Hebrew  |  English  |  Russian  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



דף הבית >> בג"ץ 5092/14 בהאא אל דין יעיש נגד שופט צבאי משפטאי ואח'
 
 
 
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
 
 
בג"ץ 5092/14
 
 
לפני:   כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור
  כבוד השופט ס' ג'ובראן
  כבוד השופט צ' זילברטל
 
 
העותר: בהאא אל דין יעיש
 
                                          
  נ ג ד
 
                                                                                                 
המשיבים: 1. שופט צבאי משפטאי
  2. המפקד הצבאי לאיו"ש
  3. שירות הביטחון הכללי
 
                                          
עתירה למתן צו על תנאי
 
                                          
תאריך הישיבה: ג' באב התשע"ד (30.07.2014)
 
 
בשם העותר: עו"ד אשרף אבו סנינה
 
 
בשם המשיבים: עו"ד מיטל בוכמן-שינדל
 
 
 
פסק-דין
 
 
המשנָה לנשיא מ' נאור:
 
1.        העותר שלפנינו, שהוא פעיל חמאס בכיר בשכם, מצוי במעצר מינהלי מאז פברואר 2013. עניין מעצרו המינהלי עבר גלגולים רבים – שפורטו בתגובת המשיבים מיום 29.7.2014 – עליהם אין צורך להרחיב. נתמקד בצו המעצר המינהלי האחרון, שתוקפו מיום 26.6.2014 ועד 19.8.2014.
 
           לגבי צו זה נחלקו הדעות. בית המשפט הצבאי קבע ביום 2.7.14 כי אין להשאיר את העותר במעצר מינהלי, והמיר אותו במעצר בית בשטח C וחובת התייצבות שבועית במשטרה או במת"ק. התביעה הצבאית ערערה על החלטה זו, וביום 14.7.2014 קיבל בית המשפט הצבאי לערעורים את ערעורה. בית המשפט הצבאי לערעורים ביטל את החלטת בית המשפט הצבאי, והורה כי העותר יישאר במעצר מינהלי עד תום התקופה שנקבעה על ידי המפקד הצבאי, דהיינו עד ליום 19.8.2014.
 
           על החלטה זו נסבה העתירה שלפנינו. כפי שנראה מיד, מדובר בנסיבות יוצאות דופן.
 
2.        לא אעמוד, כאמור, על כל גלגוליהם של צווי המעצר המינהליים בעניינו של העותר והדיונים בהם. אפתח בעתירה שהוגשה על ידי העותר, שבסופו של דבר לא התבררה (בג"ץ 2431/14). ביום 17.4.2014, טרם הדיון בעתירה האמורה, המשיבים הודיעו לבא כוח העותר כי מגורמי הביטחון נמסר שמעצרו המינהלי של העותר לא יוארך מעבר לשלושה חודשים נוספים, בכפוף לכך שלא יתווסף חומר מהותי חדש בעניינו של העותר. לאור האמור, ביקש בא כוח העותר למשוך את עתירתו, והיא נמחקה ביום 24.4.2014.
 
           בהתאם להודעת המשיבים, הורה המפקד הצבאי על הארכת מעצרו המינהלי של העותר בשלושה חודשים נוספים שסיומם ב-1.8.2014, לאחר שסבר כי טעמי ביטחון האזור מחייבים להאריך את הצו. במסגרת ביקורת שיפוטית בפני בית המשפט הצבאי, החליט בית המשפט ביום 4.5.2014 כי תקופת המעצר תקוצר, כך שתבוא על סיומה ב-26.6.2014. וכך קבע:
 
"המידע העומד ביסוד מעצרו המנהלי של המשיב חמור, עדכני ומבוסס על מקורות מהימנים. ממכלול המידע שהוצג בפני עולה, כי המשיב הינו פעיל חמאס אשר בפעילותו נשקפת סכנה לביטחון האזור. השאלה העומדת בפניי איננה האם להאריך את מעצרו של המשיב, אשר כן יש בחומר ביסוס להארכת המעצר הנוכחי. ברם, שיקולים הומניטאריים, בהם גם התרשמותי מהמשיב, אשר הופיע בפניי היום, מוליכים אותי למסקנה כי יש מקום לשחרר את המשיב בתום חודשיים ממועד הארכת הצו, כך שהמשיב יוכל לבלות את חודש הרמאדאן בביתו עם משפחתו, ולסעוד את אחיו ואשתו, לטפל בניתוח של בנו ולחגוג את חודש הרמאדאן ואת החג שבסופו עם משפחתו. מודע אני לכך, כי בעבר, לאחר שהשתחרר המשיב, חזר לסורו והמשיך לפעול במסגרת ארגון החמאס, ואולם כולי תקווה, כי בפעם זו, יבחר המשיב בדרך אחרת ולו בכדי להמשיך ולהיות נוכח בחיי היומיום של משפחתו, ועל כך ימים יעידו.
שוכנעתי כי שיקולים עניינים של שמירת ביטחון האזור והציבור ורצון למנוע סכנה עתידית הנשקפת להם מן המשיב, הם שעמדו בבסיס ההחלטה על המעצר המנהלי. בחינת אופי פעילותו של המשיב מלמדת, כי יש בסיס להערכה, שהסיכון הנשקף מן המשיב לא יקטן בחודשים הקרובים. יחד עם זאת, כאמור לעיל, החלטתי לקצר את תקופת המעצר קיצור מהותי".
 
