע פרטית במאחזים גבעת אסף, מצפה יצהר ומעלה רחבעם. יחד עם זאת, קבענו שהוראת הפינוי לא תחול על מבנים המצויים בשלוש חלקות במאחז גבעת אסף, אשר לגביהן אושרו חמש בקשות להיתרי עסקה. חלקות אלה הוחרגו מהוראת הפינוי בפסק הדין החלקי, לנוכח אחוזי הרכישה הגבוהים בכל אחת מהן (נרכשו 100% מחלקה 110 בגוש 6; 90% מחלקה 1 בגוש 6; 60% מחלקה 132 בגוש 4 באדמות הכפר ביתין). כפי שיפורט להלן, המשיבים מטעם המדינה נדרשו להגיש הודעה מעדכנת בדבר התקדמות ההסדרה התכנונית בחלקות אלה. בה בעת, הבהרנו כי יתר המבנים הבנויים על קרקע פרטית בגבעת אסף (כ-25% מהמבנים במאחז) יפונו. בינוי נוסף על קרקע פלסטינית פרטית שהוחרג מהוראת הפינוי הוא חלק מדרך הגישה למאחז גבעת הרואה. בפסק הדין החלקי הורינו כי המדינה תעדכן עד ליום 18.5.2014 כיצד בכוונתה לנהוג ביחס לדרך הגישה, ואם יש אפשרות להכשיר דרך חלופית, שלא תימצא על קרקע פלסטינית פרטית.
 
4.        באשר לבנייה על קרקע שאינה פרטית, הענקנו שהות לבחינת אפיקי הסדרה אפשריים, נוכח טענת המדינה כי בכוונתה לבחון אפשרות להכשיר ולהסדיר תכנונית את המבנים מושא העתירה בחלק מהמאחזים. על כן, קבענו כי ביחס לבנייה על אדמות שאינן פרטיות במאחזים מצפה לכיש (נגוהות מערב), גבעת הרואה, חלקים ממעלה רחבעם, רמת גלעד ומצפה יצהר תישאר העתירה תלויה ועומדת. הורינו למדינה להגיש הודעת עדכון בדבר התקדמות הליכי ההסדרה התכנונית עד ליום 18.5.2014. בפרט נדרשה המדינה להתייחס בהודעתה למימוש ההסכם שהושג בראשית שנת 2012 עם תושבי רמת גלעד (להלן – מתווה רמת גלעד, וראו בעניין זה פיסקאות 7, 12 לפסק הדין החלקי). בקצרה, מדובר במתווה בן שני שלבים. בשלב הראשון התחייבו תושבי רמת גלעד לפַנות עד ליום 1.3.2012 חלק מהמבנים המצויים על קרקע פרטית בשטח המאחז. בשלב השני התחייבה המדינה לערוך, בתוך שלושה חודשים, סימון ומיפוי סופי של אדמות המדינה ברמת גלעד. הוסכם שאם במהלך הבירור יתגלו מבנים נוספים הבנויים, כולם או חלקם, על קרקע פרטית, יפונו מבנים אלה בתוך 60 ימים מיום שתימסר על כך הודעה לתושבים. התושבים קיימו את השלב הראשון במתווה, ופינו את המבנים שעל קרקע פרטית. אולם, כפי שעוד יפורט להלן, חלו עיכובים בביצוע השלב השני על ידי המדינה.
 
5.        לסיום, קבענו בפסק הדין החלקי כי על המדינה לתת דעתה לשאלה אם בכוונתה להסיר חלק מצווי התיחום המתייחסים למבנים המצויים על קרקעות שאינן פרטיות. זאת, היות שכוונתה לבחון אפיקי הסדרה תכנונית לימדה שאין היא מעוניינת לאוכפם בשלב זה. כפי שכבר ציינו לעיל, המדינה החליטה לאחרונה להאריך את תוקפם של חמישה מתוך ששת צווי התיחום, בשינויים מסוימים. 
          
