Hebrew  |  English  |  Russian  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



דף הבית >> בג"ץ 5577/13 שלמה לחיאני נגד היועץ המשפטי לממשלה
 
 
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
 
 
                                                                                                                                                               בג"ץ  5577/13
 
 
לפני:   כבוד הנשיא א' גרוניס
  כבוד השופט ס' ג'ובראן
  כבוד השופט צ' זילברטל
 
 
העותר: שלמה לחיאני
 
                                          
  נ  ג  ד
 
                                                                                                    
המשיבים: 1. היועץ המשפטי לממשלה
  2. פרקליט המדינה
  3. פרקליטות מחוז תל אביב - מיסוי וכלכלה
 
                                          
עתירה למתן צו על תנאי
 
                                          
בשם העותר: עו"ד פרופ' ד' ליבאי; עו"ד פרופ' ק' מן; עו"ד נ' וולקן
 
 
בשם המשיבים: עו"ד ע' ספדי-עטילה
 
 
 
                                                                                                           פסק-דין
 
 
 
השופט צ' זילברטל:
 
 
           בעתירה זו, שהוגשה ביום 12.8.2013, מבקש העותר, שנשקלת הגשת כתב אישום נגדו (בכפוף לשימוע), כי נורה למשיבים לנמק מדוע לא ייערך השימוע בעניינו במועד אשר יאפשר לו ולבאי כוחו ללמוד את חומר החקירה ולהיערך לשימוע כנדרש, וכן מדוע לא יתקיים השימוע בפני היועץ המשפטי לממשלה (להלן: המשיב).
 
רקע
 
1.        כעולה מן העתירה ומן התגובה המקדמית לה, החקירה בעניינו של העותר, המכהן כראש עיריית בת-ים, החלה בדצמבר 2009 ונטען כי מאז נחקר העותר עשרות פעמים. כעולה מתגובת המשיבים, ביום 23.8.2011 הסתיימה החקירה בעניינו של העותר וחומר החקירה הועבר לפרקליטות לצורך בחינת אפשרות העמדתו לדין. לאחר שהתבצעו השלמות חקירה, הודיעה הפרקליטות לעותר (ביום 22.4.2013) כי נשקלת הגשת כתב אישום נגדו, בין היתר, בגין עבירות שוחד, מרמה, הפרת אמונים והלבנת הון. עוד צוין בהודעה, כי לפי סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי), העותר רשאי לפנות לפרקליטות בתוך 30 ימים, ולנמק מדוע יש להימנע מהגשת כתב אישום נגדו וכן לבקש להשמיע את טיעוניו בעניין זה בעל-פה. עוד נאמר, כי ככל שהעותר אכן מעוניין להשמיע את טיעוניו בעל-פה עליו לתאם מועד לשם כך בתוך פרק הזמן האמור.
 
           להשלמת התמונה יצוין, כי עד למועד בו הודיעה הפרקליטות לעותר כי נשקלת האפשרות להגיש נגדו כתב אישום, פנו באי כוח העותר לפרקליטות מספר פעמים בבקשות "לזרז את ההחלטה בעניינו" וזאת בשל ה"נזק המצטבר הנגרם לו כנבחר ציבור בשל התמשכות החקירה". העותר אף הגיש לבית משפט זה עתירה בעניין זה, אך זו נדחתה על הסף (בג"ץ 8874/10 לחיאני נ' משטרת ישראל (13.12.2010)). מעיון בתגובות הפרקליטות לפניות העותר עולה, כי הימשכות הליכי החקירה נבעה בעיקר מכך שה"מדובר בחקירה סבוכה ומרובת פרשיות בה מעורבות כמה רשויות חוקרות".
 