3.        ביום 12.6.2014 נחטפו ונרצחו 3 נערים ישראליים. לאחר החטיפה החליטה ממשלת ישראל לצאת למבצע "שובו אחים" לאיתור הנערים ולפגיעה בתשתיות החמאס ביהודה ושומרון. במהלך המבצע נעצרו למעלה מ-400 פלסטינים, מרביתם פעילי החמאס. בהמשך, כך תואר בקצרה בתגובת המשיבים, חלה הסלמה במצב הביטחוני, לרבות ירי רקטות תכוף מרצועת עזה לשטח ישראל ויציאת צה"ל למבצע "צוק איתן" ביום 8.7.2014. יובהר, עם זאת, כי שיקולי המשיבים אינם נעוצים במבצע "צוק איתן". הם מתמקדים דווקא בהתפתחויות שהיו ביהודה והשומרון לאחר רצח הנערים – התפתחויות אותן מכנים המשיבים "דרמטיות". המשיבים טוענים כי שינוי מהותי זה במצב הביטחוני במדינה, ובפרט באזור יהודה ושומרון, שינה באופן מהותי את הערכת המסוכנות של העותר שהוא, כאמור, פעיל חמאס בכיר בעיר שכם, הקשור לפעילי טרור אחרים, ואשר טרם מעצרו עסק בפעילות חמאס ארגונית המסכנת את בטחון האזור. על כן, כך עולה מתגובת המשיבים, היה שינוי משמעותי בהערכת מסוכנותו של העותר. לפיכך – ואף שב-17.4.2014, לפני ההסלמה במצב הביטחוני, הודיעו המשיבים לבא כוח העותר כי מעצרו המינהלי לא יוארך מעבר לשלושה חודשים נוספים, בכפוף לכך שלא יתווסף חומר מהותי חדש בעניינו – הורה המפקד הצבאי ביום 24.6.0214 על הארכת מעצרו של העותר לתקופה שבין 26.6.2014 ל-19.8.2014.
 
4.        ביום 2.7.2014 עמד הצו האמור לביקורת שיפוטית לפני בית המשפט הצבאי. התובע הצבאי אישר כי לא התקבל חומר חדש בעניינו של העותר, אך טען כי שינוי הנסיבות הביטחוניות מצדיק את החלטת המפקד הצבאי. כאמור, בית המשפט הורה על ביטול צו המעצר ושחרור העותר בתנאים, בקובעו:
 
"מהחומר החסוי שהובא לעיוני לא שוכנעתי כי במשיב [העותר לפנינו – מ. נ.] טמונה סכנה חמורה ומוחשית לביטחון האיזור ולביטחון הציבור.
בעניינו של המשיב הושגה הסכמה במסגרת עתירתו לביהמ"ש הגבוה לצדק, כי צו המעצר המנהלי הקודם יהיה האחרון בהיעדר מידע מהותי חדש. צו המעצר האמור אף קוצר קיצור מהותי לא ארוך, על ידי כב' השופט רס"ן מ' בן דוד (תיק מ"מ 1201/14, התביעה הצבאית נ' יעיש). מקובל עלי בגדרי הלכת אל עמלה, שהשינוי במצב הביטחוני באזור – והוא ניכר ומשמעותי – יכול ליצור, ואף יוצר, שינוי ברמת המסוכנות המיוחסת למשיב, וזו איננה כפי שהייתה תמול שלשום.
עם זאת, במקרה זה עסקינן במשיב אשר גם אם לא נביא בחשבון את מצבו הבריאותי המעורער במידה מסוימת, שוהה במעצר מינהלי מזה כשנתיים ומחצה, ואין מידע מודיעיני עדכני אודותיו, לא בתוך מתקן הכליאה ולא מחוצה לו. אכן ייתכן, כי שובו של המשיב אל השטח במצב הנפיץ הנוכחי, ייצור מסוכנות חדשה או יחמיר מסוכנות קיימת, אך יש להביא בחשבון, מאידך, את היעדר המידע המודיעיני הנוגע למשיב, את ההתחייבות שניתנה עובר למחיקת העתירה בבית המשפט ה[גבוה] לצדק ואת העובדה שלאחר ההסדר בביהמ"ש הגבוה לצדק קוצר הצו האחרון קיצור מהותי נוסף, ועל כך לא הגישה התביעה הצבאית ערעור.
בנסיבות אלה, אני סבור כי גם אם ישנה מסוכנת מעט גבוהה הנובעת משינוי הנסיבות באזור, אין הצדקה למעצרו המנהלי של המשיב, ולכל היותר ניתן להפיג את מסוכנותו באמצעי חמור פחות ומידתי יותר, שהוא חיוב המשיב שלא לשהות באזור מגוריו (שכם), אשר מרבית פעילותו בעבר, על פי החומר המודיעיני, התרכזה בו ובסביבתו" (ההדגשה הוספה – מ. נ.).
 