ההתפתחויות לאחר מתן פסק הדין החלקי – בנייה על קרקע פרטית
 
6.        בהתקרב המועד האחרון לביצוע פסק הדין החלקי הוגשו שתי בקשות לעיכוב ביצוע פסק הדין. ביום 13.5.2014 הגישו המשיבים 8, תושבי המאחז גבעת אסף, בקשה חסויה לעיכוב הביצוע עקב "שינוי נסיבות מהותי". בהחלטה מיום 14.5.2014 (הנשיא גרוניס) הוטל איסור פרסום על תוכן הבקשה. לענייננו, די אם נציין כי מהבקשה עולה טענת רכישה לגבי חלקה רביעית במאחז גבעת אסף, נוסף על שלוש החלקות שהוחרגו בפסק דיננו החלקי מהוראת הפינוי (להלן – החלקה הרביעית). ראוי להדגיש, כי המשיבים מטעם המדינה נדרשו לפנות חלקה זו לפי פסק הדין החלקי. המשיבים 8 טענו כי יש להחריג אף את החלקה הרביעית מהוראת הפינוי בדומה לשלוש החלקות האחרות שהוחרגו בפסק הדין החלקי, בנימוק שאין לראות בה עוד קרקע פלסטינית פרטית. בהודעה מיום 14.5.2014 הסכימה המדינה לעיכוב ביצוע הפינוי ביחס לחלקה הרביעית בלבד, על מנת שתוכל לגבש את עמדתה ביחס לתוקף עסקת הרכישה האמורה. בנוסף, עדכנה המדינה שהוגשו שני הליכים לבית המשפט המחוזי בירושלים, בהם התבקש בית המשפט המחוזי להכריז שהעסקאות לרכישת שתיים מהחלקות שהוחרגו בפסק הדין החלקי בטלות עקב זיוף מסמכים (ת"א 33075-12-13, באשר לחלקה 1 בגוש 6; ות"א 32898-12-13, באשר לחלקה 132 בגוש 4). העותרות, מצידן, התנגדו לבקשה לעיכוב הביצוע. לשיטתן, טענת הרכישה ביחס לחלקה הרביעית במאחז גבעת אסף אינה מצדיקה סטייה מהוראת פסק הדין החלקי. העותרות הוסיפו כי אפילו היה ממש בטענת הרכישה, ואף אם יוסר צו התיחום לגבי המאחז, אשר הוארך לאחרונה, אין כל היתכנות תכנונית למאחז. יוער, כי לטענת העותרות, חרף הארכתו של צו התיחום המתייחס לגבעת אסף, בחודשים האחרונים נבנו במאחז מבנים חדשים בשטח החלקות שלגביהן קיימת טענת רכישה.    
 
7.        ביום 14.5.2014 הוגשה בקשה דחופה לעיכוב ביצוע פסק הדין החלקי אף מטעמם של המועצה המקומית קרני שומרון ותושבי המאחז רמת גלעד (המשיבה 3 והמשיבים 19-10, בהתאמה). בבקשתם ציינו כי ביום 4.5.2014 מסר להם המינהל האזרחי כי לפי בדיקה שנעשתה בשטח המאחז, מצויים בתחומיו מספר מבנים נוספים הבנויים על קרקע פרטית, אותם יש לפנות בהתאם לפסק הדין החלקי. תושבי רמת גלעד התחייבו בבקשתם לפנות את המבנים באופן עצמאי, לדבריהם מתוך שאיפה לפעול בשיתוף פעולה עם המדינה, אך ביקשו ארכה בת 60 ימים להשלמת הפינוי, עד ליום 3.7.2014. אגב בקשתם זו, הזכירו התושבים כי טרם מומשו התחייבויות המדינה לקדם את הליכי ההסדרה והתכנון בקרקעות שאינן פרטיות במאחז לפי מתווה רמת גלעד. המדינה הסכימה לעיכוב הפינוי ברמת גלעד כמבוקש. אף העותרות לא התנגדו עקרונית לבקשה זו. 
 
8.        בהחלטתנו מיום 15.5.2014 נעתרנו לבקשת תושבי רמת גלעד לעיכוב ביצוע פינוי המבנים שנבנו על קרקע פרטית עד ליום 3.7.2014. אשר למאחז גבעת אסף, הורינו כי יעוכב ביצועו של פסק הדין החלקי לגבי החלקה הרביעית בלבד, וזאת עד ליום 16.8.2014. נוכח הודעות המשיבים מטעם המדינה בדבר התקדמות הבדיקה לגבי תוקף העסקה לרכישת החלקה הרביעית, הוארך עיכוב הביצוע ביחס לחלקה זו מספר פעמים (ראו החלטות מיום 13.8.2014 ומיום 20.8.2014 (הנשיא גרוניס)). ביום 19.8.2014 עדכנה המדינה כי עמדת הגורמים המקצועיים, המקובלת אף על היועץ המשפטי לממשלה, היא שלא ניתן להעניק היתר עסקה להעברת הבעלות בחלקה הרביעית בגבעת אסף. לשיטת המדינה, הואיל וקבלת היתר עסקה הוא תנאי לתוקפה, הרי עסקת הרכישה נעדרת תוקף משפטי (וראו סעיפים 2, 3 לצו בדבר עסקאות במקרקעין (יהודה והשומרון) (מס' 25), התשכ"ז-1967). לפיכך, עמדת המדינה הייתה כי אין עוד הצדקה להמשך עיכוב ביצוע פסק הדין החלקי ביחס לחלקה הרביעית בגבעת אסף, וכי יש לבצע את פסק הדין במועד קרוב, תוך הותרת פרק זמן של מספר שבועות להיערכות מבצעית. עם זאת, בשל הסמיכות למועד שנקבע לדיון בעתירה, הוארך עיכוב הביצוע עד למועד הדיון, יום 2.9.2014 (החלטה מיום 26.8.2014 (הנשיא גרוניס)). במהלך הדיון בעתירה ביום 2.9.2014 התנגדו המשיבים 8 לבקשת המדינה להציג במעמד צד אחד מידע התומך בעמדתה בנוגע לחלקה הרביעית במאחז גבעת אסף, כמו גם באשר לטענות לזיופים שהתעוררו ביחס לשתיים משלוש החלקות שהוחרגו מפסק הדין החלקי. לפיכך, החומר לא הוגש לנו. בעקבות הדיון, קבענו ביום 7.9.2014 כי עיכוב הביצוע ביחס לחלקה הרביעית בגבעת אסף יעמוד בתוקפו עד למתן החלטה אחרת.
 