2.        כעולה מתגובת המשיבים, לאחר מסירת ההודעה לעותר (ביום 22.4.2013) ולאחר שבאי-כוחו סיימו להעתיק את חומר החקירה בעניינו, נמסר לבאי-כוחו, ביום 26.5.2013, כי עליהם לקבוע מועד לשימוע שיתקיים בתוך 70 ימים, קרי, עד ליום 4.8.2013. ביום 18.6.2013 פנתה פרקליטת מחוז תל-אביב (מיסוי וכלכלה) לבאי-כוח העותר והסבה תשומת ליבם לכך שטרם תואם מועד לשימוע. ביום 23.6.2013 פנו באי-כוח העותר למשיב בבקשה לדחות את מועד השימוע לחודש אוקטובר וכן ביקשו שהשימוע ייערך בפניו ולא בפני גורם אחר (פנייה דומה הועברה גם ביום 17.7.2013). פניית באי-כוח העותר נענתה במכתב מיום 23.7.2013 בו נאמר, כי ההחלטה שלא לקיים את השימוע בפני המשיב עומדת בעינה וכי "לפנים משורת הדין, הוחלט כי את השימוע שייערך בפני פרקליט המדינה ניתן יהיה לקיים עד ליום 31.8.2013. דחיות נוספות לא תינתנה". באי-כוח העותר פנו למשיב ביום 28.7.2013 בבקשה שישקול בשנית את החלטתו דלעיל. ביום 6.8.2013 פנו באי-כוח העותר בבקשה לקבלת פירוט בנוגע לחשד בהעלמת מס אשר יוחס לעותר. פנייה זו נענתה בו ביום, ובין היתר, הובהר בה כי "מועד השימוע לא יידחה".
 

העתירה
 
3.        כאמור, העותר מבקש שנורה למשיב לדחות את מועד השימוע שנקבע בעניינו וכן שנורה לו לקיים את השימוע בפניו ולא בפני גורם אחר בפרקליטות. לעניין מועד השימוע נטען, כי פרק הזמן העומד לרשות העותר כדי להתכונן לשימוע אינו סביר, זאת בהתחשב בחומרת העבירות המיוחסות לו והיקף חומר החקירה בעניינו, שאף לפרקליטות נדרש פרק זמן של כשנתיים כדי ללמדו. עוד נטען, כי כפי שהובהר בפנייה מיום 6.8.2013, כדי להיערך להשיב לחשד בעניין העלמת המס נדרשת חוות דעת של איש מקצוע, אך השלמתה אינה אפשרית בלוחות הזמנים האמורים. העותר מדגיש, כי הצורך בחוות הדעת הובהר רק בתום המעבר על חומרי החקירה ולכן לא היה בידו לפעול לקבלתה בשלב מוקדם יותר. לטענת העותר, יש בהחלטת המשיב בעניין מועד עריכת השימוע כדי לפגוע בתכלית מוסד השימוע, שכן לבאי-כוחו אין די זמן ללמוד את חומר החקירה באופן שיאפשר דו-שיח פורה ויעיל בין הצדדים. לבסוף נטען בהקשר זה, כי הפרקליטות נוהגת להעניק לחשודים, ובפרט לאישי ציבור, פרקי זמן הולמים להיערך לשימוע בעניינם וסירובה לנהוג כך במקרה דנא מעורר חשד שמא החלטתה מושפעת ממועד הבחירות המוניציפאליות (22.10.2013) שבהן עתיד העותר להתמודד.
 
           לעניין זהות הגורם שבפניו ייערך השימוע נטען, כי לפי הנחיות המשיב (הנחייה מס' 4.1004 - אישור מוקדם להגשת כתב אישום, והנחייה מס' 4.3001 - טיעון לפני הגשת כתב אישום פלילי (שימוע), להלן יחד: ההנחיות)) הגשת כתב אישום נגד ראש רשות מקומית טעונה אישור של המשיב, וככל שנערך שימוע בטרם הגשת כתב האישום, עליו להתקיים בפני הגורם המאשר את הגשת כתב האישום, ובענייננו - המשיב. לטענת העותר, אף שההנחיות מתירות למשיב להסמיך גורם אחר לעסוק בעניינים אלה, יש לפרש סמכות זו בצמצום ולהתיר זאת רק כאשר ישנה הצדקה מיוחדת לכך, זאת נוכח הרגישות הכרוכה בהחלטה להעמיד לדין ראש עיר מכהן, ובענייננו לא מתקיימת הצדקה כאמור.
 