5.        ביום 14.7.2014 קיבל בית המשפט הצבאי לערעורים ערעור שהגישה התביעה הצבאית על החלטת השחרור, וקבע:
 
"המשיב עצמו לא עשה פעולות מסוכנות חדשות. אין מידע חדש על סיכון העולה ממנו באופן אישי. אולם השינוי בנסיבות באזור, שבא לידי ביטוי גם בחטיפת שלושה נערים ישראלים, וגל המעצרים בקרב פעילי חמאס בעקבות החטיפה, אי-היציבות הכללית שנוצרה באזור והתעוררות בפעילות החמאס, הגבירו כולם את הסיכון הנשקף מפעילי החמאס הבכירים, וביניהם המשיב. כפי שעולה מן המידע החסוי ומחוות הדעת שהוצגו בפניי, כוחות הביטחון עדיין בעיצומן של פעולות נרחבות, במישורים שונים, לשם פגיעה בחמאס. שחרורו של המשיב כיום יפגע באופן לא-מידתי במאמץ המושקע בשיבוש פעילותו של החמאס. לכן, הייתה הצדקה למנוע את שחרורו המוקדם של המשיב".
 
ובהמשך הדברים הוסיף:
 
"עיון במידע החסוי בעניינו של המשיב מעלה, כי מדובר בפעיל חמאס בכיר למדי, בעל קשרים לפעילים בכירים אחרים, ובעזרתם הוא מסייע לקידום פעילות החמאס באזור. אין מידע חדש הנוגע למשיב באופן ישיר. בימים כתיקונם אפשר היה לקבל את קביעתו של השופט קמא כי בחלוף שנתיים וחצי של מעצר מנהלי, ואף מבלי להתחשב במצבו הרפואי, אפשר היה לשחרר את המשיב ממעצר.
אלא שהמשיב נתון במעצר מנהלי מזה כשנה וחצי – ולא שנתיים וחצי כפי שכתב השופט נון; המידע הקיים אודותיו מלמד, כי עדיין נשקף ממנו סיכון לביטחון האזור; וכפי שכתב גם השופט נון, השינוי בנסיבות באזור בשבועות האחרונים – כפי שבא לביטוי אחרי חטיפת שלושה נערים ישראלים ומעצרים נרחבים של פעילי חמאס – היה משמעותי, והגדיל את הסיכון הנשקף מן המשיב.
לדעתי, בנסיבות אלה, הייתה הצדקת להמשך החזקתו של המשיב במעצר לתקופה קצרה נוספת. החלטתו של המפקד הצבאי הוסיפה למעשה רק כשלושה שבועות לתקופה שבה היה המשיב אמור לשהות במעצר, לולא קוצר מעצרו בעבר. מדובר בתוספת מידתית ושקולה.
בסופה של תקופה זו ייתכן שיתברר טוב יותר, אם רמת פעילותו של חמאס באזור מאפשרת את נטילת הסיכון שכרוך בשחרורו של המשיב ממעצר, או שיש הצדקה להארכת המעצר פעם נוספת".
 
           כאמור, בית המשפט קיבל את ערעורה של התביעה הצבאית, והורה כי העותר יישאר במעצר מינהלי עד תום התקופה שקבע המפקד הצבאי, דהיינו עד ליום 19.8.2014.
 