תמונת המצב הנוכחית
 
9.        בהתאם לפסק הדין החלקי, ביום 19.5.2014 הגישה המדינה הודעה מעדכנת, בה היא מתייחסת למצב העניינים הנוכחי בכל אחד מהמאחזים. השלמות נמסרו לנו בדיון ביום 2.9.2014. למען בהירות הדברים, נידרש לכל אחד מהמאחזים בנפרד:
 
           (א)    מצפה לכיש (נגוהות מערב) – המאחז בנוי כולו על אדמות מדינה מוכרזות, שנבדקו על ידי הצוות לתיחום אדמות מדינה במינהל האזרחי (להלן – צוות "קו כחול"). כאמור, תוקפו של צו התיחום המתייחס למאחז זה לא הוארך. לטענת המדינה, בשל כך התייתר הסעד המבוקש לגביו, ויש למחוק את העתירה בעניין זה. אשר להתקדמות ההסדרה התכנונית, המדינה מעדכנת כי ביום 12.11.2013 תוקן תחום השיפוט של היישוב נגוהות, כך שהוא כולל עתה אף את שטח המאחז. ביום 5.12.2013 הוגשה ללשכת התכנון במינהל האזרחי תכנית מתאר ליישוב נגוהות כולו, ובכלל זאת למאחז נגוהות מערב. ביום 15.5.2014 התקיימה פגישה במינהל האזרחי בנושא קידום תכנית המתאר. התכנית טרם הועברה לבחינתן של ועדות התכנון, משום שנמצא שגבולותיה חופפים לאלה של תכנית אחרת, תכנית שמורת הטבע "נחל נגוהות". לטענת המדינה, תכנית זו אומנם אינה תקפה, אך היא מחייבת את תיקונה של תכנית המתאר המוצעת ליישוב נגוהות. המדינה מוסיפה כי נערכות מדידות שתכליתן לתחום את גבולותיה של תכנית נחל נגוהות, וכי בהתאם לתוצאותיהן ניתן יהיה לבצע את ההתאמות הנחוצות בגבולות תכנית המתאר ליישוב נגוהות.
 
           (ב)    גבעת אסף – המאחז בנוי על קרקע פלסטינית פרטית מוסדרת. המדינה מעדכנת כי על פי נתוני המינהל האזרחי פונה כל הבינוי על קרקע פרטית במאחז בהתאם לפסק הדין החלקי. זאת, למעט שלוש החלקות שהוחרגו בפסק הדין, והחלקה הרביעית, שלגביה עוכב ביצוע פסק הדין החלקי, כאמור. אשר להסדרת החלקות שהוחרגו, מעדכנת המדינה כי בשתיים מתוך שלוש החלקות, בהן נרכשה בעלות חלקית, לא ניתן בשלב זה לפעול להסדרה תכנונית משום שטרם בוצעה בהן פרצלציה. אשר לחלקה השלישית, שנרכשה במלואה, מעדכנת המדינה כי בשל גודלה של החלקה לא ניתן לייעדה למגורים, אך ניתן לייעדה לייעוד אחר. יש להעיר, כי נכון למועד הגשת ההודעה המעדכנת, טרם הוגשה לגורמים המוסמכים במינהל האזרחי כל תכנית לקידום תכנון כאמור. בדיון בעתירה ביום 2.9.2014, ושוב בהשלמות טיעון בכתב מיום 23.9.2014 ובהודעה מיום 27.10.2014, טען בפנינו בא כוח תושבי המאחז (המשיבים 8) כי הוגשה תכנית מתאר לגבי שלוש החלקות. תכנית זו לא הייתה מוכרת לבא כוח המשיבים מטעם המדינה נכון למועד הדיון. השלמת הטיעון מתייחסת אף לתכנית נוספת (222/6) שהוגשה לטענת המשיבים 8 ביום 22.9.2014, הנוגעת לחלקה בבעלות מלאה. לא עולה בבירור מהשלמת הטיעון אם כוונת המשיבים 8 לאחת משלוש החלקות שהוחרגו מפסק הדין החלקי, או לחלקה הרביעית. 
 
           (ג)     רמת גלעד – המאחז נבנה בחלקו על קרקע פרטית ובחלקו על אדמות מדינה מוכרזות. הושלם פינויים של המבנים הנוספים שהסתבר לגביהם שנבנו על קרקע פרטית לאחר מתן פסק הדין החלקי, כמתואר לעיל. זאת, נוסף על המבנים על קרקע פרטית במאחז שפונו על פי מתווה רמת גלעד עוד בשנת 2012. כעת נותרו על קרקע פרטית רק מספר אובייקטים שאינם בתי מגורים, אותם מבקשים התושבים להשאיר במקומם. יחד עם זאת, המדינה טרם מימשה את חלקו השני של מתווה רמת גלעד, היינו, קביעת גבול אדמות המדינה במאחז וקידום הסדרתן. המדינה טוענת כי נתקלה בקשיים בביצוע התחייבותה לפי המתווה עקב מחלוקות שונות שהתגלעו לגבי הזכויות בקרקע. מכל מקום, לטענת המדינה, ביום 24.6.2013 פורסמה בקשה לרישום ראשון של המקרקעין כרכוש ממשלתי מטעם הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש ביהודה ושומרון (להלן – הממונה). לדבריה, הוגשו התנגדויות לבקשת הרישום האמורה. המדינה מוסיפה שעד כה התקיימו סיורים בשטח לביקורת השטח והגבולות, וצפויים להתקיים סיורים נוספים. בסיום הסיורים יחלו, לטענת המדינה, הדיונים בוועדה לרישום ראשון. המדינה מדגישה בהודעתה, כי ניתן יהיה לקדם את הליכי התכנון ברמת גלעד רק לאחר שתאושר בקשת הממונה לרישום המקרקעין כרכוש ממשלתי.
 