תגובת המשיבים
 
4.        בתגובתם שהוגשה ביום 20.8.2013 טוענים המשיבים כי דין העתירה להידחות על הסף. נטען, כי בהחלטת המשיב בעניין אופן ומועד עריכת השימוע לא נפל פגם המצדיק את התערבותו של בית משפט זה. לטענת המשיבים, המועד שנקבע לעריכת השימוע מותיר לעותר ולבאי-כוחו פרק זמן סביר ללימוד חומר החקירה בהתחשב באופיו של הליך השימוע, שאין לראות בו מעין "משפט זוטא", ופעולת ההכנה שנדרשת לקראתו היא הכרת "התמונה הכוללת של האישום בקווים כלליים". המשיבים מפנים בעניין זה לפסק דינו של בית משפט זה בבג"ץ 8031/11 באומוולשפינר נ' פרקליט מחוז ירושלים (14.11.2011)  (להלן: עניין באומוולשפינר) שם נקבע כי לא נפל פגם בהחלטת המשיב לקבוע את מועד השימוע 30 ימים לאחר סיום צילום חומר החקירה, אשר מנה 30 קלסרים וכ- 7,000 עמודי פרוטוקול. המשיבים מבקשים ללמוד מהקביעה בעניין באומוולשפינר על סבירות החלטתו של המשיב במקרה דנא, שכן בענייננו נקבע, כי השימוע יתקיים כ-100 ימים לאחר סיום צילום חומר החקירה, המונה כ-60 קלסרים.
 
           לבסוף נטען, כי דין טענת העותר בעניין עריכת השימוע בפני המשיב דווקא להידחות אף היא. הוסבר, כי אמנם בהנחיות המשיב נקבע כי אישורו נדרש להגשת כתב אישום במקרים מסוימים, ובכללם כאשר כתב האישום מוגש נגד ראש רשות מקומית, אך בהנחיות נקבע גם כי המשיב רשאי להסמיך את פרקליט המדינה או המשנים לו לאשר להגיש כתב אישום במקרים אלה. נאמר, כי ביום 31.3.2004 הסמיך המשיב את פרקליט המדינה, את המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים וכן את המשנה לפרקליט המדינה לתפקידים מיוחדים, לאשר הגשת כתב אישום במקרים הנזכרים. הובהר עם זאת שהגורמים המוסמכים רשאים להעביר לאישורו של המשיב את ההחלטה בעניין הגשת כתב אישום במקרים מתאימים המצדיקים זאת.
 
דיון והכרעה
 
5.        לאחר העיון, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף, וזאת מאחר שהיא אינה מגלה עילה להתערבותנו. כידוע, "התערבותו של בית משפט זה בשיקול דעתה של התביעה בכל הנוגע ליישומו של הליך השימוע ולהחלטה על הבאתו של אדם לדין יהיה מצומצם ביותר" (בג"ץ 5297/11 רבין נ' מדינת ישראל (11.10.2011) וההפניה שם). אין אנו סבורים כי במקרה זה עלה בידי העותר להצביע, כי בהתנהלותם של המשיבים נפל פגם המצדיק את התערבותנו.
 
6.        כפי שמציינים המשיבים, חוק סדר הדין הפלילי אינו קובע סד זמנים שעל-פיו יש לקבוע מועד לשימוע, והדבר נתון לשיקול דעתה של התביעה. אכן, ראוי שהתביעה תפעיל שיקול דעתה בעניין זה בסבירות ובהגינות, כך שבבואה לקבוע מועד לשימוע יובאו בחשבון, בין היתר, היקף האישומים מולם מתמודד החשוד והיקף חומר החקירה בעניינו. עם זאת, יש לזכור שבהליך שימוע עסקינן, והליך זה לא נועד ללבן ולהבהיר את כל נבכי ונדבכי האישומים המיוחסים לחשוד:
 
"יודגש, כי מוסד השימוע אינו מהווה תחליף למשפט, ואין תכליתו לשמש מעין 'משפט זוטא'. מטרת השימוע היא לאפשר לחשוד להציג טענותיו ולשכנע, כי חומר הראיות בעניינו או אינטרס הציבור אינם מצדיקים הגשת כתב אישום נגדו. במסגרת הליך זה ניתנת לחשוד ההזדמנות להעמיד את התביעה על טעותה, בין אם מדובר בטעות משפטית או טעות ראייתית. על כן ברור, כי במסגרת הליך השימוע אין מקום להתדיינות פרטנית באשר לנבכי התיק וחומר הראיות הכלול בו, ויש להתמקד בסוגיות עקרוניות אשר מצויות ביסוד טיוטת כתב האישום. בהתאם לאמור משך השימוע, ככל שהוא נעשה בעל-פה, יהיה קצר יחסית (ככלל, ישיבה אחת), בכפוף לשיקול דעת עורך השימוע" (סעיף 3 להנחיות היועץ המשפטי לממשלה 4.3001).
 