6.        עמדתי היא כי יש לדחות את העתירה. במרכז העתירה שלפנינו עומדת שאלת משמעותה של ההתחייבות שניתנה במסגרת עתירה קודמת לבית משפט זה. עיינו בהסכמה בחומר החסוי, ואומר כבר עתה כי אין לי קושי לקבוע, על יסוד התשתית שהוצגה לנו, כי נוכח הנסיבות החדשות שנוצרו באזור דרגת המסוכנות של העותר הקונקרטי שלפנינו גדלה בצורה משמעותית. אלמלא ההתחייבות שניתנה לבא כוח העותר, ואילו היה מדובר בהארכת מעצר מינהלי "רגילה" – לא הייתי רואה בה כל קושי. לאחר ששקלתי בדבר, עמדתי היא כי על אף ההתחייבות, אין להתערב בהחלטה להאריך את מעצרו של העותר.
 
           הערכה בעניין מסוכנות איננה נעשית בחלל הריק. שיקולים כלליים של ביטחון עומדים תמיד ברקע מעשים או תוכניות קונקרטיים הנוגעים לעצור. כמובן שאין לעצור אדם על רקע המצב הביטחוני בלא תשתית עובדתית הנוגעת אליו באופן ספציפי. אולם תשתית עובדתית שלא השתנתה יכולה להיצבע בצבע אחר על יסוד שינוי של הרקע הכללי. מעולם, ובשום שלב של הליכי המעצר המינהלי, לא נקבע כי העותר שלפנינו אינו מסוכן. בשלב מסוים סברו המשיבים עצמם כי ניתן יהיה לשחררו אם לא יתווסף מידע מהותי לגביו, ובשלב זה ניתנה ההתחייבות האמורה. על רקע זה, מתחדדת השאלה האם ההתחייבות שניתנה לעותר מונעת את הארכת המעצר בהיעדר מידע נוסף לגבי העותר עצמו.
 
7.        לדעתי, להתחייבות שניתנה לעותר יש לתת משקל, ואפילו משקל נכבד. העותר ממשיך וימשיך לשאת אותה עמו, ובכל שלב עד שישוחרר יהיה צורך לתת לה את המשקל המתאים. ההתחייבות לא נמוגה באוויר. המשיבים טוענים כי ניסוח ההתחייבות לא היה מוצלח, וכי ניתנו הנחיות לפיהן בעתיד הבטחות בעניין שחרור אם לא יהיה מידע חדש אודות העצור יסויגו גם בתנאי של היעדר שינוי נסיבות. אולם, לא כך נעשה בענייננו. לדעתי מדובר בשאלה של משקל ולא בשאלה של סמכות. אין מקום לקבוע קטגורית כי המשיב מנוע מלהאריך את המעצר. מאידך, אין גם מקום לומר כי נוכח שינוי הנסיבות הכללי ההתחייבות נגוזה כלא הייתה. יש לבחון את כל נסיבות העניין ואת ההשפעה של שינוי הנסיבות על עניינו של העותר ועל הסכנה הנשקפת ממנו לאחר בחינה קונקרטית.
 
           נזדמן לי לומר זאת לגבי מעצר פלילי:
"אכן, מקובל לדבר על נקודת האיזון המשתנה בחלוף הזמן. אכן – ככל שהמעצר מתארך, וגם כשקיימות ראיות לכאורה, הולך וגובר כוחה של חזקת החפות. עם זאת – אין המדובר בנוסחה מתמטית. יש לומר דברים כהוויתם: בכל החלטה בעניין מעצר או שחרור משקלל בית המשפט נתונים רבים [...]. כל נתון נוסף המונח על כפות המאזניים ושקילה מחדש עשוי להטות את כפות המאזניים לכאן או לכאן. משקלה של המסוכנות המונחת על כפות המאזנים אינו זהה בכל עניין ועניין. אין נוסחה מתמטית ולפיה אחרי מספר מסוים של חודשי מאסר, מאבדת המסוכנות ממשקלה. יש מסוכנות גבוהה ויש מסוכנות גבוהה פחות" (בש"פ 5279/05 מדינת ישראל נ' אוחנה פסקה 7 להחלטתי (21.6.2005) (ההדגשה במקור); ראו גם: בש"פ 7686/03 רפייב נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(6) 753, 763 (2003)).
 
דברים אלה יפים גם לעניין מעצרים מינהליים, בשינויים המחויבים. התחייבות שניתנה היא נתון כבד משקל המונח על כפות המאזניים. אין בה, עם זאת, בנסיבות הקונקרטיות החריגות העולות מן החומר החסוי, כדי להכריע את הכף לטובת שחרורו של העותר.
 
8.        סוף דבר: אציע לחבריי לדחות את העתירה.
 
           ניתן היום, ‏ד' באב התשע"ד (‏31.7.2014).
 
המשנָה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט
 
_________________________
חזרה לפסיקה חינם
 
 
+ שלח משוב