           (ד)    מצפה יצהר – לטענת המדינה, כיום אין מבנים במאחז המצויים על קרקע פרטית. לצד זאת, היא מציינת שטרם התקבלה החלטה אם לפעול להסדרתם של המבנים במאחז המצויים על אדמות סקר.
 
           (ה)    גבעת הרואה – המאחז בנוי כולו על אדמות סקר, למעט דרך הגישה למאחז, העוברת בחלקה על קרקע פרטית. המדינה מעדכנת כי הליך סקר הקרקעות בגבעת הרואה נמצא בשלבים מתקדמים. אשר לדרך הגישה למאחז, מציינת המדינה כי גורמי התכנון ביהודה ושומרון מצאו כי קיימת חלופה לקטע הדרך העובר בקרקע פרטית.
 
 
           (ו)     מעלה רחבעם – המאחז נבנה ברובו על אדמות מדינה, ובחלקו הקטן על קרקע פלסטינית פרטית. המדינה מעדכנת כי ביום 14.5.2014 פונו כל המבנים שהיו מצויים על קרקע פרטית במאחז. אשר למבנים המצויים על אדמות מדינה, מציינת המדינה כי עבודת צוות "קו כחול" נמצאת בשלבים מתקדמים. לשיטתה, עם סיום מיפוי הגבולות ניתן יהיה לבחון את האפשרויות להסדרתו התכנונית של המאחז, בכפוף להגשת תכנית מתאר מתאימה לגורמים המוסמכים במינהל האזרחי.
 
דיון
 
10.      אם כן, אלה הם פני הדברים כיום: כלל המבנים שנבנו על קרקע פלסטינית פרטית במאחזים בהם עוסקת העתירה פונו. זאת, למעט המבנים בשלוש החלקות במאחז גבעת אסף, אשר הוחרגו בפסק הדין החלקי, והחלקה הרביעית שלגביה עוכב ביצועו של פסק הדין. כמו כן, נותר מקטע מדרך הגישה למאחז גבעת הרואה, הבנוי אף הוא על קרקע פרטית. אשר להליכי הסדרת המבנים המצויים על אדמות מדינה או אדמות סקר, התמונה איננה אחידה. על המאחז מצפה לכיש (נגוהות מערב) לא חל עוד צו תיחום, ומדברי המדינה עולה כי הליכי ההסדרה התכנונית בעניינו מתקדמים. הליכי הסדרה מתנהלים גם לגבי המאחזים רמת גלעד, מעלה רחבעם וגבעת הרואה. לעומת זאת, אין זה ברור אם הוחל בהסדרת שלוש החלקות שהוחרגו מפסק הדין החלקי בגבעת אסף, אף שלטענת המשיבים 8 הוגשה תכנית מתאר לקראת הסדרתן. כמו כן, דומה שאין אופק ממשי להסדרה תכנונית לגבי המאחז מצפה יצהר.
 
11.      נפתח במבנים שנותרו בחלקה הרביעית במאחז גבעת אסף, אשר מצויים על קרקע פרטית פלסטינית. נקודת המוצא להכרעה בעניין זה היא פסק הדין החלקי. בפסק הדין קבענו, כאמור, כי יש לפנות את כלל המבנים המצויים על קרקע פרטית במאחזים שבשטח צווי התיחום, בחריגים מוגדרים. החלקה הרביעית במאחז גבעת אסף לא נמנתה עם חריגים אלה. למעשה, כיום מוסכם הן על העותרות הן על המשיבים מטעם המדינה כי אין כל הצדקה להמשך עיכוב ביצוע פסק הדין ביחס לחלקה הרביעית, משנמצא, לעמדת גורמי המדינה, שאין היתכנות משפטית להשלמתה של עסקת הרכישה שבגינה התבקש עיכוב הביצוע. לפיכך, אנו מורים כי כלל המבנים המצויים בחלקה הרביעית יפונו, כפי שנקבע עוד בפסק הדין החלקי מיום 18.11.2013. המשיבים מטעם המדינה טענו בפנינו כי נדרשים להם שבועות אחדים בלבד לשם היערכות לביצוע הפינוי, והתנגדו להארכת עיכוב הביצוע. יחד עם זאת, בשים לב לכך שבמקום מתגוררות משפחות, מוחלט כי עיכוב הביצוע ביחס לחלקה הרביעית יעמוד בעינו עד ליום 1.3.2015. בחלוף מועד זה, על המשיבים מטעם המדינה לפנות את החלקה הרביעית במאחז גבעת אסף, אלא, כמובן, אם יבוצע פינוי עצמאי.
 