 
           כלומר, אף שעל התביעה לקבוע מועד שימוע אשר יאפשר לעותר ולבאי-כוחו ללמוד את חומר החקירה שנמסר להם, יש לזכור גם ששימוע לחוד והליך פלילי לחוד. הליך השימוע, כאמור, אינו "משפט זוטא" ומטרתו היא "לנסות להאיר פנים נוספים מטעם החשוד אל מול התביעה בטרם קבלת החלטה, מתוך מטרה לשכנעה כי אין מקום לכתב אישום" (בג"ץ 4388/08 שמואל נ' היועץ המשפטי לממשלה (11.6.2008), להלן עניין שמואל). נוכח אופיו ומטרתו של הליך השימוע, וכן נוכח נסיבות המקרה דנא, אין אנו סבורים כי פרק הזמן שהוקצה לעותר כדי להתכונן לשימוע אינו סביר (והשוו לעניין באומוולשפינר). נוסיף עוד, כי לצד ההגינות שעל התביעה להפגין כלפי החשוד עליה להביא בחשבון גם שיקולים ציבוריים כלליים. קבלת טענותיו של העותר לעניין אופיו של הליך השימוע, ומכאן גם באשר להכנות הנדרשות לקראתו, עלולה להביא להימשכות והתארכות ההליכים המקדמיים באופן שייפגע באינטרס הציבורי להעמדה לדין במקרים המתאימים ולייעול ההליכים (השוו: עניין שמואל, פסקה ה').
 
7.        לא שוכנענו, כי קביעת מועד השימוע, אשר כאמור נדחה במספר שבועות לבקשת העותר, הושפעה ממניעים זרים, ובהם מועד הבחירות לרשויות המקומיות, כפי שאין יסוד להניח שעתירה זו הוגשה נוכח מניעים מסוג זה. מועד השימוע נקבע בהתאם למועד שבו סיימו העותר ובאי-כוחו לצלם את חומר החקירה וביחס להיקף האישומים וחומר החקירה בעניינו של העותר, כאשר ברקע נשקל גם האינטרס הציבורי לאי הימשכותם של ההליכים המקדמיים.
 
8.        לעניין טענות העותר באשר לגורם שבפניו ייערך השימוע: כעולה מתגובת המשיבים, בצד העובדה שההנחיות מאפשרות למשיב להסמיך גורמים מסוימים בפרקליטות לערוך שימועים ולהחליט בענייני הגשת כתב אישום, ובכלל זאת גם בעניינם של ראשי רשויות מקומיות, ההנחיות גם משמרות את סמכות הפיקוח של המשיב. כך, על אותם גורמים להעביר למשיב דיווח המנמק את החלטתם בעניינים האמורים, וכאמור, במקרים מסוימים רשאים אותם גורמים לבקש כי הגשת כתב האישום תאושר על-ידי המשיב. יש בהסדר זה לאזן נכונה בין שיקולים מערכתיים של יעילות, לבין הצורך שהחלטתם של הגורמים המוסמכים תבחן על-ידי המשיב ובמקרים מסוימים אף תאושר על-ידו. בנוסף, כעולה מהתגובה, סמכות המשיב בעניין עריכת שימוע והגשת כתב אישום הואצלה לגורמים הנזכרים במקרים נוספים בהם נשקלה הגשת כתב אישום בעניינם של ראשי רשויות מקומיות, ואין אנו סבורים כי עלה בידי העותר לשכנע שדווקא בעניינו יש לנהוג אחרת. נוכח האמור, לא מצאנו כי בהחלטת המשיב, שלא לערוך את השימוע בעניינו של העותר בפניו, נפל פגם המצדיק את התערבותנו.
 
           בטרם סיום נציין, כי מתגובת המשיבים עולה, כי העותר טרם תיאם מועד לעריכת השימוע (שכאמור צריך להתקיים עד ליום 31.8.2013) וכי אם לא יתואם שימוע אזי המשיבים יראו בעותר כמי שויתר על זכות השימוע.
 
           סוף דבר. העתירה נדחית מן הטעמים המפורטים לעיל. העותר יישא בהוצאות המשיבים בסך 20,000 ש"ח.
 
           ניתן היום, ‏ט"ז באלול התשע"ג (‏22.8.2013).
 
 
 
ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט
 
 
 
_________________________
חזרה ל פסיקה חינם
 
 
+ שלח משוב