12.      אף חלק מהדרך המובילה למאחז גבעת הרואה מצוי על קרקע פרטית. בפסק הדין החלקי לא ניתן צו מוחלט בעניין דרך הגישה, ואפשרנו למדינה לבחון אפשרות להכשיר דרך חלופית. יחד עם זאת, עמדנו שם על הפגיעה בזכויות הקניין של התושבים המוגנים ביהודה ושומרון, הנובעת מהבנייה הבלתי חוקית על קרקע פרטית. ציינו שכאשר מדובר בבנייה מסוג זה, יש ליתן משקל גם להיבט הקנייני, נוסף על השיקולים הנוגעים להבטחת שלטון החוק (ראו פיסקאות 13, 16 לפסק הדין החלקי). אף המדינה הציבה את הבנייה על קרקע פרטית בראש סדר העדיפויות לאכיפת דיני התכנון והבנייה (ראו שם; עוד ראו בג"ץ 8887/06 אל-נאבות נ' שר הביטחון, פיסקה 16 (2.8.2011) (להלן – פרשת מגרון); בג"ץ 9051/05 תנועת "שלום עכשיו" ש.ע.ל מפעלים חינוכיים נ' שר הביטחון, פיסקאות  7,  10 (20.8.2014) (להלן – פרשת חרשה והיובל); בג"ץ 9669/10 קאסם נ' שר הביטחון, פיסקה 30 (הנשיא גרוניס), פיסקה 2 (המשנָה לנשיא נאור) (8.9.2014) (להלן – פרשת קאסם)). כאמור, המדינה הודיעה כי קיימת אפשרות להסדיר דרך גישה חלופית למאחז, שלא תעבור על קרקע פרטית. נוכח עמדת המדינה, ובהתחשב בכך שמדובר בקרקע פרטית, סבורים אנו כי הגיעה העת לקבל את העתירה בעניין זה. לפיכך, אנו עושים את הצו על תנאי למוחלט, במובן זה שעל המשיבים מטעם המדינה להרוס את החלק מדרך הגישה העובר על קרקע פרטית. על מנת להעניק שהות מספקת למדינה להכשיר דרך חלופית, ייכנס הצו לתוקף בתוך שנה אחת מיום מתן פסק דין זה.  
 
13.      עתה למבנים המצויים על אדמות מדינה או אדמות סקר במאחזים מושא העתירה. אין מחלוקת שהמאחזים הוקמו באופן בלתי חוקי. הוצאו לגביהם צווי תיחום אשר הופרו לאורך שנים ארוכות. צווי התיחום הוארכו מעת לעת, ואף לאחר שניתן פסק הדין החלקי (בהתייחס לחמישה מתוך ששת המאחזים). מושכלות ראשונים הם שעל המדינה לאכוף את הדין. אולם, בית משפט זה הכיר לא אחת בכך שאכיפת דיני התכנון והבנייה נעשית בהתאם לסדרי עדיפויות הנקבעים על ידי הרשויות המוסמכות, והמכתיבים את לוחות הזמנים לאכיפה. בית המשפט לא יתערב בסדרי עדיפויות אלה אלא אם נפל בהם פגם מהותי, או אם הרשות המוסמכת מתנערת לחלוטין מחובתה לאכיפת החוק (ראו, למשל, בג"ץ 9533/06 התנועה לשמירת אדמות הלאום נ' שר הביטחון(7.4.2008); בג"ץ 6288/09 עראערה נ' ראש המנהל האזרחי לאיו"ש, פיסקה 12 (2.3.2010); בג"ץ 8788/09 פסגות כפר שיתופי להתיישבות בע"מ נ' שר הביטחון (7.7.2011); בג"ץ 5083/10 רגבים נ' שר הביטחון (11.7.2011); בג"ץ 5665/11 כפר אדומים כפר שיתופי להתיישבות קהילתית בע"מ נ' שר הביטחון, פיסקה 16 (10.10.2012) (להלן – פרשת כפר אדומים); בג"ץ 5790/10 רגבים נ' שר הביטחון (11.5.2014); בג"ץ 6203/12 רגבים נ' שר הביטחון (3.9.2014)). סדרי העדיפויות שקבעה המדינה לאכיפת דיני התכנון והבנייה ביהודה ושומרון הוצגו בפני בית משפט זה הן בהליך דנא הן בהליכים אחרים. בראשם, כאמור, בנייה בלתי חוקית על קרקע פלסטינית פרטית. במקביל, מבקשת המדינה ככלל להביא להכשרת המבנים המצויים על אדמות מדינה (וראו, למשל, פיסקה 13 לפסק הדין החלקי; פרשת חרשה והיובל, פיסקה 7). לפיכך, בית משפט זה הורה בעבר כי בנייה בלתי חוקית על קרקע פרטית תוסר, אך איפשר למדינה להכשיר בדיעבד חריגות בנייה על אדמות מדינה (פרשת חרשה והיובל, פיסקה 9; פרשת קאסם; פרשת כפר אדומים, פיסקאות 16-12; בג"ץ 2962/11 עבד אלג'ליל נ' שר הביטחון (7.11.2012); והשוו לפרשת מגרון, בפרט בפיסקה 13).
 
14.      על רקע הדברים הללו נפנה להכריע בסוגיות שנותרו תלויות ועומדות בעתירה לאחר מתן פסק הדין החלקי, שעניינן אכיפת צווי התיחום ביחס למבנים המצויים על קרקעות שאינן קרקעות פלסטיניות פרטיות. ראשית למאחז מצפה לכיש (נגוהות מערב). כפי שצוין, צו התיחום בעניינו של מאחז זה לא הוארך ומתקיימים לגביו הליכים לקראת הסדרה תכנונית. בהחלטת המדינה שלא להאריך את צו התיחום המתייחס למאחז זה יש כדי ללמד כי אכן בכוונתה להסדירו. המאחז בנוי על אדמות מדינה, ואינו נמצא לפיכך בעדיפות גבוהה לאכיפה לפי סדר העדיפויות שהתוותה המדינה. בנסיבות אלה, לא ראינו להתערב בהחלטת המדינה לקַדם בשלב זה את הליכי ההסדרה התכנונית, ולעכב את פינוי המאחז והריסת המבנים שבו. העותרות ביקשו כי נימנע ממחיקת העתירה עתה, ונותיר אותה תלויה ועומדת עד אשר תוגש תכנית מתאר ליישוב נגוהות, הכולל עתה בתחום שיפוטו אף את המאחז נגוהות מערב. לא ראינו להיעתר לבקשה, משלא מצאנו עילה להתערבות בשיקול דעתם של גורמי האכיפה בשלב זה. לפיכך, אנו מוחקים את העתירה ככל שהיא נוגעת למאחז מצפה לכיש (נגוהות מערב).
 
15.      למסקנה דומה הגענו בכל הנוגע למאחזים רמת גלעד, מעלה רחבעם וגבעת הרואה (למעט המקטע מדרך הגישה למאחז, כמפורט לעיל). סבורים אנו שאין להתערב, בשלב זה, בהחלטת המדינה לפעול למיצוי אפיקי ההסדרה התכנונית אף לגבי מאחזים אלה. אכן, צווי התיחום לגבי שלושת המאחזים הוארכו. מההארכה נובעת המסקנה, כי המדינה מבקשת לאכוף את צווי התיחום. יחד עם זאת, נעשים כעת מהלכים להסדרתם התכנונית של המאחזים. לגבי המאחז רמת גלעד, מתקיים תהליך שמטרתו להסדיר את הזכויות בקרקעות, אשר לדעת הממונה יש לרושמן כאדמות מדינה. מטבע הדברים, בירור הזכויות בקרקע קודם להסדרתה התכנונית. ברקע ניצבות גם ההסכמות שהושגו בין תושבי רמת גלעד לבין המדינה בעניין הסדרת המאחז, אשר באו לידי ביטוי בשיתוף הפעולה מצד התושבים בפינוי עצמאי של המבנים שהוקמו על קרקע פלסטינית פרטית. התקדמות לקראת הסדרה חלה אף ביחס למאחז מעלה רחבעם, הבנוי כעת על אדמות מדינה. כך גם במאחז גבעת הרואה, הבנוי על אדמות סקר. נוכח העובדה שבשלושת המקרים אין מדובר בקרקע פלסטינית פרטית, ולאור התקדמות תהליכי ההסדרה התכנונית לגבי שלושת המאחזים, לא מצאנו פגם מהותי המצדיק התערבות בסדרי העדיפויות לאכיפה שקבעה המדינה. לפיכך, מורים אנו על מחיקת העתירה ביחס אליהם, למעט דרך הגישה למאחז גבעת הרואה.
 
16.      לעומת זאת, מהמידע שנפרס לפנינו עולה כי אין כל אופק הסדרה למאחז מצפה יצהר, שלגביו קיים צו תיחום תקף. על כן, כעיקרון יש לאכוף את צו התיחום ולפנותו. בה בעת, הואיל והמאחז אינו בנוי על קרקע פרטית פלסטינית, אכיפת צו התיחום תתבצע על פי סדרי העדיפויות לאכיפה שקבעה המדינה. ויודגש, כי המדינה אינה מתנערת מחובתה לאכוף את צו התיחום ביחס למצפה יצהר. לפיכך, לא ראינו להתערב בסדר העדיפויות לאכיפה שקבעה המדינה, ולקבוע סד זמנים מחייב לפינוי המאחז. העתירה נמחקת אפוא אף לגבי מצפה יצהר. עם זאת נבהיר, כי מאחר שלגבי מצפה יצהר אין כל תחזית להסדרה תכנונית, הרי מבחינת סדר העדיפויות יש למַקם את האכיפה לגבי מאחז זה במקום גבוה יחסית למאחזים האחרים.
 
17.      לסיום, אנו ערים לטענות בדבר זיופים שעלו ביחס לעסקאות לרכישת שתיים משלוש החלקות במאחז גבעת אסף, שהוחרגו בפסק הדין החלקי מהוראת הפינוי. אם אכן נפל פגם בעסקאות, יש בכך מטבע הדברים כדי להשפיע על מעמדה של הבנייה בחלקות אלה, ועל מקומה בסדרי העדיפויות לאכיפה. אולם, מצאנו כי עתירה זו איננה המסגרת המתאימה להידרש לטענות אלה. מהמידע שלפנינו עולה כי החלקות נרשמו על שם הרוכשים. בפני הנוגעים בדבר פתוחה הדרך להעלות את טענותיהם במישור הקנייני בהליכים מתאימים, ואכן מתנהלים בהקשר זה הליכים בבית המשפט המחוזי בירושלים. הכרעה לגבי מעמד החלקות, וכפועל יוצא מכך אפשרויות ההסדרה הקיימות לגביהן, מותנית בבירור הסוגיה הקניינית. לפיכך, סבורים אנו שבעת הנוכחית מוקדם להכריע בעניינן של שתי החלקות. עוד יש לציין, כי למיטב ידיעתנו, לא התעוררו חשדות דומים באשר לחלקה השלישית בגבעת אסף, שנרכשה במלואה ואינה רשומה עוד כקרקע בבעלות פלסטינית. נוכח כוונת המדינה להכשיר את הבנייה בחלקה זו, ומהשיקולים הנוספים שפורטו לעיל, איננו רואים להורות על פינוי המבנים שבה בשלב זה. לפיכך, סבורים אנו כי העתירה מיצתה עצמה בכל האמור בשלוש החלקות הנותרות בגבעת אסף, ואנו מוחקים את העתירה בעניינן. נוכח המסקנה שאליה הגענו, לא מצאנו להידרש לטענות הנוספות שמעלים המשיבים 8 בהשלמת הטיעון שהגישו מיום 23.9.2014 ומיום 27.10.2014. יוער, כי עיינו אף בתגובתן של העותרות, שהוגשה ביום 5.10.2014.
 
18.      יש לומר בבירור, כי בכל הנוגע לבנייה על קרקעות שאינן קרקעות פלסטיניות פרטיות, כל שנקבע הוא שאין מקום להתערב בשלב זה בשיקול דעתן של הרשויות המוסמכות בדבר סדר העדיפויות ולוחות הזמנים לאכיפת דיני התכנון והבנייה. נחזור ונדגיש, שלגבי חמישה מתוך ששת המאחזים מושא העתירה קיימים צווי תיחום תקפים. אף בלא צו תיחום, בנייה שלא על פי דיני התכנון והבנייה, בהיעדר תכניות והיתרים מתאימים, היא בנייה בלתי חוקית, על כל המשתמע מכך. מובן שאין לראות במחיקת העתירה ביחס לבנייה על קרקעות שאינן פרטיות ובמתן השהות למשיבים מטעם המדינה להסדיר את הבנייה בחלק מהמאחזים משום הכשר להמשך הבנייה הבלתי חוקית.
 
19.      סיכומם של דברים, העתירה מתקבלת בחלקה. הצו הארעי שניתן ביחס לחלקה הרביעית במאחז גבעת אסף, המעכב את ביצוע פסק הדין החלקי לגבי החלקה הרביעית, יוארך עד ליום 1.3.2015. בחלוף מועד זה, על המדינה לבצע את פסק הדין החלקי ולהרוס את המבנים המצויים בחלקה, אם אלה לא יפונו באופן עצמאי קודם לכן. כמו כן, ניתן צו מוחלט, המורה למדינה לפנות את המקטע הרלוונטי בדרך הגישה למאחז גבעת הרואה בתוך שנה אחת מיום מתן פסק דין זה. העתירה ביחס לבנייה על קרקעות שאינן פרטיות במאחזים מצפה לכיש (נגוהות מערב), רמת גלעד, מעלה רחבעם, מצפה יצהר וגבעת הרואה (למעט בכל הנוגע לדרך הגישה), כמו גם ביחס לשלוש החלקות בגבעת אסף, נמחקת כאמור, תוך ששמורות לעותרות טענותיהן. אם יסתבר שהסדרת המאחזים איננה מתקדמת תוך זמן סביר, תעמוד לעותרות האפשרות לשוב ולפנות לבית משפט זה. אין צו להוצאות.
 
 
 
                                                                                      ה נ ש י א
 
 
 
 
 
 
השופט נ' הנדל:
 
           אני מסכים.
 
                                                                                      ש ו פ ט
 
 
 
המשנָה לנשיא מ' נאור:
 
1.        אני מסכימה לפסק דינו של חברי הנשיא א' גרוניס, ואעיר הערות ספורות.
 
2.        אני שותפה לדעתו של הנשיא כי יש לקבל את העתירה בעניין דרך הגישה למאחז גבעת הרואה, ולדחות את כניסתו של הצו המוחלט לתוקף בשנה אחת. ב-בג"ץ 8394/11 אבו שריפה נ' שר הבטחון (2.6.2013), שבו נדונה דרך גישה העוברת באדמות פרטיות, ציינתי כי אין לאפשר את השימוש בדרך לתקופה בלתי מוגבלת בזמן, עד הסדרת דרך חלופית. הדברים נכונים גם לענייננו. אני מצטרפת גם למסקנותיו של חברי הנשיא ביחס למבנים בשלוש החלקות במאחז גבעת אסף, אשר הוחרגו בפסק הדין החלקי. כמו כן, אני מסכימה כי אין הצדקה להמשך עיכוב ביצוע פסק הדין החלקי ביחס לחלקה הרביעית, אשר טענת הרכישה לגביה הועלתה רק לאחר שפסק דין זה הפך סופי. בנקודה זו מבקשת אני להבהיר, במבט צופה פני עתיד, כי מכאן ולהבא טענות לרכישת קרקע פרטית – המועלות לאחר מתן פסק דין סופי המורה על פינויה – ככלל לא יהוו עוד לדידי עילה לחריגה מעיקרון סופיות הדיון ולפתיחת ההליך המשפטי מחדש (לעניין עקרון סופיות הדיון ראו, למשל: בג"ץ 9060/08 עבדאללה נ' שר הביטחון, פסקאות 11-6 (החלטה מיום 7.5.2012); והשוו: בג"ץ 8887/06 אל-נאבות נ' משרד הביטחון (29.8.2012)). טענות לרכישה מאוחרת הפכו למעין "דרך המלך" לעיכוב ביצועם של פסקי דין בעניין פינוי. לא אחת גוררות טענות אלה שאלה האם אכן הייתה רכישה. לדידי מי שרוכש קרקע לאחר פסק דין המורה על פינויה יוכל לנקוט בצעדים משפטיים כהבנתו אם המוכר מתכחש לרכישה, אך הדבר לא יצדיק שינוי של פסקי דין חלוטים.  
 
3.        אין מקום בשלב זה להתערב בהחלטת המדינה למצות את אפיקי התכנון ביחס למאחזים מצפה לכיש (נגוהות מערב), רמת גלעד, מעלה רחבעם וגבעת הרואה. כמפורט בפסק דינו של חברי הנשיא, במאחזים אלה לא נותרה בנייה על קרקע פרטית, ולצד זאת הצביעה המדינה על צעדים שונים הננקטים לשם הסדרה תכנונית של הבנייה באדמות שאינן פרטיות. בנסיבות האמורות, כדעת הנשיא, דעתי היא כי יש למחוק את העתירה בכל הנוגע למאחזים אלה.
 
4.        אשר למצפה יצהר, הרי שלפי הודעת המדינה, אין כוונה לקדם הסדרה תכנונית של מאחז זה, וקביעת מועד לפינויו תעשה לפי סדרי העדיפויות, המכתיבים את עיתוי ואופן האכיפה (לפירוט סדרי העדיפויות לפעילויות האכיפה, לפי הקטגוריות השונות של בנייה בלתי חוקית ביהודה ושומרון, ראו: בג"ץ 9051/05 תנועת "שלום עכשיו" – ש.ע.ל. מפעלים חינוכיים נ' שר הביטחון, פסקה 3 (החלטה מיום 12.7.2009); כן ראו פסקה 9 לפסק הדין באותו עניין מיום 20.8.2014)). ככלל, בית המשפט אינו נוטה להתערב בסדרי עדיפויות מסוג זה, אלא במקרים חריגים (ראו, למשל: בג"ץ 1161/06 תנועת "אנחנו על המפה" נ' שר הבטחון, פסקאות 10-9 (14.10.2007); בג"ץ 8255/08 מוסא נ' שר הביטחון, פסקאות 8-7 (1.9.2010)). לעת הזו, אין מקום לדעתי לקצוב לוחות זמנים למדינה לפינוי מצפה יצהר, אך זאת בכפוף להערות שלהלן. התנהלותה של המדינה ביחס לאכיפת צו התיחום במצפה יצהר אינה חפה מקשיים. העתירה שלפנינו, שעניינה בין היתר מאחז זה, הוגשה עוד בשנת 2007. צו התיחום הוּצָא לראשונה בשנת 2004, אך עד היום אין לוח זמנים משוער לפינוי, אף שאין כוונה להסדרה תכנונית של המאחז. בנסיבות אלה, אני מצטרפת למסקנתו של חברי הנשיא, כי מבחינת סדרי העדיפויות יש למקם את האכיפה לגבי מאחז זה במקום גבוה יחסית למאחזים אחרים. בא כוח המדינה הבהיר בדיון בפנינו כי המדינה תפעל לפינוי המאחז, בהתאם למדיניות האכיפה הקיימת. בהקשר זה אעיר, כי ייתכנו מקרים בהם קיים פער בין הצהרת הרשות המוסמכת בדבר מחויבותה לאכיפה במקרה מסוים, לבין פעולותיה במישור המעשי. מקרים אלה עשויים להצדיק את התערבותו של בית משפט זה. המקרה שלפנינו אינו מסוגם של מקרים אלה, ואולם בהתחשב בזמן הרב שחלף מאז הוּצָא צו התיחום לראשונה ומאז שהוגשה העתירה שלפנינו, אני סבורה כי אם לא יינקטו צעדי אכיפה ביחס למצפה יצהר בתוך תקופה של שנתיים, תהא פתוחה הדרך בפני העותרות (או אחרים) לפנות שוב בעתירה לבית משפט זה.
 
 
 
                                                                                      המשנָה לנשיא        
 
 
 
 
 
 
 
 
           הוחלט כאמור בפסק-דינו של הנשיא א' גרוניס.                                
 
 
           ניתן היום,  ט"ו בכסלו התשע"ה (7.12.2014).
 
 
 
 
ה נ ש י א      המשנָה לנשיא         ש ו פ ט
 
 
   
 
פסיקה חינם
 
+ שלח משוב